הברכה על ראיית עבודה זרה
סיכום
הגמרא (ברכות נז, ב) מביאה ברייתא שאומרת שהרואה מרקוליס מברך "ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו".
נחלקו הראשונים האם דווקא לגבי מרקוליס ברכה זו נתקנה, אולם לא נדון בכך בסיכומנו.
ר"א בן הרמב"ם (המספיק לעובדי השם, תרגום דנה, עמ' 259) כתב במפורש שמברכים ברכה זו על ראיית מקדשים בהודו וכנסיות נוצרים.
כתבו התוספות (ברכות נז, ב ד"ה הרואה) שבזמננו איננו נוהגים לברך ברכה זו משום שאנו רואים את הע"ז בכל יום, ואילו ברכה זו ניתנת להיאמר רק על ראיה לאחר ל' יום שלא ראה. וכן פסק הרמ"א (או"ח רכד, א): "והאידנא אין מברכים זאת הברכה, שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד".
לפי סברא זו, עקרונית יש לברך על כנסיות נוצרים, אולם מסיבה פרקטית, שאנו רואים אותם בתדירות גבוהה, איננו נוהגים לברך. ואם כן, כאשר חיים בארץ ישראל ולא רואים כנסיות בתדירות גבוהה – ניתן לברך. וכך כתב הרב אבינר (שאילת שלמה חלק א, סי' קכ), והרב ליאור (דבר חברון חלק ג יו"ד א, סימן לז, אות ג).
אמנם דברי הרמ"א מעוררים קושיא גדולה – מדוע לא כתב שאין לברך על נוצרים כיוון שהם עובדי ע"ז בשיתוף, ולכאורה לפי שיטתו גויים לא נצטוו על השיתוף! לצערי כמעט ולא נמצאו התייחסויות לקושיא זו, מלבד אצל מחברים בני דורנו.
- מהר"ץ חיות (שדה יצחק א, סח) אכן הביא מכאן ראיה שיש להסביר את הרמ"א כדברי הנו"ב, שגויים כן נצטוו על השיתוף, ורק בשבועה הקלו. וכ"כ אור הכוזרי (הרב אביהו שוורץ, עמ' 394).
- בדומה לזה, הרב משה ויינר (שבע מצות השם, עמ' קג) הביא מהרמ"א ראיה לשיטתו המחודשת בשיתוף, שרק אמונה ודיבור בשיתוף מותרים לגויים, אך כל מעשה בפועל נחשב ע"ז גמורה.
- הרב צברי (בית דוד ושלמה, ברכות דף נז, ב) כתב שיש להסביר שלמרות שהנוצרים אינם עובדי ע"ז גמורה לפי הרמ"א, מכל מקום עצם כפירתם בתורת משה ובאחדות ה' השלמה מגדירה אותם כ'עוברי רצונו', ולכן יש לברך עליהם. וכ"כ זרע יצחק (לינטופ. ברכות עמ' שמז) ונר תורה (מינצר, עמ' תרפג). וכן משמע קצת מדחייה של הרב אלטוסקי (חידושי בתרא משנה ברורה א-ב, סי' רכד) לדעת הסוברים שאין לברך בימינו משום שהנוצרים לא עובדים את הפסלים האלה, אלא את אותו האיש, שכתב שסוף סוף ודאי שהנוצרים הם 'עוברי רצונו' של ה'.
- לענ"ד (נ"ב. עורך האתר) ניתן להעלות שתי אפשרויות נוספות לתירוץ הרמ"א: א) דברי הרמ"א כאן הם על רקע יחס הנוצרים והכנסייה ליהודים בתקופתו. על אף שבזמן הרמ"א ובמקומו (קרקוב-קז'ימייז') זכו היהודית להגנה מסוימת מצד המלך, מ"מ עדיין היחס הכללי של הנוצרים כלפי היהודים היה גרוע ביותר. לפיכך ניתן לומר כי הנוצרים "עוברי רצונו" על אף שאינם עובדים ע"ז גמורה, אלא בשל השפל המוסרי שלהם (וכשם שאסר הרב מלמד בפרק זה, הלכה ה, כניסה למסגד משום שנאת המוסלמים לישראל).
- ב) בדומה קצת לדברי הרב צברי, אך באופן שונה. על אף שב"נ מותרים בשיתוף, ועל הנייר אין להם עוון. מכל מקום באידאל הסופי הציפייה היא שגם הם יתעלו מסיגי ההגשמה שלהם לאמונה מופשטת יותר (עי' פנה"ל אמונה ומצוותיה ט, ד), ולכן גם כלפיהם ניתן לומר "עוברי רצונו".
