ליל ניטל
מקורות וטעמים
שו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סימן לא)
דחה את המנהגים שלא לטבול ולא לשמש משום אבילות, אך הצדיק את המנהג שלא ללמוד בתחילת הלילה. הציע שטעמו הוא כדי שבשעה שהגויים חוגגים אחר חצות יהיו ישראל נעורים בבתי מדרשות ובתי כנסיות.
"בעה"י. על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה ששמעתי מאמ"ו נ"י [ר' נתן אדלר שהוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש[1]], לא נהירא, הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב.
אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ולק"מ היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כיון שהסברא נכנוה /נכונה/ כמו שכתבו תוס' פסחים שם /ב' ע"ב/ ד"ה היכן מצינו יום. ולדברי אמ"ו נ"י קשה עוד, דהוה להו להתיר פרק ואלו מגלחין וכדומה דברים המותרים בימי אבל, ע"כ המחוור מה שכתבתי.
ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ"
טהרת ישראל קצז, ג
אסר מלשמש בליל ניט"ל [אפילו] בליל טבילה וכר' נתן אדלר.
"לא יניח אדם מלזקק עם אשתו לילה שטבלה בו, ואם אירע טבילתה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה."
ר' חנוך העניך מאיר טייטלבוים[2] – שו"ת מפענח נעלמים סימן ד
כתב שהאיסורים שנהגו בלימוד תורה ובטבילה הם משום חשש סכנה, ודחה בתוקף את הטענות שזה משום רוחו הרעה של אותו האיש.
"אשר שאלת טעמא מאין מקור המנהג אשר נתפשט בארצות אלה, שמבטלין תלמוד תורה בליל אידיהן של הנוצרים הנקרא ניטל, והתלמידים אינם קובעים אז עתים לתורה:
תשובה. אהובי ידידי תדע קושט דבר אמת שקבלתי מזקני שער רבותי נ"ע, כי נשתרבב מנהג זה מפני סכנות נפשות, כי היה סכנה גדולה מלפנים בדורות שלפנינו ללכת לבתי מדרשות לקבוע עתים לתורה, כי הגוים היו מכין וחובטין מכות אכזריות כל איש ישראל אשר מצאו בשווקים וברחובות קריה בליל אידיהן ההוא, והיו מחזיקין זאת למצוה לנקום נקמת דם ישו הנוצרי. ודע עוד כי בהרבה מקומות היה בימים קדמונים חק המלכות הנוצרית שאסור לאיש יהודי לפסוע ממפתן ביתו והלאה בלילה הזאת. (וכן קריתי בנימוסי עיר וויירמו"ש אשר נעתקו מערכי ישנה שלהם, ובתוך החוקים השונים יש סעיף אחד, וזה לשונו, אסור לאיש ישראלי ללכת מפתח ביתו החוצה בליל האיד הזה, ומחוייבים היהודים לסגור אז דלתי בתיהם, והעובר על זה יענש בפלילים). ומלבד זאת היה מנהג הגוים שאם ראו נר דולק בבית יהודי אז היו מעלילים עליו שיצא מביתו, ואם שכח איש מזרע ישראל והלך ברחובות קריה והיה כל מוצאו יהרגהו, על כן הנהיגו בני ישראל שלא לקבוע עת לתורה בלילה ההוא ולא להדליק נרות בבתיהם, רק להשכיב את עצמם לישן בתחלה אשמורה ראשונה ולסגור תריסי חלונותיהם ודלתי בתיהם, ואיש לא יצא מחדרו עד בוקר:…
והנה קריתי בהעתקה מנימוסי עיר פוזנא מערכי ישנה שלהם, ושם כתוב לאמר, שאסור לאיש יהודי לצאת מן הגיהעטא וחוצה לה בכל יום ראשון מן השבוע, והנה גיהעטא הוא הרחוב אשר בה הורשה ליהודים לגור שמה, והיו סוגרים אותה בכל לילה, והנה מפני שבתי כנסיות ומדרשות והמקוואות שטובלין בהן היו בתוך הגיהעטא על כן היו יכולין היהודים לילך גם ביום ראשון מהשבוע להתפלל בביהכנ"ס ולקבוע עת לתורה בביהמ"ד, וכן היו יכולין ללכת לטבול במקוה טהרה בכל החגים הנוצריים, מלבד בליל איד שקורין ניטל שאז לא הורשה להם לצאת מפתח ביתם והלאה, על כן נמנעו מקביעת עת לתורה בזמן ההוא. וכן הנשים אם היה חל ליל טבילתן בלילה הזאת נמנעו מלטבול, כי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, כי היוצא דמו בראשו, וגם היה נאסר מטעם המלכות לצאת איש יהודי ממפתן ביתו החוצה:
