חוקות הגויים במבנה בית הכנסת ומיקום הבימה

מקום הבימה בבית הכנסת

רקע

חלק משמעותי מאיסור "בחוקותיהם לא תלכו" מתייחס לעבודת ה', הן בסדרי התפילה והן במבני בתי הכנסת, שלא נחקה את הגויים ולא ננסה להידמות לבתי תפילתם. וכפי שאומרת התורה (דברים יב, ל-לא)  "השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי הישמדם מפניך ופן תדרש לאלוהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני לא תעשה כן לה' אלוהיך".

{אומנם בגמ' (סנהדרין ס, ב) ביארו חז"ל פס' זה שהעובד עבודה זרה כדרכה חייב עליה גם כשזה לא אחת מארבע העבודות – 'אפילו פוער עצמו לפעור'. מ"מ רבים מהראשונים פירשו שכוונת האיסור היא לאמץ את דרך עבודתם של הגויים לאלוהיהם, לתוך עבודת ה' שלנו. כ"כ הרמב"ן (דברים יב, ל): "פירוש הפרשה כי עד הנה ציווה פעמים רבות כי בבואנו אל הארץ נעקור עבודה זרה ומשמשיה ונאבד את שמם… לא נחשוב בליבנו: הנה הכרית השם מפנינו עובדי אלוהים אחרים בעבור שהיו עושים כבוד ועבודה שלימה למעשה ידי אדם עץ ואבן, ואין ראוי לתת כבודו לאחר ותהילתו לפסילים… אם כן אני אעשה לשם הנכבד כאשר היו הגוים עושים לאלהיהם וייטב לפניו". וכך מדוייק מדברי הרמב"ם (ע"ז יא, א) שהביא פס' זה "איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני" כאחד המקורות לאיסור הליכה בחוקות הגויים, משמע שסובר שהעתקת מנהגי דת גויים לעבודת ה' בכלל איסור חוקות הגויים.[1] ובדברי האחרונים למדו מכך שאיסור הליכה בחוקות הגויים חל ביתר שאת בענינים "דתיים" כבניית בתי כנסת בצורת בתי העבודה זרה, העתקת מנהגי הכנסיות לבתי הכנסת ועוד, כמבואר להלן}.

בדברי הפוסקים מצאנו שני טעמים מרכזיים למיקום הבימה באמצע בית הכנסת:

א) זהו המנהג הקדום בעם ישראל כפי המתואר בברייתא (סוכה נא, ב) לגבי בית הכנסת שהיה במצרים "ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה".

ב) משום שבית הכנסת מכונה 'מקדש מעט' כמבואר במסכת מגילה (כט, א) "ואהי להם למקדש מעט – אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל". ולכן דינים רבים למדו הפוסקים בעניין מבנה וסידור בית הכנסת מבית המקדש. כך גם למדו את מיקום הבימה באמצע בית הכנסת כדוגמת המזבח במקדש שהיה במרכז, ואותו מקיפים בהושענות שבחג הסוכות ולידו תוקעים בשופר.[2]  

טור או"ח סי' קנ: "ומעמידים בימה באמצע בית הכנסת לעמוד עליה הקורא בתורה כדי שישמעו כולם".

רמב"ם הלכות תפילה (יא, ב-ד):

"כשבונין בית הכנסת… מגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלוהינו… ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין, כדי שישמעו כולם. וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע, ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם"[3].

אומנם כתב הכסף משנה (יא, ג) שמהרמב"ם עולה שמיקום הבימה באמצע בית הכנסת אינו בדווקא, אלא מטעמי נוחות שהרי כתב שהטעם לכך הוא בכדי שישמעו כולם את קריאת התורה. ולכן כתב שאם בכדי שישמעו טוב יותר צריך להזיז את הבימה מותר, ואף לשם נוי מותר הדבר:

"ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת, כי העמדה באמצע אינו מהחיוב, אך הכל לפי המקום והזמן. שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד בימה באמצע כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמנים הללו שבעוונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכל העם שומעין, יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע".

ואכן בשו"ע אינו מזכיר כלל מנהג זה לגבי מיקום הבימה.

הרמ"א (או"ח סי' קנ, ה) הביא את דברי הרמב"ם להלכה:

"ועושין בימה באמצע בית הכנסת שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם, וכשמתפלל השליח ציבור פניו כלפי הקדש".

וכתב הגר"א (קנ, ה) שמקור המנהג הוא מדברי הגמרא בסוכה נא, ב שם מבואר שבבית הכנסת של מצרים הבימה היתה באמצע:

"תניא רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל, אמרו כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים רבוא כפליים כיוצאי מצרים, והיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב, ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה".

=> עולה אם כן שישנו מנהג חשוב בישראל, שמקום הבימה בבית הכנסת הוא דווקא במרכז בית הכנסת. עם הופעתה של תנועת הרפורמה, התפתחה באירופה מגמה להזיז את הבימות מהמרכז ולהצמידן לקידמת בית הכנסת ליד ארון הקודש. זה היה חלק מניסיון נרחב לדמות את בתי הכנסת לכנסיות הנוצריות, (אולי בכדי פחות להתבלט ולהתבדל, ואולי כי זה מה שהיה נחשב יפה ומכובד).

ביאור הלכה (או"ח קנ, ה) כתב נגד הרפורמים ששינו את המנהג והעבירו את הבימה לקידמת בית הכנסת בסמוך לארון הקודש כדי להידמות לגויים שגם הם בבתי תפילתם כך נהגו:

"ועושין בימה באמצע בית הכנסת – כן מבואר ברמב"ם וטור ומנהג קדום הוא ומקורו במסכת סוכה נא, ב כמו שכתב הגר"א. ובעו"ה באיזה מקומות פרצו מנהג קדומים זה והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש מפני שרצו לילך בדרכי העו"ג כמו שעושין בהיכלות שלהן [שקורין טעמפיל] ויש לקרוא עליהן וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה עיין בתשובת חת"ס ותשובת מחולת המחניים ותשובת אמרי אש".

וכ"כ בערוך השולחן (או"ח קנ, ט):

"כתב הרמב"ם (תפילה יא, ג) מעמידין הבימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם, וכן פסק רבינו הרמ"א בסעיף ה', וחדשים מקרוב באו לשנות מנהגי ישראל לעשות הבימה מן הצד ועונשם מרובה שבלי טעם ודעת משנין מנהג קדום שגם השכל מוכיח עליו, והם כמו להכעיס רוצים לשנות".

=> מסגנון הדברים נראה שדיבר על הרפורמים שכתב "והם כמו להכעיס רוצים לשנות", אומנם איני בטוח, משום שציין ששינוי המנהג היה בכך שהציבו את הבימה "מן הצד" ולא באמצע בית הכנסת, ואילו הרפורמים חיכו את הנוצרים והזיזו את הבימה לחזית בית הכנסת בצמוד לארון הקודש, ובנוסף לכך לא כתב שסיבת השינוי שלהם היא משום להידמות לגויים וכד'.

פסקי תשובות או"ח קנ, אות יג:

"אבל אם הבימה סמוכה לארון הקודש כדרך המתחדשים (הרפורמים) הרוצים לידמות לבית תיפלתם של הנוצרים שר"י ופורצים בזה מנהג קדום, יש בזה משום אביזריהו דעבודה זרה, ואסור ליכנס לביהכ"נ זה אפילו דרך עראי, לא להתפלל ולא לדרוש, עד שיתקנו את העוול, ואפילו יפסיד ממון רב עקב סירובו להתפלל שם כש"ץ או לדרוש אסור לו ליכנס לשם, ודברים אלו אמורים בין לספרדים ובין לאשכנזים".

שותי"ם:

ראשית ניתן לומר שישנן שתי טענות מרכזיות נגד שינוי מקום הבימה בבית הכנסת, האחת מצד שינוי המנהג המקובל בישראל שנוסד על פי טעמים חשובים ועמוקים, והשניה מצד דמיון לרפורמים שחיקו את הנוצרים ומשום איסור בחוקותיהם לא תלכו.

בדבריהם דנו האחרונים (בעיקר באיזור הונגריה), אף לאסור להיכנס להתפלל בבית הכנסת בו שינו את מקום הבימה כמנהג הנוצרים, או שינויים אחרים שלמדו מהם כדוגמת מלבושי החזן, ישיבה מעורבת ועוד, ואף הגדירו שמלבד חוקות הגויים יש בזה גם משום אביזרייהו דעבודה זרה.

נקודה נוספת בעניין חוקות הגויים, שכמה אחרונים (שרידי אש, אג"מ, יביע אומר ועוד) כתבו במפורש שבמקומות בהם לא היו רפורמים ששינו את מקום הבימה בעקבות הנוצרים, אזי מותר להזיזה מטעמי נוחות (כשמיעת החזן, מקום בבית הכנסת) ונוי בית הכנסת. ואיסור "בחוקותיהם לא תלכו" לא חל במקום שאינם נמצאים בו (וכך הביא להלן בשו"ת אפרקסתא דעניא בשם מהר"י ברונא שכתב שרק בארץ ישראל הליכה עם כיפה היא רק מידת חסידות, לעומת זאת בחו"ל שכך מנהג הגויים יש בזה איסור חוקות הגויים).

מאידך בשו"ת אורח משפט (סימן לו) כתב הרב קוק שבדבר שאסור משום חוקות הגויים אין שום מקום לחלק בין ספרדים לאשכנזים, וניתן לומר אולי שהרב קוק כתב את תשובתו לבתי הכנסת בארץ ישראל, וכאן האשכנזים והספרדים נחשפו במידה זהה לנוצרים, ולכן לגביהם אין מקום לחלק באיסור זה של חוקות הגויים (גם המנחת יצחק כתב במפורש שאין מקום לחלק כלל בין ספרדים לאשכנזים בעניין מקום הבימה, אך הוא במפורש כתב שזה חל על כל הקהילות בכל העולם בלא חילוק אם נחשפו לרפורמה או לא).

האוסרים את שינוי מקום הבימה מחמת תוקף המנהג וטעמיו:

שו"ת חת"ס (או"ח א, סי' כח):

נשאל בעניין הזזת בימת בית הכנסת ממרכז בית הכנסת אל החזית ליד ארון הקודש, אומנם בתשובתו אינו מתייחס כלל לרפורמים ולחיקוי הגויים אלא רק מצד הדין שהבימה צריכה ליהיות באמצע, והביא כדברי הגר"א שמקור דין זה שכתב הרמב"ם הוא מהגמ' בסוכה נא, ב בבית הכנסת של מצרים, והוסיף עוד שעלינו לדמות את בית הכנסת – מקדש מעט, בכל הניתן לתבנית בית המקדש, וכפי שפסק השו"ע שצריך לסובב את הבימה בסוכות עם ארבעת המינים כדוגמת הנהוג במקדש. עוד כתב שאפילו לדברי הכסף משנה שאם יש צורך של מקום או בשביל שמיעת החזן, ואף לנוי מותר, כל זה רק כאשר בונים בהכנ"ס חדש, אך בבהכנ"ס ישן אסור לשנות את מיקומו וכדברי הגמ' שהיו כותבים על קרשי המשכן סימן לדעת היכן מקומו כי 'קרש שניתן בצפון לא יתנו בדרום'.

"על דבר בהכ"נ ישנה שסתרו אנשי הקהל קדש והרחיבו בנין החדשה לרומם בית אלקינו ורוצים להעמיד הבימה שקורים בתורה בסוף בהכ"נ סמוך לארון הקודש ולא באמצע כמו שהיה מקדמת דנא באמרם שיהיה נוי והרוחה יותר בבהכ"נ מאשר תעמוד באמצע, ונפשו היפה בשאלתו אי שפיר דמי לשנויי או לא:

תשובה… ברמב"ם [תפילה פי"א ה"ג] מפרש בונין תיבה באמצע בהכ"נ כדי שישמעו כולם בשוה וכ"כ טור ורמ"א בהג"ה ש"ע סס"י ק"ן וכל המשנה ידו על התחתונה… והוא ש"ס ערוך בסוכה נ"א ע"ב באנשי אלכסנדריא… ומסברא אוֹמָר כיון שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין פ' הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסבבו המזבח, ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן… ויען הבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע בהכ"נ לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי ואין לשנות במקדש מעט שלנו. [4]

ואפילו להכס"מ דיהיב טעמא לזכות אותן הקהלות מ"מ אנו אין לנו, כי הלא אבותינו שבנו בהכנ"ס הלז בנו אותו באמצע ש"מ כך היה נוח להם להשמיע לכל העם, ותהילות לא-ל יתברך לא נתמעטו הציבור אדרבא נתרבו, וא"כ אדרבא אפילו היה נבנה בראשיתה בסוף בהכנ"ס כיון שהיו מועטים צריכים עתה לבנותה באמצע בלי ספק ועכ"פ חלילה לשנויי מאשר היה:

ועוד נ"ל דאפילו להכס"מ באותן הקהלות – היינו לבנות בהכ"נ חדשה במקום שלא הי' בהכ"נ מעולם, אבל אחר שבנו במקום בהכ"נ הישנה אין לשנות, דהרי איתא בפסיקתא 'והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר' וכי יש משפט לקרשים – אלא קרש שזכה להינתן בצפון לא ישתנה לתנו לדרום, ומכאן פסק מהרי"ל ללמוד מזה לנסרים שעושים מהם סוכת מצוה, ונ"ל אע"פ שמוסיפים על העיר ועל העזרות [כשבועות י"ד ע"א] וממילא ישתנו הענינים מ"מ לא ישתנה הניתן בצפון לתנו בדרום והניתן באמצע להסיע ממקום, שהרי בית שני היה גדול מבית ראשון [כב"ב ג' ע"א] ואפ"ה לא נשתנו העמדת הכלים מזבח ומנורה ושולחן לא נשתנו מן האמצע, אע"פ לפי ערך הבנין של עכשיו יהיה האמצע להלאה מהאמצע שהיה בבהכ"נ הישנה, מ"מ אותו בהכ"נ זכה להיות בימה שלה באמצעה כמו קרש שזכה בדרום וכו', והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום, ופאר רום מעלתו מקומו מוזכר לו לטובה למחות בחזקת יד להעמיד הדביר על מכונו וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום, ואחתום בברכה משה"ק סופר מפפד"מ".

הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (או"ח חלק א' סימן ט"ו)

אסר לשנות את מיקום הבימה מטעמים דומים לדברי החת"ס אע"פ שלא ראה אותו (וכפי שכתב שאח"כ מצא שכדבריו כתב גם החתם סופר), ומחמת תוקפו של מנהג בעמ"י, ובפרט בבית הכנסת מקום עבודת ה' לרבים. בנוסף לכך חלק על הבנת הכסף משנה בדברי הרמב"ם וביאר שגם לרמב"ם אין לשנות את מקום הבימה שעליה קוראים בתורה לצורך שמיעת קריאת התורה:

"על דבר אשר עלה על רצון אנשים אחדים מעדתו להעתיק הבימה שבבהכ"נ הגדולה הבנויה באמצע ולהעמידה סמוך לארון הקודש, הנה מלבד אשר כל חדש אסור ומה גם בבית הכנסת מקום אסיפת המון רבה אין זה אלא לרועץ וגם לחורבה, דיש כמה אנשים אשר לא ניתן לדעתם להבחין בין קלה לחמורה ובהתפעלות על שינוי קל יגמרו אומר שנשתנה חלילה התורה, הוסר משוכתה והיתה ח"ו לבערה.

מלבד כל זאת נראה לי גם לפי הדין אסור לשנות בכמו אלה, הן אמת שמרן הכסף משנה (פי"א מהל' תפלה) כתב דבמקומות שבתי כנסיות קטנים וכל העם שומעין יותר נוי הוא להיות הבימה מצד א' מלהיות באמצע, וכן הוא מקום לומר במ"ש הרמ"א או"ח (סי' ק"ל) בזה"ל 'ומעמידין בימה באמצע ביהכ"נ שיעמוד עליו הקורא בתורה, וישמעו כולם' עכ"ל. ולפי"ז הטעם אפשר לומר דבסור הטעם יכולין לשנות המנהג, אבל כשנדקדק לשון הרמב"ם ז"ל בזה אינו כן וז"ל ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליו הקורא בתורה או מי אשר אומר עליו לעם דברי כבושין, כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ס"ת מעמידין אותה באמצע כו' ופי' התיבה כבר כתב מרן הכ"מ שהוא השלחן שהס"ת מונח עליו ופי' באמצע היינו באמצע הבימה וע"ז לא נתן הרמב"ם טעם כלל וכי בשביל שהיא סמוכה מצד אחד יותר מעט כפי רוחב הבימה אינה נשמעת לצד השני אלא ודאי טעם אחר יש בזה, שקרה"ת יהיה מכוון נגד ההיכל וכאשר יבואר… ולפי דברינו עתה שהתיבה צריך להיות באמצע עפ"י דין בלא טעמא כמבואר בהרמב"ם ולפי מנהגנו לקרות בתורה על הבימה דוקא ממילא יש לעשות הבימה באמצע ביהכ"נ נגד ההיכל, ועיקר הטעם שקריאת התורה צריך להיות באמצע ביהכ"נ, נראה משום דהשולחן שקורין עליו הוא במקום מזבח שבעזרה כמש"כ הגר"א ז"ל בסימן תר"ס דמשום הכי אנו מקיפים בלולב את הבימה וס"ת שעליו כמו שהיו מקיפין את המזבח בעזרה, וכן אנו נוהגין לאחוז ס"ת בשעת תקיעת שופר על הבימה, כדי שיהיה כעין תקיעת חצוצרות על הקרבת הקרבנות על המזבח, ומיום שחרב ביהמ"ק אין לנו מגין ומעלה זכרונות לטובה כמו התורה והיא עמידתנו והיקום אשר לנפשנו ואומתנו בקרב פזורינו ואנו מצטיינים בה כמו בביהמ"ק לפנים.

ועל כיוצ"ב נאמר: 'אל תבוז כי זקנה אמך' הכוונה לפי הפשט שאם אין אתה מוצא בהדרכת האם הזקנה טעם נכון וכמליצת חז"ל (שבת פ"ט) לא בסבי טעמא מ"מ אל תבוז, כי בלא ספק ידעה טעם ונמוקה עמה. ומשנתנו שילהי ברכות (דף נ"ד) הביא מקרא זה על כלל מנהגי ישראל, וכמש"כ בפי' המשניות להרמב"ם פי' מתוק מדבש, והכונה אפילו אין אתה מבין טעם הדבר ונראה כאלו אותו מנהג "נזדקן" אל תבוז לו, דודאי יש לו טעם נכון ונעלה מדעתך ואל בינתך אל תשען… מעתה כמו שהמזבח היה עומד הרחק מקודש הקדשים ומכוון נגד הארון שהוא באמצע ההיכל… כך עלינו להעמיד את השולחן רחוק מן הארון ומכוון נגדו, זהו הנראה לכוון בדעת מאור עינינו הרמב"ם ז"ל, ואח"כ מצאתי גם בחתם סופר או"ח (סי' כ"ח) שכתב כן. ואיך שהוא יש טעם נאה ומתקבל על הלב למנהגנו, ותו אם ישתנה הבימה יבוטל הקפת הלולב אשר זה מבואר בשו"ע שנצרך להקיף בהלולב את הבימה, ושינוי זה יגרום לכמה שינוים לפוגת לב, ואני תפלה לנורא עלילה שינצור סגולה, מלנטות מן המסלה, כנפש העמוס בעבודה. נפתלי צבי יהודא ברלין".

האוסרים לשנות מחמת הידמות לגויים ומשום בחוקותיהם לא תלכו:

שו"ת מחולת המחניים (או"ח סי' ה):

=> על פולמוס בעניין זה של הזזת בימת בית הכנסת נכתב ספר שלם בשם שו"ת הר תבור שחיברו תלמידו של החת"ם סופר, הרב ישראל דוד יפה-מרגליות שלזינגר (1802-1864), בנוסף חיבר ספר נוסף בשם שו"ת מחולת המחניים שגם הוא מוקדש לעניין זה של שינויים במבנה בית הכנסת וסדרי התפילה בעקבות הרפורמים שחיקו את הנוצרים.

