סוגיית 'כעין פנים' או כעין זביחה
חלקי הסוגיה
דין מרקוליס
אבני מרקוליס אינן נאסרות משום תקרובת מפני שאינן 'כעין פנים'.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נ עמוד א
"בי ינאי מלכא חרוב, אתו עובדי כוכבים אוקימו ביה מרקוליס, אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות, איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי. א"ר יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן? מאן ניהו בנן של קדושים? רבי מנחם ברבי סימאי. ואמאי קרו ליה בנן של קדושים? דאפי' בצורתא דזוזא לא מיסתכל. מ"ט דמאן דפריש? סבר לה כי הא דאמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף א"ר: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אין לו בטילה לעולם, אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם. ומאן דלא פריש, אמר: בעינא כעין פנים וליכא."
דין מקל וצואה
עבודה זרה שעובדים אותה במקל אינו חייב בזריקת מקל אלא בשבירת מקל. כיוצא בזה הסוֹפֵת צואה לעבודה זרה אינו חייב אלא כאשר זו עבודה זרה רכה שיש בה 'זריקה המשתברת'.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נ, ב – נא, א
"אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה – חייב, זרק מקל בפניה – פטור. א"ל אביי לרבא: מאי שנא שבר? דהוה ליה כעין זביחה, זרק נמי הוה ליה כעין זריקה! אמר ליה: בעינא זריקה משתברת וליכא. איתיביה: ספת לה צואה, או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים חייב; בשלמא עביט של מימי רגלים – איכא זריקה משתברת, אלא צואה – מאי זריקה משתברת איכא? בצואה לחה."
יש לציין גם לדיון שמופיע בהמשך הגמרא ובו מבואר שדין זה נכון גם לגבי חיוב ולא רק לגבי חיוב מיתה:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה – חייב ונאסרת, זרק מקל לפניה – חייב ואינה נאסרת. א"ל רבא לר"נ: מאי שנא שבר? דהויא ליה כעין זביחה, זרק נמי הויא ליה כעין זריקה! א"ל: בעינן זריקה משתברת וליכא."
דין חגב
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"לימא כתנאי: שחט לה חגב – ר' יהודה מחייב, וחכמים פוטרים; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר: אמרינן כעין זביחה, ומר סבר: לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים! לא, דכ"ע – לא אמרינן כעין זביחה, אלא כעין פנים בעינן, ושאני חגב, הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה."
עולה שישנן שתי אפשרויות להבנת מחלוקת התנאים:
- הם נחלקו בשאלה אם 'כעין זביחה' או 'כעין פנים'?
- לכו"ע צריך 'כעין פנים' (היינו דמיון מלא) לעבודת בית המקדש אלא שחגב הוא ממש כעין פנים כי צווארו דומה לשחיטה.
הראשונים דנו בשאלה מה הייתה ההו"א של הגמ' ומהי המסקנה להלכה.
דין פרכילי ענבים ועטרות של שיבולים
הגמרא שואלת על איסורם של פרכילי ענבים ועטרות של שיבולים הרי אינם 'כעין פנים' ואף אין בהם 'זביחה המשתברת' ומיישבת 'שבצרן מתחילה לכך' ולכן עשה בהם פעולה הדומה לשחיטה. לא ברור האם הגמרא מיישבת את הקושיא שאין כאן 'כעין פנים'.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"תנן: מצא בראשו כסות ומעות או כלים – הרי אלו מותרין; פרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, ויינות, שמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח – אסור. בשלמא יינות שמנים וסלתות, איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה משתברת, אלא פרכילי ענבים ועטרות של שבלים, לא כעין פנים איכא ולא כעין זריקה משתברת איכא! אמר רבא אמר עולא: כגון שבצרן מתחלה לכך."
דין בהמה מחוסרת אבר
בסוף הגמרא מבוארים דברי ר' יוחנן לפיהם השוחט בהמה מחוסרת אבר אינו חייב משום שאינו כעין פנים. (כאשר הבהמה אינה מחוסרת אבר אלא רק 'בעלת מום' קל יותר כגון דוקין שבעין היא נחשבת כעין פנים כיוון שגויים רשאים להקריב כמוה).
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"א"ר אבהו א"ר יוחנן: מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שהוא פטור? שנאמר: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, לא אסרה תורה אלא כעין פנים. הוי בה רבא, במאי? אילימא בדוקין שבעין, השתא לבני נח חזיא לגבוה בבמה דידהו, לעבודת כוכבים מיבעיא? אלא במחוסר אבר"
הראשונים דנו מה היחס בין דברי ר' יוחנן לדברי רב שלמדנו לעיל. הקושי הגדול הוא שברור לכאורה שבהמה בעלת מום דומה יותר למה שהיה במקדש מאשר שבירת מקל או שחיטת חגב ואיך ייתכן לחייב במקל אבל לפטור בשחיטת חגב?
דין 'מצא בראשה'
המשנה דנה בדין מי שמצא דברים על גבי הע"ז ומחלקת בין דבר שכדרכו בא בפנים לדבר שאינו בא. הגמרא מוסיפה ומחלקת בדין דברים שאינם של נוי שאם הם לפנים מן הקלקלין אפילו מים ומלח אסורים ואם הם מחוץ לקלקלין רק דברים של נוי אסורים. ובפעור ומרקוליס בכל מקרה הם אסורים.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד ב
"מתני'. מצא בראשו מעות, כסות או כלים – הרי אלו מותרין; פרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, ויינות ושמנים וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב ע"ג המזבח – אסור.
גמ'. מנהני מילי? א"ר חייא בר יוסף א"ר אושעיא, כתוב אחד אומר: ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם, וכתוב אחד אומר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם, הא כיצד? עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם – דבר של נוי אסור, שאינו של נוי מותר, אף עמהם – דבר של נוי אסור, ושאינו של נוי מותר… אמר רב אסי בר חייא: כל שהוא לפנים מן הקלקלין – אפי' מים ומלח אסור, חוץ לקלקלין – דבר של נוי אסור, שאינו של נוי מותר. א"ר יוסי בר חנינא, נקטינן: אין קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס. למאי? אילימא דאפי' פנים כחוץ דמי ושרי, השתא פעורי מפערין קמיה, מים ומלח לא מקרבין ליה? אלא, אפי' חוץ כבפנים דמי ואסור."
שיטות הראשונים
שיטת תוס':
כעין זביחה
תוס' מקבל באופן גורף את הכלל של רש"י לפיו דבר שלא היה ממש כעין פנים אינו נאסר אף כשהייתה בו 'כעין זריקה' או כעין שבירה אלא רק אם זו ע"ז שרגילים לעובדה בחפץ זה. באופן זה מסביר תוס' את דין חגב – בע"ז שרגילים לעובדה בחגב ואילו את דין בהמה בעלת מום – בע"ז שאין דרך להקריב לפניה בעלת מום.
תוספות מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א ד"ה חייב
"חייב – פ"ה ואפי' אין עבודתה בכך וצ"ל דמ"מ היתה רגילה בצואה דהא רב יהודה לא מיחייב (אלא) בשבירת מקל ואף על גב דדמי לזביחה רק באותה שרגילה במקל וכן ההיא דחגב צ"ל שעובדין אותה בחגב בענין אחר שלא בשחיטה דאי אינה רגילה בו מה בעי לדמוייה להך דרב יהודה לימא כתנאי ועוד כי משני דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים וטעמא דמחייב הואיל וצוארו דומה לבהמה ואי אינה רגילה בו כלל ובאת לחייב מטעם שמקריב אותו כעין פנים גמור והוי כמו שוחט בהמה לעבודת כוכבים שחייב לכל עבודת כוכבים שבעולם מטעם שהיא עבודת פנים כדפירש לעיל בקונט' וכי יועיל צוארו דומה לבהמה להחשיב כעין פנים יותר משוחט בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים דאמרינן לקמן דפטור אלא ודאי מיירי בעבודת כוכבים שרגילין לעבוד בחגב ודמי לדרכה בכך טפי מבהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שאין דרכה בבהמה כלל ובהכי ניחא דלא קאמר דכ"ע אמרינן כעין זביחה כרב ומחייב בשבירת מקל באותה שעובדין אותה במקל והכא דפליגי בחגב פליגי באין עובדין אותה בכך דלא עדיף צוארו דומה לבהמה מבעלת מום כדפרישית."
