עריכת חופה בבית הכנסת
סיכום
בדורות מוקדמים נהגו לערוך חופות בבית הכנסת, אולם בדורות שלאחר מכן הפסיקו לנהוג כך (לפחות בחלק מהמקומות)[1].
בעת החדשה עלתה בעיקר בהונגריה השאלה אם מותר לעשות חופה בבית הכנסת, והרבנים שם התנגדו לכך. אחד הנימוקים שהזכירו הפוסקים הוא חוקות הגויים (נימוקים אחרים קושרים לקדושת בית הכנסת, צניעות, וסימן ברכה בחופה שבחוץ).
פוסקים רבים בהונגריה כתבו שזה אסור משום חוקות הגויים (בדברי רובם בולט שהכוונה היא באמת לחקות את הגויים). החת"ס שהיה הראשון לענות, התנגד לזה אבל לא כתב ממש איסור.
במקומות אחרים (ומאוחר יותר): היו שלקחו את האיסור גם אליהם או לפחות כתבו שזה לא טוב גם אם לא איסור גמור, בעיקר אלו שקרובים יותר להונגריה. והיו שלא ראו בזה בעיה, כי המציאות אצלם היא שונהואין כוונה לחקות את הגויים (הרב חזן לא מבין למה אמרו שאם קובעים דווקא לעשות בבית הכנסת זה חוקות הגויים, שהרי הגויים לא מקפידים לערוך את החתונות בבית תיפלתם).
רקע
רמ"א (יו"ד שצ"א ג') ציין כדבר פשוט שעושים את החופה בביהכנ"ס (ע"פ ההגהות מיימוניות) : "אבל בחופה שעושין בבית הכנסת שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין"
רמ"א (אהע"ז סי' ס"א א'): "י"א לעשות החופה תחת השמים, לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמיים".
בבית שמואל (אהע"ז סי' ל' סק"ט) כתב תוך כדי דבריו: "אלא גיטין וקידושין שאני, דרגילין לעשות בביכנ"ס".
עם הופעתה של תנועת הרפורמה, התפתחה באירופה מגמה לשנות את המנהג ולערוך את החופות דווקא בתוך ביהכנ"ס בכדי להידמות לגויים שערכו את חתונותיהם בבית תיפלתם.
*** בנוסף, היתה תקנה בהונגריה לאסור עריכת חופה בבית הכנסת, שיצאה בשנת תרכ"ו, ונדפסה בספר לב העיברי (לרב עקיבא יוסף שלזינגר) חלק ב' עמ' נט (136 באוצר במהדורת תרפ"ד) (ותוכנו מובא גם בשו"ת דברי חיים מובא בסיכום על מקום הבימה), כנגד שינויי הרפורמים, שבו התריעו נגד שינוי מנהגי ישראל.
הונגריה
שו"ת חת"ס אהע"ז סי' צ"ח:
החת"ס התנגד לשינוי המנהג וחיקוי הגויים בעשיית החופה בבית הכנסת, אמנם לא אמר בפירוש שזה אסור.
הוא נשאל אם טוב לשנות את המנהג ולעשות את החופה בבית הכנסת. בתשובה הוא בעיקר דן במקור המנהג לעשות חופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה, ובמה שראינו שהיו שעשו חופה בבית הכנסת (שיש כאן שני ערכים: 1. סימן ברכה, שהחופה במקום שבו הכוכבים. 2. לברך את שבע הברכות במקום קדוש הקבוע לתפילה. על פי זה הוא מסביר את המנהגים השונים), ומביא שכיום המנהג לעשות החופה בחצר בית הכנסת, ומי שלא רוצה בברכה אלא מעדיף לחקות את הגויים – "יהיה כמותם" [כלומר, הוא מגנה את זה, אבל לא אומר שזה אסור].
"שאלני אם אמת נכון לשנות מנהג קדמונים לעשות החופה בביהכ"נ הקדושה?
תשובה: ברמ"א באה"ע סס"י ס"א כתב וז"ל י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים עכ"ל, שורש הדבר בתשובות מהר"ם מינץ סימן ק"ט שדבריו צריכין ביאור ואבארם בע"ה כי כתב שם וז"ל כשבאים החתן והכלה למקום שרגילין לעשות הברכות צריכים להעמיד הכלה לימין החתן יש מעמידי' לצד מערב ופניהם למזרח והטעם שהי' פניהם נגד ארון הקדש וכו' ויש מעמידים חתן וכלה לצד צפון כי כשמעמידים לצד דרום אז הכלה קרובה טפי לארון הקדש מהחתן כי צריכ' לעמוד בימינו וזה נגד הסברא עכ"ל – משמע מזה שהי' רגילין לעשות החופה בביהכ"נ, ממש שוב אחר זה בהיפוך הדף כ' וז"ל וכן אנן עבדינן בשעת נישואין כמה עניינים המורה על הצלחה: כגון אבוקות בשעת מאיי"ן המורה לאורה ולשמחה, וכן תחת השמים והככבים כלומר כה יהי' זרעכם כככבי השמים, וכן החטים שנזרקים על ראשם ואומרים פרו ורבו עכ"ל – א"כ מבואר שעושין החופות תחת השמים ודבריו סותרי' זא"ז, והנה הגאון מהר"ם מינץ היה תלמידו של מהרי"ל ז"ל ועיינתי במהרי"ל שם וכתב שם… וזה לשונו: בשחרית קורין לביהכ"נ ולמאיי"ן ואז הוליך הרב החתן לפניו וכל העם אחריהם לאור אבוקות… וכאשר בא עד פתח חצר ביהכ"נ מוליכי' החתן לקראת הכלה ובחיבורן יחד זורקין כל העם חטין ואומרי' פרו ורבו ויושבי' שם מעט וכו' עיי"ש והמנהג הזה הוא כהווייתם וצורתם גם עתה בפ"פ דמיין ובכל פרוודהי… ומסיים לאלמנה עושים החופה בחצר הביהכ"נ – מבואר דלבתולה עושי' במגדל ביהכ"נ ששם קורין בס"ת, ויש לעיין מה בין בתולה לאלמנה לענין זה, וגם תימה על הרמ"א שלא הביא כלל ממנהג הברכות לקדש ולעשות החופה בבהכ"נ.
אבל דעו כי כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו עפ"י רבותינו בעלי תוס' רש"י ותלמידיו תושבי ארץ ההיא והמה ראו כי טוב מאוד לעשות סימן טוב לברכתם של זרע אברהם כה יהי' זרעכם ושם כתיב ויוצא אותם החוצה שעשה הקב"ה פועל דמיונו לנבואה זו והוציאו החוצה במקו' הככבים שתחול בנקל הברכה כה יהי' זרעכם מכש"כ שיש לנו לעשות פועל דמיון להמשיך הברכה בשעה הראוי' לכך ולעמוד בשעת חופה תחת כיפת הרקיע במקום הראוי' לראיית כוכבים. עוד ראו רבותינו הקדמונים ז"ל שראוי' לברכם ז' ברכות במקום קדוש במקום קבוע למתפלל, על כן אחזו בזה וגם מזה לא הניחו ידם ז"ל ותקנו תחילה החופה והוא שקורין מאיי"ן באשכנז שהי' תחת השמים לסימן ברכה, והחופה עם ברכותיהם בביהכ"נ על הבימה. נמצא שאין כאן סתירה בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ. אמנם כל זה בבתולה דאיכ' תרווייהו מאיי"ן וחופה, אבל באלמנה דליכא מאיי"ן באשכנז ראו לעשות החופה עם ברכותי' תחת השמים לסימן ברכה ומברכין שם ז' ברכות כי חשבו טעם זה עיקר, מזה למד רמ"א במדינות אלו וכל מדינות וגלילות פולין ורוסיה שלא נהגו מעולם בחופת מאיי"ן א"כ על כורחך להעמיד החופה של כלונסות בחצר בהכ"נ תחת השמים לסימן ברכה ואתי שפיר הכל בעזה"י.
ויש לתמוה על מנהג אשכנז של עכשיו בזמנינו אעפ"י שנהגו בחופת מאיי"ן מ"מ עושין גם החופה עם שבע ברכות תחת הרקיע בחצר ביהכ"נ, ואין שום מקום בכל אשכנז שעושין חופה בביהכנ"ס, ואולי משום דבאשכנז לא נהגו בשום מקום להיות נבנה פרוזדור לפני בית הכנסת ומתפללים עתה רוב אורחים בחצר בהכ"נ וה"ל מקום קבוע להתפלל שם ואיכא תרוויי' סימנא טבא ככוכבים ומקום מיועד לתפלה וברכה בהא סלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים בו ברכת אברהם. ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכווין ללמוד מדרכי אומות עולם אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהי' כמותם והמתאוים לברכת אבותם יהי' צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם ימלא ה' לטובה כל משאלותם. משה"ק סופר מפפד"מ".
