הרמת כוסית לכבוד השנה האזרחית החדשה

רקע

חגיגות "סילבטר"/השנה החדשה

סילבסטר או ליל סילבסטר הוא שם נפוץ בישראל ובמדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה, ללילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני, כלומר הלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם, בכלל זה במדינות שאינן נוצריות. וחלק מהנוצרים משתתפים בו בטקס המיסה. יש לציין כי רק במדינות מסוימות קוראים ללילה זה על שם סילבסטר, כדוגמת ישראל, בלגיה, צרפת, גרמניה ואיטליה. בשאר הארצות רווח השם: "ערב השנה החדשה".

מקור השם סילבסטר באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית ו-31 בדצמבר הוקדש לו, כפי שכל יום בשנה מוקדש לקדוש כלשהו. עם זאת, עיקר החשיבות היא ב-1 בינואר, היום הראשון לשנה החדשה לפי ספירת הנוצרים, שמוקדש בנצרות הקתולית למרים הבתולה וכל המאמינים מחויבים להשתתף בו במיסה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות, וכוללת תפילות הודיה על השנה היוצאת ובקשות לשנה החדשה.

ניתן לומר כי יש לחלק את חגיגות הסילבסטר לשני חלקים: החלק הנוצרי, המציין את 31 בדצמבר כ"יארצייט" רגיל של אחד מ"קדושיו", ואין בו חגיגיות יתרה. ומציין ביתר חשיבות ב1 בינואר את יומהּ של מרים (אמו של אותו האיש) ו/או את יום הברית של אותו האיש[1].

מנגד, החלק החילוני של הסילבסטר, אינו חוגג ב1 בינואר אלא בערב לפני ב31 בדצמבר, ובנוסף עיקר החגיגות לכבוד השנה החדשה וכלל לא לזכר אֵם ישו או לברית המילה שלו, ובטח שלא לזכר סילבסטר הראשון.

כלומר, אין קשר ישיר בין ציון הנוצרים שעיקרו לא נועד להתחדשות השנה[2], לבין חגיגות החילונים שמתייחסות אך ורק לשנה החדשה. ברמה ההלכתית ניתן לאסור את החגיגות החילוניות על בסיס חוקות הגוים, ועל בסיס מתן חשיבות לספירה הנוצרית. אך קשה לטעון ששורש החגיגות בנצרות וע"ז.

באשר לסילבסטר הראשון שעליו נקרא יום זה, ישנן טענות עממיות שהיה אנטישמי מובהק ורצח באכזריות יהודים רבים. בפועל, אין שום ראיה לכך שרצח יהודים או עודד רצח יהודים. אמנם לא מופרך לומר ששנא יהודים כמו שאר ראשוני הנוצרים[3].

הרמת כוסית

קיימות מספר סברות הקושרות את מקור מנהג הרמת הכוסית עם הרצון להישמר מהרעלה. לפי סברה אחת, ביוון העתיקה נהג המארח למזוג את היין מכלי משותף וללגום ראשון מכוסו כדי להדגים את בטיחות השתייה, ולהרגיע את האורחים מהחשש מהרעלה, ואז הרים את כוסו כלפי האורחים, במחווה של הזמנה לשתות לבריאות, מעין רעיון זה מופיע במדרש תנחומא:

"וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ אוֹ שֶׁל הַבְדָּלָה וְהוּא יָרֵא מִסַּם הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַכּוֹס, וְהוּא אוֹמֵר: 'סָבְרֵי מָרָנָן!' וְאוֹמֵר הַקָּהָל 'לְחַיִּים!', כְּלוֹמַר: כִּי לְחַיִּים יְהֵא הַכּוֹס".

ספר ה"International Handbook on Alcohol and Culture" מציע הסבר עתיק יותר. הוא טוען כי השקת כוסות היא שריד חילוני של טקסים עתיקים שבהם נוזלים קדושים כמו דם או יין הוצעו לאלים בתפילה לברכה, לרוב לבריאות או לחיים ארוכים.

סיכום הפסיקה

ישנם מקורות מעטים המתייחסים לתחילת שנה לועזית בתקופה עתיקה יותר, לא נביא אותם כאן כיוון שאין מדובר באותו חג ואף לא באותו יום (קלנדא), כיום ציון יום זה שונה במהותו, מקורו, ולכן גם בזמנו.

כפי שראינו בהקדמה, ככל הנראה חגיגות אלו אזרחיות ופחות דתיות, אך נראה קודם את דברי הפוסקים, ולאחר מכן נדון באפשרויות השונות העולות מתוך הרקע ל"חג".

פוסקים שסתמו לאסור חגיגת יום זה

חת"ם סופר (דרשות, א, דף קג); חשוקי חמד (מעילה יח, ב. מכנה זאת "עבודה זרה"); הרב זלמן מלמד (אתר ישיבה); שו"ת במראה הבזק (ה, עו) משום חוקות הגוים, ומתיר בשעה"ד; הרב אבינר (ישראל היום); "חוקת עולם" (עמ' רפא) מדין ע"ז וחוקות הגויים.

פוסקים שרואים בכך חג אזרחי, אך מורים להתרחק

אגרות משה (אבה"ע ב, יג); הרב עזריה אריאל (אתר ישיבה); אהלי שם (אוצר פסקי ע"ז, יב) לעניין נתינת חופש ביום זה.

ישנם עוד פוסקים שראו בכך חג אזרחי, אך עסקו בדין ברכה לחג או נתינת מתנות (ולפיכך אולי יחמירו שלא לחגוג).

מתירים לחגוג לכתחילה

נראה כי יש המתירים לציין ולחגוג אף לכתחילה – כ"כ הרב אפרים זלמנוביץ' (אתר סרוגים); וכן משמע מהרב דוד סתיו (ישראל היום).

ברכה ונתינת מתנות לכבוד יום זה

כפי שהזכרנו, חלק מהפוסקים התייחסו לשאלת מקור החג בהקשר לנתינת ברכה ומתנות לגויים (ואף ליהודים) לכבוד יום זה. נראה כי גם הם מודים (לפחות רובם) שזהו חג אזרחי ולכן יהיה מותר באופן כזה או אחר לברך ולתת מתנות. אך נראה שלעניין עצם חגיגת היום יחמירו.

בשו"ת אבן פנה (א, קד) דן לעניין ברכה ותלה במחלוקת שימוש בתאריך לועזי (נדון בכך בהמשך); ב"מנחת שמואל" (א, עמ' רכא) התיר לברך ולתת מתנות כיוון שרוב הנוצרים חילונים (אך ככה"נ מודה שזהו חג דתי); בשו"ת במראה הבזק (ו, סב) התירו מתנות וברכות לגוי חילוני ואסרו ליהודי משום "כיעור"; בחבל נחלתו (כה, כה) סמך על האג"מ לברך גויים לשנה החדשה (כיוון שהוא אזרחי); ב"חיי הלוי" (ב, נא) דן לעניין מתנות, ומסברה התיר (חג לא דתי) אך הביא דברי רמ"א שעולה ממנו להחמיר; ובשו"ת אשר חנן (ח, נד) התיר לקבל מתנות ליום זה (שזהו חג לא דתי) אך אסר לחגוג משום חילול ה', והודאה (לכאורה לנוצרים?).

עוד נזכיר כי הרצי"ה שלח מכתב מחאה למערכת הצֹפה על כך שנתנו חשיבות לשנה האזרחית (לנתיבות ישראל ב, עמ' 580).

הרמת כוסית מדין חוקות הגויים

יש מי שרצה לומר שיש חוקות הגויים בהרמת כוסית (שו"ע המקוצר או"ח לה, יז; ברכת אוריאל א, יו"ד נז). אך בשו"ת אבני דרך (יג, קמא) נימק להתיר אף לגר"א כיוון שיש בכך טעם ורעיון טוב (לכבוד ר"ה ולא לכבוד שנה אזרחית).

שתייה ואכילה בחברת ובמסיבת גוים

עניין נוסף (שכבר נידון בפנה"ל כשרות כט, יב) הוא שתייה חריפה בחברת גויים, ואכילה במסיבת גויים. כיוון שדבר זה כבר נידון ונפסק, נזכיר את עיקר הפסיקה – יש איסור לשתות שתייה חריפה בחברת גויים (וברוב ישראל מותר). ובמסיבה מיוחדת של גויים (לכבוד אירוע או חג) אסור אף לאכול, ויש מי שמתיר במקום איבה שאי אפשר להתחמק.

