התספורות המוזכרות בספרי 'בלורית', גדרן וטעמן

 מקור הדין

ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יג אות ט – י

"(ט) ובחקותיהם לא תלכו, וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגומר וחובר חבר וגו' ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות, ר"מ אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה, ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין חוקים ת"ל את משפטי תעשו ואת (מצותי) [חוקותי] תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם, עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו תלמוד לומר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם."

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ו הלכה א – גילוח קומי ובלורית הוא חלק מ'דרכי האמורי'

 

"אילו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלרית והמגבה לגודגדון והמגוררת בנה בין המתים והקושר מטוטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי האמורי."

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב

"וחכמת יוונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג, מאי דכתיב: עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי? אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא! שאני של בית ר"ג, דקרובין למלכות הוו; דתניא: מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי, שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית, מפני שקרובין למלכות."

רש"י מסכת סוטה דף מט עמוד ב

"מספר קומי – שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו.

מדרכי האמורי – שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים."

 

רש"י מסכת בבא קמא דף פג עמוד א

 

"המספר קומי – לפנים במצח.

מדרכי האמורי – שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן ל"א דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן בתשובת הגאונים."

וכדבריו כתב גם התשב"ץ:

תשב"ץ חלק ג סימן צג

 

"ואף על פי שיש שמתירין במספרים למה יכניס אדם ראשו בין המחלוק' להכנס בספק לאוין. על כן כל המעביר פאות הראש עובר על לא תקיף ויהי' בנדוי וכן היה נהוג בימי חכמי ישראל שהעכו"ם היו מגלחים פני ראשיהם ומניחים מחלפו' שערותיהם לאחור וקרויה בלורי' והיו אוסרים אותו כדי שלא ילכו כדיני העכו"ם וזהו המספר קומי שאמרו שהוא מדרכי האמורי בפ' אחרון מסוט' (מ"ט ע"ב) ובפ' מרובה (פ"ג ע"א) וכן בפ' בתרא דקדושין (ע"ו ע"ב) בארבע מאו' ילדים שהיו לדוד וכלן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית ופי' רש"י ז"ל שהיו מספרים קומי כעכו"ם והיו מתירין זה לקרובי המלכו' מפני כבוד המלכו' כמו שהוא מוזכר באחרון מסוטה (שם /מ"ט ע"ב/) ובתס' /ובמס'/ מעילה (י"ז ע"א) ופ' מרוב' (שם /פ"ג ע"א/) ואף על פי שלא היו עושין זה אלא לשם ע"ז כמו שפי' רש"י ז"ל בסוט' ואומה זו אינה עובדת ע"ז מ"מ ראוים ישראל הכשרים להתרחק מהם ויהיו נכרין בתגלחותיהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ובמדרש חזית על צאינה וראינה בנות ציון וכן במדרש קינות על בני ציון היקרים אמרו בנים המצויינים במילה וציצי' ותגלחת ומי שמספר פני ראשו ומניח ציצית שערותיו לאחוריו והוא בלורית ראוי הוא לקללה. ואמרו במס' סוט' (מ"ו ע"ב) על אלישע ויראם ויקללם מה ראה ראה שהיו מגדלי בלורית כעכו"ם. ומי שאינו מגדל בלורית יתברך ותהי' לו תקוה ואחרי' טוב טוב ה' לטובים ושלום לכם:"

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א

"אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, לא ילבש במלבוש, המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית, ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן

הלכה ב

עכו"ם שהיה מסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו קרוב שלש אצבעות לכל רוח שומט את ידו.

הלכה ג

ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין."

 

כדברי הרמב"ם הופיע גם בראשונים נוספים.

אורחות חיים הלכות עבודה זרה אות טו

 

"אין הולכין בחקות הגוים ולא מתדמים להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן אבל צריך כל איש מישראל להיות מובדל מהם ונודע במלבושיו ובשאר מעשיו שלא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצית ראשו כציצית ראשן ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהם עושין ולא יגלח השער שכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כמו שהן עושין. וישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי אם לא ידמה להם במלבושיהם ובשער מותר ללבוש מלבושים כמלבושן ולגלח כנגד פניו כמו שהן עושין:"

ספר כלבו סימן צז

 

"אין הולכין בחקות ולא מתדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן אבל צריך כל איש מישראל להיות מובדל מהם ונודע במלבושו ובשאר מעשיו שלא ילבש במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מן הצדדין ויניח באמצע כמו שהן עושין, ולא יגלח השער שכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחוריו כדרך שהן עושין וישראל שהוא קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלך ויהיה לו גנאי אם לא ידמה להם למלבוש ובשער מותר ללבוש מלבוש כמלבושן ולגלח כנגד פניו כמו שהם עושין."

הערוך ערך קמי

 

"אבטולס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שקרוב למלכות היה – פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השיער שכנגד העורף נוטף ומתפזר לאחוריהן."

מקורות נוספים לגבי בלורית

תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה ו

נראה שבלורית קשורה לעבוד זרה עצמה, ולכן אסור לישראל לגלחה עבור גוי

 

"ישר' המספר את הגוי כיון שהגיע לבלורית שומט את ידיו."[1]

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מט עמוד א

"רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עדיין איצטגניני של דוד קיימין. דאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, כולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלורית היו, ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד. ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו – משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא – משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו."

רש"י מסכת סנהדרין דף מט עמוד א ד"ה איצטגניני דוד

 

"איצטגניני דוד – בעלי אגרופים שלו, שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם, איצטגנינות דכל התלמוד לשון מזלות וחוזים בכוכבים, והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם ועושה על פיהם והולך אחר דבריהם."

גמרא, נזיר (לט, א)

עולה שהכושים היו נוהגים לקלוע את הבלורית[2]

 

"תא שמע, מבלורית דכושיים, דבתר דמגדלין לה רפיא מלתחת"

מביאורי כמה ראשונים שם עולה שהיא היא הבלורית העשויה לשם ע"ז:

תוספות מסכת נזיר דף לט עמוד א

 

"ת"ש מבלורית של כושיים – שמניחים בלוריות [בראשיהם] לשם ע"ז ובשער אין מגלחין כל סביב ראשו ומה שהיו מניחין הן גידלו אותה כקליעה סמוך לראש ואינו מהודק כבראשונה"

רא"ש (פירוש לש"ס) מסכת נזיר דף לט עמוד א

 

"ומשני לעולם מלעיל רבי ומשום דלית בה חיותה משתרבב ויורדת למטה. ת"ש מבלורית של גויים שמגדילים בלורית לשם עבודת כוכבים. וכשהם מסתפרים מגלחים סביב ראשם ומה שהם מניחים עושים אותם כמין קליעה ובסוף הקליעה כלפי הראש עושים קשר כדי להיות הקליעה קיימא וכשהם גדלים והולכים רפה הקשר סמוך לשער ואינו מהודק כבתחילה:"

קובץ שיטות קמאי מסכת נזיר דף לט עמוד א – [שיטה לחכמי איוורא].

"ת"ש מבלורית דגוים דמעדרין לה ורפיא מלתחת. פי' ת"ש מבלורית של גוים, שמניחין בלורית בראשיהן לשם ע"ז, וכשמסתפרין אין מגלחין כל סביב ראשם, אלא מניחין קליעה אחת יש לו שערות מהודקות"

קובץ שיטות קמאי מסכת נזיר דף לט עמוד א – [חדושי רבינו פרץ].

 

"ת"ש מבלורית של גוים דבתר דמגדלין ליה (רביא) [רפיא] מלתחת. פירוש שהגוים מניחין בלורית בראשיהם לשם ע"ז, וכשמסתפרין אין מגלחין כל סביב הראש. ומה שמניחין הם קולעים אותו בקליעה. ובסוף הקליעה עושים קשר שלא יסתור."

מאמרי חז"ל בגנות הבלורית ובשבח תספורתם המיוחדת של ישראל

רש"י שבת (קלט, א)

מדברי רש"י על הגמרא שבת (קלט, א) נראה שהבלורית היא סימן יוהרא

"אמר רב פפא: אי בטלי יהירי – בטלי אמגושי, אי בטלי דייני – בטלי גזירפטי. אי בטלי יהירי – בטלי אמגושי, דכתיב ואצרף כבר סגיך. אי בטלי דייני בטלי גזירפטי – דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויבך."

רש"י

"אי בטלי יהירי – ישראל מתייהרים בבלורית ובמלבושי יהירות כפרשים הללו.

בטולי אמגושי – יבטלו המינים גלחים המשניאים אותנו."

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב

 

"ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' – מה ראה? אמר רב: ראה ממש, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם – או מיתה או עוני; ושמואל אמר: ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים; ורבי יצחק נפחא אמר: בלורית ראה להן כאמוריים; ורבי יוחנן אמר: ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה. ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה! אמר רבי אלעזר: לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות."

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ג

"צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצוינים לי בתגלחת במילה ובציצית"

ויקרא רבה (וילנא) פרשה כג סימן ב (פרשת אחרי מות)

"רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא ליגאל הה"ד (דברים ד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' אלו ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים א"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם אמר ר' שמואל בר נחמני אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם"

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא טו – החודש

"ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנן בן פזי גוי מקרב גוי, עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, א"כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם, שמואל בר נחמן אמר אילולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו נגאלים ישראל ממצרים לעולם"

שיטות הראשונים

טור יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח

הטור הביא את דברי הרמב"ם

"הלכות חוקות העובדי כוכבים:

אסור ללכת בחוקות העובדי כוכבים וא"צ לומר שלא לקסום ולנחש ולעונן שכל אלו מפורשין בתורה דכתיב לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים אלא אפי' מנהג שנהגו אסור לילך בו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו וכן כתב הרמב"ם אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן אלא יהיה הישראל מובדל מהם וידוע במלבשו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל במדעו ובדעותיו ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהם עושין וזהו שנקרא בלורית ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושין וכל העושה אחד מאלו וכיוצא בו לוקה. מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם מותר בכל:"

 

בית יוסף יורה דעה סימן קעח, א

הביא את דברי המהרי"ק לפיהם האיסור הוא רק בדבר שאין לו טעם או בדבר שהיהודים פרשו ממנו אבל אין איסור ללבוש מלבוש גויים כאשר אין בו סממן של צניעות או ע"ז. ומכאן ממשיך הבית יוסף לדון בתספורות האסורות ומבאר את דברי הטור והרמב"ם האוסרים את הבלורית והקומי כפירוט של הכלל שאין לגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. לדעתם יש שני איסורים שונים: הבלורית היא גילוח השער מקדימה והצמחתו מאחורה, ואילו הקומי הוא גילוח סביב והשארת מרכז הראש. לעומת זאת לדעת רש"י הבלורית והקומי הם איסור אחד ולכן לדעתו אין איסור על גידול שער באמצע הראש וגילוח סביבותיו. הבית יוסף מציע שעל זה סמכו בני ספרד שנהגו לספר באופן זה, אך כותב שלהלכה יש להחמיר כדעת הרמב"ם.

"א אסור ללכת בחוקות הגוים ואין צריך לומר שלא לקסום וכו' אלא אפילו מנהג שנהגו אסור לילך בו. בספרא פרשת אחרי מות (פרשתא ט אות ט):

וכן כתב הרמב"ם אין הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להם וכו'. עד סוף הסימן בפי"א מהלכות ע"ז (ה"א, ג). וכתב מהר"י קולון ז"ל (שו"ת מהרי"ק) בשורש פ"ח …

ודקדק מלשון רש"י שאפילו מנהגן [של] ישראל במלבוש אחד והגוים במלבוש אחר אם אין מלבוש הישראלי מורה על היהדות או על הצניעות יותר מאותו שהגוים נוהגין בו אין בו שום איסור לישראל ללבוש לבוש הנהוג בין הגוים מאחר שהוא דרך כשרות וצניעות כאותו של ישראל:

וכתב עוד שמה שכתב הרמב"ם שיהיה הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו לא בא לחייב להשתנות מן הגוים על כל פנים שהרי כתב אחר כך לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולמה לו לומר המיוחד להם לימא לא ילבש במלבוש הדומה למלבושם אלא ודאי שלא נאסר אלא מלבוש שכבר נתייחד להם ופירשו הישראלים ממנו מפני צניעותן או מפני דבר אחר שכיון שנתייחד להם מפני גיותם ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן אז כשלובשו הישראלי נראה כמודה להם ונמשך אחריהם אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך זה אין הישראל חייב להשתנות כלל ועיקר:

ומ"ש לא (יגלח) [יגדל] ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מן הצדדין וכו'. נראה דברישא תני לא (יגלח) [יגדל] ציצת ראשו כמו ציצת ראשם והדר מפרש דגידול ציצת ראשם הוא באחד משני פנים האחד שמגלח מן הצדדים ומניח השער באמצע. השני שמגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ומניח הפרע. וטעמו מדתניא בפרק אין מעמידין (ע"ז כט.) גוי שהיה מסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שלש אצבעות לכל רוח שומט ידו וטעמא משום דלשם ע"ז הוא מגלח וכיון שכן אסור לישראל להדמות להם בה וסובר הרמב"ם דבלורית היינו שמגלח מן הצדדים ומניח שער באמצע וכן כתב בפירוש המשנה פ"ק דע"ז (מ"ג) וכתב שתספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נדמה כהם אבל רש"י פירש שם (ח. ד"ה בלוריתו) דבלורית היינו שמספר ומניח שער מאחורי העורף ולפי דבריו היינו מספר קומי דבסמוך… ונראה שעל זה סמכו בני ספרד לגלח סביבות כל הראש ולהניח שער באמצע שהיו סוברים דאיסור בלורית היינו סיפור קומי אבל בענין זה אין בו איסור כלל ומכל מקום כיון דנפק מפומיה דהרמב"ם לאיסור אין להקל בדבר ועוד דבתוספתא דשבת פרק ז' (ה"א) תניא אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית משמע דתרי מילי נינהו וכדברי הרמב"ם ז"ל:"

לבוש (קעח א)

הלך בדרכו של הבית יוסף:

 

"ולא ילבש מלבוש המיוחד להם, דהיינו מלבוש שפירשו הישראלים ממנו מחמת צניעותן ויהדותן. ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, והיינו שלא יגלח הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהם עושין."

סיעה אחרת של אחרונים ביארה את הביטוי 'ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם' כתיאור ספציפי לגידול מסויים. אף שאחרונים אלו שונים מהבית יוסף בביאור דברי הרמב"ם והטור, מבחינה הלכתית הם דומים לבית יוסף שכן אינם אוסרים כל גידול שיער.

כך כתב הפרי חדש:

חדושי מים חיים (הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א)

לגדל ציצת ראשו הכוונה לגדול אותה כצמה, אבל לגדל שער פרוד מותר וחיזק בראיות מן התלמוד בהם רואים אנשים שגידלו שער נאה.

 

"[א] ולא יגדל ציצית ראשו. כתב מרן דתני והדר מפרש ודחוק הוא. ויותר נראה שהוא מלשון מגדלא נשיא דהוי לשון קליעה וכפירוש רש"י בפ' התכלת דף מ"ב דבלורית של כותים דבוקות מלמטה דהיינו קלועים ופרודות מלמעלה ובכה"ג אסור לישראל לקלוע אבל בהנחת גידול שער שפיר דמי וכן נראה מדברי הרב פ"א מהלכות ציצית הל' ח' וכן בפ"ק דנדרים דף ט' אמרינן מה ראית להשחית את שערך זה נאה וכן בהגדת הניזקין תינוק אחד יש בבה"א וקווצותיו סדורות לו תלתלים, ועיין בס"ה לאוין ל' ע"ש:"

כפירוש זה בדברי הרמב"ם עולה גם מדברי השארית נתן על הרמב"ם:

שארית נתן (על הרמב"ם שם)

"[א] ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. כמו ביפן וחינה (סין)."

ב"ח קעח ד

הב"ח קעח ד חולק על הבית יוסף בביאור הרמב"ם והטור, ומסביר שפתיחת דבריהם שאין לגדל ציצת ראשו כמו שהגויים מגדלים שערם באה לאסור כל גידול שהוא כדרך הגויים שמגדלים 'לנוי וליופי דרך שחץ וגאווה'.