שו"ת מחולת המחניים סי' ד':
בתחילת התשובה מאריך מאד בטעמים על דרך הפשט ובדרך הקבלה והמוסר מדוע נהגו ישראל לעשות את החופה בחוץ תחת השמים (ומביא שאת המנהג שהיה בתקופת המהרי"ל לעשות בביהכנ"ס ביטלו משום חוסר הצניעות והקדושה שנגרם בביהכנ"ס), ובסוף התשובה מבאר שהטעם העיקרי שרצו לשנות ולעשות את החופה בתוך ביהכנ"ס הוא משום הידמות לגויים שדבר זה אסור מהתורה:
"…והנה אמנם חומר האיסור וחטא גדול שיש בדבר הזה, יען בארנו בשבעה טעמים המבוארים לעיל שיש טעם הגון בנתינת החופה חוץ לביהכ"נ. ולמה התחילו ליתן אותה עתה בביהכנ"ס? הלא רק למען התדמות בדת ישראל לשארי הדתות כמו שראו בשארי הדתות שהחופה היא בבית התפלה, כן המה רוצים לעשות בדת ישראל, וא"כ המה מערבים דת בדת ונימוס בנימוס ועוברים בשבעה ל"ת המבוארים בסי' א'[2], וכל המקיים מנהגי אבותינו ליתן חופות בתולות תחת כיפת חשמים יזהיר אורו כזוהר הרקיע, ויהי' זרעו ככוכבי השמים. פן תאמר יען כתבנו שהוא גם לסימן ברכה ואיזו סימן ברכה היו עושים בימי מהרי"ל? בני פקח עיניך וראה בס' מהרי"ל ותמצא כמה סימני ברכה עשו בימיו של מהרי"ל עם חיטים וכדומה עיי"ש, ועתה הברכה אחת היא לנו ברכת כוכבי השמים וכה יהי' זרעינו אמן ואמן".
שו"ת כתב סופר אבן העזר סימן מז
הכתב סופר כתב בסוגריים בסיום דבריו שאצלנו שזה מנהג הנוצרים יש בזה כמה לאוין של איסור חוקות הגויים, ובפרט שזה חיקוי בדבר שהוא מצווה.
בעיקר תשובה מדבר על שינוי המנהג לעשות חופה תחת כיפת השמים. בתחילה דן על חובת המחאה ומסיק שלא צריך לריב על זה, אח"כ דן אם עורך הקידושין נחשב מסייע ידי עוברי עבירה ומסיק בעיקרון לאיסור אבל שמשום דרכי שלום יש להתיר, אבל מסתפק אם זה נחשב רק מסייע.
"ד' ישפות שלום ידידי הרב המופלג בתורה המאוה"ג ובקי בעל פיפיות כש"ת מו"ה ישראל זאב סג"ל ני' ראש בד"צ דק"ק אוהעלי יע"א:
אנוכי פה קורית חוצו' לשאוב אויר טוב להשיב רוחי, ונשלח אלי יקרתו מביתי, והנני משיב מפני הכבוד בקיצור נמרץ כי אין אתי עמי ספרים כל הצורך ואין אומן בלא כלים, והנה כבר העדתי במכתבי הקדום כי יש תח"י תשובה בענין העמדת החופה בבהכ"נ מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, ועתה בבוא שנית דברי מע"כ ני' אלי בענין הזה צויתי לחפש אחרי' ולהעתיקה, והנה היא לעוטה פה ועיניו יחזה מישרים דעת קדוש עליון כבוד רבו ז"ל:
ואבוא על דבריו בעיון מעט מזעיר מ"ש מע"כ ני' כיון שהעמדת החופה תחת כיפ' שמים לאו דינא הוא רק מנהג ישראל כנראה מדברי רמ"א ע"א סי' לא צריכי דייני העיר להתקוטט עם אנשי העיר בשביל דבר זה…
עד כה דברתי בדבר הנוגע לתוכחה, אבל אם לא יקובלו דבריהם ויתקנו לעשות החופה בבהכ"נ אם יש נדנוד איסור למסדרי קדושין, זה צריך עיון, והנה למעלתו ני' פשיטא דמותר כיון שגם אם ימנעו דייני העיר מלסדר קדושין הרבה קלי הדעת ימצאו שיסדרו קדושין בבהכנ"ס עבור מחיר כסף וכי כן אין בו משום לפני עור כמבואר בש"ס ע"ז וי"ו ע"ב, אלו דברי מע"כ ני'.
והנה אם כי יפה ראה בסוגי' הנ"ל, אבל העלים עין ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א סעיף א' דיש שני דעות אם מ"מ איסור דרבנן איכא ומסיים ובעל נפש יחמיר לעצמו עיי"ש, ולפי דברי הש"ך שם דמשווה המחלוקת דתוס' ורא"ש דווקא בישראל ס"ל לאיסור ולא בנכרי ומרדכי ותוס' ורא"ש לא פליגי א"כ בישראל לכ"ע אסור מדינא והעולם נהגו להקל בנכרי כעדות רמ"א, א"כ בנידן זה אסור מדינא מדרבנן עכ"פ:
אלא דלפמ"ש הדג"מ שם דווקא בשוגג מפני ב"ד מצווי' להפרישו ולא במזיד, א"כ יש היתר בנידן שלנו דאחר שפרסמו שאין נכון לבטל המנהג מנהג' של ישראל תורה היא שוב כשלא ישמעו ואל יאזינו שוב אין למסדר קדושי' שום איסור לכאורה…
היוצא לנו מכ"ז דבנידן דידן אסור לסדר קדושי' משום מסייע ידי ע"ע, אלא די"ל כיון שיש בו מפני דרכי שלום כאשר כ' מע"כ ני' ומבואר בגיטין שי"ל במתני' דבדרבנן התירו מפני דרכי שלום לסייע עוברי עבירה, מכ"ש בדבר הזה דמנהגא הוא דמותר, ומ"מ נבוך אני אם זה דומה למסייע דש"ס שם דכאן המסדר קדושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהי' הקדושי' במעמד ההוא אולי גרע הרבה ממסייע, ואני איני מחליט רק כמסתפק (וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד אבל במדינתינו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאם זה לזה יש בזה כמה לאוין של חקות הגוי ועל השמר פן איכה יעבדו הגוים אלה וכו' השמר לך פן תנקש אחריהם בפרט כי מעשה חופה וקדושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר כל):"
שו"ת מהר"ם שיק אבהע"ז סי' פ"ז:
המהר"ם שיק כתב שחובה לקיים את המנהג לעשות חופה שלא בבית הכנסת (הוא מסיק שבכוונה הוציאו את החופה מבית הכנסת), ומוסיף שאם המטרה שבשבילה רוצים לעשות חופה בבית הכנסת היא כדי להידמות לדתות אחרות (שזו לרוב הסיבה) – יש בזה איסור דאורייתא של חוקות הגויים.
"מה ששאל על דבר חופה בביהכ"נ אם היא איסור חמור כי קשה לומר שכל רבני מעהרי"ן יעברו באיסור חמור, ושבמהרי"ל הלכות נשואין משמע שהי' החופה בביה"כ… תמהני עליו דכייל דינים כאיסורא רבה!! והרי משנה שלימה שנינו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ונאמר קטן וגדול שם הוא דנגד מעלות המצוה הכל הוא גדול. ובוודאי גוף הנידון קדושין וחופה אין להם מקום ידוע ומועילין בכל מקום רק זה כמה מאות שנה שהנהיגו לעשות החופה שלא בביהכ"נ ואדרבה מזה שנראה במקצת מקומות שהי' החופה בביה"כנ הוא מוכרח שבכוונה ומדעת הוציאו לעשות אותה מחוץ לביהכ"נ יהי' מטעם פריצות או מאיזה טעם שיהי', אנו רואין שהנהיגו לעשות החופה חוץ לביהכ"נ ועלינו החיוב לקיים המנהג וכמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות ממרים וביארתי אותו במקום אחר …
ואם רוצין לשנות המנהג ולעשות החופה בביהכ"נ כדי לדמות לשאר דתות כאשר הוא באמת טעם רוב המשנים והרוצים לשנות אית ביה משום איסור דאורייתא שלא לדמות דתינו לדת שאר אומות כמ"ש הרמב"ם בפי"א מע"ז מקרא דהשמר פן תנקש אחריהם, ואין זה ענין לתשובת מהרי"ק וכמו שביארתי במקום אחר (עיין בחלק יו"ד סי' קס"ה)… והניסיון מעיד לנו כי כל זמן שהיו ישראל מקיימים מנהגם הי' תורה ויראה בישראל ומעת אשר התחילו לשנות מנהגם הדת הולך וחסור וד' ישיב שבות עמו מוסדי דור ודור יקומון במהרה בימינו אמן".
