ו, ב – הלכות בחלום | הרב דוד פומרנץ

הלכות בחלום

חזרו בהם מפני חלום

מהר"ם מרוטנברג

בשו"ת תשובות מיימוניות קנין סימן לא, מובא בשם מהר"ם מרוטנברג שחזר בו במקצת בפסקו בעקבות חלום:

"מפי בעל החלום במגדל אינזי"ג שהיי"ם, וכן נ"ל הלכה למעשה במלמד שחלה וכל פועלים, ואף על פי שלא קיבלתי מרבותי שקיבלו מרבותיהם חילוק בין הקדים לו שכרו ללא הקדים וכן דנין בכל צרפת וכן דנתי עד עכשיו כדברי רבותיי, חוזרני בי ונ"ל הלכה למעשה כמו שהוכחתי מפי בעל החלום. עכ"ל אשר כתב בחידושיו בפרק האומנין במגדל אינזי"ג שהיי"ם".

מרדכי מסכת בבא קמא פרק ארבעה אבות רמז א:

"ולמורי רבינו מאיר ז"ל נראה בחלום דוקא בתבן וקש אבל במידי דאכילה כגון חטין ושעורין וא"ל טול מה שעשית בשכרך שומעים לו ופסק הלכה כך"

 

ראב"ן

הראב"ן שאלות ותשובות (בתחילת הספר) סימן כו, משנה את הפסק שלו בעקבות חלום:

"בשנת תתקי"ב אירע מעשה שהוציא חתני אליקים יין מחבית לכלי קטן ששתה ממנו גוי יין כשר והיה הכלי נסך, ושאלני אם היין כשר. ואמרתי לו יודע אתה אם היה הכלי נגוב ואמר הן, והיתרתיו, ויום שבת היה לאחר אכילה ישנתי ובא אלי מורי חמי בחלום והיה קורא השותים במזרקי יין [עמוס ו'] וחזירי, ואני הייתי מפרש על הגוים בחלום ששותים יין נסך ואוכלים בשר חזיר, ובהקיצותי הבנתי כי הודיעני על היין שהוא נסך שלא היה הכלי נגוב, ונסיתי ולקחתי אותו כלי עצמו והנחתיו ב' ימים ולילה אחד ולא נגב, וידעתי כי לא יפה היתרתי, ואסרתי את היין שבחבית והתעניתי ב' ימים וגם השותים אותו."

נציין, שהראב"ן לא טעה בהלכה אלא במציאות, ורבו (חמיו) תיקן אותו בחלום והודיעו שהמציאות שונה ממה שתיאר.

 

הרדב"ז

בשו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רפו, נשאל האם מותר למי שיש לו תפילין של ר"ת להפוך אותם לתפילין של רש"י. הרדב"ז מספר שהורה להיתר אך בעקבות חלום שינה את פסקו:

"ואני נשאלתי ע"ז והוריתי שהדבר מותר ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחזרתי בי ועיינתי בדבר וראיתי שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם ולכן אני גוזר אומר שאסור לעשות כן מן הדין מהטעמים אשר כתבתי:"

קונטרס קובץ אליהו עמ' קמד:

" שמעתי מר' אשר זאלץ מצפת שהאלשי"ך הקדוש הי' פעם בחו"ל והתארח בבית יהודי מכניס אורח, והבעה"ב ראה גודל העבודה והקדושה של האלשיך הקדוש החזיק אותו לקדוש וצדיק. ואמר לו להאלשי"ך שהוא רוצה להרוג אותו מפני שצריך במקומו קבר של צדיק שבכל הסביבה אין קבר של צדיק. ואמר לו האלשי"ך הקדוש גודל העונש והעבירה של שפיכת דמים אבל הוא באחת שאינו רוצה לשמוע רק להרוג אותו וביקש ממנו שיתן לו זמן עד מחר בבוקר. בלילה עשה שאלת חלום ואמרו לו שמוכרח ליהרג מפני שהיהודי חושב הדבר בתמימות וביקש עצה לזה ואמרו לו שיגיד שהשולחן הזה שאכל ולמד עליו יהי' חשוב אצלו כמו קבר של צדיק ובכל פעם שיהי' לו בקשה יגש אצל השולחן ואז יפעל כמו אצל קבר צדיק. וכן הוה ואמר להבעה"ב כן והסכים ועי"ז ניצל ועשה על השולחן יחודים."