דין "סילבסטר" לאור המציאות

כפי שראינו, הרבה פוסקים רואים בכך חג אזרחי, אך סוברים שאין ראוי להשתתף בחגיגות אלו (כך נראה גם ממי שהתיר מתנות וברכות, שלא העלה בדעתו להתיר חגיגה). ובאמת, כפי שעולה מההקדמה לנושא אין קשר בין החגיגות לעניין הדתי, רק מציינים את השנה החדשה. וכפי שכתב בשו"ת אבן פינה, נראה שאכן נושא זה קשור למחלוקת סביב שימוש בתאריך לועזי:

למ"ד ששימוש בתאריך לועזי אסור משום חוקות הגויים נראה שהוא הדין אלינו (אסרו: יפה ללב ח"ה, יו"ד קעח, ג; שו"ת יין הטוב או"ח, סימן ח).

למתירים שימוש בתאריך לועזי (יבי"א, עשה לך רב, הרב ליאור ועוד), הדבר תלוי – אם ההיתר משום שיש טעם וצורך בשימוש בתאריך, נראה שיהיה קשה להתיר חגיגת "סילבסטר". אך אם ההיתר משום שאין זה החישוב האמיתי ללידת ישו (כפי שכתב הרב עובדיה וכתבו עוד), יש מקום לומר שגם חגיגות הסילבסטר יהיו מותרות (כמובן כשאין בעיית צניעות פריצות וכד'). אמנם עדיין יהיה שייך לאסור משום חוקות הגויים ככל מנהגי "הבל" שאין להם טעם.

הרואים ב"סילבסטר" איסור גמור

דרשות חת"ס ח"א דף קג

אין לשמוח ביום אידם של תחילת שנתם ולידת משיחם.

"בואו וראו דבר נפלא כי בזה חודש (טבת. נ"ב) אשר לקינו בו כפלי כפליים, בו התחילה מצור נבוכדנצר על עיר הקודש… ח' נכתבה התורה יונית והיה חושך ג' ימים בעולם, ט' בו מת עזרא הסופר שהיה שקול כמשה רבינו עליו השלום, וא"כ החודש הזה הוא זמן אבילות לישראל, והנה הוא התחלת שמחתם ושנה חדשה שלהם ולידת משיחם…על כן אל תשמח ביום אידם, כי שמח לאיד לא ינקה מדינה של גיהנם ח"ו"

חשוקי חמד מסכת מעילה דף יח עמוד ב

לכאורה מחשיב את החג כעבודה זרה.

"שאלה: כמה מתלמידי המדרשה לצעירים 'מתחזקים' בקשו לדחות את השיעור השבועי, 'הרב, באותו יום יש לנו מסיבת 'סילבסטר' ה"י.

כשראו הנערים שהרב מזועזע מעצם הרעיון אמר אחד הנערים 'אולי הרב יכול לבוא למסיבה ונעשה שם שיעור קצר?

'זה עבודה זרה' אומר להם הרב. 'אז אולי כדאי שתבוא ותסביר לכולם עד כמה זה אסור? בקשו. מה על רב המדרשה לעשות?

תשובה: אם המסיבה במסעדה, או באולם אחר כשר, ואין שלט מבחוץ המודיע לרבים שיש כאן מסיבת סילבסטר, וכמו כן אין שם עץ אשוח וכדומה, המודיעה לציבור על הסילבסטר, והציבור אינו יודע שזו מסיבת תועבה. מצוה על הרב לבא שם ולהתריע לפני התלמידים על "העבודה זרה".

אבל אם יש סימנים מבחוץ המודיעים שיש באולם זה סילבסטר, או שהדבר מפורסם, אסור לדרוך כף רגל שם, כי עלול לצאת חילול ה' שיאמרו בזה רב מכובד גם הוא משתתף במסיבת נבלה זו…"

תשובת הרב זלמן מלמד באתר ישיבה

רואה בחג זה חג נוצרי.

"חגי הנוצרים הם חגים הקשורים בנצרות שאין ליהודים להשתתף בהם. גם החג שהזכרת (סילבסטר) כלול בזה. מי שמשתתף בחגיהם נותן יד לדבר המנוגד לאמונת ישראל."

שו"ת במראה הבזק ה, עו

לעניין חגיגת ערב השנה החדשה באולם הקהילה היהודית. מבחינת היום עצמו, נראה כי אסרו משום חוקות הגויים, כיוון שרוצים בכך להידמות לגויים (ומה שהתירו ע"י טעם, זהו סימן לכך שאין רוצים להידמות. אך עיקר האיסור הוא כדי להידמות). וכ"ש אין ראוי להשתמש לשם כך בבניין הקהילה. אך לצורך חשוב (מניעת התבוללת) אפשר לסמוך (עפ"י הרב רבינוביץ' ועפ"י מעשה של הרב נריה).

"שאלה:

נשאלתי ע"י יזם פרטי המעונין לקבל את אולם השמחות של הקהילה ללילה האחרון של השנה, כדי לחגוג שם עם צבור יהודי, עד עתה הם תמיד עשו זאת באולמות של נוכרים.

האם יש בעקרון איסור לחגוג לילה זה – כמובן ללא שום סממן נוצרי?

האם יש בעיה שמסיבה זו נעשית בבנין הקהילה היהודית?

האם הסיבה שע"י זה הם יאכלו אוכל כשר משפיעה על הכרעת ההלכה?

תשובה:

1. ישנו איסור לחגוג את הלילה האחרון של השנה האזרחית⁴⁵⁵.
2. העובדה שהמסיבה תיערך בבניין הקהילה, מוסיפה בעייתיות מיוחדת.
3. אין בעובדה שיאכלו אוכל כשר כדי להתיר את המסיבה.

ואע"פ כן, אם הרב המקומי רואה בקיום המסיבה בבית-הקהילה צורך חשוב – חלק מן הפעילות להצלת יהודים רחוקים ומן המלחמה בהתבוללות, וגם לא יהיה שום סממן של עבודה זרה במסיבה, יש לו על מי לסמוך⁴⁵⁸.

הערות:

[455] ייתכנו שני איסורים בחגיגת יום המיוחד לגויים:

האחד – ימי אידיהן, והם ימים המיוחדים לעבודה זרה. איסור זה אינו שייך בהכרח בחגיגת היום הראשון לשנה האזרחית, מכיון שכיום רוב המונים בו אינם עושים כך מסיבות דתיות.

השני – חוקות הגויים. איסור זה שייך במקום שבו לגויים ישנו מנהג שאין לו טעם לנו כיהודים או שיש בו משום פריצות.

ישנם שני טעמים אפשריים לאיסור לנהוג במנהג גויי חסר טעם לנו כיהודים:

א. יש מי שאומר שישנו ספק האם מקורו של המנהג הוא בדרכי האמורי או בע"ז ולכן אסור.

ב. לפי הסבר אחר, עצם ההליכה אחרי מנהג גויי במקום שאין לו טעם הוא דרכי האמורי, שהרי הסיבה היחידה לנהוג כך היא להדמות לגוי.

במקרה זה ודאי שיש במסיבות מעין אלה משום ניסיון להדמות לגויים (גם אם לא בעניני ע"ז), וזאת בתחום שבו קיימת אלטרנטיבה יהודית (הלוח העברי). עיין עוד בנושא זה בתשובה הבאה.

[458] סברת הרב נחום א' רבינוביץ, וכן נמסר לנו שהרב מ"צ נריה התיר לערוך מסיבה מעין זו בישיבת בנ"ע בכפר הרא"ה לתלמידי תוכנית נעל"ה (נוער עולה ללא הורים) ממדינות חבר העמים , כדי שלא ילכו למסיבות בקיבוצי הסביבה.

הרב מנחם גיאת – חוקת עולם עמ' רפא

מבין כי "סילבסטר" נחגג לזכר האפיפיור ולכן זהו חג לע"ז ואסור משום חוקות הגויים (ואמנם כפי שראינו, אין מי שחוגג זאת לזכר סילבסטר, אפילו אצל הנוצרים).

"לחוג בחגי אומות העולם

קמ. אין לחוג או להשתתף בחגי אומות העולם, וכן לחוג ב 31 בדצמבר, את חג סילווסטר, וכן ראוי להמנע מלחוג באמריקה את החג הנקרא טענקס גיווינג.