על כל פנים ניתן ללמוד ממקום אחר שאכן אין לומר ברכה זו על ע"ז בשיתוף ככנסייה. במור וקציעה (רכד) לגבי ברכת "שעקר עבודה זרה", כתב שאין לומר את כל החלק השני של הברכה ("כשם שעקרת אותה מהמקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות, והשב לב עובדיהם לעובדך") על ע"ז בשיתוף כיוון שבני נוח אינם מוזהרים על כך – אין לנו אינטרס לעקור אותם מכל העולם כיוון שהם אינם עוברים עבירה. אמנם יש לברך על מקום שנעקר "שעקר ע"ז מארצנו/ממקום זה" כיוון שאין לישראל לדור בקרבת ע"ז, אפילו בשיתוף, ולכן עקירה זו מהווה הסרת מכשול מישראל. כלומר עיקר ברכה זו תקנה כלפי מקום שדרים בו ישראלים. ולנידו"ד ניתן ללמוד מדבריו שכשם שאין לומר "כשם שעקרת" על ע"ז בשיתוף משום שאין לנו עניין שיעקרו לגמרי, כך אין לומר לגביהם "עוברי רצונו" כיוון שבאמת אין להם עוון.
וכן כתב הרב יעקב אריאל (גן ההלכה א, רכד) שאין לברך ברכת "שנתן ארך אפים" על כנסיות, ונראה מדבריו שזאת משום שהם נחשבים כע"ז בשיתוף. [שתי הפסקאות האחרונות – הערת עורך האתר. נ"ב].
כיוון נוסף לסוגיא זו נמצא בדברי השיירי כנסת הגדולה (הגהות הטור, רכד): "נראה שהטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכים על המפרשים שסוברין דוקא מרקוליס, והאידנא אין ע"ז מצויה". ונשאלת הכוונה מה פשר האמירה 'והאידנא אין ע"ז מצויה'.
- הרב פריסקו (בירך את אברהם, סי' סד) כתב שמסתבר כדברי שיירי כנסת הגדולה: "והכי מסתברא, דהא עכשיו כל האומות מודים בהקב"ה אלא שתפשו ליש"ו לנביא השקר". כלומר, לשיטתו אין לברך על נוצרים משום שהם אינם עובדי ע"ז, והוא אף הבין שכך כוונת שכנה"ג.
וכן הביא הרב אלטוסקי הערה בשם 'הערות גדולי ישראל'[1] (חידושי בתרא משנה ברורה א-ב, סי' רכד): "הג"ה – עוד יש להוסיף שאין הפסלים האידנא ע"ז ממש, שאין עובדים אותם אלא אותו האיש". - מנגד, פשט לשונו של הכנה"ג הוא שביחס לדעת הסוברים שאין מברכים אלא על מרקוליס – לעולם אין לברך, כי ע"ז זו אינה מצויה בינינו. ואם הטענה ששום ע"ז אינה מצויה – מדוע אמר זאת דווקא בהקשר של הסוברים שמברכים רק על מרקוליס? וכך גרסו כף החיים (רכד, ד, א) וגדולות אלישע (א) כשציטטו את השכנה"ג: "והאידנא אין ע"ז זו מצויה".
- לענ"ד כל פירוש אחר בכנה"ג הוא שגוי לחלוטין. אינני רואה כל היתכנות לפירושו של הרב פריסקו, אף שכשלעצמם – דבריו חשובים בלי ספק. אולם לא כפירוש לכנה"ג, גם אם אין גורסים את המילה 'זו'.
ברכת 'שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו' על נוצרים
יסוד הסוגיא
בבלי, ברכות נז, ב
"תנו רבנן הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו במקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך"
המספיק לעובדי השם, פרק ל- שאר הברכות (עמ' 259) בתרגום של נסים דנה
כותב שמברכים על כנסיה נוצרית, ועל מקדשים בהודו.
"והרואה מקום שעובדים בו עבודה זרה, כמו מקדשים בהודו וכנסיות הנוצרים בימינו, מברך "שנתן אריכות אפים לעוברי רצונו"."
תוספות, ברכות נז, ב
התוספות כותבים שעתה איננו מברכים, כי רואים את הע"ז כל יום, וראוי לברך רק משלושים לשלושים.
"הרואה מרקוליס. בתוספתא תנן במקום מרקוליס דהכא עבודת כוכבים וא"כ לאו דוקא מרקוליס אלא לפי שבמקומו של תנא היו עובדים לה ועתה אין אנו רגילים לברך לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים אמרו לעיל דהוי משלשים יום לשלשים יום:"
מדברי התוספות משמע בעליל שהנוצרים שבמקומו (צרפת) נידונים כעובדי עבודה זרה, ולכן בעיקרון יש לברך עליהם, אלא שמעשית אי אפשר כי רואים אותם כל הזמן. דבריו מובאים בעוד ראשונים (למשל אגודה), ונפסקו להלכה ברמ"א.
שו"ע אורח חיים, רכד, א
"הרואה מרקוליס או שאר עבודת כוכבים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותה בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך.
הגה: והאידנא אין מברכים זאת הברכה, שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד:"
שאילת שלמה חלק א סימן קכ
"הרואה מקום כנסייה נוצרית, מה מברך?
תשובה: אם היא עדיין בבניינה מברך: ברוך שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו."
דבר חברון חלק ג יו"ד א, סימן לז, אות ג
"האם נכון שלפי ההלכה העובר ליד כומר או נוצרי או עובד ע"ז אחר, צריך לירוק יריקה?