 

הרב שמואל הלר

כתב עליו הרב ישעיה הורוביץ (שהרב הלר היה סבה של אשתו) בספר עדן ציון עמ' קיח-קיט:

"(ס"ב) אביה הוא הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' מוה"ר שמואל העליר זצ"ל … כל אנשי הדור שלפנינו בא"י היו מספרים תמיד מגודל צדקותיו ומדותיו הט' וחכמתו הג' ומדרגותיו הג', מנעוריו היה בעל תעניתים וסיגופים הרבה והתענה כמה הפסקות, וגם גלגיל שלג וחרולים, ולימד ולמד תורה וקיימה מעוני ודוחק ג' והיה בקי בכמה חכמות, ומהן חכמת הרפואה וחכמת התכונה, והכיר כמה צדיקים הראשונים והיה חביב וחשוב מאד אצלם, וכמה נסים נעשו לו בצפת בעת הרעש, ובעת עשיקת הערביים הדרוזים ימ"ש, ואח"כ הגיע למדרגות ג' כי היו לו שו"ת מן השמים וגילוי נשמות גם גילוי רבינו האר"י הקדוש זי"ע, ונתקיים בו כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר וזכה לכתר תורה וכתר נשיאות שהיה ראב"ד ור"מ ונשיא בארץ הגליל ושמו הטוב נשאר נקדש ונערץ באה"ק תוב"א (נזכר בשה"ג הח' בהשמטות אות שי"ן) ונפטר בן צ"ח שנים (וביום פטירתו אמר ע"ע הסימן לחיים גימ' צ"ח) ביום כ"ב טבת שנת תרמ"ד, ומנ"כ בעה"ק צפת"ו קרוב למקום מנוחת קדשו של האר"י זי"ע, הוא הניח אחריו בן יחיד גדול בתורה ויראת ה' טהורת יט) חסיד ועניו חוקר אלקי וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם העליר זצ"ל, מנעוריו היה מתבודד בתורה ועבודת השי"ת ומאס ברבנות, אח"כ נעשה סגי נהור ר"ל והיה מוחזק ומפורסם בעיני העולם לקדוש וטהור ובעל מדרגה, גם שלש בנות היו לו הצעירה היא חמותי ע"ה הנז' והבכירה היא דודתי הצוה"ח מרת שרה הירוויץ ע"ה (אשת דודי א"א רי"מ ז"ל הנ"ל סי"א ס"ד ע"ש) (נפטרה ביום חג השבועות) וא' הי' אשת בן אחיו הרה"ג החסיד המפורסם ה"ר אלעזר העליר ז"ל בן הרה"ח המפורסם מוה"ר משה ליב העליר זצ"ל מעה"ק טבריה ת"ו, (א"ה ש"ב הרה"ח ר' שמיאל העליר נ"י סיפר לי ששמע מהרה"ק ר' נפתלי חנאהליס ז"ל שזקינינו הרה"ג ר' שמואל העליר ז"ל אמר לו שגזעי היא מהרה"צ ר' נפתלי כץ ז"ל בעל סמיכות חכמים לא רק מצד האב אלא גם מצד האם, ועי' להלן ס"ד מזה)."