הערה:

ובענין חג סילוסטר, כיון שעושים כן לכבוד האפיפיור שלהם, הוי כמו חג לשם עבודה זרה, ועל כן נראה פשוט שיש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו."

הרואים בסילבסטר חג אזרחי (אך עדיין מורים להתרחק)

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יג

נראה מדבריו שאינו אוסר מעיקר הדין לציין את "יום השנה החדשה" (ואמנם אפשר להבין בדעתו כי רק התיר לעשות שמחה אחרת באותו יום. בכל אופן נראה כי אין הוא מתייחס ליום זה כ"איד")

"ובדבר לעשות איזה שמחה בימי איד של הנכרים אם הוא מצד אמונתם, אם בכוונה מחמת שהוא יום איד אסור מדינא ואם בלא כוונה יש לאסור מצד מראית העין, וסעודת מצוה כמילה ופדה"ב יש לעשות אפילו בימי איד שלהן, דאין לאסור בשביל מראית עין סעודה המחוייבת, אבל סעודת בר מצוה טוב לדחות על יום אחר, ואף נישואין יש לקבוע לכתחלה על יום אחר. ויום ראשון משנה שלהם וכן טענקס גיווינג אין לאסור מדינא אבל בעלי נפש יש להם להחמיר."

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פה

בעניין חופשה לתלמידים מיום חג המולד עד אחר 1/1. אסור לעשות אע"פ שאינם מתכוונים לשמוח בימים אלו ואע"פ שבחג המולד עצמו ילמדו, כיוון שנותנים חשיבות לימים אלו. בנוסף נחשב כדבר מכוער לצאת לחופש בימי חג של ע"ז של אומה שצררה אותנו. (נראה כי החמיר כאן יותר ממה שכתב באה"ע, ולענ"ד החמיר כאן משום חג המולד).

"איסור להניח התלמידים חפשים מלימודים בימי אידיהם בע"ה ב' כסלו תשכ"ז מע"כ ידידי מהר"ר זלמן אורי שליט"א.

הנה בדבר שיש שרוצים שיניחו התלמידים חפשי מהלימודים בהימים שמכ"ו דעצעמבער /דצמבר/ עד אחר ראשי שנה החדשה שלהם שהוא בהימים של חגיהם שגם בבתי ספר של המדינה נותנים חופש, פשוט וברור שאין לעשות כן אף שכוונתם הוא שלא לשמוח בחגיהם אלא משום שהאבות הם בטלים ממלאכתם ורוצים ליסע לאיזה מקומות יחד עם בניהם, שעכ"פ הוא מעשה איסור ואין הכוונה מסלקת האיסור. ולא סגי במה שיום כ"ה דעצעמבער שהוא יום החג ממש ילמדו ורק אחר יום ראשון יניחום שעכ"פ עושה זה שיתחשבו ימים אלו שזה אסור. וגם הוא דבר מכוער בעצם לעשות ימי חופשה בימים שחוגגים להע"ז שלהם אשר צררו ומררו קרוב לאלפים שנה את עם ישראל ועדיין ידם נטויה ולכן ח"ו מלעשות זה. והנני ידידו, משה פיינשטיין."

תשובת הרב עזריה אריאל באתר ישיבה

מותר להשתתף בסעודה של גויים לכבוד הסילבסטר רק אם יש חשש לפגיעה בפרנסה. (אע"פ שאין זה נחשב ממש אידיהם).

"שאלה

שלום וברכה לכבוד הרב.

אני גר בצרפת ועובד אצל יהודי.

מארגנים מחר סעודת סילבסטר כביכול "כשרה".

האם אוכל להשתתף ולצאת ידי חובה בשתייה וכוס קולה

או שיש בזה איסור.

בשבילי אין לי בזה שום עניין .

תודה רבה.

 

תשובה

לשואל, שלום וברכה!

מאוד לא ראוי ליהודי לארגן מסיבת סילבסטר או להשתתף בה. אם יש חשש ממשי לפגיעה בפרנסתך אם לא תשתתף, מותר לבוא לזמן קצר "לצאת ידי חובה", אך אם חלילה יש למסיבה חלק בלתי צנוע עליך לצאת לפני כן.

הרחבה

עצם ההתייחסות לשנה הלועזית, בפרט כשאין התייחסות לחג המולד אלא ל"תחילת השנה", איננה אמונה בעבודה זרה.

…מועדים אלה הם ציון דרך בלוח השנה הגויי, אבל אינם מבטאים אדיקות בנצרות אלא סוג של פולקלור עממי. לכן כתבו פוסקים בימינו היתרים שונים למסחר גם כאשר אין חשש של "איבה" אלא של הפסד כספי גדול (למשל, בשו"ת מראה הבזק ח"ג סי' קי). אך נטילת חלק פעיל בחגיגה זו, בוודאי אינה ראויה לבן ישראל. כתב על כך החתם סופר בדרשותיו (דרשות חת"ס ח"א דף קג): "בואו וראו דבר נפלא כי בזה חודש (טבת) אשר לקינו בו כפלי כפליים, בו התחילה מצור נבוכדנצר על עיר הקודש… ח' נכתבה התורה יונית והיה חושך ג' ימים בעולם, ט' בו מת עזרא הסופר שהיה שקול כמשה רבינו עליו השלום, וא"כ החודש הזה הוא זמן אבילות לישראל, והנה הוא התחלת שמחתם ושנה חדשה שלהם ולידת משיחם…על כן אל תשמח ביום אידם, כי שמח לאיד לא ינקה מדינה של גיהנם ח"ו". במובן זה, הדברים נכונים יותר בצרפת ושאר גלויות ישראל שבהן יש התבוללות קשה, ועלינו להזכיר לעצמנו שלא ככל הגויים בית ישראל ואין לנו חלק בשמחת חגיהם.

מה עוד שאופי החגיגה של יום זה אם אינו עבודה זרה הרי הוא גילוי עריות והדומה לו, ולפעמים גם שפיכות דמים על ידי שיכורים. גם אם מסיבה זו תהיה כשרה במובן ההלכתי של המזון והצניעות, הרי היא יונקת מהתרבות הזולה שמסביב. על כגון זה אמרו חכמינו (עבודה זרה ח ע"א):"ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן. כיצד? גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: וקרא לך ואכלת מזבחו". כמובן אינני משווה "אחד לאחד", אבל הרעיון הוא שהקובע אינו כשרות המזון בסעודה אלא הרקע שלה.

לכן אין להשתתף במסיבה כזו, אלא אם כן זה חיוני לשמירת מקום עבודתך וגם זאת בתנאי שלא תשתתף בחלקים הבעייתיים יותר."

אהלי שם – אוצר פסקי ע"ז, סימן יב

לעניין חופשה ביום זה. אם אפשר עדיף להימנע. אך במקום צורך מותר, כיוון שעיקרו אזרחי ולא דתי.

"האם אסור ליתן חופשה ללימודים בימי אידיהם כגון בתחילת השנה האזרחית וכדומה

במקום שאפשר, יש להימנע מליתן חופש מהלימודים בזמן ימי אידיהם של הגויים, כגון בתחילת השנה האזרחית. וכדומה.

אמנם אם דבר זה יגרום לביטול תורה, או להפסד כי אז מותר ליתן חופש אז. כיון שידוע עתה שהם ימי חופש אזרחי, ולא דתי. וגם הגויים שמרוחקים משמירת דתם, יוצאים לחופש אז."

מתירים לכתחילה לציין ולחגוג את תחילת השנה האזרחית

הרב אפרים זלמנוביץ' – אתר סרוגים

"ראש השנה האזרחי אינו נחשב כיום כחג נוצרי אלא יום ראשון של השנה האזרחית החדשה. לפיכך, מפני דרכי שלום או מחשש לאיבה, אין מניעה לברך גויים בשנה טובה או לחגוג אותו כיום הראשון לשנת העסקים הבאה עלינו לטובה, וזאת בתנאי שהאירוע לא יכלול כל סממן של פולחן נוצרי או פריצות.