שו"ת אמרי אש או"ח סי' ט':
אוסר להעמיד חופה בבית הכנסת, כי זה פוגע בכבוד וקדושת בית הכנסת.
בדבריו כתב שאם באנו לאסור מצד חוקות הגויים, יענו לנו שאין בזה פריצות במיוחד ולא מתקיימים בזה התנאים של חוקות הגויים. (בפשטות כוונתו לומר שאכן אין בזה איסור חוקות הגויים, אולם ייתכן שכוונתו שרק כאשר לא מתכוונים לחקות את הגויים אין בזה איסור, וזו כוונתו במה שסיים "לפי דעתם").
"…אשר דרש מעכ"ת נ"י אודות המבקשים לחדש בעירו להעמיד החופה בבהכ"נ… הנה הרמ"א באה"ע סי' ס"א (ס"א) כתב המנהג לעשות תחת השמים מפני סימן טוב שירבה זרעם ככוכבי השמים. והן אמת כי התוס' כתבו ריש כתובות (ב, א) דמפני ברכה לא מקרי עבריינא, אבל מכל מקום כתבו דעל כל פנים איכא עצה טובה. ומה שכתבו לקמן דף ה' (ע"א ד"ה מאי) דמשום ברכה לחודיה לא היו מתקנים היינו כמו שכתב הר"ן (ריש כתובות) דלא היו משהים הנשואין, אבל היכא דליכא שהייה מדוע לא נחפוץ בברכה וסימן טוב. ועל כל פנים כיון שאף במה שהוזכר בברייתא כתבו התוס' דהעושה נגד זה אינו נקרא עבריין, אם כן מפני זה היה נכון רק להיות כיועץ עצה טובה להם, אבל לא למחות בחוזק(א). ואם מפני בחוקותיהם, ישיבונו ויאמרו לנו כי אין בזה פריצות יותר מברחוב, ונקל להם לאמור כי הגון הוא כך לעשות, ואין אחד מתנאי חוקות בדברים האלה לפי דעתם.[3]
אבל לדעתי יש איסור מדין התלמוד לעשות בעירו וכן בכל ערי ישראל, אשר יש להם בתי כנסיות בנויים זה איזה שנים. ואין להם ראיה ממקומות העושים כן שיוכלו גם הם לעשות כן. שהרי שנינו במגילה דף כ"ח ע"ב בתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש ואין וכו' ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהם הספד של יחיד כו' אבל קורין בהם ומספידין בהם הספד של רבים, ופירש רש"י (ד"ה הספד), של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובהכ"נ ראוי לכך לפי שהוא בית גדול. והעתיקו בשו"ע או"ח סי' קנ"א (ס"א) וז"ל, ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר [מתקבצים ו]באים להספידו. וביו"ד סימן ש"ס סעיף י"ט, מספידין תלמידי חכמים ונשותיהם בבית הכנסת ובבית המדרש ולא שאר העם. הנה מבואר דדוקא הספד של ת"ח ונשותיהם מותר בבהכ"נ אבל לא לשאר העם, ומשמע אף על פי שמתקבצים שם הרבה אנשים כיון שאינו חובה עליהם.
וכן כתב הרמב"ם בתשובת פאר הדור סי' ע"ז, וז"ל השאלה שם, ותוריני הדרתו מה שכתב בספר אהבה (פי"א מתפלה ה"ז) ואין מספידין בתוכם אלא הספד של רבים, והמנהג באלכסנדריא שמביאים המת בחצר בהכ"נ עד שיתפללו הציבור ואחר כך יבואו הדיינים והחזנים ואחר כך יבואו כל הקהל עם המטה ויאמרו צדוק הדין וקינות כל אחד מהחזנים אם זה נקרא הספד של רבים. והשיב הרמב"ם ז"ל, אין זה נקרא הספד של רבים, והספד של רבים הוא כשמת אחד מגדולי העיר אז חייבין כל העם להספידו, או שנשמע על אדם כשר שנפטר לעולמו הוא הספד של רבים, אז יכולים להספידו בבהכ"נ כו', וסיים אמנם בהכ"נ סתם וודאי אסור לומר בו קינה על המת אלא אם יהיה הספד של רבים, עכ"ל. הנה מבואר מדברי רמב"ם אלו [ד]אף על פי שמתאספים רבים כמו שכתב השואל, ואחר כך יבואו כל הקהל, אפילו הכי אסר הרמב"ם כי אם לגדולי הדור, ונראה דהיינו מפני כבוד התורה דחמיר מתלמוד תורה, כמבואר בריש מגילה (ג' ע"ב) בסוגיא דמקרא מגילה ועבודה יע"ש, וכיון דלתלמוד תורה מותר בבהכ"נ, ואף על גב דכתב הרמב"ם (שם ה"ו) דתלמידי חכמים מותרים לאכול ולשתות מפני הדוחק בבהכ"נ, ועיין במג"א סי' קנ"א ג, מכל מקום כיון דתלמוד תורה עצמו וודאי מותר ומצוה, הוא הדין כבוד התורה דחמיר מותר בבהכ"נ(ג).
רק דלשון הש"ס במגילה דף כ"ח ע"ב דאמר רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר משום יקרא דידי ודמיתא אתו כולי עלמא כו', ולהנ"ל תינח יקרא דידיה איכא כבוד תורה, אבל דמיתא אמאי. ומזה היה משמע דכל דאתו רבים שרי. וקצת משמע כן מדברי רש"י שם בד"ה הספד של רבים, שסיים שצריכין להתאסף ולהספידו ובהכ"נ ראוי לכך לפי שהוא בית גדול, משמע מפני שהוא חיוב על הציבור לעשות כן להספיד לת"ח, ובהכ"נ ראוי לכך, אם כן הוי לב ציבור מתנה עליהם. ואפשר דגם דעת רמב"ם בתשובה הנ"ל כן. ואף על גב שהוא אוסר בשאר הספד אף לכל הקהל, היינו משום דלשאר אינשי לא מתני לב הציבור מן הסתם(ד). והיינו טעמא דמותר לאכול שם סעודות עיבור החודש והשנה (שו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ד), (מפני) כיון דלית ביה קלות ראש ואיכא מצוה (מג"א שם סק"ה)ד.
עכ"פ ראינו מדברי הרמב"ם בפירוש, דאפילו הספד של כל הציבור אסור, כי אם לגדולי העיר. ומעתה אלו המבקשים חדשות, אף כי יאמרו כי יפה אף נעים יותר להעמיד החופה בבהכ"נ, אבל מכל מקום לא יאמרו כי מפני שהוא קדוש יותר ויש בו צד מצוה יחפצו לעשות כן, דבר שאבותינו ואבות אבותינו מעולם לא נהגו כן(ה). והראשונים הקדושים, לא יתקדשו ויתטהרו האחרונים יותר מהם, אבל יאמרו כי ישר הוא בעיניהם לעשות כן. ולפי זה הדבר קל וחומר, אם הספד אסור לעשות בבהכ"נ, כל שכן חופה. כי בהספד אין קלות ראש מצוי, ומכל שכן בעת תעמוד המטה עם המת שם, כמו שכתב השואל להרמב"ם. ובחופה יש שמחה וקלות ראש, על אחת כמה וכמה דאסור לעשות בבהכ"נ(ו). ולא שייך לומר דאתני לב ציבור עליהם, כיון שלא עלה על דעת מעולם בעירו בשעת בנין בהכ"נ להעמיד החופה במקום קדוש. וגם מצד תורת חופה, מעיקר [תכליתה] היה נראה דלא נכון להעמידה בבהכ"נו, אבל אין להאריך בזה.
ומעתה אין ראיה ממקומות שעושין כן ומעמידין חופה בבהכ"נ, כי באותן המקומות בנו בהכ"נ על דעת כן. וכן בק"ק פעסט, אשר אין הבהכ"נ של ציבור, רק שכור אצלם מן השר בעל הבית, מבואר (בב"י סי' קנ"ג ד"ה כתוב) בשם ארחות חיים (דיני בית הכנסת סי' כ"ו) דכהאי גוונא אין עליו דין בהכ"נ וקדושתו, ואין (לזה ראיה מעיר) [מזה ראיה לעיר] של מעכ"ת נר"ו כאמור".
שו"ת יהודה יעלה חלק א – או"ח סימן לח
התנגד לשנות ולערוך את החופה בתוך בית הכנסת מטעמים שונים.