ושארי ליה מאריה להרב חופת חתנים שכתב בזה הבלים שאין נכון שיטבלו בנות ישראל בליל איד שקורין ניטל טבילת מצוה, ואיזה מחבר הבא אחריו מלא את דבריו לאמר כי הבן היולד מזווג לילה הזאת יהיה איש רשע, ולפיכך אין בנות ישראל הולכות לטבול בעת ההוא, וכל זה דברי פתיות, ועשאו לאליל – המוצלב כאילו יש בו איזה כח ואיזה ממש. שחוק מכאיב לב עשו לנו אלה, ומחריבים את חומת תורתינו לעשות אותה כעיר פרוצה אין חומה, לערבב דברי פתיות עם משפטי תורת ה' התמימה ולעשותה גוש אחד. וכבר הזהירה תורתינו הקדושה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, וכל המוסיף גורע – חרפה היא לזרע ישורון להאמין כי יש איזה כח באליל המוצלב, אל – ולא כלא הם חשובים, וכח אין בהם להרע או להיטב, ואביזרא דעבודה זרה הוא להאמין בכאלה. וראיתי לאיזה מחבר אחרון שתלה עצמו באילן גדול רבינו הבעל שם טוב ממעזבוש זצוק"ל. ואני אומר שהוא שקר וכזב…
וגזירה הזאת שזכרנו נמשכה ימים ושנים, ה' ינקום דם ישראל יאבד צוררינו, המרים את חיינו, ישיב גמול ללוחצינו, ויוליכנו קוממיות לארצינו, אמן".
זכר דוד לר' דוד זכות (איטליה, לפני כ250 שנה)
"לפי המנהג שמימי קדם קדמתה נוהגים שלא ללמוד בליל לידת אותו האיש, גם אם אירע בו לילה שקודם יום המילה נמנעים הת"ח לילך בבית הנער לעשות הלימוד הנהוג כנזכר לעיל, ולא דבר רק הוא, כי שמעתי שעשו כן הרב המפורסם החסיד והמקובל כמוהר"ר דוד כ"ז ז"ל זי"ע ואחיו הגאון פאר דורנו כמוהר"ר ישמעאל כ"ץ ז"ל זי"ע ומרגלא בפיהם לומר דטעמא דמלתא הוא משום "לא תחסום שור בדישו" דהיינו שבעת שליטת הקליפה ותגבורת שלה אין להתנגד כנגדה בקדושה ולבקש להשפילה אלא אדרבא שבקיה לרויא דמדנפשיה נפיל…"
טעמי המנהגים ליקוטים אות יט- כ
טעם האיסור משום חשש סכנה וכן משום שלימוד בלילה זה מועיל ל'קליפות'
"יט. טעם למנהג שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות (ליקוטי הפררם)
כ עוד טעם שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת, מפני שבלילה הזה נהרג ושמו היה יש״ו שהוא קליפת עורב, ונרמז שמו בתורה, *ונוקב *שם *י"י, ר״ת יש״ו. וכשתצרף חשבון יש״ו לחשבון קליפתו ער״ב, בגימ׳ ש״ר פ״ח, שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים [בסוד הפח נשבר ואנחנו נמלטנו] . ושמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם שלמדו בליל זה ובא כלב לבתיהם(ד)ומנהג ישראל תורה הוא (רגל ישרה מהרהצה״ק מדינוב זצוק״ל):"[3]
ובהערה שם הביא שמנהג זה נהג גם בימי ר' יונתן אייבשיץ, וכן כתבו שמנהג זה מופיע כמנהג פשוט בספר התאבקות לר' יעקב עמדין.[4]
שם משמואל בראשית פרשת ויחי תרע"ד
יש חשש שכוחות ה'חיצונים' שהתגברו בליל זה עד שלא תועיל התורה לדחותם וכפי שלא הועילה לאותו האיש תורתו של ר' יהושע בן פרחיה.