מוזר בשו"ע שהוראה ע"ז צריך לומר… שנתן ארך אפיים.
לא כתוב שצריך לירוק, אך יש שנהגו גם לירוק כדי להביע את סלידתם מהאליליות. לפני זמן מה היה בירושלים מישהו שירק לעבר עובדי ע"ז, והמשטרה העמידה אותו לדין על כך."
דעת השיירי כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן רכד
מביא את השיטה שאין מברכים בגלל שאנו ביניהם. ומביא עוד הסבר, בגלל שסומכים על הסוברים שמברכים רק על מרקוליס, ובימינו ע"ז איננה מצויה בינינו
"א דק"ן ע"ב שטה ג': לפי שאנו ביניהם ורואין אותם בכל יום כו'. נ"ב: מיהו בפעם ראשונה היו צריכין לברך עכ"פ ואינן נזהרים בזה. ונראה שאף מי שיצא חוץ לעירו ורואה ע"ז שלא ראה אותה בית ע"ז מעולם, כיון שאותה ע"ז עובדים אותה גם בעירו אין צריך לברך. ב"ח. ולי נראה שהטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכים על המפרשים שסוברין דוקא מרקוליס, והאידנא אין ע"ז מצויה. ועיין מ"ש הב"ח מספר האשכול."
בירך את אברהם, פריסקו, סימן סד, (או ש"ע סי' רכד)
הרב פריסקו מביא את דברי השיירי כנסת הגדולה, ומסביר שמסתבר כמותו כי האומות כולם מודים בה' אלא שתפשו ליש"ו כנביא שקר. הרי שכך הבין את שיירי כנסת הגדולה. ולאחר דיון הוא מכריע שמשום ספק ברכות להקל אכן אין לברך.
"הרואה ע"ז אומר בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותה בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך, ודוקא שרואה אותה בגלוי אבל הרואה בית תפלותם אינו מברך, ב"ח, וצ"ע כשרואה בכל יום בית תפלותם ואחר ל' יום ראה הע"Z מגולה אם מברך דשמא להקל נחשב ראיה, וכתב מור"ם והאידנא אין מברכין ברכה זו שהרי אנו מגודלין ביניהם ורואים אותה תמיד, ואפילו הלך לעיר אחרת וראה ע"ז אינו מברך כיון דרואה כיוצא בזה בעירו תוך ל' יום מג"א, נראה מדבריו שאם שהה בדרך ל' יום מברך, אבל השיירי כנסת הגדולה כתב דהאידנא אין ע"ז מצויה והכי מסתברא, דהא עכשיו כל האומות מודים בהקב"ה אלא שתפשו ליש"ו לנביא השקר. ומוהר"י חאג'יז בח"ב סי' קע"ז חלק על הב"ח שכתבתי בסמוך דהא דמברך ארך אפים כו' דוקא ברואה ע"ז עצמה אבל על הבית אומר בית גאים יסח ה' והוא ז"ל הכריח מלשון הרמב"ם שרואה מקום שעובדין בו ע"ז שמברך ארך אפים לעוברי רצונו, ואפילו שלא יהיה בתוכו ע"ז אלא שמתקבצים שם להשתחוות לשמש ולירח אבל בע"ז אין לברך ע"ש, נמצא עכשיו לפי מאי דקיימא לן ספק ברכות להקל בין ברואה הבית בין ברואה ע"ז אינו מברך ארך אפים וכו' וכל שכן לספר השיירי כנסת הגדולה דהאידנא אין ע"ז מצויה דאין לברך אפילו שהה בדרך שלשים יום."
אולם, אחר בקשת המחילה, קשה להבין את המשפט באופן הזה, שהרי סוף המשפט מוסב על תחילתו, שלא מברכים אלא על מרקוליס, ועבודה זרה זו – היא שאינה מצויה בינינו. ולכן איננו מברכים. אין שום היגיון לוגי שהוא יטען דווקא במשפט הזה ששום ע"ז משום סוג אינה מצויה בינינו, שהרי הוא רק כעת באר שעל שאר עבודות זרות כלל אין מברכים! ורבים אכן גרסו בדבריו את המילה 'זו', ואז ברור שמדובר רק על המרקוליס.
אכן, זו ההבנה הרווחת בדבריו:
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רכ״ד:ד׳:א׳
כנסת הגדולה הביא ששיירי כנסת הגדולה סבר שאין לברך בגלל שיטת הפוסקים שמברכים דווקא על מרקוליס, וע"ז זו איננה מצויה בינינו.