אחד הטעמים שהוא מזכיר, הוא שכאשר רוצים לעשות את החופה דווקא בבית הכנסת – יש בזה חשש איסור דאורייתא, ואין ראיה ממה שנהגו בימי מהרי"ל לעשות חופה בבית הכנסת כי זה לא נעשה כחיקוי הגויים. (בנו הוסיף הסבר, שכיוון שכוונת החדשים רק להידמות לגויים זה איסור דאורייתא של חוקות הגויים, והפנה לרמב"ם).
"…אין דעתי נוחה על הסכמת פאר רום מעלתו לעצת אלופי הקהל דשם לחדש מנהג אחר מנהג ק"ק פלוני, מלבד מה שאני תמה בזה דמה לנו לחפש מציאות להמציא איסור בהעמדת חופה בביהכ"נ מדברי חז"ל אשר הדוחה בקל יוכל לדחות? והרי דברי רמ"א יו"ד שצ"א ידועים בפי המון בלי תורה אותן המבקשים חדשות ותולים א"ע בקורי עכביש. וע' בבית שמואל אה"ע סי' ל' ס"ט ב', בשם ריב"ש. ובאמת בריב"ש סי' ר"ה לא נזכר קדושין רק גיטין ועיין ב"ח בא"ח ססי' קע"ד כשמברכין ברכת אירוסין ונשואין בחופה לפני ביהכ"נ אמרי' כו'. אבל הרי גם מנהגינו הישן תחת השמים ודאי אין בו שום פקפוק איסור ואדרבה סימן טוב הי' לעשות כן כרמ"א בא"ע ססי' ס"א.
אמנם לעשותו בביהכ"נ בדווקא חושש אני לאיסור דאורייתא משום ובחוקותיהם לא תלכו הרי להקים מצבה אסרה תורה בלאו אף שהיתה חביבה לפני הקב"ה בימי האבות כמ"ש רש"י ורמב"ן בארוכה ר"פ שופטים (הגהה מבן המחבר – וכיון דעכשיו חוק הוא בין הגויים הוא בכלל בחוקותיהם לא תלכו עיין ט"ז א"ח סי' ח' וכל עיקר כוונת החדשים לעשות החופה בבהכ"נ הוא רק כדי לדמות לגויי הארץ כנימוסי שאר אומות והוה איסור דאורייתא כמ"ש הרמב"ם פי"א הי"א מהל' ע"ז ונאמר השמר פן תנקש אחריהם) וממילא אין ראיה כלל ממנהג מגינצא שבמהרי"ל, דמאן יימר שהי' בזמן ההוא במגינצא מנהג וחק קבוע כן אצל האינם נימולים לעשות נישואיהם דוקא בבית תפלה שלהם? מלבד זה וכי בכל מנהגי מהרי"ל אנו עושים כמוהו בזמנו ובמדינתו? ומה גם הרי מהרי"ל עצמו לא כתב שיש לנהוג כן אלא מביא שכן היה מאז מנהג מגנצא לבד? כללא בידן נהרא נהרא ופשטי'. (הגהה מבן המחבר – כוונת אאמ"ו דאין לנו לדון מה שהיה, אלא מה שהיה כבר פשט בישראל מנהג כמה מאות שנים לעשות החופה בחוץ, ואם גם היה מעיקרא בביהכ"נ אדרבא מגרע גרע שבזה אנו רואין שבכוונה עשו גאונינו שהוציאו החופה מביהכ"נ ולעשות מבחוץ ועלינו לקיים מנהגם כמ"ש הרמב"ם ריש הל' ממרים משום אל תטוש תורת אמך, עי' ר"ן פ' מקום שנהגו ות' ריב"ש שצ"ט ופ"ח א"ח תס"ח כל קבלת רבים שחלה עליהם אף בדברים שלא קיבלו עליהם הסכמה רק שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסיג גם דורות אחריהם צריכים לשמור הגדר ולקיים המנהג וכל דבר שנאסר משום הנהגת אבותינו ומשום גדר אין לו היתר כלל… ובפרט ענין זה שיש בו ג"כ גדר איסור חמור תערובות אנשים ונשים יחדיו… וק"ו ב"ב של ק"ו בביהכ"נ מקדש מעט עיין רד"ק ע"פ ואהיה להם מקדש מעט (היינו אם יעשו החופה בביכנ"ס יבואו לידי תערובת בתוך ביהכנ"ס. א"ב)… ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרות ד' בתערובות איסור, ובפרט בזמן הזה שבעונותינו הרבים הולכים עם הכלה בשוק מגולה ובגלוי שער ראש שהמה ערוה, ואין לך פריצות גדול מזה. ועי' תשובה מאהבה חא"ח סי' רכ"ט בשם הזוהר אשה בבית ה' בית תפילת האנשים כהעמדת פסל שם).
ובירושלמי הביא במג"א סי' ס"ח אעפ"י ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם כו' אף דארץ ישראל מקודשת יותר מכל הארצות ובכל דבר אנן גרירן בתרייהו דהתם מחוקק ושלחו מתם סדר התפלות דברים העומדים ברומו של עולם. ועכ"ז הזהירונו שלא לשנות ממנהגינו הקודם אף שאינו עיקר, כמו כן מכ"ש וק"ו במנהגים כאלו שיש טעם כעיקר למנהגינו ברוב העיירות ומקומות בזה כדי להתרחק מנימוסיהם כמאז"ל בספרי על ובחוקותיהם לא תלכו כנ"ל.
והצער היותר גדול כי בעו"ה ע"י עושי חדשות מבלים הזמן היקר למצוא ראיות לשנות מנהג או להרסו או לקיימו ומניחים התו"כ הלכות גדולות ועמוקות מהתעסק בהם ותורה חוגרת שק כו'. והמתאמצים לשנות איזו מנהג קבוע ישן עתידים ליתן את הדין בזה ובבא…ועכ"פ אחלי נא כל מה שביד כח פאר רום מעלתו נ"י לעשות לעכב מלעשות שום שינוי במקומו יעשה ויעכב כדקיי"ל מנהג מבטל הלכה… וכמה דברים הניחו חכמים דלא כהלכתא כדי שלא לבטל המנהג כנודע וכ"ש וק"ו מנהג שהוא כהלכה ואחתום בברכה…".
ובסוף דבריו מנה בקצרה את הטעמים למנהג לעשות את החופה דווקא בחצר ביהכנ"ס ולא בתוכו: "א' מגמ' ותוס' קדושין נ"ב אשה בעזרה מניין כו'. ב' שמא תפרוס נדה ע"י ביעותתא כמו בסוטה עיין ראש יוסף ריש חולין. ג' עפ"י הש"ע סי' ס"א לסימן טוב (תחת הכוכבים). ד' מפני תערובות אנשים ונשים במקום קדוש. ה' אם היא בנידותה אינה הולכת לביהכ"נ נשים ג"כ. ו' אסור לשנות מנהג ק"ו מתפלה במג"א סי' ס"ח. ז' דומי' קדושין מתן תורה כפה הר לחופה כמובא בזוהר. ח' קידוש לבנה דוגמתה. ט' נ"ל טעם מנהגינו כדי לתקן הקלקול במה שעוותו ישראל אז במעשה העגל להתיר להם עריות בפרהסיא נהגו שוב לברך את ה' על שאסר לנו העריות וקדשנו לתשובה ומעשים כן בפרהסיא ג"כ ברכה זו. י' לפרסם שמחה של מצוה וכן כתיב ישמע בערי יהודא ובחוצות ירושלים קול ששון כו' קול מצהלות חתנים מחופתם – בחוצות דייקא. י"א אסור בדווקא וקפידא בביהכ"נ מ' ובחקותיהם ל"ת. ועוד יש לי טעמים נכונים ועת לקצר…".
סידור רשב"ן פז, ד (עמ' 31 באוצר החכמה)
הרב שלמה שיק הסביר שהסיבה שאמרו שהחופה תהיה מחוץ לבית הכנסת היא כתגובת נגד לחוק הנוצרי שקבע שרק לחופה שבבית תפלתם יש תוקף. (ומסביר שמה שאמרו שזה סימן ברכה היה רק תירוץ!).
והוא קובע שאין לשנות מהתקנה שהיתה לעשות את החופה בחוץ.
בדבריו לא הזכיר איסור של חוקות הגויים, אלא להיפך, הוא מסביר שבגלל שהגויים עברו להתחתן דווקא בבית תפלתם – תיקנו הרבנים להתחתן בחוץ. מכאן שהוא לא סובר שיש בזה איסור עצמי של חוקות הגויים.