תשובה משו"ת מחולת המחניים או"ח סי'  ה' – נשאל מציבור שרצו לבנות בית כנסת ולהציב את הבימה בחזית בית הכנסת בסמוך לארון הקודש, וטענו שעושים זאת לשם שמים, וכמה טענות העלו, הראשונה מצד שוויתי ה' לנגדי תמיד שיתקיים גם בזמן קריאת התורה, ועוד שבכך מרוויחים מקומות נוספים בבית הכנסת, ובנוסף טענו שיש בכך תוספת פאר והדר לביהכנ"ס בעניני המון העם משום שכך נראים בתי התפילה המפוארים של הגויים שמסביבם.

והאריך בחומרת האיסור להידמות לגויים ובייחוד במנהגים דתיים שיש בכך בזיון לדת. וכתב שאפילו לא עושה כך בכדי להידמות לגויים עובר בכך בלאו של 'ובחוקותיהם לא תלכו', וכן על מראית עין בלאו של הרחקת ע"ז, ואם מכווין להידמות לגויים עובר בכך בשבעה לאווים:

"ואומנם אשר אמרתם לרומם בית ה' בעיני העם אשר צילם מרחף עלינו כבר ביארתי 'לא לפניו חנף יבוא' וחלילה  להחניף בעבודת ה' את בני האדם, והוא החונף העובד אנשים ולא את ה', והשרים מבקשים מאתנו לראות עבודתינו לה' ולא עבודתם להם, כי לא נעשה בהכ"נ בלתי לה' לבדו, ואמנם המתדמה נימוסי ומנהגי דת ישראל לנימוסי שאר הדתות הוא מחליף דת בדת כי כל דת ודת כשם שיש לה מצות ומעשים מובדלין זת מזה כן יש להם מנהגים ונימוסים מובדלין, והמערב את הנימוסין הוא מבזה דת שלו ונוטע כלאים בכרם בית ישראל, ובארנו למעלה בסי' א' שעובר המחליף נימוס בנימוס בשבעה לאוין גמורין [5] והוא חמור מחילול שבת, כי המה לאווין של ע"ז, וגם על מראית עין שנראה עובר על לאו של ע"ז…. (כאן מרחיב מאד במעלת מיקום הבימה במרכז ביכה"נ)… ומעתה חטאת האנשים האלו שעוקרים הבימה מן האמצע ומעמידין אותה בקצה מזרח, וגם שם יעמוד הקורא בתורה גדולה עד מאד, הנה נפלו במבוכת שתים רעות עשו עמי, לעקור קריאת התורה מן האמצע שהוא באמצע, בין לספרדים, בין לאשכנזים, ונדע אשר חסירי מדע המה, לא ידעו דבר מה טעם ספרדים, או של אשכנזים, אפס מלעיגים ובוזים את אבותיהם כאלו לא ידעו אבותיהם מה שהמה יודעים….

ומעתה מאחר שבררנו שמנהג הזה יש לו טעם ויסוד נכון, ומגיע עד רומו של עולם, הרי הוא בכלל מנהג והמבטלו הוא נקרא מבטל מנהג שעובר על איסור דאורייתא, כאשר נתבאר בשו"ת סימן ב' ומבואר ברמב"ם דחולק על מנהג נקרא זקן ממרא. ואמנם העושה להתדמות בית הכנסת שלנו בצורתו לצורת בתי תפלות שאר העמים ה"ז עובר בשבעה לאוין כמבואר לעיל סימן א'  ואם אין כוונתו לזה רק שנדמה לנו שעשה בשביל זה הרי הוא עובר על מראית עין של לאו דהרחקת ע"ז אשר לכמה פוסקים יהרג ועל יעבור, ועכ"פ צריך לכ"ע למסור ולאבד כל ממון שלו על מראית עין של לאו ע"ז כמבואר באריכות לעיל סימן א' בע"ה. ועל כל פנים אפילו אין בו לאו דע"ז עכ"פ יש בו כמה מלקות של לאוי' דמצבה כמבואר לעיל דאפי' מי שאין כונתו להתדמות עכ"פ נהי דאין בו לאו דע"ז אבל שארי הלאוין דמצבה ובחוקות הגויים וכדומיהן אית ביה, אפילו באיש אשר עושה כן עבור דוחק מקומות ולא להתדמות, אם עושין להתדמות לבתי תיפלות שלהם עוברים גם על זו בלא תעשה…".

** גם בספר "לב העיברי" (של הרב עקיבא יוסף שלזינגר. ח"א עמ' סב-סד) העתיק וחיזק את דבריו של מחולת המחניים.

שו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קס"ה)

כתב כנגד אלה שעקרו את הבימה מאמצעו של בית הכנסת, והציבו אותה בצמוד לארון הקודש בכדי להידמות לגויים שכך עשו בבית תפילתם וציין שבמעשה זה עוברים בלאו ד"בחוקותיהם לא תלכו", והוסיף שאסור להתפלל בבתי הכנסת שלהם.

אך כתב שאם הזיזו את הבמה לא בכדי להידמות לגויים אלא משום חוסר מקום יש ספק האם עוברים באיסור דאו' של בחוקותיהם לא תלכו, שאומנם מצד אחד המהרי"ק ודעימיה שנפסק להלכה ברמ"א כתב ש"כל שעושה כן משום כבוד או רווח ותועלת לו" אין בו משום חוקות הגויים (הביא שכך דעת החינוך, והרמב"ם בפיהמ"ש), כל זה רק באופן שלא ניכר מדבריו שעושה לשם חיקוי הגויים, אך כאן שכל המשנים את מיקום הבימה לחזית בית הכנסת זה משום חיקוי הגויים הרי זה אסור אף אם אינו מתכווין לחקות ('דדברים שבלב אינם דברים'), ולכל הפחות יש בזה משום מראית עין:

"ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בזה אשיב בקצרה דוודאי האמת בפי מעלתו נ"י דכל העושה דבר מעשה או עבודה כדי לדמות עצמו לאומות וגויי הארץ עובר בכמה לאוין ועל כן הבונים ביהכ"נ ומעמידים הבימה למעלה בקצה המזרח לפני ארון הקודש ומכוונים מעשיהם וקול זמריהם למנהגי עבודות שאר האומו' לדמו' עצמם להם עוברים בכמה לאוין: ב' לאוין של 'ובחקותיהם לא תלכו' 'ולא תלכו בחוקות הגוי' שנאסר שלא לדמות להם [וכמ"ש הרמב"ם בפי"ד מה' ע"ז ובשו"ע יו"ד סי' קע"ח], ונכפל בפ' ראה 'השמר לך פן תנקש אחריהם' ואמרו בספרי 'השמר' לא תעשה, ו'פן' לא תעשה. וגם אמרו שם בספרי שלא תאמר הואיל והן יוצאין וכו' אני יוצא וכו' עיי"ש והיינו כפירוש רמב"ן בחומש שם דהכוונה על איכה יעבדו הגוים האלה ואעשה כן גם אני לגבוה וע"ז בא הכתוב להזהיר וכמו שאמר עוד שם בספרי שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם או שמא תעשה כמעשיהם:

אמנם מ"ש מעלתו נ"י אפילו בעושה כן משום רווח המקום וכו' עובר ג"כ משום בחקותיהם לא תלכו ומייתי ראי' מסנהדרין דף נ"ב ע"ב דלולא דכתיב סייף באוריית' אע"ג דמרויח דלית בי' ניוול כולי האי ולא צערא כולי האי כמו בקופיץ אפי"ה היה אסור משום בחקותיהם לא תלכו, זה לא נראה לפי ענ"ד לדינא כן דהרי מבואר בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעי' א') בהג"ה דכל שעושה כן משום כבוד או רווח ותועלת לו לית בי' משום בחקותיה' לא תלכו והוא מדברי מהרי"ק שורש פ"ח שכ' בד"מ וביאר שם דלאו זה סובב על ב' ענינים או בעושה מעשה תמוה כמו דרכי אמורי או בעושה דבר שאינו ראוי לישראל כגון בלובש בגד של שחץ ושניהם טעם אחד להם שעי"ז ניכר ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעושה כן כדי לדמות להם וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דע"ז והובא בב"י סי' קע"ח שזה איסור בלורית כדי שלא לדמות וכ"כ החינוך במצוה רס"ב שכל שעוש' אחד מאלו שזכר שם כדי להדמות אליהם חייב מלקות מבואר דווקא בעושה כדי להדמות.

ואין להקשות הא הוי ליה התראת ספק דמי ידע אם עושה כדי להדמו' אלא א"כ אומר כן? זה אינו, כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וכמ"ש מהרי"ק הנ"ל, ותו כיון דקיבל התראה שפיר מחייבין לי', ולעולם אינו עובר משום בחקותיה' לא תלכו אלא א"כ עושה כדי להדמות אבל בעושה משום הרווחה או שאר תועלת לו לית בי' משום בחקותיה'.

אלא דמדברי מהרי"ק שם משמע דבעינן דווקא שיהא מוכח מתוך מעשיו ויהיה ניכר שאינו עושה אלא משום הרווחה דאם אינו מוכח יש לאסור משום מראית עין אבל מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' קע"ח) הנ"ל נראה מבואר דלא חייש לחשדא ולמראית עין מכ"ש בנידון שלנו וכו' וכדאית' בע"ז דף מ"ג ע"ב גבי בי' כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוי מוקמי בי' אנדרטא כן הי' נראה לכאורה:

איברא דעל דברי מהרי"ק ורמ"א הנ"ל יש תימה מהאי דסנהדרין דף נ"ב הנ"ל דמוכח אפילו אם אינו עושה כן כדי לדמות ג"כ אסור, ומדברי מעלתו נ"י (השואל) נראה לחלק דוודאי אם עושה דבר מעניני חולין אינו אסור אלא בעושה כדי להדמות אבל אם עושה עניני דתיי דנראה כמדמה דת לדת גרע טפי, וא"כ י"ל המשפט דין הורג הוא ג"כ ענין דתיי דבר משפט כי המשפט לאלקים הוא ונאמר לפניהם ולא לפני עכו"ם ולכך אסור טפי ואפילו אינו עושה כדי לדמות, אלא שעל זה קשה דא"כ בסנהדרין דף נ"ב ע"ב הוכיחו רבנן דסייף מותר הואיל וכתיבי, דאי לא תימא הכי הא דשורפין על המלכים אמאי אינו אסור משום ובחקותיהם ועל כרחך הואיל וכתיבי מותר, ומאי ראי' מהתם התם שאני שאינו מדמה דת לדת משא"כ בסייף, ועל כרחך דהש"ס אינו מחלק וגם ממקומו הוא מוכרע שהרי כל מוני המצות לא מנאו לאו זה של השמר פן תנקש אחריהם וכו' ופן תדרוש לאלהיהם וכ' דמיירי במדמה דת לדת וגם רמב"ן שפירש בחומש כן לא מנה זה ללאו בפ"ע וכן הרמב"ם וספר החינוך שכ' דנכפל הלאו בקרא דפן תנקש כו' ואי יש חילוק בין מדמה דת לדת או שאר חוק הו"ל תרי לאוין כיון דאין דינם שוה וע"כ כיון דמנו זה ללאו אחד ע"כ הכל בכלל לאו של בחקותי' לא תלכו ותו קשה טובא על דברי רמ"א שכ' ולכן שורפין על המלכים ותלה טעמא משום שהוא כבוד וקשה הרי הגמרא תלה טעמא משום דלאו מינייהו ילפינון וא"כ מוכח בהיפוך דלולא טעם זה דלאו מינייהו ילפינין דהוי מלתא דכתיבי בקרא אפילו הוא דבר של שבח אסור לעשות כמעשיהם.

ובאמת דברי הרמ"א מועתקים מדברי הר"ן בע"ז דף י"א, וכ"כ בדרכי משה, מיהו דברי הר"ן יש לישב ולכוון על דרך שכ' התוס' בע"ז דף י"א ע"א בד"ה ואי חוקה וכו' אבל הרמ"א א"א לישב כן, ועל כרחך צ"ל דהר"ן והמהרי"ק ורמ"א ההולכים בשיטה זו ס"ל דסוגיא דע"ז דף י"א דתלה טעמא דשורפין על המלכים משום חשיבות וסוגיא דסנהדרין דף נ"ב דתלה טעמא משום דכתיבו בקרא פליגו וכמ"ש הריטב"א בע"ז שם אלא דהריטב"א כ' דקי"ל כסוגיא דסנהד' והר"ן וסייעתו ס"ל דאדרבה סוגיא דע"ז הוא הסוגיא שהיא במקומה דאיסור בחקותיהם בע"ז שייכא וכמ"ש הר"ן שם וכן קבעו הרמב"ם בהלכות ע"ז פ' י"א ואע"ג דלפי"ז תוס' ד"ה אי חוקה הנ"ל פליגא על זה דהר"ן אפי"ה פסק הרמ"א כוותי' דרבים נינהו כדלעיל דגם הרמב"ם ומהרי"ק וחינוך ס"ל כוותי':

או יותר נכון לומר דכבר כתב מהרי"ק דאפילו דבר שהוא לכבוד או לשאר תועלת אם הוא דבר שאינו ראוי לישראל מצד צניעות או טעם אחר א"כ מוכח דעושה כן כדי לדמות ואפילו אי לאו כוונתו כדי לדמות, דברים שבלב כה"ג אינם דברים, ומוכחא מילתא דעושה כן כדי לדמות ועובר משום בחוקותיהם, וא"כ י"ל שריפה על המלכים נהי דהוא לכבוד אינו ראוי לישראל משום בל תשחית וכמו שאסרו חז"ל לזרוק כלים על המת וכן סייף שהוא ניוולו כמו שאמר ר' יהודא וכפרש"י שם בסנהדרין דאינו ראוי לישראל ליטול ממנו פניו וראשו שהוא צלם אלקים והדרת פניו, וטוב יותר הי' להורגו בחנק ככל סתם מיתה האמורה בתורה, וא"כ גם בהורג חבירו נימא דראוי לו כן וע"כ יאמרו הרואים שהורגין בסייף הוא משום דילפינין מינייהו וכן הרואין ששורפין על המלכים יאמרו דמינייהו ילפינין ולכך הוכרחו רבנן לומר ההיתר משום דכתיבא בקרא ומייתי שפיר ראי' משורפין ואתיא שפיר סוגיא דסנהדרין אפי' לדעת מהרי"ק וסוגיא דע"ז יש לפרש כפי' התוס' הנ"ל (ובזה מיושב היטב בסנהדרין דף נ"ב דקאמר ר' יהודא הטעם אסור משום דניוול הוא לו וקשה הא עיקר הטעם משום בחקותיהם אבל להנ"ל א"ש דהנך תרי צריכי להדדי וא"ש)

אמנם הר"ן (הביא ראי' למהרי"ק) סובר נהי דגוף הסייף כתיבי בקרא מ"מ להתיז ראשו אכתי מינייהו ילפינין וע"כ כיון דאית בי' טעמא על זה לא נאמר בחוקותיהם וכן שריפה נהי דכתיבא מ"מ לא כתיבא לשרוף על המלכים ולפניהם ממש רק במשרפות אבותיך ישרפו לך אבל לא לפניהם ממש וע"כ כיון דמינייהו ילפינין ואכתי יהי' אסור ולכך הוכרח הש"ס בע"ז לומר דהוא מותר משום דהוי מלתא דחשיבא לשרוף בפניהם [דעל זה לא שייך לאסור משום דבר שאינו ראוי לישראל] ושני הסוגיות עולים בקנה אחד ולפי"ז איכא למימר דאין חולק על דברי מהרי"ק.

ועכ"פ לפי"ז הדרן לנידון שלנו דאם מעמידין הבימה באמצע כדי לדמות לבתי תיפלה להם בוודאי אית בי' כמה לאוין, ואף אם עושין כן משום הרווחת מקום אם כי אינו ברור אם אית ביה איסור דאורייתא של ובחוקותיהם אבל וודאי כיון דכך נהגו מעיקרא לעשות הבימה באמצע ואין ראוי לשנות מנהג אבותינו אשר מעולם וע"כ מוכח מילתא דעושה כן כדי לדמות ואפי' אי אין כוונתם לדמות מ"מ דברים שבלב אינם דברים, וכ"ש דיש לומר דלכל הפחות אית בי' משום מראית עין.

ונהי דכבר כתבתי לעיל דמדברי הרמ"א משמע דאפילו מראית עין אינו, היינו בדברים אחרים אבל בענין שינוי מקום הבימה שרוב העושין כן עושין רק כדי לדמות וא"כ אפילו יארע קהילה שעושה כן משום כדי להרויח מקומות בוודאי איכא לחוש למראית עין ואסור, ואף ע"ג דאמרו דברבים ליכא חשדא הכא שאני דהרי חזינין דרבים עושין כן ברבים כדי לדמות ולכך גם ברבים איכא חשדא, (וגם אסור משום דעי"ז גם אחרים ילמדו מהם ויעשו כמוהם כדי לדמות ויעברו על לפני עור וכו' ויהיו ממחטיאי הרבים שאין מספיקין בידם לעשות תשובה) ולכך בוודאי לכ"ע שינוי הבימה אסור כדברי מעלתו נ"י (השואל, שאסר לשנות את מיקום הבימה אף לצורך הרווחת מקום. א.ב) ונכונים דברי מעלתו בזה אך לא מטעמי':

מיהו כל זה שייך בדבר שלא עשו אותה חוק לע"ז אפילו אם הישראל עושה כדי להרוויח או לתועלת אחר אסור לעבוד את ה' בדבר ההוא וראי' ממצבה שנאמר לא תקים לך מצבה וכפרש"י שם וכמו שביאר הרמב"ן בחומש ומעלתו כ' דאשר שנא הוא כלל, וזה דוחק, אלא כפי' הרא"מ בחומש שם דהוא נתינת טעם ומ"מ הה"ד בדברים אחרים איכא למימר דאסור וראי' מדברי התוס' בע"ז דף י"א ד"ה ואי חוקה וכו' שכתבו לפרש כן דכל שהוא חוק לע"ז אפילו אי כתיבא אסור וכן מצאתי בתשובת הב"ח סי' קכ"ז דאותן ניגונים שמיוחדים לע"ז אסורין מהאי טעמא:

ולכאורה יש להקשות על זה מהא דאיצטרכה התורה לאסור ולצוות ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עלי' אפי' לשמים וכן הא דאסרה התורה וצוותה לאו דלא תטע לך אשירה אצל המזבח ובהנך כלם כ' הרמב"ם בפ"ו מע"ז דהטעם משום שעשאו אותה חק לע"ז וא"כ למה לי קרא על זה? וכ"ש דקשה למה באמת אבן משכית מותר במקדש ובחינוך סי' שמ"ט השיג מטעם זה על הרמב"ם שכ' הטעם משום דהם חוק לע"ז מיהו אין ראי' מזה דאיכא למימר דבא ללמד למלקות דאי נילוף רק מבנין אב או ממה מצינו לא היו לוקין עליו והא דהותר במקדש אין קושיא כל כך אפילו לטעם הרמב"ם דהרי גם מזבח הותר במקדש ועיין בחינוך שם דבאמת פליג על טעם הרמב"ם בזה…".

מהר"ם שיק או"ח סימן עא:

כתב תשובה נוספת בעניין הצבת בימת בית הכנסת במרכז וחומרת האיסור לשנות כמנהג הגויים. וכתב שטעם האיסור להתפלל שם הוא מצד שאסור ליהיות נטפל לעוברי עבירה, ולא מצד איסור חוקות הגויים, שזה רק על הפועלים לשנות ועל הבונים:

"…תוכן הדברים וקושט דברי אמת, דכל המשנים ממנהגי ישראל, ומדמין ומשווין מעשיהן למעשה דתות שארי אומות העולם, עוברין בכמה לאוין שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות עבודה זרה [הלכה א'], ובירר ביותר ספר מחולת המחניים [סימן א'] ושם חשש דיש בו משום יהרג ואל יעבור. ואני כבר כתבתי שנראה שאין בו משום יהרג ואל יעבור, וגם ביארתי דהלאווין הם על העושין ומתקנין ורוצין בהן, אבל המתפלל שם לתומו, הואיל ואין לו בית הכנסת אחר או משום סיבה אחרת, אינו עובר בלאוין הנ"ל. ומכל מקום אסור לו מן התורה להתפלל שם, שאסור להיות נטפל לעוברי עבירה, ודרשינן בפרק קמא דמכות [ה' ע"ב] דנטפל לעוברי עבירה, כעוברי עבירה. ואפילו אם אינו מתפלל שם, אלא עומד או יושב שם בשעה שהם מתפללין בקאה"ר, דאפשר דבכהאי גונא לא מיקרי נטפל, מכל מקום הרי אמרו ביומא דף ע' [ע"א] דראיית מצוה מצוה משום ד'ברוב עם הדרת מלך' [משלי י"ד כ"ח], וממילא נשמע דהוא הדין ראיית עבירה עבירה, ואינו דומה מועטין העושין עבירה למרובין, וסברא זו סברא דאורייתא היא….. דברי החותם בברכה הדורש שלומו. הק' משה שיק מברעזאווע".