"ומ"ש ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח וכו'. נראה דתלת מילי קאמר וכדאיתא בתורת כהנים שהבאתי בדברי ר"י בן בתירא ופירש שלא תנחור שלא יגלח סביב ראשו סחרחר כמו חררה והוא מלשון גלגל כדאיתא בערוך ערך חר וזהו נקרא בלורית. ושלא תגדל ציצית בלא שום גילוח. ושלא תספר קומי זהו שמגלח השער מכנגד פניו וכו'. וזה שכתב הרמב"ם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם והוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה אי נמי לשם עבודה זרה, ולא יגלח מן הצדדין וכו' זהו שלא תנחור ונקרא בלורית, ולא יגלח השער מכנגד פניו וכו' זהו הנקרא מספר קומי. ודלא כפירוש בית יוסף דלא יגלח מן הצדדין וכו' הוא פירוש למה שכתב תחלה דלא יגדל ציצית ראשם וכו' דלפירושו משמע דבגידול השער בלא שום גילוח מהנך תרתי גילוח דבלורית ומספר קומי אין בו איסור ונראה לי דלא דק אלא כדפירשתי ודוק:"

וכדעת הב"ח כתבו אחרונים נוספים:

פרישה יורה דעה סימן קעח, ג

 

"ולא יגלח מן הצדדים. זהו פירוש מ"ש שלא יגדל ציצית ראשו וכו' ופירש רש"י דהיינו או שיגלח מן הצדדין וכו' או מכנגד פניו וכו'. ב"י. פירוש זה אינו מוכרע כי נראה לע"ד דתרתי קאמר דאסור לגדל ציצית כמו ציצית שלהן אף שאינו מגלח כמו שמגלחין הן. ואח"כ אמר דלא יגלח כמו שמגלחין הן אף שאינו מגדל ציצית ראשו כמו הן וק"ל:"

ט"ז יורה דעה סימן קעח ס"ק א

הט"ז מפרט דוגמה לאותו איסור והיא לגדל שער ארוך כדרך בעלי המלחמות. וביאר שהכלל הוא שיש להבדל מהגויים.

"ולא יגדל ציצת ראשו. זה דברי רמב"ם נראה דאף בלא שום גילוח נאמר איסור זה דהיינו שדרך העובדי כוכבים בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל לא יעשה כן ישראל ואף זה בכלל מגדלי בלורית שאסרו חכמים ואף על פי שאח"כ כתב פירוש אחר על מגדלי בלורית דהיינו שמניחים השער באמצע מ"מ חד טעמא הוא שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם מה לי בכך ומה לי בכך כי המדינות חלוקות במנהגם בזה והב"י כתב דמ"ש אח"כ ולא יגלח מהצדדים הוא פי' על הרישא שאמר הרמב"ם ולא יגדל כו' והוא דחוק מאד וכ"כ בפרישה ומו"ח ז"ל:"

וכ"כ הש"ך:

ש"ך יורה דעה סימן קעח ס"ק א

"א ולא יגדל ציצת ראשו. והיינו שלא יגלח מהצדדים כו'. כ"כ העט"ז ונמשך אחר מ"ש ב"י דלא יגלח כו' פירוש דלא יגלח ציצת ראשו הוא אבל הב"ח חלק עליו וכתב דמלתא באפי נפשה היא דלא יגדל ציצת ראשו הוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה וכ"כ הפרישה:"

וכ"כ הגר"א:

באור הגר"א יורה דעה סימן קעח

הוכיח ממקור הדין בלשון התוספתא הנ"ל שאלו שני איסורים

 

"(ב) ולא יגדל כו'. בת"כ כנ"ל דלא כב"י ועש"ך:"

וכן כתב שיורי ברכה בשם ר' דוד קורינאלדי:

שיורי ברכה יורה דעה סימן קעח, א

מכאן תוכחה לאותם בחורים שמחכים את תספורת הגויים לגדל שער ויש להוכיחם שאולי ישובו. אמנם מדבריו דייקו הרב אפשטיין, הרב חיים דוד הלוי והרב הנקין (שיובאו לקמן) שהאיסור הוא דווקא כשגודלים את השיער. יש לציין שבדברי החיד"א מדובר על דבר שהבחורים נכשלים בו – כלומר זהו דבר שכבר נהג בפועל.

 

"א. דין א. ולא יגדל ציצת ראשו וכו'. אף בלא גלוח אסור, כמ"ש הט"ז, ולפיכך אסור לגדל ציצת ראשו כדרך שבעלי מלחמה עושים בכמה מדינות, וגודלים אותו, והרבה בחורים במדינתנו נכשלים בזה, ויש להוכיחם אולי ישובו. הרב דוד קורינאלדי בהגהותיו כ"י."

מחצית השקל אורח חיים סימן כז ס"ק ד

יצא בחריפות כנגד הבחורים המגדלים בלוריותיהם. אמנם בדבריו ניכר שעיקר החשש שלו הוא מכך שגידול שער זה הוא חצצה בתפילין ואילו את האיסור משום בחוקותיהם הוא מגדיר כ' קצת איסור'.

 

"ומיהו כו' דבזה לא איבעיא לן כלל. ואמרו שם [בגמרא] בפירוש דחוצץ. וכיון דליכא ספק בדבר, וקיי"ל עיקר כדעת הרא"ש [ה"ק, תפילין סימן יח] דגם בראש איכא משום חציצה, לכן אין להקל. ומהאי טעמא רע עלי המעשה אותן המגדלים בלוריתיהן, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור ממה שכתוב ביו"ד סימן קע"ח [סעיף א], יש בו איסור בהנחת תפלין כיון שגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו, וחוצצים, ומשום מעשה אנשים הללו ליכא למימר היינו רביתייהו. ואפילו לדעת הרשב"א שאמר להלכה ולא למעשה דבראש לא קפדיניה אחציצה, מכל מקום כהאי גוונא אפשר מודה הרשב"א. וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה, וכמו שכתב מ"א ס"ק ז', משום דלא מיקרי הנחה על גבי מקום שמוחו של תינוק רופס. והוא הדין הני שערות מרובים הרי הם ככובע עבה:"

באופן דומה התנסח הקיצשו"ע – 'דרך שחץ וגאוה ויש בזה איסור':

קיצור שולחן ערוך סימן י סעיף ו

 

"אבל אותן המגדלין בלוריות מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה ויש בזה איסור, יש עוד איסור משום הנחת תפילין, דכיון שגדולים הרבה הויין חציצה."

 

משנה ברורה סימן כז ס"ק טו

הביא את דברי מחצית השקל אך לא ציין שה'שחץ וגאוה' גורמים איסור אלא התמקד בחציצה בהלכות תפילין.

 

"(טו) לא שנא ש"ר – כתב בספר מחצית השקל ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלין בלורותיהן מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה עיין מה שכתוב ביו"ד סימן קע"ו, יש בו איסור בהנחת תפילין דכיון דגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו וחוצצים עי"ש ובלאו חציצה נמי בשביל הני שערות המרובים א"א לצמצם שיהיו מהודקין ומונחין על מקומן כדין:"

עבודת המלך הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א

 

"ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם. הוא מ"ש בתורת כהנים הנ"ל ודלא כב"י ועי' ש"ך שם."

בדרכי תשובה (קעח, ח)

סיכם דעות הפוסקים לחומרא.

"ולא יגדל ציצית ראשו. עבאה"ט ועי' בשיורי ברכה שכ' תוכחת מוסר להרבה בחורים בעוה"ר שנכשלים בזה שמגדלים ציצית ראשם כדרך שבעלי מלחמה עושין בכמה מדינות ויש להוכיחם אולי ישובי עיין שם ועי' בשלחן גבוה ס"ק ג' שכתב ג"כ דהוי אינשי שמגדלים שער ראשם דהיינו שאין מגלחין כלל וכן דמגלחין מן הצדדים ומניחין השער שבאמצע אם עושין כן להתדמות לגוים שבארצו עוברים על לאו דבחוקות הגוים לא תלכו ואי משום רפואה שהגליח מזיק להם לאור העינים מותר עכ"ל ועי' בס' שבילי דוד ריש סי' זה שכ' תוכחת מוסר על אותן שמקרוב באו שקור"ן אותן חכמים שיש להם באחורי הראש שערות גדולות עבות ומקפידין ע"ז שלא לגלחן שעוברים איסור גמור משום חוקות העכו"ם עיין שם. ועי' בס' רוח חיים בחידושיו לסי' זה שהביא בזה מדברי המאורי דחוץ מאיסור חוקות עכו"ם שיש בזה עוברים עוד על איסור כי הוא מנהגן של עוברי עבירות להיות מגדלין הבלורית כדי לילך בין הזונות ולעשות זנות וא"כ הוי ממש סרסורי דעבירה ואסור משום גדר וסייג לתורה עיין שם:"

 

חידושי בן ידיד על הרמב"ם עבודה זרה יא, א

תירץ את ראיות הפר"ח וביאר שבאותם מקומות בהם גידלו שיער לנוי היה זה מקום שהגויים לא נהגו בכך.

 

"ולא יגדל ציצית ראשו וכו'. הרב פר"ח ז"ל במים חיים כתב שדברי מרן דחוקים והוא פי' באופן אחר יעו"ש והרב הפרישה אות ג' פי' באופן אחר יעו"ש וקשה עליו הראיות של פר"ח אפשר דההיא דנדרים דף ט' ונזיר דף ד' היה במקום שאין הגוים נוהגים להניח כל שערות הראש בלא גלוח כלל ולהם לא הוי חק הגוים וכן ההיא דהנזקין ועוד דהיה שבוי ובבית האסורין ואין דרך השבוים והחבושים לגלח והיה תינוק שדרך התינוקות שלא לגלח עד אשר יגדלו ולעולם שבמקומותינו שדרך היונים שלא לגלח הכומרים כלל יהיה אסור. ואיך שיהיה דברי הכ"מ אין להם שחר דהא לפי דבריו פי' גדול ציצית ראש היינו בלורית ומספר קומי ואילו בספרא וספרי קאמרינן שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי… אלא ודאי כמ"ש הרב פר"ח או הרב הפרישה."

קרית ספר הלכות עבודה זרה פרק יא

תספורות אלו קבלה בידי חכמים שהן האסורות.

"ונא' השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה מובדל וידוע במלבושו ובמעשיו כמו שהוא מובדל בדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצת ראשו כציצת ראשם ולא יגלח הצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח מכנגד פניו מאוזן אל אוזן כדרך שעושין הן וכל אלו קבלה ביד החכמים שכן היה מנהגם והם נכללים בפסוק ובחוקותיהם לא תלכו וכן כל שאר הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאוריתא וכו' נכללות בפסוקי' כפי קבלת רז"ל שהיו חוקי עובדי ע"ז וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בהן מחוקי ע"ז שמנו חכמים ז"ל הוא לוקה."

היתר קרוב למלכות

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פג עמוד א

"אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שהוא קרוב למלכות"

כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה ג

 

"[ג] ישראל שהיה קרוב למלכות וכו'. בסוף פ' מרובה (ב"ק פ"ג) ובפ' עגלה ערופה (סוטה מ"ט) אבטולס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה ומשם למד רבינו להתיר המלבושין וכ"ש הוא. ועוד דאשכחן דאי אבטולס בר ראובן היה מתנכר שהוא יהודי כדאיתא במעילה [י"ז.] וע"י כן הציל את ישראל ודאי שלא היו מלבושיו כשל ישראל דא"כ היו מכירים אותו. וא"ת כיון שכתב רבינו שלוקה על כל אחד מאלו היאך היה כח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות. ויש לומר משום הצלת ישראל הוא דשרו וכשישראלים עומדים לפני המלכים הם מצילים את ישראל והני ת' ילדים שהיו לדוד נמי הצלת ישראל הוה דהוו מבעתים את האויבים. אי נמי שהתורה לא פרטה דבר אלא אמרה ובחקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם ראו שאין לגזור על הקרובים למלכות:"

ב"ח יורה דעה סימן קעח

 

"ז מי שקרוב למלכות וכו'. ברייתא סוף פרק מרובה וסוף סוטה. הקשה ב"י כיון דלוקה על אחד מאלו אם כן מדאורייתא אסירי והיאך היו חכמים מתירין איסור של תורה לקרובי המלכות ויש לומר דמשום הצלת ישראל יש כח בידם להתיר וכו' עכ"ל. ול"נ דליכא הכא קושיא דלשון ובחוקותיהם לא תלכו לא משמע אלא שרוצה להתדמות ולנהוג כמותם שנראה שמודה לדתם וכלשון הספרי הואיל והן יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן וכו' אבל מי שאין דעתו להתדמות להן אלא שצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להן דבר זה לא אסרה התורה ולא עליו קאי הלאו והכי משמע מלשון הרמב"ם שכתב וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן וכו' ואין ספק דמפי השמועה למדנו כך פירוש הלאו דובחוקותיהם לא תלכו:"

משנה כסף הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א

חילק בין גידול בלורית שהיא לע"ז ולכן לא הותרה אצל מקורב למלכות ובין תספורת קומי שהותרה. ומבאר שאין הכוונה לסכנה מוחשית.

 

"ואיכא למידק אמאי לא התיר נמי לגדל בלורית למי שהוא קרוב למלכות ונראה דבלורית לא הותר לעול' משום דבלורית לשם ע"ז הוא מגדלה ואסור לישר' להדמות להם בזה וכמו שכתב מרן ז"ל לעיל בדין ולא יגדל כו' אך קשה כפי מ"ש על מה שהקשה דהיאך היה כח ביד חכמים להתיר איסור לקרובי מלכות ותי' משום הצלת ישראל הוא דשרו וא"כ כיון דמשום הצלת ישראל הוא דשרו א"כ היה להם לשרויי נמי בלורית וי"ל דהצלה דהכא אינו הצלה ממש אלא ה"ק משום הצלת ישר' וכשישראל עומדין לפני המלכים הם מצילים ישר' ואם כן הצלה ממש דאה"נ דמשום הצלה מותר אבל בענין שעל ידם ימשך הצלה כגון בקרובים למלכות שמקבלין פני המלך וגנאי להם שלא ידמו כמותם וע"י שהם נמצאים בתוכם לפעמים נשמעו דברים על יש' שבא לידי סכנה ועל ידי שהם נמצאים שם ממתקים הדברים ומבטלין הסכנה מותר כגון זה לספר קומי דוקא כיון שאינו בריא סכנה אבל בסכנה ממש אז אפי' בלורית מותר לגדל כיון שע"י זה יבא הצלה לישראל."

קרית ספר הלכות עבודה זרה יא, א

התירו איסור דאורייתא משום חשש סכנה.

 

"ישראל שהיה קרוב למלכות והיה לו גנאי שלא ידמה להן הרי זה מותר ללבוש בלבושיהן ולגלח כנגד פניו כמו שהם עושים ואף על גב דהוי איסורא דאוריתא התירו משום סכנת ישראל דזימנין דמבטלי שמדא וכמו שמוזכר בגמרא והוי בכלל וחי בהם וגו' דלא הוי אביזרא דע"ז."

שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק א סימן ל

בשו"ת דברי חיים דן בנשים שאימצו מצנפת דומה לנכריות ומסיק לאסור. בתוך הדיון הוא מעיר שמדברי המבי"ט שכתב שהחובה להבדל מהגויים במלבוש ולשון היא 'קבלה ביד חכמים' משמע שאין זה תלוי בכוונה.

