המחלוקת אודות קישוט בית הכנסת בשבועות
ספר המנהגים
ב'ספר המנהגים', לרבי יצחק אייזיק מטירנא, חודש סיוון, מט, כתב:
"ושוטחין עשבים בבית הכנסת לשמחה".
מהרי"ל
כיוצא בזה כתב המהרי"ל (מנהגים, הלכות שבועות):
"נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל".
מנהגות ורמייזא
וכ"כ בספר 'מנהגות ורמייזא' (לרבי יהודה ליווא קירכוס, מסוף תקופת הראשונים), דיני ערב שבועות:
"ונוהגים להשטיח רצפת בית הכנסת בעשבים, וגם בבתים".
רבי בנימין הלוי
גם במחזור מעגלי צדק לרבי בנימין הלוי, חג השבועות ד"ה 'בערב', כתב:
"בערב חג השבועות לעת ערב, נהגו לשטוח שושנים ועשבים טובים בבית הכנסת לכבוד התורה (עי' מהרי"ל עמ' ק"ס]".
רמ"א
הרמ"א באו"ח תצד, ג, הביא מנהג זה להלכה:
"ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה".
מגן אברהם
המגן אברהם תצד, ה, הוסיף שנוהגים גם להעמיד אילנות בבית הכנסת, כדי לעורר את הלבבות להתפלל על פירות האילן, שכעת הוא זמן דינם:
"נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים. ונראה לי הטעם, שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם".
אליה רבה
גם ה'אליה רבה' תצד, ב, הביא מנהג זה:
"נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, והטעם במג"א [סק"ה] שבעצרת נידונין על פירות האילן [ר"ה טז ע"א".
שולחן ערוך הרב
גם שולחן ערוך הרב שם תצד, טו, מביא את מנהג המג"א:
"נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם".
יוסף דעת (שואל ומשיב)
בשו"ת דברי שאול (יוסף דעת, לבעל ה'שואל ומשיב') יו"ד שמח, הביא את דברי הריב"ש (בהקשר לדבר אחר שנידון משום 'בחוקותיהם לא תלכו') וכתב שאף שהגר"א מנע את מנהג העמדות האילנות בחג השבועות, למעשה אין בזה איסור מצד "חוקת עכו"ם", מטעם דברי הריב"ש:
"… ומן האמור (דברי הריב"ש. י. ו) נגלה מבואר לקיים מנהג של ישראל שמעמידין אילנות בחג השבועות, והגאון מוהרא"ו ז"ל מנעו, ואמר דיש בו משום חוקת עכו"ם, כמו שכתב בספר חיי אדם משמו, והיינו דכל דלא כתוב בתורה הוה בכלל חק אמורי ואסור… ובזה מיושב היטב השגת הטור, שהב"י והד"מ נדחקו מה הבין הטור בדברי רבינו, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דהטור הבין דברי רבינו שהתורה אסרה משום חק אמורי, ואם כן היה מקום להקל כמו בהקפה, דכתיב בתורה, ועל זה כתב דלא אסרה התורה בשביל חק כלל, וזה ברור כשמש. ועל כל פנים בזה די לקיים מנהגן של ישראל שמעמידין אילנות בחג השבועות, ודו"ק היטב".
דעת תורה
המהרש"ם בספרו דעת תורה או"ח ה, סי' תצד, ג, הביא את דברי הריב"ש, ואת דברי ה'יוסף דעת' שהתיר מטעמו, וכתב גם הוא שיש להתיר מטעם זה. וסיים ש"כפי שנהגו העכו"ם במדינתנו, שמעמידים האילנות גם בחוץ, אם כן כיון שאנו עושין כן רק בפנים, בלאו הכי אין חשש":
"ונוהגין לשטוח עשבים וכו'. עי' מג"א סק"ה [דנוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים כדי לזכור שבעצרת נידונין על פירות האילן]. ועי' בחיי אדם שהביא מהגר"א ז"ל שפקפק בזה, דאיכא משום 'בחוקותיהם לא תלכו'. וזה כמה שנים מצאתי בתשובת הריב"ש ס' קנ"ח במה שנהגו לצאת לבית החיים כל ז' ימי אבילות לבקר המתים, ונשאל כיון דהישמעאלים נהגו כן, אי איכא זה משום 'בחוקותיהם לא תלכו', והשיב דכל דבר שאינו חוקה אלא עושים מאיזה טעם – ליכא בזה משום 'בחוקותיהם'. והביא מהא דשורפין על המלכים וכו', ע"ש עוד בזה.