נכון שסוף השנה האזרחית ה- 31 בדצמבר בלילה, מוקדש ע"י הנוצרים לאפיפיור סילבסטר הראשון אבל כיום, מבחינתנו, אין לציון יום זה, כל קשר לנצרות או לפולחן מפולחנם. נכון, שקימת דעה שאותו אפיפיור עשה ליהודים צרות אבל יש המדגישים שהאינקוויזיציה קמה וטבחה בנו אלף שנה ויותר אחרי האפיפיור הזה. גם נכון, שבחוץ לארץ הנוצרים היו משתכרים ונטפלים ליהודים ומציקים להם, כאן בארץ לכל היותר מקיימים מסיבת חברים.

רבנים והיסטוריונים כבר הכריעו לאמר; יש"ו הנוצרי לא נולד בראשון לינואר. כידוע, הוא חי בזמנו של רבי יהושוע בן פרחיה (סוטה מ"ז, סנהדרין ק"ז) שדחאו בשתי ידים. תלמידיו; יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. תלמידיהם; שמעיה ואבטליון. תלמידיהם הלל ושמאי (אבות א', חגיגה ט"ז) וכידוע הלל שימש כנשיא מאה שנה קודם לחורבן הבית (שבת ט"ו). גם ידוע שיש להחסיר ממניין הנוצרים "חיים" (68) שנים קודם לסה"נ, כדי לחשב את שנת החורבן ללוח הלועזי – ג' אלפים תתכ"ח ללוח העברי (ע"ז ט'). אוצר ישראל (ערך שנה, ערך כרונולוגיה) כתב "ומספר השנים הנהוג אצל עמי אירופא ואמריקא אינו באמת למספר ישו הנוצרי אלא למספר הרומיים".

בעובדה, אפילו על ספרי תנ"ך ופוסקים מדפיסים לא אחת גם תאריך עברי ולצידו תאריך לועזי, ולא חששו מהתבוללות או מהעבירה החמורה של ובחוקותיהם לא תלכו. לדוגמא; הש"ך כתב איגרת לפילוסוף עם ציון התאריך ג' פברואר 1660 (יביע אומר ח"ג יו"ד ט')."

תשובות רבנים שונים – ראיון בישראל היום

הרב דוד סתיו – ראש השנה האזרחי הוא אירוע חילוני שאינו מנוגד ליהדות, אף שבסיס יום זה עומדת הנצרות.

הרב אבינר – כיוון שאירוע ביום זה מציין את השנה הנוצרית אין לקחת בזה חלק.

הרב דוד סתיו:

"צריך להבחין בין חג המולד שהוא חג דתי נוצרי, ובחג הזה ברור שיהודי לא צריך לחגוג אותו או להשתתף בו באיזושהי צורה. אבל מנגד ציון ראש השנה האזרחי הוא אירוע טכני חילוני שאין לו משמעות דתית מנוגדת לתורת ישראל, הוא אינו שונה מאירועים דומים שנערכים בסיום עונת החקלאות או סיום שנת לימודים בתיכון או באוניברסיטה. אנחנו חיים בחברה גלובלית שבה קיים טשטוש בין זהויות. לכן מצד אחד ודאי שחשוב להדגיש שאנו יהודים, וגם אם אנחנו משתתפים במסיבת סוף שנה אזרחית אין אנו שותפים לדת הנוצרית בחגיגותיה שעומדת בבסיס הדבר. זה בלי להתייחס לעובדה שחגים אלו היוו במהלך ההיסטוריה היהודית מוקד להפצת שנאה נגד יהודים ברחבי העולם. פשוט זה לא אנחנו וזה לא שלנו."

הרב אבינר:

"כל אירוע של שנה חדשה הוא אירוע שחוגג את השנה הנוצרית החדשה לכן אין לקחת בזה חלק גם אם מציינים אירוע כזה בעבודה".

ברכה לגוי לכבוד השנה האזרחית החדשה

שו"ת אבן פנה א, קד

תולה את דין יום זה במחלוקת לגבי שימוש בתאריך לועזי (כיוון שאין זה ממש חג דתי), כלומר בשאלה האם הספירה הלועזית קשורה בקשר ישיר לישו. ולכן לדעת המקילים זהו חג אזרחי ויהיה מותר לברך את הגויים.

"…אמנם יש לדון עוד בזה האם אותו יום שחוגגים לציון תחילת השנה, הוא בכלל יום אידם ויש בו לתא דעבודה זרה, שהרי לכאורה אינו כיום הולדתו של אותו האיש ימ"ש, שזה ודאי בכלל יום אידם של ע"ז, אולם בתחילת השנה אין זה חג דתי אצלם. ומסתבר שתלוי הדבר במחלוקת האחרונים, האם מותר להשתמש בתאריך לועזי, שהאוסרים סוברים שחשבון השנים הוא ללידת משיחם ימ"ש, וא"כ יש בהזכרתו משום "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", ואילו המתירים הוכיחו שאין בזה ענין לאותו האיש, עיין בזה בשו"ת "יביע אומר" ח"ג יו"ד ס"ט, ועוד. וא"כ יתכן שאין בזה משום יום אידם, והרי הוא כחג אזרחי שאין בו שייכות לע"ז ומותר לברכם…"

מנחת שמואל א, עמ' רכא

מכיוון שרוב הנוצרים היום חילוניים, אין איסור לשלוח להם ברכות ומתנות לשנה החדשה (נראה כי רואה בכך חג דתי עכ"פ).

"שליחת ברכה לקראת שנה אזרחית

יש לחקור, האם מותר לשלוח מתנות וברכות לקראת השנה האזרחית: …והיום רוב הנוצרים הם חילונים ואינם קשורים לחיים דתיים נוצרים לפיכך מותר לשלוח להם מתנות ולברך אותם ב"שנה טובה"…"

שו"ת במראה הבזק ו, סב

מותר להביא לנוצרי חילוני מתנה לכבוד השנה החדשה, ומותר לברכו ב"שנה טובה". אך לברך יהודי בברכה זו זה "מכוער" (כלומר מצד הדין מותר, וכפי שמציין בהערה בשם האג"מ שככה"נ זהו חג "אזרחי" ולא דתי).

"שאלה:

א. האם יש תוקף של "יום אידם" כיום לכל האירועים הקשורים לשנה האזרחית החדשה?

ב. האם ליום ה1/1 אפשר להתייחס כאל יום שאין לו כלל קשר עם טקס או אירוע דתי, אלא תחילת שנה אזרחית רגילה?

הדבר נוגע למעשה:

1. נהוג פה גם אצל אנשים יראי שמים לשלוח מתנות לאנשים שהם קשורים עמם מבחינה עסקית לקראת השנה האזרחית החדשה. האם יש מקור להתיר זאת כיום באופן כללי, פרט להיתר של "איבה" המוזכר בשו"ע (יו"ד סי' קמח סע' ה)?

בספר "צידה לדרך" כתב לתת את המתנה בתאריך אחר ובהקשר אחר, אך למעשה לא ינהגו כך. נוהגים לתת גם מתנות מעין אלו לעוזרות הבית.

2. האם מותר לברך ב"שנה טובה" או לא?

תשובה:

א. נוצרי חילוני (שהוטבל לנצרות, אך אינו קשור לחיים דתיים, אף שפעמים רחוקות הולך לכנסייה, ואין זה אלא מסיבות חברתיות), מותר לתת לו מתנה לכבוד השנה האזרחית החדשה. ולתת מתנה לכבוד חג המולד – אסור.

ב. בתחילת השנה האזרחית מותר לברך נוצרי ב"שנה טובה", אך בין יהודי ליהודי – מכוער הדבר³⁹². וברכת "חג שמח" אסורה בכל חגיהם.

[392] עיין בשו"ת "יביע אומר" (יו"ד ג סי' ט), שהעלה שאין איסור להשתמש בתאריך נוצרי, כיוון שכוונתו לתאריך הכללי שהעולם משתמש בו ולא לכוונת עבודה זרה, ועוד, שמניין השנים אינו מכוון ללידת אותו האיש. ועיין בשו"ת "אגרות משה" (אבה"ע ב עמ' שכו), שאסר חגיגת נישואין ביום אידם משום מראית עין שישראל שמחים ביום זה, ועיין ב"פתחי תשובה" (אבה"ע סי' סד ס"ק ד) בשם שו"ת הרמ"א (קכה) על המנהג שלא לשאת אישה ביום ראשון, כדרך הגויים העושים נישואין דווקא ביום חגם. אך ביום ראשון של השנה האזרחית, וכן ב"חג ההודיה" ( GivingThanks) הקל יותר, עיין שם. ונראה מדבריו שראה בזה יום אזרחי ולא דתי."

