בדיקת הנביא בסנהדרין

פשט פסוקי התורה ביחס לבדיקת הנביא מדברים על בדיקת נביא שקר, וההלכה היא שנביא שקר נידון בסנהדרין הגדולה: "אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" (משנה סנהדרין א, ה). מכאן יש פתח ללמוד שאימות הנביא צריך להתבצע בפני בית הדין.

בשאלה זו יש שני מדרשים מאוחרים ואת דברי רב האי גאון שמהם נראה שצריך סנהדרין בשביל נבואת הנביא, ולא דנו בהם בראשונים ובאחרונים, אלא רק באחרונים המאוחרים.

מקורות קדומים

אגדת בראשית (בובר) פרק יד, וכן ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפה (בשינויים קלים מאוד)

"חזון ישעיהו בן אמוץ, חזון עובדיה, שניהם שווין כאחד והאיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר חזון עובדי' כה אמר ה' (עובדיה א א), הרי מפי הקב"ה, מפי סנהדרין מנין, שנאמר שמועה שמענו (שם שם /עובדיה א' א'/), אף ישעיה נתנבא מפי הסנהדרין, ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח (ישעי' ו ח), מפי הקב"ה, ומי ילך לנו (שם שם /ישעיהו ו'/), מפי סנהדרין, שאעפ"י שהיה מתנבאים מן הקב"ה אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקב"ה, ומי ילך לנו מפי סנהדרין, ולכך נתנבאו שניהם בחזון, שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין."

רב האי גאון

רב האי סובר שאותות הנביא נבדקים בסנהדרין.

תשובות הגאונים – שערי תשובה סימן יד (בסיני כרך יז עמוד רח כתבו שזו תשובת רב האי)

"ואמרו אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה ובעלי קומה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון שלא תהא הסנהדרין שומעת מפי התורגמן, ומאלו ההלכות היה שונה רבי אליעזר בעסק נטיעת קישואין שנראית שדה מלאה קישואין כולה, במלין ובמלין אחרים יעקרו, וגם אותות של נביאים סנהדרין בודקין אותם, ואין נביא אלא שמקובל בסנהדרין, ושנינו אין דנין לא את השופט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא בב"ד של שבעים ואחד".

משנה סנהדרין א, ה

המשנה אומרת שדינו של נביא שקר בסנהדרין הגדולה. אפשר ללמוד מזה שכלל הקביעה האם הוא נביא אמת או שקר מתבצעת בסנהדרין. וכך למד רב האי גאון (לעיל).

"אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".

מקורות כלליים שנביאים התנבאו בלשכת הגזית

מצינו כמה מקורות שקישרו בין הנבואה ללשכת הגזית, מקום מושב הסנהדרין.

תרגום שני לאסתר ד, א

"ומרדכי צדיקא הוה ידע ברוח קודשא ית כל מה דאתעביד, שדור מלכא להיכליה ביד עבדוי צדיקיא לות חגי זכריה ומלאכי דיתבין בלשכת הגזית, ומתנבין תמן על שורא רבא דירושלם".

רש"י מסכת תענית דף טז עמוד א

"חד אמר הר שיצא הוראה – תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיה ב), יורו משפטיך ליעקב (דברים לג), ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל".

אחרונים שהצריכו סנהדרין

אחרונים שונים (מה-120 שנה האחרונות) כתבו ע"פ המדרשים ודבר רה"ג שלעיל שהנביא צריך אישור מהסנהדרין להתנבא. רובם הבינו שהמטרה של הסנהדרין בזה היא לבדוק שאכן הוא נביא, ויש שהסבירו שיש כאן משהו מהותי בעצם הנבואה.

המפרשים שהסיבה היא אימות הנביא

עמק ברכה (ר' אריה פומרנצ'יק, נפטר בתש"ב בן 34) ערך נביאים א עמוד נג

צריך סנהדרין כדי לבחון האם הוא עומד במבחן האישיות. (ומהמדרש למד הרמב"ם את מבחן האישיות).