ועי' בדרכי משה יו"ד סי' שצ"ג, שרמז לריב"ש הנ"ל, ואם כן הכי נמי בנידון דידן אין חשש כלל, כיון שאנו עושים כן להזכיר שנידונין בו על פירות האילן. אחרי זה מצאתי בספר יוסף דעת ליו"ד סי' שמ"ח, שהאריך בדברי ריב"ש והעלה גם כן דמנהגן של ישראל להעמיד אילנות תורה היא. וע"ע בספרו יד נדרים להלכות נדרים סי' ר"ג ביד יוסף מה שכתב בזה. וכפי שנהגו העכו"ם במדינתנו, שמעמידים האילנות גם בחוץ, אם כן כיון שאנו עושין כן רק בפנים, בלאו הכי אין חשש".
שו"ת מהרש"ם
בשו"ת מהרש"ם ז, נה, כתב שוב להתיר מטעם שאין עושים בדיוק כמנהג הגויים, שהם מניחים מבחוץ ובחג השבועות מניחים את העצים מבפנים:
"ובזה הסירותי תלונת הגר"א ז"ל על מה שנהגו להעמיד אילנות בביהכ"נ בחג השבועות, דעוברים על 'בחקותיהם לא תלכו' לפי שהעכו"ם עושים כן בחגיהם. ולפמ"ש, כיון דעושים קצת בשינוי שהם מעמידים סביב הפתחים מבחוץ ואנו עושים כן בפנים ולא מבחוץ – שרי".
מנחת יצחק
בשו"ת מנחת יצחק א, כט, ג, הביא את ה'דבר שאול' שדחה את הגר"א משום שיש טעם למנהג, וכך נוקט למעשה:
"עוד היה אפשר דשייך בנדון דידן משום 'ובחוקותיהם', אך יש לומר על פי תשובת מהרי"ק – הובא ברמ"א (יו"ד קע"ח) – דכל מה שעושין משום כבוד או טעם אחר, ליכא משום 'ובחוקותיהם'. ומהאי טעמא כתב בספר דברי שאול על היו"ד (ח"ב סי' שמ"ח) על מה שנוהגין בכמה מקומות להעמיד אילנות בחג השבועות בבית הכנסת, והובא המנהג הלז במג"א… וח"א הביא מהגר"א ז"ל דמנע המנהג הלז משום חוקות העכו"ם, וה'דבר שאול' כתב לקיים המנהג, משום דכל מה שעושים משום כבוד, אינו בכלל חק לע"ז, והביא מהריב"ש (סי' קנ"ח) והביאו הד"מ (יו"ד סי' שצ"ח אות ג')".
מחזה אברהם
בשו"ת מחזה אברהם (לרבי אברהם מנחם הלוי שטיינברג) או"ח כט נשאל לגבי נטיעת עצים ליד בית הכנסת. בין השאר הוא דן מצד 'ובחוקותיהם לא תלכו', ומזכיר את דברי האחרונים שדחו את הגר"א שכשיש טעם בדבר מותר. אולם לגבי נטיעת עצים הוא מחמיר יותר, אך גם בזה מסיק שאם יש "שינוי גדול" מכפי שהגויים עושים – מותר:
"אמנם מטעם אחר יש לאסור לכאורה, במקום שהעכו"ם נוהגים בזה בבתי תפלותיהם איכא ביה משום 'ובחוקותיהם', וכן ראיתי בתשובת מהרש"ם סי' קכ"ז. ולכאורה יש לומר לפי מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' קע"ח מתשובת מהרי"ק, דכל מה שעושין משום כבוד או טעם אחר – מותר, ולא שייך ובחוקותיהם אלא בדבר שנהגו משום פריצות או בדבר שנהגו מנהג ולחוק, ואין טעם בדר, דאיכא למיחוש ביה משום דרכי האמורי, ושיש בו שמץ עכו"ם מאבותיהם, ע"ש. אם כן כמו בנידון דידן, אף אם העכו"ם עושין כן הוא רק משום כבוד, דגם בבתי הנגידים והשרים עושין גינות לפני הבתים. ומהאי טעמא כתוב בספר דברי שאול על היו"ד ח"ב סי' שמ"ח, על מה שנוהגין בכמה מקומות להעמיד אילנות בחג השבועות בבית הכנסת, והובא המנהג הלז במג"א סי' תצ"ד סק"ד, והחיי אדם שם דהביא מגר"א זצ"ל דמנע המנהג הלז ואמר דיש בו משום חוקות העכו"ם, וכתב הדברי שאול שם לקיים המנהג משום דכל שעושין משום כבוד אינו בכלל חק לעבודה זרה, והביא מהריב"ש…