חבל נחלתו כה, כה

לגבי יום אידם ממש יש להחמיר לעניין ברכה לגוי וכד', אך לעניין "סילבסטר" נראה כי מבין את האג"מ שהתיר מעיקר הדין וראה בו חג אזרחי, ואפשר לסמוך על כך.

"ברכה לגוי בימי אידיהן

שאלה

בארגונים או במוסדות שעובדים בהם גויים נוהגים לתת שי ליום האיד לגוי, לברך בדיבור או במסרון או בסרטון, לעתים אף מוזמנים לאירועים שלהם מסיבה וסעודה וכד'.

מה מותר לעשות בימינו מפני דרכי שלום לקראת ימי אידיהן ובימים עצמם – עם גויים?

תשובה

…ה. בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יג) עסק בעשיית סעודה גדולה בימי אידיהם…

היינו הוא מחלק בין ימי אידיהם שהם מלכתחילה נקבעו כימי ע"ז שלהם לבין 'חגים אזרחיים' שהזהירות בהם לבעלי נפש ולא לכ"א. בימי אידיהם, פרט לסעודת מצוה בזמנה, אוסר לעשות סעודה לישראל, ומשמע שלא יחשבו שעושה זאת בעבור יום אידם. אבל בר מצוה ונישואין הורה שלא לעשותם לכתחילה בימי אידיהם.

…מסקנה

בכל מקום שתהא פגיעה של עלבון או היווצרות איבה, אם לא ייתן או לא יברך את עובדיו הנכרים יברך, ועדיף כמה ימים לפני יום אידם ולא יחיל שם שמים עליהם. ולא ישתתף בסעודותיהם וכד'. ותחילת השנה האזרחית הגר"מ פינשטיין מיקל בה, ובעל נפש יחמיר אף בה. (ועי' ח"כ סי' לה על קבלות מתנות מגוי לכבוד יום אידו).

נתינת וקבלת מתנות לכבוד ה"שנה החדשה"

חיי הלוי, ב, נא

בסברה ראשונית כותב כי אין יום זה נחשב כחג דתי, אמנם מהשמטת הרמ"א ע"י צנזורה מראה כי ישנה אפשרות שראש השנה שלהם נחשב חג אסור .

"…יש להזהיר לאותן הקונים מתנות ליום חגם דיש להם להזהר שלא ליתן המתנות ביום חגם כמבואר בשו"ע סימן קנ"ח סעיף ה. וגם בזמן הזה יש לכתחילה להזהר בזה כמבואר ברמ"א שם סעיף י"ב, שכתב וז"ל: "וכן אם שולח דורון לעכו"ם בזמן הזה בזמן שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא אם אפשר ישלח לו מבערב ואם לא ישלח לו בחג עצמו" עכ"ל עיי"ש, ועכ"פ יזהר שלא יאמר שנותן בשביל חגם. אולם כהיום לכאורה היה עצה טובה לומר שנותן המתנה בשביל השנה החדשה דלכאורה אין זה מכלל חגם והגם שלנו בני ישראל לא נתחדש השנה רק בראש השנה עדיין יש לומר דעכ"פ אין בזה שייכות לחגם אכן למעשה צ"ע גם בזה דראיתי בהשמטות שנשמט על ידי הצענזאר מדברי הרמ"א תיבת האלו ביום ח שאחר הניטל שקוראים נייע יאר ולפי זה לכאורה גם הנייע יאר הוא מחגם וע"כ גם בזה יש להזהר לכתחילה ליתן המתנות מקודם יום הנייע יאר, אכן בעניין הדיבור ראה דאין לחוש מלומר שנותן בשביל הנייע יאר.

ואומרים בשם הבארדיטשבער זי"ע שהניי יאר מעורר רחמים על בני ישרא' מפני שהקב"ה רואה החילוק בין ישראל לעמים שהם פוחזים בליצנות ביום ניי יאר שלהם ובני ישרא' ביום ראש השנה עומדים בבית המדרש באימה ויראה וחוזרים בתשובה ועי"ז נעשה המתקת הדינים שנהפך לרחמים…"

שו"ת אשר חנן ח, נד

לעניין קבלת מתנות מאישה רוסיה שחוגגת את תחילת השנה האזרחית. מבחינת היום עצמו, אינו נחשב ממש כיום אידם כיוון שכיום אינו קשור לסילבסטר וכל החגיגות לשנה האזרחית החדשה, ואעפ"כ אוסר שנראה כ"מודה לכך" ויש חילול ה', ואף יש מעין התבוללות בחגיגות. (נראה כי אינו יכול לאסור מעיקר הדין). ובכל אופן מותר לקבל המתנות מאותה אישה (גם מהסיבה שמדובר בנובי גוד שאינו חג דתי כלל).

"קיבלו מתנות משכנה רוסיה בליל הסילבסטר הטמא

…ומה ששאלת בשכנה שמוצאה מרוסיה וניכר שהיא יהודיה אך היא מתנהגת כנכריה שחוגגת את השנה האזרחית בעץ מקושט בביתה וחילקה מתנות לכמה מילדי הבנין היהודים כנראה לצורך אחווה, האם מותר להם להנות מזה.

ושוב לפני שאשיב לכת"ר נודע שליל הסילבסטר חל ב-31 בדצמבר למנינם והוא הנקרא על שם הטמא הראשון של הנוצרים שכיהן בשנת ה-300 לספירה הטמאה ומת בתאריך זה ומסתמא שנידון בצואה רותחת ומאז הפך לתאריך מיוחד לנוצרים ימ"ש בכל מיני חגיגות ושיכרות והוללות שע"י זה גם היו מכים ורוצחים בקהילות היהודיות .

אמנם אין שום קשר בין מיתתו של הטמא הזה לבין השנה החדשה האזרחית מלבד התאריך החופף ביום אחד והוא כמקרה גרידא ובכ"א ישנם עדיין שמגדירים את יום השנה האזרחית כליל הסילבסטר מתוך טעות ובכ"א בכל העולם אף במדינות מוסלמיות ושאר הדתות הוא כחג אזרחי בלבד כסתם יום העצמאות בבחינת סיבה למסיבה בלא ייחוס לנצרות אלא לאותו לוח השנה הנוצרי שקיבלוהו מרבית העולם שמתנהל ע"פ החיים החילונים ולצערנו גם בישראל.

ואותם החגיגות האזרחיות שמנוהלים גם כאן… אע"פ שניכר שלא עושים כן מאופי דתי… מ"מ הלכה היא שיש לאסור לישראל לחוג זאת אע"פ שכונתו כחגיגה אזרחית ולא שייך שחוגג את יום אידם אבל סוף דבר שנראה לעין כמודה לכך והוי חילול השם בפרט שהרבה זוכרים החגיגה בשם הסילבסטר והוא חטא על פשע ולפענ"ד מאחר והדת היהודית אוסרת כל דבר שיש בו מסממני עע"ז ואף באמירת "חג שמח" ביום אידם ניכר שהחגיגות האלו אצל יהודים בבחינת התבוללות קטנה בקנה מידה מסוים.

ובעובדא דידן בילדים שקבלו מתנות משכנה רוסיה ואף שניכר שהוא מתוך אופי דתי ולא אזרחי דוקא מאחר וגם בביתה היא מקשטת איזה עץ וכיו"ב הנראה כמו חג המולד שחוגגים הנוצרים ב-25 לחודש ההוא ובכמה מקומות הארכנו להוכיח שהנוצרים עע"ז של ממש ובכ"א נראה להתיר אע"פ שאין מקבלין מתנות ביום אידם (ש"ע יו"ד קמ"ח ס"ה) בכ"א בימינו לענין זה של קבלת מתנות ומשא ומתן ביום אידם הוי כמנהג אבותיהם בידיהם ולא בקיאים בטיב ע"ז (שם סי"א).

…ולפ"ז קבלת המתנות ב-1 לינואר מעולי רוסיה הן ע"י נכרי והן ע"י ישראל משומד או אפילו כשר מותרים מעיקרא דדינא אך אם אפשר להמנע מלקבל מהם משום חשש חילול השם ושאר ענינים של השקפה תע"ב."