חפץ שהוא ממש כעין פנים ולא נעשו בו ארבע עבודות
בנוסף, תוספות מביא מחלוקת בשאלה האם חפץ שהוא ממש כעין פנים כגון לחם נאסר גם בלי שתעשה בו אחת מארבע מלאכות האסורות לדעת רשב"ם הכיכרות נאסרות גם בלא ארבע עבודות ואילו ר"י חולק על זה:
תוספות מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב ד"ה בעינן כעין (המתחיל ב דף נ עמוד א)
"וככרות שמביאין דורון מותרין שהרי אין מביאין לעבודת כוכבים כי אם לשמשים ולכומרים ותקרובת עבודת כוכבים לא הוו שאין דרכן להאכיל לעבודת כוכבים כדורות ראשונים כך נראה לר"י …כך פסק רבינו שמואל בשם רבינו שלמה משמע מתוך פירושו שהתיר הככרות לפי שאין עושין אותן תקרובת הא אם היו מביאין אותם לשם עבודת כוכבים היו אסורין דכעין פנים הוא שהוא ראוי להקריב לפנים דדמיא למנחת מאפה תנור ואף על גב דליכא זריקה המשתברת וכן משמע מתוך פרש"י. ומה שפירש כעין פנים זהו כעין זבחים שבמקדש דהוו תקרובת כדכתיב (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דאפילו זריקה שאינה משתברת כיון דהוי דומיא דלפנים קרי זבח עבודת כוכבים ואבנים אין עובדין בהם בפנים ואין נראה לר"י דהא בכולה שמעתין משמע דאפילו בכעין פנים בעינן זריקה המשתברת וכן משמע בסמוך ואפי' בעבודת כוכבים שדרכה לעובדה במקל לכן נראה לפרש כעין פנים כעין זביחה וזריקה דבר המשתבר."
רבנו ירוחם
מספיק אחד התנאים לאסור – זריקה המשתברת דומיא דפנים או שמקריב דבר שכמותו היה במקדש. (בלשונו משמע קצת שאפילו לא הייתה דרכה בכך כלל, וכדעת הראב"ד ודעימיה שכן כתב 'אפילו').
רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ד דף קנז טור ד
"וזובח בהמה בעלת מום פטור דבעי' זביחה כעין פנים וה"ה לכל שאר תקרובת עבוד' זרה לענין שלא יבטל דבעי' כעין מזבח כגון קטור וזבו' וכן יינות שמני' וסלתות וכל כיוצא בהן ודוקא שאין דרך עבודתה בכך אבל אם דרך עבודתה בכך חייב ואינו אסו' משום תקרובת כשאינו כעין זביחה וזריקה המשתבר' ואינו קרב בפנים אפילו דרך עבודתה בכך, אבל אי הוי כעין זביחה וזריקה המשתברת אסור משום תקרובת ואם היו מקריבין אותה כלפני ע"ז כעין פנים כיינות שמני' וסלתות ומאפה תנור ומים ומלח ונתנוהו לפני עבודה זרה לתקרובת מיתסר אף על גב דלא שייך בהו זריקה המשתברת כיון שכיוצא בו מקריבין לפנים אפי' שחזר והוציאו דלא בעי' זריקה המשתברת כגון שבירת מקל אלא בדבר שאין מקריבין ממנו בפנים כך פשוט."
שיטת היראים
ביראים מבוארת שחייב בע"ז 'שעבודתה במקל' ומשמע שקיבל את דעת רש"י.
ספר יראים סימן קא [דפוס ישן – סט]
"תקרובתה. כל דבר שהקריבו לאליל והתקרובת כעין פנים דזבח כגון דשחט או הרג לפניו בהמה או עוף ואפילו אין עבודתה בכך. ואם עשה מעין עבודתה בדמיון מועט יקרא כעין פנים כגון ע"ז שעובדין אותה במקל ושבר מקל דהוי ליה כעין זריקה משתברת אסור בהנאה. דאמרינן בע"ז פרק ר' ישמעאל [נ"א א'] אמר רבה בר אבוה אמר רב ע"ז שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב ואינו נאסר וכגון שעובדין אותה בזריקת מקל, אבל אם עובדין אותה בקשקוש מקל אמרינן התם זרק מקל לפניה פטור."
שיטת הר"ן
רש"י פירש שמה שאמרו 'שעובדים אותה במקל' זה דווקא, שאז למרות שזה לא ממש כעין פנים זה נאסר גם ב'כעין זביחה', אבל בעבודה זרה שאין דרך לעובדה בכלל באותו חפץ הוא לא נאסר אלא כעין פנים לגמרי, ולכן אפשר שאפילו השוחט בהמה בעלת מום פטור היא לא נאסרת מדין תקרובת ואין מחלוקת בין רב לרבי יוחנן. בתוך דבריו גם הזכיר שכך נראה עיקר. וביאר לדעה זו שבביכורים שהם כעין פנים ממש נאסר אף שאין דרך לעובדה כך.
ואחרים פירשו שמה שאמרו 'שעובדים אותה במקל' זה רק להגיד שבכל זאת פטור אם זרק מקל בפניה, אבל אם שבר חייב גם אם אין דרך לעבוד אותה באותו חפץ. לפי שיטה זו ישנה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן, שלדעת רב אומרים 'כעין זביחה' ולדעת רבי יוחנן רק מה שהוא 'כעין פנים' נאסר. הרמב"ן פסק כרבי יוחנן, אבל הראב"ד פסק כרב. בחידושיו על הש"ס[1] כתב כפירוש זה בלא להזכיר את פירוש רש"י (נראה שזה ציטוט מכאן או להיפך).
כיוון שהזכיר בתוך דבריו שהעיקר כרש"י (הב"י גם ציטט את הקטע הזה) נראה שפסק כמותו.
הר"ן על הרי"ף עבודה זרה כג, א-ב
"וגרסינן תו בגמרא [דף נא א] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב ונאסר זרק מקל לפניה חייב ואינו נאסר. פירש רש"י ז"ל כשעובדין אותה בזריקת מקל וכן עיקר ומש"ה חייב דלגבי חיובא בחדא מתרתי סגי או בכעין פנים ונפקא לן מזובח לאלהים יחרם או בדרך עבודתה ונפקא לן מאיכה יעבדו אבל גבי איסורא של תקרובת לעולם אינו נאסר אלא בכעין פנים דאסור תקרובת מאשר חלב זבחימו יאכלו נפקא או מדברי קבלה דכתיב ויאכלו זבחי מתים הלכך לא מיתסר אלא בכעין פנים דומיא דזביחה ומש"ה אמרינן זרק מקל לפניה חייב ואינו נאסר דאע"ג דעבודתה בזריקת מקל היא מדאמר חייב אפ"ה אינו נאסר וכדכתיבנא ואחרים פירשו דהא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה בעבודת כוכבים שעובדין אותה בקשקוש מקל היא דומיא דההיא דאמר רב יהודה אמר רב דלעיל ואמוראי נינהו אליבא דרב דרב יהודה ס"ל אליביה דמקשקש לזריקה שלא כדרכה היא ומשום הכי אמר זרק מקל לפניה פטור ורב נחמן סבירא ליה אליביה דמקשקש לזריקה כדרכה היא ומשום הכי אמר זרק מקל לפניה חייב:
וגרסינן תו בגמרא [שם] א"ר אבהו אמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שפטור שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו לא אסרה תורה אלא כעין פנים. ואוקימנא בגמרא דהאי בעלת מום היינו מחוסר אבר לפי מה שפירש רש"י ז"ל בההיא דאמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל וכו' כמו שכתבתי למעלה אפשר דהא דא"ר אבהו אמר ר' יוחנן לא פליגי עליה דרב משום דההוא דוקא בשעובדים אותה במקל והא דר' יוחנן בעבודת כוכבים שאין עובדין אותה בבהמה כלל ואי הכי לא פליגן.