על כל פנים מדברי התוס' והב"ח ומהרי"ק ז"ל ובבית יוסף המביאו בפשיטות נראה דסבירא להו דבאין כוונתו להתדמות מותר:

"אך מדברי הקרית ספר של המבי"ט ז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות עבודה זרה וזה לשונו הזהירנו מלכת בדרכי הגוים ומלהתדמות להם לא במלבוש ולא בשיער ולא בכיוצא בהן דכתיב ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ולשון ספרי [תורת כהנים פי"ג ה"ט] בנימוסות שלהם ובדברים החקוקים להם כגון טרטיראות וקרקיסאות שהם מיני מושבם כו' הכל הוא בענין אחד מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה מובדל וידוע במלבושיו ובמעשיו כמו שהוא מובדל בדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן כו' וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך היה מנהגם והם נכללים בפסוק ובחקותיהם לא תלכו וכן כל שארי הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאורייתא נכללות בפסוקים כפי קבלת רז"ל שהיו חוקי עובדי עבודה זרה וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בהן מחוקי עבודה זרה שמנו חכמים ז"ל לוקה עכ"ל משמע דאפילו אינו מתכוין לדמות דאם כן למה אמר וקבלה ביד חז"ל והלא אם אינו מתכוין לדמות מותר ואם מתכוין לדמות א"כ על כרחך איירי שמנהגם כן אלא ודאי שסבירא ליה להמבי"ט ז"ל שאפילו אינו מתכוין להתדמות אסור וא"כ אפילו אין הגוים כעת הולכים כן אסור מצד קבלת חכמים שהאומות הראשונים עשו כן לחק ואסור לישראל לילך בדרכיה."

דבר יהודה (לר' יוסף יהודה זאדה בני ברק תשע"ה)

בספר דבר יהודה (לר' יוסף יהודה זאדה בני ברק תשע"ה) דחה את דיוקו זה של הדברי חיים וכתב שניתן להסביר את המבי"ט במי שרוצה להדמות לגויים הקדמונים:

 

"ולאחה"ר מעצמותיו הק' ז"ל נלענ"ד דגם לפי הדקדוק אשר דקדק בדברי המבי"ט שכתב וקבלה ביד חז"ל וכו' שהוא דבר שהיה ולא עתה מ"מ נראה שאין זה קשור כלל לענין כוונת ההתדמות לעכו"ם. דלעולם אפ"ל דגם המבי"ט ס"ל ככל הפוס' שזכרתי לקמן אות ז שאם אינו מתכון להתדמות לעכו"ם שרי ושפיר י"ל דאפ"ה מ"מ אם מתכוון להתדמות אל העכו"ם שהיו עושין כן בעבר ומתאוה לעשות כן לפי שכך היו עושין הן וכדו' דשפיר נקרא מתכון להתדמות אליהן ודו"ק ואף דמ"מ במציאות נבדל הוא מהם שהרי אין עושה כמותם כעת מ"מ אין הכרע דתלי הא בהא לומר דא"כ גם אינו מתכון להדמות דלעולם מודה הוא להם בשטותם והבלהם ונראה כמודה להם ולתורתן ובהא הוא דאינו נבדל מהם וצריך שיהיה נבדל מהם במדעו ובדעותיו וכדברי הרמב"ם ריש הלכות חוקותיהם."

תספורות גויים מודרניות

סידור היעב"ץ שער הדלק (לתשעה באב) דלת ב חלון ז (חלון המצרי)

בחלון זה יוצא היעב"ץ בתוקף כנגד אנשים אשר מאמצים את התלבושות הנכריות, את תגלחת הזקן ואת הלימוד הנכרי. בתוך דבריו הוא מונה שלבוש זה עוברים עליו גם באיסורי הליכה בחוקות הגויים. אמנם יש לציין שלשונו החריפה היא פיוטית ויש מקום לבעל דין לומר שדבריו נאמרו בדרך מוסר.

"חלון השביעי הזה, חלון המצרי נקרא. "מן המצר קראתי יה". צר ומצוק מצפו"ן מצאוני. ממול מכמ"ש יפקיד כילי כליו רעים וחטאים לה'. אל מקום פלוני אלמוני. שכול ואלמון כתומם באו לבלע ולהשחית נחלת אם בישראל ולאכול דגני. ואתיצבה על מצו"ר להשגיח מן החלונות לבנות דיו"ק להרחיק את הצפוני, מהבת ירושלים ובן גרני. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. אם לא אזכרך תדבק לחכי לשוני. שמעוני אחי ועמי בני אל חי היושבים בחושך הגלות הנצרפים בכור עוני. גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביוני. חכם וסכל פתי ואיש המוני. הקשיבו והאזינו מענה לשוני. איך לא נשמרתם מכלי המשחית אשר ביד האורב האויב הכולל גולל קלוני.

שתים הנה קוראותיו השוד והשבר, הקשוט העכו"ם והלמוד החיצוני. הן הנה היו לבני ישראל למסר מעל בה' מנעוריהם להתאוות לדרכי האמורי המואבי העמוני. כמעשה אשה זונה שלטת משרכת דרכיה לאחור ולא לפני. אוהבת זרים ואמרה אחריהם אלך לאכול לחמם טמא באוני. להשביע הכח התאווני. לרעות עצמי ולזון עיני. להגדיל ולחדש תמיד חשק ששוני. על כן גלתה מעוני. ביד אשר עגבה עליהם הלכה שבי הפשיטוה בגדי השני. ותהיה צרורה אלמנות חיות מאז עד עתה זה שבתה השולמית משולמ"ת בת חרו"ץ משפטה ליצ"ר ושל"ם וגונ"י. תמהתי מראות על אלה חשכה עיני ורב יגוני. בהגיגי תבער אש דברתי אני, עם לבי המר ונאנח, הלא תצדיק דין קוני. כי סותר הקודם הוא סתירת בניין הזקנים לעשות תמיד לאבילי ציון זכרון בין עיניהם. הוליד סותר הנמשך בחיוב, רוצה לומר סתירת מעמד ומצב התורה בכלל. כי מזה נמשכו כל שאר הרעות. שהמון העם רובו ככולו בדרכיהם נפשם חפצה ולזה כל מגמתם, יגיעם וטרחתם, ורדיפתם אחר הממון למלאות סאתם. אף אם נשאר מנהג אבותיהם בידיהם מצות אנשים מלומדה. (קרוב ה' בפיהם ורחוק מכליותיהם) להחזיק בכלי חמדה, הנחמדת ומכובדת גם בעיני כל העמים, היודעים ומכירים כבודה וחוקרים ודורשים בה. (הלואי שיהיו בני עמנו בקיאין במקרא כמוהם) לולי זאת אולי היו רבים מעמי הארץ משליכים עולם מעליהם.

ומתקנאים בהם להתנהג בקישוטי מלבושיהם, הם ונשיהם בניהם ובנותיהם. בדיוק גדול (בכל מוד"ע חדשה) מחמירין על עצמן ומדקדקין בהם, יותר מהעמים ההם המחדשים אותם. ולעולם תראה אפילו משרתת יהודית לובשת מיד מלבוש מוד"ע חדש בהתחלתו, בטרם נתפשט בין המון עם הארץ. וכל בגדי צבעונים חדשים עם ישנים, אינן מספיקין להשביע תאוותן וחמדתן, לראות בם להסב אליהן עיני כל רואיהן. אבל יותר מזה עושין הזכרים (הנקראים בשם יהודים) המגלחים פאותיהם להתדמות לנקבות. ועוקרין כעשרה לאווין מתורת משה בכל יום בגילוי פנים. וכן מהדרין אחר מלבושי עכו"ם על אופן היותר שלם האפשרי, מה שאינו מדקדק אפילו הכנרי. הכזה היו ישראל תמיד מצויינים? הבזה יהיו ניכרים לעם ה' כולו זרע אמת קרויין בנים?

ולמען ידעו השוגגים ויתחרטו על העבר ויכלמו מעוונים, לא נעלים מהם חומר העניינים, ונבאר מה שכתבנו ממספר קרוב לעשרה במניינים. ושבה והיתה ובאר, הלשון שנשתמשנו בה באמרנו "כעשרה" בכ"ף הדמיון, לפי שהן תשעה נראין כעשרה מלבד המצות עשה "ואבדיל אתכם מן העמים"). ואולם חי אני אינן אלא שקולים נגד עשרים (עשרה עשרה הכף מכריע לחובה), גימטריא תרי"ג מצוות של תורה וז' של דבריהם. רוצה לומר שכולן תלויות בשמירת העשרה הנ"ל, ובביטול אלה כולן נמשכין אחריהם. כי העובר אפילו מצות לא תעשה אחת בשאט נפש, הרי הוא מין וכופר בכל התורה כולה, וחמור מהנכשל בערוה של כרת מחמת שיצרו תקפו; ויש לו תקנה בתשובה. מה שאין כן המרים יד אפילו באות אחת מהתורה, ומחלל שם שמים בפרהסיא, שאין תרופה למכתו, והוא אפיקורס, כמו שכתב הר"מ ז"ל, והוא דבר מבואר בעצמו. וכל שכן הללו מושכי העוון כעבות העגלה.

וממילא עבירה עבירה גוררת, על אודות הרעה הזאת מאחרת, שעל ידי זה מוצא יצר הרע פתח פתוח להקל ראש בנשג"ז הקל בעיניהם מאד…וצפניה הנביא פירש הדבר ביותר, באמרו: "ופקדתי על השרים ועל הדולג על המפתן" גו'. שקל קלות כחמורות. היא שהיתה יתד תקועה לרעת בני עמנו בבית שני בראשית צמיחתם, אחר שנאספו עזרא וסיעתו אל אבותם, קם דור אחר וחזרו להתדבק בהם, ונתאוו לטיוליהם ולצחקיהם, טרטיאות וקרקסיאות ואצטדיאות (אולימפיאדוס וכדומה) בל אשא את שמותם על שפתי."

 

רוח חיים קפב סק"ד

 

"ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע, הנה במה שנוהגים לעשות לקטנים שבישראל לעשות בלורית בראשם דהיינו לגלח שערות ראשו מכל סביבותיו ולהניח באמצע הראש עגול משערות אם מותר שעושים כן ליפותם, ואת"ל דמותר שהם קטנים וליפותם דוקא אם עושים כדי להדמות לגוים מותר, וגם אם לגדולים מותר אפילו שאינו להדמות לגויים כ"א ליפויי, ואת"ל דאסור אם הוא לרפואה אי מותר או לא, וכפי דברי הרב פרי-חדש בס' מ"ח (בספרו מים חיים) בחידושיו על הרמב"ם הלכות ע"ז ריש פרק י"א נראה דמותר, ועמ"ש הרב אג"ן (הוא הראש"ל הגאון חיים אברהם גאגין) הש"ר בשיטתו למנחות הנקרא בשם מנחה טהורה (דף ס"ו ע"ד), ולהרב בית – יהודה חלק שני סימן צ"ה, ובספר אגורה באהלך דכ"ט ע"א, ועיין תשב"ץ ח"ג סימן צ"ג, ויען יש שנוהגים לגלח שערות ראשו מכל סביבותיו ולהניח באמצע משום חולי אם יש בזה מקום לומר דאדם חשוב יש להחמיר על עצמו עיין ביד מלאכי אות ה', ובספר יעיר אוזן שם, ועיין בב"ק ד"פ ובתמורה דט"ו מעשה בחסיד אחד שהיה גונח וכו'. ומ"ש הרב המאירי בש"מ ומ"ג[3] כי אפילו היה מותר היה לנו לאסור משום גדר וסייג כי הם מגדלים הבלורית כדי לילך בין נכריות ולעשות זנות עמהם כידוע מזה, וא"כ הוי ממש סרסורי עבירה ואסור משום גדר וסייג לתורה, ועיין בחידושי ר"ז הלוי ז"ל. ואין באפשרותנו לצטט כל הספרים הנ"ל, אשר מכולם ייראה שאין מכח הדין לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, אלא משום גדר וסייג לתורה, והלואי והיו שומעים לנו."

שו"ת לחם יהודה ב, צה (לר' יהודה עייאש[4])

ר' יהודה עייאש נשאל על המנהג לגדל בלורית על הבנים הקטנים (היינו להאריך את השער מקדימה לנוי). הוא משיב להתיר משתי פנים: הראשונה היא שהם סומכים על דעת רש"י בדין בלורית. השניה היא שכוונת הקטנים היא ליופי ולא להדמות לגויים ולכן אין בזה איסור חוקות הגויים. אמנם הוא מסיים שאם כוונתם להדמות לגויים כדי שיוכלו לשחק עם הגויים אז בוודאי שיש בזה איסור ואשרי מי שיכול לבטל זאת בלי מחלוקת.

"גם מה שמגדלים בראשי הבנים הקטנים בלורית יש ללמד עליהם זכות באחד משני פנים או דס"ל דפי' בלורית כפי' רש"י ז"ל שהוא מספרים קומי מלפניהם ומגדלים בלורית מאחורי ערפם ודלא כדעת הרמב"ם ז"ל וסיים מרן ב"י בטי"ד סי' קע"ח וז"ל: ונראה שעל כך סמכו בני ספרד לגלח סביבות כל הראש ולהניח שער באמצע שהיו סוברין דאיסור בלורית היינו סיפור קומי אבל בעניין זה אין בו איסור כלל ע"כ.

או דיש לומר דקטנים שאני דאיסור זה אינו אלא לגדולים דאע"ג דהוי איסור תורה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל שהעושה א' מדברים שהם חוקות העכו"ם לוקה וקי"ל דקטן אוכל נבלות הוא דאין מצווין להפרישו אבל למיספי ליה איסורא לא ספינן ליה. מ"מ הא דקי"ל דאפי' לגדולים אין לאסור משום חוקות העכו"ם אלא דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלא תועלת אחרת כמ"ש מוהר"י קולון ז"ל הביאו מרן ב"י ריש סי' הנזכר אבל בנידון זה עושין אותו משום נוי ויפוי לקטן שיהא נראה יפה תואר ויפה מראה ובכה"ג ליכא משום חוקות העכו"ם ולא דמי לדין הקפת הראש דקי"ל דהמקיף את הקטן חייב כדאיתא סי' קפא דשאני התם דכתיב לא תקיפו דמשמע לגמרי דהוי אזהרה בין למקיף בין לניקף. ומיהו לפי מה ששמעתי שהם עושים בלורית כדי שלא יהיו ניכרים עם קטני העכו"ם ויהיו משחיקים עמהם בודאי דהוי איסור גמור ואשרי מי שיקום לבטל מנהגם בלי מחלוקת.

 

דברי הלחם יהודה הופיעו בקצרה בעיקרי הד"ט יורה דעה סימן יט אות ד:

עיקרי הד"ט יורה דעה סימן יט אות ד

"ד מצא מקום פטור למה שמגדלים בלורית בראשי בנים הקטנים אם משום דלרש"י אין הבלורית שדרך הקטנים להניח היא הבלורית הנאסרת (ועיין למרן סימן קע"ח) רק להרמב"ם. ועוד דאיסור הבלורית לגדולים בלבד. ואף דקיימא לן דקטן אוכל נבילות אין בית דין מצווין להפרישו, אבל לא ספינן ליה איסורא, מכל מקום בלורית שאני דאף לגדול אין איסורו רק משום חוקות עובדי כוכבים ולכן אין האיסור אלא כשעושה כן להדמות להן בלי תועלת אחרת. וכמו שכתב מרן שם בשם מהריק"ו. אבל בנידון דידן שעושין לקטנים כדי ליפותן דוקא, ליתא משום חוקות עובדי כוכבים. ולא דמי להקפת הראש דחייב המקיף לקטן כמו שכתוב בסימן קפ"א, דשאני התם דלא תקיפו משמע אזהרה למקיף ולניקף. אמנם אם מניחים בלורית כדי שלא יהיו ניכרים בין קטני עובדי כוכבים וישחקו עמהם הוי איסור גמור: (בית יהודה ח"ב סימן צ"ה)"

 

ועל כך הוסיף את דברי האגורה אהלך שדן במי רוצה לגדל בלורית לשם רפואת מחלת עיניים:

"הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף כ"ט ע"א שכתב דלסברא בעלמא נ"ל להתיר לעלול לחולי עינים להניח בלורית כעובדי כוכבים באמצע הראש, שנראה שהיא רפואה לחולי עינים, ובמקום חולי לא גזרו רבנן. והביא מה שכתב הרב בית דוד יו"ד סימן ק"ץ ומה שכתב מהריק"ו, וחילק בין נידון ההוא לנידון דידן. ושאפשר שאף אם יהיה איסור הבלורית מדאורייתא אפשר דשרי. (ועיין לעיל סימן ט"ו אות ה')."

