עין טובה
ניתן לומר שישנם שני כיוונים מרכזיים בפירוש עין טובה: א) מי ששמח בחלקו, ושמח בהצלחת ובטובת אחרים, וממילא גם נוהג בנדיבות. ב) מי שרואה את הסובבים אותו בעין טובה ומלמד עליהם זכות.
שמח בחלקו ובטובת חבירו, ומתוך כך נוהג בנדיבות
אבות ב, ט – "אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר עין טובה".
אבות ה, יט – "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע."
עין טובה כאן משמעותה לשמוח בחלקו ולראות את הסובבים בטוב ומתוך כך לשמוח ולרצות בטובתם, לעומת בלעם הרשע שהיתה לו עין רעה שבהסתכלותו היה מצטער בטובתם של אחרים ורואה את חסרונותיהם ומתוך כך מקללם. וכמו שביארו הראשונים:
מגן אבות לרשב"ץ (אבות ה, יט):
"הנה בבלעם נאמר בו וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, והיה מיצר לטובתן ורבה לקללם, ולא עלתה בידו וברכם, ועל ברכה זו נאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כמו שנזכר בפרק חלק וזו היא עין רעה שמיצר בטובתן של בריות… ובאברהם היו כל המידות האלו בחילוף, עין טובה שהיה שמח בטובתן של בריות, ומהנה אותם מנכסיו כמו שנא' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, וידוע הוא נדיבותו של אברהם שאמר מעט ועשה הרבה שנא' ואקחה פת לחם, ועשה בן בקר רך וטוב, וכן נזכר זה באבות דר' נתן, ונתן מעשר למלכי צדק, ולעפרון נתן ארבע מאות שקל כסף, ולא הקפיד על ממונו, וזו היא עין טובה הפך עינו של בלעם הרעה" (וכ"כ על אבות ב, ט: "עין טובה הוא הנדיבות").
וכן ביאר המאירי (אבות ב, ט):
"עין טובה כלומר שיהא נהנה בטובת זולתו, שאז יתאהב לכל אדם ויהיה עניינו מקובל אצל הכל והכל מקובלים אצלו ואהבת העולם הוא שורש כל המידות". ובאבות ה, יט כתב: "עין טובה ר״ל ששמח בחלקו ואין לבו הומה לממון יותר מדאי עד שמתוך המייתו תהא עינו רעה ויקנא באחרים".
וכך ביאר המהר"ל בדרך חיים (אבות ב, ט):
"מי שיש לו עין טובה היא מדה שגורם לאדם טוב הרבה, שאין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת, כי כל שעה וכל רגע רואה אצל בני אדם עושר וגדולה ושאר מעלות ועינו טובה בבריות, הרי מדה זאת יותר רגיל בה משאר מדות טובות, שלא יוכל האדם לעשות אותה המידה תמיד כמו שבעל מידה זאת אפשר לו לתת עינו טובה כהרף עין. ולכך אמר שידבק במידה הזאת ביותר מכל שאר מדות".
וכן ביאר המהר"ל בנתיב עין טוב (פרק א): ״ עין טוב – נקרא כאשר הוא רוצה וחפץ שיהיה חבירו בשלימות ובטוב, והפך זה ׳עין רע׳ נקרא כאשר עינו צר בשל אחר״.
ובאבות ה, יט ביאר המהר"ל את עניין הנדיבות שבעקבות העין הטובה (דרך חיים ה, יט): "…ואלו שלשה מדות מצאנו באברהם לשבח, שהרי תמצא עין טובה באברהם במה שהיה מכניס אורחים וגומל חסד… והפך זה בבלעם ומפרש במדרש (במ"ר פ"כ) עין רעה וישא את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו בקש להכניס בהם עין הרע".
וכן ביאר רבינו יונה (אבות ב, ט): "עין טובה – ר"ל מידת הנדיבות שהיא מידה נאה ומשובחת…".
רבי יעקב ב"ר שמשון (אבות ב, ט) – עין טובה – שלא תהא עינו צרה בטובת חבירו".