אבל לאותו הפירוש האחרון שכתבתי למעלה דהא דנקט שעובדין אותה במקל לאו דוקא צ"ל דר' יוחנן פליג עלה דרב דאיהו סגי ליה בכעין זביחה ולדידיה ודאי זובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים חייב ור' יוחנן בעי כעין פנים [ממש] ומשמע דרבי יוחנן ס"ל כרבנן דפטרי בשחט לה חגב כדתניא שחט לה חגב ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין דאילו לר' יהודה דמחייב בחגב משום דצוארו ארוך כבהמה כדאיתא בגמרא [נא א] כל שכן דמחייב בבהמה בעלת מום וההיא ברייתא [סוף דף נ ב] דספת לה צואה ר' יהודה היא דאילו לרבנן דפטרי בחגב משום דבעי כעין פנים ספת לה צואה או שנסך לה עביט של מימי רגלים פטור דכעין פנים בעינן ואפילו בבהמה מחוסרת אבר פטרי רבנן והאי דנקט חגב להודיעך כחו דרבי יהודה דאפילו בחגב מחייב ואם תאמר ולר' יוחנן דבעי כעין פנים ממש תקשי ליה מתניתין דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים ועטרות של שבולין ואוקימנא בגמרא [דף נא א] כגון שבצרם מתחלה לכך כלומר והויא לה כעין זביחה ואע"ג דלא הוי כעין פנים י"ל דלר' יוחנן כל שאותו דבר בא בפנים אע"פ שאין עובדין בו לגבוה באותה עבודה שהוא עובד בה לעבודת כוכבים זו כעין פנים מקרי ופרכילי ענבים באים הם בפנים בבכורים הלכך כי בצרן מתחלה לכך הויא לן שבירתן כעין זביחה וכיון שבאין בפנים הוי כעין פנים והכי משמע בגמרא לעיל בסמוך דכל שבצרן לכתחלה לכך כעין פנים הוא דמקשינן בהא דפרכילי ענבים מאי כעין פנים איכא ומאי כעין זריקה משתברת איכא כלומר ותקשי למאן דבעי מיהת כעין זביחה ולמאן דבעי כעין פנים ומפרקינן כגון שבצרן מתחלה לכך דאלמא דבהכי סליק פירוקא אפילו למאן דבעי כעין פנים והיינו נמי דאמרינן לקמן [דף נא ב] כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפילו מים ומלח אסור לפי שכיון שמים ומלח קרבין לגבי המזבח אע"פ שאין עבודתן בזריקה חיישינן שמא זרקום לפני עבודת כוכבים והויא ליה זריקה המשתברת ואסור כדין תקרובת שאין לה בטלה עולמית דכל כי האי גונא כעין פנים הוא.
ולענין הלכה לפום מאי דכתיבנא דרב ורבי יוחנן פליגי יש שפסקו כרבי יוחנן דכעין פנים בעינן משום דרב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דאמרינן לעיל בגמרא [ריש דף נא א] דלכולי עלמא לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים בעינן הלכך כל היכא דלא הוי כעין פנים אע"ג דהוי כעין זביחה אינו נאסר משום תקרובת עבודת כוכבים ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל אבל ראיתי להראב"ד ז"ל בספר הגהותיו שפסק כרב וכל כעין זביחה חייב ונאסר ושחט לה חגב וספת לה צואה נמי חייב ונאסרין ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דר"נ ורבה בר אבוה ורב יהודה סבירא להו כרב ואביי ורבא נמי שקלו וטרו אליביה נקטינן כוותיה ועוד דסוגיין בפרק ארבע מיתות [דף סב א] דשבירת מקל תולדה דזביחה ומן התימה על הרמב"ם ז"ל שפסק בפרק שלישי מה' עבודת כוכבים שספת לה צואה חייב ושחט לה חגב ובהמה מחוסרת אבר פטור וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל דודאי לא גרעי חגב ובהמה מחוסרת אבר מצואה ומימי רגלים"
שיטת הטור
הטור הולך כשיטת רשי אלא שכתב שחגב נאסר אף בדבר שאין דרכו בכך, וכדין דברים הנעשים בפנים.
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קלט
"ותקרובת כל שכיוצא בו קרב על המזבח כמו כל מיני מאכל כגון בשר יינות שמנים וסלתות מים ומלח אם עשה ממנו תקרובת שהניחו לפניה לשם תקרובת נאסר מיד אפי' לא עשה ממנו כעין עבודת פנים וגם לא הקטירו ממנו כלום אלא נתנו לפניה לתקרובת נעשה זבחי מתים אבל בדבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר אא"כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת והיא דרך לעובדה באותה דבר אף על פי שאין דרך לעובדה בזה הענין כיצד אליל שעובדין אותה במקל פירוש שמקשקשין לפניה במקל ושבר מקל לפניה נאסר ששבירת המקל דומה לזביחה ששובר צואר הבהמה אבל אם אין עובדין אותה במקל כלל ושבר המקל לפניה לא נאסר… שחט לפניה חגב נאסר אפי' אין דרך לעובדה בחגב כלל משום דדמי טפי לשחיטה"
ובפרישה ביאר שהכוונה דווקא לע"ז שדרך להקריב בה בהמה (ומשמע שה"ה לבהמה בעלת מום):
פרישה יורה דעה סימן קלט יד
"שחט לפניה חגב וכו'. שאינו נקרב בפנים וגם אינו בר שחיטה אפילו הכי נאסר כמ"ש (ואיירי בע"ז שדרכה לעובדה בזביחת בהמה דאי לאו הכי אינו נאסר החגב בשחיטה דלא עדיפא מבהמה בעלת מום ששחטה לע"ז שאין דרך לעבדה בזביחה שהבהמה מותרת וכמ"ש בגמרא דע"ז דף נ"א ע"א. עד כאן המגיה):"
המשך דברי הטור
לגבי דבר הנמצא לפנים הסביר שהכוונה לדברים הקרבים בפנים
"כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצאין אותו בפני אליל או שמוצא אותו לפנים מהמחיצה הפרוסה לפניה אסור שאנו תולין שעשה ממנו תקרובת ואפי' מלח ומים שאינו דרך כבוד וכל שמוצא חוץ מהמחיצה אם הוא דרך כבוד אסור משום נויו ואם לאו מותר ופעור ומרקוליס כל מה שמצא עמהם אפילו דרך בזיון בחוץ הכל אסור והרמב"ם כתב דלפנים מהמחיצה אפילו הוא דרך בזיון ואינן ראוין למזבח הכל אסור ומה שרואין שמכניסין אותו לאליל ועדיין לא נכנס מותר שעדיין לא נעשה תקרובת מצא בראשה מעות כסות וכלים אם מצאן דרך כבוד אסורין ואם הם דרך בזיון כגון כיס תלוי בצוארו ובגד מקופלת על כתפו וכלי כפוי על ראשו מותרין והככרות שנותנים לכהני האליל אף על פי שכיוצא בו לפנים מותרין שאין מקריבין אותם להאליל אלא חק הוא לכהנים המשמשים ונרות של שעוה שמדליקין לפניה נוי הן ואסורין ואם משכנן כהן האליל לישראל או מכרן מותרין דכיון דכבן לצורך עצמו זהו ביטולן וה"ר יונה כתב אפילו אם כבן על דעת לחזור ולהדליקן הוי ביטול אבל כבו מעצמן לא הוי ביטול אבל אם משכנן לישראל או מכרן הוי ביטול כיון דלאו אליל עצמם הן וחתיכות של שעוה שנותנין לפניה מותרות דלאו נוי הן ולא תקרובת ומלבושין שלובשין כהני האליל כשנכנסין לבית אליל נוי שלהן הן ולאו נוי אליל ואפילו ביטול אינן צריכין. והגביע שאוחז הכומר בידו והמחתה שמקטיר בה משמשיה הן וצריכין ביטול:"
פסק השו"ע
כדברי הטור.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קלט סעיף ג – ד
"סעיף ג
איזהו נוי ואיזהו תקרובת, נוי כגון שמדליק לפניה נרות או שטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי. ותקרובת, כל שכיוצא בו קרב על גבי מזבח, כמו כל מיני מאכל, כגון בשר, שמנים וסלתות, מים ומלח, אם הניחו לפניה לשם תקרובת, נאסר מיד. אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים, אינו נאסר אלא א"כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת, והוא דרך לעבדה באותו דבר, אף על פי שאין דרך לעבדה בזה הענין. כיצד, עבודת כוכבים שעובדים אותה שמקשקשים לפניה במקל ושיבר מקל לפניה, נאסר, מפני ששבירת המקל דומה לזביחה. אבל אם אין עובדים אותה במקל כלל, ושיבר מקל לפניה, אינו חייב ולא נאסר. ואם עבדה בקשקוש מקלו, והוא דרך עבודתה חייב ולא נאסר. וכן בכל דבר שעבדה כדרך עבודתה, בין אם הוא דרך כבוד או דרך בזיון, ואינו כעין פנים, חייב ולא נאסר. אבל אם לא עבדה במקל כדרך עבודתה, אלא זרקו לפניה, אינו חייב ולא נאסר.