 

זבחי צדק קעח ג

בזבחי צדק על יו"ד קעח ג – הביא להלכה את דברי הבית יהודה בסגנון 'יש מקום להתיר'.

 

"יש מקום להתיר לקטנים לגדל בלורית כדי ליפותן ואין בו משום חוקות הגוים אמנם אם מגדלין בלורית כדי שלא יהיו ניכרים בין קטני העכו"ם וישחקו עמהם הוי איסור גמור שם משם בית יהודה סימן צ"ה"

בית שערים יורה רלו

בשו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן רלו נשאל לגבי המנהג הנפוץ בזמנו (גם בקרב הישיבות והחסידים) לגלח את הראש ולגדל שפם ארוך. הרב בלום מצדיק את המנהג אף כי הוא כמובן מסיק שטוב יותר לגדל זקן. הוא מביא כמה נימוקים: א. על פי מהרי"ק האיסור הוא רק בלבוש שהיהודים פרשו ממנו, או בדבר שהוא בלי טעם. משא"כ כאן שהוא מנהג שהחל ביחד אצל יהודים וגויים, וכן שאינו מנהג בלי טעם.

"שיל"ת ב' איפאלא עש"ק וירא תרנ"ז לפ"ק.

ישאו הרים שלום לאוצר בלום ידידי הרב המאה"ג זקן שקנה חכמה ויראתו קדומה, ברה כחמה, כקש"ת מו"ה חיים צבי נ"י ווינקלער[5] ולפנים אבדק"ק ראצפערטא:

יקרת מכתבו מן יום ב' לך הגיעני בזמנו אבל הייתי טרוד בטרדות רבות אשר לא נתננו די השיב וכו' עכשיו אמרתי לשמח לבבו עכ"פ בד"ת, ואשר הרעיש על מה סומכין עכשיו שמגדלין השערות בשפה העליונה ומספרים כל הזקן כמו שעכו"ם עושים ואפי' בחורים בישיבה ובניהם של המכונים חסידים עושין כן באין מוחה והרי למ"ש הרמב"ם ברפי"א מהלכות ע"ז אין הולכין בחוקות העכו"ם וכו' ולא בשיער וכו' ומסיים דלוקה ע"ש וא"כ לדבריו עוברים בכל רגע בלאו דולא תלכו בחוקות הגוים:…

ואמנם בגוף הדין הרי כבר כתב מהרי"ק שורש פ"ח הביאו ב"י סי' קע"ח דאין איסור משום ובחוקותיהם אלא בדבר שהוא חק בלי טעם או דבר אשר שייך בו פריצות דרך צניעות וענוה וא"כ בנ"ד אינו חק בלי טעם רק להתנאות ולהתיפות ככל המאדעס ואין בו משום ובחוקותיהם ואי משום שהוא דרך פריצות הרי כבר דייק מהרי"ק שם… ע"ש מבואר דדוקא אם כבר נהגו בו הגויים מקדם ולא ישראל רק אדרבה פירשו מזה וא"כ מינייהו ילפינן אז אסור משום ובחוקותיהם אבל אם התחילו בזה נכרים וישראלים בפ"א דלא מינייהו ילפינן לא כדאמרינן סנהדרין נ"ב והביא בחידושי הר"ן בשם י"מ לפי שהתורה קדמה להם והגם שהר"ן הקשה ע"ז שבכל דבר י"ל שלא קדמו הם ולכן פירש דאין איסור אלא בדבר שהוא חק בלא טעם ואין לו מבוא בדרכי הטבע ע"ש מ"מ דברי מהרי"ק נראה דתרווייהו איתנהו דבר שהוא חק בלי טעם אסור אפי' לא קדמו הם אבל דבר שאינו חק בלי טעם אין איסור אלא א"כ קדמו הנכרים וא"כ אנן בדידן תרווייהו ליתנהו דאינו חק בלי טעם וגם לא קדמו הגוים והראני בני הרבני החו"ב מו"ה יודא לבי נ"י מ"ש היעב"ץ בסידור שלו בדיני ט"ב חלון ז' שבעוה"ר בכל המאדעס היהודים קודמין:

ולולא דברי הראשונים הייתי מפרש פירוש אחר בגמ' דסנהדרין הנ"ל דאינו אסור משום ובחוקותיהם אלא בחוקים שהם חוקקים מדעתם וסברתם דאז נראה כמודה להם ויש לחוש שימשך אחריהם ואחרי דעותיהם המשובשים כדכתיב פן תנקש אחריהם אבל בחוקים שחקקה להם תורה דב"נ דינו בסייף כמ"ש רמב"ם פ"י ממלכים הלכה ה' וא"כ לא יומשך אחריהם ואינו מודה להם רק בתורת ד' וכן הא דשורפין על המלכים בע"ז י"א הוא משום כבוד המלך כמ"ש רמב"ם פ"ב ממלכים ופי"ד מאבל [עיין בתשובות ריב"ש סי' קנ"ח מובא בד"מ יו"ד סי' שצ"ג אות ג'] והרי ב"נ מצווה על הדינים וכתב רמב"ם פ"ט ממלכים שחייבים להושיב דיינים ושופטים וכו' ולדעת רמב"ן חייבים בכל הדינים כישראל ע"ש בכ"מ וא"כ י"ל דגם זה בכלל דינים לנהוג כבוד במלכים ואינו מודה להם רק לתורה ואינו נמשך אחריהם והיינו דקאמרינן כיון דכתיבא באורייתא לאו מינייהו גמרינן עי"ז דרכם ונימוסם:

ועוד נ"ל דל"ש ובחוקותיהם אלא בדבר שעושין משום אמונתם ועבודתם אבל בדבר שאין עושין לאמונה ועבודה אין בו משום ובחוקותיהם וכמ"ש ב"ח סי' קע"ח על ולא יבנה מקומות כגון היכלות של עכו"ם וכו' דאינו אסור אלא כגון אותן שהם עשויים לקיבוץ עבודתם אבל כגון אותן העשויין לוועד שלהם למשפט אין איסור לבנות כתבניתם וה"נ דכוותיה ועיין רמב"ם סה"מ מל"ת סי' ל', ואולי אפשר דלא שייך ובחוקותיהם רק אם כל הגוים עכ"פ במדינה זו נוהגין בנימוס זה אבל אם אין כולם עושין כן ליכא איסור ולפ"ז בנידון דידן שאינו מצד אמונתם שהרי אדרבה הכומרים והגלחים מגלחין גם שער השפה העליונה וגם אין כולם נוהגין במנהג אחד ורבים מגדלין זקנם ואדרבה הזקן שייך לנאטיאנאל – טראכט של בני מדינתינו וגם במדינת שטייערמארק שמעתי שהגוים מגדלין זקנם שוב לית ביה משום ובחוקותיהם:

אלא שמצאתי לב"ח סי' הנ"ל שכתב וזה שכתב הרמב"ם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם והוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה ועיין טו"ז שם סק"א שכתב שדרך העכו"ם בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאוד ואינם מגלחין עצמם כלל וכו' מזה נראה דאף שאין עושין משום אמונתם ורק משום שחץ וגאוה ואין כולם עושין כן רק הפרשים ובע"מ מ"מ יש בו משום ובחוקותיהם דלא כמ"ש, אבל יש להשיב דיש לדקדק בדברי הב"ח במ"ש כמו הבתולות שהוא שפת יתר לכן נראה דדוקא בזה שיש בו מנהג יהדות שלא לגדלם משום שלא ילבש גבר שמלת אשה ועיין רס"י קפ"ב וסי' קנ"ו אית ביה נמי משום ובחוקותיהם ועובר משום שני לאוין דמה שהפרשים עושין כן לא מקרי שגם האנשים עושין כן ואפי' נאמר דזה מקרי גם האנשים עושין כן מ"מ החברים נמנעים בכל מקום וע"ד שכתב רמ"א סי' קפ"ב משום לתא דלא ילבש גבר ולכן כיון שעושין כמו הבתולות ויש בו משום לתא דלא ילבש גבר ומנהג יהדות שפיר יש בו משום ובחוקותיהם אף שאין כל הגוים נוהגין כן ואינו מצד אמונתם אבל בנ"ד אף שהוא שחץ וגאוה ועזות פנים כיון דאין בו שורש איסור ואינו מצד אמונתם וגם אין כל הגוים במדינה עושים כן שפיר י"ל כנ"ל דלית ביה משום ובחוקותיהם:

ועוד דהרי כתב הב"ח דמשו"ה התירו לקרובי מלכות דובחוקותיהם לא תלכו לא משמע אלא שרוצה להתדמות ולנהוג כמותם שנראה שמודה לדתם אבל מי שאין דעתו להתדמות להם אלא שצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להם זה לא אסרה תורה וכו' ע"ש ובספר שערי דעה כתב שגם ב"י כוון לזה בתירוץ א' וא"כ בנ"ד נמי אין מכוונין רק כדי שלא יהיה להם גנאי אם לא ידמו להם ושרי:

ויש לצרף ג"כ דעת הרא"ם שהביא הב"ח והגמי"י שהביא ב"י דל"ש ובחוקותיהם אלא במה שמנו חכמים בגמ' ובתוספתא ולא בדברים אחרים ועיין חת"ס או"ח סוס"י קנ"ט ולכן השתיקה יפה אף שהוא דרך שחץ וגאוה ואם אין הדבר ברור לך כאחותך שהיא אסורה לך אל תאמרהו, ועכ"פ אינו דבר המפורש בתורה מהו חוקותיהם ולדעת ב"י וב"ח ודרישה וד"מ הכתוב מסרו לחכמים ולא עדיף מתוס' יו"כ דאמרינן ביה מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין כמבואר באו"ח סי' תר"ח [עיין ריב"ש הנסמן] אבל שומר נפשו ירחק מזה ויקיים והדרת פני זקן…:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

+/הערות/

ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים, שו"ת בית שערים יו"ד סי' תכ"ז, שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' קט"ו, מגיד משנה ויקרא עמ' קפ"ה, שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סי' ט', כ"ד, ח"ו יו"ד סי' י"ד, שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' נ'+."

 

מכתב הרב פנחס אפשטיין בספר 'דא גזרת אורייתא' (ראב"ד העדה החרדית)

הרב אפשטיין מאריך באיסור חציצה שיש בשערות אלו, אך מעיר על דברי בעל הקונטרס שאין גידול בלורית אסור משום חוקות הגויים ותולה זאת שאולי אין בכוונתם להדמות לגויים, ואינם מגדלים שער באופן שמוזכר בש"ך ובט"ז.

"ובמה שנונע לשארי איסורים דקחשיב מע"כ הרה"ג בגליון שלו בזה ג"כ לא אטה ימין ושמאל ממה שהרגיש הגאון הקדוש הנ"ל שדייק בלישנא וכתב מלבד כי הוא דרך שחץ ונאוה ויש קצת איסור ממ"ש ביו"ד סי' קע"ח וכו' וכת"ר שיחי' לא העתיק הלשון יפה ודילוגו עלי אהבה מפני אהבת השם ב"ה ולדקדק במצותיו כאשר כן נאה ויאה וקצת איסור ג"כ איסור ויש בזה משום חילול השם כידוע. וטעמו של מחה"ש נ"ל דאולי היה בקי בהן ובמעשיהן דאינם מכוונים לדרוך בדרך העכו"ם ואינם עושים כדרך שבעלי המלחמות עושים לנדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל כטו ש' הט"ז שם או כמו שהעתיק השיך שטמלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות, משמע לשון הברכ"י שם ולפיכך אסור לנדל ציצית ראשו כדרך שבעלי מלהמה עושים בכמה מדינות ונודלים אותו והרכה בחורים במדינתנו נכשלים בזה ויש להוכיחם אולי ישכו עכ"ל כמו שהעתיק כת"ה, ע"כ משום שאינו ברור בזה אי כוונת הש"ך דוקא כה"נ ע"כ לא הרעים כ"כ בקולו לומר דעוברים על לאו דאורייתא אלא קצת אםור מדרבנן עכ"פ ונם' משום לא ילב"ג י"ל כיון שכבר נתפשט מנהנ הרע הזה בין האנשים י"ל דדמי כמו למראה במקומות שגם האנשים םםתכלים בהם ומ"מ אנשי מעשה נמנעים נם הזה אפילו במקומות הנ"ל ומזה גופא ראי' דמדכתב הב"ח והש"ך דמנדלין שערותיהם דרך שחץ וגאוה כמו הבתולות ע"ש וא"כ מדוע לא הזכיר שיש בזה איסור משום לא יחב"ג א"ו כמש"כ דכיון דכמה אנשים הולכים ככה בכה"ג דליכא משום ילב"ג…

אחר כתבי כל הנ"ל ראיתי שקלעתי אל המטרה בהשגות על דברי הקרן לדוד דנ"ל יען כי הגאון הצדיק המחבר בעצמו נחית לספיקא כי מצאתי שס בםפרו קרן לדוד הנ"ל סי' כ"ב שהשיב בזה"ל מה שהולך בבלורית כדרך השחצנים ודאי בכלל אינו הגון דפסול להיות ש"ץ בכל ימות השנה דמבואר ברמב"ם הל' עכו"ם וביור"ד סי' קע"ח דהמגדל בלורית עובר בל"ת ולוקין ע"ז ואף שי"ל דדוקא בימיהם שהי' מנהג זה רק לכוטרים המשמשים בבית עכו"ם אבל בזה"ז דאין זה מנהגם אלא מנהג קלי הדעת ושחצנים ואין בו איסור תורה (א"ה נם בזה לא צדק המחבר קרן לדוד ז"ל דהא לא בעינן דוקא שיהי' חק לע"ז אלא כל שהעכו"ם מתנהגים בזה משום פריצות וכמו בגד אדום כמו בעלי המלחמות וכדומה כמ"ש הפוסקים שם הרמ"א וש"ך וט"ז סי' קע"ח ולא דק בזה)[6] כלל מ"מ ודאי קלות הוא ולא גרע מאיסור דרבנן ובכלל אינו הנון הוא ובפרט שיש בזה עוד חשש חציצה לתפילין כמבואר מחהש"ק סי' כ"ז ואף שבתשובה אחת שדיתי בו נרנא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא מחשש ביטול מ"ע דהוי קרקפתא דלא מנח תפילין וברכה לבטלה ושהוא מורה על קלות נדול כי מי אשי קצת יראת ה' בלבו לא יעשה ככה ולא מבעי דפרקו נאה ל"ה אלא אפילו אינו הנון מקרי ואסור להיות ש"ץ עכ"ל הגה"צ ז"ל וכזה ראוי להורות עכ"ל הרה"ג ר"פ עפשטיין אות באות."

 

שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ב

הרב עובדיה מביא את דעות רש"י והרמב"ם ומסיק שלדעתם אין איסור בסתם גידול שער לנוי. ואף על פי שאחרונים רבים אסרו גם גידול כזה וביניהם: הב"ח, הט"ז הפרישה. מאידך יש פוסקים שהקלו. וצירף סברת הבית יהודה שכאשר מספרים קטנים כך איין מכוונים לחקות גויים.

"שאלה: המגדל שער ראשו לנוי וליופי, האם עובר על איסור חציצה בתפילין של ראש, או שמא שערו נידון כגופו ואין בו משום חציצה?