:[ולפי האמור יש לומר דהיינו טעמא של המנהג לבטל מעסק התורה בעת שחל זמן לידת אותו האיש. כי עסק התורה בהכרח פותח את הלב והמוח בצד מה, אבל לעומתו התורה דינין מלפני' ולאחרי' כבמדרש (שמ"ר פ' ל') והחיצונים ערקין פן ישרפו בהבל פי הלימוד. אך בעת הנ"ל מתעוררת רוח רעה גדולה מאד שהביא אתו עמו בלידתו שהתפשטה בכל העולם, ואיננה נדחפת מפני הבל העוסק בתורה כמו שהוא עצמו לא הועילה לו תורתו שהי' תלמיד ריב"פ, ע"כ מבטלין אז מעסק התורה שחוששין אז לפתיחה מפני התפשטות כח טומאה זו. וממוצא הדברים שבשבת בלא"ה כולם וגם כח רע זה בכלל ערקין לנוקבא דתהומא רבא, אם חל זמן הנ"ל אין לבטל מפניו עסק התורה"
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רמ
תיאר שמנהג זה "היה ג"כ נהוג בכל תפוצות ישראל" ביאר שביטול התורה בא לרמוז שאם היו מתאמצים בלימוד התורה לא היה קם עלינו אותו האיש. [ומסיבה זו נהגו שלא ללמוד תורה גם בערב ת"ב שחל בשבת]
"ע"ד מה שהביא במשנה ברורה סי' תקנ"ג סק"ח לערער על מ"ש ברמ"א שם סעיף ב' דנהגו שלא ללמוד בערב ט"ב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בט"ב עיין שם, והנה במקומותינו נהגו כהרמ"א, ואפילו כשחל ערב ט"ב בשבת שהתירו לאכול אפילו כסעודת שלמה בשעתו לא למדו רק בדברים המותרים, [וע"ע להלן בסימן הסמוך].
ונראה לומר בטעם המנהג, דמצינו שלא חרבה ירושלים אלא בעון ביטול תורה [עי' תדבא"ר פרק י"ח, ובמס' כלה פ"ח ה"ד, ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז שוויתר הקדוש ברוך הוא לישראל על עכו"ם ועל ג"ע ועל ש"ד על מאסם תורה לא וויתר וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי עיין שם], ואיתא בירושלמי יומא פ"א ה"א [דף ה' ע"א] כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאלו הוא החריבו, והכוונה דלולי שעבירות אותו הדור בידיהם היה ביהמ"ק נבנה בימיהם, וכמו בשעת החורבן כן עכשיו עיקר עיכוב הגאולה בשביל עון ביטול תורה שבעוה"ר שכיח מאד בזמנינו, ולולי עון זה היה צום ט"ב זה מכבר נהפך לנו מאבל ליו"ט, ולכן תקנו להמנע מלעסוק בתורה בערב ט"ב, דאף שמותר ללמוד בדברים הרעים הרי אין אדם לומד כי אם במקום שלבו חפץ, וכמ"ש במאמר מרדכי המובא במשנ"ב שמה, וזה בבחי' עת לעשות לה' הפרו תורתך [עי' ברכות ס"ג ע"א], ובמנחות דף צ"ט אמר ר"ל פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה עיין שם, להראות שאם היו בני ישראל עוסקים בתורה לא היו שולטים ידי זרים בביהמ"ק להחריבו דכח התורה היה מגין עליהם, ומה שעלינו להתענות שוב בט"ב זה הוא בסיבת ביטול תורה, ומזה יתבוננו ויתעוררו בתשובה וכל אחד יפשפש במעשיו ובעון בטול תורה שבידו ויתן אל לבו לדעת שאילו היינו עוסקים בתורה היה החודש נהפך מיגון לשמחה וביהמ"ק היה עומד על מכונו, וכמ"ש בב"ב דף ח' ע"א גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וכו' אי תנו כולהו עתה אקבצם. ומזה הטעם היה ג"כ נהוג בכל תפוצות ישראל שלא ללמוד בליל ניט"ל (לילה שנולד בו אותו האיש), להורות שאילו היו לומדים תורה לא היתה הטומאה מתגברת לקבל כח כזה."