סעיף ד
שחט לפניה חגב, נאסר, אפילו אין דרך לעובדה בחגב כלל."
שיטת הריטב"א ברש"י
בצואה ומי רגליים חייב אף שאין עובדים לה בכך שהם דומים יותר לזריקה כעין פנים.
ריטב"א נ, ב
"ולפי שיטה זו היה נראה דמתניתא דבסמוך דספת לה צואה דאזלא כרב, מיירי בשעבודתה בצואה או בעביט של מימי רגלים, וכן פירשו מקצת בעלי התוספות ז"ל, אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דאפילו אין עבודתה בכך כלום דשאני התם דאיכא שם זריקה, וכיון שיש עליו שם אחת מארבע עבודות ודומה לה במה שהיא משתברת, שפיר חשיבא תולדה, אבל שבירת מקל שאין עליה שם אחת מארבע עבודות אף על גב דהוי כעין זביחה בענין השבירה, לא חשיבא תולדה אלא כשעבודתה במקל, וכן אתה אומר באידך דשחט לה חגב דרבי יהודה מחייב אף על פי שאין עבודתה בחגב כלל, כיון דאיכא שם שחיטה ואיכא שבירת מפרקת כעין זביחה ובהא הוא דמדמינן הא דרב לההיא דרבי יהודה, וכן דעת ה"ר יונה ז"ל ולזה הסכימו רבותי ז"ל."
שיטת הריא"ז
בהמה היא דין בפני עצמו שחמור מדין חגב. לא ברור מדבריו האם במקל זה דווקא כשדרך לעובדה בכך או לא
קובץ שיטות קמאי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"ע"ז שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב ונאסרת, שהיא כעין זביחה. זרק מקל לפניה חייב לפי שעבודתה בכך. ואינה נאסרת שאין תקרובת ע"ז אסורה אלא [אם] היא כעין פנים, וזו אינה [דומה] לזריקה הואיל ולא שברה. הזובח בהמה שהיא מחוסרת אבר לע"ז פטור, שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לי"י לבדו. לא אסרה תורה אלא הראוי לגבוה. וזו אינה דומה לשבירת מקל ולשחיטת חגב, שהבהמה ראויה לגבוה, ודבר הראוי לגבוה לא חייבה תורה בו אלא אם הוא כעין של גבוה, כמבואר בקונטרס הראיות. פרכילי ענבים ועטרות של שבולים שהקריבום לפני ע"ז אסורין בהנאה. והוא שבצרן מתחלה לכך, שבצירתן היא כעין זביחה."
שיטת היראים
היראים כתב במפורש שהשוחט בהמה שהייתה כמוה במקדש נאסרת אפילו אם אין דרכה בכך.
ספר יראים סימן קא [דפוס ישן – סט]
"תקרובתה. כל דבר שהקריבו לאליל והתקרובת כעין פנים דזבח כגון דשחט או הרג לפניו בהמה או עוף ואפילו אין עבודתה בכך. ואם עשה מעין עבודתה בדמיון מועט יקרא כעין פנים כגון ע"ז שעובדין אותה במקל ושבר מקל דהוי ליה כעין זריקה משתברת אסור בהנאה. דאמרינן בע"ז פרק ר' ישמעאל [נ"א א'] אמר רבה בר אבוה אמר רב ע"ז שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב ואינו נאסר וכגון שעובדין אותה בזריקת מקל, אבל אם עובדין אותה בקשקוש מקל אמרינן התם זרק מקל לפניה פטור."
שיטת הרמב"ן
הרמב"ן תמה על ההיגיון שבפירושו של רש"י לפיו רב מחייב רק בע"ז שדרך לעובדה במקל, ומנסה להסביר שהדרך הזו לעובדה מגדירה זאת כ'קרבן' אך כותב שאין מסתבר, ויש לבאר כראב"ד שלדעת רב כל עבודה במקל אסורה.
חדושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב
"ע"ז שעובדין אותה במקל. פרש"י ז"ל מקשקשין לפניה במקל.. וזה הפי' צריך לפנים כיון דשבירת מקל כעין פנים היא ואפי' אין עובדין אותה במקל הו"ל כזובח בהמה לפעור, דהא שבירת מקל תולדה דזביחה היא כדאמרינן בפ' ד' מיתות ואפי' בשלא כדרכה לגמרי נמי מיחייב… ונראה שדעתו לומר שאם אין עובדין אותה כלל במקל אין שבירתה דומה לזביחה אף על פי שמשתברת, אבל כיון שעבודתה במקל הו"ל מקל זה לארורה זו כבהמה בפנים הילכך שבירתה נמי כזביחה היא ואף על פי שאין עבודתה בשבירה חייב, ואין זה מחוור, ועוד הקשו עליו דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים אסורים ואוקימנא לקמן במשתבר כעין פנים והא הכא דמרקוליס לאו דרכו כלל בענבים ולא כיוצא בהן ואפ"ה כי משתבר הוי כעין זביחה וחייב, לפיכך נראה לפרש דהא דנקט שעובדין אותה במקל ריבותא קמ"ל שאע"פ שעובדין אותה במקל זרק מקל בפניה פטור הואיל ושינה מדרך עבודתה, וכך פירשה הראב"ד ז"ל."
אמנם להלכה פסק הרמב"ן שדברי רב נדחו ואין נאסר כלל בדבר שאינו 'כעין פנים'.
חדושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"הא דאמר ר' אבהו א"ר יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שפטור. דלא אסרה תורה אלא כעין פנים, פליגא אדרב דאמר כעין זביחה נמי אמרינן… ולא כתבה רבינו בהלכות, ואעפ"כ נראה דהלכתא היא דרב ור' יוחנן הלכה כר"י, וסוגיין בלישנא דגמ' בעינן כעין פנים וליכא, ולעיל נמי דכו"ע לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים בעינן, ומשמע דר' יוחנן סבר לה כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה בחגב ובדין הוא שאפי' בהמה מחוסרת אבר נמי אלא להודיעך כחו דר' יהודה קתני חגב דר' יהודה בדומה סגי ליה, והא דתניא ספת לה צואה וכו' תפתר כר' יהודה אבל לרבנן פטור דצואה לחה לר"י דומה הוי, ורב סבר לר' יהודה אפי' מקל חייב בשבר, לרבנן דוקא חגב אבל מחוסרת אבר חייב."