"הנה בהא דהנביאים היו צריכין להתנבאות עפ"י הסנהדרין לכאורה צ"ע מאין נלמד זה הדין דלא מצינו בשום דוכתא דין זה שהנבואה צריכה להיות עפ"י ב"ד של סנהדרין ונראה ביאורו עפ"מ דאיתא ברמב"ם… דלא מהני אות ומופת אלא דוקא במי שראוי לנבואה והנה זה גופא מי היה מברר שהוא אדם שראוי לנבואה זה היה תלוי בב"ד הגדול בסנהדרין של ע"א שאם הסנהדרין הסכימו שהוא אדם שהגיע למדרגת נבואה אז האמינו לו ע"י עשיית האות ומופת ולזה היו צריכים הסכמת הסנהדרין על נבואתו וזהו כוונת המדרש הנ"ל "שאלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות" והנה כל המפרשים לא ציינו מקור דברי הרמב"ם אלו ונראה שמהמדרש הזה הוא שהוציא הרמב"ם דבריו אלו".

מחזה עליון (תשמ"ז) פרק שביעי ב, ג

במחזה עליון הסביר לפי דברי העמק ברכה שהמשנה לא מונה בתפקידי הסנהדרין אימות נביאים, כי זה עניין של בירור ולא של פסק. אמנם דעתו שלא צריך בדיקה בסנהדרין (לקמן).

"ולפי"ד (של עמק ברכה. אורי) אפשר לתרץ מדוע לא מנתה המשנה בריש סנהדרין וכן הרמב"ם בהל' סנהדרין שהנביא צריך להופיע בפני בי"ד הגדול… אבל לפי מש"כ ה'עמק ברכה' שדין זה שהנביא צריך לעמוד בפני בי"ד הגדול הוא רק דין 'בירור' דהיינו שבי"ד הגדול צריך לברר שאותו אדם ראוי למעלת נבואה, אין כאן תימה, שכן המשנה והרמב"ם מנו רק אותם הדינים שהם בגדר פסק דין של ב"ד הגדול".

שיח ערב יד, ו (הרב שניאור קוטלר, נפטר בתשמ"ב)

האיסור לנסות את הנביא הוא אחרי שהסנהדרין קבעו שהוא נביא מוחזק.

אמנם הוסיף שפלא שהתנאי הזה לא הוזכר 'בשום מקום'.

"והנה בדבריו (של 'עמק ברכה'. אורי) מבואר רק בנוגע לקביעת מהותו אם הוא עלול וראוי לנבואה ונראה עוד יותר דגם אחרי שהביא אות ומופת גם אז צריך שיקבעו סנהדרין את נאמנותו בתור נביא ולפ"ז מבואר מ"ש הרמב"ם דמקודם בודקין אותו פעמים הרבה ואם נמצאו דבריו נאמנים כולן אז פוסקין הסנהדרין שהוא נביא מוחזק ואז חל הדין שאסור לנסותו יותר ורק אז נקרא נסיון יותר מדאי"' אבל כל זמן שלא נפסק ע"י הסנהדרין מותר לבי"ד לבחון אותו פעמים הרבה עד שמחזיקים אותו לנביא.

וכ"ז לפי ההנחה הנ"ל בספר עמק ברכה אך בכ"ז קצת פלא שלא הוזכר תנאי זה ברמב"ם ולא בשום מקום אף שהדבר מצד עצמו מסתבר וצ"ע אמנם עדיין צריך ביאור מהו השיעור דפעמים הרבה ויתכן דתלוי בדעת הסנהדרין וראייתם וצ"ע".

חקר ועיון א עמוד קפו (הרב קלמן כהנא, נפטר בתשנ"א)

גם הוסיף שמהמדרש לעיל נראה שמדובר בב"ד של שבעים ואחד.

"כמו כן מוצאים אנו שאין נביא אלא שמקובל בסנהדרין והם שהיו בודקים אותות של נביאים. וכנראה המדובר הוא בבית הדין הגדול שכן נאמר במדרש אגדת בראשית על הנביאים ישעיה ועובדיה שנתנבאו מפי סנהדרין ואילו היתה זזה סנהדרין מהם לא היו רשאים להתנבא ושם נאמר בפירוש ולכך נתנבאו שניהם בחזון שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין (ואמנם אם כי אין מכאן ראיה מוכחת אך כך נראים הדברים)".