"החופה אשר תחתיה מקדש החתן את הכלה לאשה באמור לה בפני העדים הרי את מקודשת לי, העמידו מקדמת דנא בבית החתן ובבית הכלה ובבית הכנסת, ולא הקפידו באיזה מקום שיקדש האיש את אשתו, וכבר ביאר בעל מחוה"מ שבימי מהרי"ל עוד נתנו החופה בבית הכנסת ואח"כ קבעו החופה חוץ לבהכ"נ דוקא. והרמ"א (אה"ע סי' ס"א) כתב שהוא למזל ולברכה, שיהיה זרעם כככבי השמים.
ומדוע תקנו להעמיד החופה חוץ לבהכ"נ אחר שמקדמת דנא העמידו אותה בבית ובחוץ? לפי שלפני ג' מאות שנים תורת הנוצרים התפשטה מאד מאד, ותמלא הארץ בדעות ובחקים שלהם, שפרסמו, כי הקשר בין איש לאשתו קדוש הוא אם נתקשרו בבית אלהיהם אך הקשר שנעשה חוץ לבית התפלה ובלי כומר, כאפס ואין יחשב, ועוד כי הקשר שנעשה בבית התפלה בפני הכומר אין להפרד ועומד לעולם.
והנה בעת שפרסמו הנוצרים חקים ודעות הללו אשר נתקבלו ברוב המדינות עלה פחד בלב מנהיגי ישראל, שעי"ז יתרבו ממזרים בישראל, כי א' מהמון יקדש אשה בפני עדים או בפני עשרה מישראל בחוץ או בבית, ומטעם הממשלה לא יהיו הקידושין חלין כלל, מאחר שהיה חוץ מבית התפלה שלנו ובלי חבר ורב העיר, לזאת מצאו לטוב וישר לפרסם ולהורות שהקדושין קדושין הם אף אם מקדש בחוץ וברחוב וגם אם מקדש בלי רב וחבר העיר… ולמען שיקבלו בני ישראל התקנה החדשה שתיקנו בתורת התנגדות מול חוקי הנוצרים פרסמו שעשו התקנה לסימן טוב ולברכה. וזה ברור כשמש שהתקנה היתה בתורת התנגדות ולחזק הדת, ואז לא היה סיפוק בידם לפרסם שתיקנו כן בתורת התנגדות מפני דרכי שלום, ומאחר שתיקנו כן למגדר מילתא ולחזק הדת תקנתם עומדת לעולם אפי' לעקור בקום ועשה (עיין יבמות צ' ע"ב ורמב"ם פ"ב ממרים ה"ד) וכל המשנה ידו על התחתונה".
תפארת ישראל כללי שמחות אות ב (לר' ישראל ליפשיץ)
הוא מהדור הראשון שהשאלה צפה, אבל לא בהונגריה.
הזכיר את דברי הרמ"א שעושים את החופה בבית הכנסת, וכתב שעל זה סמכו החדשים לעשות חופה בבית הכנסת, כדי להידמות לגויים, ויש בזה איסור.
והסביר שזו טעות של המדפיס, כי לא שמענו מי שנוהג כך, שהמדפיס פתח לא נכון ר"ת (במקורות מהם למד הרמ"א לא כתוב בית הכנסת), והכוונה למשהו אחר. [בדפוס ראשון של הרמ"א כבר כתוב בית הכנסת. א"ש].
(הוא עוסק בעניין השתתפות אבל בחופה ואגב אורחא מדבר בענין עריכת חופה בביהכנ"ס).
"ואגב דאתא לידן נימא בה מלתא. דמ"ש רמ"א (שם ס"ג) דבחופה שעושין בבית הכנסת שמברכין שם ברכות אירוסין ונשואין, מותר האבל להיות שם מיד אחר שבעה, וי"א עד ל', ויש מחמירין שיעמוד האבל חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות, ומ"מ מותר האבל אחר ז' לברך ברכת אירוסין ונשואין תחת החופה שבבית הכנסת, עכ"ל רמ"א. הנה מדכפל רמ"א ושילש בלשונו חופה שעושין בבית הכנסת על זה סמכו החדשים אשר עליהן אנו בושין, אשר כל מגמתם לדמות אותנו למי שלא נוכל להדמות, ואמרו דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בביה"כ. אמנם מלבד שיש איסור בדבר זה מכמה טעמים, שלא נאריך בהן כאן, הנה תלו את עצמם בקורי עכביש, דכל מה שנזכר בדברי רמ"א כאן 'בית הכנסת' במקור מקומו טהור ליתא לא בהג"ה מיימוניות שהביאה רב"י, דשם נזכר "בבית הנשואין'' וכ"כ בד"מ כתוב בפירוש ''ברחוב העיר", ונראה שטעות המדפיס הוא דהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן לעשות החופה תוך בית הכנסת, אלא שבשניהן היה כתוב בב"ה, ור"ל ר"ת בבית הנשואין, או בחצר בית הכנסת, שהוא רחוב העיר, וטעה המדפיס שברצותו מרחיב ברצותו מקצר, וכתב בבית הכנסת. ונכרין דברי אמת".
ארצות אחרות
לאחר שבהונגריה רבים החמירו בזה, ובפרט שעשו על זה רעש גדול ומלחמות ותיקנו תקנה לאסור עריכת חופה בבית הכנסת – התחילו במקומות אחרים להתמודד עם התקנה לאסור.
שבט שמעון בית משתה טו (באוצר החכמה – ח"א עמ' 116)
הרב שמעון סידון (תרמ"ד, סלובקיה) הביא את המקורות הקדומים שנהגו לעשות חופה בבית הכנסת, ודעתו שאין בעיה לעשות חופה בבית הכנסת, וזה שעושים כך זה לא בגלל שמחקים את הנוצרים, שהרי כבר מאות שנים לפני כן כך נהגו גדולי ישראל (וכפי שאנחנו מתפללים בבית הכנסת, וזה לא חיקוי שלהם).
והוא מביא בשם מהר"ץ חיות שבפולין לא מעמידים את החופה תחת השמים, ואם היו יודעים זאת רבני הונגריה היו "בושים ונכלמים" שהם מרעישים לעשות את החופה דווקא תחת כיפת השמים. ובסוף תשובתו כתב שברוב מדינות אירופה החופה בבית הכנסת ולא תחת כיפת השמים.
"באיזה מקום מעמידין החופה, אי בבית הכנסת או תחת כיפת השמים
א' עיין בהג"ה באה"ע סי' ס"א שכ' יש אומרים שיש להעמיד החופה תחת השמים לסימן טוב שיתרבו ככוכבי השמים ע"ש, אך הרמ"א בי"ד סי' שצ"א כ' שם ג' פעמים זה אחר זה שהחופה וז' ברכות הם בבית הכנסת ע"ש. וגם הבית שמואל באה"ע סי' ל' סק"ט כ' בפשיטות שהקדושין הם בבה"כ ע"ש, והמהרי"ל… ובתשו' מהר"ם מינץ… [ודחה את מי שרצה להגיד שכוונתם לחצר בית הכנסת, כי זה לא נכנס בלשונם].
ועיין בתשובת אמרי אש בסי' ט' וי' שכתב שם שאין להעמיד החופה בבית הכנסת דבר שאבותינו ואבות אבותינו מעולם לא נהגו כן ע"ש, והעלים עינו ממהרי"ל וממהר"ם מינץ ורמ"א וב"ש שהבאתי שבימיהם העמידו החופה בבית הכנסת, הלא הגאונים הללו המה אורן של כל ישראל אחריהם נמשכו כל בית ישראל והם לא חשו לשום נדנוד איסור בהעמדת החופה בבית הכנסת, ולמה נבא אנחנו לבדות איסורים חדשים אשר לא שערום אבותינו… [והוא מבין ודן בדברי החת"ס וביתרון לעשות חופה במקום קדוש]
ואין עושין כן משום שהאומות מזווגים בבית תפלתם, הלא בימי מהרי"ל ומהר"ם מינץ ג"כ עשו האומות כן והגאונים הללו לא חשו ע"ז, וכי נימא שאנחנו לא נתפלל בבית הכנסת משום שהאומות מתפללים בבית תפלתם? ככה אנחנו מברכין ז' ברכות שצריכות מנין עשרה בבה"כ…
וראיתי בספר שחיבר הגאון המפורסם ר' הרש חיות זצוק"ל אב"ד דק"ק זאלקאווא שבכל מדינות פוילען אין מעמידין החופה תחת השמים, ואם היו יודעים רבנים מאונגארן מזה היו בושים ונכלמים על מה שמרעישים לעשות החופה תחת השמים דוקא ע"ש. ולפי המבואר בתשו' ח"ס שאין לחוש לשום נדנוד איסור בבית הכנסת רק משום סימן טוב שיתברכו ככוכבי השמים, תמה אנכי מאד וכי אם החתן והכלה אינם חשים לסימן טוב צריכים אנו למחות? … [והביא עוד סיבות למה יש יתרון לחתונה בבית כנסת]
לכן עושים עתה רוב מדינות אייראפא החופה בבה"כ ולא תחת השמים, כמו שעשו רבותינו לפני כמה מאות שנים בארץ אשכנז, ואני נוהג מי שחפץ בברכה מעמידין לו החופה תחת השמים, ומי שאינו רוצה וחפץ בחופה בבית הכנסת אנו שומעין לו ועושים כרצונו".