ולגבי פרכילי ענבים ועטרות שיבולים חייב כיוון שבצרן מתחילה לכך הוי כעין פנים ממש[2]:
"ומיהו הא דתנן מצא בראשו פרכילי ענבים ועטרות של שבלים, ההיא כעין פנים ממש היא שהרי דבר הקרב ממש לגבי מזבח הוא כגון בכורים ובצרן מתחילה לכך כדאוקימנא, תדע דהא אמרינן מאי כעין פנים איכא ומאי כעין זריקה משתברת איכא כלומר תיקשי לתרווייהו ומפרקינן להו בשבצרן מתחילה לכך, אלמא כעין פנים נמי הוא, דשבירה ודאי היינו כעין זביחה וכיון דקרב לגבי מזבח הוי כעין פנים. [א"ה, בכת"י הכל דיבור אחד עד ד"ה הא דתנן]."
שיטת הרא"ה
חידושי הרא"ה עבודה זרה נ, א – נא, ב
דעת הרא"ה, כמו הרמב"ן שגם בדבר שכמותו קרב בפנים איסור תקרובת חל רק אם הוא כעין ארבע עבודות, והסביר שגם הדוגמאות שהובאו במשנה הם כאלו שבמקדש נעשה בהם כעין עבודה (מים – מנסכים [זה כמו זריקה], מלח – משתבר [או שכוונתו לבזיקת המלח], יין – מנסכים, שמנים וסלתות – מקטירים במנחות).
בנוסף, לדעתו רק דבר שכמותו קרב בפנים נאסר מדין תקרובת, שהלכה כרבי יוחנן. כלומר שני התנאים נדרשים לאיסור.
"ומים ומלח נמי דאסרינן משום תקרובת, משום דהוי כעין פנים. שאף במקדש מים לניסוך ומלח לקרבן, ואע"ג דהא דמלח לאו בכלל ד' עבודות, כיון דהוא במקדש נמי משתבר, כעין פנים הוא כעין זביחה כל היכא דאיתנהו להני תרי טעמי חשיב פנים לגמרי כדפרישנא לעיל. וחוץ מאותה מחיצה דבר של נוי אסור, דחיישינן דילמא נוי ע"ז הוה. דבר שאינו של נוי מותר, דכיון דלאו נוי, לתקרובת ע"ז לא חיישינן כיון דחוץ מן הקיקלון, דאם איתא לפנים הוה…
וסיפא דאמר הרי זה אסור לא משום נוי ע"ז אלא משום תקרובת ע"ז. והיינו דתלינן במה שכיוצא בו קרב לגבי מזבח, כלומר והוי מידי דתקרובת והוי כעין פנים, דלא אסרה תורה אלא כעין פנים, כלומר כעין ארבע עבודות… וכל הני דאמרינן במתניתין בכולהו איכא כעין פנים, יינות שמנים וסלתות פשיטא דהוי כעין פנים, דכולהו איתנהו במקדש, ניסוך היין, שמנים וסלתות למנחות, והיינו הקטרה. וחיישינן דעביד בהו תקרובת בהכי אסורין. ואע"ג דקיימא להו בעין וכי האי גונא לאו עבודה שבמקדש הוא, איכא למימר שמנים וסלתות חיישינן שמא הקטיר מהם קצת ואלו שיריים מהם וכי האי גונא איכא במקדש לגמרי, שהרי לא היה הכל קרב אלא קצת מהן דיו, הוה ליה לגמרי כעין [פנים]."
אמנם פירות נאסרים כשבצרן מתחילה לכך כיוון שמתקיימים בהם שני התנאים יחד:
"עטרות ופרכילי ענבים פרכינן לה בגמרא היכי הוי כעין פנים. ופריש לה כגון שבצרן מתחלה לכך, כלומר לשם ע"ז לגמרי, שהבצירה עצמה לכונת עבודה, שבאותה בצירה דהוי דבר המשתבר הוא עובדה. ותימה אכתי היכי חשיב כעין פנים, דהא אנן לר' יוחנן דהלכתא כותיה לא חייש משום דבר המשתבר לעולם עד דהוי ממש כעין [פנים], דומה ממש לאחת מארבע עבודות שבמקדש שהן זביחה וזריקה וניסוך והקטרה. ואפשר דכיון דאיכא ביכורים במקדש דמייתי ענבים. ובבצירה גופה איכא כעין זביחה, דהוא דבר המשתבר בין הני תרי טעמי חשבינן לה כעין פנים."
שיטת הרשב"א
המביא בשר אף על פי שהוא חתוך – נאסר שכן דרך להביא בפנים, אבל בפירות אינו נאסר אא"כ חתכן לשם ע"ז.
חדושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"…אלא הא קשיא לי דפרכילי ענבים גופייהו ודאי כעין פנים נינהו שהרי מקריבים אותם לפנים בכורים, ואם תתרץ כיון דהוה סלקא דעתין השתא דלא בצרן מתחלה לכך אלא שהביאן מן הבצור לאו כעין פנים נינהו שהרי בכורים לשם בכורים בוצרין אותם ואין מביאין אותם מפירות שלקח בשוק וכעין פנים ממש בעינן, הא לאו מילתא היא דאם כן תקשי לך מתני' (כ"ט ב') דקתני בשר הנכנס לע"ז מותר והיוצא אסור, דהתם ודאי בשהביא מן החתוך קא מיירי דאי מספקינן לה בששחט מתחלה לשם ע"ז בכי הא לא הוה תנינן הנכנס מותר דהשוחט לשם ע"ז כולה בהמה אסורה ואף על פי שלא הכניס ממנה כלום לפני הע"ז, ומתני' היא דתנן (חולין ל"ט ב') השוחט לשם הרים לשם גבעות וכו', והכי נמי אמרינן עלה בהדיא בפ' אין מעמידין (ל"ב ב') מתניתין דלא כר' אליעזר דאי ר' אליעזר הא אמר סתם מחשבת נכרי לע"ז, וכיון דמיירי במביא מן החתוך אם כן אפי' היוצא אמאי אסור, והא לאו כעין פנים הוא דבשר החתוך אינו ראוי לפנים, ואפשר לומר דודאי משום שלא בצרן לכך היא דהא אין בכורים לפנים בענין זה, [אבל] גבי בשר הא איכא בענין זה שהרי כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וגבי ע"ז כעין [פנים] איכא אף על פי ששחטה שלא ע"ז והביא לה אסורה כגון שהכניס לפנים מן הקלקלין משום דאי אפשר דליכא תקרובת כדאמרי' התם אבל בכניסתו קודם שנכנס לפנים מן הקלקלין מותר דאכתי לאו תקרובת איכא כיון שלא נשחטה מתחלה לשם ע"ז, ומשום הכי פריק רבא בר עולא כגון שבצרן מתחלה לכך דהוה ליה כעין פנים בבכורים, וניחא בין למאן דאמר בעינן כעין זביחה בין למאן דאמר בעינן כעין פנים ממש, דהשתא כעין זביחה איכא שבצירתן לשם ע"ז הויא לה כשבירת מפרקת של בהמת פנים וכעין פנים נמי איכא דכיון שבצרן לשם כך הו"ל כעין בכורים, ואכתי קשיא לן כיון דהוה קא סלקא דעתין דלאו בשבצרן מתחלה לכך מיירי אדמהדר למיפרך ממתניתין למאן דאמר כעין פנים בעינן ולמאן דאמר כעין זביחה בעינן כדפריך מאי כעין פנים איכא ומאי שבירה המשתברת איכא, אמאי לא פריך מתניתין גופה רישא אסופא, דקתני פרכילי ענבים ועטרות של שבולים וכו' וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח אסור ולימא הכי פרכילי ענבים מאי כיוצא בו קרב לגבי מזבח, ואיכא למימר דאי לא בעינן אלא שכיוצא בו קרב לגבי מזבח פרכילי ענבים נמי אף על פי שלא בצרן מתחלה לכך כיוצא בו קרב לגבי מזבח, אבל ודאי כעין פנים ליתנהו אי לאו בצרן מתחלה לכך, דלמאן דסבירא ליה דכעין זביחה בעינן הא ליכא, וכל שכן דלמאן דאמר דכעין פנים בעינן כעין פנים ממש קאמר שיהא דוגמתו ראוי לפנים, וכדאמרינן דהשוחט בהמה בעלת מום לע"ז פטור דבהמה תמימה בעינן כעין פנים כנ"ל, ומיהו לפי מה שכתבתי למעלה אינה ראיה דאיפשר דר' יוחנן לאו משום דבעינן כעין פנים ממש קאמר אלא משום דאין כיוצא בה לארורה זו ולא כיוצא בה בפנים."