 

ביררו הלכות בשאלת חלום

במגן אברהם סימן תקפ ס"ק ט מבואר שסמכו על חלום לקבוע תענית ביום שישי של פרשת חוקת (ולא בתאריך שבו קרה האירוע):

"כתב התניא ביום הששי פ' חקת נהגו יחידים להתענו' שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה מתרגמי' דא גזירת אורייתא, וגם בשנת ת"ח נחרבו שני קהילו' גדולות באותו היום כמ"ש בסליחו' שחבר בעל השפתי כהן".

במהרי"ל (מנהגים) הלכות נטילת ידים, סעודה וברכות סימן ד כתב שרב אשי שאל שאלת חלום כדי לדעת מהיכן לבצוע את הפת[1]:

"אמר מהר"י סג"ל שאביו למדהו בינקותו על הגלוסקאות הנושכות זו את זו ונתחברו הרבה יחד בעת אפייתן, הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנשכה בחברתה כי חשוב כאלו כבר נחתך שם, רק יבצע מצד החיצון שלשם הוא שלם. ומסתברא מפ' חלק גבי רב אשי אוקי ג' מלכים כו', ועשה שאלת חלום על איזה צד מלחם ראוי לבצוע והראה לו בחלום מהיכא דקדים בישולא בריפתא. ופירש"י דהיינו שנקרמו פניו היינו בכל צדדין מלבד בין לחם לחבירו."

שו"ת חיים שאל חלק ב סימן לח:

"והנה בעיר א' נהגו לקרות ק"ש בניגון ורצו לבטל המנהג והי' מחלקת כמ"ש במחב"ר סי' ס"א. ואחר זה ראיתי בס' כף ונקי כ"י להחכם השלם החסיד כמה"ר כליפה מלכה זלה"ה שהי' מחלקת בין חכמי מערב כשמשוררים אם לשורר ג"כ בתיבת ה' ות"ח זקן עשה שאלת חלום ע"ז והשיבו לו רננו צדיקים בה' עכ"ד."

אמנם בטוב עין סימן טז, ה החיד"א כותב לרב משה חיים סוסקינו שלא לנגן את שם ה':

" (ה) ועל מ"ש כת"ר בניגון אותיות ה'. מר דינא קמשתעי וגם אני בעניי דעתי הקצרה כן וכמו שרמזתי בחיים שאל ח"ב ריש דף ע"ד. אלא דשם כתבתי דדברי הרב מעשה ה' נמצאו מכוונים לתשובת החלום וכו'. ועם כל זה ירא ה' ינגן קצת ויברח מלרבות המוצאות כדברי כת"ל הי"ו :"

 

שו"ת מן השמים

שם הגדולים מערכת גדולים אות י [רכד] רבינו יעקב החסיד:

"אכן משום יתובי דעתא במאי דאתאן עלה בהאי דשאיל שאלתא בהלכתא גברוותא עמיקתא ומסתרתא דפלוגתא דרבוואתא רבינו יעקב ממרוי"ש והראב"ד כתב דרה"ק הופיע. הנה נכון לומר כדשנין דסברי דלא כהרמב"ם דאם משמיא מיהב יהבי אמירה נעימה על הודע בדין אחד כהלכה צייתינן לה ועד ממהר דקי"ל כב"ה משום בת קול וככל אשר דברנו. והנהו סוגיות אשר זכרנו יש לישבם דלא ליהוו כנגד היסוד הזה כאשר יראה המעיין:

א"נ אפשר לומר דגם הראב"ד ורבינו יעקב הנז' הן הן יוד"ו לדברי הרמב"ם דאם נביא ניבא בשם ה' דסברת פ' אמת בא האות כי הוא נביא השקר ויהרג דלא בשמים היא. דלא הרשנו הקדוש ברוך הוא ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים כמ"ש ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. אמנם בדבר שנחלקו בזמן הסנהדרין ועמדו במחלקותן ואין מכריע ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר. בזה אם יבא בת קול או רוח הקדש לומר שסברת פ' אמת צייתינן לה מאחר דסנהדרין והשופטים לא יכלו להסכים בדבר ויש פנים הנראין לכאן ולכאן והב"ק הוא כהלכה דקודם הב"ק ידענו טעם סברא זו וכי מדלית הכרעת הכהנים והשופטים דאין מכריע בזה שומעין לב"ק ורוח הקדש שאמר בהלכה. ובזה מתרצתא נמי קושית מרן מב"ק דב"ה לדעת הרמב"ם. דשאני מחלוקת ב"ה כי איש אין בארץ להכריע ובכה"ג לא אמרה הרמב"ם וכ"ש בזמן הרבנים אחר הגאונים כי הן בעון חלף הלך סדר לימוד תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי נחמד למראה יאה ויאה שהיו לומדים בקבוץ גדול ונורא למאות ולאלפים וחכמי ישראל אבדורי אבדור על ד' כנפות דליכא תו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט. אז כאשר שמים לו זכו והופיע רוח הקדש על גדול הדור איהו גופיה שפיר שומעניה אזניו תשמענה כאשר יורו משמים וכל אשר נגע אלהים בלבו באלו אמרו לסמוך מאחר דאין בידינו כחכמי הדור להכריע. וגם הדין ההוא והסברא ההיא יש לה פנים מסבירות בהלכה וה"ט דהראב"ד ורבינו יעקב הנז'. ומיהו אי גברא רבה נראה בעיניו מתוך התלמוד וכללי ההלכות להפך יכול לחלוק דלא בשמים היא וכמו שהרמב"ן חלק על הראב"ד כן נראה לפום ריהטא:"

בשבלי הלקט סימן קנז כתב שאין לסמוך על דברי חלומות:

"וברכה זו פותחין בה בברוך שהיא תחילת הברכה ולא מקריא סמוכה לחברתה משום נברך חדא שאין בנברך הזכרה ומלכות ועוד שהרי בלא זימון אין אומרים נברך ואין אנו צריכין לחלומו של רבינו יעקב הצדיק ממרוייש זצ"ל ולא לפתרונו ששאל על ידי שאלת חלום. כשעונין ברוך שאכלנו משלו אם צריכה הזכרה ומלכות והשיבו הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע ואם לא תמליכהו במה תברכתו ואין משגיחין בדברי חלומות דקיימא לן לא בשמים היא ובהדיא מבואר כדברי רז"ל שאין בה הזכרה ומלכות כלל רק בעשרה שאומר נברך אלהינו ואין שינוי בין המברך לעונין דתנן כשם שהוא מברך כך"

 

תשב"ץ

בשו"ת תשב"ץ חלק ב סימן קכח מבאר על אילו חלומות ניתן לסמוך ועל אילו לא ניתן לסמוך.

נשאל על ציבור שאחד מהאנשים חלם שאם לא יתענו יהיו מנודים, והרב במקום גזר תענית עם ברכות וגם התיר את הנידוי. התשב"ץ סובר שהוא טעה בזה שקבע ברכות לבטלה וגם שאם הם התענו לא היה צריך להתיר את הנידוי:

"והראן אל ה"ר עמרם אפרתי יש"א:

מיום היותי על האדמה הזאת גרוני ניחר בקראי חכמי יועצי המחוז הזה קומו ונעלה ציון משם תצא תורה ואין קול ואין קשב. והיום ראיתי אותיות פורחות בין עיני מבין מגלה עפה מעולפת ספירים ותהי בפי כדבש למתוק הכרתי מתוכה כי עשר ידות לך בכל חכמ' ומדע וכל יקר ראו עיניך וקראתי' דולה מים מבורות עמוקים וכי עוד לאלוה מילין וכפלים יש לתושיה אמרתי אחוה דעי גם אני:

בענין חולם החלום שאם לא יתענו הצבור באותו יום יהיו מנודים והורה המורה כי חייבים להתענו' תענית צבור וקבעו ברכה בתפלת מנחה והתיר' מהנדוי בעשר' והשתוממת בשעה חדא על המעש' כי נראו מתוכו שאין לו מנוס ומפלט מטעו' כי בהתקיים התנאי מהתענית לא חל מעשה הנדון וא"כ פטורים מההתר' והפטור מן הדבר ועוש' נקרא הדיוט (ירושלמי שבת פ"א ה"ב) וזה אפי' לפי דעתו ולפי האמת נראה לך דטעה בתרתי חדא בקביעות ברכה שלא לצורך ועבר משום לא תשא. וטעה בהתרה מב' צדדין אם מותר שלא היו צריכין לה אפי' לא התענו כיון שלא חלמו הם החלום. ואם מצד שכבר עשו מה שנגזר עליהם בתענית ולאחר שקיימו מצות בעל החלום לא חל עליהם נידויו ולא היו צריכין לחוש לו להתירו אלו הם תורף טענותיך בזה. "

עובר לדון בעניין החלומות ומראה שיש מקומות שחז"ל מתייחסים לחלומות ויש מקומות שלא:

"ומה שראוי לדקדק בזה הוא בענין החלומות דרך כלל במאמרי התלמוד כי הידיעה בכללים קודמת בטבע ובסדר לידיעה בפרטים וראינו כי יש מקומות שחכמינו ז"ל חוששין להם ויש מקומו' שאין חוששין להם כלל וראוי לנו לחזר אחר טעמי הענין כי ידיעת הדבר בסבותיו היא ידיעה שלימה. ובלא ידיעת הסבות אינה ידיעה רק מחשבה וכשיעלו בידינו הטעמים יתבררו ויתלבנו ויצרפו הדברים במה היתה החטאת הזאת בענין דרושנו אשר אנחנו הולכים סביבו. אמנם המקומות אשר ראינום שהם חוששין לחלומו' הוא זה המקום אשר עליו הי' זה המשא והמתן והוא שנדהו בחלום המוזכר בראשון מנדרים (ח' ע"א) וכן במקומות אחרי' מפורשי' באחרון מברכות וביבמו' בפ' האש' רבה (צ"ג ע"ב) אקריין קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי הנה בטחת לך על משענת קנה הרצוץ לא הכי קאמרי ליה קנה רצוץ לא ישבר וכו' עד לאמ' יוציא משפט. אמנם במקומות שאין חוששין להם כלל הוא מה שהוזכר בפ' זה בורר (ל' ע"א) שאמרו שם הרי שהי' מצטער על מעות מעשר שני שהניח לו אביו בא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם במקו' פלוני הם זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. והרי כאן סתיר' מפורשת. "

מעלה אפשרות שאם האדם חלם לעצמו צריך לחשוש לחלום ואם אחרים חלמו לו לא צריך לחשוש, אך דוחה הסבר זה שהוא לא מסתדר עם כל הגמרות:

"ואפשר היה לפרש שאין בה סתיר' ובכל מקום ראוי לנו לסמוך על החלום בין לענין נדר בין לענין מעשר שני וענינים אחרים אם הוא עצמו חלם החלום. אבל אם אחר חלם לו אין לו לסמוך על חלומו בשום מקום זהו שאמרו בא בעל החלום כלומר האיש החולם חלום אמר לו כן ולפי פי' זה יש לסמוך על החלומות אם הם חלמו אותם אבל אם אחרים חלמו להם אין לסמוך עליהם כלל והתבאר טעות המתענין לפי זה אחר שאחר חלם להם והם לא חלמו אבל מכיון שאמרו זה הי' מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין והוא מאמר כללי לכל חלומות אי אפשר לפרש כן ויש לנו לפרש כי בעל החלום המוזכר כאן הוא המחלים לבני אדם שבא אל האיש בעצמו המצטער דומה לההיא דאמרי' בפ"ק דברכות (יו"ד /י'/ ע"ב) אפי' בעל החלום אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים ואעפ"כ אמרו לו שאין לסמוך על חלומותיו ועל דבריו וה"נ מוכח ההיא דפ' הנזקין (נ"ב ע"א) בההוא אפטרופוס דהוי בשבבותיה דר' מאיר דהוה קא מזבין ארעא וזבין עבדי לא שבקיה רבי מאיר אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות ואפי' הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה חששו לענין נדוי וסומכין עליהם בהרבה מקומות על פי פותרים. "