אמנם לשיטת הגר"א הנ"ל נראה דאסור אם העכו"ם נוהגים בזה בבתי תפלותיהם, ובפרט באילנות ליטע, דכתב הרמב"ם בפ"ו בע"ז הנ"ל הטעם שאסרה תורה ליטע מפני שהיה זה דרך העכו"ם נוטעין האילנות בצד מזבח שלה, כדי שיתקבצו שם העם, לכן במקום שעכשיו גם כן נוהגין העכו"ם בזה, יש לומר דאסור משום 'ובחוקותיהם'. ובתשובת מהרש"ם שם כתב דאם אין האילנות נטועים כפי שנוטעים בבתי תפלותיהם באיזו שינוי יש להקל. ואיני יודע מה שינוי שייך בזה, רק כפי הנראה אף אם העכו"ם עושין כן עושין אותו לפני פתח בית תפלותיהם או גם אם אחורי בית תפלותיהם על כל פנים יש להם פתח להגן מהבית תפלה שלהם, אבל בכמו נידון דידן דאין שום פתח מהקויז הפאטץ, זה הוי שינוי גדול מעשיית הנכרים בזה, ויש לומר דלא שייך משום 'ובחוקותיהם'. לכן לדינא יש לצדד בזה להקל".
יחווה דעת
בשו"ת יחוה דעת ד, לג, דן אודות המנהג להעמיד אילנות בשבועות, וכתב שהגר"א שהחמיר לגבי אילנות, אזיל לשיטתו הכללית שאינה מקבלת את העיקרון של המהרי"ק והר"ן שכאשר יש טעם במנהג, אין בו משום 'בחוקותיהם לא תלכו', וממילא כל מי שחלק על הגר"א בזה, וקיבל את שיטתם העקרונית של המהרי"ק והר"ן (ומביא רשימה של פוסקים הנוקטים כן להלכה), יסכים שאין איסור בהעמדת אילנות בבית הכנסת:
"אמנם החיי אדם (כלל קל"א סימן י"ג) כתב, שרבינו הגר"א מוילנא ביטל מנהג זה בקהלתו, לפי שעכשיו חוק העמים להעמיד ענפי אילנות בחג שלהם, ונאמר "ובחקותיהם לא תלכו". ע"כ. וכ"כ בספר מעשה רב (סי' קצ"א). וכתב הגאון ממונקאטש בספר שער יששכר ח"ב (דף קי"ט ע"א) שכן מנהגם בשב ואל תעשה כדברי הגר"א. ע"ש.
אולם רבינו יוסף קולון בתשובותיו (שורש פ"ח) כתב, שאיסור 'ובחקותיהם לא תלכו' נוהג באחד משני ענינים, האחד הוא כשאין טעם בדבר, שכן מורה לשון 'חוק'… שכיון שעושה דבר משונה שאין בו טעם נגלה, אלא שהם נוהגים כן – נראה ודאי כנמשך אחרי חקותיהם, ומודה להם… אבל דבר שנהגו בו הגוים לתועלת כל שהיא, או שעושים כן משום כבוד, וכיוצא בזה, מותר. ע"כ. והביאו להלכה מרן הבית יוסף… וכן מוכח מדברי הר"ן… ובשו"ת הריב"ש… וכן פסקו הרמ"א ומהריק"ש בהגהותיהם שם. וכן העלה בשו"ת כהונת עולם (סימן ע"ה). וכן פסק בשו"ת סמא דחיי (חלק יורה דעה סימן ז').
ומעתה המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת בפרחים ושושנים וענפי אילנות, שיש לו טעם נכון, ויש לו יסוד במדרש, אין בו שום איסור משום ובחקותיהם לא תלכו. אלא שהגר"א נמשך בזה לשיטתו, שבביאוריו ליורה דעה… חולק על הר"ן הנ"ל, ושגם דברי מהר"י קולון הנ"ל אינם נראים לו כלל.