ובהמשך ביאר שדין תקרובת אינו אלא בדבר שמובא כתקרובת – היינו שהע"ז חפצה בו עצמו, אבל לא בשאר דברים:
חדושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף נא עמוד ב
"ואומר רבינו הרב נ"ר דהיינו טעמא דמתני' דשרי הני אפי' למאן דאמר דאבני מרקוליס אסורין מדין תקרובת ולא בעינן זריקה המשתברת, משום דמעות וכסות וכלים אינם בכלל תקרובת ואף על פי שדרכה בכך, שאינה נקראת תקרובת אלא דבר שאוחזין בחוקי הע"ז שלהן שהיא חפצה בכך בזריקתן לפניה או בהעמדתן לפניה, כגון אבני המרקוליס שיש בחוקי המרקוליס שהיא חפצה בתקרובת זריקת האבנים ולפיכך היינו סבורים לומר שאע"פ שאינן תקרובת המשתברת יאסר כיון שיש כאן תקרובת הע"ז מיהא, אבל הכלים והמעות אינם תקרובת שתהא הע"ז חפצה בגופן של מעות ושל כלים"
הרשב"א חולק מפורשות על דעת הרמב"ם שכל שנמצא לפנים מן הקלקלין אסור אף שאינם דרך נוי ואינם כעין פנים, אך קיבל את פירוש רש"י שהמים והמלח נאסרים כיוון שאלו דברים הראויים למזבח – כתקרובת:
חדושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף נא עמוד ב
"אמר רב שימי בר חייא כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור. נראה מדברי הר"ם שהוא ז"ל היה מפרש אפי' מים ומלח שאינם של נוי אסור, והוא הדין לכל שאר דברים אף על פי שאינם כעין פנים כגון כסות או כלים ואף על פי שאינם עומדים דרך נוי… וקשיא לי לפירושו…
ומיהו נראה לי שאין מדברינו אלו קושיא על פירושו של רש"י ז"ל שפי' דלפנים מן הקלקלים אפי' בדבר שאינו של נוי אסור, שכך דעת רבינו ז"ל לומר דלפנים מן הקלקלים אפי' דברים שאינם של נוי אם הם דברים הראויים למזבח אסורין ואפי' מים ומלח (שאין) [שהן] הדברים הקלים בכל הדברים הנקרבים למזבח לפי שאין משגיחין בדברים הראויים למזבח בין שהם של נוי בין שאינם של נוי לפיכך כשהם לפנים מן הקלקלים מסתמא הקריבן והילכך אסורין, אבל כשהן חוץ לקלקלים מסתמא לא הניחם שם אלא לנוי לפיכך דבר של נוי אסור דבר שאינו של נוי מותר, ואפי' דברים שקרבים לגבי מזבח וכדתנן בשר הנכנס לע"ז מותר, ופעור ומרקוליס שאין להם קלקלין ובכל מקום הנראה עמהם מקריבין להם תקרובת אפי' חוץ מן הקלקלים כלפנים מן הקלקלין, וכל דבר הראוי למזבח הנמצא עמהם אפי' דבר שאינו של נוי כמים ומלח אסור, והיינו דאמרינן השתא פעורי מפערי קמיה מים ומלח לא מקרבי ליה, אלא דברים שאינם ראויים למזבח כגון מעות וכלים שאינם באין אלא לנוי או לספק מהם צרכי הע"ז אם עומדין דרך נוי הרי אלו אסורין משום נויין ואם דרך בזיון הרי אלו מותרין וכדתנן מצא בראשו מעות כנ"ל, וכן כתב הרב הלוי ז"ל."
הרשב"א מסכם שדווקא דברים שהיו מקריבים מהם ממש בפנים נאסר (ומביא שיש סוברים שכל שכעין פנים נאסר):
"והרב נ"ר…עלה בידינו לענין תקרובת ע"ז ונויה לפי שטה זו שפירשנו, כל תקרובת ע"ז שהוא כעין פנים דוקא כגון יינות ושמנים וסלתות ולבונה ואפי' מלח ומים אם נכנס לפנים מן הקלקלים אסורין לעולם בין דרכה בכך בין אין דרכה בכך, ואין להם בטלה דאע"פ שהוציאום משם בטומאתן הן עומדים, והיינו מתניתין דקתני יינות ושמנים וסלתות וכל דבר אשר כיוצא בו קרב לגבי מזבח אסור, וכן פרכילי ענבים ועטרות של שבלים שבצרום מתחלה לכך דכעין פנים ממש הן שכן מביאין אותם בכורים, ואם לא נכנסו לפנים מן הקלקלים הרי אלו מותרין, לפי שבחוץ אינו נאסר משום תקרובת שאין מקריבין לה בחוץ והיינו מתניתין דבשר הנכנס לע"ז מותר והיוצא אסור.
ונראה לי דוקא בהמה ועוף הראויין למזבח דהיינו מידי דתקרובת לפנים אבל בשר חיה ועוף שאינם בני הקרבה בפנים מותר, והיינו פלוגתייהו דר' יהודה וחכמים (בשאינו) [בשחט] לה חגב וחכמים פוטרים וכל היכא דהמקריב אינו מתחייב התקרובת אינו נאסר, וכן אם שחט לה בהמה תמימה באיבריה דכעין פנים הוא, ואף על פי שיש לה דוקין שבעין הרי זה חייב ונאסרת אף על פי ששחטה שלא בפניה…אבל אם שחט לפניה בהמה בעלת מום שחסרה אחד מאיבריה פטור ואינה נאסרת דלאו כעין פנים היא והיינו דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שפטור שנאמר זובח לאלהים יחרם לא אסרה תורה אלא כעין פנים, ותקרובת שאינו כעין פנים ולא ראוי למזבח כגון אבנים ומקל וחגב וצואה וכיוצא בהן אף על פי ששבר לפניה המקל או ששחט לה החגב וזרק לפניה הצואה והיא ליחה דאיכא תקרובת המשתברת אף על פי שדרכה בכך הרי אלו מותרין דכעין פנים ממש בעינן ולא כעין זביחה, דהלכתא כחכמים דפליגי עליה דר' יהודה בשחט לה חגב, ועוד דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואמר ר' יוחנן מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודה זרה שפטור שנאמר זובח לאלהים יחרם אלמא לא אמרינן כעין זביחה, ורב דאמר שבר מקל לפניה חייב ונאסרת סבירא ליה כתנא דספת לה צואה ולית הלכתא כוותיה, ואיכא מאן דאמר שתקרובת המשתברת אסור דכעין זביחה אמרינן וכיון דדמי לזובח בחד צד אסור."