יש שני סוגי חלומות – חלומות ממלאך שסומכים עליהם וחלומות משדים שלא סומכים עליהם:

"ואני אומר כי מה שמרפא שבר קושיא זאת הוא מאמר אחד הנזכר באחרון מברכות (נ"ה ע"ב) והוא שאמרו שם רבא רמי כתיב החלומות שוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו. לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שדים הרי שהם ז"ל נתעוררו וראו כי יש חלומות שראוי לסמוך עליהם ולחוש להם ויש מהם שאין ראוי לסמוך ולחוש להם כי יש מהם ע"י מלאך והמלאך לא יכזב ויש מהם על ידי שד והם דברי' כענן בקר אשר אין להם שחר והמאמר הזה אמתו אותו החוקרי' במקום הזה".

מסביר את שני סוגי החלומות בצורה טבעית, שהחלומות הם מכוח המדמה ואם הוא בריא (מאכלים טובים ומחשבות טובות) הוא מחובר יותר לשכל שהוא המלאך, ואם לא בריא מתחבר לשד:

"ואף על פי שדבריה' ז"ל הם כדברי תורה ואינם צריכים חזוק טוב הוא לסמוך אותם בדברים שכליים כדי להטעימם ולהבין יופי חכמתם כי כל רז לא אניס להו. וידוע הוא משרשי החכמה החיצונית כי החלומות מהם צודקים ומהם בלתי צודקים והצודק מהם הוא בהיות הכח המדמה אשר באמצעותיו הם החלומו' בריא ביצירתו בהרכבתו ובמזגו ולא יעיקהו מזג רע ממזונו' מולידים לחה עבה ושחורה ואידים עבים מערבבים אותו וכשהוא על אופן זה ילוה אליו הכח השכלי ובאמצעו' כח עליוני מהשכל הפועל רואה חלומו' צודקי' וכבר אמרו כי אחד ממופתי ההשגחה הוא ענין הודעת העתיד לבא כדי שישמור ממנו האדם וזהו אומרם ז"ל כאן על ידי מלאך ולפי זה אמרו (ברכו' נ"ז ע"ב) חלום אחד מששים בנבואה ואמרו נובלות נבואה חלום ובמדרש קהלת אמרו בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך אומר לכרוב ופי' הרמב"ם ז"ל הנפש במקום הזה הוא השלמו' הראשון אשר למין האנושי' המוכן לקבל המושכלות והמלאך הוא הכח המדומה כי כל כח הוא מלאך כמו שהשריש הרב ז"ל בספר המורה והכרוב הוא הכח השכלי. או יהי' פי' נפשו הכח המדמ' והמלאך הכח השכלי והכרוב הוא השכל הפועל. או יהי' פי' נפשו החוש המשותף והמלאך הכח המדמה והכרוב הוא השכל הפועל וע"ז אמרו (שבת י"א ע"א) יפה תענית לחלום כאש בנעורת ובאותו יום ואפי' בשבת כי המושל באותו יום והוא בעל החלום הראה לו העתיד לבא עליו ואם התענ' באותו יום יש בכח ממשלתו לבטל גזירתו וכשעבר אותו יום המושל ביום אחר אין בו כח לבטל מה שנגזר ע"י מושל זולתו והתור' השרישה לנו זה באמר' ולמשול ביום ובלילה והזכירוהו רז"ל בפי' כמו שנמצא בספר הזוהר לרשב"י ז"ל בפ' אמור בענין אותו ואת בנו וכן כ' הרמב"ן ז"ל בפי' התור' בפסוק ולמשול ביום ובלילה וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ה מחלק ב' מהמורה. והחלום הבלתי צודק הוא בהיות הכח המדמה בלתי ברי' או מפני שרש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו או מפני מזונות עבי' רעי הכמות המולידים אידי' עבי' שחורים יטרידוהו ומפני זה מורכב מחושים אין להם מציאות כלל. ועל זה אמרו ביומא (פ"ג ע"ב) חלמא דבי שמשא בטלין אינון וזהו אומרם כאן על ידי שד כי השד השאילוהו במקום הזה אל רוח רעה מזקת ושודדת את האדם והם כלם מאין ופעלם מאפע אין ידים להם ואין לחוש להם כלל:"