"ד) שם הגה. והאדנא אין מברכין זאת הברכה. והטעם כתבו התוס' לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים הוי משלשים יום לשלשים יום עכ"ל משמע דאם אירע שלא ראה הע"ז ל' יום צריך לברך. עו"ת אות א' אבל הא"ר אות א' כתב דאף מי שלא ראה בתוך ל' אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואין ודלא כהעו"ת יעו"ע. והשכנה"ג בהגה"ט אות א' כתב הטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכין על המפ' שסוברין דוקא מרקוליס והאדנא אין ע"ז זו מצויה עכ"ל. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה וגם כי רבים מקילים בברכות אלו כמ"ש לעיל סימן רכ"ג סעי' א' בהגה וע"כ אין לברך ברכה זו אלא בלא שו"מ בין שרואה הע"ז בעצמה או בית ע"ז ואפילו שלא ראה אותו מקום או אותה הע"ז מימיו:"
גדולות אלישע, רכד, א
גם הוא גרס ששיירי כנסת הגדולה לא התכוון שאין ע"ז בגלל השיתוף, אלא בגלל הדעה שמברכים רק על מרקוליס
"אלא שראיתי אחר כך בשיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור שכתב וז"ל שהטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכים על המפרשים מברכין אותה עכשיו מפני שסומכים על המפרשים שסוברים דוקא מרקוליס והאידנא אין ע"ז זו מצוייה בינינו."
דעות האחרונים בקושיא על דעת הרמ"א
דבריו של הרמ"א, ובעצם גם התוספות, בסוגייתנו מעוררים תמיה. והרי, לשיטתו (יו"ד קנא) הנוצרים אינם עע"ז, משום שגויים לא נצטוו על השיתוף. וכיצד כתב כאן שאין מברכים על כנסיות הנוצרים משום שאנו רואים אותם כל הזמן? הרי לכאורה לעולם אין לברך עליהם, משום שהם אינם מוגדרים עובדי ע"ז!
תמיהה זו לא נזכרה בדברי פוסקים רבים כל כך. מעטים ראו בדברי הרמ"א ראיה שאכן לא הקל בע"ז בשיתוף, ואחרים הציעו כמה דרכים לתרץ. ועדיין צריך עיון כיצד מאות הפוסקים שדנו בסוגיית השיתוף לא ראו לנכון לדון בראיה זו.
המביאים מכאן ראיה שהרמ"א אכן החמיר בשיתוף
שדה יצחק (למהר"ץ חיות), א, סימן סח
מהר"ץ חיות מביא ראיה מדברי הרמ"א בברכת שנתן ארך אפיים שהוא סובר כנו"ב, שע"ז בשיתוף אסורה לגויים. שאם לא כן, מדוע הסיבה שלא מברכים היא שאנו חיים ביניהם, ולא שהם כלל אינם עובדי ע"ז!
"ואף שבאו"ח קנו מביא רמ"א דיש מקילין להשתתף עם העכו"ם, מכל מקום זה לא מקילין רק באם כבר נתחייב לו שבועה שמקבלין ממנו ועיין בסמ"ע קע"ו, אבל לכתחילה ודאי אסור להשתתף עם העכו"ם ואם כן לא תקון רגמ"ה ולא שייך בזה דיני חזקה זהו הנלע"ד להלכה ולמעשה, ועיין בנו"ב תנינא חלק יו"ד קמח, שהוכיח דאף דעת הרמ"א דבני נח מצוה על ע"ז בשיתוף, ולעניות דעתי נראה גם כן מדברי הרמ"א או"ח (רכד) ברואה ע"ז אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו וכו', וכתב על זה הרמ"א דעכשיו שרואין ע"ז אין מברכין ע"ש ואם נאמר דהרמ"א סובר דבני נח אין מצוה על השיתוף אם כן בלאו הכי לא שייך ברכה לעוברי רצונו דהרי בני נוח בזמנינו עובדים רק ע"ז בשיתוף ואינם עוברים רצונו כלל ודו"ק ועוד יש לי בזה להאריך ואין כאן מקומו והנני ידידו."
שבע מצות השם, הרב משה ויינר, עמ' קג
הרב ויינר מציע לפי שיטתו העקרונית, שרק האמונה והדיבור בשיתוף אינם מוגדרים עבודה זרה, אבל כל עבודה של מעשה אסורה, גם אם היא בשיתוף. לכן לדבריו ברור שלמרות דברי הרמ"א ביורה דעה, כאשר מדובר בכלי הפולחן כמו כנסיה וכדומה – הם נחשבים עבודה זרה. וכפי שכתב הרמ"א עצמו שצורות שתי וערב אסורות בהנאה, משום שהן עבודה זרה.
"וכן נראה ממה שכתב הש"ך סי' קנא,יז דבזמנו מכניסין ע"ז לביתם, וכוונתו לאיקונין של התלוי, מוכח בדעתו דאף על פי שאמונתם בו אינו ע"ז כי היא שיתוף, אבל האיקונין הזה הוא אליל כי המשתחוים לו הם עובדי ע"ז. ובלאו הכי נראה ברור מהרמ"א יו"ד קמא שכתב דצורות של שתי וערב אסורים בהנאה אם לא ביטלום.
…וכן מוכח ממה שפסק הרמ"א באו"ח סי' רכד, א דהוראה מקום ע"ז מברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, וכתב דבזמננו אין מברכין כי כל הרחובות מלאים מהם. ונראה פשוט דעל מקום שיש בו רק שיתוף שהוא מותר לבני נח אינו מברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. אלא פשוט שהם עוע"ז ממש. וע"כ לא יסתור הרמ"א מה שכתב לענין שיתוף, אלא שמע מינה כדכתבתי דשיתוף הוא רק באמונה לבדה ודיבור, אך לא בשום עבודה של מעשה."