שו"ת רשב"ן אה"ע קיח (תרמ"ג)
גם הרשב"ן בתוך דבריו כותב שבקראקא (פולין) שבימיו מסדרים עדיין חופה בבית הכנסת.
"ולדעתי שלא לבד שאסור לומר כן (שאסור להיכנס לבית כנסת שהבימה באמצע או שעשו בו חופה. אורי) אלא שעי"ז אנו דוחים אלף אלפים נפשות טהורות לרדת שחת אחת לאחת באשר יאמרו כשם שאין ממש באסור זה באשר האיך יאמר בר דעת שאסור לכנוס לבית הכנסת שיש לה בימה באמצע מה שהוא והיא כן אצל הספרדים והאיך יאמר בר דעת שאסור לכנוס לבית הכנסת שסדרו בה חופה ובקראקויא מסדרים עוד היום החופה בבהכ"נ".
הרב חיים עוזר גרודזנסקי
מכתב שנדפס בספר 'דברי שלום' (של הרב שלום יצחק לעוויטאן, היה רב של כמה עיירות בליטא. 1878-1941). עמ' 28-29 (35-36 באוצה"ח):
הסביר שהרבנים לא הסכימו שיערכו חופה בבית הכנסת, כי זה חיקוי למעשה העמים [לא ברור אם כוונתו משום איסור גמור, או שראו שזה לא טוב. א"ש], ולכן הנחה את השואל למחות שלא ינהגו כך בקהילתו.
"וילנא, ב"ה ר"ח כסליו תרפ"ג.
כבוד ידידי הרב הגאון מוהרש"י לעוויטאן נ"י, רב בקריסטיאנא, ברכה ושלום עד העולם.
אחדשת"ה, יקרת מכתבו לנכון הגיעני, על דבר החופות בבית הכנסת, הלא יודע מעלת כבוד תורתו, אשר הרעישו על זה הגאונים באונגארן וגאליציען (הונגריה וגליציה), הלא כתוב בספריהם ויודע שבכל הקהלות ברוסלאנד ופולין המתנהגים על פי מסורת אבות, לא יתנו להנהיג כן להתחקות מעשה העמים, ובוודאי אם יש ביד מעלת כבוד תורתו למחות בזה, עליו למחות, כי אחרי שיתחילו לפרוץ בזה יהיה אחרי כן מעשה בדיעבד ולא יהיה באפשרי למחות עוד, ואחרי כי הביהמד"ר מתנהג בכל הפרטים כפי הנהוג בכל תפוצות ישראל אין לנהוג בו מנהג זר, ואקווה כי ישמעו לדבריו ולא ישנו מנהג תורה, והנני ידידו מכבדו הדוש"ת. חיים עוזר גראדזענסקי".
תשובה מהראי"ה קוק על עריכת חופה בביכנ"ס:
הצטרף להתנגדות לעריכת חופות בביכנ"ס, ובפרט שמתלבשות שלא בצניעות וזה לא מכובד לקדושת בית הכנסת. (הוא לא מזכיר שזה קשור לחוקות הגויים).
מכתב שנדפס בספר 'דברי שלום' הנ"ל. עמ' 29 (36 באוצה"ח):
"ב"ה, ירושלים תובב"א, ט"ו כסליו, תרפ"ג.
שלום וברכה מקודש מירושלים לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מוה"ר שלום יצחק לעוויטאן שליט"א, האבדק"ק קריסטאניא יצ"ו, ולכל אשר לו שלום ורעות עד העולם.
אחדשה"ט באה"ר, על דבר התיקון שלא לעשות החופות בבית הכנסת, ביחוד עתה בעווה"ר שנפרץ מנהג התלבושות של נשים, שאין זה כבוד לקדושת בין הכנסת. הנני בכל לב ורצון מסכים אל דעת כבוד תורתו ותבא עליו ברכת טוב, על התקון הגדול החשוב הזה, ואין להוסיף בזה יותר מהדברים הידועים, וברוך העומד בפרץ, לתיקון קדוש כזה וכיוצא בו. ומפני הטרדה הרבה העמוסה עלי א"א לי בשום אופן להאריך עוד ואת כת"ר הסליחה, אי"ה בזמנים הקרובים אכתוב לכת"ר יותר. והנני בזה ידידו עוז הדוש"ת באה"ר ונאמנה חותם בברכה מהר הקודש מירושלים.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק".
שדי חמד מערכת חתן וכלה וחופה א
דעתו לאסור, אפילו אם אומרים שאין כוונה להידמות לגויים. [הערה: לא מובן מדבריו בבירור אם כוונתו לאסור גם לספרדים ומה היה מנהג הגויים בשכנותו, אבל ברור שהוא חושב שעדיף לא לנהוג כך גם לספרדים].
הוא מתייחס למה ששמע מעיר סמוכה שהתחילו לעשות חופה בבית הכנסת (זה היה בהיותו רב באוקראינה). ותמיה, שהרי מבואר בחת"ס שצריך לעשותה תחת כיפת השמים לברכה, ומי שלא רוצה ברכה ומתכוון ללמוד מהגויים זה לא טוב (וגם אם למדו מהמקורות שאין חובה בחוץ, אין לעשות זאת בבית הכנסת כי זה מנהג הנוצרים). וכתב שדברי הרמ"א זו טעות סופר ואין הכוונה לבית הכנסת, והביא כך גם מהתפארת ישראל.
ואמנם הספרדים נהגו לערוך חופות בתוך הבית, אבל לפחות האשכנזים היו צריכים לשמור על המנהג לעשות בחצר, ובודאי שלא בבית הכנסת שיש בזה איסור, ובזמן הזה ניכר שמחשבתם להידמות לגויים ובודאי יש איסור. (והביא גם מהאמרי אש שזה אסור מצד קדושת בית הכנסת, ודיבר על כמה שחשוב לשמור על הסייגים והמנהגים שזה מה שמחזיק את היהדות בגלות).
והביא שראה בספר לב העיברי נגד זה, ושהביא שם פסק מקרוב למאה רבנים שאסור להעמיד חופה בבית הכנסת אלא רק תחת כיפת השמים, והחתימו עליו גם רבנים ספרדים [שהיו בהונגריה. א"ש].
וכתב שבודאי אם אפשרי לנו נכון לבטל מנהג לעשות החופה בבית הכנסת, וקל וחומר שאין להנהיג כך לכתחילה, ואפילו אם יגידו שאין הכוונה להידמות לגויים – אסור.
דבריו ארוכים ביותר, ולכן נביא את עיקרי דבריו.
"שמעתי שבעיר הסמוכה חדשים מקרוב התחילו לעשות החופה בתוך בית הכנסת הקדושה ותמיה לי כי מדברי הגאון חתם סופר בסי' צ"ח מתבאר יפה דאיכא קפידה לעשותה בחצר בית הכנסת תחת אויר הרקיע לסימנא טבא להתקיים ברכת אברהם אע"ה כה יהיה זרעיך ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכוין ללמוד מדרכי המצרים וכו' עי"ש ואולי סמכו במה שראו שכתב הרב פתחי תשובה באה"ע סי' ס"א סקי"א דמשמע מדברי רמ"א ביו"ד סי' שצ"ח ס"ג דעושים החופה בבית הכנסת אבל תמיהני על גדול שכמותו שלא עיין במקור הדין והוא מהגהות מיימניות שהביא מרן בב"י שם ולא כתב בבית הכנסת רק בבית הנישואין ואף אם נפרש בבית הנישואין תחת תקרת הבית ממש לא באויר ושמעינן מיהא דאין קפידא שיהיה דוקא באויר השמים תחת הכוכבים מ"מ אין מזה ראיה להתיר בבית הכנסת דיש חשש שנראה כמתכוין לדרכי המצרים הנ"ל וכיון שבמקור הדין כתוב בבית הנישואין בהכרח לומר דבהרמ"א הוא טעות הדפוס אף שבאמת זה דוחק ובפרט שעינינו הרואות שגם בדברי הרבנים לבוש שם ובית שמואל סי' ל' סק"ט (שציין הרב פ"ת) וחכמת אדם בכלל קס"ו אות ג' (ויש דפוס שהושמט ממנו כמה כללים ודברים אלו הם בכלל קנ"ב אות ג') כתוב כבדברי הרמ"א יש שכתוב בו בית הכנסת מפורש ויש שכתוב בהכ"ן על כרחנו לקבל הדוחק מטעם שכתבתי וממה שנזכר פעם שנית בדברי הרמ"א בבית הכנסת והוא בשם מוהרי"ל בודאי אין שום ראיה מזה לדידן שכבר באר הגאון חתם סופר שם דמה שכתוב בתשובות מוהר"ם פאדווא בענין זה ומשמע מדבריו דעושים החופה בבית הכנסת היינו לדידהו שעושים חופת מאיי"ן וכו' ומוהרמ"ף היה תלמיד מוהרי"ל ואם כן לפי דברי החת"ס אין ראיה מלשון מוהרי"ל ומה שמשולש בדברי הרמ"א בהכ"ן והם דברי עצמו (שכתב ומ"מ נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת) נמשך אחר לשון מוהרי"ל לפי מנהגם ולא חש לדקדק בזה מאחר שאין כאן מקומו וסמך על מה שכתב באבן העזר סי' ס"א כי שם ביתו וגם הרבנים הנ"ל נמשכו אחר לשון הרמ"א כן נראה לענ"ד.