וכן ביאר ר' עובדיה מברטנורא (אבות ב, ט): "עין טובה – מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו".
וכן פירש הרמב"ם (אבות ב, ט): "עין טובה – ההסתפקות במה שיש לאדם, והיא ממעלות המידות. ועין רעה – הפכה, רוצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על התוספת".
וכן במחזור ויטרי (אבות ב,ט): "עין טובה – שלא תהא עינו צרה בטובת חבירו, שמתוך שעינו צרה ואין לו קנאה על חבירו נמצא שהוא שלם עמו".
וכן ביאר במדרש שמואל די אוזידא (אבות ה, יט) – "עין טובה הכוונה כי תשבע עינו במה שחננו ה' אם מעט ואם הרבה ישמח בחלקו… עין רעה כבלעם שלא תשבע עינו כמו שאמר הכתוב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב".
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות הקדמה. מבואר שעניין העין הטובה הוא לשמוח בשמחת האחר ולתת בשמחה:
"כתיב (משלי כב, ט) טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, דע שלא אמרו הנביאים והחכמים שום דבר בעולם שלא רמזו משה רבינו ע"ה בתורה, משה אמר (דברים טו י') נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, בא שלמה ואמר טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, ולא ידענו מהו הטובת עין עד שאמר כי נתן מלחמו לדל".
וכך הביא רבינו יונה בשערי תשובה ג, לה:
"נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים טו, י). הוזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין ולהיותנו טובי עין, כענין שנאמר (משלי כב, ט): טוב עין הוא יבורך ולא די במתנת היד לבד, כי אם אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות, על כן הזהיר ואמר "ולא ירע לבבך" אחר שאמר "נתון תתן לו".
וכן מבואר בנדרים לח, ב, שעניין העין טובה הוא לרצות בטובת אחרים: "א"ר יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שמות לד, כז) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כב, ט) טוב עין הוא יבורך וגו'".
וכעין זה גם במדרש תנחומא פרשת כי תשא: "א"ל כתב לך – לך אני נותנה שנאמר (משלי ה) יהיו לך לבדך ואין לזרים ולעובדי ע"ז אתך, ומתוך עין טובה שהיה בו במשה נתנה לישראל ולפיכך נכתבה על שמו שנאמר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי".
וכן מבואר בבמדבר רבה (פרשה כא אות טו) בעניין תהליך מינויו של יהושע שמשה העביר לו את ההנהגה ובירכו בשמחה. נאמר שם "יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה… קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את יָדְךָ עליו…ויסמוך את יָדָיו עליו": "א"ל הקב"ה קח לך את יהושע בן נון ועשה משה בטוב עין שנאמר (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך", משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים, הלך ונתן לו סאתים, אמר לו הרי סאה משל מלך וסאה משלי, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה "וסמכת את יָדְךָ עליו" – יד אחת, מה עשה "ויסמך את יָדָיו ויצוהו" לקיים מה שנאמר "טוב עין הוא יברך" לפיכך (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה".
הואיל משה (לרב משה יצחק אשכנזי, 1821-1898) מבאר את הפס' במשלי (כב, ט) 'טוב עין הוא יבורך' -שהפירוש הבסיסי ביותר ל'טוב עין' היינו ששמח בהצלחת אחרים, וממילא רוצה בטובתם (וכפי שמקובל בלשונינו 'רואה בעין טובה'), כלומר זה גורם לכך שיהיה נדיב: "ראשית הוראתו רואה הצלחת אחרים ושמח, ובלי ספק נדיב הוא".
וכך ביאר ר' צדוק (צדקת הצדיק אות קצ):
"ובלשון חכמים עין יפה ועין טובה – רצה לומר נדיבות הלב ושאינו מקנא וכן בלשון הכתוב (משלי כ"ב ט') טוב עין וגו' כי נתן וגו'. וההיפוך עין רע ובלשון הכתוב רע עין". (וכן ביאר בפרי צדיק על פרשת שמיני שעין טובה של תלמידי אברהם אבינו, היא כנגד מידת הקנאה שמוציאה את האדם מהעולם).