דעת הראב"ד
לדעת הראב"ד כל שעשה כעין אחת מארבע עבודות חייב, ואפילו שלא כדרכה.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ד
"+/השגת הראב"ד/ שחט לה חגב פטור אלא א"כ היתה דרך עבודתה בכך. א"א אין הדעת מקבלת כל זה, וכי שחיטת חגב או שחיטת בהמה מחוסרת אבר פחותים הם מספיתת צואה ומניסוך מי רגלים, אלא מראין הדברים שהחכמים שפוטרין בשחיטת חגב אין להם תולדות בעבודת כוכבים ומי שפטר במחוסרת אבר ג"כ ס"ל כחכמים, אבל רב יהודה ורב נחמן אליבא דרב סבירא להו כר' יהודה וכתנא דספת וכן הלכתא דכל כעין זביחה וזריקה של פנים המשתברים חייב אפילו שלא כדרכה, וכשאמר רב יהודה עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל לא שיהא עבודתה לא בשבירה ולא בזריקה אלא בענין אחר ורבותא קאמר דאע"ג דעבודתה במקל זרק מקל לפניה פטור הואיל ואין עבודתה בזריקה ואינה משתברת.+"
שיטת המאירי
דין תקרובת
שיטת המאירי – כל תקרובת שעשו בה כעין ארבע עבודות נאסרה. אף אם אין דרכה בכך כלל וכדעת הראב"ד.
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף נ עמוד ב
"ע"ז שלא היה דרך עבודתה לא בשבירת מקל לפניה ולא בזריקת מקל לפניה אף על פי שהיתה דרך עבודתה באיזה ענין של מקל כגון שיכו בו לפניה על התוף או להניחו בידה דרך שררה ושבר מקל לפניה חייב אף על פי שאין עבודתה בכך שהרי השבירה כעין זביחה הוא והמקל נאסר ואפילו לא היה דרך עבודתה בשום ענין של מקל הדין כן שלא תפש שעובדין אותה במקל אלא ללמד שאעפ"כ אין דרך עבודתה קרוי בשאר דברים שבמקל ואף על פי שגדולי הרבנים פי' בה דרך אחרת אין הדברים כלום לענין פסק שהרי במסכת סנהדרין ס"ב א' אמרו אבות זביחה וכו' תולדה שבר מקל לפניה כלומר תולדה דזביחה כלומר וחייב אף על פי שאין דרך עבודתה בכך ואף על פי שהם פרשוה בשעובדין אותה באיזה ענין שבמקל דברים זרים הם שהרי מרקילוס אין דרכו בשום ענין של פרכלין ועטרות שובלין ואוסרין אותם בבצרן מתחלה לכך מדין כעין זביחה וכן ספיתת צואה ונסוך מי רגלים אין עבודה משום ענין מזה לכלל עבודות זרות והוא חייב מדין זריקה המשתברת שהוא תולדת נסוך אלא ודאי שעובדין אותה במקל לאו דוקא ולא נאמר אלא ללמד שאם זרק מקל לפניה פטור אף על פי שדרך עבודתה באיזה ענין של מקל הואיל ומ"מ אין זה דרך עבודתה ולא כעין פנים ואף על פי שיש זריקה בפנים אין זו זריקה המשתברת כעין פנים והמקל מותר:"
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"ספת לה בזריקה איזה דבר הלח שמשתבר בזריקתו אפילו דברים המאוסים חייב אף על פי שאין עבודתה בכך וזריקה שאינה משתברת פטור אא"כ היתה עבודתה בכך ומ"מ הנזרק מותר אף על פי שעבודתה בכך הואיל ואין בו כעין פנים כיצד היתה עבודתה בזריקת מקל וזרק מקל לפניו חייב והמקל מותר שאין תקרובת נאסר אף במה שעבודתו בכך אלא כעין פנים וכל שהוא כעין פנים אפילו לא היתה עבודתו בכך חייב והתקרובת נאסר מעתה שחט חגב או בהמה בעלת מום לע"ז אף על פי שאין כיוצא בה קרב הואיל וכעין פנים הוא חייב ונאסר כללו של דבר כל ע"ז שדרך עבודתה במה שאינו כעין פנים העובדה בכך חייב והנתון לה באותה עבודה מותר הואיל ואינו כעין פנים ואם עבדה במה שאין דרך לעבדה פטור אא"כ עבדה באחת מארבע עבודות והם זבוח וקטור ונסוך והשתחואה ובתולדותיהם והזריקה בכלל הנסוך וכל חתיכה תולדת זביחה וכל זריקה המשתברת תולדת זריקה הא אם עבדה באלו חייב והנתון לה נאסר אף על פי שאינו דבר של נוי וסנדל של ע"ז שאמרו במסכת יבמות ק"ג ב' שלא תחלוץ בה כבר בארנוה בשקצעה מתחלה לכך שהוא כעין זביחה מ"מ כשהתרנו כל תקרובת שאינו כעין פנים דוקא בשאינו של נוי הא אם היה שם נוי אסור משום נויי ע"ז ומ"מ יש לו בטול:"
שיטת מקצת רבותיו – כל הדיון לעניין תקרובת אבל איסור עבודה נכון גם כשאינו כעין פנים:
"מה שאמרנו שכל תקרובת שאינו כעין פנים מותר אפילו היתה עבודתה בכך שאין לו דין תקרובת כמקל הנזרק וכאבני מרקילוס יש למקצת רבותי שטה אחרת לומר שלא נאמר שאין לו דין תקרובת אלא לענין בטול ר"ל שיש להם בטול הא ליאסר מ"מ אין אנו צריכין לתקרובת שכעין פנים ואיני מודה להם שהרי אמרו בסוגיא זו אבני מרקילוס במה יאסרו ואם תפרש במה יאסרו שלא להתבטל א"כ מה הוצרך למעלה בראש הפרק לומר הני מילי ע"ז דלאו ארחה וכו' והרי מ"מ היה לו לבא מחשש תקרובת שאין לו בטול:
פרחים אינם נאסרים אלא שבצרן מתחילה לכך שהוא כעין זביחה:
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף מד עמוד ב
"יש שואלין מאחר שכן היאך אסרו בפרק ראשון לקיחה מחנויות מעוטרות מצד הנאת הריח שבורד והדס ומ"מ אנו כבר פירשנו לשם שורד והדס זה מן הקרב לפניה הוא אלא שגדולי החכמים שבדורות שלפנינו דנין עליה והלא תקרובת ע"ז אינה נאסרת אא"כ הוא כעין פנים או כעין זביחה כמו שיתבאר ופרשוה בשלקטן על דעת כך שהוא כעין זביחה וכדאיתא ביבמות בסנדל של ע"ז:"
דין המוצא בראשו של עבודה זרה
המאירי הציג שתי שיטות בהבנת האיסור של הדברים שנמצאו סמוך לעבודה זרה. ללשון אחת הדיון כאן אינו מדין תקרובת אלא מדין 'נוי'. ובפנים מן המחיצה אנו נאמר לגבי כל חפץ שניתן לנוי, לעומת זאת מחוץ למחיצה רק דברים שנועדו לנוי. ולפי זה אין חילוק בין דברים הקרבים למזבח לדברים שאינם קרבים למזבח. ובפעור ומרקוליס שאין להם מחיצה
ללשון שניה (שהמאירי נוטה לקבלה) כאשר הדברים בתוך המחיצה הם נאסרים משום תקרובת (ואינו נוהג אלא בכעין פנים) אבל מחוץ למחיצה הם משום נוי, (ולכן אסורים רק דברים של נוי) אבל אין לחשוש לתקרובת. ובפעור ומרקוליס שאין דרך לנאותן בכל מקרה מדובר בתקרובת.