ומצאתי להגאון מוהר"י ליפשיטץ בפירוש המשניות הנקרא תפארת ישראל שכתב בתחלת סדר מועד בכללי שמחות אות ב' (דף מ"ד ע"ב מדפוס ווארשא) וז"ל ואגב דאתא לידן נימא בה מילתא דמ"ש רמ"א ביו"ד סי' שצ"א ס"ג וכו' הנה מדכפל רמ"א ושילש בלשונו חופה שעושין בבהכ"ן על זה סמכו החדשים אשר עליהם אנו בושין אשר כל מגמתם לדמות אותנו לצד שלא נוכל לידמות ואמרו דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בבהכ"נ אמנם מלבד שיש איסור לעשות החופה בבהכ"נ מכמה טעמים שלא נאריך בהם כאן הנה תלו עצמם בקורי עכביש דכל מה שנזכר בדברי רמ"א כאן בית הכנסת במקור מקומו טהור ליתא לא בהגמ"י שהביא רב"י דשם נזכר בבית הנישואין וכן בד"מ כתב בפירוש ברחוב העיר ונראה שטעות המדפיס הוא שהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגים כן לעשות החופה תוך בית הכנסת אלא שבשניהם היה כתוב בב"ה ור"ל ר"ת בבית הנשואין או בחצר בית הכנסת שהוא רחוב העיר וטעה המדפיס שברצותו מרחיב ברצותו מקצר וכתב בבית הכנסת וניכרים דברי אמת עכ"ל עיניך הרואות דפשיטא ליה להרב הנ"ל דיש איסור לעשות החופה בבהכ"נ וגם פשוט בעיניו שט"ס הוא בדברי הרמ"א ועם שלא הזכיר מדברי הרבנים לבוש ובית שמואל הנ'ל בהכרח לומר שגם בדבריהם הוא ט"ס ואם כן חלילה לשנות המנהג הקדום:
הן אמת שעיקר מנהג שהזכיר הרמ"א לעשות החופה תחת אויר השמים והחזיק במעוזו הרב חתם סופר כנז"ל לא נהגו כן במקומותינו בערי תוגרמה כאשר ראיתי בעיני בעיירות גדולות עלית על כולנה מקום מולדתי עיק"ו ירושת"ו מנהג פשוט בינינו הספרדים (פרענקין) הי"ו לעשות החופה בין לאלמון בין לבחור עם בתולה בתוך הבית ממש ולא בחצר וכבר העיד מרן החבי"ב בכנסת הגדולה סי' ס"א הגב"י אות ב' שאין נוהגין כן עי"ש ובעדת הקירימצאקים שבמקומות אלו הי"ו ראיתי שחופת בתולה או בחור עושים בחצר תחת אויר השמים ושל אלמון ואלמנה עושים בתוך הבית ולא ראיתי לשנות מנהגם זה ועכ"פ האשכנזים הי"ו שכבר פשט המנהג ביניהם כדברי הרמ"א ודאי אין נכון להם לשנות מנהגם מחצר לבית וכל שכן לעשות החופה בבית הכנסת הקדושה שיש בזה איסור מן הדין ובפרט בימים האלה ובזמן הזה אשר מחשבתם נכרת מתוך מעשיהם להדמות לצד שלא נוכל להדמות דודאי יש לאסור כמו שכתב הרב הנ"ל.
גם ראיתי בספר ל"ה [לב העיברי. א"ש] שנדפס מקרוב לאחד מרבני דורנו יצ"ו שכתב בח"ב דף כ"ד ע"ב (מדפוס לבוב) בשם הגאון אמרי אש ח"א סי' י' אודות החדשות אשר מבקשים להקים חופת חתנים וכלות בתוך בית הכנסת הנה בהכ"ן שנבנה סתם יש איסור מדין התלמוד והרמב"ם בשו"ת פאר הדור וכו' ואף אם יבנו מחדש בית הכנסת על דעת כן לעשות החופה בתוך הבהכ"ן דבר אשר לא נהגו בו אבותינו הקדושים גם אם לא ידענו שום טעם אין לנו לסור מדרכיהם אף כי בזה יש בו סייג וגדר וכו' מעולם לא באנו יחד בעת התפלה אנשים ונשים וכי יעשו כן בעת נישואין תתחלל קדושת המקום ואימתו בכך מלבד כי אין לנו לקנאות באחרים,
הלא כל חכמי לב יכירו וידעו כי זה אשר אנחנו במשך שנים רבים בקרב רבים ומפוזרים בכל קצוי ארץ ובחסד ה' עלינו עוד שמותינו עלינו. הסיבה אלהית היא השגחתו יתברך עלינו וכו' ואולם הסיבה הטבעית היא הסייגים והגדרים והמנהגים וכו' עכ"ל (ושם בצ"ה) דף נ"ו ע"ב ואילך הן לו הובא פסק בית דין המחזיקים בכל תוקף לאסור איסר להעמיד החופה בבהכ"נ רק תהיה תחת השמים וחתימי עלה קרוב למאה רבנים) ועוד אסרו שם איזה דברים שרצו לחדש מעתה והרב המחבר ל"ה שם בדף ט"ן סוף ע"ב הודיע כי הפסק דין הנ"ל נעשה שם בתוגרמא מתחלה בחרמות גדולות ונוראות (במקום שיש רשות לזה מצד השררה ככתוב להלן) ששמתו והחרימו מכל העולמות בעוה"ז ובעוה"ב כל אשר יעבור על דברים אלו וגזרו והחרימו בחרמו של משה רבינו ובגזירת יהושע בן נון ובכל תקף חרם של רבינו ב"י המובא באבקת רוכל וחרם רבותינו הצרפתים המובא במוהר"י מינץ וכל בו וגזרו על פתם ויינם וכו' והרעישו שמים וארץ פמליא של מעלה ופמליא של מטה בדברים הבוערים כאש מתלקחת גפרית ולהבות בחרם גמ"ט רמ"ח הנכנס ברמ"ח אבריו של אדם ולהבדילם מעדת ה' מעתה ועד עולם אך בהיות שהוא נגד דינא דמלכותא להחרים לכן אמרו את חקי המלך אשמור ואת חקתיו נקבל וכו' יעיש"ב (ושם בל"ה ח"א דף מ"ט ע"א כתב בשם הגאון מוהר"ר מרגליות בשו"ת מחולת מחנים סי' ד' שמברר איסור נתינת החופה בבכה"ן אחד שעוברים בזה איסורי תורה ב' שהוא נגד דין של שולחן ערוך ועוד כתב שם טעמים בהשכל ודעת ומסיים שם וא"כ הם עוברים בשבע לא תעשה המבוארים וכו' עכ"ד).
ומאחר עלות כל זה פשיטא ודאי דאם יש כח בידינו לבטל מנהג זה במקום שנהגו כן מימי קדם כך היא חובתינו והס כי לא להזכיר להנהיג כן מחדש ואף אם יאמרו דאין כונתם להתדמות להמצרים אלא מפני טעם אחר אסור וכמו שכתב שם בשם הגאון הנ"ל בשו"ת הנ"ל סי' ה' לענין עקירת הבימה מאמצע בהכ"נ יעיש"ב ותמיהני על הרב הישיש שם נר"ו שהוא רב הכולל והוא המסדר הקידושין איך יניח להנהיג כן וכן לא יעשה חדשות בארץ לשנות ממנהג אבותינו לקדושים אשר בארץ המה אפילו בדבר שאין שום נידנוד איסור כל שכן בדבר הזה אשר גדולי עמודי ויסודי עולם אנשי שם צווחי כי כרוכייא ומחוו במחוג גודל האיסור לפי חומר שבו מי יבא אחרי המלכים האדירים גבורים במלחמתה של תורה להתיר את אשר אסרו בכח גדול… [והאריך הרבה בטעמים אחרים לאיסור כצניעות ועוד. וכן הפנה לתפארת ישראל ולשו"ת יהודה יעלה ולמהר"ם שיק שאסרו, וכן הביא שמועות מעיתונים על המנהג בשנים עברו לעשות חופה בבית הכנסת בכמה מקומות. ומתייחס לפוסקים רבים נוספים באריכות רבה, ולא עברנו על כולו. א"ש]".