אור הכוזרי, הרב אביהו שוורץ, עמ' 394
הרב אביהו שוורץ, בנספח לפירושו על ספר הכוזרי, מביא מדברי הרמ"א כאן ראיה לשיטת בן הנודע ביהודה, שע"ז בשיתוף אסורה לגויים.
"באירופה במקום שגר הרמ"א, כמו קרקא, הכל שם מלא כנסיות! אז למה לא מברכים? אפשר להבין ברמ"א לכאורה, שהואיל והנצרות היא לא ע"ז גמורה אז אין מקום לברכה הזאת. אבל הרמ"א המשיך ואמר שבאמת היה צריך לברך את הברכה הזאת שנתקנה על עבודה זרה, אבל יש סיבה צדדית שבגללה אנחנו לא מברכים.
אם הרמ"א היה סובר ששיתוף אצל גויים מותר, איך הוא יכול להגיד שיברכו "שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", הרי הם לא עוברי רצונו, שהרי שיתוף מותר להם! משמע בוודאות מדברי הרמ"א, שהנצרות גם לגויים היא עבודה זרה גמורה, וכדברי הנודע ביהודה, ורק משום סיבה צדדית אנחנו לא מברכים."
תירוצים אפשריים
חידושי בתרא, משנה ברורה א-ב, סי' רכד
החידושי בתרא (הרב חיים דב אלטוסקי) מלקט חידושים של הערות מגדולי ישראל, ומגיב עליהם. לא ברור מה מקורם של אותן הערות, ייתכן שמדובר בחידושיו של הרב סולובייצ'יק, שעליהם הוא דן ומחדש בספריו האחרים. כאן הוא מביא מהאחרונים טעם נוסף לכך שלא מברכים – שאין הפסלים בזמננו ע"ז, כי הם עובדים לאותו האיש. הרב אלטוסקי דוחה זאת לחלוטין, וכותב שודאי שהם מאמינים ומתפללים ומנשקים וכו' וכו' את הצלמים שלהם, ועוד, שאין ספק שהם עוברי רצונו גם בימינו!
"ד"ה והאידנא [אין מברכים זאת הברכה] וז"ל שהרי אנו רואין אותה תמיד כו' ע"כ. הג"ה – עוד יש להוסיף שאין הפסלים האידנא ע"ז ממש, שאין עובדים אותם אלא אותו האיש.
ז"א (=זה אינו?) דהעכו"ם מאמינים בכל צלמיהם שהם הם השומרים עליהם, ומתפללים כלפיהם ומתחננים בפניהם לעזרת העץ והאבן, מנשקים אותם… ועוד הא עיקר הברכה היא שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, ואטו עכו"ם האידנא עושי רצונו, ואתמהה."
אף שהרב אלטוסקי אמר זאת בדרך דחיה ולא בדעת הרמ"א, יש כאן תירוץ מסתבר לסתירה בדברי הרמ"א: אף אם לא מדובר בע"ז גמורה – סוף סוף גם כאשר הגויים עובדים בשיתוף כמו בנצרות, הם עדיין נחשבים עוברי רצונו, וגם עליהם נתקנה הברכה. וראה תירוץ זה אצל הרב צברי לקמן.
בית דוד ושלמה (צברי), מסכת ברכות עמ' לה (דף נז,ב)
הרב צברי מקשה, ומתרץ שגם אם לא הצטוו על השיתוף – הרי הדבר מכוער ועוברים על רצונו, וכמו שכתבו תוספות לגבי זה שגויים לא נצטוו על נערה מאורסה. וגם הוא מצדד שמוכרח מדברי הרמ"א ביו"ד שהקל בזה, ואי אפשר לתרץ שהקל דווקא בשבועה.
"ומסתמא כוונתם על ע"ז של הנוצרים וכ"פ הרמ"א בסי' רכ"ד ס"א ובודאי כוונתו על הגוים בזמנם בארצות אשכנז שהיו נוצרים וצל"ע דהרי הרמ"א פסק באו"ח בס"ס קנ"ו ונשנה ביו"ד סי' קע"ח ומשולש בחו"מ סי' קפ"ב דהגוים אינם מוזהרים על השתוף ולכן מותר לעשות שותפות עם הגוי וידוע דהנוצרים עובדים ע"ז בשתוף וא"כ מותר לנוצרי לעסוק בזה דלא הוזהר על זה וא"כ איך פסק הרמ"א דאם רואה אותה לפרקים מברך הא נוסח הברכה הוא שנתן ארך אפים לעוברי רצונו והא אינם עוברי רצונו דלא אשכחן דבן נח הוזהר על השתוף
וע"ע תוס' ב"ב ט"ז ע"ב ד"ה בא על נערה מאורסה דכתבו דאע"ג דב"נ לא נצטוו על נערה מאורסה מ"מ מכוער הדבר ואולי ה"נ דאע"ג דלא נצטוו על שתוף הרי"ז מכוער ועוברים על רצונו כדאיתא בב"ב דעשיו עבר עבירה כשבא על נערה מאורסה וע"ע בשו"ת נודע ביהודה תנינא חלק יור"ד סוף סי' קמ"ח הובא בפתחי תשובה סי' קמ"ז אות ב' דמה דאין הגויים מצווים על השיתוף היינו רק בשבועה אבל זולת זה אם עובדים בשיתוף חשיב להו דעובדים ע"ז ע"כ איברא דבפתחי תשובה כתב דאי אפשר לומר כן בדעת רמ"א עיי"ש ולענ"ד גם מדברי הרמ"א ביור"ד סי' קכ"ד סעיף כ"ד משמע דאינם מוזהרים על השיתוף בכל אופן מדכתב גבי יין נסך דהגויים בזמן הזה לא עובדים עבודה זרה והתם לא מיירי שבועה."