דין הרמת כוסית לכבוד ראש השנה

שו"ע המקוצר או"ח לה, יז

הקשת כוסות הוא "מנהג גויים"

"אין להקיש כוסות יין (והוא הדין שאר משקין) זה בזה כשמברכים "לחיים", כי הוא מנהג גויים, ולא כאלה חלק יעקב"

שו"ת אבני דרך יג, קמא

נשאל האם יש חוקות הגויים בהרמת כוסית לכבוד ראש השנה. לשיטת המהרי"ק יהיה מותר בוודאי, כיוון שיש בזה טעם ברור. ואף לשיטת הגר"א יהיה מותר כיוון שיש במנהג זה רעיון טוב (בשונה מהרמת כוסית לשנה הלועזית שלשיטתו בוודאי אסור). וכתב בשם כמה רבנים היתר למנהג זה, כיוון שאין זה נוהג דתי אלא חברתי.

"הרמת כוסית לעובדים בערב ראש השנה

האם מותר במקום העבודה להרים כוסית 'לחיים' (בסמוך לראש-השנה) לקראת השנה החדשה או שיש בזה איסור של חוקות הגויים. יש לציין כי הדבר מצוי במקומות עבודה רבים (שכן ישנו חיוב על המעסיק לתת מתנה לחג, והוא מנצל הזדמנות זאת על מנת לפגוש את כל העובדים יחדיו ולתת להם את השי באופן אישי, ובמעמד זה הם מרמים כוסית).

…

בדין חוקות הגויים, פסק הרמ"א (יורה דעה קעח, א) על פי המהרי"ק (שורש פח):

…מפשט דברי הרמ"א נראה דיש להתיר את הרמת הכוסית בציון תחילת השנה, בערב ראש השנה. שהרי הרמת הכוסית היא משום כבוד לעובדים, לכבדם ולהעריך את עבודתם המסורה והזדמנות לציין זאת ולתת להם תשורה (ולא מטעם פריצות וכדו'). ובייחוד אציין כי במרבית המקומות אין שם יין כלל (ואם יש הוא דבר שולי ביותר).

אלא שהקשה הגאון על דברי המהרי"ק והר"ן, וכתב (קעח, סק"ז)…

מדבריו משמע כי גם בדבר שיש בו טעם לשבח, אסור לעשותו אם לומדים אותו מהנכרים. אולם אף הוא מודה כי כל דבר שהיינו עושים זולתם, כלומר שלא בגלל שהם עושים אנחנו עושים את זה, אלא כיוון שזהו רעיון טוב, הרי הדבר מותר (לכן אם מדובר בהרמת כוסית ערב תחילת השנה [הלועזית] שלהם זה ודאי אסור).

ואזכיר בזה כי בשו"ת נטע שורק (אורח-חיים ב) ביאר דלא שייך איסור של ובחוקותיהם לא תלכו אלא כשעושים הדבר דרך מצוה על דרך שהעכו"ם עובדים. כלומר, עיקר איסור ובחקותיהם לא תלכו שייך כשאנו מחקים את העכו"ם דרך חובה וחק הכרחי, וע"ע בזה בשו"ת יביע אומר (ג יורה דעה כד). והכא וודאי אין זו כדרך מצווה.

בשאלתנו כתב לי הרה"ג אליהו בר שלום: "באמת הרמת כוסית באה מהגויים. והיראים לא נוהגים בכך. אבל אינני רואה בזה איסור. וכי אם המעביד מחפש סיבה למסיבה, יש בזה בעיה. תוכל לכתוב רק שההכנה של עם ישראל לקראת שנה חדשה היא אימה ופחד מהדין, ולא כוסית לחיים כדי להשתולל… אבל כיום הרמת כוסית נעשית פעמים רבות בלי שום כוסית, אלא מפגש וכיבוד. ומה לא טוב בזה ? בעירית בת ים עשו הרמת כוסית, כאילו, ובעצם היה שם כיבוד ודרשות מוסר".

והוסיף הרה"ג שלמה דיכובסקי: "אינני מוצא טעם לפגם בהרמת כוסית. זהו נוהג אזרחי מקובל, ואיננו מנהג דתי בדוק". וידידי הרה"ג משה רחמים שעיו מצא סמך להיתר ואלו דבריו: "המנהג להרים כוס לחיים נתפשט בקרב ישראל רבות בשנים, ואף צדיקים וחסידים עושים כן בהרבה אירועים, ואין בזה משום חוקות הגויים ח"ו. וזה גמרא מפורשת במסכת שבת (סז, ב) חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי. מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון".

וכ"כ לי להתיר הרה"ג רצון ערוסי וביאר כי "אין לנוהג זה משמעות דתית כלל אלא חברתית, ולא הרבה מהגויים נוהגים כן. והנוהגים בארץ בנוהג זה לא נוהגים בגלל חיוב לנהוג כן, אלא חיקוי, משום שלדעתם הוא נוהג נאה ונעים מבחינה חברתית".

העולה לדינא: מותר במקום העבודה להרים כוסית לחיים בסמוך לראש השנה, ומה טוב ומה נעים אם ינצלו מעמד זה גם להתעוררות רוחנית ולאמירת דברי תורה או מוסר הקשורים לימים הנוראים."

ברכת אוריאל א, יו"ד נז

"יש להתרחק ממנהג שנוהגים מקצת מקומות לפני ראש השנה, שמרימים כוסית לכבוד השנה החדשה, כי מנהג זה אינו ממנהגי ישראל ולמדו ממנהג הגויים שמרימים כוסית לכבוד השנה החדשה שלהם."

דין שתייה ואכילה במסיבת גויים

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א

מקור הלימוד לאיסור אכילה במסיבת הגוי. (מחל' האם דין זה דרבנן או דאו', ומחל' האם גם גוי שאינו עובד ע"ז בכלל. למעשה פסק הרב בפנה"ל שדין זה כולל את כל הגוים משום חתנות, ובעובד ע"ז נוספה חומרא נוספת שתומך בדתו).

"תניא, רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: וקרא לך ואכלת מזבחו."

רמב"ם מאכ"א יז, י

מותר לשתות (אלכוהול) במסיבה של גויים אם הרוב ישראלים.

"כיצד לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם, ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר, או שהיה שותה מכליו לבדו, ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר…"

לחם משנה הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה י

דוחה את מקורו של הב"י לכך שכאשר הרוב ישראל מותר.

"[י] ואם היה רוב המסיבה כו'. הרב בית יוסף כתב שיצא לו זה ממה שאמרו פ' אין מעמידין (דף ל') שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו לקמייהו חמרא מבשלא משכיה לידיה א"ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יי"נ ע"כ. דאי אמרת דבכל גוונא אסור לשתות במסיבה של עכו"ם אם כן היכי הוה שתי שמואל ואין זו ראיה דדילמא שמואל לא הוה שתי עם אבלט אלא אייתו חמרא לשתות שמואל לבדו ואבלט לא היה רוצה ליגע לכך אמר לו שמואל דאין חשש אם יגע דיין מבושל אין בו משום יי"נ, ולכך צ"ע מאין יצא לו זה לרבינו:"

טור יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיב

"…ואסרו לשתות במסיבתן אפילו שאר משקין שאין בהן משום חשש יין נסך וכל אלו הדברים אסרו משום חתנות פי' שלא יבא להתחתן בהן שכל אלו מושכין לב האדם ואם יתקרב אליהם באחד מאלו יבא להתחתן בם…"

בית יוסף יורה דעה סימן קיב אות א (א) ד"ה פת של

מביא ראיה לכך שרוב ישראל מותר משמואל ואבלט, ששמואל שתה בחברתו ככה"נ מסיבה זו.

"ומ"ש ואסרו לשתות במסיבתן אפילו שאר משקין וכו'. כן כתב הרמב"ם בפי"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"י) וז"ל לא ישתה אדם במסבה של גוים ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר או שהיה שותה מכליו לבדו. ואפשר שהוא ברייתא או תוספתא. וכתב עוד ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר ונראה שלמד כן מדאמרינן בפרק אין מעמידין (ל.) דשמואל ואבלט הוו שתו יין מבושל ואי לא הוה צד היתר לשתותו במסבת הגוי היכי הוה שתי שמואל:"

ב"ח יורה דעה סימן קיב

פסק כנ"ל לגבי רוב ישראל להתיר.