אסיף ו 'סנהדרין כביטוי לכוח האומה', עמוד 104. כתב הרב נתנאל אריה, ר"מ בישיבת הגולן

הרב נתנאל אריה מציג את ארבע רשויות השלטון, ובהצגת הנביא אחרי שהוא מביא מחלוקת האם יש מקום להוראה נבואית בפסיקת ההלכה, הוא מביא את המדרש ואת רש"י שהבאתי לעיל ומעלה הצעות שונות עד כמה הנביא תלוי בסנהדרין, ומסכם שהמינימום ברור

"עכ"פ עולה מחז"ל שלאימותו של הנביא כנביא אמת, ואולי אף לאישור מתמיד של הוראות הנביא, נדרש כוח הסנהדרין".

בהמשך המאמר הוא עוסק בכך שכל רשויות השלטון מתמנים ע"י הסנהדרין, אבל ההסבר שלו לסיבה לכך מתייחס למלך וכהן גדול ולא לנביא.

בית יצחק מ 'נבואה בזמן הזה' ג עמוד 429 – הרב גיל סטודנט (בן ימינו)

לא ייתכן שבדיקה שיש בה פוטנציאל שיתגלה כנביא שקר תהיה מסורה לכל.

במדרש הוא לא גרס את המשפט "אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות", ולכן הסיק שאין ראיה מהמדרש.

"והנה בענין בחינת הנביא זה אינו מעשה הדיוט שאיש פלוני יבוא לנביא ויאמר לו הראני אות ואם מראהו אות הנביא מוחזק דאין זה הגיוני בכלל הרי אם האות לא יתאמת הוא נביא שקר וחייב מיתה היתכן שבדיקה כזאת תהיה מסורה לכל בר ישראל אלא ודאי וודאי שהאות צריך להיות בב"ד של דיינים מומחים היודעים איך לחקור אחר האמת וכן איתא באגדת בראשית פרק יד וז"ל (יש לשים לב, גירסתו שונה. אורי) "חזון ישעיהו שני נביאים נתנבאו בלשון זה ישעיהו ועובדיה ישעיהו גדול שבנביאים ועובדיה קטן שבנביאים חזון עובדיה שניהם שוים כאחד ואיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים שנאמר חזון עובדיה כה אמר ה' הרי מפי הקב"ה מפי סנהדרין מנין שנאמר שמועה שמענו אף ישעיהו נתנבא מפי הסנהדרין ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח מפי הקב"ה ומי ילך לנו מפי סנהדרין ולכך שניהם בחזון שחזון גימטריא שבעים ואחד שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד" ומבואר שנתנבאו בפני הסנהדרין אלא שאינו מוכח שהיו צריכים לעשות כן ואע"פ שאין ראיה לדבר כבר פסק רב האי גאון…"

אוצר ישראל ז עמוד 11 (אנציקלופדיה מסביבות שנת תר"ע)

באוצר ישראל תיארו שבפועל היו בודקים, אבל לא שכך הדין המחייב.

"והיו בי"ד הגדול שבירושלם והם הסנהדרין בודקין כל נביא לדעת אם הוא נביא אמת וכל הנביאים היו מתנבאים רק על פי ב"ד של שבעים ואחד ונב' שהסכימו עליו הסנהדרין היה יכול לסמוך ידו על נביא אחר ולא היה צריך עוד חקירה".

המפרשים שזה דין עקרוני

כתונת יוסף (ספר זיכרון) עמוד תקיח (כתב הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, בן ימינו)

מהקשר דבריו של רב האי גאון נראה שעניין הסנהדרין הוא כדי שיבדקו את האותות למנוע אפשרות שמדובר בכשפים. אבל כיוון שמהמדרש לא משמע ככה – כנראה שגם רב האי מסכים שזה עקרוני ולא לבירור האותות.

"ואע"פ שיש להתעקש שכוונתו (של רב האי. אורי) שצריך הנביא לבא לסנהדרין רק לבדוק אמיתת האות ולא על עצם הנבואה אולם לא כן משמע ממדרש אגדת בראשית פרק י"ד (שהיא נראה מקור דברי רבינו האי) שמשם נראה שנביא צריך להתנבא בפני סנהדרין".

פירוש המכבי ישעיהו א, א (עמוד ג. כתב הרב מאיר כהנא)

הרב כהנא כותב שסמכותו של הנביא היא מכח הסנהדרין.