זרע יצחק (לינטופ) ברכות, עמ' שמז
הרב לינטופ מדייק בתוספות שהם שללו את הכיוון שאין לברך בגלל שבימינו הגויים אינם עובדי ע"ז, אלא שזה אכן סותר את היתר השיתוף. והוא מציע לתרץ לפי עיקרון שחידש הדברי יציב, שגם בית תפלה של המוסלמים הוא עבודה זרה (לעניין האיסור להכנס לתוכו), כי עצם הכפירה בתורת משה היא כעבודה זרה. וממילא, אפשר לומר שכך גם לגבי נוצרים, שגם אם לא הצטוו על השיתוף, בית תפילתם, שהוא עדות לכפירה בתורת משה, נידון כבית עבודה זרה, והרי הם סוף סוף עוברי רצונו של הקב"ה.
"ג) והנה תוספות כתבו נז ד"ה הרואה מרקוליס ועתה אין אנו רגילים לברך לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים אמרו לעיל דהוי משלשים יום לשלשים יום משמע שבאו תוספות לתרץ קושיא למה אין אנו מברכים על עבודה זרה שנתן ארך אפים ועל זה תירצו שצריך שיעברו שלשים יום שלא ראה וזה לא שייך אצלינו ואפשר שזה לא רק תירוץ לקושיא אלא גם באו התוספות לשלול צד אחר בביאור מנהגינו שלא נאמר שמה שאין מברכים בזמנינו הוא משום שאצלינו רגילים לראות את העבודה זרה של הנוצרים ואין לה דין עבודה זרה לענין זה ועל זה כתבו שאינו כן אלא הוא משום שלא עוברים שלשים יום בלי לראותם ורואים אותם מקטנות ולכן אפילו פעם אחת אין מברכים עליהם שכשראו אותם פעם ראשונה לא היו בני חיובא.
ויש לעיין בזה שהרי תוספות כתבו בכמה מקומות שאין להם דין עבודה זרה שאינו אלא בשיתוף ואין על זה לפני עוור ואולי זה יהיה סיוע למה שכתב בדברי יציב או"ח סימן צ' סק"א שגם בית תיפלתם של הישמעאלים הוא בכלל עבודה זרה לענין הברכה של ברוך שעקר עבודה זרה שאף שכתב הרמב"ם שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה מכל מקום עצם כפירתם בתורת משה נחשב כעבודה זרה לענין זה. אם כן כל שכן הנוצרים ומשמע דהוא הדין לענין ברכת שנתן ארך אפים לעוברי רצונו"
נר תורה, דברי חן – ברכות (מינצר), עמ' תרפג
בצורה דומה, הרב מינצר מתרץ שגם גויים מצווים על אמונה בא-ל אחד, ובכך שהגוי אינו מאמין הוא כבר מוגדר 'עוברי רצונו', אבל מעבר לחטא הזה, הוא איננו מוגדר עע"ז, כיון שהוא מותר בשיתוף.
"ויש לומר דמה שכתב הרמ"א שאינם מוזהרין על השיתוף הוא דבכה"ג אינם מוזהרים על איסור הזכרת שם ע"ז ועל עבודה לע"ז אבל מ"מ הם מוזהרים להאמין שהקב"ה קל אחד שזה דבר שגם השכל מחייב וכמש"כ החינוך במצוה תי"ז וז"ל שנצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות אדון הכל אחד בלי שום שיתוף וכו שורש מצוה זו ידוע כי זה עיקר אמונת כל בני העולם והוא העמוד החזק שלב כל בן דעת סמוך עליו עכ"ל ועל מה שהם עוברים ע"ז מן הדין לברך ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ומה שהקיל הרמ"א בסי' קנ"ו להשתתף אתו ולמכור לו דברים השייכים לעבודתם הוא לפי שהישראל אינו מכשילו בזה ולפי שמה שהוא מאמין בשיתוף בזה אין הישראל מכשיל אותו שזה הוא עובר שלא מחמת הישראל ומה שבשבועה שבאה מחמת הישראל הוא מזכיר את הע"ז בשיתוף וכן הוא עובד לע"ז בדברים שהישראל מכר לו בזה הגוי אינו עושה איסור נוסף על האמונה שלו לפ"ד הרמ"א."