עין טובה – מביאה את האדם לברך, עין רעה – מביאה את האדם לקלל
משלי כב, ט – "טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל".
מבואר בזוהר פרשת נשא קמז, ב. שבכדי שברכות הכהן אכן יחולו, צריך שהוא יברך בעין טובה ומתוך אהבה לעמ"י, כלומר שיראה את הקהל בעין טובה ולא יקפיד עליהם, וכפי שכתוב 'טוב עין הוא יברך', ולכן אם יש לו שונא בקהל אסור לו לשאת את כפיו. כהמשך לכך מבאר הזוהר שבזמן שבלעם בירך את עמ"י בעל כורחו, הביט בהם בעין רעה (בשנאה ותוך ראיית חסרונותיהם) בכדי שהברכות שלו לא יתקיימו בהם, והקב"ה אמר לו שהוא בעצמו יפקח את עיניו בעין טובה על ישראל והברכות כולן יתקיימו:
"תאנא כל כהן דלא רחמין לי עמא, לא יפרוס ידוי. ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי, ועד דלא אשלים, אתעביד תלא דגרמי. מאי טעמא משום דלא בריך בחביבותא. וקם אחר ופריס ידוי ובריך. ואתתקן ההוא יומא כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה, לא יפרוס ידוי לברכא לעמא, דכתיב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך… תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא, והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא… תאנא א"ר יוסי א"ל קודשא בריך הוא לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני, אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן הדא הוא דכתיב ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו', ועל דא כתיב טוב עין הוא יבורך".
בדומה לכך למדנו בזוהר פרשת אחרי מות (סג, ב) שברכותיהם של אנשים בעלי עין טובה נוטות יותר להתקבל, ומנגד קללותיהם של בעלי עין רעה עושות יותר רושם, ואף אם יברכו לא תתקבל ברכתם:
"אית בר נש דברכתא אתקיים על ידיה יתיר מאחרא – תא חזי מה כתיב ביה בכהנא (משלי כב) טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך בגין דהוא הוה זמין דיתקיים ברכתא על ידיה בהאי, ואית בר נש דהוא זמין לאתקיימא לווטין על ידיה ובכל מה דישגח לייתי לווטייא ומארה ובעיתא, כגון בלעם דאקרי רע עין, דהוה זמין בכל ביש ולא הוה זמין לטב, ואף על גב דברך, ברכתיה לא ברכתא ולא אתקיים, וכד הוה לייט כל מאן דלייט אתקיים ואפילו ברגעא חדא, ועל דא כתיב (במדבר כד) שתם העין, בכל אתר דעיניה שלטא אתלטייא. תא חזי מה כתיב (שם) וישת אל המדבר פניו בגין דיתער מההוא סטרא ההוא דשלטא תמן, וייתי בדילטורייא עלייהו דישראל. מה כתיב בהו בכהני (משלי כב) טוב עין הוא יבורך דהוא הוה זמין בהאי ושארי ברכתא באשגחותא דיליה, ועל דא תנינן יסטי בר נש אפילו ממאה ארחין ולא יערע בבר נש דאית ליה עינא בישא".
סוטה לח, ב. שם הגמ' מנגידה בין טוב עין במובן של שמחה בטובת האחר ונדיבות, לבין צרות עין וקמצנות. ומבארת שמכבדים את מי שהוא טוב עין שיברך ברכת המזון:
"ואמר רבי יהושע בן לוי, אין נותנין כוס של ברכה לברך (ברכת המזון. רש"י) אלא לטוב עין (גומלי חסדים בממונם), שנאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל, אל תיקרי הוא יבורך, אלא יבָרֶך, ואמר ר' יהושע בן לוי מניין שאפילו עופות מכירין בצרי העין…. וא"ר יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו…".