שו"ת אמרי אש או"ח סי' ז (של המהר"ם א"ש):

נשאל לגבי בית כנסת חדש שבונים, ורוצים לקבוע את הבימה בקידמת ביהכנ"ס ליד ארון הקודש, והשיב שאכן יש בדבר טעמים חשובים וכסברות שהוזכרו בתשובות לעיל, ועוד הוסיף טעמים בעניין הבימה על פי הקבלה. ולכן כתב שיד הרוצים לשנות על התחתונה, וכתב שוודאי כך לגבי הרפורמים שמגמתם 'לעקור את הכל' (לא התייחס מצד חוקות הגויים). והוסיף שבהזזת בימה בביהכנ"ס ישן יש בעיה נוספת מצד הלימוד שדרשה הגמ' מקרשי המשכן שהיה עליהם סימנים "קרש שזכה להיות בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום" ואין לשנותם:

"שינוי מקום הבימה למזרח בית הכנסת… על אודות אשר חדשים מקרוב באו גם במדינתינו, לשנות מנהג אבותינו הקדושים, אשר כל בתי הכנסיות אשר ראינו, בכולן הבימה שקוראין עליה בתורה באמצע בית הכנסת, ועתה במקצת הערים בונים אותה להלאה מן האמצע, ויאמרו כי רבינו בית יוסף בכסף משנה פי"א מהלכות תפלה (ה"ג) כתב כן כי בזמן הזה נוי יותר להעמיד הבימה להלאה מן האמצע. ומעלת כבוד תורתו הירבה להקשות על הכסף משנה ברוחב דעתו, והעלה כי הטעם שמעמידין הבימה באמצע איננו למען ישמע כל העם הקריאה והברכה לבד, אבל עיקר הטעם זכר למזבח שהיה באמצע העזרה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ז הכ"ג) שמקיפין הבימה בלולב לזכר שהיו מקיפין המזבח בלולב, ועל כן אין לשנות הבימה מן האמצע, והאריך עוד בדברי טעם…

ידיד ה', ראיתי דבריו טובים ונכוחים לתמימי לב אשר עינם לא תלעג לאָב ולא תבוז ליקהת אֵם, כי האנשים אשר במכתבו, עם ראשם במעודם, וכסף תועפתם מחזיקו, ויבוזו לשכל מליו, אלה לא את הבימה מן האמצע יחפצו לעקור, אבל מגמתם לעקור את הכל אחת אחת, ולבנות במה לעצמם, ולהנהיג הבהמ"ה הוא ההמו"ן ככל העולה על רוחם.

…..(כאן מאריך הרבה בחשיבות מקום הבימה בפשט ועל דרך הקבלה).. מכל מקום הרי שהבימה רומזת לדבר גדול, לא להשמיע קול בלבד. א"כ מי ימלא לבו לשנות מאומה אשר הנחילונו אבותינו הקדושים צורת בית הכנסת ותכונותיו מאשר השכיל ה' עליהם. ואם בבתי כנסיות הקטנים א"א לעשות כן (לשים את הבימה באמצע, משום שזה קרוב לפתח ולא מכובד, וכפי שביאר קודם לכן), אנחנו שאפשר לנו חלילה לנו לשנות מכאשר ראינו אצל אבותינו מאומה. ואין ספק כי הכס"מ לא עלה ברעיוניו אז דברי הזוהר הקדוש שהביאו המג"א והאליה רבא.

וכל זה בבאים לבנות בית הכנסת חדשה, אבל בתי כנסיות העומדים בבניינם, הבאים לשנות הבימה ממקומה, נראה דאסור עוד מהא דאיתא בירושלמי בשבת פרק הבונה (ה"ג) על הא דאיתא שם שכך היו רושמין על קרשי המשכן, והקשה שם וחש לומר שמא יחליף אמר ר' אחא לוכסן היה כתוב עליהן, ופריך ויחליף, פירוש ומה בכך, אמר רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים? אלא קרש שזכה להיות בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום – אף כאן שקנתה הבימה מקומה באמצע, אין לשנותה… וכולי עלמא מודה דיש בזה גנאי להראשונים. וכבר כתבנו דגם בבית הכנסת חדשה כל המשנה ידו על התחתונה".

שו"ת מחנה חיים ח"ג סי' י' (הרב חיים סופר 1821-1886. היה רב ופוסק בהונגריה):

אחרי שמאריך הרבה בחשיבות הצבת הבימה במרכז, ואף הוסיף עוד טעמים לכך מעצמו, כתב "כל בית כנסיות בישראל מעולם הבימה באמצע כאשר מביא בהר תבור משמו, ושורש האיסור בדין תורה הכל מפורש שם באר היטב יסודתו של הבימה באמצע בהררי פוסקים יעויין שם, ובפסק בי"ד התאמצו הרבנים להחזיק הדבר ולאמץ ידיים רפות כמבואר שם, יען שראו שהלכה רופפת ע"י המתחדשים…".

שו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סי' קיח):

דן בעניין מקום הבימה בבית הכנסת, ובסוף דבריו כתב נגד הרוצים לשנות את מקום הבימה כדי לחקות את הגויים, וכתב שעוברים בכך משום 'בחוקותיהם לא תלכו' ואפילו אם מכוונים בכך גם לנוי ביהכנ"ס:

"…ותו דאפי' לא היה לנו שום מקור לבימה באמצע רק שהוא מנהג בכל תפוצות ישראל החרדים לדבר ה', בוודאי אסור לשנות משום אל תטוש תורת אמך, כ"ש בדורות אחרונים שבעוה"ר כל העושים בדרך אחרת, רעה נגד פניהם להדמות לחקות הגוים ר"ל, והו"ל תו איסור גמור מהתורה משום ובחוקותיהם לא תלכו. והוא גרע עוד ממ"ש הט"ז או"ח סי' ח' סק"ג לענין גילוי ראש ע"ש וכ"כ מהר"י ברונא דמה דמשמע בש"ס דכיסוי ראש הוא רק מדת חסידות, זהו דוקא לדידהו שהיו בא"י והוו מסגו הכי, משא"כ אנן דדיירינן בין האומות וחשיב כחקות עכו"ם כו' כעובר על דת יהודית ע"ש…. וכבר העידו עליהם שלומי אמוני ישראל, דכל מגמת פני המשנים לקעקע ביצתן של כל מנהגי ישראל ותורתו ח"ו, וכך דרכו של יצה"ר כו'.

ואפילו תאמר שיש בהם מי שכוונתו לנוי בהכ"נ הלא עליו הכתוב אומר (דברים י"ב) ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו כו' ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן לה' אלוהיך (עי' ספורנו ואוה"ח הק' שם). ומה לנו להאריך בדבר שכבר קראו עליו מלא "וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות"…".

** וכ"כ לאסור בספר שבילי דוד (יו"ד קעח, ב) מובא להלן.

שו"ת דברי חיים (תשובות נוספות סימן יב):

בכותרת התשובה נכתב "פסק בית דין", ובגוף ה'פסק בית דין' כתב רשימה של דברים שנלמדו מהגויים ואסור לנהוג כמותם משום איסורי בחוקותיהם לא תלכו, ואף הפליג להגדיר את איסורי הליכה בחוקות הגויים כ"אביזרייהו דעבודה זרה ויש ספק אם אינם בכלל יהרג ואל יעבור"[6]:

"…על כן מצאנו עצמינו מחויבים בדבר זה, בראותנו בעוה"ר זה זמן זמנים מקרוב באו חדשים וחדשים עם ישנים מחבלים כרמים כרם ה' בפרוע פרעות בישראל פרצו ועברו חק, יודעים רבונם ומכוונים למרוד בו, ובנו ובונים במות לעצמם לנתוש ולהרוס להחליף ולשנות בתבנית דמות בנין בית הכנסת, ובעשיות מגדל, ובנין בימה, ובמחיצה בין עזרת נשים לאנשים, ובהעמדת חופה, ושינו כסות שליח ציבור, ועם אותן נערים הידועים המנוערים, ובשאר מנהגי בית הכנסת וניגוני תפלה הנהוגים בכל תפוצות ישראל מקדם קדמתה… כמו שנראה בעין בכמה מקומות לפני איזה שנים… כלפי שהזהירה תורה בכל אלה בכמה ל"ת ואמרה [ויקרא י"ח ג'] בחוקותיהם לא תלכו, השמר לך פן תנקש אחריהם [דברים י"ב ל'] איכה יעבדו [שם], ועל ידי כן קיומה של תורה חלילה היתה לבער… ועל כן מחוייבים אנחנו לחקוק בעט ברזל ועופרת לזכרון לדורות הבאים דברים אלו האמורים בכאן:

א. אסור לדרוש דרשה בלשון אומות העולם, וכן אסור לשמוע דרשה האמורה בלשון אומות העולם, על כן צריך כל בר ישראל אשר ישמע שרב או אחר דורש בלשון נכרי לעזוב בית הכנסת ולצאת חוצה, והדורש צריך לדרוש בלשון יהדות שמדברים בו ישראל הכשרים אנשי המדינה הזאת.

ב. אסור לכנוס להתפלל בבית הכנסת אשר אין לה בימה באמצע:

ג. אסור לעשות בית הכנסת במגדל.

ד. אסור לעשות מלבושים מיוחדים לשליח ציבור ומשוררים באופן שיהיה דומים לשאר נימוסי דתות:

ה אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג מימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה:

ו. אסור לשמוע תפילת קאהר, קל וחומר להתפלל עמהם או לענות אמן אחריהם, אף אם הוא מוכרח על ידי כן לקיים ישב בדד וידום וגו':

ז. בתי כנסיות הנקראים קאהר שוה"ל, מאחר שהוא בית אפיקורסות אסור לכנוס לתוכם.

ח. אסור לעשות החופה בבית הכנסת רק תהי' תחת השמים…

אלו בתי כנסיות אשר כתבנו שאסור לכנוס בתוכם, אין חילוק בין שאר ימים לשבת וראש השנה ויום כפור, ואף אם צריך להתפלל על ידי כן ביחידות, לחזק בדק של קיום תורתנו הקדושה אצל המון עם ה', שעדיין לבם קרוב אל ה' וגחלתו של אברהם עדיין בוערת בקרבם, למען ידעו ידיעה ברורה שכל מנהגי ותקנות ישראל יסודותם בהררי קודש… ושנית, ידעו שכל דבר שעושין לשנות מנהגי ישראל, להתדמות איכה יעבדו, הוא עובר בכמה ל"ת, וחמור מאכילת חזיר באיכות וכמות. בכמות, אכילות כזית חזיר הוא רק לא תעשה אחת, ועל שינוי וחילוף מנהגים בהתדמות הוא עובר על כמה לא תעשה. ובאיכות, כי לא תעשה האלה המה אביזרייהו דעבודה זרה ויש ספק אם אינם בכלל יהרג ואל יעבור… וכל ההרחקות הנ"ל שאסור לנו להתדמות להם ולנהוג מנהגיהם ולילך בנימוסהון, הוא רק מה שנוגע לעניני דת ואמונה, עבור שקיום תורתינו ודת שלנו היא רחוק מאד משאר דתות, שבכלל אזהרת תורה הקדושה הוא תרי"ג מצות מה שאומות העולם אינם מצווים, אבל זולת הדת אנו מוזהרים בתורה ובנביאים ובכתובים לכבדם ולדרוש בשלומם…. כל הדברים הנ"ל אסורים המה על פי השו"ע והפוסקים ואסור לשנות שום מנהג ישראל בבנין בית הכנסת או באיזה נימוס ומנהג המקובל מאבותינו ומדורות הראשונים והמשנה ידו על התחתונה. הק' חיים הלברשטאם מצאנז".

הרב יוסף דב סולובייצ'יק, נפש הרב[7] (עמ' 231-232):

לפי הרב סולובייצ'יק ישנו איסור תורה של הליכה בחוקות הגויים כאשר לוקחים מנהגים של גויים בבית תפילתם ומעתיקים לבתי הכנסת שלנו. וביאר שזוהי אחת המשמעויות היסודיות של איסור התורה של הליכה בחוקות הגויים וכפי שנאמר בדברים (יב, ל)  "השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלוהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני". בהתאם לכך הרב סולובייצ'יק התנגד גם להוספת הפיוט "יגדל" לתפילות, משום שהרעיון של דקלום יסודות האמונה לקוח מהכנסייה. כך גם התנגד לקיום חופות בבית הכנסת ולתפילה בבית כנסת ללא מחיצה, שמקור מנהגים אלו בנצרות, ואף אסר להיכנס להתפלל בבית כנסת כזה ואפילו בכדי לקיים מצוות שופר בראש השנה, משום שיש בכך איסור תורה:

"עיין רמב"ן עה"פ (דברים יב,ל) איכה יעבדו הגויים ההם את אלהיהם ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן לד' אלקיך, שיש איסור מיוחד בפנ"ע [וקשור הוא לאיסורי ע"ז] שלא לעבוד את ד' כדרך שעובדי ע"ז עובדים לאליליהם. ומהאי טעמא נראה שאיסור מיוחד הוא שלא להתפלל בתערובת אנשים ונשים, ולהתפלל הש"ץ ופניו כלפי העם [ואף בקריאת התורה כלפי העם אסר רבנו מפני אמירת הברכו, שהוא בבחינת תפילה], ולעשות חלונות של זכוכית צבועה, וללבוש הרב והחזן חלוקים שחורים מיוחדים. והאחרונים הביאו שהאריז"ל הקפיד מאד שלא לומר "יגדל", וטעם קפידתו בזה לא הביאו – ושמעתי בשם רבנו, שלומר המנון כזה (יגדל) הכולל בתוכו כל עיקרי האמונה יש בו משום חוקות עכו"ם, כנ"ל, שכן נהוג בתפילה אצל הקאטולים, שאומרים את הקעטעקיזם לחזור בפה על כל עיקרי אמונתם.

ועיין רמב"ם (ע"ז י"א, א) שהביא את הפסוק 'השמר לך פן תנקש אחריהם' כאחד המקורות לאיסור חוקות עכו"ם, ואילו לפי דרשת הגמ' סנהדרין (סא.), כל אותה הפרשה קאי אעובד עבודה זרה, ומה ענין פסוק זה לחוקות הגויים? אלא וודאי מכאן מוכח, שאף דעת הרמב"ם כהרמב"ן הנ"ל, שמה שדרשו בגמ' סנהדרין הוא בתורת דרשה, אך פשטיה דקרא מיירי בחוקות הגויים. כן העירנו רבנו.… ומה"ט החמיר רבנו כל כך בבתי כנסיות אשר בהם יושבים האנשים והנשים בתערובת, ופירסם בעיתונות כלפני ארבעים שנה איסור על הכניסה לתוכם אפילו לצורך קיום מצות תקיעת שופר בר"ה, דד"ז התחיל מהכנסיות של עובדי ע"ז להתפלל כל המשפחה ביחד, ועצם ההשתתפות בקיום מצוות באופן שכזה, שעושים כמו שעובדים עובדי ע"ז – לאליליהם, יש בו איסור מיוחד דאיכה יעבדו… ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן לדי אלקיך [כן הסביר לנו רבנו בשיעוריו]."

שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רלד (הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים. 1847-1910. היה רבה של העיר לומז'ה):

דן בעניין העמדת הבימה במרכז ביהכנ"ס, וכתב שדברי הכס"מ שאין זו חובה מצד הדין שהבימה תיהיה באמצע אלא הכל לפי המקום והזמן, אלו לימודי זכות אך באמת גם הוא סובר שהיא צריכה ליהיות באמצע, ומה שלא הזכיר זאת בשו"ע זה משום שלא היה במדינתו מנהג קבוע בזה. עוד כתב בעניין חומרת האיסור של ההידמות לגויים בזה וכפי שעשו הרפורמים שהעבירו את הבימה אצל ארון הקודש. אומנם כתב שיש בזה רק "דררא דבחוקותיהם לא תלכו" ולא ממש איסור התורה. ולבסוף ציין גם הוא, שאין חובה לצמצם שיהיה בדיוק במרכז:

"הנה שפיר חזי כ"ת שמפורש ברמב"ם פי"א מה' תפלה שהבימה צריכה להיות באמצע ביהכ"נ. ורק הכ"מ כתב שם לצדד להקל כשהביהכ"נ דחוק. אבל בב"י סי' ק"נ לא הזכיר קולא זו. ואפשר שחזר בו מזה. וגם דבכ"מ שם כתב זה רק ללמד זכות על אותם ששינו ועשו הבימה בסוף ביהכ"נ ע"ש. והנה בשו"ע סי' ק"נ לא הביא דין זה. רק הרמ"א הביאו שם. ונראה טעם השו"ע לפי שבמדינתו לא היה מנהג קבוע בזה. והנה הכ"מ לא הראה מקור לדין זה. אבל באמת הוא ש"ס מפורש בסוכה נ"א. וכבר הרגישו בזה הח"ס סי' כ"ח ומהרי"א סי' ג' ועוד אחרונים וכתבו שחלילה לשנות. עוד כתב שאיסור זה הצבת הבימה סמוך לארון הקודש מדוייק בלשון הרמב"ם:

ועוד נראה דהא הכס"מ כתב שם ש"קצתם עושים הבימה בסוף ביהכ"נ" ונראה דהיינו לצד הפתח ולא לצד ששם עומד אה"ק….עכ"פ שמענו שאין לעשות הבימה אצל ארון הקודש והקורא בס"ת יעמוד אחוריו לארון הקודש. ועוד דכיון שתפסו המתחדשים, רעפארמער. מנהג זה להדמות למנהגי הנכרי'. חלילה לשלומי אמוני ישראל להדמות אליהם ולזה החמירו בזה כ"כ הגאונים הצדיקים בתשובותיהם בשו"ת מהרי"א ומחנה חיים ועוד הרבה וכתבו מפורש טעם זה. ויש בזה דררא דבחוקותיהם לא תלכו. וכמליצת הח"ס ז"ל החדש אסור מהתורה. וכן מפורש בירושלמי דשקלים אל תשנו ממנהג אבותיכם.… וזהו ודאי איסור חמור להדמות לבתי עבודתם. וכבר אמרו חז"ל בספרי פ' שופטים שהמצבה הית' אהובה לפני המקום בימי האבות. ואח"כ כשהתחילו לעבוד ע"ז עליהם. נאסרה על ישראל ע"ש.

וכן מפורש ברמב"ם פי"א מה' עכו"ם ה"ב שאסור לבנות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהם רבים. והנה לשונו קשה מ"ש כדי שיכנסו בהם רבים. דהא סגי שיכתוב סתם שלא לבנות כבנין היכלות של עכו"ם. אבל לפי מה שכתבתי לעיל אתי שפיר דקמ"ל רבותא דאף שאופן הבנין שנהגו אינו מצד חוקות דתם. רק כדי שיכנסו רבים, והיינו שעושים הבימה למעלה לצד הכותל כדי שיהא המקו' מרווח בכ"ז אסור לעשות כמותם…. ומטרדותי לא אוכל להאריך והדין פשוט שאסור לעשות הבימה למעלה רק באמצע הביהכ"נ…

ונראה אשר אף שלשון הפוסקים היא באמצע ביהכ"נ. מ"מ הוא לאו דווקא בצמצום. רק יוכלו להסיע הבימה קצת לצד הפתח. ואולי באופן זה יהי יותר מרווח לפניהם.. ובכל זאת בנד"ד אין לקרב הבימה לצד אה"ק יותר מן האמצע כי בזה יעברו על ובחוקותיה' לא תלכו וכמש"ל… ודי לנו אשר בעונותינו הרבים בבית ובשוק מדמים את עצמינו למעשי העכו"ם ומנהגיהם. ולמה נוסיף עוד חטא על פשע לעשות כן ח"ו בביהכ"נ אשר באים שם על עת קצרה לשפוך שיחנו לפני הקב"ה".

שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת או"ח סי' פו. (הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר  1844-1932)

כתב גם הוא נגד שינויי הרפורמים בעניין בימת בית הכנסת ובעיקר ציטט את קודמיו:

"באיסור קביעת הבימה שלא באמצע ביהכנ"ס: יקרת מכתבו בא לידי וקראתי ע"ד שאלתו הרצויה, מאשר ידוע כי במקומכם מכמה שנים בעווה"ר האבן נגף לכל קהל ישראל במדינה אשר הבימה בביהכ"נ עומדת בקצה מזרח סמוך לארון הקודש כדרך החדשים, וכבר צווחו על דבר זה קמאי קמאי. והנה לענין איסורו משום דבעי באמצע במקום גבוה וש"ץ במקום נמוך, והרי הן שנים רעות עשו בזה, וכבר ידוע שיטת הרמב"ם [פי"א מהל' תפילה ה"ג] ורמ"א סי' ק"נ [ס"ה] ודברי מג"א סי' צ' [סק"ג] ותשובות מרנן זי"ע ה"ה תשו' חתם סופר או"ח סי' כ"ח ותשו' אמרי אש [או"ח] סי' ז' וכן בתשו' מהר"י אסאד סי' ג' ותשו' כתב סופר סי' י"ט ותשו' מהר"ם שי"ק בכ"מ, והועתק בתשו' ערוגת הבושם סי' ל', ועל כולם סובבים בנפלאות דברי מחולת המחנים [סי' א] אשר האריך והעריך לבאר כי אם עושים לדמות להם עוברים על ז' לאוין. ועוד נוסף לזה איסורים ואפילו בשלא לדעתם לא פלטו מאסורי תורה, ויראי ה' בתוך קהלכם כבר נשאו לבם לטובה לתקן שינוי זה, ובזמן הזה בכל מאמצי כחם ברצונם ליתן כל ההוצאות מכיסם למען הקם עול תורה ועבודה, ורק עקשות ונקשות עורף של הפושעים אשר הם בעוה"ר ברובם לא בטלו דעתם ומחשבתם לעזוב דרכם… לעבור על איסור ותקנות הגאונים אשר אסרו להתפלל בביהכ"נ כנ"ל, וגם לזאת אין רב ומנהיג בקהילתכם, כי מי אשר יראת ה' נגע בלבבו לא יבא בראש לעבור היות אחיחמץ. וע"כ לדעת מעכ"ת יש חששא רבה ע"ד אכילת בשר במקום זה ליראי ה' אשר מונעים עצמם מלבא בביהכ"נ זו, והיאך יסמכו על שוחט ובודק אשר אינן משגיחים מלעבור ומסייעים ידי עוברי עבירה, כמ"ש במהרשי"ק [או"ח] סי' ע"א ובכ"מ. ומלבד מזה מונה והולך כמה חששות וקולות אשר על פניהם ועל כולם שאין מי אשר יבא בראש השגחה, כי הקהל כצאן בלי רועה. וידוע במקומות אשר הרב אב"ד אינו בתוך מלאת טהר גברא, רבו המכשולות בעוה"ר".

ישכיל עבדי (חלק ז או"ח סימן ט):

מחמיר כמו הפוסקים הרבים בסביבת הונגריה ופולין, וגם הוא כותב שמוטב שיתפלל ביחידות ולא ייכנס להתפלל בבית כנסת כזה, ומוסיף שגם אם "אין כוונתם להתדמות, אבל הרי נראה הדבר למראית העין לכל כי הוא בדומה לבית תפילות שלהם":

"אם מותר לקבל עליו משרת רבנות כשהבימה אצל ארון הקודש ולא באמצע?… אם יותר טוב להתפלל ביחידות מללכת שם?

זאת אשיב בס"ד… (וכאן מביא את דברי הרמב"ם והכס"מ ואת דברי החת"ס, מחולת המחניים והפוסקים האשכנזים שהחמירו. ומסכם:) הנה העתקתי את כל האמור בזה שממנו יחכם ויוסף לקח שאל נא מי שהוא ירהיב עוז בנפשו לצאת נגד כל הסכמת הרבנים הגאונים הנ"ל שהיתה מלווה בכל מיני חרמות וכו', ומוטב לו להתפלל ביחידות ואל יקרב אל פתח ביתם, שאף שאין כוונתם להתדמות, אבל הרי נראה הדבר למראית העין לכל כי הוא בדומה לבית תפילות שלהם, וברור שבימי מרן הקדוש לא היה כזאת בבית תפילות שלהם.

ואם אל סודו תדרוש עיין בדברינו דעה והשכל ח"ד סימן א'…." (וכאן מאריך בטעם על דרך הקבלה מדוע התיבה צריכה להיות במרכז בית הכנסת).

שו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן ד': (אות טו וטז והלאה).

פרס את הסוגיא באורך , וכתב גם הוא שהרוצים להידמות לגויים יש בכך משום אביזרייהו דעבודה זרה, ושאסור ללכת להתפלל שם וליהיות נטפל לעוברי עבירה. ואף אסור לכהן כרב בבית הכנסת כזה, ואם כבר מכהן כרב ולאחר זמן שינו את מקום הבימה עליו לעזור לאלתר את משרתו.

בנוסף לכך מציין לפסק רבנים חשובים שיצא וחתמו עליו מאה רבנים לאסור להתפלל בבית הכנסת כזה ששינו את מקום הבימה כדי להידמות לגויים. עוד כתב שאין כלל מקום לחלק בין ספרדים לאשכנזים בעניין מקום הבימה, ואיסור זה חל על כל הקהילות בכל העולם בלא חילוק אם נחשפו לרפורמה או לא.:

"…היוצא מכל הנ"ל דמצות העמדת הבימה באמצע ביהכ"נ יש בזה בין מצד ההלכה… ובין מצד המנהג דאל תטוש תורת אמך…

וכל זה אף אם לא הי' כוונתם להתדמות ומכל שכן כעין נדון דידן דכל המשנים משום שרוצים להשוות עם הגוים, בלי שום ספק, והוי אביזרייהו דע"ז כמו שכתב הדרת גאונו, ויש לקרוא עלייהו וישכח ישראל עושיהו ויבן היכלות, וכמ"ש במשנה ברורה (שם סי' ק"נ בביאור הלכה), ולא רק את הבימה באמצע רצונם לעקור, אלא מגמתם לעקור את הכל אחת לאחת, בודאי שייך בזה מש"כ בת' מהר"ם שיק (סי' ע"א), דכל המשנים ממנהגי ישראל ומדמין מעשיהן למעשי דתות שאר אוה"ע, עוברין בכמה לאוין שכתב הרמב"ם (בפי"א מה' ע"ז), ובירר ביותר בס' מחולת עינים, ושם חשש דיש בזה משום יהרג ואל יעבור, והמהר"ם שיק פקפק בזה, וכן האריכו בזה בס' לב העברי ובת' מחנה חיים (תליתאי סי' י'), וכמו כן הביאו מס' הר תבור חומר האיסור, וכי העובר ע"ז איסורא דאו' רביע עלי', ונקרא זקן ממרא…

והנה בדבריהם נמצא ג"כ בירור, למש"כ כהד"ג שליט"א, בנדון אם מותר להיות צירוף לעשרה שם, וכן אם דר במקום שיש בהכ"נ כזו, אם נכון יותר להתפלל ביחידות, מלילך לשם לשמוע קדיש וקדושה, – דהרי מבואר שם, אף בתשו' מהר"ם שיק, דפקפק על הא דכתב בס' מחולת עינים דיש בזה משום יהרג ואל יעבור, אבל כתב, דעכ"פ אסור לו מה"ת לילך להתפלל שם להיות נטפל לעוברי עבירה עיי"ש, וכה"ג איתא עוד ביתר חומר הדין בתשו' וספרים מגדולי הדור אחרים.

וכל זה, אף אם לא הי' הראשונים בדור אשר לפנינו כבר נתעוררו בזה, לחזק בדק הבית, ולגזור אומר איסור וחרם מלהתפלל בבהכ"נ שנעקר הבימה מאמצע, מכל שכן אשר כבר עשוהו וחתימי עלי' קרוב למאה רבנים גדולים וצדיקים, לאסור ליכנס ולהתפלל בבהכ"נ אשר אין לה בימה באמצע… ונעשה כ"ז בחרמות גדולות כמבואר שם…

ולא הבנתי מה שהביא כבודו בשם אותם קצתם משם, שאומרים כי האיסור של רבותינו הגדולים נגד הבימה, הוי רק למדינתם ולא לשם, – דהרי מפורש נאמר שם, במודעא רבה, שכל הנאמר בפסק ב"ד הוא על כל מקום וכל זמן, חוק ולא יעבור לעולם, וכמו כן השד"ח (אסיפת דינים מערכת בית הכנסת אות י"ג) הביא כ"ז לפסק הלכה, ולא עלה על דעתו לומר שלא פשטה איסורם בכל ישראל, ואף שהוא בעצמו הי' ספרדי, קבל הפס"ד באימה וביראה כמבואר שם, ומכ"ש אנחנו האשכנזים מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, צריכים אנחנו למשוכי בתרייהו, ולקבל עלינו בכל תוקף ועוז דבריהם כגחלי אש, ומכ"ש שכבר נתברר שמצד הדין כן הוא, והתורה נצחיית בכל מקום ובכל זמן.

ובנוגע לנדון אם יכול לקבל עליו המשרה בבהכ"נ כזה, הנה כבר דן בזה בתשו' מהר"ם שיק, ומסיק להלכה אפילו באיש אשר טפלי תלוי בי', וכבר הי' משרת והתפרנס בכבוד בבהכ"נ כזה, מחויב לעזוב משמרתו, והוכיח זאת בראיות מש"ס ופוסקים, וכ"כ השד"ח שם, להשיג, על גדול א', שפסק שאין מחויב לעזוב פרנסתו בשביל זה, ע"ז כתב, דאלו ראה כל הכתוב בזה (הזעקות שזעקו חכמי אשכנז מחמת שינויי הרפורמים שרצו להידמות לגויים. א"ב), לא הי' כותב כן, שהרי כמה רבנים קרוב למאה החרימו שלא ליכנס שם להתפלל, וא"כ ההולך לשם להתפלל או לדרוש, הוא עושה איסור גמור, וכדי שלא לעבור איסור, את כל הון ביתו יתן, שחייב לבזבז כל ממונו על זה, לא מיבעי' אם נאמר דחרם זה חשוב איסור תורה, אלא אפילו נימא דחשוב איסור דרבנן, הרי כתב הרדב"ז דחייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור על איסורין דרבנן, עכת"ד, ואנן מה נענה אבתרייהו.

ובזה הנני ידידו דושת"ה כל הימים ונזכה שיתהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, ובא לציון גואל צדק בבי"א. יצחק יעקב ווייס".

הרב קוק ומקום הבימה בביהכנ"ס בזכרון יעקב:

מתוך רביבים ה' כסליו תשע"ב (בשבע גליון 470) – מסע הרבנים ותוצאותיו":

"זכרון יעקב היתה המושבה הגדולה ביותר, ומצאו שם שבית הספר מעורב, המורים חילוניים, והשפעות זרות גורמות להתרחקות מהדת. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאפילו בבית הכנסת קבעו פקידי הברון את הבימה בסמוך לארון הקודש, כמנהג הרפורמים.

באספה עם הוועד אמר הרב קוק שצריך "לעשות תיקון גדול בבית הספר, להפריד בין הכיתות שילמדו התלמידים לחוד והתלמידות לחוד…" היו מורים שהתווכחו על כך, ובסופו של דבר הוועד קיבל את הדרישה באופן עקרוני, אולם החליט למסור את סידור העניין לוועידת בית הספר.

עוד מסר הרב קוק את פסק הרבנים שחובה להעמיד את הבימה במרכז בית הכנסת. גם על זה היו שהתווכחו וטענו שכל זה אינו אלא מנהג. אבל הרב קוק השיב שאין כאן מקום להבחין בין דין למנהג, בכל אופן שינוי זה מבטא "טמיעה ועקירת היהדות". בסופו של דבר הוועד הסכים שיעבירו את השאלה לאספה הכללית תוך שהם יתמכו בדרישת הרבנים.

…. באותה שבת שבה שבתו הרבנים בזכרון יעקב העבירו באופן זמני את הבימה למרכז בית הכנסת, שכן הרבנים התנו בכך את הסכמתם לבוא לבית הכנסת, אך לאחר מכן החזירו אותה למקומה הראשון. לאחר שכינוס האספה שבה היו אמורים להחליט באופן סופי היכן תעמוד הבימה התעכב, אזרו עוז שניים מהחברים, שברו את בסיס הבימה והעבירו אותה למרכז בית הכנסת. משנודע הדבר הוחלט בוועד המושבה להטיל על השניים קנס כבד, מפני "שמעשה זה נגד כל התקנות של הועד… ויכול לגרום דמורליזציה והרס לעבודה וסדרי עבודת הוועד". אולם חברים רבים התקוממו על העונש, ואמרו שהשניים הללו ייצגו במעשיהם תושבים רבים שעודדו אותם לכך. ואחד טען שהרבנים אמרו "שחייבים לשבור את הבימה, לכן היה הגבאי כאילו מוסמך לעשות זאת". לבסוף הוחלט ברוב קולות לפטור אותם מתשלום הקנס, ומקום הבימה נשאר במרכז בית הכנסת כדרישת הרבנים".

אגרות קודש, (חלק כ"ג, אגרת ח'תתב עמוד קנו):

אגרת זו נכתבה כמענה לרב אחד שרצה לכהן כרב בקהילה חדשה, ושאל את הרבי מליובאויטש באיזה תנאים לקבל את רבנות בית הכנסת, ובין הדברים כתב לו הרבי מליובאויטש שיש להקפיד לקיים את המנהג שהבימה "באמצע בית הכנסת", ולשם כך צריך שלכל הפחות תיהיה שורה אחת של מושבים בין ארון הקודש לבימה. אומנם לא כתב האם זה משום קיום המנהג או משום איסור חוקות הגויים:

"…בין מקום קריאת התורה וארון הקודש – לפחות שורה אחת יושבים הפסק".

דברי המקילים, והמקומות בהם לא הנהיגו איסור בזה:

שו"ת שרידי אש (ח"א או"ח סי' טו)

בתחילת דבריו מביא את דברי 'גדולי הדור' שאסרו להתפלל בבתי הכנסת שעשו בהם שינויים רבים שלמדו מהגויים כהכנסת עוגב, שירת נשים, ומחללים בו שבת. לאחר מכן נשאל האם מותר לקרוא בתורה בבית כנסת שלא עשו בו שינויים רבים כגויים, אלא רק הזיזו את הבימה.

ואומנם השיב שלכתחילה וודאי שאסור לשנות את מקום הבימה ואף יש בזה משום איסור 'חוקות הגויים', אך לעניין להתפלל ולקרוא בתורה בבית כנסת כזה וודאי שמותר ואף יש מצווה בכך לזכות את המתפללים שהם לא עשו שום איסור, אלא רק גבאי בית הכנסת עברו על האיסור כששינו. לאחר זמן הוסיף בהערה על התשובה ששמע שבהונגריה היו רבנים שאסרו זאת, אבל מבאר שזה היה שם כחלק מהמלחמה בהתבוללות שהזזת הבימה היתה מסימניה הראשונים, וכתב שזה לא שייך במקומות שלא הגיעה הרפורמה:

"אם מותר להתפלל בבית כנסת שהבימה בו אינה באמצע… לשאלתו אם מותר לקרוא בתורה בביהכ"נ שאין לו בימה באמצע, וגם איך נהגו היראים בברלין – לא ידוע לי איך נהגו, כי בברלין שינו את מקום הבימה רק החפשיים (הרפורמים) והללו הנהיגו גם עוגב לנגן בו בשבת ויו"ט עם מקהלת נשים. ועל בתי הכנסת הללו הכריזו גדולי הדור איסור להתפלל בו, לפי שיש בו הרבה איסורים, איסורי שבת, קול באשה, חוקות הגויים, שאיפה להתבוללות ולטמיעה בין הגויים.

ועל השאלה אם מותר מצד ההלכה לקרוא בביהכ"נ שאין בו עוגב אבל הבימה אינה באמצע – הנה הרמב"ם בהל' תפילה פי"א ה"ג, כתב: "ומעמידין בימה באמצע הבית… כדי שישמעו כולם". ובכ"מ שם כתב שאין זה מן החיוב, אלא הכל לפי המקום והזמן. והמחבר בשו"ע השמיט דין זה, כי לפי שיטתו אין זה אלא מנהג. ואולם רבנו הרמ"א בשו"ע או"ח סי' ק"נ ס"ה, העתיק לשון הרמב"ם. וכבר הראו שהמקור הוא בסוכה נ"א, ב ובירושלמי סוכה פ"ה ה"א ובזוה"ק פ' שלח קס"ד, ב.

והנה החת"ס או"ח סי' כ"ח האריך לבאר טעם האיסור, ואחריו בשו"ת משיב דבר ומהר"י אסאד, ועוד. וברור, שאסור לשנות את מקום הבימה מצד המנהג, שכן נהגו רבותינו ואבותינו מדורי דורות. ועיין במהר"ם שיק שכתב, שגם בימה שלא באמצע הוא מטעם חוקות הגויים. 

ברם, אעפ"י שיש כאן איסור לעשות הבימה במקום אחר, מ"מ אין איסור להתפלל שם ומכש"כ שאין איסור לקרוא בתורה בציבור. אדרבא, יש כאן מצוה לזכות את הרבים במצות קריאת התורה, כי המתפללים שבאים להתפלל בציבור לא עשו שום איסור, ורק בוני ביה"כ והגבאים ששינו, הם שעשו שלא כדין. ולא שמעתי מעולם שהרבנים אסרו להתפלל בביכ"נ שאין לו בימה באמצע. +עכשיו הוגד לי כי באונגרן אסרו הרבנים להיכנס לביהכ"נ שאין הבימה באמצע, אבל זה היה בשעת מלחמה נגד זרם ההתבוללות, והרחקת הבימה מאמצע ביהכ"נ היה מסימניה הראשונים של ההתבוללות, ר"ל. משא"כ במקומות שאין שטן ההתבוללות מרקד שם.+ ויודע אני, כי בעיר קיברטי בליטא הסמוכה לגבול גרמניה בנו ביהכ"נ והעמידו את הבימה סמוך לארון הקודש שלא ברצון חכמים, ואעפ"י כן לא נמנעו הרבנים להתפלל שם אם נזדמנו לשם.

ורק משום מיגדר מילתא וכדי שלא לתת חיזוק להעושים שלא ברצון חכמים וכדי שלא יאמרו: התירו חכמים, הייתי מייעץ לכבודו, או לבעל קורא אחר, שלא להתפלל שם בקביעות ולאמר בגלוי את הטעם, שנמנעים להתפלל בשביל הבימה שאינה באמצע, אבל ח"ו לבטל עי"כ תפילה בציבור. בברכה למר מוקירו, יחיאל יעקב וויינברג".

שו"ת אג"מ או"ח ב, סי' מא-מב.

כתב שוודאי לכתחילה צריך להעמיד את הבימה באמצע בית הכנסת, והוסיף גם הוא, שאם כבר הוזזה הבימה מותר להתפלל בבית הכנסת כזה, וזה שאסרו בהונגריה זה היה רק משום מלחמתם ברפורמים:

סימן מ"ב – "בדבר בימה באמצע ודאי יש לעשות באמצע. אבל לענין להתפלל בביהכ"נ שלא עשו באמצע איני רואה לאסור, ומה שאומרים שבאונגארן (הונגריה) אסרו לא ידוע זה בברור, ומסתבר שהיה זה רק במקומות ההם שעשו זה בשביל רעפארם כי במקומות ההם היה זה מהתחלות מעשה הרעפארמער הרשעים, אבל במקומות אחרים שאין כוונתם בשביל רעפארם (רפורמים) אלא בשביל שיהיו יותר מקומות ועוד טעמים כאלו אין לאסור מלהתפלל שם, כי אין זה מעיקרי דיני קדושת ביהכ"נ אלא כדי שישמעו כל המתפללים קריאת התורה כמפורש ברמ"א סימן ק"נ, וכן הוא ברמב"ם פי"א מתפלה ה"ג, והכס"מ מיקל אף לכתחלה בבתי כנסיות קטנים להיות לצד אחד בשביל נוי עיי"ש, ולכן אף שודאי לכתחילה צריך להשתדל שיעשו הבימה באמצע שלא לשנות ממנהג כל מדינותינו, ועיין בחת"ס או"ח סימן כ"ח שנתן עוד טעם חדש מסברתו במה שצריך באמצע ואף שאין טעמו מוכרח מ"מ לכתחלה יש ודאי לחוש לדבריו, אבל לענין לאסור להתפלל גם לטעמיה אין שום מקום, ואם האמת כהשמועה שאסרו באיזה מקומות היה זה רק הוראת שעה במדינתם בשביל הרעפארמער, ואם יש שני בתי כנסיות באחד הבימה באמצע ובאחד בצד אחד יש לקבוע מקום תפלתו בביהכ"נ שהבימה באמצע שהוא כהראוי והגון".