תשובה: בעיקר הדין אם מותר לגדל שער הראש כלפי פניו לנוי וליופי, ישנה מחלוקת בין הפוסקים, כי הנה בקדושין (עו:) אמר רב, ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולם בני יפת תואר, וכולם מספרים קומי ומגדלי בלורית היו, ומהלכים בראשי הגייסות. ופירש רש"י, ארבע מאות בחורים היו בחיילותיו של דוד, ולא היו בניו, אלא כולם בני יפת תואר היו, (כלומר, בני נשים שנשבו במלחמה על ידי ישראל), ומתוך כך היו נוהגים כמנהג הגויים להסתפר קומי ולגדל בלורית, שהיו מסתפרים מלפניהם ומניחים שער מאחורי ערפם. ע"כ … וכיוצא בזה פירש רש"י עבודה זרה (דף ח ע"א) בד"ה בלוריתו. ונראה מפירוש רש"י שאיסור גידול בלורית, שהוא מדרכי האמורי, כמבואר בתוספתא שבת (פרק ז' הלכה א'), אינו אלא כשמסתפר מלפניו ומניח שערות גדולות מאחורי ערפו, אבל כשמניח שער כנגד פניו אין בו איסור. וכן פרש"י (בסוטה מט:) המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי. פירוש, שמסתפר שערו מלפניו ומניח שערו מאחוריו, ה"ז מדרכי האמורי שהיו מניחים בלורית לשם עבודה זרה. ובבבא קמא (דף פג ע"א) פירש רש"י, המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, שמסתפרים מלפניהם ומשיירים בלורית מאחריהם. אי נמי דרך רומיים היה לגלח השער למעלה מן האוזן. ע"כ. (וכ"כ המאירי שם /בבא קמא פ"ג ע"א/ כלשון אחרון). וראה עוד בשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן צג) שכתב, ובימי חכמי ישראל היו העכו"ם מגלחים פני ראשיהם ומניחים מחלפות שערותיהם לאחור, ותספורת זו נקראת בלורית. (עיין נזיר לט ע"א ובפירוש רש"י ותוס' שם). וזהו המספר קומי שאמרו שהוא מדרכי האמורי. וכן בקידושין (ע:) ארבע מאות ילדים היו לדוד וכולם בני יפת תואר ומגדלי בלורית היו, ופירש רש"י שהיו עושים כמנהג עכו"ם. לפיכך המספר פני ראשו ומניח ציצת שערותיו לאחוריו, והוא העושה בלורית, ראוי לקללה. וכמו שאמרו בסוטה (מו:) גבי אלישע, ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה', מה ראה, ראה שהיו מגדלי בלורית כאמוריים. ואף על פי שאז היו עושים כן העכו"ם לשם עבודה זרה, ואומה זו שבדורינו אינה עובדת עבודה זרה, מכל מקום ראוי לישראל הכשרים להתרחק ממנהגי העכו"ם ויהיו ניכרים אף בתגלחתם, וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ע"כ. מכל זה משמע שאין איסור בלורית שייך כשמניח שער כנגד פניו לנוי וליופי.

אולם הרמב"ם (בפרק יא מהלכות עבודה זרה הלכה א) כתב… ומשמע מדברי מרן הבית יוסף שבגידול השער שכנגד פניו לנוי וליופי, ואינו מגלח מן הצדדים, אפילו לדעת הרמב"ם אין בזה איסור כלל. אולם הגאון רבי יואל סירקש בספרו בית חדש /יו"ד/ (סימן קעח), פירש דברי הרמב"ם בענין שהוא אוסר גידול שער הראש כנגד פניו אפילו בלא שום גילוח מהצדדים. וחלק על מרן הבית יוסף. וכן הסכים חתנו הגאון בעל טורי זהב. וכן כתב הפרישה. ומרן החיד"א בספר ברכי יוסף בקונטרס שיורי ברכה (סימן קעח סק"א), העתיק דברי הגאון רבי דוד קורינלדי שהסכים לאסור גידול שער הראש לנוי וליופי, אפילו בלא גילוח מהצדדים. וסיים שהרבה בחורים נכשלים בזה, ויש להוכיחם אולי ישמעו וישובו. ע"כ. וכן כתב בספר שלחן גבוה, שאין להתיר אלא לצורך רפואה. וכן פסק המחצית השקל באורח חיים (סימן כז). וכן העלה הגאון רבי אליעזר דוד גרינואלד בשו"ת קרן לדוד (סימן י), שאיסור בלורית שמגדל שער כנגד פניו יש בו איסור מן התורה לדעת הרמב"ם, ועובר בלא תעשה שנאמר ובחקותיהם לא תלכו. וכן פסק בשו"ת תרשיש שהם (חלק יו"ד סימן לח). ע"ש.

אכן הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה חלק ב' (סימן צה) הביא דברי מרן הבית יוסף הנ"ל, שבני ספרד סמכו על מה שפירש רש"י שבלורית הוא באופן שמסתפרים לפניהם ומגדלים פרע מאחורי ערפם… עכת"ד. וע"ע בספר אגורה באהלך (דף כט ע"א). והגאון בעל פרי חדש בקונטרס מים חיים על הרמב"ם (פרק יא מהל' עבודה זרה) כתב.. ע"כ. (ועיין להגאון הראש"ל רבי חיים אברהם גאגין בספר מנחה טהורה דף סו ע"ד והלאה). והגאון רבי עובדיה סומך בקונטרס זבחי צדק שנדפס מקרוב (בסוף ספר גדולות אלישע, עמוד רנה) כתב, לענין הלכה אנו שקבלנו הוראות מרן הבית יוסף אין איסור בגידול שער (כלפי פנים), ומזה נתפשט המנהג בזמנינו לגדל שער הראש ואין פוצה פה ומצפצף. עכת"ד. וראה עוד בחידושי מילואים הנדפס בשלחן ערוך יורה דעה דפוס וילנא (סימן קעח). ע"ש."

 

ולמסקנה הסיק שאף שאין בכך איסור, מכל מקום טוב שלא לנהוג כך

"ונראה שאף על פי שאין למחות במי שנוהג לגדל שער הראש כנגד פניו, מכל מקום טוב ונכון לחוש לדברי המחמירים, ולקצר שער הראש כל מה שאפשר. ועל כגון זה יומלץ: ויאמר לקוצרים ה' עמכם +וראה להגאון מהר"ח פלאג'י בספר רוח חיים יורה דעה (סימן קעח סק"ד) שכתב, שיש איסור נוסף בגידול הבלורית גם כנגד פניו, שעושה כן לנוי וליופי, משום שנעשה לו ממש כסרסור לדבר עבירה, ושיש לאסור לעשות כן לגדר ולסייג. ע"כ. וסמך לזה ממ"ש בנדרים (ט:), שמעון הצדיק אומר, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו, בני, מה ראית להשחית שערך זה הנאה, אמר לי, רועה הייתי לאבא בעירי, והלכתי למלאת מים מן המעין, ונסתכלתי בדמות בבואה שלי (במים), ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו, רשע, מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, העבודה שאני מגלחך לשמים, מיד עמדתי ונשקתי לו על ראשו, ואמרתי לו כמוך ירבו נודרי נזירות בישראל. וכן אמרו בזוהר הקדוש ח"א (דף קסו ע"ב) שסלסול השער הוא מצד יצר הרע למשכו לגהינם. ובבראשית רבה (פרשה כב סימן ו), כשרואה יצר הרע אדם הממשמש בעיניו ומתקן בשערו הוא אומר אדם זה שלי וברשותי הוא. לכן מה טוב ומה נעים להימנע מגידול שער אפילו כלפי פנים, ובפרט לבני תורה שצריכים לקדש עצמם במותר להם.+

ומעתה נבוא לעצם השאלה אם יש בזה איסור חציצה בתפילין של ראש…גם מדברי מרן הבית יוסף (סימן קעח) במנהג בני ספרד, וכן מדברי הזבחי צדק הנ"ל, מתבאר שאין בזה משום חציצה. ומכל מקום החרד לדבר ה' בודאי שראוי לו להימנע מגידול שער הראש אפילו רק לנוי וליופי. וכמו שביארנו לעיל. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב."

 

שו"ת עשה לך רב חלק ז – שאלות ותשובות בקיצור סימן פא

הרב חיים דוד הלוי נשאל על תספורת של 'שביל באמצע' שלדברי השואל 'נקלטה מאופנת הרחוב'. הרב הלוי מביא את סוגיית בלורית. ומדייק מלשון הספרי והכס"מ שהעיקר הוא בהדמות לעובד ע"ז ממש. ומחבר זאת לדברי מהרי"ק שלא נאסרו אלא דברים שיש בהם ע"ז שחץ או פריצות ומסיק שלפי זה אין איסור בתסרוקות שעיקרן ליופי. ואמנם יש מהפוסקים שהחמירו בכל גידול ליופי אך אי אפשר לאסור מעיקר הדין. (לא מספיק ברור אם זה רק לספרדים או גם לאשכנזים)

"בדין גידול בלורית

הנני מאשר קבלת מכתבו מיום כ"ה טבת תשמ"ו בשאלתי דלהלן: אני מחנך בישיבה מקצועית… לאחרונה החלו מספר תלמידים לסרק את שערם בצורה מיוחדת כאשר הם עושים שביל באמצע… ונראה שקלטו הופעה זאת מאפנת הרחוב… האם אפשר לומר להם שיש במעשה זה עבירה על ובחוקותיהם לא תלכו… שזה מדרכי האמורי, המספר קומי והמגדל בלורית, וכפסק הרמב"ם והשו"ע… ודעת המסייגים זאת… וכן הביא סברת המלואים שעל העמוד בשו"ע… ועוד האריך בזה, יישר כחו וחילו לאורייתא. ונסביר ההלכה ממקורותיה.

כתב הרמב"ם (בהלכות ע"ז פי"א ה"א) אין הולכין בחקות העובדי – כוכבים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בזה, שנאמר ולא תלכו בחקות הגוי… הכל בענין אחד הוא מזהיר, שלא ידמה להם, אלא יהיה הישראל מובדל מהם במדעו ודעותיו… לא ילבש במלבוש המיוחד להם, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדים ויניח השער באמצע כמו שהם עושים, וזה הנקרא בלורית, ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הם… וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בזה לוקה עכ"ל.

מקור הלכה זאת בספרא (ויקרא יח ג) ובחקותיהם לא תלכו, וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו… ריב"ב אומר שלא תנהיר ולא תגדל ציצית ולא תספר קומי שפה ע"כ. דברי הספרא ברורים, כלשונו הצחה של רבינו הרמב"ם שכונת התורה היא לא ללכת בחקות "עובדי כוכבים", הכונה כפשוטה לעבודה – זרה ממש, ומה שנאסר עלינו הוא דברים שהם עושים לע"ז.

ומרן הכסף משנה כתב שם לפרש דברי הרמב"ם, דתני והדר מפרש…ולפי זה כל שאינו מגלח מהצדדים מותר לגדל שערו כנגד פניו ליופי לשיטת הרמב"ם כהבנת מרן הב"י.

ומכלל דבריו נראה בבירור, שעיקר האיסור הוא כולו משום חקות עבודה – זרה שכך הם עושים לשם ע"ז…. ולפי זה כל גידול שער שאינו כדרך שעובדי ע"ז עושים, אלא שכל עיקרה ליופי ואין בה משום שחץ ופריצות, ובודאי שאינו מנהג תמוה וחסר טעם פשוט שמותר לשיטה זאת.

אבל הרב ב"ח חלק על מרן הב"י בהבנת דברי הרמב"ם, וכתב ששלשה דברים אסר הרמב"ם, כשכתב ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, הוא שמגדלין השער לנוי ויופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה… והט"ז הסכים כפירוש הב"ח, וגם הש"כ שם הסכים כן ואסר גידול השער לנוי ויופי עיי"ש. וגם הגר"א נראה שסובר כן (שם סק"ב).

ולעומתם רבים מגדולי הפוסקים הסכימו כדעת מרן הב"י בהבנת דברי הרמב"ם להתיר גידול השער כלפי פניו כשאינו מגלח מן הצדדים ועושה כן לנוי ויופי."

 

הרב חיים דוד הלוי מדייק שגם בדברים שהביא החיד"א יש נתנית מקום למי שגדל לשם נוי ויופי שכן האיסור הוא רק כשגודלים את השיער כדרך בעלי מלחמות:

"ואף שמרן החיד"א נראה גם הוא סובר כדעת האוסרים, מדבריו נראה שאין זה פשוט לו כל כך לאסור קצת גידול שער ליופי כדרך שנוהגים הבחורים, שכך כתב (שם אות א' בשם הרב דוד קורינלדי בהגהותיו כ"י) ולא יגדל ציצת ראשו וכו', אף בלא גילוח אסור כמ"ש הט"ז, ולפיכך אסור לגדל ציצת ראשו כדרך שבעלי מלחמה עושים בכמה מדינות וגודלים אותו, והרבה בחורים במדינתנו נכשלים בזה ויש להוכיחם אולי ישובו עכ"ל. ומשמע מדבריו להדיא שהאיסור הוא כשמגדלים השער וגודלים אותו כדרך שבעלי מלחמה עושים, וזה ידוע לנו כתספורת האבירים בימי הבינים, אבל סתם גידול קצת שער לנוי גם מרן החיד"א אולי שלא אסר, שאל"כ היה כותב בפשיטות שכל גידול שער מכנגד פניו ליופי אסור ודוק. והדברים ארוכים.

עוד כתב מרן הב"י שם אחרי שביאר שיטת הרמב"ם: אבל רש"י פירש דבלורית היינו שמספר ומניח שער מאחרי העורף וכו', ונראה שעל זה סמכו בני ספרד לגלח סביבות כל הראש ולהניח שער באמצע וכו', ומ"מ כיון דנפק מפי הרמב"ם לאיסור אין להקל בדבר עכ"ל. וכבר נתבאר לעיל שאף לשיטת הרמב"ם אם אינו מגלח מן הצדדים אין איסור לדעת מרן הב"י. ולכן לספרדים שכל אשר יאמר יוסף יעשו אין בכך איסור מדין ובחקותיהם לא תלכו.

אך אציין בזה מ"ש מרן הגר"ח פלאג'י בספרו רוח חיים (שם סק"ד) וזו לשונו… [וכאן הביא את דבריו שיש לאסור משום גדר]

מעתה, איני רואה אפשרות לפסוק הלכה לאסור גידול שער הראש כנגד הפנים, היינו בלורית (לשיטת הרמב"ם) כל שהיא לנוי ויופי. ומה שעתה החלו אותם תלמידים לסרק שערם בצורה מיוחדת היינו שעושים "שביל באמצע", איני יודע מה הבדל יש לגבי הדין אם השביל הוא באמצע או בצד כל שאינם שומעים לגלח שער ראשם לגמרי משום גדר וסייג, ואין לנו כח לאסור מן הדין…[7]"

במפתחות סיכם הרב חד"ה את עמדתו כך:

"גידול בלורית שנעשה לשם יופי קשה מאד לאסרו מכח הדין (שכן עיקר איסורו משום הליכה בחקות העכו"ם) וראוי לאסור זה משום גדר וסייג בלבד וכו'"

 

שות בני בנים א ו-ז

בשו"ת בני בנים חלק א סימן ו השיב לדברי הרב אבינר לגבי גידול שער 'היפי' וכן לגבי בלורית שאין לאסור היום משום 'בחוקתיהם' שכן דברים אלו משתנים לפי המקום והזמן והיום דברים אלו אינם מאפיינים דווקא גויים. והוסיף בשם סבו שאין היום באפנה משום 'בחוקותיהם'. אמנם הזהיר שיש בזה משום פרישה מדרך צדיקים.

"ולגבי איסור בחוקותיהם ושמלת אשה, לע"ד גם כן קשה לאסור במגדל שיער ארוך בלי בלורית, כיון שאיסורים אלה משתנים לפי הזמן והמקום, והיום נתפשט בין מקצת יהודים ואינם עושים כן להידמות לנשים או לגויים דווקא, ובפרט אם אין בו מעשה כמו שכתבתי, ומקובלני מהגמו"ז זצלה"ה שאין באופנה היום משום בחוקותיהם. ויש לעיין באריכות ביורה דעה סימן קע"ח וסימן קפ"ב ואין כאן מקומו. ובוודאי מטעם שלא יפרשו מן הציבור ומשום רינון יש להשפיע על היחידים שלא לעשות כן, כי איננו מדרך צדיקים ורוב ציבור יראי שמים מתרחקים מזה, אבל אלה בעלי תשובה הצעירים שמגדלים שערם וכיפותיהם בראשיהם חלילה להזיח בהם, וחנוך לנער על פי דרכו."