"נביא וחז"ל – הנביא כפוף לסנהדרין

חזון ישעיהו אומר ילקוט שמעוני… אין בישראל אדם שסתם מופיע ומתנבא הוא חייב להיות כפוף לסנהדרין ולקבל מהם את סמכותו ורשות לנבא. הסנהדרין מדברים בשם ה' כי יש להם קבלה ממשה רבינו, "ולא תסור ימין ושמאל". אין אנו מכירים ב"נביאים" שאין להם סמכות של הסנהדרין. ומשום כך כל נביאי השקר, כולל זה שהנצרות מדברת בשמו, פסולים היו."

לא הצריכו סנהדרין

אין הרבה שהתייחסו בפירוש ואמרו שלא צריך סנהדרין, אך נביא מי שכתב כך.

מחזה עליון פרק יג, ה (נדפס בתשמ"ז)

רק כדי שנבואה תוגדר כנצרכת לדורות ותיכנס לתנ"ך – צריך אישור סנהדרין.

"והנה בתוס' תמורה יד ב ד"ה דברים כתבו דנביאים וכתובים ליכא איסורא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה יעו"ש. וחזינן מזה שביחס להבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ספרי הנביאים שייכים לסוג תורה שבעל פה וביחס להבדל בין דברי תורה שניתנו ליכתב לבין תורה שלא נתנה ליכתב שייכים ספרי הנביאים לסוג תורה שניתנה ליכתב דהיינו שספר נביאים הם חפצא של תורה שבעל פה שניתנה ליכתב נמצא דכ"ד כתבי הקודש מהווים צירוף מיוחד של נבואה ותורה שבעל פה שניתנה ליכתב. ולפי"ז נראה לומר שאותם נביאים שנבואתם היתה לשעה לא היו זקוקים להסכמת בי"ד הגדול ורק אותם הנביאים שנבואתם היתה לדורות ואשר ע"כ הוצרכה ליכתב הם בלבד היו זקוקים להופיע בפני הסנהדרין לפי שהסנהדרין הם יסוד תורה שבעל פה וכמש"כ הרמב"ם בריש הלכות ממרים וכיון שספרי נביאים שייכים לסוג תורה שבעל פה א"כ הנביאים לדורות היו צריכים לקבל את הסכמת הסנהדרין משום שלספרי נבואתם יש דין תורה שבעל פה וכמש"נ".

לדופקי בתשובה ב סנהדרין (תשע"ב)

מהרשב"א נראה שאין צריך סנהדרין (אמנם הם רק מביאים את הדעות).

"ויש שהביאו ראיה מדברי שו"ת הרשב"א א' תקמ"ח בענין מי שטען שהוא נביא "ואחרי המבוכה הזאת אני אומר כי היה הענין הזה צריך חקירה גדולה חקירת חכמים ואנשי מדע בענינו" משמע מדבריו שאין צורך בבית הדין הגדול".

הכי איתמר – אגדה, סוף המאמר 'נבואה' הערה 26 (הרב איתמר טעפ, בן ימינו)

"ובעמק ברכה (נביאים א) ודליות יחזקאל (ישעיה) ומרגליות הים בסנהדרין (ב. אות כו) הלכו בדרך שנביא המתנבא בפעם הראשונה צריך להופיע לפני בית הדין הגדול לבדיקה, אך לכאורה אפש"ל דכיון שהוא ממדרשי אגדה לא נקיט ליה הרמב"ם ושאר פוסקים, וס"ל שאינה להלכה".

רק כשיש סנהדרין צריך לבדוק בסנהדרין

יש שכתבו דרך ביניים, והיא שצריך לבדוק את הנביא בסנהדרין אבל כשאין סנהדרין יש לבדוק כפי יכולתנו. ונראה לי שבשיטה זו אפשר ליישב (כמעט) את כל המקורות. מלשון המדרש "אלו היתה סנהדרין זזה הימנו", ניתן לדייק אפילו שמדובר דווקא כשיש סנהדרין ושהיא מתנגדת לנבואותיו.

משטר ומדינה בישראל על פי התורה ג, יב

כשיש סנהדרין מצווה לבדוק את הנביא, אבל כשאין סנהדרין – יש להסתפק בבדיקה של אחרים.

"אין מצוה למנות נביא או להכשיר מועמדים לנביאות אולם בזמן שיש בית דין גדול עליו לבדוק כל מי שטוען שהוא נביא ולקבוע האם אכן נכון הדבר והאם מצוה לציית לו".