אולם בשו"ת אמרי אש (חלק יורה דעה סימן נ"ה), הביא דברי הגר"א שחולק על הר"ן ומהריק"ו, וכתב, שאין לדחות דברי הר"ן ומהריק"ו, מאחר שמרן הבית יוסף והרמ"א והאחרונים הבאים אחריהם סוברים כן להלכה. וכן העלה בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה סימן קע"ה). וכן פסק בשו"ת מהר"ם שיק (חלק יורה דעה סימן שנ"א). ועוד אחרונים רבים. ולפי זה יש ללמוד גם לנידון שלנו שהמנהג נכון וקיים. וכן פסק הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספר יוסף דעת (על יורה דעה סימן שמ"ח), שמנהג ישראל להעמיד ענפי אילנות בחג השבועות תורה הוא. וכן הובא בשו"ת מחזה אברהם (חלק אורח חיים סימן כ"ט). וכן פסק הגאון מהרש"ם בהגהותיו לארחות חיים (סימן תצ"ד). ובספרו דעת תורה לאורח חיים (שם). וראה עוד בשו"ת מהרש"ם חלק א' (סימן קכ"ז) ע"ש. ובספר זכרון יהודה (דף ל"ד ע"ב) כתב, שהגאון בעל אמרי אש לא מנע המנהג שנהגו להעמיד ענפי אילנות ועשבי בשמים לכבוד חג השבועות, ובפרט מה שנהגו לעטר ספרי התורה בכתרי פרחים ושושנים לכבוד מתן תורה. ע"כ. ונמשך לפי שיטתו הנ"ל, שמסכים להלכה כדברי הר"ן ומהריק"ו וסיעתם שאין לחוש בזה כלל לאיסור ובחקותיהם לא תלכו. וכן בספר ילקוט הגרשוני (סימן תצ"ד) העיד שהמנהג הזה פשט בהרבה מדינות, ושאין פוצה פה ומצפצף…".
שיטת הגר"א[1]
המייחסים רק את איסור העמדת האילנות לשיטת הגר"א
מעשה רב
בספר 'מעשה רב' על הנהגות הגר"א, אות קצג, נכתב ש"נכון לבטל" את מנהג העמדת האילנות, כיוון ש"הוא חוק של אומות העולם":
"בשבועות אין להעמיד אילנות, כי מאחר שאינו אלא מנהגא ולא מדינא, והוא חוק של אומות העולם, נכון לבטל".
חיי אדם
והביאו ה'חיי אדם' (מחותנו של בנו של הגר"א) כלל קלא, יג:
"הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת, משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם (שקורין "זאלאניע שווענטע" או "פינגשטן") (ועיין ע"ז דף י"א בתוספות שם). וכתבתי בזה בדין חוקות העמים, בחלק יו"ד".
חכמת אדם
ושנה הדברים ב'חכמת אדם' שער או"ה כלל פט, א:
"אבל מה שאינו חוק לעבודה זרה, אלא להבל ושטות, אם כתיב בתורה – מותר, ואם לא כתיב – אף זה אסור. ומטעם זה אסר הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות, כמו שכתבו האחרונים, כיון שכן נהגו בחג שלהם".
שער יששכר (ה'מנחת אלעזר')
בספר 'שער יששכר' לרבי אלעזר שפירא, בעל ה'מנחת אלעזר', לפני ה'אקדמות' בחודש סיוון, כתב שמנהגם להימנע "בשב ואל תעשה" מהצבת האילנות בבית הכנסת, מכיוון שהגר"א ביטלו שכן "עכשיו הוא חוק העמים":
"מנהג העולם היה מאז להעמיד אילנות בשבועות בבתים ובבתי מדרשים. וכעת מנהגינו בזה בשב ואל תעשה ברוב קהילות חסידים ואנשי מעשה, וכן כתב בספר מעשה רב: מנהגי הגר"א זצ"ל למנוע מזה מאחר שאינו מדינא, ועכשיו הוא חוק העמים (שע"י מאמר חג הביכורים אות מ"ח)".
שבעים תמרים
בספר 'שבעים תמרים' (לרבי חיים שמעון דב זיבוב, תלמיד ה'צמח צדק'), על צוואת רבי יהודה החסיד, סוף אות ד, כתב שאף שמנהג הצבת האילנות בשבועות הוא מנהג יהודי קדום, מכל מקום מאחר "שהמה הנהיגו לעשות ככה, וקבעו להם לחוק, מאז בטלו אצלינו לנהוג כן", וכפי שהנהיג הגר"א[2]:
"והנראה לפי עניות דעתי, דמשום איסור ד'בחוקותיהם' נהגו איסור גם בכל המתים, כידוע שכן הנהוג אצלם. וכמה דברים מצינו שהיה נהוג גבן, ואחרי שהמה הנהיגו לעשות ככה, וקבעו להם לחוק, מאז בטלו אצלינו לנהוג כן. כמו העמדת האילנות בחג השבועות בבית הכנסת ובבתים, שהיה מנהג מאז ומקדם, וכמש"ש המג"א סי תצ"ד סי' ק"ה, וגם כתב שם טעם לזה – כדי שיזכרו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם; וידוע מה שכתב הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תר"צ.. דאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כל לא לחנם הוקבעו… ועם כל זה הגר"א ז"ל ביטל המנהג דהעמדת אילנות בשבועות, והוא מטעם הנזכר, כמו שכתב החיי אדם כלל ק"ל בעיף י"ג יעו"ש".