מפני שלא ידוע אם מדובר בחלום שיש לחשוש לו או לא, אנו בספק ובאיסור מחמירים, ובממון העמד ממון על חזקתו:

"מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז"ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם אנחנו מסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר הי' קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו וכן כתוב זה בשאלתא דויהי מקץ וכן בההוא אפטרופא דהוי מזבין ארעא מספקא לא יהבי ליה רשותא למזבן בלאו דינא. אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אינו מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור' אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור' שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים. ומנודה לשמים נסתפק לבעלי התלמוד אם הוא חמור ממנוד' לבני אדם או יותר כמו שהוזכר במס' משקין (ט"ו ע"ב) ומ"מ צריך שלוחי המקום להתירו ובעשר' יש שכינה זה הוא מה שעלה בידינו בענין זה. ובסוף הוריות (י"ג ע"ב) איכא מאן דחש לדברי חלומות ואיכא מאן דלא חש להו גבי עובדא דר' מאיר ור' נתן דאמרו להו בחלמייהו דליזלו לפיוסי לרשב"ג דר' נתן אזל ור' מאיר לא אזל משום דדברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין ומסתברא דר' נתן מדמי ליה לנדוהו בחלום משום כבודו דרשב"ג ור' מאיר מדמי ליה לשאר מילי כיון דלא אדכרו ליה שמתא: "

לכן במקרה שלפנינו לא היה נכון לקבוע תענית ציבור עם ברכות, שהרי ספק ברכות להקל; אולם הוא מעיר שמהגמרא נראה שקבעו תענית ציבור בעקבות חלום:

"ונשוב אל הנדון הזה אם הי' ראוי להם להתענות על פי החלום ההוא ולקבוע ברכה לעצמן אם לאו. והי' נראה בדבריך שאין ראוי לצבור לקבוע תענית מפני חלום שחלמו להם אחרים שאפילו חלמו הם בעצמם כלם היה ראוי להם להתענות כל יחיד לעצמו ולכלול עננו בשומע תפלה כדין יחידים. אבל להתפלל בצבור תפלת תענית ולקבוע ברכה לעצמן בין גואל לרופא היה נראה איסור בדבר אפי' חלמו הם בעצמן כל שכן כשחלם להם אחד מהם. אבל מה אעשה והרי מצינו מפורש בתלמוד שמפני חלומו של יחיד התפללו הצבור תפלת תענית ונענו והוא מה שאמרו בפרקא דחסידי (כ"ד ע"ב) רב איקלע להגרוניא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתא אתו למחר אמר להו מי איכא איניש דחזא בחלמא כלום אמר ליה רבי אלעזר מהגרוניא לדידי אקריין בחלמא שלם טב לרב טב מרבונא טבא דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון הוא בעא רחמי ואתא מטרא. והנראה מזה המעשה הוא שאלמלא חלום זה לא היה מתפלל ומצער הצבור בתענית אחר תענית שלא תקנו תעניות גשמים רצופים אלא שני וחמישי ושני וכבר אמרו בירוש' בפ' בג' פרקים (ה"ג) וכי סנהדרין יכול' להתענו' בכל יום ותירצו מחלקים היו עצמן לבתי אבות וכן הוא במדרש קינות בפסוק על אלה אני וכו' לפי שנתבשר בחלום בשלום התפללו הצבור תפלת תענית ואפשר בעשרים וארבע ברכות ומזה המעשה היה אפשר למורה ההוא למצוא סמך להוראתו הלכה למעשה: "