ובהערה שם:

"וראה שו"ת הרשב"א א תקמח "זה אשר כתבתי לקהלות אשר שאלוני על דברת נביא אוילה… ואחרי המבוכה הזאת אני אומר כי היה הענין הזה צריך חקירה גדולה חקירת חכמים ואנשי מדע בענינו". מכאן, שכאשר אין בית דין גדול די בחקירה של חכמים ואנשי מדע. וראה ספר החינוך תקטז שהמצוה להשמע לנביא היא בכל זמן שימצא נביא בינינו משמע שיתכן שימצא נביא גם כשאין בית דין גדול וגם אז מצוה לציית לאותו נביא".

לתולדות הסנהדרין בישראל עמוד 6-8 (הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, ניו-יורק תש"י)

בסופו של דבר גם בשביל סנהדרין יש צורך בנביא, וזו בעיה מעגלית. אלא י"ל שהצריכות היא לכתחילה אבל כשאי אפשר יעשו בלי, אבל הסמכות תהיה קטנה יותר (אמנם לא ברור מדבריו מה התכוון שצריך רק לכתחילה, אם על מינוי סנהדרין או נביא או שניהם).

"למנות סנהדרין, בהשקפה ראשונה נראה שאי אפשר לנו מכח הרבה מאמרי חז"ל… א) לפי שאין לנו מזבח. "מניין שהיתה סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר ולא תעלה [במעלות] על מזבחי וסמיך ליה אלו המשפטים" (ירושלמי מכות ב, ו)… מזבח אי אפשר לבנות מטעם שאין נביא, נביא אי אפשר לקבל מטעם שאין סנהדרין של ע"א, ראה אגדת בראשית… ורבינו האי גאון שאין נביא לפי שאין סנהדרין… ואם כי אפשר לומר שזהו דווקא לכתחילה, אבל בדאי אפשר אינו מעכב… אבל אין להם התוקף והעוז כהסנהדרין על פי התורה וקבלת חז"ל".

נתיבות ים – סנהדרין פט, ב 'החזקת נאמנות הנביא' ו, עמוד שסה (נדפס בתשס"ה)

בנתיבות ים הביא שלא משמע מהרמב"ם שצריך שסנהדרין יבדקו את הנביא. וכתב שמוכרח שיהיה איזשהו פסק שהוא נביא שיהיה אסור לנסותו, וסיים שעל ידי פסק של בית דין הוא מוחזק לנביא.

"ובספר עמק ברכה הביא מדרש אגדת בראשית דבין נביא קטן ובין נביא גדול צריכין לבא בתחילה לב"ד הגדול וע"י הסנהדרין הוחזק לנביא. אבל ברמב"ם לא הוזכר מי הם הבודקים את הנביא ולא משמע מלשונו דזהו מדיני הב"ד הגדול לבדוק הנביא שהם יבחנו ויבדקו האותות או המופתים שעושה ולדייק אם לא נפל מהעתידות שהגיד אפילו דבר קטן שהרי סתם בהל' יסודה"ת פיה"א וכתב לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנביאות במלאכות ה וכו' אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ולא הזכיר מי הם אלו המדברים אתו. אולם מוכרח דיש איזה פסק דנביא הוא דמי קובע שכבר הוחזק לנביא דאסור לנסותו עוד ואם בא רק לחלק אחד מישראל והם מחזיקים אותו כנביא לכאורה אין זה מחייב לשאר ישראל. ויש לעיין אם כל אחד צריך להאמין ע"י קבלת עדות שהוא נביא אע"פ שלא ראו בעצמם האותות או המופתים ובפשטות הוחזק ע"י פסק ב"ד".

סיכום

מאגדת בראשית וילקוט שמעוני ומדברי רה"ג נראה שיש צורך בסנהדרין בשביל הנבואה. אבל אין ראשונים וראשוני אחרונים שכתבו שצריך.

1. יש מהאחרונים המאוחרים שאכן כתבו שצריך סנהדרין, רובם ביארו שהצורך הוא כדי לברר שאכן הוא נביא.
2. יש כמה אחרונים שלא מצריכים סנהדרין בשביל זה, כפי שניתן ללמוד מכך שלא כתבו תנאי זה בכל הדורות.
3. יש דעת ביניים לפיה כשיש סנהדרין הם בודקים את הנביא, אבל אין הנבואה תלויה בקיומה של סנהדרין.