 

בעקבות מכתב תגובה של הרב אבינר הרחיב הרב הנקיi בעניין זה בסימן ז. ושם הוא דוחה את ההבנה שכל הפוסקים שהלכו בדעת הב"ח אוסרים את הבלורית של היום. מכמה סיבות: ראשית – בלורית היא רק כשקולעים אותה. שנית: לדעת רש"י ודעימיה הבלורית וציצית הראש הם עניין אחד, וגם בדעת הרמב"ם הבלורית שאינה קלועה אסורה רק מאחורי הראש אבל לא מקדימה. השלישי: גם לדעת האוסרים האיסור הוא רק לשם ע"ז או גאווה על הבריות כבעלי המלחמות, אבל אין זה שייך כלל לתספורות היום. הוא אומר שגם הב"ח ודעימיה לא אסרו סתם תספורות לנוי אלא כשיש בהם דרך שחץ וגאווה, והבין זאת שנועד להתגאות ולהתנשא על אחרים, אבל אי אפשר לומר זאת על מי שמסרק שערו בצורה מסויימת ליופי:

שו"ת בני בנים חלק א סימן ז

"ושוב העמיס בעל הקונטרס תלי תלים של אוסרים בלורית, הב"ח והפרישה והש"ך והט"ז והגר"א והברכי יוסף, והשיאם לריב לא להם לע"ד, כי בלורית אסורה אבל אינה ענין לשיערות שאנחנו דנים בהן. וכבודו ישים לב היטב לדברי בזה והדבר מתחלק לג' ראשים.

האחד, שציצית הראש היא על ידי קליעה, כמו שהוכחתי מן התורה ונ"ך ותרגום ורש"י ורד"ק…ולפי מה שכתבתי שלשון לגדל ציצית הראש הוא מלשון גדיל וקליעה ואינו מלשון גדול וארוך, שוב אין ראיה מכל האחרונים האלה שנקטו לשון לגדל ציצית הראש, ופירושו קליעה. ועיין בברכי יוסף שמפרש כן בדברי הט"ז: "אסור לגדל ציצית הראש כדרך שבעלי מלחמה עושים בכמה מקומות וגודלים אותו" עכ"ל.

השני, שיש מחלוקת בבלורית, שרש"י והאשכול שהבאתי והרא"ש במסכת נזיר דף ל"ט עמוד א' ורבנו חננאל במסכת עבודה זרה דף י"א עמוד ב' כתבו שבלורית היא בקליעה, ולדעתם בלורית וציצית הראש הן דבר אחד, כמו שפרש"י במסכת מנחות דף מ"ב: "כי צוציתא דארמאה, כבלורית של עכו"ם" עכ"ל, וכן במדרש קוהלת פרק ט' לענין פרעה שגזר גזרות קשות זו מזו וכו' "וגדל להם בלורית" עכ"ל, והוא פועל יוצא 'גודל, קולע', וכן בנזיר דף ל"ט שם בבלורית דכושים "דבתר דמגדלין לה וכו'" עכ"ל, משמע בפרש"י שם ובהרבה מקומות שבלורית היא בקליעה. ובדרכי תשובה סעיף קטן י"ז הביא בשם שו"ת מהר"י אסאד שבלורית היא הקלעת.

וכן הוא לדעת הבית יוסף והגהות מיימוניות בדעת הרמב"ם, לפי פירושם שציצית הראש ובלורית הן ענין אחד, וממילא שבלורית היא על ידי קליעה. ומה שיש שינוי נוסחאות בבית יוסף בין מגדל למגלח בלורית, נראה שהוא לפי מה שאמרו במסכת עבודה זרה דף י"א, שגם הנחת הבלורית כשמספרים מסביבה וגם העברת הבלורית עצמה בסוף השנה, שניהן לשם עבודה זרה. אבל בשאר מקומות בגמרא לא נמצא אלא לשון מגדל בלורית או עושה בלורית, ורק בפרש"י נמצא לשון מניח בלורית לגבי מספר קומי ומניח בלורית, וכבר הבאנו שפירש שבלורית היא בקליעה, ולכן אין כוונתו שעל ידי התספורת לחוד הוי בלורית, אלא שעל ידי התספורת מניח הבלורית לבדה אבל היא בקליעה [עי' דברים רבה פרשה ב' סימן י"ח ובערוך ערך קרץ], ואפשר שעשו שני הדברים תמיד ביחד, וכן כוונת הבית יוסף במה שכתב שמספר קומי ומגדל בלורית ענין אחד עיין שם ושלא כמו שכתבו מקצת אחרונים.

אבל לדעת הב"ח והש"ך והט"ז בדעת הרמב"ם, ציצית הראש היא לחוד ובלורית היא לחוד, וכן מורה לשון המשנה תורה בהלכות עבודה זרה פרק י"א…וכן בערוך ערך קומי פירש: "כגון מלכות יון שקוצצין שיער ראשיהן מלפניהם עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השיער שכנגד העורף נוטה ומתפזר לאחוריהן" עכ"ל, והוא פירוש פרע כמו שכתבנו. אבל לגבי בלורית כתב הרמב"ם: "לא יגלח מן הצדדים ויניח השיער באמצע" עכ"ל, ולשון שיער אינו מורה לא על קליעה או על פרע דווקא, ולכן מוכח לדעת הרמב"ם שבלורית לא היתה לה צורה מיוחדת אם בקליעה או בפרע, כל שהניח שיער באמצע וגלח סביבותיו נקרא בלורית, מה שאין כן בציצית הראש ומספר קומי, שהאחת בקליעה והאחד בפרע דווקא.

ואיזו היא דעת הרמב"ם באמת אם כהבית יוסף או כהב"ח, כבר כתבתי שתלוי בפירוש התורת כהנים שהביא בספר המצות לא תעשה מצוה ל'. ושוב ראיתי שהב"ח גרס בתורת כהנים: "שלא תנחור שלא תגדל ציצית הראש ושלא תספר קומי" עכ"ל, אבל יש גורסים "שלא תנהיר", והעירני לזה הגרי"ז מינצבערג ז"ל במאמרו, ובדקתי ומצאתי שבספר המצות דפוס וילנא תרכ"ו נדפס שלא תנחור, ובדפוס וורשא תרנ"א נדפס שלא תנהיר. ולפי גרסת הב"ח שלא תנחור הוא מלשון שלא תגלח סחרחר, ועיי"ש בב"ח ביורה דעה סימן קע"ח, ושלוש פעולות נאמרו בתורת כהנים, שלא תגלח סחרחר והוא הנחת בלורית ושלא תגדל ציצית הראש כפשוטו וכן שלא תגדל קומי. אבל לגרסת שלא תנהיר הוא מלשון יהירות ואינו פעולה, ועליו נאמרו שני הדברים בפירושו בתורת כהנים, שלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי, וממילא גידול ציצית הוא עשיית בלורית וכהבנת הבית יוסף ולעולם בקליעה.

והנה נמצא שלדעת הב"ח ודעמיה בדעת הרמב"ם, לפי גרסא אחת בתורת כהנים ובספר המצוות, בלורית היא כל שמניח שיערותיו באמצע ומגלח מסביב גם בלי קליעה, וכן הוא בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה פרק א' עיין שם וכן דעת הערוך. ובקונטרס הנזכר טרחו רבים להוכיח שלאו דווקא באמצע או מאחור אלא גם מקדימה, ולא העלו יפה לע"ד, מאחר שלשון הרמב"ם גם במשנה תורה: "מניח השיער באמצע" עכ"ל, וגם בפירוש המשניות: "שיער שמניחין באמצע ומגלח סביבותיו מכל הצדדים" עכ"ל, משמע שדווקא באמצע קאמר, והלא שם במסכת עבודה זרה איסורו משום חוקי עבודה זרה, וכן הוא במדרש רבה פרשת ואתחנן: "בלורית אינה מגדלה אלא לשם עבודה זרה" עכ"ל, ולכן אם היו העכו"ם מגדלין אותה דווקא באמצע, ממילא המגדל אותה בצד אינו עושה לפי החוק ההוא ושוב אין בו משום חוק עכו"ם, דזיל בתר טעם האיסור. וגם המגלח שיער קדימה ומניח הפרע מאחור והוא ללא קליעה לדעת הרמב"ם שכתב בלשון פרע, אסור לעשות כן מטעם מספר קומי, אבל המצמיח שיער קדימה ומגלח מאחור לא מצאנו בתלמוד ובראשונים שהוא בחוקותיהם. ורק קליעת השיער אסורה בכל מקום בראש, שלא נקבעה לה מקום ברמב"ם.

ועוד לע"ד מה שלדעת הרמב"ם אסור להניח פרע מאחור גם בלי קליעה כשמגלח מסביב, ולדעת הב"ח גם בבלורית באמצע הוא כן, פשוט שאינו אלא במגלח ממש שאינו משאיר השיערות במקום הגלוח, וכמנהג הכמרים בארצות מזרח ומערב שהולכים קרח חוץ למקום הבלורית. וראיה משו"ת תשב"ץ חלק ג' סימן צ"ג שהשווה הקפת הראש למספר קומי, וז"ל: "כל המעביר פאות הראש עובר על לא תקיף ויהיה בנדוי וכן היה נהוג בימי חכמי ישראל שעכו"ם היו מגלחין פני ראשיהם ומניחים מחלפות שיערותיהם לאחור וקרויה בלורית וכו' וזהו מספר קומי" עכ"ל, הרי שספור קומי והנחת בלורית הם באופן שיתחייב גם בהקפת הראש, שהוא בתער או במספרים כעין תער כשגוזז סמוך לראש, כמו שכתב ביורה דעה סימן קפ"א בש"ך ס"ק ב'. וכן משמע ברמב"ם בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה פרק ראשון, שכתב: "בלורית היא שיער המניחין באמצע ומגלחין מה שסביבותיו וכו' אבל אין חייב עליו מלקות אלא אם שחת הפאות" עכ"ל, שמשמע שמיירי בגלוח כזה שאם הוא במקום הפאות חייב משום הקפת הראש, אבל המניח צמיחת שיער בכל הראש, אף שבמקום אחד נותן לו לצמוח הרבה אינו מענין בלורית ומספר קומי, וזה שלא כמו שייחס בעל הקונטרס דברים בעל פה להגרא"ז מלצר ז"ל, וגם מי יימר שבאמת אמר רבו של הגמו"ז ז"ל דבר זה. ושוב אין ראיה מהפרישה והש"ך וכו' לעניננו.

והשלישי, שמצאנו ג' כוונות בגידול שיער איסור. הא' שעושה כן לשם עבודה זרה כמו שהבאנו מן מסכת עבודה זרה ומהמדרש לגבי בלורית ופשוט בכמה מקומות.

והב' שמגדל שיערו כדי להפחיד ולתת אימה באחרים,…עכ"ל שעושים כן להפחיד.

והענין הג', שעושה כן להתגאות ולהתנשאות על אחרים, כמו שאמרו במסכת שבת דף קל"ט עמוד א': "אי בטלי יהירי בטלי אמגושי" ופרש"י: "ישראל מתיהרים בבלוריות ובמלבושי יהירות כפרשים הללו" עכ"ל, והוא ענין התנשאות כמו שאמרו במסכת פסחים דף ס"ו עמוד ב': "כל המתיהר וכו' עד שקמתי דבורה וגו'" עכ"ל, וגם זו מדת בעלי המלחמה העושים להפחיד שמתנשאים על אחרים, כמו שפירש 'מתיהרים וכו' כפרשים הללו'. וענין אמגושי הוא, שכיון שישראל מתנאים ומתנשאים על אחרים בוערת בהם שנאת העמים, ולכן צריכים להיות צנועים, והגמו"ז זצלה"ה היה מאריך בזה. וכן בתורת כהנים לפי חד גרסא שהבאנו: "לא תנהיר לא תגדל ציצית הראש ולא תספר קומי" עכ"ל, איסורו משום יהירות. ובספרי פרשת ראה: "פן תנקש אחריהם שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם או שמא תעשה כמעשיהם וכו' שלא תאמר הואיל והם יוצאים באבטיגא הואיל ויוצא בארגמן אף אני אבוא בארגמן הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין" עכ"ל, וכולם ענין התגאות והתנשאות על הבריות, שאבטיגא היא הטוגה הרומאית שלבשוה האצולה וארגמן הוא צבע מלכות ותולסין ויש גורסים קילוסין הם כובעי הפרשים.

ובשו"ת מהרי"ק (דפוס וורשא תרמ"ו) סימן קצ"ב הביא ספרי זה, וכתב: "שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באלה חלק יעקב, אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבים" עכ"ל עיין שם, והוא לשון התנשאות על אחרים כמו שכתוב בישעיה פרק ג': "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" ופרש"י: "יתגדל הנער על הזקן" עכ"ל, ובתרגום שם: "ישלטון עולימיא בסבא" עכ"ל, ועיין בבית יוסף ובדרכי משה וזהו שכתב הב"ח והש"ך סעיף קטן א' איסור דרך שחץ וגאוה. אבל מה שהעתיק כבודו בשם הב"ח: "אסור לגדל השיער כמו הגויים והוא שמגדלים השיער לנוי וליופי כמו הבתולות" עכ"ל וראה כן בקונטרס, במח"כ הוא שיבוש כי הב"ח סיים "דרך שחץ וגאוה" עכ"ל עיין שם, ולא נמצא בשום מקום לאסור משום נוי ויופי בלבד ולא נזכר כן במהרי"ק. ועיין ברמ"א שכתב: "אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו גויים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים עכ"ל [עי' בצפניה פרק א' פסוק ד' ובאבן עזרא], ולא הזכיר נוי ויופי אלא תלה הדבר במלבוש שרים שהוא ענין התנשאות. ומה שהוסיף הב"ח "לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה" עכ"ל, אינו בא לומר שכל נוי ויופי הוא אסור, שאם כן למה הוסיף לשון שני, ועוד בתולות עצמן מי התיר להן איסור זה, שהרי בענין בחוקותיהם אנחנו עוסקים באותו סימן ולא בבגד אשה, ועוד שדבריו הם משו"ת מהרי"ק כמו שהבאנו, ואין הענין שם של נוי ויופי שאפילו דבר של כבוד מותר כל שאין בו משום שחץ וגאוה עיין שם. אלא כוונת הב"ח היא להוציא שאינם עושים כן לשם עבודה זרה כי אם כמו שבתולות עושות בענין נוי ויופי, אבל איסורו משום שחץ וגאוה, וכן מצאנו בכמה דורות של עכו"ם שהקליעה מאחור בגברים היתה מנהג האצולה.

שוב ראיתי שדברי הב"ח מדוייקים, שכתב "אסור לגדל שיער כמו הגויים והוא שמגדלים וכו'" עכ"ל בלשון רבים, שהיה צריך לומר 'והוא שמגדל' בלשון יחיד שקאי על היחיד שאסור לו לעשות כן, אלא הכי פירושו, 'אסור לגדל שיער כמו הגויים, והוא', פי' ומה הוא זה שגויים עושים, 'שמגדלים השיער לנוי וליופי כמו הבתולות' ועושים כן 'דרך שחץ וגאוה', ולכן אסור לישראל לעשות כמעשהם זה, ולפי זה ענין בתולות קאי על בתולות של גויים, שהגברים של גויים עושים כמותן לשם שחץ וגאוה.

והנה אם באנו לאסור כל שהוא משום נוי ויופי משום חוקותיהם, מאי איריא שיער הלא נוציא מבתינו כל בגד ורכוש ורכב שיש לנו ונלמד קטיגוריא על כלל ישראל בזה ח"ו, אבל לע"ד לדבר זה אין שורש ועיקר כמו שכתבתי, ורק הוצרכתי להאריך מפני בעל הקונטרס שהשמיט מלות דרך שחץ וגאוה מדבריו. ועיין בבאור הגר"א מה שהקשה על המהרי"ק, ואף על פי כן העולם נהגו כמהרי"ק. ולעצם קושית הגר"א, לע"ד מה שתירץ כתירוץ עצמו לדעת המהרי"ק שאין טעם במשרפות המלכים, באמת הוא דעת התוספות בעבודה זרה שם, שבגמרא הזכירו לשון חשיבות ובתוספות פירשו שהוא הבל ושטות וקאי על משרפות עיין שם, ואם כן מוכרח לדעתם שאף על פי שענין להחשיב המלך הנפטר יש בו טעם, אבל לשרוף עליו רכושו הוא הבל ושטות, שלמה לא ינחילם לבניו, ולכן לולא שכתוב כן בתורה לא היינו עושים, נמצא שגם התוספות חולקים על דעת הר"ן והוא מלתא בטעם. גם מה שהקשה הגר"א הלא סייף יש בו טעם, יש לתרץ כדבריו שלהתיז הראש אין טעם כי בכל מקרה הוא מנוול יותר מדקירה. ומה שדחה תירוץ זה מפני שהתזה אינה כתובה בתורה, הנה בתורה לאו דווקא, כמו שענין משרפות מלכים נמצא בנביאים, והוא הדין התזה נמצאת בנביאים לגבי מורד במלכות בשמואל ב' פרק כ' לענין שבע בן בכרי, ובפרק ט"ז לגבי שמעי בן גרה, שאמר אבישי לדוד "אעברה נא ואסירה את ראשו" עכ"ל, ומן הסתם בדינא קאמר שחייב מיתת התזה. ומכאן שהוצאה להורג על ידי מלכות ישראל היא בהתזה, וממנה נלמד לשאר סייף כיון שאין המלך קוטל אלא באחד ממיתות בית דין, ועיין בירושלמי ראש פרק ארבע מיתות ובשירי קרבן שם.