ספר 'שמלת אליעזר' (עמ' קפד)
מתאר שבימי הביניים, היו היהודים נמנעים מללכת ברחובות מחשש סכנה. עם סיומם של ימי הביניים הפך דבר זה ל'מנהג' שביקשו עבורו טעמים בבחינת בטל הטעם לא בטלה התקנה:
"המקור הראשון בספרותנו בו הוזכר מניעה מלימוד בליל חג המולד נמצא ב"ספר הויכוח" לרבי זלמן צבי מאופהוזן שהדפיסו בשנת שע"ו[5], ושם מאשים המומר שאתו התווכח רבי ולמן צבי את היהודים על הזלזול הרב שהם נוהגים בישו ובמאמיניו, וכל כך הם מסתייגים מהם שהם מוותרים על לימוד בליל הולדתו לאות קלון. הדברים נאמרו בשנת שע"ה בקירוב ובודאי לא היה המומר מאשים את היהודים באיזה מנהג בלתי ידוע שנהגו בו יחידים בלבד, לכן ניתן לקבוע שהמנהג היה נהוג ורווח בין יהודי אשכנז לפחות 100 או 150 שנה מאז נאמרו הדברים כך שאנו מגיעים לשנות הר"נ התאריך הנקוט לסיומן של ימי הביניים, הזמן שבו פסקו הרדיפות ההמוניות על היהודים וכאמור המנהג היה הלוך ורווח באירופה וההדים לכך אנו שומעים משנות ד' אלפים ת"ס."
ספר המטעמים (אות נ)
הביא טעם פשוט למנהג זה בשם ספר ליקוטי הפרדס שנמנעים מללמוד בליל שחל תקופת טבת לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות ולפעמים עד שמתו תחת ידם, שההמון חשבו זאת למצוה ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות.
אוצר מנהגי חסידים עמוד קיט
בשם הגה"ק מאלסק הטעם שלא למדו כי עשו פוגרומים לכן גמרו שלא להאיר בלילה זה וכן הוא בספר דרכי יואל (מנהגי סאסוב ואלעסק) שראה בפוסקים קדמונים הטעם שלא למדו כי זה נצמח ממה שהיו לפני מאות שנה באשכנז שאם הגוים ראו אור בליל אידם אצל היהודים, היו עושים פוגרמים. ולכן גזרו שלא להאיר בליל זה ולכן לא למדו ומכיון שאנחנו מבני יוצאי אשכנז לכן נמשך המנהג לא ללמוד. ומביא שם עוד
"בכל זאת קיים בעצמו המנהג ולא למד וכשחל בשבת לא אמר תורה אמנם אמר שזה ודאי שאין להחמיר בזה מחצות היום כמו שיש נוהגים אלא די רק בלילה"
"כשקרסו תחתיהם חומותיה הבצורות והאפלות של ימי הביניים החשוכים, ויותר בעת שהתפשטה 'דת השכל' של נפוליון שבישרה: 'כל יצור נוצר בידי היוצר מאותו חומר' נתרופפה ונחלשה השפעתה ההרסני של הכנסיה ופולחניה, הויכוחים עם המלומדים הנוצרים פסקו, ושוב לא פחדו היהודים לצאת ברחוב בליל המולד. אך על אף שבטל טעם לא בטלה תקנה ובתקופה ההיא הפך איסור הלימוד בליל ניטל להיות כ'מנהג' כי קודם לכן לא היה זה למנהג כלל רק תוצאה מכאב פנימי של היהודים שנבצר מהם ללכת למשנתם בבית המדרש בליל חג הולדת משיחם הכוזב של הנוצרים אבל ברגע שחלפה סכנה היה הדבר לנכס של "מנהגים" והתחילו להעמיס טעמים על מנהג זה."
בארץ ישראל לא נהגו במנהג זה
חבל נחלתו (ז, לא)
מביא כך בשם האדמור מסלונים והרצי"ה.
"ח. כאמור מנהגי היום לא פשטו בכל עם ישראל אלא בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה ובהונגריה.