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד ב
"כבר בארנו שכל שאדם מוצא אצל ע"ז תקרובת שלא כעין פנים כגון עץ ואבן כסף וזהב אם דרך נוי הוא עומד אצלה אסור משום נוי ואם אינו עומד דרך נוי מותר מ"מ ע"ז שמתכסיס שלה להיות מחיצה בינה ובין העם כל שאנו מוצאים לפנים מאותה מחיצה אסור אף על פי שאינו של פנים ואפילו דברים שאין נאסרים משום תקרובת ולא הוזכר בתלמוד מים ומלח אלא לענין שאינן של נוי שהרי מים ומלח מן הדין הם אסורים בכל מקום שקרבים הם לפנים אלא לא הוזכרו אלא לענין נוי וכגון שלא כיון להם לתקרובת וכמו שאמרו בתלמוד המערב מלח לשוף ומים להדיח ולא נאסרו אלא משום נוי אף על פי שאין בהם נוי שכל שהוא בדרך זה משימין שם כל דבר לנוי אפילו שלא בדרך נוי אחר שאין העם רואין אותן ואם הוא חוץ מן המחיצה חזר לדינו ואם אין מטכסיס שלה להיות מחיצה לפניה אף על פי שנתנו בה עכשו הרי הוא כדין שאין שם מחיצה: פעור ומרקילוס הואיל ועבודתם דרך בזוי כל שאנו מוציאין לפניה דרך נוי הוא בין יש מחיצה בין אין שם מחיצה ואם בראשו חזר לדינו כמו שהוזכר במשנה במעות כסות וכלים.
יש בזו שטה אחרת לומר שכל שהוא לפנים מן המחיצה אסור משום תקרובת הואיל והוא כעין פנים ואפילו דברים הקלים כגון מים ומלח אבל מה שהוא חוץ למחיצה אינו תקרובת ואין לנו לדקדק בו אם הוא כעין פנים לא הונח שם אלא לנוי ואם דבר של נוי הוא אסור משום נוי ולא משום תקרובת ואם אינו דבר של נוי מותר ופעור ומרקילוס אפילו בחוץ אנו דנין אותו בתקרובת שאין דרכן לנאותן או שמא כל דבר אוסרין בו משום נוי אף על פי שאין בו נוי ונכון הוא:"
שיטת בעל ההשלמה
גם בבעל ההשלמה מבואר שכל שעשו בה כעין זביחה – נאסר.
קובץ שיטות קמאי מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב ע"ז שעובדים אותה במקל שבר מקל חייב ונאסרת זרק מקל לפני' חייב ואינה נאסרת. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי שנא שבר דהוי ליה כעין זביחה זרק מקל נמי הויא לה כעין זריקה בעינן [זריקה] המשתברת וליכא. ולא תימא הני מילי שאין עבודתה בכך אלא אפילו כשעבודתה בכך אינה נאסרת דאי לא תימא הכי קשיא דרב אדרב דלעיל אמר זרק מקל לפניה פטור והכא אמר חייב, אלא לאו שמע מינה כאן בשעבודתה בכך כאן בשאין עבודתה בכך, ועוד דהא מקשינן עליה אבני בית קוליס במה יאסרו אלמא אף על פי שעבודתה בכך אמר רב אינה נאסרת וכן הלכתא שאין תקרובות ע"ז נאסרת ואפילו בשעבודתה בכך אלא כשהוא כעין ארבע עבודות. ותניא נמי הכי [נ' ע"א] ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחפה בהן דרכים וטרסיאות אסורות גוי שהביא אבנים מן המרקוליס וחפה בהן דרכים וטרסאות מותרות מאי טעמא דבעינן כעין פנים וליכא ובדין הוא דאפי' לא חפה אינן נאסרות משום תקרובות אלא משום ע"ז הם נאסרות שכל אחת ואחת נעשית ע"ז (ותקרובות) והיא נאסרת משום ע"ז וכשחפה בטלה אבל (משום עבודה זרה הם נאסרת שכל אחת ואחת נעשית ע"ז ותקרובות והיא נאסרת משום ע"ז וכשחפה בטלה אלא) משום תקרובת אינה נאסרת כלל כיון דליכא כעין פנים או כעין זריקה. ושבר מקל לפניה נאסרת מפני שהיא כעין זביחה, ואפילו אין עובדים אותה במקל וראי' לדבר מצא בראש מרקוליוס פרכלי ענבים שבצרן לכך וסנדל של תקרובת ע"ז דאמרינן בפרק מצות חליצה [ק"ד ע"א] דחליצה פסולה ועל כרחך בשקצצה מתחלה לכך דאי לאו הכי לא מתסר דלאו כעין פנים ולאו כעין זביחה הוא מכל מקום שמעינן מינה (דבדעין) [דבכעין] זביחה לא בעינן עבודתה במקל כלל ודוקא דבר שאינו של נוי אבל דבר של נוי נאסר אף על פי שאינו כעין פנים משום דכתיב [דברים ז'] לא תחמוד כסף וזהב עליהם ומנא לן דהכי הוא, מדמקשה לקמן מעות דבר של נוי הוא ואמאי לא שני ליה משום דליתיה כעין פנים אלא לאו שמע מינה דלא בעינן בדבר של נוי כעין פנים ומיהו אית ליה תקנה בביטול ואם הוא דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח כגון פרכלי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אעפ"י שאינו של נוי אסור ודוקא שהוא כעין זביחה או כעין זריקה והיינו דמקשינן בגמ' בשלמא יינות שמנים וסלתות איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה המשתברת אלא פרכלי ענבים ועטרות של שבלים לא כעין פנים איכא ולא כעין זריקה המשתברת איכא. פי' וכיון דדבר שאינו של נוי הוא אמאי מתסר ופריק רבה בר עולא כגון שבצרן מתחלה לכך. והא דתנן מצא בראשו [מעות כסות או] כלים הרי אלו מותרים פרכינן עלה בגמ' מעות דבר של נוי הוא אמרי דבי ר' ינאי בכיס קשור ותלויה בצוארו כסות דבר של נוי הוא [כו'] (דאמר) דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה."
[1]אמנם בחידושיו לא הזכיר את שיטת רש"י כלל:
חידושי הר"ן מסכת עבודה זרה דף נא עמוד א
"אמר ר"י מנין לזובח בהמה בעלת מום לע"ז שפטור וכו' לא אסרה תו' אלא כעין פנים. משמע דפליג עלי' דרב דסגי' לי' בכעין זביחה ולדידי' ודאי זובח בהמה בעלת מום לע"ז חייב. ומשמע דר' יוחנן ס"ל כרבנן דפטרי בשחט לה חגב. דאילו לר"י דמחייב בחגב משום דצוארו ארוך כבהמה כ"ש דמחייב בבהמה בעלת מום. וההיא ברייתא דספת לה צואה ר' יהודה היא. דאילו לרבנן דפטרי משום דבעו כעין פנים. ספת לה צואה או שנסך לה עביט של מימי רגלי' פטור דכעין פנים בעינן. ואפי' בבהמה מחוסרת אבר פטרי רבנן והאי דנקט חגב להודיעך כחו דר"י דאפי' בחגב מחייב…
לענין פסק הלכה יש שפסקו כר' יוחנן דבעי כעין פנים. משום דרב ור"י הלכה כר"י. ועוד דאמרינן לעיל דכו"ע לא אמרי' כעין זביחה אלא כעין פנים בעי'. הלכך כל היכא דל"ה כעין פנים אינו נאסר משום תקרובת ע"ז אע"ג דהוי כעין זביחה ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל. אבל ראיתי להראב"ד ז"ל בס' הגהותיו שפסק כרב וכל כעין זביחה חייב ונאסר. ושחט לה חגב חייב וספת לה צואה נמי חייב. ואפשר שטעמו ז"ל דאע"ג דרב ור"י הלכה כר"י כיון דר"נ ורבה בר אבהו ורב יהודא ס"ל כרב ואביי ורבא נמי שקלו וטרו אליבי' נקטינן כותי'. ועוד דסוגין בפרק ארבע מיתות [ד"ס] דשבירת מקל תולדה דזביחה."
[2] עיין לקמן בדברי הרא"ה והרשב"א שיש ביניהם הבדל מסויים בביאור עניין זה. ולענ"ד נוטים דבריו לדברי הרשב"א.