"ג ואסרו לשתות במסיבתן. פירוש כשרוב המסיבה של גוים דאם רוב המסיבה של ישראל שרי כ"כ הרמב"ם שם (ה"י) והיינו בשותה בבית ישראל דאילו בבית הגוי אפילו שותה ביחיד אסור ע"ל סימן קי"ד:"

לבוש יורה דעה סימן קנב סעיף א

סעודת הגוי האסורה באכילה היא רק זו שיש בה חגיגיות כחתונת בנו, אך בסתם סעודת "שלום" מותר.

"גוי העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול בה אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמשו, והאוכל או שותה שם מעלה עליו הכתוב כאילו אכל מזבחי מתים, שנאמר [שמות לד, טו] וקרא לך ואכלת מזבחו, ומדכתיב וקרא לך ולא כתיב סתם ואכלת מזבחו, שמע מינה דהכי קאמר קרא כשיקרא לך ואתה תאכל שם אפילו אתה אוכל משלך על ידי קריאתו אותך שם, מעלה אני עליך כאילו אכלת מזבחו שהיא זבחי מתים. וסתם קריאה משמע כשיקרא אותו לסעודת משתה של שמחה כגון חתנות בנו ובתו, אבל שאר סעודות של דרכי שלום מותר…"

חכמת אדם שער איסור והיתר כלל פז סעיף יב

האיסור לאכול במסיבת הגוי דווקא בסעודת שמחה.

"עכו"ם העושה משתה לחופת בנו ובתו ומזמין ליהודים לאכול עמו אפילו הישראלים אוכלים משלהם ומשמשים משלהם אפילו הכי אסור דכתיב (שמות ל"ד, ט"ו) וקרא לך ואכלת מזבחו ולמה כתיב וקרא לך לאשמעינן דכיון שקרא לך והזמין אותך לאכילה אפילו אם תאכל משלך הרי הוא כאילו אכלת מזבחו ואפילו כשמיחד בית מיוחד לישראלים אסור (סימן קנ"ב סעיף א' בט"ז) אבל כששולח לביתו בשר ועופות שחוטים כדין תורה ודגים וכיוצא בו מותר לאכול ממנו כיון שאין זה דרך קריאה ודוקא לסעודת שמחה אבל אם מזמינו שלא לסעודת שמחה מותר…"

פנה"ל כשרות כט, יב

אין לשתות אלכוהול באסיפת גוים, ומותר באסיפת ישראל. במסיבה של גוים אסור אף לאכול, אך מותר בסעודה שאין בה חגיגיות. ובמקום איבה יש מי שמתיר, ועדיף להתחמק.

"בהתאספות של גויים להרמת כוסית, אסור לישראל לשתות אפילו מעט משקה אלכוהולי, ואפילו אם השתייה נעשית באולם ציבורי שאינו שייך לגוי, ואפילו אם ישראל הביא את המשקה מביתו. אבל אין איסור לאכול מהכיבוד הקל שמוגש שם, בתנאי שהוא כשר. ואם זו התאספות של ישראל, אפילו היו בה גויים, כיוון שרוב המשתתפים ישראל – מותר גם לשתות משקה אלכוהולי (עפ"י רמב"ם מאכ"א יז, י).

במסיבה של גויים, כיוון שהסעודה חשובה יותר, לא רק משקה אסור אלא גם אוכל כשר אסור לאכול שם… בכלל מסיבה: חתונה, מסיבה לכבוד לידה, וקל וחומר סעודה לכבוד חג, כדוגמת חג המולד, סילבסטר וחג הקרבן. אבל לארוחה רגילה שאין בה חגיגיות יתירה, מותר להתארח בבית גוי או לסעוד עמו במסעדה, ובתנאי שהאוכל כשר, והישראל מקפיד שלא לשתות אלכוהול (לבוש, חכ"א פז, יב).

גם האיסור לסעוד במסיבה של גויים נועד לשמש גדר בפני התבוללות… וכאשר מדובר במסיבה של גוי עובד עבודה זרה, הרי שיש בהשתתפות בסעודתו גם משום תמיכה בדתו. ועל כך אמרו חכמים (ע"ז ח, א): "ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הם (כלומר מושפעים מתרבות דתם). כיצד? גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלים משלהם ושותים משלהם ושמש שלהם עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים" (זבחי עבודה זרה)…

כאשר ישנו חשש שההימנעות מהשתתפות בחתונה או במסיבה תגרום לאיבה… יש אומרים שאסור… טוב שייווצר ריחוק ביניהם (ט"ז קנב, א). ויש אומרים שמותר, ואין לחשוש להשפעה תרבותית, הואיל וההשתתפות מפני איבה בלבד (עי' נקודות הכסף שם). למעשה, הנוהג המקובל להשתדל להתחמק ככל האפשר, ולהעניק מתנה נאה ואיחולים לבביים במקום להשתתף במסיבה. וכשאין אפשרות להתחמק, סומכים על דעות המקילים ומשתתפים כפי המעט הנדרש למניעת איבה וקיום היחסים הטובים. ובכל אופן, כל שתייה אלכוהולית אסורה.14

הערה 14: עבודה זרה ח, א-ב: "תניא, רבי ישמעאל אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן, כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו (לחתונתו) וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים… (למרות שאכלו אוכל כשר)". כל שלושים יום מהחתונה, אסור לסעוד אצלו גם אם לא נאמר שהסעודה מחמת החתונה, לאחר מכן עד שנים עשר חודש, האיסור הוא רק אם נאמר שהסעודה לכבוד החתונה. ומבואר בגמ' שם שהטעם, משום שהגוי מודה לאליליו על האורח שהשתתף בסעודתו. וכ"כ רמב"ם (ע"ז ט, טו), רשב"א ומאירי לע"ז ח, א. עפ"י דבריהם כתב הש"ך בנקודות הכסף (קנב, א), שהאיסור הוא דווקא בגוי עובד עבודה זרה. מנגד, הרא"ש (שו"ת כלל יט, כב), ורדב"ז (ד, כא), כתבו שהאיסור הוא גם בגוי שאינו עובד ע"ז. וביאר הט"ז (קנב, א), שהאיסור מחמת חתנות והרחקה, ולכן הוא חל על כל הגויים, שאסור להתחתן עם כל הגויים. ונראה שיסוד האיסור אינו חשש חתונה בלבד, אלא השפעה תרבותית שעלולה להוביל להתבוללות, וכפי משמעות הפסוק (שמות לד, טו-טז). ממילא נראה שגם הרמב"ם ודעימיה יסכימו שהאיסור חל על כל הגויים, הואיל וחשש השפעה תרבותית חל על כל תרבות הגויים. וזו הסיבה שהרמב"ם ציטט את כל הפסוק הכולל חשש חתונה (וכ"כ משנה הלכות ז, קיח). וכן עולה מדברי חכמים בתנא דבי אליהו רבה (פרקים י, כא), שהאיסור להשתתף בסעודה של גויים משום חתנות והתבוללות. ופשוט שכך הדין לגבי כל מסיבה חשובה, וכדוגמת מסיבה לכבוד לידה (שו"ת חסד לאברהם אלקלעי כו). קל וחומר מסיבה לכבוד חגי גויים, כגון חג המולד, סילבסטר וחג הקרבן. איסור זה מהתורה לרוב הפוסקים, וכ"כ רא"ש, ריטב"א, יש"ש, ט"ז, ערך השולחן, נצי"ב. ולדעת הש"ך האיסור מדברי חכמים והפסוק אסמכתא, וכמה אחרונים צירפו דעתו בשיקול ההלכה.

כתב הש"ך בנקודות הכסף קנב, א, שבמקום איבה אפשר להשתתף גם בסעודה של עובד עבודה זרה. וכ"כ צבי לצדיק, אג"מ יו"ד ב, קיז, ועוד. מנגד, לדעת הט"ז חשש איבה אינו מתיר, שכן כל המטרה ליצור מרחק. וכ"כ ריטב"א (ע"ז ח, א), חסד לאלפים קנב, א; מהרש"ם שם, ור"ח פלאג'י ב'חיים ביד' כט; הליכות עולם ח"ז מסעי ז, ועוד. אמנם נראה שבשעת הדחק, כאשר אין אפשרות להתחמק, אפשר לסמוך על הש"ך ודעימיה, ולהשתתף במסיבה במידה המעטה המספקת כדי למנוע איבה, שבאופן זה יש פחות חשש להשפעה תרבותית."