סימן מ"א – "(אחרי שמביא את דברי הרמב"ם, הכס"מ והחת"ס בסיבת מיקום הבימה במרכז, מבאר שא"צ לצמצם בכך)… על כל פנים לטעמו (של החת"ס) וכן איתא גם במשיב דבר שהוא דמי למזבח יש נמי לעשות באמצע שכן היה מזבח הזהב בפנים ומזבח העולה בעזרה. אבל מכיון שהוא רק מסברא בלא מקור נראה שמטעם זה אין להחמיר שיהיה מצומצם באמצע, וסגי שיהיה לכל הפחות משוך ממקום גבוה שנעשה לארון הקודש מקום שיוכלו להקיף בריווח בלא דוחק כי טעם הקפה יותר טעם ממה שקורין עליו באיזה שבתות דיני הקרבנות, אבל לקרב סמוך ממש למקום של הארון הקודש הוא אסור להחת"ס אף בביהכ"נ קטן… ידידו, משה פיינשטיין".

שו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' י"ז).

את תשובתו בעניין מקום הבימה כתב לאב"ד במרוקו. בדבריו מזכיר את דברי החת"ס ואת ההתנגדות החריפה בקהילות האשכנזיות לשינויים במנהגי בית הכנסת (אומנם כתב שהסבריהם בדברי הכסף משנה דחוקים, ועוד שקשה על סמך דרשות לדחות את דברי הכס"מ), וביאר שכל זה היה בעיקר מחמת חששם הגדול מהיסחפות אחר הרפורמים שניסו להידמות לגויים, אך כתב שהספרדים יכולים להקל בעניין העמדת הבימה בסוף ביהכ"נ בסמוך לארון הקודש אם יש בכך צורך לשמיעת החזן, חוסר מקום, ואף לנוי מותר וכדברי הכסף משנה, משום שבמדינות ערב שלא היתה הפירצה של הרפורמים והמתחדשים בזה, לא הקפידו שלא להציב את הבימה מקדימה סמוך לארון הקודש, ואף כתב שכך נהגו במצרים ובמקומות נוספים:

"בענין מקום התיבה של בית הכנסת, שאנשי הועד של בהכ"נ הרחיבו גבולם ובנו ושכללו מחדש את בהכ"נ, וחלק מהם רצו לשנות מקום התיבה שעליה קוראים בס"ת, מאמצע בהכ"נ לפינת בהכ"נ, וחלק מהם מעכבים באומרם שמקום התיבה צריך להיות באמצע דוקא, ומעלת כבוד תורתו הסכים לדברי המעכבים, ע"פ מ"ש השדי חמד (מערכת בהכ"נ סי' יג) בשם החת"ס שאין רשאים לשנות מקום התיבה, וציין עוד לדברי הרב מחולת המחנים (סי' ה') שענין בימה באמצע בהכ"נ הוא יסוד מוסד אשר כמעט כל התורה נשען עליו, ובספר הר תבור הביא שמנה עשר מכתבים מגאוני הדור שכולם אוסרים באיסור גמור להתפלל בבית כנסת אשר הבימה אינה באמצעו, והעושה כן איסור תורה רביע עליה, ואם עושה להתדמות להם עובר על ובחקותיהם לא תלכו. עכת"ד…

….(כאן הביא את דברי הרמב"ם והכס"מ במלואם) ובשו"ת זרע אמת ח"א (סימן כו) הביא להלכה כל דברי מרן הכסף משנה הנ"ל, ע"ש. גם המאמר מרדכי (סי' קנ סק"ג) כתב, שהמנהג שלהם, שהבימה של בהכ"נ היא בסוף בית הכנסת, ולא באמצע, וכדברי מרן הכסף משנה הנ"ל, וההיכל הוא באמצע כותל המזרחי, ויש ספסלים מן הצדדים שהאורך שלהם בין צפון לדרום וכו', ע"ש… והטור והרמ"א בהגה (סי' קנ) כתבו, שעושים הבימה באמצע בהכ"נ שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם. ע"ש.

ותבט עיני בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' כח), שהביא דברי מרן הכס"מ הנ"ל, וכתב, והנה לא הראה הכס"מ מקור דברי הרמב"ם, שהבימה צריכה להיות באמצע בהכ"נ, והוא ש"ס ערוך בסוכה (נא ב), בבהכ"נ של אלכסנדריא, שהיתה כמין בסילקי גדולה (פירש רש"י, פלטרין גבוהים נקראים בסילקאות), ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה, והסודרין בידו, וכיון שהגיעו לענות אמן, הלה מניף בסודר, וכל העם עונים אמן. ויפה כתב הכסף משנה ללמד זכות על קהלות שנוהגים היפך זה, אבל נ"ל שנשתבשו קהלות אלו בזה, שאדרבה י"ל קל וחומר, שהרי אנשי אלכסנדריא לא היו כל הקהל שלהם שומעים, והוצרכו להנפת סודרים, ואעפ"כ העמידו הבימה באמצע, וכ"ש בשאר מקומות וכו', אלא ודאי דלאו שפיר למעבד הבימה בסוף בהכ"נ. ומסברא נ"ל שכיון שאנו מחזיקים הבימה שקוראים עליה בס"ת פרשת הקרבנות כמו המזבח, שמפני כן נוהגים להקיף ולסבב הבימה בחג הסוכות, דוגמא למה שהיו מקיפים ומסבבים את המזבח [א"ה, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ז מהל' לולב הכ"ג): "שכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בהכ"נ ומקיפים אותה בכל יום, כדרך שהיו מקיפים את המזבח, זכר למקדש". וכ"כ הטור ומרן הש"ע (סי' תרס)…. ואותו מזבח שהיה בהיכל, שהוא מזבח מקטר קטורת היה עומד באמצע הבית, מכוון בין מנורה לשלחן, והואיל והבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי, ראוי להעמידה באמצע בהכ"נ, לדמותו לבית המקדש ככל האפשר, ואין לנו לשנות במקדש מעט שלנו. ע"כ….. והגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' טו) כתב, אודות אנשים שרצו להעתיק הבימה של בהכ"נ הבנויה באמצע, ולהעמידה סמוך לארון הקדש, הנה מלבד שכל חדש אסור ובפרט בבהכ"נ וכו', מלבד זה נראה לי שגם ע"פ הדין אסור לשנות בכיו"ב, שאע"פ שלפי ד' מרן הכסף משנה (פי"א מה' תפלה) אין חיוב מן הדין לעשות הבימה באמצע, ולכן נהגו בקצת מקומות להניח התיבה בסוף בהכ"נ, שיותר נוי הוא להיות הבימה בצד וכו', ולפ"ז יש מקום להתיר לשנות המנהג, אולם יש להשיב ע"ד מרן הכ"מ וכו', אלא נראה שעיקר הטעם שהבימה צריכה להיות באמצע, מפני שהיא במקום המזבח שבעזרה…. אולם הדבר קשה להוציא דין ע"פ דרשות שלא הוזכרו בדברי הרמב"ם והראשונים, ולחלוק ע"פ זה על דברי מרן הכס"מ, שתפס עיקר כלשון הרמב"ם שהוא כדי שישמעו כלם….

והאמת ניתנה להאמר שכל מה שהרעישו גאוני ישראל בארצות אשכנז להקפיד על העמדת הבימה באמצע בהכ"נ, עיקר כוונתם כנגד הריפורמים למיניהם שהיתה להם כוונה זדונית בבתי הכנסת לדמותם ולהשוותם לכניסיות ולבתי תפלות של הנוצרים, ועליהם נאמר וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, וכמ"ש כיו"ב בשו"ת נודע ביהודה מה"ת (חאו"ח סי' יח) לגבי הרוצים לבנות בית כנסת בעל שמונה צלעות, שאף שאין בזה איסור מן הדין, מ"מ אם כוונתם בזה להתדמות להיכלי שרים, קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ואין ראוי לנו בגלותינו להתדמות להם, ואין לחדש דבר וכו', עיי"ש. וכ"ש להתדמות לבתי עובדי אלילים, ולכן יצאו גאוני ישראל כנגדם בכל תוקף, עם כמה חרמות ואיסורים להתרחק מהם ומהמונם, ובעוז ותושיה עמדו בפרץ נגד מחללי כרם ה' צבאות, בקעה מצאו וגדרו בה גדר, וכן מבואר בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' קסה), שהבונים בהכ"נ ומעמידים הבימה סמוך לארון הקדש, ומכוונים מעשיהם למנהגי עבודות שאר האומות, ומדמים עצמם להם, עוברים על ובחקותיהם לא תלכו וכו', ונאמר, השמר לך פן תנקש אחריהם וכו'. ואפילו אם עושים כן להרווחת המקום אף שאין הדבר ברור שיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, אבל י"ל שלכל הפחות יש בזה משום מראית העין, ואפי' ברבים איכא חשדא בכה"ג, ועוד שהואיל ואבותינו נהגו מאז ומעולם לעשות הבימה באמצע, אין ראוי לשנות מנהג אבותינו אשר מעולם, וכשעושים כן מוכחא מילתא שעושים כן כדי להדמות לעכו"ם וכו', עיי"ש….. ובשו"ת שאילת שלום מה"ת (סי' קעט) כתב, דמ"ש מרן הכס"מ ללמד זכות על קהלות שעשו הבימה בסוף בהכ"נ ולא באמצע וכו', היינו בדורות ההם שכל כוונתם לשם שמים, ועשו כן להרווחה ונוי, אבל במדינות אלו ובדורות הללו אשר פשתה בהם מספחת המינות ואפיקורסות חלילה לשנות מקום הבימה, וחז"ל דרשו על הפסוק ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך, שאע"פ שאהובה היתה לפניו בימי האבות, כיון שעשאוה האומות חוק לע"ז נעשית שנואה לפני המקום, וה"נ בנ"דד שברצונם להעמיד הבימה סמוך לארון הקדש, אף שגם זאת היתה אהובה לפני המקום בדורות הקודמים, עכשיו שרבו המינים והכופרים בתורת משה, אין השכינה שורה שם, ואפילו אם הקהל עשו זאת לתומם אין להתפלל שם, והמתפלל שם אין תפלתו מקובלת וכו'…..

והנה לפי המבואר בשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל שעיקר הטעם הוא משום שלא להתדמות לבתי תיפלתם, ושיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, ע"ש. שמכיון שהריפורמים שינו מקום הבימה לבנותה סמוך לארון הקודש, כדי להדמות לכניסיות העכו"ם, חלילה לשלומי אמוני ישראל להדמות אליהם, ושעל כן החמירו גאוני ישראל בזה, והזהירו שיש במנהג זה משום ובחקותיהם לא תלכו. ובודאי שאיסור חמור הוא להדמות לבתי עבודתם וכו'.. לפ"ז נראה שבמקומות שאין ריפורמים מצויים שם כמו במצרים ובמרוקו וכיוצא בהם יכולים לסמוך על דברי מרן הכסף משנה להקל בזה, כשיש צורך בדבר משום נוי והרווחת ביהכ"נ. דבכה"ג לא גזרו גאוני אשכנז.

ועוד שידועים דברי הריב"ש בתשובה (סי' רעא) בד"ה אומר, וזה תורף דבריו שאף שמהר"ם הלוי מפורסם שהוא מופלג בחכמה ובזקנה, מכל מקום מה שגזר על קהילות צרפת, אין לחוש לגזירתו כלל, כי אין החכם יכול לגזור אלא לבני עירו וגבולותיה, אבל בערים אחרות אינם חייבים לקבל גזירותיו. וכיון שמהר"ם הלוי דר באשכנז אין גזרותיו חלות על מלכות צרפת, וכל שכן שיש חכמים אחרים בצרפת, ובזמן חכמי הש"ס היה כל אחד מהם מנהיג בני עירו כפי סברתו ואפילו להקל… וכל שכן שאין לרב אחד לאסור ולגזור על מלכות אחרת מחוץ לממשלתו דברים המותרים מדין התלמוד. ע"ש, וכ"כ הגר"מ בנט בתשובה שהובאה בשו"ת חתם סופר (חלק חו"מ סי' מא)….. הילכך אין לחוש במקומינו להקפיד לבנות הבימה של ביהכ"נ באמצע דוקא, וכמ"ש מרן הכסף משנה להקל, ואף שהאחרונים הבאים אחריו המציאו עוד טעמים להצריך שתהיה הבימה באמצע, אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו אף להקל…. ועינינו ראו ולא זר כי בבתי הכנסת המרכזיים בקהיר ובאלכסנדריא היתה הבימה קבועה בסוף בהכ"נ, ולא באמצע, כי סמכו על מרן …, ורק במקום שמצויים ריפורמים יש לעשות גדר וסייג להתרחק מהם ומהמונם הרחק כמטחוי קשת. ועיין להגאון מהר"ץ חיות במנחת קנאות (דף ז ע"א) שכתב, ובענין מה שנהגו להעמיד הבימה סמוך לארון הקודש, ולא באמצע בהכ"נ, אע"פ שהרמב"ם כתב שעושים הבימה באמצע בהכ"נ, וכ"פ הרמ"א, מ"מ כבר העיד מרן הכסף משנה שבהרבה קהלות אינם מקפידים על זה, ועושים הבימה בסוף בהכ"נ, וכבר נדפסו בימינו תשובות כמה רבנים מהם מיימינים ומהם משמאילים בזה, וכולם כתבו שאין זה מעיקר הדין, וכמ"ש מרן הכ"מ. ומכיון שהרמב"ם כתב הטעם לזה כדי שישמעו כולם, ומרן הכ"מ העיד שבהרבה מקומות הבימה בסוף בהכ"נ, אין למחות באלו שנותנים הבימה סמוך לארה"ק, אם אפשר לשמוע הקריאה בס"ת. עכת"ד.

ולכן נראה לענין הלכה, שאפילו אם קבעו התיבה באמצע, והוצרכו מאיזה סיבה להעביר התיבה לסוף בהכ"נ רשאים לעשות כן, אבל במקום שהריפורמים מצויים יש להקפיד שתהיה התיבה באמצע דוקא, וכמו שביארנו לעיל. והנלע"ד כתבתי, בברכת התורה עובדיה יוסף".

צורת בית הכנסת – מגדל, כיפה או שעון על גג בית הכנסת:

רקע

ספרא אחרי מות (פרשה ח פרק יג אות ט):

"ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות".

רמב"ם (הלכות ע"ז, י"א, א): "ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין".

ראב"ד (עבודה זרה, יא, א): "א"א איני יודע מהו זה, אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים".

{נראה ש'חמנים' פירושו שעון או פעמון המורה את השעות כדרך שהיה נהוג לעשות בבתי תפילתם של הגויים, במיוחד בעבר שלרובם לא היו שעונים והיו תולים שעון גדול על צריח בית התפילה, וכפי שפירש האג"מ להלן[8]}.

והכסף משנה (הלכות ע"ז יא,א) כתב בפשיטות שכוונת הרמב"ם לומר שהמבנים עצמם לא יהיו באותה הצורה: "ולא יבנה מקומות – ונ"ל דהיינו לומר שלא יבנה כתבנית אותם היכלות".

וכתב הב"ח (קע"ח, ה) שכל זה בהיכלות שהגויים עושים לע"ז, אבל המבנים שבונים להתכנסויות שונות שלהם, אין איסור לבנות בדמותם (והביאו להלכה הש"ך ס"ק ב):

"ונראה ודאי דלא אסר הכתוב אלא כגון אותם שהם עשויין לקיבוץ עבודת הצלמים, אבל כגון אותן העשויין לוועד שלהם להתייעץ על עסקיהם ולמשפט, אין בהם איסור לבנות כתבנית אותם היכלות, שהרי לעתיד ילמדו בהם תורה כדאיתא פרק קמא דמגילה[9]".

שו"ע יו"ד קע"ח א: "ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים".

ט"ז (יו"ד קעח, ס"ק ג): "ולא יבנה מקומות כו'. כתב על זה הראב"ד איני יודע מהו זה אם שלא יעשה צורות כמו שהם עושים או שלא ישים סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושים עכ"ל, על כן יש לאסור בשניהם".

המחמירים:

כף החיים (או"ח סימן קנ ס"ק כז).

בעניין ההלכה שבית הכנסת צריך להיות גבוה מכל בתי העיר, כתב כף החיים שאין להתיר משום כך לעשות מגדלים על גג בתי הכנסת, משום שיש בכך איסור של חוקות הגויים שעושים צריחים וכד' על בתי תפילתם:

"ודע שאין להתיר ח"ו לעשות מגדלים על בית הכנסת כדי שעל ידי כך ירומם בית הכנסת כי ידוע שדבר זה נאסר במניין מגדולי זקני המדינה, ועיין ביהודה יעלה סי' ל"ט, דהוא אסור מהתורה משום ובחוקותיהם לא תלכו".

שבילי דוד (יו"ד קעח, אות ב. רבי דוד יהודה לייב זילברשטיין. 1820-1884)

הרחיב בעניין האיסור להידמות לגויים בדרך קריאת הציבור לתפילה, הן בהצבת שעון והן בקריאה באמצעות פעמון (לא הרחיב בדיון בסוגיא בדברי המהרי"ק והגר"א, אך מדבריו נראה שהחמיר כגר"א, שהרי קיבוץ ע"י פעמון שימוש בשעון גדול בחזית ביהכנ"ס זה דבר של תועלת ברורה). כמו כן כתב לאסור בניית בית הכנסת בצורה הדומה לבתי תפילתם של הגויים בניית מגדלים על גג בית הכנסת והזזת הבימה. והוסיף שאסור להתפלל בבית כנסת כזה אף בימים נוראים:

"שלא ישים סימן לקבץ הרבים כדרך שהם עושין – ולכן היה זה לפנים לא זמן הרבה כי היה השָמָש הולך בערי אשכנז לקרוא לביהכנ"ס או חובט על השער לסימן שילכו לביהכנ"ס, אף שבנקל היה להם לעשות זוג ועינבל להעיר לבא לביהכנ"ס ומנעו מזה משום שהיא מחוקות האומות ונימוסיהם. ומזה מבואר כי מה שעושין כן לקרוא ולקבץ ע"י זוג הן גדולים הן קטנים הוא איסור גמור.

ומכל שכן מה שבונין בית הכנסת בצורת שלהם, ובבימה למעלה אצל ארון הקודש, או מגדלות על בית הכנסת זהו לאו גמור כמפורש כאן. ועיין מה שכתבתי ב"ה בחידושי לאו"ח סי' קנד סק"ו, כי הבונין בית הכנסת כזה שכתב הרמב"ם 'לוקה', אם בונין ע"י עכו"ם מי לוקה, ורק הקיבוץ על כל פנים בבית הכנסת כזה הוא בכלל לאו… (כאן מאריך מי לוקה כשבונים בית הכנסת כזה ע"י גויים. דן בזה מתוך נקודת הנחה שאין בנאים יהודים רק גויים). ואין להסתפק כלל במקום שיש בית הכנסת כזה, שבימה למעלה, או מגדלות, שאין להתפלל בו ויתפלל ביחידות אפילו בימים נוראים אם סכנה לו לילך במקום אחר ועל זה נאמר 'דום לה' והתחולל לו'… והנה כאשר התחילו החדשים לבנות בית הכנסת כאלו לא זה לבד היה מחשבתם, רק בקשו לעקור את הכל…".

* דברי השבילי דוד הובאו להלכה גם בדרכי תשובה (יו"ד קעח, ס"ק יא.)