בארץ ישראל מסרו בשם האדמו"ר ר"מ מסלונים שאין לחוש ליום זה ויש ללמוד כרגיל. (אמנם חסידי חב"ד ממשיכים בו גם בא"י). וכן מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל ביטל זאת מכל וכל, ולמד ביום זה, וגער במבטלים מלימוד בתורה ביום זה, שאין ראויה לנו ההליכה אחר הנוכרים ובמיוחד בארץ ישראל ובמדינת ישראל שאין עול גויים על צוארנו."
נטעי גבריאל (חנוכה מנהגי ניטל פרק ג' הלכות א-ב' עמ' תא-תב)
כתב שיש אומרים שבא"י אין לחוש, והספרדים ומחוגי ליטא אינם נוהגים בעניין זה.
"בארץ ישראל יש אומרים שאין לחוש לניטל אכן רוב הגדולים חששו גם בא"י.
הספרדים וכן כמה חוגי אנשי ליטא אינם מחמירים כלל במנהגי ניטל, ולומדים שיעורים כסדרן כדרך שנהגו מידי יום ביומו"
ובהערה א' הביא דברי הפוסקים שבא"י אין לחוש לעניין זה.
"א כן מקובל בשם הרה"ק ר' מרדכי חיים מסלונים שקיבל מהגה"ק רבי שמואל הלר אב"ד צפת, שבא"י אין לחוש לניטל כלל וסמך לזה מדברי הרמב"ן פרשת אחרי (י"ח כ"ה) "כי ה' הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל וכו' וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב (דניאל י', י"ג) 'ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכו" אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב הוא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו וז"ש והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" עיי"ש. וכ"כ בלקו"ש ח"י וכששמעתי שבאה"ק אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר סמכא ביותר) אם נכונה השמועה אולי אפשר לומר הטעם שכיון שפשטה שם ממשלת הישמעאלים (מלבד תקופות קצרות כידוע) ושתלוי בשר של מעלה לא היה מלכתחלה ענין לניטל שם ובממילא אין חשש דלהוסיף חיות עיי"ש, וכן מנהג לעלוב, וכ"כ בספר בית ישראל מטרסדורף ח"ח עמוד ש' שמהרי"ץ דושינסקי זצ"ל למד ברבים בליל ניטל בא"י ורק כשהעירו לו שהלילה ניטל והיה כבר מאוחר אמר כבר מאוחר והלילה ניטל והשאיר את הספר פתוח וסיפור קצת סיפורי צדיקים וכן שמעתי שהגה"ק מסאדיגורא מוה"ר אברהם יעקב זצ"ל שהיה גר בת"א לא חש לזה וכן הרה"ק ממאכנובקא היה מיקל בזה ובגירסא אחרת בשם הגאון רבי שמואל העליר אב"ד צפת ראיתי דדוקא בעיה"ק צפת אין נוהג ניטל משום שאין בכל א"י מקום דלית ביה תיפלות או טומאות מן הנוצרים זולת בעיה"ק צפת."
ובהערה ב' על המילים רוב הגדולים חששו גם בא"י כתב:
"כן נהגו רוב חכמי א"י ובתוכם הגה"ק מהר"א מבעלזא והאמרי אמת מגור זיע"א."
ובהערה ד שם הביא דברי החזו"א שכאשר אין פחד נוצרים לא שייך מנהג זה:
"כן שמעתי וכן ראיתי ברוב ישיבות בליטא וכן החזו"א לא היה חושש לזה ואמר שעיקר הטעם מפני פחד הנוצרים כהנ"ל וזה ל"ש עתה….וכ"כ בספר אורחות רבינו עמוד קצ"ג שהגאון מסטייפלער אמר שאינו רוצה ללמוד מתוך הכתב בגלל חילול השם שהיות שהחסידים אינם לומדים ומסתכלים על מי שלומד כעובר עבירה לכן למד רק בעל פה והוסיף שהחזו"א ז"ל אמר שאסור לבטל מלימוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד עכ"ד…"
האדמור מליובאוויטש – ליקוטי שיחות טו, עמ' 554
נשאל באיזה יום יש להמנע מללמוד (נראה שהרקע לשאלה הוא הפער בחג המולד בין הארצות השונות). הוא השיב שהעיקר הוא לא לתת כח להולכים בדרכו ולכן יש לנהוג בכל ארץ כפי מנהגה, ובארצות שאין נוצרים אין לחוש כלל. עוד הוסיף שכיוון שייתכן שהטעם הוא משום סכנה אין להחמיר בזה.