נספח

לנתיבות ישראל ב, עמ' 580

הרצי"ה כאן מוחה על מתן חשיבות לשנה האזרחית בגליון הצֹפה.

"השנה האזרחית החדשה"?

בגליון "הצפה" מיום ח' טבת כתוב כך: "ראשי העדות הנוצריות בארץ קבלו אתמול את ברכתו של נשיא המדינה לרגל השנה האזרחית החדשה". והריני שואל: האמנם הנוצרים, ואתם המומרים למיניהם, הם האזרחים כאן בארצנו ובמדינתנו, והשנה שלהם, הנמנית להלדתו של "אותו פושע־ישראל שעשאוהו עבודה זרה" (לשון אדוני אבי מורי ורבי הרב זכר צדיק לברכה ב"אגרות") היא השנה האזרחית כאן? ולפי זה הננו, אשר עלינו נאמר "כל האזרח בישראל", לא אזרחים, ושנתנו, הנמנית לבראשית ברא, לא אזרחית?!

ובעשרה בטבת הלא אנו מתחננים על כי מלך יון אנסני לכתב דת יונית ועל גבי חרשו חרשים האריכו מענית".

המצפה התחדשות אור ד' ורוממות לציון וירושלים ומקראיהם. צבי יהודה הכהן קוק

(מכתב למערכת, "הצפה", יום ה', י"ז בטבת ה'תשי"ח, עמ' 2)"

חג המולד

חג זה מרובה בפרטים ומנהגים, אך העיקרון המרכזי- מקורו בנצרות (על אף שגם חילונים מציינים חג זה בארצות השונות). על פי המסורת הנוצרית בחג זה נולד ישו. חג זה נחוג ב25 בדצמבר, ובחלק מהכנסיות בתחילת ינואר (כיוון שהולכות אחר לוח השנה היוליאני), אמנם אין ביסוס היסטורי לכך שישו נולד בתאריכים אלו. ישנם חוקרים המייחסים את הבחירה בתאריכים אלו לחגים פגאניים שנהגו לפני עליית הנצרות (קלנדא, סטרנורא ועוד), ובצורה כזו או אחרת הנצרות "התלבשה" על מיקומם של החגים הפגאניים.

בכל אופן חג זה נחשב נוצרי לחלוטין, אך חלק ממנהגי החג נוספו במהלך השנים (לדוג': סנטה קלאוס, על שם בישוף מסוים. עץ אשוח שכנראה מקורו פגאני. שירי חג וכד') כך שצ"ע אם הם עצמם נחשבים כחלק מע"ז.

לפי זה ברור כי אין שום היתר לחגוג ולהשתתף בחגיגות חג המולד, דבר זה עולה לדוג' מסוגיית ה"ניטל", מובן מכך כי לכל הפוסקים היה ברור שאין ליטול חלק בחגיגות.

חגי גוים שאינם עובדים ע"ז

על פניו אין בכך בעיה של סרך ע"ז, אולי חוקות הגויים כאשר האדם מעצמו חוגג חגים אלו. אך נראה מסברה שמשום איבה יכול להיות שיהיה מותר לברך גוי, ולסחור עמו, כפי שהתירו מסחר וכד' בחגי ע"ז. בכל אופן ממקור אחד נראה שיש איסור להשתתף:

בין ישראל לעמים, פרק לו

אין להשתתף אף בחגים של מוסלמים ודרוזים שאינם עובדי ע"ז, משום שנראה כמודה לאמונתם ויש בכך חילול ה'.

"השתתפות בחגים של הגויים

ח. חגים שחוגגים הגויים לרגל יום אידם, אסור ליהודים להשתתף בהם, בין שהם עובדי עבודה זרה כנוצרים וכדומה, ובין שאינם עובדי ע"ז כמוסלמים ודרוזים. ואפילו מביאים עבור היהודים אוכל כשר ומשקאות כשרים."11

הערה 11: שהרי המשתתף בחגאות של עובדי עבודה זרה הרי הוא מודה בעבודה זרה שלהם, וכל חגי הנוצרים הם חגי עבודה זרה וכמו שכתב רבינו הרמב"ם (בפ"ט מה' ע"ז ה"ד). וגם בחגים של גויים שאינם עובדי ע"ז כחג הקרבן וכד' הרי המשתתף עמהם נראה כמודה באמונתם, ואין לך חילול ה' גדול מזה, וזאת מלבד עצם איסור השתתפות במסיבה שגויים בה משום חיתון. וק"ו הוא ממה שאסרו להשתתף בשמחת בנו או בתו אף שאין המסיבה לכבוד ע"ז, אלא רק מודה לע"ז על שבאו להשתתף בשמחתו, וק"ו במסיבה שנעשית לכבוד אמונתם. והצעתי דברי אלו לפני הגר"י תופיק שליט"א והסכים עימי."

דברי דוד, ד יו"ד, לט

כנ"ל אסור כפי שכתב ב"בין ישראל לעמים". (אותו מחבר).

"י) ובאשר נשאלתי בדין יהודי שהזמינו דרוזי העובד עמו בעבודתו להשתתף בחג הקרבן שלהם, ואמר שיביא לו אוכל כשר במנות סגורות בחותם בתוך חותם בהשגחה מהודרת, האם מותר לו להשתתף בחגיגתו או לאו. הנה להשתתף בחגאות של הנוצרים דבר ברור הוא שאסור שהרי עובדי עבודה זרה הם וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ט מה' ע"ז ה"ד), וכן הוא בפיה"מ (מהד' הר"י קפאח נ"ע, ע"ז פ"א מ"ג והושמט בכל הדפוסים מפני הצנזורא) בזה"ל: ודע שזו האומה הנוצרית הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כתותיהם, כולם עובדי ע"ז ואידיהן כולם אסורים, ונוהגים עמהם בכל התורה כדרך שנוהגין עם עובדי ע"ז, עכ"ל. ואף לשאת ולתת עמהם באותם ימים אסור שאין לך מודה בע"ז גדול מזה, והדבר ק"ו מאיסור השתתפות בשמחה שעושה הגוי לנישואי בנו או בתו, שאף שאינו אלא לכבוד שמחת הנישואין אסרוהו משום שלאחר המסיבה מודה לע"ז. ומ"מ גם בחגאות של מוסלמים ודרוזים אסור ליהודי להשתתף מכיון שנעשה הדבר לשם דתם ואמונתם, והמשתתף בה מודה הוא באמונתם ואין לך חילול ה' גדול מזה. וזאת בנוסף לטעם השני שאסרו להשתתף בשמחתם משום חתנות שיבוא לידי קירוב דעת. וכן הורה הגר"י תופיק שליט"א."

[1] 1 בינואר לא נחגג ע"י הציבור הכללי. עיקר החגיגות ב31 בדצמבר, ולכאורה נקראות במעט מדינות על שם סילבסטר הראשון למרות שאין שום קשר בין החגיגות לבין סילבסטר.

[2] למרות שמזכירים מעט גם את השנה החדשה בטקסיהם. אך עיקר התייחסותם לישו ואימו (וכמעט אין התייחסות לסילבסטר), ולא בהכרח לשנה החדשה.

[3] העדויות היחידות שמקשרות בין סילבסטר ליהודים הן אגדות עממיות ולא עובדות היסטוריות. אגדה אחת מספרת על כך שסילבסטר ניצח 12 רבנים בוויכוח וכתוצאה מכך 3000 יהודים התנצרו. אגדה נוספת מתארת את הקיסר קונסטנטין כיהודי, ולאחר שרשרת אירועים התנצר ע"י סילבסטר. באופן כללי נראה כי היחס ליהודים ע"י הנצרות התדרדר לאחר שנת 380, כ-45 שנים לאחר מות סילבסטר. אמנם יש עדות אחת להתבטאות אנטישמית שלו: נראה כי כינה את היהדות כ"כת מנוונת, מסוכנת ופלילית" (עפ"י תרגום חופשי). בכל אופן אין שום עדות לכך שסילבסטר רצח יהודים. כמו"כ אין עדות היסטורית ומקורות לכך שסילבסטר דרש מקונסטנטין גירוש יהודים מירושלים, כמו שטענו בכתבות מאוחרות.