שו"ת נודע ביהודה (תניינא או"ח סי' יח)

נשאל בעניין בניית בית הכנסת בצורה מסויימת, והשיב שלא נזכר בגמרות ובפוסקים באיזה צורה צריך להיות מבנה בית הכנסת ולכן אין זה משנה. אבל הוסיף שאם רוצים לבנותו בצורה מסויימת כדי להידמות לגויים (למבני הציבור שלהם ולבתי תפילתם) הרי שיש בכך בעיה חמורה:

"…וכל זה אמינא מצד הדין, אבל אני תמה למה יעשו כזה, ואני חושב אולי ראו בהיכלי שרים או בבתים אחרים כזה ורוצים להדמות להם. ובאמת אין נאה לנו בגלותנו להדמות ולהתקנאות בשרים. ואם הוא מטעם הזה אני קורא על זה "וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות". ולכן טוב הדבר שלא לחדש דבר ממנהגים ישנים ובפרט בדור הזה. אבל אם הוא מטעם שבתמונה זו המקום מרווח להם יותר אז אין בזה חשש איסור".

שו"ת יהודה יעלה (מהר"י אסאד, חלק א' או"ח סימן ל"ט):

בחלק הראשון נשאל בעניין בניית בית הכנסת בדמות הטעמפל של הרפורמים שדומה מאוד לכנסיות, והשיב שהדבר אסור, והוסיף שאף אסור להתפלל בבית כנסת שנבנה באופן כזה. ובחלק השני נשאל בעניין בניית צריח על גג בית הכנסת כדוגמת בתי התפילה של הנוצרים, והשיב כנ"ל שהדבר אסור ויש בכך איסור תורה של "בחוקותיהם לא תלכו". והוסיף שאף מהצד "החינוכי" שבדבר, תופעה זו זה עלולה "להרוס גם שאר ענייני הדת וסימן לאות לבני מרי על החדשות", ונגד רצון התורה של "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא התחשב":

א) "על דבר שאלתכם מאתי להורות לכם דעת תוה"ק בענין ביהכ"נ אשר זה חדשים מקרוב בקרב שנים באו באיזו עיירות באוות נפשם שאפו רוח הזמן, רוצים להרוס ולנתוץ ולעקור הרבה מהישנות המקובלת בידינו ולעשות כוונים ולהתדמות ממש בנימוסי שארי הדתות והעמים גם בצורת בנין בתי כנסיות כדמות היכליהם קאהר טעמפל, ובדרכי שיר ומלבושים וכיו"ב, עד שהרבה אנשים משארי הדתות מעידים שהם כדמות כנסיה שלהם שוה בשוה ממש. ונפשיכם חשקה לדעת האם ביהכ"נ כזה מותר או אסור לאנשים אשר קרבת ה' יחפצון?…

אותן הבכנ"ס החדשות בהתדמות לבתי תפלות של שארי האומות ודתות עליהם אמר הנביא "ויטוש ישראל עושיהו ויבן היכלות", ומה גם בדרכי השיר ובמלבושי החזנים[10]. וכ"ש השינוי מנהגים הכל נגד דת תוה"ק כפי המסור לנו עפ"י דיני השו"ע. כאשר יורה הנסיון, וכאשר ללומדי תורה ויראי ד' נודע הנעשה שמה רמזים וסימנים על חידושי הנהגה בדתינו הנקרא רעפארם (רפורמים), וא"כ הדברים מצד עצמן הם נגד דתינו. עוד זאת המה מורים על ראשית מחשבה להרוס גם שאר ענייני הדת וסימן לאות לבני מרי על החדשות.

לכן כל איש ישראל ירא ה' ומחזיק באמונתו כפי השו"ע תורה שבכתב ושבע"פ המה הנקראים ארטהאדאקסען (אורתודוקסים) ימנעו מלבנות ביהכ"נ כזה ומלהתפלל בתוכה. וידוע בפי כל מאחז"ל בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין כמבואר בכתוב.

א"כ אפוא מובן מעצמו כי אותן ראשי העדה הבוחרים בחדשות כפי רוח הזמן העולה על רוחם היו לא תהיה לנגוש ללכת שמה גם את המחזיקים בדיני הגמרא ושו"ע לכוף אותם לעזוב דרכי אמונתם אשר החזיקו בה אבותי' והי' הארטרדאקסעס יודענטהום (היהדות האורתודוקסית). זהו יחוסינו וכבודינו כן יעמוד זרעכם ושמכם לעולם וידכם על העליונה, וכל המשנה ידו על התחתונה והיא לא תצלח. והן גלוי לכל העמים אשר אנחנו חוסים בצילם קוראי בספר תוה"ק בקשת ותפלת משה רבינו לד' יתברך "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה". וע"י בלעם החוזה נתברכו ישראל "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". וזה היה יחוסינו בהתאחדינו שלא לשנות דבר בשום התנהגות חדשות ולהיות שונאי המחלוקות וגדול השלום. אחתום בשלום טובה וברכה יתן ד' לכם כל משאלות לבבכם יהי ד"א עמכם ועמנו כאשר היה עם אבותינו אמן.

ב) ולקהילות קדושות ק"ק ווייטצען וק"ק יארמוטה כתבתי תשובה על דבר שרוצים לעשות מגדל על גג בית הכנסת החדשה – הנני להודיעכם שזהו איסור דאורייתא בכלל אזהרת 'ובחוקותיהם לא תלכו', שלא לבנות בהכ"נ כמו שהם עושים כמבואר ברמ"א וטור וש"ע וב"ח וכל הפוסקים, ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ד', מפסוק זה למדנו כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ואם כי אותן האנשים המבקשים חדשות במנהגי ובנין ביהכ"נ, דנתי אותם לזכות שכוונתם לש"ש לכבוד ה' שיהי' לכבוד ולתפארת אבל טעות היא אצלם בלא יודעים שכל זה הוא בכלל אזהרת התורה הנ"ל. וכבוד זה אסרה תורה "לא תעשון כן לה' אלוהיכם" כמ"ש בספרי ובתשובת מהרי"ק בארוכה. וענין זה הוא שחוק וגאוה ולא באלה חלק יעקב לפנות אל רהבים ולהתדמות אליהם ח"ו, ואם המה מ"מ עומדים על דעתם לא לשם מצוה הוה כ"א לתאות נפשם רוצים לחלוק על האמת בשאט נפשם… בכן אחיי ורעיי הנכם יודעים אותי שאיני חסיד וצדיק רק אדם פשוט ישר ונאמן רוח אני, אוהב את המקום ואוהב את הבריות וכפי כן לבי, אומר אני לכם אשרי אדם שומע לי ולמען השם השמרו לכם לעלות בהר ונגוע בקצהו כו', ואוי להם לאותן שנושאים פנים לדור ואין מוחין מלעשות כזאת וכזאת. ואתם ידידיי ראשי העדה הרה"ק ונכבד בעדתו וכל אנשי סגולה חבירתו יצ"ו עליכם החיוב לעצור ולעמוד בפרץ שלא ישונה שום ענין ממנהג אבותינו תורה היא ולא תהיה המכשלה הזאת תחת ידכם כו' ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. ובזה יגדל תפארתכם וירום כבודכם ע"כ לשוני… כה דברי אוהבכם הנאמן המצפה לשמוע מכם בשורה טובה בקרוב, דש"ת הק' יהודא אסאד".

חת"ס (או"ח סי' כז)

נשאל בעניין צורת בית הכנסת שרוצים לבנות, ודן בעניין מקום הפתח והמבואה שעושים, ובסיום דבריו כתב שאפילו בדבר שלא למדנו מהישמעאלים ואנו עושים בהיתר כצורת בית המקדש, אם הוא מכוון לעשות דווקא באופן זה חוששים שמא מקפיד על כך בכדי להידמות לגויים ואסור, ודימה זאת לדברי המשנה "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים, אף בלבנים לא יעבור" אע"פ שאין שום איסור לא בזה ולא בזה, חוששים שמא מינות נזרקה בו מכך שמקפיד לעשות דווקא כך. יוצא א"כ שלשיטתו גם בדבר שנוהגים ישראל בהיתר, אם עושה זאת מתוך כוונה להידמות לגויים עובר באיסור:

"….ותו אפילו נימא מי שבונה בהכ"נ ופרוזדור סתם ועושה פתחיהם מכוונים אין מזחיחין אותו דאפילו יהא כן חק הישמעאלים מ"מ כיון שגם במקדש היה כן א"כ אנן לא מינייהו גמרינן כדאיתא במס' סנהדרין נ"ב ע"ב וביותר ביאור בתוס' ע"ז י"א ע"א [ד"ה ואי], מ"מ היינו בבונה סתם אבל כיון שבאים לדקדק על ככה ורוצים המערערים לבנות דוקא מכוונים זה מול זה יש להקפיד שלא לעשות רצונם, דומה למאי דתנן במס' מגילה כ"ד ע"ב האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור, ומפרש דלמא מינות נזרקה בו המקפידים בכך, ובשו"ע או"ח סי' נ"ג סעיף י"ח דאפילו אי יהיב אמתלא לא מהני לי' ע"ש, ופשוט אי לא הי' מקפיד בכך ובמקרה הי' לובש לבנים היו מעבירים אותו לפני התיבה כיון דלאו מינייהו גמרינן שהרי הכהנים בבהמ"ק שמשו בבגדי לבן, וכן יחף אי במקרה נזדמן כן אין בכך כלום דכהנים שמשו יחף… ומ"מ אי מקפיד בכך אסור שלא יחקה את המינים וה"נ דכוותי', ובלאו הכי נמי דבר גדול דיבר הנוב"י ז"ל בתשובה תנינא סס"י י"ח דלא מצינו שום תמונה לבנין בהכ"נ עגול או מרובע או בעל שש צלעות ומ"מ מי שמקפיד על תמונה ידועה להתדמות להיכלי שרים קורא עליו וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ע"ש, ומכ"ש הכא…".

** וכ"כ לגבי איסור לעשות מגדל ע"ג בית הכנסת הדברי חיים לעיל.

שו"ת בית שערים או"ח סי' סז:

"ינחהו ד' במעגלי צדק ידידי הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה כמו"ה פלוני ני' אב"ד בפלוני… טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרה רק בהיותי שמה לא הי' לי שעת הכושר לדבר עמו על עסקי הבית המכונה ביהכ"נ דשם? והנה להתוכח בזה בדינים ופלפולי' וסברות הבל הוא אין בו מועיל כי כל איש אשר מאור עיניו אין "עתי", בעיניו יראה ובלבבו יבין כי רוח ה' לא נוססה בה ותהי להיפך בית תפלה יקרא לכל העמים. והגם כי תל"י רחצתי את רגלי ולא נכנסתי לפנים. "משורת הדין" אבל ילפי' פנים מחוץ תוכן ונדמה להכלי ש"ן [ר"ת של נכרים] מפני שהוא שו"ע [ר"ת שתי וערב] ושאני לב דשו"ע. ואלו עדיין לא הייתי שם הייתי אומר חס ליה לזרעיה דאבא דאבוהי ליסע שמה ודבר שנצטער עליו אותו צדיק יכשל בו זרעו אשר שמו בקרבו? אך ויהי בנסעו מקדם אמרתי שאני מיגני ממיקם ולאו כל אדם גבור בארץ לקיים ובכל מאודיך להניח "בריחה" על ביתו לברוח מן "הכבד" קשה פרנסתו של אדם ומצוה שלא לומר דבר שלא נשמע.

אבל אחרי שובי לביתי נחמתי פן ח"ו יאמרו מדשתקו רבנן ש"מ ניחא להו והמכשלה הזאת תחת ידינו שח"ו גם אחרי' ילמדו לעשות כמתכונתה כמוה וכן לא יעשה לכן הגם שנפשי יודעת מאוד שקשה עליו לקיים ומודה ועוזב אבל יכול לקיים ומודה ואם אפשר לפרוץ חומת מגדלי' "ותמו" כל "הסימני בצעים" מה טוב ואם א"א להרוס עכ"פ ישתדל לתקן כל האפשר כתבנית ביהכ"נ דיחידי עם סגולה וגם אל ירע עיניו באנשים המונעים עצמם מכושלי וכותלי ביהכ"נ זו שאין ישראלי' נכנסי' לשם והוא עצמו מן המנין שאל יבא בכל עת רק בשעת הדחק. ומן הכיעור ירחק. וזכות אבותיו מסייעתו כנפש המדבר בשפה לנאמנים. ובאהבת אבות לבנים. ויבלה ימים בטוב ובנעימים. כחפץ ידידו: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

+/הערות/

משנת העמרמי – הערות הגאון רבי מנשה הקטן שליט"א.

עיין בפנים היאך התמרמר מרן על ביהכ"נ שלא היתה כצלמו וכדמות בתי כנסיות של בית ישראל המקובלים ועיין שו"ת נובי"ת או"ח סי' י"ח בסוף התשובה לאחר שבירר אי יש איסור לבנות ביהכ"נ בשמנה צלעות וז"ל אבל אני תמה למה יעשו כזה ואני חושב אולי ראו בהיכלי שרים או בבתים אחרים כזה ורוצים להתדמות להם ובאמת אין נאה לנו בגלותינו להדמות ולהתקנאות בשרים ואם הוא מטעם הזה אני קורא על זה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ולכן טוב הדבר שלא לחדש דבר ממנהגים ישנים ובפרט בדור הזה ע"ש, ומה נענה אנן שבונים בתי סענטערס בלע"ז שאין לו שום דמיון כלל לבית הכנסת הישנה ורק להתדמות להם ומשימים נרות מחשמל לפני בואם הביתה שיאמרו כמו שיש בבתי תפלות שלהם וכדומה בנטיעת אילנות כמוהם ועושים לוח כמוהם להודיע הזמנים בלשוניהם ובפנים בונים המקומות לישיבה והסידור הם מבפנים והן מבחוץ שינוי צורת הביהמ"ד להתדמות להם וכל מי שיש בידו למחות ימחה להם ותבא עליו ברכת טוב. והרוצים להתדמות להם לא יצליח להם והי' לא יהי' כמוהם".

שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נז:

נשאל בדין עשיית בית הכנסת גבוה מכל גגות העיר, האם יועיל לשים דגל או עמוד על גגו שבאופן זה יהיה גבוה מכל העיר, והסיק ע"פ דברי המג"א שאם יעשה דגל יפה או בניין כעין מגדל, מצד הדין מועיל, אך סייג שבעשיית מגדל כזה יש איסור משום הידמות לגויים שכך עושים בבית תפילתם, ואף דגל עשוי ליהיות סימן לבית תפילתם ויש לאסור. ולכן למעשה מחמת איסור הידמות לגויים עדיף להקל ולסמוך על שיטת הפמ"ג שהיכא דלא אפשר יתקע שיפוד ברזל בגג ביהכנ"ס ובכך יגביהו:

" …והנה בשו"ע כתב בסעי' ג' שאם יעשה בנין גבוה יותר בקרן אחת מביהכ"נ סגי בכך. וכ' שם המג"א דדוקא בנין כגון גג או עליה אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן א' ולא הועילו חכמים בתקנתן עכ"ל המג"א. א"כ כשעושה דגל יפה או בנין א' כעין מגדל י"ל דמהני, ודוקא עמוד ברזל שפוד פשוט מקהה קהי בי' המ"א דלא מהני, אבל מגדל או דגל לנוי מהני כנראה – אך הנה בזמנינו לענ"ד דיצא שכרו בהפסדו אם יעמוד דגל או כעין מגדל על הביהכ"נ שזהו דרך המתחדשים בעו"ה להתדמות להיכלות שלהם ובכמה מקומות שהתירו להם אין ממש בהיתרם רק מטעם עבר ושנה נעשה להם כהיתר… וראיתי בשם גדול א' שהעיר מדברי הראב"ד (פי"א מה' ע"ז פ"א) שנראה משם אם עושה בביהכ"נ סימן שהוא מקום לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים ג"כ אסור מדאורייתא ע"ש, וא"כ בנידון דידן גם דגל הוא סימן לפעמים לבית קיבוץ שלהם ע"כ טוב ההחדל בוודאי, בפרט מגדל שאסור בוודאי שהוא התדמות להם, זולת אם יתקע שפוד פשוט שהוא אינו דומה כלל לענין מגדל וזה מותר ואף שכ' המ"א ששפוד לא מהני כלל מ"מ בפמ"ג שם כתב דהיכא דלא אפשר יעשה בשפוד, ובזמנינו הוי לא אפשר מחמת חשש איסור ההתדמות שהנהגינו בזה הכופרים בבירניות ומגדלים על הבתי כנסיות ויטוש ישראל עושהו ויבנו היכלות, ה' ישמרנו מדרכם ומזימותם. ע"כ יוכל לתקן רק בשפוד כנזכר, הנלע"ד כתבתי, וה' יזכנו לראות בבנין ארמון על תלה ב"ב ברחמים".

שו"ת צבי תפארת סי' ח' (לרבי צבי הירש שפירא. 1850-1913):

מסכים גם עם מהר"י אסאד שיש איסור דאו' של 'בחוקותיהם לא תלכו' בעשיית מגדל על גג בית הכנסת כדוגמת הכנסיות. והוסיף שיש בכך איסור דאורייתא נוסף מצד 'אל תפנו אל האלילים', ו'איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני' ואע"פ שעושה זאת לשם עבודת ה' הדבר אסור משום ש"דבר זה גורם להפנות אליה" (אל הע"ז):

"בדבר התועבה שנעשה בעירכם דקהילתכם בונים ביהכנ"ס ועשו מגדל גבוה על הגג של הביהכנ"ס כדרך בית תיפלת של שאר אומות, והדבר מבואר בשו"ת אדמו"ר דברי חיים (ח"ב סי' יח) שאסור לשנות תבנית בניין בית הכנסת בסגנון אחר מכפי שהוא מנהג במדינה זו מאז, ובפרט להתדמות לבית עמים זולתינו…

ועתה הנה בעוונותינו הרבים נפרצה החומה ובאו זרים ועברו הגבול עד שבאו בנחלתינו ויבנו כמו רמים בית הכנסת במגדל כתמונות בתי תפילות העמים בעלי דתות אחרות, אשר יש בזה שמץ עבודה זרה, והיטב אשר דיבר הגאון מורנו הרב יהודה אסאד ז"ל בתשובות (או"ח סי' לט) שהוא איסור דאו' לעשות מגדל על גג בית הכנסת בכלל אזהרת בחוקותיהם לא תלכו. ודין זה מקורו בשו"ע (יו"ד קעח, א) שלא יבנה בית כתבנית בניין של עובדי עובדי ע"ז והוא מהספרא פרשת אחרי מות (פרק יג) וכמו שכתוב ברמב"ם שחייב מלקות על זה. וכן פסק המבי"ט בקרית ספר (עבודה זרה פרק יא, אזהרה מד), ועיין שם בכסף משנה שכתב שאף שאינו מצייר שום צורה של ע"ז על הבניין, רק שיש להבניין תבנית כתבנית אותם היכלות עובר על לאו זה ולוקה.

וא"כ בבית כנסת זו שבנו אותה במגדל כתבנית עבודה זרה עברו על איסור שיש בו מלקות של ובחוקותיהם לא תלכו. ולפי ענ"ד נראה שבכה"ג נוסף עוד איסור לא תעשה… בנידון דידן שבונה בית לעבוד בו ה' להתפלל בו ערב ובוקר וצהריים, אם נעשה הבניין זה כתבנית בניין של תיפלת עכו"ם הנה עובר על לאו של 'אל תפנו אל האלילים וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות עכו"ם ב, ב) ובמבי"ט בקרית ספר (שם, אזהרה יא) דבעניין זה נאמר 'ופן תדרוש לאלוהיהם לאמר איכה יעבדו…ואעשה כן גם אני' – אע"פ שאין אתה עובדה, מפני שדבר זה גורם להפנות אליה ולעשות כמו שהם עושים".

שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ד סי' יא:

מסתפק בדברי הרמב"ם והשו"ע ש"לא יבנה מקומות כבניין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים" מהו בדיוק האיסור, והרי אדרבא יש מצווה לבנות בית הכנסת גדול להידור 'ברוב עם'. וכתב שלפי הפירוש הראשון של הראב"ד שעושים בבית הכנסת כעין פעמונים לקבץ את העם בזה האיסור של בחוקותיהם לא תלכו ברור:

"בדברי הרמב"ם דלא יבנה מקומות כבניין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים – והא דכתב הרמב"ם פי"א מהלכות ע"ז ה"א בסופו, ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין, עדיין לא מובן כוונתו. ומש"כ בכס"מ דהיינו לומר שלא יעשה כתבנית אותן היכלות, לא שייך להא דמסיק כדי שיכנסו בהן רבים. ואיזה חסרון הוא לבנות בית כנסת גדול שיכנסו בו כל בני העיר אם אפשר? ואדרבה איכא חיוב על בני העיר שיבנו ביהכ"נ שיוכלו כל בני העיר ליכנס שם להתפלל יחד ברוב עם כשאפשר להו... וגם לענין הגובה מפורש בפי"א מתפילה ה"ב שצריך להגביה אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר. וא"כ אף שליכא חיוב זה לעניין הגודל, מ"מ באורך ורוחב נמי אין לצמצם ויש להצריך לבנות בריווח. ובשו"ע סימן קע"ח סעיף א' סתם הש"ע, שהעתיק רק לשון הרמב"ם. והט"ז הביא ספקת הראב"ד בשני פירושיו, ופי' השני הוא שלא יעשה סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושים – אולי הוא כמו שהעכו"ם במדינותינו עושים פעמונים שזה ודאי פשוט שאסור, ופי' ראשון שלא יעשה צורות כמו שהם עושים – אם כוונתו לצורת אדם ודאי אסור אף בבתי הדירות, ואם כוונתו לאסור לצייר אף צורות של פרחים ובע"ח, הוא חדוש גדול שלא הוזכר. ואולי אין הכוונה ברמב"ם ובשו"ע על בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא לבניית מקומות ליקהל שם רבים לעניני הרשות דצרכי העיר, וג"כ אין בזה טעם לאסור. וצע"ג כוונת הרמב"ם והש"ע".[11]

כרם שלמה (הרב מרדכי גרוס, יו"ד קע"ח, ס"ק ז).

"ולא יבנה מקומות כבניין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים – כלומר שלא יעשה בהם צורות כמו שהם עושים, ולא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו את הרבים כדרך שהעכו"ם עושים, וכן שלא יבנה כתבנית אותם היכלות, ומהאי טעמא אסור לבנות מגדל על גג בית הכנסת".

שולחן ערוך המקוצר (הרב יצחק רצאבי, יו"ד קמד, ג):

וכן בתימן כתב הרב רצאבי שנהגו שלא לעשות כיפה מעל מבנה בית הכנסת משום שכך נהגו המוסלמים במקומם:

"וכן אין לבנות מקומות כתבנית היכלות של עבודה זרה כדי שיתכנסו בהם רבים כדרך שהם עושים, ואין לנגן בכלי שיר בשעת התפילה", ושם סי' קמ"ו הערה מ"ה כתב: "והכיפה לפי שהיא סימן היכר של מסגד על גגו, נהגו שלא לעשות כן על בתי כנסיות שלנו כלל ועיקר".

*** יש לציין שעל אף שרבו האוסרים בפועל מצאנו בתי כנסת אורתודוקסים רבים שהיו/שיש בהם צריחים וכיפות.

המקלים

כרך של רומי (סימן א. רבי ישראל משה חזן 1808-1862):

תשובתו ארוכה מאוד, חילקתי את דבריו לשניים (וקיצרתי מעט) א) בעניין הצבת שעון בחזית בית הכנסת, ב) בעניין בניית בית הכנסת כמבנה מפואר של בתי ע"ז.

א) הצבת שעון במבנה בית הכנסת:

בעניין 'כלי השעות' (שעון) עם פעמון שמנגן ולפי זה יודעים את השעה (אורלוגין) בחצר בית הכנסת, משום שאנשים רבים היו מאחרים לתפילה. רבים התנגדו לכך משום חוקות הגויים שכך היה מנהג הנוצרים לתלות שעון בכנסיות. מאריך בדברי המהרי"ק ובתנאיו לאיסור חוקות הגויים, שמתקיים בדבר שאין בו טעם שמא הוא חוק לע"ז, או בדבר שיש בו פריצת גדר הצניעות והענווה, וכל זאת נאסר רק באופן שעושה כך בכדי להידמות אליהם ולא 'לתועלת ידועה'. ולכן העלה להתיר את השימוש בשעון זה משום שהתועלת בכך ברורה לדעת את השעה, וכן אין בזה משום נדנוד פריצות או גאווה, אלא אדרבה זה לצורך מצווה של קריאת שמע ותפילה 'ולזרז את העם לעבוד ה"

לאחר מכן מרחיב בעניין המוזיקה הלקוחה מהגויים לניגון התפילות שלנו. אך אין זו הסוגיה אז לא הבאתי כאן את הדברים:

"ע"כ גזרתי אומר לחדש כלי השעות הנקרא אורו'לוגיו ולקובעו בחצר בית הכנסת או בחוץ ושוב לא יהיה להם מענה להשיב. והרי קימא להו שעת"א טוב"ה…. אך בזאת נפשם לשאול הגיע אם יכולים ליתן זוג המקשקש השעות יען שבבתי כנסיות הנוצרים יש שעה עם זוג המקשקש לידע השעות כמו שיש בבתים וברחובות קרי'ה. ועם שאין בזה עבודה עם כל זה שאול ישאלו אם יש בזה משום ל"ת בחוקות הגוים או לא?

…. אמנם לבא לידי גמר בכל פרטי נדון זה ארח חיים למעלה למשכיל ושורשו פתוח בתשובת הגאון מוהר"ר יוסף קולון זלה"ה בתשו' סימן פ"ח ופסקה מרן בית יוסף ביו"ד סימן קע"ח ובכסף משנה ריש פי"א מה' ע"ז ומור"ם שם בהגהה והיא תשובת התר לבישת הקפ"א של כוהני הנוצרים. ונתן תרי טעמי קשוט שלא לאסור משום ל"ת בחוקות הגיים וז"ל: נלע"ד פשוט דלא לאסור משום ל"ת בחוקות הגוים. אלא מאחד מב' חלקים: האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה כדמשמע לשון חק וכדפרש"י בפי' החומש. שאין להם טעם לדבר. והרמב"ן ז"ל וכו' וכו'. וענין השני אשר יש לאסור משום חוקות הגוים לפי ענ"ד הוא הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים גם זה אסור… שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן וכו'. שהדברים הללו הם דברי שחץ וגאוה ולא כאלה חלק יעקב אלא דרכם של ישראל להיות צנועים וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבים.

ואם גם זאת נראה דהיינו דווקא כשעושה להדמות אליהם, ולא לתועלת ידועה כדמשמע הלשון הואיל והם יוצאין וכו' אלא ודאי נראה דלא שייך לאסור משום הלוך בחוקות הגוים, אלא היכא שהדברים מראין שהישראל מתדמה אליהם. כגון שעושה מעשה תמוה אשר אין לתלות בעשייתו, אלא מפני חוקם… עיין שם בדבריו שהאריך בראיות מופתיות כאיש גבורתו לברר וללבן. דלאו דלא תלכו בחוקות הגוים הוא דוקא על ב' אופנים הנ"ל או בדבר שאין בו טעם לגוים כלל בעשייתו אלא שנעשה להם חק עבודה, או בדבר שהוא ענין שחץ וגאוה כגון לבישת האדום. וחוץ מב' דרכים הללו מותר לילך בדרכיהם, יען שהוא דבר השוה לכל נפש אדם ונצרך להם, רצוני לומר לכל בריות מעשה בראשית. ונכללים כהם ישראלים ואוה"ע. וליכא אפילו שום ריח איסור.

ומעתה נחזי אנן בנדון דידן של כלי המכה השעות אם יש בו סרך איסור, וכד דייקינן שפיר לית ביה ולא חדא מהב' חלקים הנכללין בלאו דל"ת בחוקות הגוים הנ"ל, ויצא הראשון מה שהוא חוק אשר לא נודע טעמו, זה לא שייך בנד"ד שהרי הנחת כלי המכה השעות בבתי כנסיות הנוצרים אינו חוק ודת כלל, ומה שהונח שם הוא לטובת הכלל לידע ולהודיע השעה לכל עובר ושב ולכל הדרים באותה השכונה ואינו עשוי לאסף העם לבית תפלתם. שהרי לאסף העם לבית תפלתם, הרי יש להם אותו הגדול שמקשקשים אותו בידיהם, שבאותו איכא תרתי חדא לאסף העם, והב' שברוב הימים חזר להיות עבודה (זרה) ממש כנודע ומפורסם. אבל באותו של כלי השעות שאין בו שום אחד מהני תרתי טעמי ודאי מותר גמור. ואפי' היו אותן ההכאות של כלי השעות, לאסף העם לבית תפלתם עכ"ז מותר. חדא דאינו חוק ועבודה כי אם זרוז לעם לבא לקראת אלהיו. וזאת שנית. כיון דלהישראלי העושהו טעמו ידוע ונגלה שאיש הישראלי אינו עושהו להתדמות ואינו דבר תמוה, שהרי יש לו טעם מפורסם, והוא כי כל שכונת בה"כ העניים והאביונים ידעו השעה ויצא אדם לפעלו וכדומה ודאי דאין לפקפק…. וא"כ מהיכא תיתי שיהא הישראלי אסור לקובעו חוץ מבה"כ להשמיע לעם בני ישראל השעות חסד חנם, אפי' שלא היה סרך מצוה כי אם לנוח בני השכונה, כ"ש ק"ו דאיכא מצוה רבה כדי להתפלל תפלה בעונתה…

באנו לטעם השני שכתב מוהר"י קולון ז"ל והוא כל דבר דהוא פריצת גדר הצניעות והענוה וכו' וכנז"ל הנה גם מטעם זה אין לנו בית מיחוש. שהנה מלבד שגם לזה כבר כתב דאפי' בדברים הללו של שחץ וגאוה דאסורים היינו דוקא אם עושה אותם הישראלי להדמות להם, אבל אם עושה אותם לתועלת ידועה אפי' שהם של שחץ וגאוה מותר בהם. דכוותא בנד"ד אף שתאמר שענין זה הוא שחץ וגאוה עכ"ז מותר כיון שאינו עשוי להדמות להם כי אם לתועלת ידועה ומפורסמת וכ"ש שענין כזה אין לו ריח שחץ וגאוה שאפי' עני המתפרנס מן הצדקה יכול להיות לו בביתו ובחומותיו כלי מכה שעות כזה. ועוד שאם אתה בא לאוסרו. צריך אתה לאוסרו גם לישראלי הפשוט להיות בביתו ובחומותיו כלי מכה שעות כיון שהוא שחץ וגאוה ויותר שייך בפרטות מה שאין בכללות ואין צבור עני אלא ודאי הס כי לא להזכיר ומכל הצדדים הדבר מותר. ומה לתבן אצל הבר…

והגם שחילוקים הללו הם מבוררים בש"ס ובפוסקים עכ"פ תשורה ה"ן להביא כדמות נדון זה ממש בתשו' הב"ח השייכות ס"ו סי' קכ"ז שנשאל על מה שמזמרים ומנגנים בבתי כנסיות במוסיק"א שמנגנים ומזמרים בבית תפלתם כתב דאין אסור אלא דוקא באותן הנגונים שהם מיוחדים לגוים מאחר שהוא חק לע"ז וכו' כמו מצבה שאסורה בכל מקום מפני שעשאוה כנענים חק לע"ז. אבל אם אינן מיוחדים נראה דאין בזה איסור דבהא ודאי איכא למימר דלא גמרינן מנייהו עכ"ד. והרי השתא ומה התם בנדון המוסיק"א שסוף סוף אותו קול עצמו הוא העבודה שלהם והוא הנעשה לעבודה שלנו בתפלותינו. עכ"ז כיון שאינו מיוחד להם ר"ל לעבודתם מותר דאיכא למימ' דלא גמרינן מעבודת' אלא גמרינן בעלמא. כ"ש וק"ו בנד"ד דקול הפעמון הזה לאו מיוחד לעבודתם ולעומת זה מה שאנו למדין ועושים כלי והכוונה להשמיע קול הזה אינו בתוך בית הכנסת ואינו לנו שום עבודה ושום מצוה בהכאת השעות, אלא בתכשיטי מצוה וזירוז ואפי' זה אין אנו חייבים בו. כגון דא ודאי לא אמרו אדם מעולם דאיכא ריח איסור בדבר, שהרי איכא כמה וכמה הפרשיות בדבר: חדא שאינו הכלי העובד הנקשקש בידים[12] ועוד שטעמו לנו נגלה וידוע, ועוד שאינו מיוחד להם, ועוד שאינו ענין עבודה מה שאנו עושים כדמות המוסיק"א בתפלה, והוא ברור כביעתא בכותחא, והחולק ע"ז ורוצה להחמיר אינו אלא מן המתמהין…".

ב) בעניין בניית בית הכנסת כדוגמת בתי התפילה של הגויים:

מביא ראיה משו"ת הרשב"ש שהשיב שבמקומות בהם נוהגים הישמעאלים שלא להיכנס בפני מלכיהם (ולבית תפילתם) בנעליים גם לנו הדבר אסור, משום שאנו לומדים מה נחשב מכובד ויפה מהסביבה וזה משתנה לפי הזמן והמקומות, ולא עלה על דעתו שיש בכך משום חוקות הגויים שהרי זה עניין של כבוד וזה משתנה לפי דעות האנשים, ואדרבא עלינו לכבד את בית הכנסת ככל יכולתנו וכפי מה שנחשב הכי מכובד ויפה בעיני הסביבה. ותמה: "היאומן כי יסופר שבשביל שעשוהו ויחדוהו לעבודתם לכבוד ולתפארת שנהיה אנחנו אסורים לבנות כמותו בית אלהינו?? האם יעלה בדעת שבשביל שקדמו הם וקבעום ויחדום לדמיון קדושתם מפני היופי או הצורך או החמדה. מפני זה רגלינו לנחושתיים יוגשו ולא נעטר בהם מקום קדושתינו האמיתית??".

ובדברי הרמב"ם שכתב "ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של ע"ז כדי שיכנסו בהן רבים כמו שעושין הם" ביאר בשלושה אופנים: א) או שכוונת הרמב"ם לאסור רק באופן שבונה בצורה מדויקת כדמות בית תפילתם. והביא שכך משמע מהמגדל עוז, ושזו תמיהת הראב"ד שהסיק שהאיסור הוא רק על עשיית צורות הע"ז עצמן ולא על המבנה עצמו אע"פ שעושה דוגמתו בדיוק. ב) האיסור הוא רק באופן שבו ניכר מתוך המבנה עצמו עניין העבודה זרה. ג) פירושו של מרכבת המשנה ("והוא הפירוש האמיתי") האיסור אינו בצורת הבניין אלא במגמת הבניין, שאם כוונתו "כדי שיכנסו רבים לראות השחוק והקלות ראש וכיוצא מהבלי העולם" (כדוג' איצטדיונים וקרקסיאות האמורות בספרא) ולכן כתב הרמב"ם לשון 'כדי שיכנסו בהם רבים' והיינו לצחוק וקלות ראש, שבכך יש משום פריצת גדרי הצניעות והענווה ולכן הדבר אסור.

והוסיף שגם לשני ההסברים הראשונים ברמב"ם האיסור הוא רק באופן שהיהודי עושה זאת בשביל להידמות לגוים, אך אם בונה זאת בכדי לפאר ולרומם את בית ה' אזי מותר:

"ראיה ממה שנשאל הרשב"ש סימן רפ"ה על קהל שרצו להסכים שלא ליכנס אדם לבית הכנסת במנעלים מחמת החרפה שמחרפין הישמעאלים מפני שמנהגם שלא ליכנס בכנסיותיהם במנעלים כנודע, וקמו קצת יחידים וערערו בדבר והשיב ז"ל: דבר ידוע הוא שבית הכנסת ראוי לפארו ולרוממו ולכבדו ולהרחיק ממנו כל מיני בזיון אמנם הכבוד הוא כל דבר אשר הוא נחשב בעיני אדם כבוד אם בבניינו וכו' אם מצד הדלקת הנרות וכו', ולהרחיק ממנו כל מיני בזיון מצד השתמשות בהני דרך בזיון וכו' והכבוד והבזיון כפי מחשבת בני האדם וכפי המקומות. כי הכבוד והבזיון האמיתי הוא כבוד הנפש ובזיון הנפש… והנה בארצות הנוצרים שאין אצלם בזיון כשנכנס אדם ואפילו לפני מלכם במנעל, אם נכנס כן בבית הכנסת שבעירם אינו בזיון. ובארצות אלו (ר"ל ארצות ישמעאל) שהוא בזיון ליכנס לפני גדוליהם וכ"ש לפני מלכם במנעל, אסור ליכנס בעירם לבית הכנסת במנעל משום ק"ו ומה לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה על אחת כמה וכמה, ובמה שכבר ביארתי שאין הכבוד והבזיון אלא כפי מחשבת האדם, ומה שרואין אותו כבוד ראוי לכבד בו בית הכנסת ומה שחושבין אותו שהוא בזיון אסור לעשותו"….

ואשמועינן בזה הרשב"ש ז"ל שאם אוה"ע מפני שהם בני אדם המרגשים בישובו של עולם תפסו באיזה דברים המורגשים והמוחשים בכבוד הנפש העצמית או המדומית ואלו הדברים ליופי שלימותן והידורן סדרום או עשאום וקבעום ויחדום לבית תפלתם לכבוד ולתפארת וכיוצא בזה. או לאידך גיסא שריחקו מבית תפלתם דברים שהם בזיון הנפש העצמית או המדומית. בכל אלו הדברים המכובדים או המבוזים הכלליים או הפרטיים, אשמועינן הרשב"ש ז"ל כי לא מבעיא אם הישראלים קרבו המכובדים בבית הכנסת וריחקו ממנו המבוזים כדמות האומות העולם ממש דאינם עוברין משום ובחוקותיהם לא תלכו או ל"ת כמעשיהם וכד' שהרי אנו מישובו של עולם גמרינן ולא מינייהו. כי גם אנחנו בני אדם המרגישים ובוחרים בטוב לפי רוב דיעות בני תבל או בהרגל יושבי המדינה איש ואיש יולד בה... אלא עוד זאת חידושא אשמועינן הרשב"ש ז"ל דאדרבא מחוייבי' אנחנו להדמו' אליהם ולפאר ולרומם כנסיותינו כמוהם ככל מיני דברים המורגשים בכבוד הנפש יהיו עצמיים או מדומיים ולא יחרפונו אויבינו לאמר כי אין אנחנו מרגישים בכבוד הנפש היקרה ונמשלים כבהמות יער והשתא דאיתית לטעמים מספיקי' ומקובלי' על השכל הישר הנטוע בנו שהטעימנו הגאון הרש"בש ז"ל. אם הגע עצמך האומות אשר אנו מתגודדים בתוכם בנו בית תפילתם בבנין משוכלל ומפואר ערוך אין ליופיו שהנפש נהנית ממנו ומכבדת בו ולעוצם יופיו יחדוהו לבית תפלתם. היאמן כי יסופר שבשביל שעשוהו ויחדוהו לעבודתם לכבוד ולתפארת שנהיה אנחנו אסורים לבנות כמותו בית אלהינו? האם יעלה בדעת שבשביל שקדמו הם וקבעום ויחדום לדמיון קדושתם מפני היופי או הצורך או החמדה. מפני זה רגלינו לנחושתיים יוגשו ולא נעטר בהם מקום קדושתינו האמיתית הנאמר בו כבד את ה' מהונך ממה שחננך? זה לא חשב אנוש ועיין הריב"ש סי' קנ"ח בד"ה ואם מפני שעושין כן לישמעאלים וכו' שסיים שא"כ נאסר ההספד מפני שהגוים ג"כ מספידין.

ואל תשיבני ממה שפסק הרמב"ם פי"א מה' ע"ז ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של ע"ז כדי שיכנסו בהן רבים כמו שעושין הם ע"כ. הרי שאסור לבנות כבנין היכלות של עכו"ם. אפי' שיופי וגודל הבנינים הם דברים השוים לכל נפש ונפשו של אדם מחמדתן. עם כל זה כיון שקדמו הם וקבעום לע"ז נאסר לנו על דרך מצבה אשר שנא ה'. הא ודאי בורכא (שטות) היא. וטרם כל אודיעך דלשון הרמב"ם זה לא ימלט מאחד מב' פנים: האופן הא' אם תפרשהו על בית העבודה עצמה ומקום תפילתם (מה שאינו לפי האמת כמו שיבא) בהכרח צריך שתפרשהו כמ"ש הרב מגדול עוז ז"ל שם שכונת הרמב"ם לאסור. היינו שמדקדק האיש הישראלי לבנות ביהכ"ס כדמות וצורת ומדת ההיכל של ע"ז הדק היטב לא נופל דבר. ועכ"ז כתב הרב מגדול עוז אם קבלה נקבל מפני שאמרה הרמב"ם שדברים אלו קורין בגרון שר"ל שלולי שכתבה הרמב"ם לפי הדין האיש הישראלי מותר באותו בנין ממש. וכמו שכתב הראב'ד ז"ל שם לבד בענין הצורות שבלאו הכי הוא איסור בפני עצמו. הא לאו הכי מפני הדמות בגוף הבנין לא איכפת כלל דאנן מישובו של עולם גמרינן. דגם אנו בני אדם ורצוננו לעבוד את יוצרנו ולפאר ולרומם כנסיותינו בכל מין בנין מפואר שבעולם. ולא משגחינן אם בנוי כמוהו בית לע"ז או לא זהו השגת הראב"ד ז"ל וכונת המגדול עוז.