נספח
מור וקציעה סימן רכד
[הערה: תוספת של עורך האתר. נ"ב]
לגבי ברכת "שעקר עבודה זרה", מעיר על דברי הב"י שכתב שדוחק לומר שבחו"ל אין לומר גם "והשב" וגם "כשם שעקרת" (עיקר הקושי שלו עם "כשם שעקרת").
אכן לפי היעב"ץ אין לומר את כל החלק השני של הברכה ("כשם שעקרת אותה מהמקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות, והשב לב עובדיהם לעובדך") על ע"ז בשיתוף כיוון שבני נוח אינם מוזהרים על כך – אין לנו אינטרס לעקור אותם מכל העולם כיוון שהם אינם עוברים עבירה. אמנם יש לברך על מקום שנעקר "שעקר ע"ז מארצנו/ממקום זה" כיוון שאין לישראל לדור בקרבת ע"ז, אפילו בשיתוף, ולכן עקירה זו מהווה הסרת מכשול מישראל. כלומר עיקר ברכה זו תקנה כלפי מקום שדרים בו ישראלים.
ולנידו"ד ניתן ללמוד מדברי היעב"ץ שכשם שאין לומר "כשם שעקרת" על ע"ז בשיתוף משום שאין לנו עניין שיעקרו לגמרי, כך אין לומר לגביהם "עוברי רצונו" כיוון שבאמת אין להם עוון.
"ע"ב בב"י. והא דקאמר ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב כו' לאו דווקא כו' אלא שהוא דוחק. ע"כ. נ"ל שהוא אמת ואין בו דוחק כל עיקר, והטעם פשוט וברור, לפי שאין עובדי ע"א מצווים על השתוף, וכל ע"א שבחוצה לארץ אינו אלא שתוף, וכמ"ש רז"ל [מנחות קי, א] על הפסוק [מלאכי א, יא] ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי דקרו ליה אלהא דאלהיא, והיא דעת רוב עובדי אלילים אשר מעולם, שעובדים לאמצעים ולמליצים ולפרקליטין, עם היותן יודעין שאין להם יכולת מוחלט העומד ברשות היחיד לבדו יתברך, סבת כל הסבות אין בלתו, ולא הוזהרו בני נח על זאת, כפשט הכתוב [דברים ד, יט] אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים (אם אמנם בהגהותי לציצת נובל דף כ"ב לא כתבתי כן יעוין שם3, דוק ליישב) רק ישראל סגולה מכל העמים, חלק ה' וחבל נחלתו שקנאם לעבדים לשמו יתעלה, הם נשתעבדו שלא לקבל עבודת זולתו ואפילו בשתוף. וכן הארץ נחלת ה' היא, צבי לכל הארצות, מורשה לעם ה', ומיוחדת למקבלי עול מלכותו בלבד, ואינה סובלת עובדי אלילים להתיישב עליה, על כן הקיאה עובדי ע"ז ממנה. וגם אחר שגלו ישראל, שממו עליה אויבינו, כמ"ש בתורה [ויקרא כו, לב] ובמלכים [ב' יז, כו] בגרי האריות שהיו הורגין באשר לא ידעו משפט אלהי הארץ, משא"כ בשאר ארצות, כשם שלא נצטוו יושביהן על השתוף כך אין צריך לבקש על עקירת ע"ז מהן, דהא בהא תליא ודאי.
ואם מפורש אמרו, שא"צ לומר שם והשב לב עובדיהם כו', מכלל שאינן מוזהרין עליה, א"כ בודאי שגם תחלת נוסח זה, דהיינו כשם שעקרת כו', כמו כן אינו מהצורך לאמרו שם (עיין י"ד סימן קמ"ו בשם הר"מ ז"ל שבח"ל אין מצווים לעקרה ולשרש אחריה). והא דנקט תלמודא סיפא דלישנא, שא"צ לומר והשב כו', בדווקא נקטיה, משום דאי הוה נסיב רישיה, דהיינו כשם שעקרת כו', הוה אמינא אף על גב דאין צריך להתפלל על עקירת ע"א משם דלא אכפת לן בה, מיהא סד"א אכתי נימא סיפיה, היינו והשב לב עובדיהם כו' להתפלל על תקנתן, קמ"ל ת"ק דלא צריך לגמרי, מאחר שאינן מוזהרין על כך.
והשתא דאתינן להכי פשיטא דכי לא אמרינן והשב, כל שכן דלא צריך למימר כשם שעקרת כו', הא בהדיא דלאו שינויא דחיקא הוא כלל. והא דקשיא לרבינו הרב"י ז"ל תו, דאם כן ברוך שעקרה ממקום הזה נמי לא נימא, מתריצנא לה נמי שפיר בס"ד, דודאי לא סגי בלאו הכי, משום שישראל אסור לדור בעיר שיש בה ע"א בכל מקום בין בארץ בין בחוץ לארץ, ואפילו לעבור בתוכה אסור מן הדין (כדאיתא בי"ד (סימן קמ"ט) אף על פי שאין נזהרין בזה עכשיו. וכבר אמרו רז"ל [ע"ז ח, א] ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"ז בטהרה הן) מיהת שפיר עבדינן לברוכי על עקירתה של ע"ז מן המקום שאנו דרים בו, ולא מחמת האומות או הארצות נתקנה ברכה זו, שמצד זה אין חשש וקפידא בכלום, אלא בשבילנו שהוסר המכשול מלפנינו, וזה כפתור ופרח בעז"ה."