ומעתה נבוא לעניננו, שאנחנו דנים בשני ענינים, האחד במגודלי שיער באופן טבעי בכל הראש ובדוגמת מה שנקראים היפי"ס בלע"ז, וכתבתי שאין בזה שום איסור. הנה לענין בלורית גם מן המחברים בקונטרס מודים בזה, כמו שכתב הגרי"מ טוקאצינסקי ז"ל במאמרו, שסתם גידול שיער בלי גלוח כלל אין שום איסור לאו אפילו יהיו מסורקות ותלתלות בלתי אם תהיינה קלועות כמעשה הכומרים וכו' דגדול שיער בכלל לחוד והנחת ציצית הראש לחוד עכ"ל עיין שם, וכן נוטה קצת לזה הגרי"ז מינצבערג ז"ל, שכתב: "כל שעושים מעשה בתגלחת יש עליהם איסור לדעת כו"ע" עכ"ל הרי שהדבר תלוי במעשה תגלחת, ואפילו בעל הקונטרס נטה לזה, שהתלונן על המשלחים ילדיהם הקטנים אצל הספר "והספר עושה להם בלורית" עכ"ל. ובאם אין בזה איסור מטעם בלורית, גם לענין תפילין חוכך אצלם להקל, כי רובם תירצו הקושיא מנזיר שכל שיש איסור בגידול השיער ליכא למימר היינו רביתייהו, ואם כן כל שאין איסור איכא למימר היינו רביתייהו ואינו חוצץ לענין תפילין, ועיין במאמר הגר"פ עפשטין ז"ל, שכל שמשום נוי אינו חוצץ אם אינו נוי בענין האסור, והוא מספר פני אריה לענין אבקה על השיערות ומובא גם בספר ארצות החיים, אף שיש לפקפק בדמיון ואכ"מ.

ואין לומר שכל משום נוי הוי איסור, שהוכחתי שזה ליתא, ולומר שמגדלים שיערם דרך שחץ וגאוה צריכים להביא על זה ראיה, אבל מן הסתם מגודלי השיער מתכוונים לפרוש מהרדיפה אחר המעמד והמשרה כידוע למכירים אותם, ואין היפך התנשאות יותר מזה ונימת נזירות נזרקה בהם. ומה שבקונטרס הביאו ראיה מאבשלום במסכת סוטה דף ט' עמוד ב' במשנה "אבשלום נתגאה בשיערו" עכ"ל, ובקשו להוכיח שכל שיערות ארוכות יש בהן התגאות, אין לזה הבנה לע"ד, כי הדבר תלוי בדעת אבשלום בשיערות ולא בשיערות עצמן שהיו שיערות נזירות וקדוש יאמר להן, ורק אבשלום הוא שמרד בשיערו כמו שאמרו שם בדף י' עמוד ב', והוא ענין התנשאות על אחרים שהרי עשה לו מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו, עיין בשמואל ב' פרק ט"ו, ואמר 'מי ישמני שפט בארץ', ובסוף מלך בחברון ומרד באביו. וגם לפי גרסת הירושלמי: "אבשלום נתנווה בשיערו לפיכך נתלה בשיערו" עכ"ל והוא מלשון נתנאה, עדיין אין ראיה מדעתו לדעת אחרים, וגם עוולה עשה שהפך שיערות נזירות לענין התייפות ולכן הגיע לו עונשו מדה במדה.

והנה אם אדם מתגאה בשיערו בוודאי לאו שפיר עביד, אבל כל שאין בשיער עצמו משום איסור בדרך בחוקותיהם או בדרך בגד אשה, עדיין לע"ד אנו דנים על האיש ולא על שיערותיו, וליכא למימר דלאו היינו רביתייהו לענין תפילין.

ויש ללמד זכות על בעלי הקונטרס, שעיקר כוונתם היה להפריש בחורי הישיבות שלהם מללכת בדרכי הגויים, כמו שהזכירו בקונטרס בכמה מקומות ובפרט שם באיגרת הריא"ז, והם היו שונים בכל בלבוש ובשיער מן הגויים כמו שתה"ל עושים כן גם היום, וממילא העושה ביניהם את שיערו בצורה זרה לקהילתו אינו אלא להדמות לגויים ואסור מענין בחוקותיהם. אבל היום ובפרט באוכלוסיה שכבודו מתעסק אתה, אינם מובדלים בשאר דברים כי אם בכיפות שבראשיהם, אבל בשיערם ובבגדיהם אין כבר מענין יהדות אצלם, וכן שינוי זה אינם עושים להדמות דווקא.

והענין השני לגבי שיער הנופל על המצח שבעל הקונטרס קורא לו בלורית, בזה הם אוסרים ועפר אני תחת כפות רגליהם אבל לע"ד להתיר, וכתבתי שאין זה מה שאסרו הראשונים, אם מטעם שאינו בקליעה ובקשירה ואם מטעם שאינו באמצע או מאחור ואם מטעם שאינם מגלחים מסביב. ואם כן חזרנו למה שכתבתי בסמוך לגבי שיערות ארוכות סתם, ולעצם דעת האוסרים המחצית השקל ודעמיה שכתבתי בראשונה, ומה שהבאתי שם ממנהג אבלות י"ב חודש ומהברכי יוסף לא הזכירו זה בקונטרס."

 

בסיום דבריו דוחה את טענת קונטרס 'דא גזירת אורייתא' שיש להחמיר ולא לומר מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, שכן בימינו אין לנו יכולת אכיפה:

"ומה שהביא בעל הקונטרס מספר מחזיק ברכה בשם הריטב"א בשם רב אחד בשם רבותיו הצרפתים ושנמצא כן בשיטה מקובצת לביצה דף ל' עמוד א', שאין אומרים היום מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אפילו בדרבנן, כי בדור פרוץ "שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סייג לתורה ואפילו בדרבנן מחינן וקנסינן להו עד דלא לעברו לא בשוגג ולא במזיד" עכ"ל, אינו נכון למעשה לע"ד, שהרי תלו הדברים בכוחם למחות ולקנוס עד שלא יעברו יותר, שכן היה בדורותם שהיו בתי דין מסודרים ושליחי בית דין מכים בעם. אבל אינו כן כעת, ולכן לאיזו תועלת נמחה בדרבנן כשאין בידינו להביא שלא יעברו, ולכן בוודאי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ולכן גם כל הפוסקים בדורות שלנו לא נקטו כדברי הריטב"א האלה. אבל בעניננו גם איסור אין, שיש להורות כדעת הערוך השלחן ושאר מתירין וכל שכן שלא למחות. אבל מטעם שלא לפרוש מן הציבור ושאין זה מדרך צדיקים, כתבתי שיש למנוע מגידול שיער, ולמי שבא מבית דתי לפעמים תחילתו בכך וסופו פורק עול רח"ל, וזה שייך במגדל שיער ארוך בכל הראש וכו' ולא בשיער על המצח."

 

הערת החזון איש על הספר 'דא גזירת אורייתא'

(מצוטטת גם בהערות לתשובת 'עם כלביא ו'בני בנים' ומקומות נוספים. המקור מצולם בכרך גנזים ז – עמ' 176 [עמ' 161 במספרי אוצר החכמה])

אף שאין ראוי לעובדי השם ליטות אחר תספורות כאלו, אין בכך חוקות הגויים.

"אמנם ראוי לירא ד' יתברך לנטות בלבושים ובשאר עניינים לדרך היותר צנועה וכמנהג החברים והפרישה החיצונה איננה סימן יפה על הפנימיות. אבל איסור בחוקותיהם ל"ת לא תלכו אינו אלא במתאווה להתדמות להם אבל לא באוהב את היופי המוסכם ואינו עולה על דעתו להתדמות להם וכמו שכתב הגר"א ז"ל בביאור וכמו שכתב הרמ"א ז"ל דדווקא ביש בזה פריצות או דבר בלתי טעם אבל יופי המוסכם אינו בכלל זה."

 

הרב טיקוצינסקי – דא גזירת אורייתא עמ' לה

עיקר האיסור הוא ההתדמות ולכן אפילו לפי דברי מהרי"ק יש לאסור.

 

"כי על כן נלענ"ד ששיטת המהרי"ק ושיטת תוס' ותרוצו השני של הב"י הכל אחת היא שהתורה אסרה ההתדמות לעכו"ם וכדכתיב פן תנקש אחריהם וכמ"ש החנוך ועוד. ודבר זה שקול רעת הוא אס היא התדמות ואם יש בו החשש פן תנקש אחריהם ומסור הדבר לחכמים שהם יכריעו למי ולאיזה אופן יש להתיר משום שאין זו התדמות ואין לחשש פן תנקש אחריהם והם שאמרו דבקרובים לטלכות שעושים זאת בשביל הצורך אין ענין של התדמות ואין כאן החשש משא"כ בכל שאר אנשים לוא, אפי' עושים זאת לשם יופי וכדומה יש משום התדמות חקוי וחשש פן תנקש היוצא מדברינו אלו שלרוב הפוסקים האסור של הבלורית הוא מדאורייתא והבלורית היא בין הנחת השערות מלאחריו בין מלפניו ובין באמצע."

הרב מינצברג – דא גזירת אורייתא עמ' לט

גידול בלורית לנוי ויופי הוא עצמו דרך שחץ וגוואה ואסור אף לשיטת המהרי"ק.

"דזהו התדמות למעשה הגוים דלא כאלה חלק יעקב דדרכם להיות ענוים וצנועים פשיטא דגם המהרי"ק מודה וכדומה מדבריו ומובא בד"מ וברמ"א סי' קע'ח ס' א' וא"כ בציצית הראש שמגדלין אוחו לנוי וליופי דרך שחץ וגאוה וכבו שכתב חב"ח פשיטא רגם למהרי"ק אסור משום חוקוח עכו"ם וז"ל המהרי"ק מובא בב"י שם וענין השני אשר יש בו לאסור משום חוקות עכו"ם לפי הנלע'ד הוא הדבר אשר שייך בו פריצות נגד דרך הצניעות ורהענווה וכו' עכ"ל ובד"מ מבואר שם ביותר לשון המהרי"ק וא"כ פשוט וברור דלגדל ציצית הראש הוא אםור לכולי עלמא משום חוקות העכו"ם אלא דהגר"א הוכיח בראיות ברורות דאז בדבר דאין בו משום פריצות כיון דזה מיוחד לעכו"ם אסור אי לא כתיבה אורייתא או שהיינו עושים דבר זה גם כלא העכו"ם אבל אי מינייהו גמרינן אסור מה"ת משום ובחוקותיהם לא תלכו וחנה לגדל ציצית הראש הוא חוק ישן של עכו"ם דהוא מוזכר בתורת כהנים…"

 

עדויות היסטוריות על ישיבת חברון

רבי ראובן כ"ץ רבה של אם המושבות עמ' 184

בני הישיבות החדשות שהחלו לעלות מליטא החל משנת תרפ"ד עם עלייתם של ישיבות סלבודקה ולומז'א היו שונים בתכלית מן הסגנון המוכר לבני היישוב הישן לבושם האירופי המסוגנן הבלורית והפנים המגולחות כל אלה הלא היו לרוחו של היישוב הישן ועל כן העדיפו ישיבות אלה מלכתחילה שלא להתיישב בירושלים. בעקבותיהן הוקמו ישיבות וכוללים נוספים ביישוב החדש ישיבת היכל התלמוד' הוקמה בתל אביב תרצ"א רשת ישיבות המוסר של נובהרדוק הקימה את סניפיה הארצישראלים בתל אביב (תרפ"ט) ואחר כך גם בבני ברק הצעירה (תרצ"ג) גם תלמידי ישיבת וולאזי'ן הנודעת הקימו סניף בתל אביב בשנת תרצ"ח. ישיבת חידושי הרי"ם נוסדה בתל אביב, בטרם נוסדה אחריה ישיבת שפת אמת' בירושלים.

גם גדולי הדור שבאו ארצה בשנות המנדט בחרו להתיישב במושבות החדשות ובתל אביב הלא הם ה'חזון איש', הרב כהנמן האדמורי"ם מסקרנביץ בוהוש גור הוסיאטין לוצק טשורטקוב בויאן סדיגורה פשמישל, לעלוב ומודז'יץ, התיישבו בתל אביב ובנותיה ולא בירושלים. האדמו"ר מווירשוב ניהל בתל אביב חצר חסידית במשך שנים רבות…

אורח דוד – על ר' דוד בהר"ן עמ' תקסח (582 באוצר החכמה)

"ומסופר שפעם נסע רבנו עם רבי יעקב דידאווסקי מת"ס קונטרס ציונים לתורה לישיבת סלבודקא שהיתה אז בעיר חברון להעיר לראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל על כך שהבחורים בישיבה עושים בלורית אמר לו רמ"מ בחכמה אתם חושבים שאני לוקח בחורים והופך אותם לסטודנטים אבל ההיפך הוא הנכון אני הופך סטודנטים לבחורי ישיבות"

 

קול חוצב (על ר' שלום שבדרון עמ' 413)

מתאר איך סירב הרב זוננפלד לצאת כנגד ישיבת חברון.

"ירושלים של אז היתה עסוקה בבנית חומת מגן מפני כל השפעה חיצונית על היהדות המקורית וכאשר הגיעו תלמידי ישיבת סלבודקא לארץ ישראל אלול תרפ"ד הפחידו את הישוב הישן שנרתע מכל שינוי אוירה התופעה החדשה שנראתה בקרבת ירושלים בחורי ישיבה לבושי מגבעות אפורות רחבות שוליים לבוש אירופי קצר עוטי בלורית ללא זקן עוררה את רוגז היראים עד שקבוצת צעירים יצאה במודעות רחוב נגד הפרצה של בחורי ישיבה הלבושים כמו דייטשן אך לא כך היתה דעתו הרחבה של רבן ומאורן של ישראל האיש על החומה רבי יוסף חיים זוננפלד הוא זצ"ל לא הסכים לפגוע בבני ישיבות אלו שכל כוונתם לשם שמים באותם תלמידי ישיבה שעזבו את המשפחה בחוץ לארץ וגלו למקום תורה מתוך מסירות נפש רבי יוסף חיים הגן על ישיבת חברון ולמעשה הציל את כבודה אך גם את ירושלים הוא נתן לירושלים עולם של תורה נוסף ירושלים התרוממה עשרה טפחים אם חלילה היו דוחים את סלבודקא הרי שהיו מאבדים הרבה."

 

מפי דודי (משה אהרן פערלמאן מפי דודו הרב משה קליערס רבה של טבריה) – עמ' כה

"על כל השאלות הכרוכות בתלבשתם של בני ישיבת סלבודקה יש להשיב רק לבלורית שהכם מגדליבם אין כל הצדקה"

עדות הרב אריאלי על הרב קוק (אוצרות הראי"ה ז עמ' 542-3)

"בהפרעות בשנת תרפט בחברון מצאתיו ביום ראשון יושב ובוכה והבליט מפיו שמא מפני שכניסו תלבושת והנהגה חדשה בארץ (היה מתנגד לגלוח הזקן (כמובן במכונה או בסם) ובלורית ואולי גם בגדים קצרים, ובישיבה העיר כ"פ ע"ז (אבל קשה היה לשנות ההרגלים שבחו"ל)"

 

חוקות הגויים בגילוח הפאות

רמב"ם הלכות עבודה זרה, פרק יא, הלכה א

 

"אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים לא ילבש במלבוש המיוחד להן ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית ולא יגלח השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה."