ולנע"ד נראה לומר בבקשת המחילה רבה דאילו היתה כונת הרמב"ם ז'ל כמו שתפסו הם ז"ל על בנין בית לע"ז גופיה, יותר ראוי לפרשו באופן נאות – והיינו שבנין בית לעבודה זרה בנוי על אופן שמורה באצבע העבודה הזרה מתוך בניינו כמו שתאמר שפתחו בקירות הבית שס"ה חלונות כמנין ימות החמה לעבודה או בגגה ארובה כדי לעשות כינוס למלאכת השמים, אין הכי נמי באופן כזה אם בונה הישראלי בית הכנסת ודאי אסור, דלמה יבנה בנין כזה שמגוף הבנין נראה האמצעות והכנה לע"ז. וכל זה שלישראלי אין לו טעם כי אם להדמות, אבל אין הכי נמי אם בונה בנין כזה מטעם אחד ידוע ונגלה ודאי דמותר, כיון דהוא צריך לאותו בנין מטעם אחר. ודבר זה למדנו מוהרי"ק שם וז"ל "הרי לך דכל שהוא משום תועלת וכבוד מותר ואע"ג דהרגילו בו אמוריים משום חוקם, אפילו הכי כיון שאינו מתכוין אלא מפני הכבוד מותר" ע"כ זה היינו יכולים לפרש בדברי הרמב"ם ז"ל והוא יותר מרווח.

אבל האמת הוא דכוונת הרמב"ם ז"ל על הפן הב' שפירש הרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל והוא הפירוש האמיתי וממנו לא נזוע וז"ל: לא יבנה מקומות וכו' עיין השגות ואנכי הרואה דרבינו הוציא דין זה מהת"כ פ' אחרי וז"ל. ובחוקותיהם לא תלכו – וכי מה הניח הכתוב לאומרו וכו' וכו' אלא שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים המחוקקים להם כגון טיאטראות וקרקיסאות והאיסטריאות (ויגד עליו ריעו דזהו מקום מוצא דין זה דמסיים ריב"ב אומר שלא תנחור ולא תגדל ציצית ושלא תספר קומי) ובערוך ערך תאטר פי' שהן בנינים בגובה לראות משם השחוק. ובמוסף הערוך כתב שבזמן קדמין היו בעיר רומא שלשה בנינים משוערים שנקראו כן, ויש מפרשים קרקיסאות מקום שמתקבצים לשתות יין וזה מבואר בדברי רבינו ז"ל. ודברי הראב"'ד ז"ל נפלאו ממנו עכ"ד המרכבת המשנה ז"ל. ודבר ה' בפיהו אמת שזהו ודאי כוונת הרמב"ם ז"ל שהרי כתב ולא יבנה מקומו' כבנין היכלו' של עכו"ם כדי שיכנסו בהם רבים ע"כ. ואי ס"ד על בנין בתי כנסיות של עכו"'ם משתעי מאי האי דכתב כדי שיכנסו בהן רבים, ודאי שבנין בתי כנסיות של ע"ז הוא ליכנס רבים, ועוד הכנסת הרבים במקום אחד מי אסירא? והלא גם אנחנו היה לנו בית עולמים בנוי לתלפיות ת"ק על ת"ק שנכנסים בו כפלים כיוצאי מצרים ועומדים צפופים ומשתחוים רוחים. א"כ הס כי לא להזכיר איסור זה, אלא ודאי דכונת הרמב"ם ז"ל לאסור היינו אם כונת הבנין הגדול והנורא ההוא אין לו טעם אחר כי אם כדי שיכנסו רבים לראות השחוק והקלות ראש וכיוצא מהבלי העולם. כמו שהיה הקולוסי"או שהזכירו הערוך ז"ל ועד היום הוא חי וקיים ונראה מגוף עגול בניינו ורבוי חלונותיו שהוא עשוי בקום עשה כדי שיכנסו בו רבים לראות השחוק והקלות ראש. ובנין כזה ודאי אסור לישראל. וכמו שכתב להדיא מוהר"י קולון ז"ל בתשובה הנז"ל בענין השני שכתב כי יש לאסור משום חוקות הגוים הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הענוה והצניעות וכו' שדברים הללו הם דברי שחץ וגאוה ולא כאלה חלק יעקב אלא דרכם של ישראל להיות ענוים ושפלים וצנועים ולא לפנות אל רהבים עכ"ד. והוא מכוון אל האמור בלי ספק והם הם דברי הרמב"ם ז"ל בקיצור שם בריש אותו דין שכתב אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל במדעו ובדעותיו ע"כ ודברים אלו פירשם מוהר"י קולון על לבוש שחץ וגאוה כמו לבוש האדום ובמעשיו ג"כ מעניני השחוק וקלות ראש. כי מעלת ישראל הוא להיות נטפל כל ימיו בענייני דעה ובינה והשכל ולא בענינים חומריים כמו הטיאטראות ואוסטריאות וזהו שאמר הרמב"ם כמו שהוא מובדל במדעו ובמדותיו ר"ל שכל מנהגי דתנו הקדושה ונמוסיה הם עניינים מדעים מן המושכלות הפנימיות ואיך יאבד זמנו בהבלי העולם הנז"ל, וכן הוא האמת כי עד היום מי שנגע יראת ה' בלבבו ושלם בדעותיו מונע עצמו מרבוי הליכת הטיאטראות וכיוצא אשר שם מעון השחוק והקלות ראש ומגרה יצר הרע בקרבו מהיות עיניו נזונות בראות ריקוד נשים קרוב לערומות (כמו שאומרים) אשר כתוב הדר הוא ולא תתורו אחרי לבבכם וא"ע אשר אתם זונים אחריהם. ומאחר שהישראלי הוא אסור בראיית כל אלו הדברים ובאיבוד הזמן בדברים חומריים א"כ כ"ש שאסור לבנות בית מוכן לפורענות כזה, ואם עושה ודאי לוקה משום ל"ת בחוקות הגוים, ודברי הרמב"ם ז"ל הם חיים וקיימים בלי ספק על משקל האמור. וכן תפש כמושלם הרב ש"ך יו"ד סימן קע"ח שנראה שכן הבין בדין זה שהרי כתב שאם הבניינים הם בנויים כדי שיכנסו רבים לועד או לצורך אחר ודאי מותר עי"ש שנראה מפורש שעיקר איסור גידול הבניינים הוא מפני הנעשה בתוכו ולא על גוף הבנין והוא פשוט…. ומעתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת איך אנו יכולים לאסור הנחת הכלי שעות והשמעת קולה הצריכה לנו והיפה והמהודרת עלינו? וגם איך אנו יכולים לאסור המו'סיקא הגם שתהיה מיוחדת לבית תפלתם? האם האומות שלטו וכבשו ישובו של עולם אשר בראו הקדוש ב"ה ליהנות בו בני אדם בכללותם וכמאמר הכתוב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ובכל אלו האמצעים חייבנו לפארו ולשבחו איש איש על עבודתו ועל קבלת אבותיו וכמאמר הכתוב לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

הרב חיים שמואל הכהן קונורטי (1810-1873. נולד באיטליה ובסביבות שנת 1827, עלה לארץ והיה רבה של טבריה)

בסוף סימן א' של הספר כרך של רומי נדפסה תשובתו. ושם, אחרי שמאריך בשבחו של הרב ישראל משה חזן, כתב להסכים עמו בפסקיו בכל הנוגע להנהגות התפילה ובית הכנסת שיסד וביסס שאין בהם משום חשש חוקות הגויים:

"…. ואתיא מכללא חזי הוית פסקא דדינא אשר איזן ותקן בעניין המורה שעות אשר קבע להם בעזרת בית הכנסת לדעת שעת זמן ק"ש ותפילה ולא יעבור, ומשמיע קול הפעמון מנין השעות כדרך כל השעות הגדולות הקבועות ברחובות קריה ובבתי החצרים של עשירי עם. ועלה ונסתפק אם יש חשש בדבר זה משום חוקות הגוים יען גם בבתי כנסייתם של הגוים יש להם שעות קבועות ומקשקשות כאלו ועוד אחרת כי יש להם פעמון גדול מיוחד לקשקש בעתותיהם לפי חוקיהם ומשום הכי נכנס לבית הספק בפעמון זה של השעות הקבוע לבית הכנסת להודיע השעות כדרך כל השעות הגדולות הנהוגות בכל בתי הגדולים, אם גם בזה יש צד לחוש משום חוקותיהם, ועל זה נשא ונתן באמונה ופלפל בחכמה בתבונה והביא ראיות חזקות בריאות וטובות למודיות מופתיות שכליות ובירר הדבר כשמלה חדשה מפרי'ש פרש'ה כי אין בזה שום חשש איסור משום חוקות הגוים. וכמו כן בענין הקורו הנהוג ברוב בתי כנסיות של ערי האירופה והוא לנגן במוזיקה שמונה או עשרה קולות יחדיו ירננו בפרקים בסוף כל ברכה של ק"ש וכן בהוצאת ס"ת וחזרתו ובקבלת שבת וכיוצא גם בזה עשה חיל להודיע לבני ישראל כי נכון הדבר מעם האלוהים כאשר הכל מפורש יוצא בפסקו הנעים טעמו עמו. קראתי בכל לב כל הכתוב בפרק זה וראיתי כל דבריו טובים ונכוחים למבין וישרים למוצאי דעת מיוסדים על אדני פז האמת ויפה אמר חנן ומי כמוהו יורה דעה יבין שמועה אף ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו, והגם כי ידענא בנפשאי כי לאו לדידי הוא צריך כי מה ידעתי ולא ידע הוא ביתר שאת וביתר עז בדם, להפקת רצונו באתי בשורותים אלה כיהודה ועוד לקרא כי האיש משה עניו והפציר בי עד בוש כי רצה לעמוד על דעתי הקלושה כי עכ'ב בניב שפתים בלי תירוש ואשא שמים ידי תפלה למשה למען יאריך ימים על ממלכתו יפוצו מעינותיך חוצה נפלאות מתורתו והיה כשב'תו יעלה במעלות על אדמת הקדש בירושלים ושקט ושאנן בצל שדי יתלונן הוא ובניו כל הימים".

ספר ישרי לב, יורה דעה אות דל"ת ס"ק ב (עמ' טו. הרב חיים דוד חזן. 1790-1869. היה אב"ד באיזמיר והראשון לציון בירושלים):

כתב שמותר להניח כלי המורה על השעות בבית הכנסת, למען דעת שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפלה, ואין בזה משום חוקי העכו"ם:

"ובתשובת הרב חיד"א ז"ל בספר יוסף אומץ סי"ז…. וסוף דבר התיר בפשיטות לנדון דידיה להניח כלי המורה את השעות בבית הכנסת לבל יעבור זמן תפילה ולא מקרי זה חוקות הגויים".

שו"ת שואל ומשיב (הרב נתנזון, תליתאה ח"א סי' רצט):

נשאל מאדם שתרם שעון לביהמ"ד וכעת רוצה להישאל על נדרו משום שהכנסת השעון לביהמ"ד גרמה למריבה גדולה עד כדי כך שאנשים זרקו את השעון החוצה, ובתוך דבריו לא הזכיר כלל שיש בהצבת השעון בביהמ"ד שום איסור, ואף קרה לזה מצווה.

"בדבר שאלתו שאחד נתן מורה שעות לביהמ"ד ותלאו על הקיר ועל זה רבו עליו אנשים והשליכו החוצה המורה שעות ועל זה שאל אם יוכל לשאול עליו אי הוה כמובא ליד גבאי והאריך מעלתו בזה בפלפול. הנה הדברים פשוטים דמצי לשאול דע"כ לא נחלקו אם מועיל שאלה בבא ליד גזבר רק באם הנותן רוצה לחזור בו מדעתא דנפשי' אבל כאן שהוא חשב לעשות מצוה ולהעמיד מורה שעות בבהמ"ד וכיון שרבו צריו והשליכו אותו החוצה א"כ הוא מוכרח להביאו לביתו ופשיטא דאדעתא דהכי לא נתן שיהי' עומדין עליו ככסלי לאוגיא והאי גברא חשב לעשות מצוה שיהי' תפארת לו מאדם ונהפוך הוא ובפרט לפמ"ש הנו"ב דמשום ספק הוא כאן הוה דבר ברור שחזרתו לא מלבו הוא רק מפני כי רבים צווחו עליו בי מדרשא… ועכ"פ בנד"ד הדברים פשוטים דיכול לשאול עליו, ואני מסופק אם צריך לשאול כלל דהוה אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נתן, אף שיש רבים שרוצים בזה מ"מ הוא חשב לעשות מצוה שלא יהי' למורת רוח לשום אדם ורק משום מהיות טוב יוכל לשאול עליו שלא מאותו בהמ"ד שהם נוגעים ויעשה פתח שאלמלי ידע שיהי' צעקת רבים לא נתן".

[1] וכ"כ במפורש האבן עזרא (דברים יב, ל): "ואעשה כן גם אני – לעבודת השם, ותחשוב כי תעשה טוב", ספורנו (דברים יב, ל): "ואעשה כן גם אני – שאעבוד את האל יתברך באותם מיני העבודה שהם עובדים לעבודה זרה", ר"י בכור שור (דברים יב, ל) "ואעשה כן גם אני – לשמים, איני חפץ שתעשה לפני מה שהם עושים לעבודה זרה שלהם, כי שימושם ומעשיהם מאוסים ושנואים מתועבים לפני". חזקוני (דברים יב, לא) "אפילו אתה עובד הקב״ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו", וכ"כ הנצי"ב (דברים יב, לא) "לא תעשה כן לה׳ אלוהיך – היא אזהרה בפני עצמה, וכפירוש הרמב״ן דעבודתם לה׳ גם כן אסורה".  הרחבה בעניין זה מובאת בדברי הגרי"ד סולובייצ'יק והאפרקסתא דעניא להלן.

[2] אלו הטעמים המרכזיים שהוזכרו רבות, אך ישנם טעמים נוספים שהוסיפו הפוסקים למשל בשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' י' מונה עוד חמישה טעמים לכך.

[3] הדבר החשוב שרואים ברמב"ם הוא שהבימה שעליה קוראים בתורה היא במרכז בית הכנסת. בנוסף לכך בדברי הרמב"ם מתוארים שלושה דברים, ההיכל, הבימה והתיבה. כאשר ה'היכל' מוסכם שזהו ארון הקודש שבו מונחים בקביעות ספרי התורה והוא קבוע בכותל שלכיוון ירושלים, וכן ה'בימה' מוסכם שעליה קוראים בתורה ובה הרב דורש והיא ממוקמת במרכז בית הכנסת. נחלקו מהי בדיוק ה'תיבה' עליה דיבר הרמב"ם, י"א שהיא מתחברת אל הבימה ועליה מונח הספר תורה (כסף משנה תפילה י"א, ג, בית יוסף או"ח קנ). וי"א שהתיבה היא נפרדת ומוצבת באמצע בית הכנסת מקדימה בסמוך לארון הקודש ובה יורד השליח ציבור להתפלל. ונקרא שהוא "יורד" משום שהבימה היכן שקוראים בתורה נעשית גבוהה וכשמסיים לקרות בתורה הש"ץ יורד משם להתפלל לפני התיבה (שו"ת הרדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סימן קנז, ב"ח או"ח קנ,ה. אומנם יש לציין שהמג"א סי' צ ס"ק ג ביאר שנקרא יורד לפני התיבה כי נהגו לעשות את מקום הש"ץ נמוך מקרקע בית הכנסת).

[4] בשו"ת מכתב סופר (ח"ב סי' א') וכן הנצי"ב להלן דימו את הבימה עליה קוראים בתורה בפרשיות המוספים, למזבח הנחושת שעליו היו מקריבים את קורבנות המוספים, שגם הוא היה מדויק באמצע העזרה.

[5]  כ"כ שם בסימן א' ופירט את שבעת הלאווים: "דמלכותא דשמיא כעין דארעא – שמלך יש כמה מיני צבאות משונים במלבושיהם ובנימוסי עבודתם, והגם אשר כלם למלך אחד עובדים יענשו אם יתדמו זה לזה ויחליפו צורת מלבושיהם להתדמות זה לזה. כן במלכותא דשמיה הגם שעכשיו ב"ה מלאה הארץ דיעה את ד' וכולנו מאמינים באחדותו מ"מ הרי אנחנו בנ"י צבא אחרת ויש לנו דת אחרת אשור לנו להחליף ולהתדמות בעבודת דת שלנו לשארי הדתות אעפ"י שכמונו כמוהם כלם עובדים את מלך האחד יתעלה, כיון שאנחנו צבא אחרת החילוף ותמורה וההתדמות נאסרה לנו מן התורה בשבעה לא תעשה שחייבים עליתם מלקות, כי הלא גם עתה יש לנו דת אחרת ובזה לא נשתנה הזמן כי כמו שלא הותר להחליף את דת שלנו כן לא הותר להחליף נימוסי הדת וחייבי' על זה כמה מלקות וזה מספרן: א) השמר ב) פן תנקש ג) פן תדרוש ד) לא תעשה כן לה' אלקיך. ה) "ולא תקים לך מצבה אשר שנא" ו) "ולא תלכו בחוקות" ז) ובחוקותיהם לא תלכו".

[6] ובהערת המו"ל שם מבואר ש"פסק בית דין זה נעשה בשנת תרכ"ו בק"ק מיהאלאוויטץ ונתפרסם אז, ובסופו נכתב: "מודעה רבה, להוציא מדעת צדוקים צריכין אנו להודיע שכל הנאמר בפסק בי"ד הוא על כל מקום וכל זמן, בכל מקום אשר דבר מלך מלכי המלכים הקב"ה מגיע, חוק ולא יעבור, דבר אלקינו זה יקום לעולם".

[7] נערך מדברי הגרי"ד סולובייצ'יק ע"י הרב צבי שכטר.

[8]  אומנם בהערות הטור של מהדורת שירת דבורה כתבו שהכוונה למצבות של ע"ז, והיינו המצבות שהקימו עובדי החמה (ולכן נקרא חמנים), אך לפי זה לא ברור כיצד מראה את השעות ומסמן את הקיבוץ לרבים, ולכן נראה שנקרא כך מלשון השמש שמורה את השעות כמו שעון שמש.

[9] מגילה ו, א: "והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי (זכריה ט, ז) – אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שָרֵי יהודה ללמד בהן תורה ברבים".

[10] [הג"ה מבן המחבר: עיין נוב"י מה"ת סי' י"ח ועיין ספר חסידים סימן תשס"ח דאסור לזמר נגונים של נכרים ועבירה היא. ועיין רמ"א בא"ח סי' נ"ג שצריכים למחות שלא לנגן ואם אין שומע מעבירין אותו, ואמר הנביא אל תשמח ישראל אל גיל בעמים, ועז"נ הסר מעלי המון שירך וזמרת נבליך לא אשמע].

[11] איני מבין לגמרי מדוע לא פירש את דברי הרמב"ם באופן פשוט, שוודאי שמותר לעשות בתי כנסת גדולים שייכנס ציבור גדול, אלא האיסור הוא לעשות את מבנה בית הכנסת בצורה הדומה לבתי תפילתם של הגויים, וכפי שפירשוהו רבים.

[12]  לפני כן הזכיר שיש כלי דומה לצלול השעון והוא משמש לע"ז, אבל הוא לא מנגן לבד אלא ע"י תנועת הידיים "עכ"פ כיון שכדמות הקול הזה שמכה בפעמון יש קול כזה שמקשקש ביד ואותו ודאי עבודה גמורה כחק ודת שלהם והוא בנוי ע"ג כנסיותיהם".