מציין למקרה עבר שהריב"ש קבע תענית על סמך חלום של אדם שיצא אחר כך לתרבות רעה:

"ודע כי זה קרוב לעשרים שנה חלם חלום חקון בן עבו אשר היום יצא לתרבות רעה שהצבור חייבים להתענו' ג' תעניו' שני וחמישי שני והרב ר' יצחק בר ששת זלה"ה חשש לו וגזר ג' תעניו' ואתה רואה שאותה איש אשר סופו הוכיח על תחלתו כי גם באותו פרק לא היה פרקו נאה ומפני חלומו לא הי' לו לרב ז"ל לגזור תעניו' והצבור היו מלעיבים ומלעיגי' עליהם וקורין אותן תעני' חלום ובתפלת מנחה לא היינו מוצאי' מנין כי אם בקושי ונתחרט הרב ז"ל על זה ואני הייתי מתענה והייתי אומר יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה (שבת קי"ח ע"ב) ומה שהזקיק הרב ז"ל לזה הוא מה שאמר לנו כי בכלינסיה עיר מולדתו בא לו קודם הגזרה שלמה מטיש ואמר לו לגזור תענית לפי שהי' רואה שריפה גדולה בבית הרב ז"ל. ולא חשש לדבריו כלל ונתחרט על זה בראותו כי בא החלום ברוב ענין. זהו מה שראיתי לשאת ולתת בלימוד זכות על תוספת ברכה ונשאר לנו לדקדק אחר המורה הזה בענין התרת הנדוי אם מוטעה בו כנראה לפי פשטי הדברים או לא היה מוטעה:"

למסקנה, למרות לימוד הזכות הוא סובר שלא היה נכון לקבוע תענית ציבור על סמך החלום, ושרק לענייני איסור צריך לחשוש לחלום ולא לענייני ממון.

 

 

[1] סנהדרין קב, ב: "רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? – אמר ליה: לא ידענא. – אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? – אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. – אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם – הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא."

 

 

 

var div = document.getElementsByTagName("hr")[0].nextElementSibling; var divN = div.parentElement; divN.id = "naama"; div.id = "notes"; //var div = document.getElementById("notes"); div.style.display = "none"; var button = document.createElement("button"); button.textContent = 'הצגת הערות'; button.setAttribute("onclick","myFunction2()"); divN.insertBefore(button, div); //divN.appendChild(button); // var links = document.getElementsByClassName("aup1"); var links = document.getElementsByTagName("sup"); var i; for (i = 0; i < links.length; i++) { var x = links[i].firstChild.getAttribute("href"); x = x.substr(1,x.length); links[i].firstChild.removeAttribute("href"); links[i].firstChild.setAttribute("href", "#"); links[i].firstChild.setAttribute("class", "aup1 " + x); links[i].firstChild.addEventListener("click", myFunction); //var id2 = document.getElementById(x); //id2.parentElement.style.display = "none"; } function myFunction() { var cl = this.getAttribute("class"); var str = cl.substr(5,cl.length); //var id = document.getElementById(str); this.setAttribute("href", "#" + str); if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; //return true; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } //return true; } function myFunction2() { if(div.style.display == "none"){ div.style.display = "block"; button.textContent = 'הסתרת הערות'; } else{ div.style.display = "none"; button.textContent = 'הצגת הערות'; } }
תפריט

תוכן עניינים

הרחבות לפניני הלכה אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי לשפר את חוויית המשתמש שלך. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בקובצי עוגיות.