האדר"ת
בספר 'עובר אורח' סימן רע"ה, הזכיר האדר"ת את הנהגת הגר"א כבדרך אגב לדיון אחר:
"וכן ביטל רבינו הגר"א ז"ל מנהג האילנות בשבועות".
משנה ברורה
גם ה'משנה ברורה' תצד, י, הזכיר את הנהגת הגר"א בשל הנימוק ש"הוא חק העמים", ומשמע קצת שסובר כך, או לכל הפחות חושש לכך, להלכה:
"נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים, זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן [מ"א]. והגר"א ביטל מנהג זה, משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם".
רבי פסח פינפר
רבי פסח פינפר (מו"צ בווילנא, ספרו הודפס בשנת תרס"ו [1906]) סיפר בספרו "מסורת התורה והנביאים" עמ' 102 שמתחילה הם נהגו להציב אילנות בשבועות אך חדלו מכך "כדי להבדיל" מהגויים, "פן ימשכו הילדים וההמון אחריהם":
"ובחג שבועות העמדנו אילנות, ועתה שזולתנו החלו לעשות כן – חדלנו ובטלנו זה, כדי להבדיל מהם, מדאגה פן ימשכו הילדים וההמון אחריהם".
המבינים שדברי הגר"א הם גם לגבי עשבים
ערוך השולחן
בספר ערוך השולחן או"ח תצד, ו, הביא את מנהג הרמ"א לגבי עשבים, ואחר כך את מנהג המג"א לגבי האילנות, וכתב על כך ש"בדורות שפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו גדולי הדור", כשהוא רומז בכך לגר"א. האחרונים כתבו שמדבריו עולה שהגר"א סבר שגם את מנהג העשבים יש לבטל, ולא רק את מנהג האילנות:
"וכתבו שנוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובהבתים, זכר לשמחת מתן תורה… ויש נהגו להעמיד אילנות [שם]. אמנם בדורות שלפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו הגדולים שבדור".
אגרות משה
גם בשו"ת אגרות משה יו"ד ד, יא, ה, הבין שהנהגת הגר"א כוונה גם כלפי מנהג הרמ"א לשטוח עשבים ולא רק כלפי מנהג המג"א. האג"מ דחה את טעמו של המהרש"ם להתיר, והסיק שיש לקיים הנהגת הגר"א, כדברי ערוה"ש:
"בדבר שטיחת עשבים והעמדת אילנות בחג השבועות, שהגר"א (הובא בחיי אדם כלל קל"א סימן י"ג) אסר מאחר שעושין העכו"ם בחג שלהם סמוך לשבועות, וטעם מהרש"מ (בדעת תורה, שכתב שכל דבר שיש לו טעם אין בו איסור דובחוקותיהם, וא"כ כיוון שאנו עושים לזכר שנידונים בו על פירות האילן מותר. ועוד שהגויים מעמידים האילנות בחג שלהם גם בחוץ, ואנחנו עושים כן רק בפנים) אינו כלום כדכתב כתר"ה. ועיין בעה"ש שג"כ כתב שבדורות שלנו ביטלו, כוונתו להגר"א שנתקבלו דבריו".
[1] יש לשים לב שהגר"א עצמו לא כתב במפורש שיש לבטל מנהג זה, אלא כך הוא בשמו. עוד יש לשים לב שב'מעשה רב', שהוא המקור העיקרי לשיטת הגר"א, כתוב ש"נכון לבטל" את המנהג, ומשמע שזה לא איסור גמור, וודאי שלא איסור דאורייתא. אולם מרוב הפוסקים שהביאו את דברי הגר"א משמע שהבינו שסובר שזה איסור גמור.
[2] מעניין הדבר שתלמיד ה'צמח צדק' מביא מקור לדבריו מדברי הגר"א.