מהרש"א סוטה לח, ב: ע"כ לא תנתן הברכה אלא לטוב עין כי ברכת המברך תחול כפי כוונת המברך והוא כוונת ברכת כהנים לברך את עמו ישראל באהבה דהיינו בכוונה בעין טובה ורצון בלב ואמר שע"כ יברך המברך בעין ובלב טוב".
תנחומא וזאת הברכה סימן א'. ברכות משה עדיפות על פני ברכותיו של בלעם הרשע, משום שמשה בירך מתוך עין טובה, לעומת בלעם שבירך אך נתן בהם עין הרע: "אמר לו הקדוש ברוך הוא (לבלעם) רשע אתה עינך צרה לברכן, אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתך על ישראל, יבא משה שעינו יפה, ויברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), אל תקרי יבורך, אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפה בברכתו את ישראל".
וכן הוא בדברים רבה (פרשת וזאת הברכה): "א"ל הקב"ה (לבלעם), רשע, אתה עיניך צרה לברכן, אף אני איני מספיק על ידיך שתשלים ברכותיך על ישראל, יבא משה שעיניו יפות לברכן והוא יברך את ישראל, ועליו אמ' טוב עין הוא יבורך, אל תהי קורא אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפות לברך את ישראל".
וכך מבואר ברמח"ל אדיר במרום פרק כב. שע"י העין הטובה של המברך נפתחים שערי הברכה והשפע (ומבאר שלפי המקובלים מקור השפע נקרא 'עינא פקיחא עינא עלאה"): "כי הנה טוב עין, בהאירו, מיד נפתחים כל שערי הברכה וגם ממנו נמשך השובע. כי בהאירו הנה כל המדרגות מתגלות זו לזו ונעשה התדבקות של אהבה ביניהם. אך הרע עין שרוצה לידמות לקדושה, גם הוא עושה מטעמים ומרבה הלחם (כוונתו לפס' (משלי כג, ז) "אל תלחם אל לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו"), אך בהיות שטבע הסטרא אחרא הוא רק למנוע ולהחסיר…סיים שלמה המלך "כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך, וליבו בן עימך", כי להיותו רוצה להדמות כנ"ל, יאמר אכול ושתה, אך באמת ליבו בל עמו, ר"ל ליבו שהוא שורש הראיה… והרע עין אפילו במה שנשאר גורם שלא יהיה התדבקות כנ"ל".
של"ה (מסכת תמיד פרק דרך חיים תוכחת מוסר, אות קנט). מבואר שחלק מהותי מהברכה הוא שיבוא מתוך עין טובה, וזה נכון גם בברכות שבין אדם לחבירו וגם בברכות שבין אדם למקום:
"כתב הזוהר בפרשת במדבר (ח"ג דף קי"ז ע"ב), וזה לשונו: "בכולא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא, ומה מאן דמברך לחבריה בעי קודשא בריך הוא דיברך ליה בעינא טבא, בליבא טבא, מאן דמברך לקודשא בריך הוא על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא וליבא טבא, ורחימותא דליבא. בגין כך 'ואהבת את ה' אלהיך' וגו' (דברים ו, ה), עכ"ל. הרי מבואר, שצריך לברך להקדוש ברוך הוא בעין טובה מקל וחומר. וכן צריך שיכוין עצמו בתפילתו ובברכתו מה שמוציא מפיו, שצריך להיות הכל בכוונה ורצון, בעין טוב, ובלב טוב, ובנפש חפצה."
גם בפלא יועץ. מקשר בין העין הטובה שרואה בטובת חבירו לבין הברכה: "עין טובה יראה כל אדם בעין טובה, וכשמספר טובת חבירו יברכהו ברחימו דליבא שיושפע עליו מהשי"ת עוד ברכה יותר ויותר, ויבקש רחמים על חבירו שהמקום ימלא חסרונו וירגיל עצמו לבשר בשורה טובה בעין טובה".