שער העין, הרב אליהו אריאל, עמ' קפ-קפא
הרב אליהו אריאל לא מתייחס לשיתוף, אלא להיתר שנאמר בפוסקים בעניין מסחר ביום אידם, ש'אינן בקיאין בטיב עבודת אלילים', ומסביר שזה לא סותר את הטענה שאפשר לברך על נוצרים 'שנתן ארך אפיים', כי סוף סוף הם משתחווים לצלם וכו'.
"אמנם בצורת שתי וערב על ראש הכנסיה יש לדון אם נעשה לנוי או לשם ע"ז דאם נעשה לנוי לא תשיב ע"ז כמבואר בחכמת אדם סי' כ"ה ס"ב אמנם צורת שתי וערב שיודע שהעכו"ם עובדים לה לכאו' חשיב כרואה ע"ז ואין לדחות דבימינו הנוצרים לא חשיבי עובדי ע"ז וכמבואר בשו"ע יו"ד סימן קמ"ח סי"ב דבזמן הזה העכו"ם אינם בקיאין בטיב עבודת אלילים דהא כל הפוסקים סתמו דמברכים על ראיית ע"ז בזמנינו והוסיפו דלמעשה א"א לברך כי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותם כל ל' יום ועי' בב"ח שכתב דבפעם ראשונה שרואה ודאי חייב לברך ומבואר דגם בימינו חשיבא ע"ז לברך עליה ורק מטעמא אחרינא א"א לברך עליה בכל פעם ע"ע לקמן מ"ג וטעמא נראה ע"פ מש"כ הטור שם בשם הרשב"ם דהטעם שבימינו שרי לשאת וליתן עם העכו"ם ביום חגם הוא משום דאינם אדוקים כ"כ שילכו ויודו לע"ז.
אמנם לגבי ברכת ע"ז כיון דסו"ס משתחוים לצלם שייך לשבח לה' שנותן ארך אפים לעוברי רצונו שמורדים בו ומשתחוים לעץ ואבן ולפי"ז גם על ראיית צלב סתם כמצוי על מלבושיהם של נוצרים ויודע בבירור שאינו לנוי אלא משתחוים לזה צריך לברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו."
הרב יעקב אריאל – שו"ת בע"פ המובא בגן ההלכה א[2], סימן רכד
[הערה: תוספת של עורך האתר. נ"ב]
על כנסיה יש לברך "ברוך שעקר" בלי שם ומלכות כיוון שעובדים ע"ז בשיתוף.
ולגבי ברכת "שנתן ארך אפים" לא מברך כלל.
"האם רואה מקום שנעקר בו מסגד יברך ברוך שעקר ע"ז מארצנו? האם מברכים ברכה זו בשם ומלכות?
מברכים ברכה זו בשם ומלכות? אני לא מבין, מסגד זה עבודה זרה? מסגד איננו עבודה זרה. זוהי עבודה זרה לנו, צורה אחרת ומתפללים למכה, אבל הם עובדים לאל אחד. זה לא בית כנסת, אבל לא עבודה זרה. כנסיות זה עבודה זרה. הלואי וכל הכנסיות יהפכו להיות מסגדים. יש לערבים בעיות אחרות בלא תרצח…
לכן לא שייך לברך על כנסיה שחרבה. יהודי מוסר נפש על התנצרות, אך להגיד כמו הערבים -בשעת סכנה מותר. נצרות זו עבודה זרה מבחינתנו. לפי שיטה בתוספות הדרישה מגויים היא שונה, ולכן מבחינתם זה עבודה זרה בשיתוף, אך מבחינתנו זה עבודה זרה. על כנסיה מברך לא בשם ומלכות.
הנצרות מבחינתנו היא עבודה זרה גמורה, מבחינתם, שיתוף היא לא עבודה זרה גמורה. על עקירת כנסיה מברך אבל לא בשם ומלכות
מי שעובר ליד כנסיה היום לא מברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. המנהג הוא לירוק לידם ולומר 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא'. היחס לגבי כנסיות במצב המורכב בעולם ובארץ השתנה, כיון שאין לנו יכולת לעוקרם בגלל בעיות עולמיות שעלולות להווצר מזה, וטפשים גדולים מי שהולך לשרוף כנסיות, בגלל שהוא גורם שבארה"ב ובאירופה ישרפו בתי כנסת, וגם על השריפה שהוא שורף יבנו בניין חדש, גדול יותר ומכובד יותר."
[1] יתכן שכמו בשאר ספריו, הכוונה לרב סולובייצ'יק, שהיה מורו ורבו מכמה בחינות. אולם, לרוב כאשר התייחס אליו כינהו 'המסביר'. לכן, לא ברור לגמרי מנין הביא דעה זו.
[2] כולל ישיבת רמת גן.