יד פשוטה שם

 

"ולא יגדל ציצית וכו' השווה נזיר לט,א תא שמע מבלורית של גוים דבתר דמגדלין לה רפיא מלתחת פירש הרא"ש ז"ל וכך גם רש"י ז"ל ועוד מבלורית של גויים שמגדילים בלורית לשם עבודה זרה וכשהם מסתפרים מגלחים סביב ראשם ומה שהם מניחים עושים אותה כמין קליעה ובסוף הקליעה כלפי הראש עושים קשר כדי להיות הקליעה קיימא וכשהם גדלים והולכים רפה הקשר סמוך לשער ואינו מהודק כבתחילה נמצא לשון מגדל ציצית פירושו עושה ציצית ראשו כמין גדיל או קליעה ויש כאן שני ענינים נפרדים א ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע תה הוא הנקרא בלורית ויש שהיו עושים אותה בלורית גדיל לא יעשה ציצית ראשו גדיל אפילו לא גילח מסביב לפיכך הקדים רבינו לא יגדל לפני לא יגלח כדי להשמיענו שאפילו בלא גילוח לא יגדל כמו שהם עושים גדיל נראה שמקורו מדברים רבה ב יח אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית מהו המספר קומי זה המספר פאת ראשו ועושה תפישה קורצין שער מהו חייב סופג את הארבעים אבל העושה בלורית אינה מגדלה אלא לשמה של עבודה זרה הרי שלא רק בלורית העשוייה גדיל היא אסורה אלא גם העושה בלורית אפילו בלא גדיל אסורה"

היחס בין לא תקיף פאת ראשך – לחוקות הגויים בתספורת

שו"ת הרמב"ם סימן רמד

"שאלה ומה יאמר אדוננו בדבר תספורת השער אשר למעלה מן המצח ואשר סמוך לראש ברוחב ארבע או חמש אצבעות בקשת לצד הראש בסיבוב לצד האזנים, עד שיהיה מול קצות גבות העיניים או מחוצה להן במקצת, וכן השער באחורי הראש סמוך לעורף באותו האופן ג"כ, מבלי שיתחברו שתי התספורות מאחורי האזנים, ורוב שער הראש ישאר כמות שהוא, היש בזה איסור אם לאו? ויורנו אדוננו גם כן פאתי הראש ופאתי הזקן, למה הכוונה בהן, ושכרו כפול.

התשובה כל מה שהזכרתם בדבר תספורת החלק הקדמי של הראש לבד או אחוריו לבד או הקפת התספורת והנחת השער באמצע, והיא הנקראת בלורית וכך תספורת אמצע הראש לבד, כל זה אסור מדברי סופרים, לפי שהוא (מנהגם) של גוים האסור בדרך כלל, לפי שאמר יתעלה ולא תלכו בחקות הגוים וזאת התספורת במקום הנחת תפלין היא הנקראת אצל החכמים ז"ל מספר קומי, וידוע לכם איסורם בזה בפרוש ושלא התירוהו אלא לקרוב למלכות, כדי שיגן על ישראל אצלם, כמו שהתבאר בסוטה ובזולתה. ופאתי הראש (הן) הצדעיםה ושעור השער, שמניחים בהן, הוא רוחב הצדע והוא יותר דק מן הבוהן. ופאתי הזקן ארבעו הלחי העליונה והלחי התחתונה מצד ימין, וכן שתי הלחיים מצד שמאל. ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד, ר"ל נגלח פאתי הראש במספרים, לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער ולא צווינו לגדל הצדעים, כמו שחושב ההמון, אלא הנזיר הוא אשר צווה לגדל השער, ולכן אם גלח, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה ואין הדבר בפאות כך, אלא הוא מצות לא תעשה לבד, ולפיכך אינו חייב לגדלן, אלא אסורה עליו ההשחתה לבד. וכתב משה."

 

משנת חכמים, הוכגלנטר, סימן נד, אות ג

 

"בתער עין ברמב"ם פרק י"ב מהלכות עכו"ם הלכה ד. ואינו חייב אלא בתער לפיכך אם גילח במספרים פטור. ועיין בכ"מ דהאי פטור לאו דוקא (דלא דמי לפטורא דשבת דקיי"ל פטור אבל אסור) אלא אף לכתחילה שרי ליטול השערות במספרים. עוד כתב דאין בגילוח במספרים משום חוקות העכו"ם ואף מראית העיין ליכא. לומר דעבר על בחוקותיהם כו'. ונראה עוד דאף הרמב"ם כתב בלאוין אלו כגון לגלח פיאות ולהשחית הזקן משום חוקות העכו"ם מכל מקום לא אמרינן דעובר בב' לאוין דהיינו לאו דידיה ולאו דבחוקותיהם כו' רק דטעמא בעלמא נקיט. דאם לא יתמא הכי הא דאמרינן בעלמא דאתי עשה במרוצע או דנזיר ודחי לאו דהקפה. נילף מיניה דאתי עשה ודחי תרי לאוין. והיינו דעובר גם כן אלאו דבחוקותיהם. ובאמת אמרינן ריש תמורה דלא אתי חד עשה ועוקר תרי לאוין. ועיין במסכת חולין … ונראה עוד דלענין הלאו דבחוקותיהם אינו עובר כי אם אם דעתו לדמות לעכו"ם. אבל אם עושה משום טהרות מצורע וכיוצא בו אין בזה משום חוקות העכו"ם כן נראה לחלק ויבואר מזה לכל הלאוין שלפנינו."

צפנת פענח אות ב שם:

"נראה פשוט דחוקות עכו"ם בכוונה תליא מלתא אם כוונתו לדמות למעשיהם אבל אם עושה איזה דבר ואין כוונתו לדמות לעכו"ם אינו עובר משום בחוקותיהם, כן נראה אם משחית הזקן לדמות את עצמו לעכו"ם עובר על לאו דבחוקותיהם לבד לאו דפאת זקנם לא יגלחו כן נראה"

ב"ח יו"ד קפא, א

"ומ"ש גם באלו וכו'. כלומר גם באלו דאין להם גלוי בכתוב ובדברי רז"ל שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים כתב הרמב"ם מדעתו שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וע"ז השיגו דאין אנו צריכין לבקש טעם למצות מדעתינו כי מצות המלך הם עלינו אף אם לא נדע טעמם אמנם בספר מנין המצות סי' מ"ג מבואר דלפי שנתברר להרב שכך היו עושין כומרי העובדי כוכבים שהיו מגלחין שער הצדעים לבד הבין מדעתו כי גם זה אסרו הכתוב כדי שלא לילך בחוקת העובדי כוכבים ככתובת קעקע וגדידה ושריטה ודומיהם ומפני זה הוצרכו לבאר דהקפת כל הראש שמה הקפה דלא תימא דלא היתה האזהרה אלא שלא לגלח הצדעים בלבד ולהניח שאר השער כמו שיעשו כומרי עובדי כוכבים אבל כשיגלח כל הראש אין בזה איסור כיון שאינו עושה כחוקותיהם ממש קמ"ל קרא דבכל ענין הוזהר וכ"כ בסי' מ"ד במצות שלא להשחית הזקן וז"ל וזה ג"כ היה קשוט כמו שהוא היום מפורסם בקשוט נכרים שהם יגלחו זקנם עכ"ל ובספר המורה בחלק השלישי פ' ל"ז כתב ג"כ כיוצא בזה וז"ל והנה בארנו בחבורינו הגדול שהקפת פאת הראש ופאת הזקן אסור מפני שהוא תיקון כומרי ע"ז והוא הסבה ג"כ לאסור השטענז וכו' תמצא זה כתוב בספריהם עכ"ל הנה שהבין הרב טעם זה שכתב לפאת הראש והזקן ממה שראה בעיניו שכך עושין כומרי כו"ם גם ראה אותם כתוב בספריהם וכל זה כתב הרב בטעם המצוה כדי להגדיל האזהרה שמלבד הלאו המפורש בגילוח פיאות הראש והזקן עוד עובר בלאו דבחוקותיהם לא תלכו. והב"י כתב שדעת הרמב"ם דלפי שכתב לפניהם לא תאכלו על הדם לא תנחשו ואחריהם כתוב ושרט לנפש וכתובת קעקע ה"ז כמפרש שהקפת הראש והשחתת הזקן נאסרו מפני שהיו עושין כן עובדי כו"ם עכ"ל. ונכון הוא אלא שלא נמצא מזה בדברי הרמב"ם אבל מה שכתבתי הוא מפורש בספריו:"

 

מנחת חינוך רנא, א

"שלא להקיף כו'. כ"ה גם כן לשון הר"מ פי"ב מה' עכו"ם ובטור השיג ע"ז שאין אנו צריכים לבקש טעם למצות המלך ועבב"י שם ועט"ז סי' קפ"א ביו"ד כ' דלהר"מ דהוא מחמת חוקי העכו"ם מותר מפני שלום מלכות ולהטור אסור ובמשנ"ח השיג ע"ז לפמ"ש הב"י דהיאך יכולים חכמים מפני שלום מלכות לספר קומי אף שהיא חוק העכו"ם ותי' כיון שאינו מפורש בתורה חקות העכו"ם מסרן הכ' לחכמי' והם התירו לקרובי מלכות ע"ש וא"כ בפאת הראש דמפורש בתורה דאסור להקיף פ"ר אם כן גם הר"מ מודה דאסור משום שלום מלכות. ולי קשה גם כן ע"ד הט"ז דזה דבר ידוע דהלאו ובחוקותיהם כו' הוא בכל דור ודור משתנה מלבושיהם ובודאי אם בימים הראשונים היו לובשים מלבושים אחרים ועתה לובשים בגדים אחרים בודאי אסורים לישראל לילך כמלבושים ההם אשר נהגו בהם עתה וכ"ה בלשון הר"מ פי"א ה"א אין הולכין כו' כדי שיהי' ישראל מובדל וידוע במלבושו כו' ונ"ל פשוט דמותר לישראל לילך במלבושין הקודמין אשר העכו"ם עזבו עתה כיון שהישראל ניכר במלבושיו. וגם מצד הסברא נ"ל דזה תלוי בכל מדינה ומדינה שלא יהי' לבוש בבגדים כדרך שהעכו"ם בני המדינה לובשים ואם כן לדעת הט"ז ח"ו לומר אם יהי' דור שהעכו"ם לא יגלחו הפאות שיהיו הישראל מגלחים הפאות או עתה שבמדינות טורקייא מגדלים העכו"ם זקנם יהיו הישראלים מותרים להשחית זקנם ח"ו וראה ובדוק לשון הר"מ גבי חוקות העכו"ם כתב אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא ידמו במלבושיהם נראה שהתורה אסרה לפי הדור ובפי"ב גבי פאה וזקן לא כתב כדרך שעכו"ם עושין אלא בל' הזה כדרך שהיו עושין העכו"ם היינו העכו"ם בזמן מ"ת ע"כ נראה בעליל שהר"מ יהיב טעמא על מצות התורה כמ"ש כ"פ כמבואר בב"י אבל ח"ו לומר שדעתו שמשום חוקות עכו"ם אסור אם כן הי' מותר לדור מן הדורות שלא היו העכו"ם עושין כן ואדרבא אם יהי' חוק העכו"ם לגדל זקנם או לגדל פאות אם כן הישראלים אסורים לעשות כן וח"ו לומר כן בדעת הר"מ ע"כ נ"ל ד' הב"י נכונים. והנה אם חוק העכו"ם ג"כ לגלח זקנם או פ"ר חוץ לאיסור המיוחד בודאי לוקה הישראל משום חוקות העכו"ם גם כן כמבואר בר"מ גבי חוקות העכו"ם דאם מגלח מכנגד פניו כו' ע"ש. וגם נ"ל פשוט דלוקה ג"כ אף שלא בתער כיון דהוא חק העכו"ם אך אם אינו חוק העכו"ם רק משום לאו המיוחד נוהגים בו דינים המבוארין כאן דהיינו בתער וא' המקיף כו' אבל משום חוקות העכו"ם בודאי א"ח המקיף ועוד דינים המבוארים כאן ופשוט:"

שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן צט, אות ב

 

"ועיין במנ"ח מצוה רנ"א א' מש"כ בזה בדברי הט"ז, ובסו"ד כ' דאם חוק העכו"ם לגלח זקנם ופאת ראשם אז חוץ מאיסור המיוחד דלא תקיפו לוקה נוסף לזה גם משום חוקת הגוי, וכ' דמצד חוקת הגוי לוקה גם שלא בתער אלא במספרים דרק מצד לא תקיפו הוא בתער, ויוצא מדבריו שגם להרמב"ם דהוא דעה ראשונה שבס"ג דבעינן תער גם בהקפה מ"מ מצד חוקת הגוי חייב גם במספרים כעין תער, ומה אעשה דסתימת שיטת הרמב"ם לא משמע כן דהא הוא שכ' דאיכא חוקת הגוי בזה, ואיך כ' סתם דמותר במספרים אלא ודאי דגם דרכן של גוים מן הסתם בתער כדחזינן גם היום, ואינו דומה לדין מקיף וניקף שאינו מדין חוקת הגוי שכ' המנ"ח וזה ברור."

[1] גדר שיור זה התבאר בש"ס:
רש"י מסכת ביצה דף כח עמוד ב ד"ה בלורית

"בלורית – במסכת עבודה זרה ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלכיא לפרושא לברייתא, דתנו רבנן: גוי המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו – שומט את ידו, מפני שהגוי כשהוא מסתפר מניחה לשם עבודה זרה, ואמר עלה: וכמה – אמר רב מלכיא: שלש אצבעות לכל רוח ורוח לכל סביבותיה לא יגע, שאם יגלח וילך עד הבלורית – נמצא מניח לו בלוריתו, ותיקנה לו לשם עבודה זרה."

[2] רש"י מסכת נזיר דף לט עמוד א ד"ה רפיא מלתחת

"רפיא מלתחת – סמוך לבשר ומדרפיא לתחת לבהדי בישרא ולא מלעיל ש"מ דמלתחת הנץ השיער ויצא מש"ה מרפו להני שערי מלתחת ולא מקלעי באידך בינתא, לעולם מלעיל רבי והתם נמי איידי דקמטא שמהדק בלורית ודוחק מעצמו למטה מחמת הגדל כששוכב עליה."

[3] שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף פ עמוד א – המאירי כותב שדבר שאסור משום תקנה ופסידת אחרים יש להחמיר בו יותר מאשר איסורים

"וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל: מהאי עובדא דחסיד אחד שמעינן דאף על פי שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות בהן דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר. ע"כ."

[4] רבי יהודה עייאש (סביב ה'ת"ס, 1700 – תשרי ה'תקכ"א, 1760) היה דרשן, דיין ופוסק, ראש הישיבה ורבה של אלג'יר במאה השמונה עשרה ומגדולי רבני אלג'יריה.

[5] בסוף המאה ה-19 ישב במארגרטן ר' חיים צבי ווינקלר נפטר בתרנ"ט בגלל מחלוקת בלתי ידועה לנו גלה ממקום רבנותו בעיר ראצפרט שבהונגריה והחליט להתגורר במארגרטן כתלמיד חכם פרטי בתקופה זו

[6] סגירת הסוגריים לא מופיעה בעותק שבאוצה"ח והשלמתה מדעתי. א.ש.

[7] בסוף דבריו העיר שלעניין תפילין יש להקפיד לפשוט את השערות לפני הנחת תפילין

"ולבסוף אעיר לכב' על מה שלא שאל, שלגבי הנחת תפלין יש להזהירם שיורידו שערות הבלורית כלפי מטה ואז יניחו התפלין, ואין זו חציצה משום דהיינו ריביתייהו, אבל אם מסרקין השערות כלפי מעלה זו חציצה אם יניחו עליהם התפלין משום דלאו היינו ריביתייהו, ועיין בכף – החיים הלכות תפלין סימן כ"ז אות ט"ו שהאריך. אסיים בברכה לכב' כי יזכהו הי"ת לחנך ילדי ישראל לתורה ויראת ה' טהורה ושכמ"ה."