פלא יועץ ערך ברכות:
"כתיב טוב עין הוא יבורך ואמרו רז"ל אל תקרי יבורך אלא יברך כי מי שהוא טוב לעולם יברך והמברך את ישראל הוא גם כן מתברך כדכתיב ואברכה מברכך… ומאחר דכתיב אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות ראוי להשתדל לעולם לברך את ישראל אולי יהיה בעת רצון ויעשו דבריו פירות. ולכן גם המתברך הוא יברך ויאמר "וכן למר" כידוע מעשה דמייתי בש"ס דרב ברכיה לרב הונא ואיקיים ביה ואיקפד רב על שלא אמר לו וכן למר, ונמצא שאם ברכתו עשתה פירות הרי הוא גומל חסד עם חבירו, ועל כל פנים עושה נחת רוח ליוצרו כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולמצוה תחשב לו… ואמרו רז"ל אלמלא ברכתן של זקנות לנעמי נתקעקעה ביצתן של בית דוד לכן יהיה כל אדם חפץ בברכה ובפרט לברכת ת"ח וצדיקים יתאוה לה ויהא מחזר אחריה שברכתן קרובה להתקיים, ועכ"פ ישא ברכה מאת ה' על היותו מחשיב התורה וצדקת ה', והרי זה בכלל מכבד התורה ולומדיה, וגם הת"ח יהיה טוב עין הוא יבורך וכל החפץ בברכתו הוא יברכנהו ברכות רבות כי מאי איכפת ליה לגרום טובה ושיהא חבירו נהנה והוא אינו חסר ולמצוה תחשב לו".
מדרש הגדול (בראשית מז, יב): "לחם לפי הטף, שהטף מבזבז יתר ממה שהוא אוכל, לכך נאמר לחם לפי הטף, שנתן להם בעין טובה, ומפני זה נקרא ירא ה', דכתיב את האלקים אני ירא… וכי כל הצדיקים לא היו כולן יראי ה', והא כתיב הנה עין ה' אל יראיו (תהלים ל"ג י"ח), אלא מלמד שהיתה יראתן של אלו בטובת עין ונדבות לב"
עין טובה ולימוד זכות
כאשר לאדם יש עין טובה, ממילא הוא רואה ומדגיש את הטוב שבאחרים. ואף כשנראה שמעדו או נפלו הוא מנסה ללמד עליהם זכות מתוך ראייתו הטובה (הפוך מבעל עין הרע, שהוא רואה את חסרונותיהם של הסובבים אותו).
משנה אבות (א, ו) "והוי דן את כל האדם לכף זכות".
גמ' שבועות (ל, א) "בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות".
ספר המצוות רמב"ם קע"ז – "לשפוט בצדק… ובכללה גם כן שיתחייב שידון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב".
ספר החינוך רל"ה – "כלל מצוה זו שראוי לכל אדם לדון את חברו לכף זכות ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב… שורש המצווה… שכל אדם חייב לדון חברו לכף זכות, שהוא בכלל המצוה, יהיה סיבה להיות בין אנשים שלום ורעות. ונמצא שעיקר כל כוונת המצוה להועיל בישוב בני אדם עם יושר הדין ולתת ביניהם שלום עם סילוק החשד איש באיש".
יש לציין שאדם שרואה את חבריו בעין טובה ודן אותם לכף זכות, בהתאם לכך גם מהשמים ידונו אותו לכף זכות כמבואר במסכת שבת קכז, ב:
"ת"ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות ומעשה…ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות…" ושם לכל אורך העמוד מביאה הגמ' סיפורים במעלת הלימוד זכות.
העולה מן המקורות הוא שככלל ניתן לומר ש'עין טובה' פירושה הסתכלות חיובית על המציאות, וזה גורם לאדם שישמח בחלקו, וכן ישמח בטובת חבירו (ואף יהיה נדיב), ולא יגיע לידי קנאה ושנאה. וכן ע"י עין טובה ברכותיו יותר נשמעות. בנוסף לכך מתוך הסתכלות זו דן את הסובבים אותו לזכות.