"וי"ל שהכוונה ב"לא להוסיף חיות" הוא בו ובההולכים בשיטתו עתה, וכיון ששיטתו ויום אידם זה הוא ע"פ לוח שלהם ואז חוגגים כו', לכן גם ביטול תורה הוא בלילה ההוא. ויש להוסיף בזה שכיון שבימי הבינים הי' עוד טעם מפני הסכנה שבליל אידם זה היו אורבים לבנ"י ברחובות ומכים אותם ולכן גזרו שלא ילכו להישיבות וכו' (מובא מליקוטי הפרדס) דיו לביטול תורה לילה א' בלבד ועד חצות בלבד.
ע"פ הנ"ל נ"ל לומר שבכל מדינה צ"ל בליל אידם דמדינה זו בזמה"ז (כה' דעצעמבער דספירת רוסיא מלפנים שהיא ע"פ תקופת שמואל, או דספירת רומי שהיא ע"פ תקופת ר"א שהיא גם דארצה"ב וכו')"
ובהערה כתב:
"ועפ"ז יובן הא דאצל בנ"י הדרים במדינות דדת ישמעאל אין מנהג זה וראה לקמן מליקוטי הפרדס."
שו"ת יביע אומר חלק ז – יורה דעה סימן כ
"נשאלתי האם יש ממש בדברי האומרים שאין ללמוד תורה בליל חג המולד שחוגגים בו הנוצרים ללידת אותו האיש?
לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן…הנה הגאון נדחק למצוא טעם, למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר."
[1] מילים אלו מחוקות בחלק מהנוסחים
[2] ר' חנוך הניך ב"ר יוסף דוד [מאיר – טייטלבוים] נולד בגליציה בשנת תרמ"ד (1884). היה אב"ד של העיר סאסוב שבגליציה, ובסוף ימיו רב העיר קרצקי, כיום באוקרינה.
[3] לגבי משחקים בלילות אלו עיין שו"ת חוות יאיר סימן קכו:
"ונהירנא כד הוינא טליא נמנו ורבו בעלי תקנות ובראשם א"א הגאון מוהרר"ש זצ"ל לשנות מנהג קדום הנהוג שלא לשחוק כל השנה רק בימי חנוכה והרע בעיני א"א החסיד שיהיו ימי נס הקבועים להודות ולהלל מיוחדים לשחוק וקלות וביקש לאסרם ולקבוע תחתיהם ח' ימי עידם /אידם/ שאין בהם ביטול משא ומתן שבני אדם נשארים בבתיהם ולא עלתה בידו כי לא הסכימו לשנות מנהג. אבל להתיר ולהוסיף ימים על ימים המותרים נ"ל שאין בכח הקהל כ"ש ביד הרב ואף כי נהג כך שם ק"ק שלנו חדש מקרוב בא והוסיף כמה ימים מדעתו באמרו כי גם בק"ק פלוני נוהגים כן ולא ירד בני עמו כי לא נהגו כזה במקומינו והיכא דנהג נהג מעיקרא. עד כאן היתה תשובה."
אוצר דינים ומנהגים, ערך 'ניתל':
"מפני שנאסרו היהודים להשתתף בתג הגוים היו נוהגיןבו קלות ראש, ובימי הבינים התירו לשחק בו בקלפים ולא עסקו בו בלמודים. טעם אחר שנמנעו מללמוד בליל שחל בו ניתל לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אוחם בלילה ההוא ולבן גזרו גדוליי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם ולא ישוטטו בחוצות אנה ואנה."
[4] בקובץ אור ישראל ל' עמ' קסח מביא הרב מלך שפירא את תשובתו של בעל תשובה מאהבה לצענזור הראשי שהוא ורבותיו וחבריו לומדים כרגיל בליל זה:
"ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה מעיד אני עלי שמים וארץ אני ורובתי וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…"
למחבר המאמר ברור שדברים אלו נאמרו אך ורק עבור הצנזור.
[5] הויכוח נדפס באוצר ויכוחים (נמצא בהיברובוקס). תאור ליל ניטל נמצא שם בעמ' 174.