שו"ת תעלומות לב (ח"ג סימן נז, אותיות ג -ד. הרב אליהו בכור חזן[4]):
דן בשתי סוגיות בנוגע לחוקות הגויים, האם יש בעיה לעשות חופה ביום א' (שהוא יום אידם של הנוצרים) וכן האם יש בעיה לעשות חופה בבית הכנסת. לגבי חופה ביום א' כתב שאינו רואה בזה בעיה, כי הגויים לא מקפידים לעשות נישואין ביום א'. [זה לא הנושא שלנו, אז הכנסתי בסוגריים מרובעות בציטוט]
וכתב שאין בעיה לעשות חופה בבית הכנסת. ומצאנו בפירוש שכך כתב מהר"מ מינץ, והחת"ס הסביר שראו לנכון לקבוע חופה בבית הכנסת שהוא מקום קדוש הקבוע לתפילה, והוא בירר על מנהג אשכנז שעשו החופה בחצר, אבל למנהג הספרדים שהחופה נעשית בבית עדיף כבר לעשותה בבית הכנסת.
הוא מגיב באריכות לשדי חמד שחלק עליו והביא כמה פוסקים. על דברי מהר"י אסאד שכתב שאם עושים דווקא בבית הכנסת הוא חושש לחוקות הגויים, הקשה שהרי הגויים לא מקפידים לעשות דווקא בבית עבודתם, אלא רק חלקים עושים כך כי זה מקום גדול, ובזה אין איסור כמבואר במהרי"ק. ועל דברי מהר"ם שיק שאם רוצים לעשות בבית הכנסת כדי להדמות לדתות האחרות יש בזה איסור דאורייתא, כתב שהוא מודה שאם זו המטרה ואין סיבה וטעם אז זה איסור דאורייתא, אבל חוץ מזה שמנהג הגויים אינו כך בדווקא, הרי הישראל שעושה חתונה בבית הכנסת לא מתכוון להידמות לגויים אלא להתקשר לקודש.
"[[… וחזינא בפת"ש (אעה"ז סד, ה) שהביא משם הרמ"א ז"ל בתשובה סי' קכד שכתב שאין מדרך לעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגויים… ואחרי המחילה איני רואה מה שייך בזה חוקות הגויים, כיוון שעינינו הרואות שהם נושאין נשים בכל יום מימות השבוע ואין להם יום מיוחד לזה, ואף אם היה יום א' מיוחד להם לנישואין איני רואה בזה לאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו כמו שאבאר, ואולם גם הרב ז"ל לא אסר מן הדין אלא אמר שאינו דרך ישרה… ובעניין חוקות הגויים ודרכי האמורי תוה"ק לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה 'ובחוקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים וכו'… (כאן פרס את הסוגיא והביא את דברי הראשונים, המהרי"ק, והב"ח בעניין קרוב למלכות) וכבר האריך בזה הגאון ז"ל בספר כרך של רומי סי' א' וביאר עליו הכהן הגדול הרב כמהרח"ש הכהן ז"ל ראב"ד עיר הקודש טבריה והסכים עמו שם בסי' ב'[5]…. ובכן הביטה וראה איך אין מקום לאסור הנישואין ביום א' משום חוקות הגויים, א) שאינו חוק שאין טעמו נגלה, ואם היו נוהגים לעשות חופות שלהם ביום א' טעמו נגלה וידוע לפי שהוא להם יום שביתה ממלאכה ואין להם עסק באותו יום, וכיוון שהטעם ידוע אינו חוק, ב) שאין במנהגם זה פריצת דרך הצניעות והענווה. וגם שאין כוונת העושים כן כדי להידמות להם ולעשות כמעשיהם. ואעיקרא דמילתא כבר ביארנו שאין הגויים עושים יום א' מיוחד לנישואיהם וכאמור.
ועוד אני אומר שאחרי שהיתרו מבואר בש"ס ואפילו האוסרים לא אמרו אלא משום גזירה ולא נחתו לאסור משום זה איך נבא אנחנו לאסור משום חוקות הגויים… ואם בכל דור ודור נבוא לאסור כל מה שיתחדש אצל הערלים והגויים נבא לאסור כמה דברים המותרים ואין ועת והזמן מוכשר להוסיף איסורים חדשים שלא שערום ראשונים, ודיינו שנעמוד בשלנו.
אחר ימים רבים בא לידי תשובות הרמ"א ז"ל וראיתי לו שם (בתשובה האמורה לעיל) שלא אסר דבר זה משום חוקות הגויים אלא כתב וז"ל: 'גם כי אינו מדרך המקומות לילך בהינומא עד אחר השבת ולעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגויים שעושים נישואיהם ביום אידם' הרי מבואר בכוונתו שלא נהגו (היהודים. א"ב) במקומות ההם לעשות הנישואין ביום א', ואפשר שבעת ההיא היו נוהגים הגוים באותם המקומות לעשות נישואיהם ביום אידם ולא רצו בנ"י להדמות להם, משא"כ עתה שאין להם יום קבוע וכאמור.]]
ועל שאלתך אם תוכל לעשות החופה בביכהנ"ס יען שהחכם האשכנזי אמר לך בשם הגאון תפארת ישראל ז"ל שהוא אסור מן הדין – דע ידידי כי ספר תפארת ישראל אינו נמצא אצלינו ולא ידעתי אנה מצא דין זה… ולא נמצא איסור זה בראשונים ולא באחרונים, והרי מצינו בפירוש למהר"מ מינץ ז"ל בסי' קט שמבואר שם שעושים החופה בביכהנ"ס, והחת"ס באה"ע סי' צט הביא דבריו וכתב שראו רבותינו הקדמונים שראוי לברך הז' ברכות במקום קדוש במקום שהוא קבוע להתפלל עיי"ש, ואיך הרב תפארת ישראל יאמר כל בתר איפכא שהוא אסור מן הדין? ואולי כוונתו על המקומות באשכנז שנוהגים לעשות החופה תחת השמים כמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' סא בהגה, ולדידהו אין ראוי לבטל המנהג הקדום… אבל לדידן בני ספרד שאין לנו מנהג זה אלא החופות היו נעשות בבית תחת התקרה אדרבא עדיפא טובא לעשותו בביכהנ"ס שהוא מקום קדוש וכמ"ש החת"ס ז"ל… (והביא שכך המנהג אצלם במצרים לעשות החופות בביכהנ"ס)… והרב ז"ל (חתם סופר) תמה על מנהג אשכנז שאינם עושים השבע ברכות בביכהנ"ס ולא מצא מנוח אלא משום שבחצר ביכהנ"ס מתפלללים האורחים ואיכא תרוויהו סימנא טבא ככוכבים ומקום המיועד לתפילה עיי"ש בסי' צט. ובמקומנו שלא נהגו תחת הכוכבים ראוי והגון לעשותו במקום קדוש המיוחד לתפילה, ובהכי פלטי לן משתיים רעות הגורם עשית החופה בבית כמש"ל…
(בקטע שדילגתי הוא מתייחס לדברי השדי חמד שחלק עליו. בהתחלה כותב שדווקא מהחת"ס ראיה לשיטתו, כי גם החת"ס מסכים שיש ערך שיהיה במקום קדוש בתוך בית הכנסת ורק ניסה להעמיד המנהג לעשות בחצר, ואילו אצלם במצרים שהמנהג לעשות בבית הכנסת אין בעיה. גם התייחס לדברי התפארת ישראל שהביא השדי חמד). גם מה שהביא שם בד"ג ע"ג משם הרב יאודה יעלה א"ח סי' ל"ח שכתב שלעשותו בבהכ"ן דוקא חושש אני לאיסור דאוריתא ובחקותהם וכו' עי"ש, אתו הסליחה שאין חק הגוים לעשות חפותהם בבית עבודתם. רק שיש נוהגים כן להיותו מקום רחב וכיוצא ויש הרבה נוהגים לעשות נשואהם בביתם. ובכגון דא אין מקום לאסור משום בחקותהם וכמתבאר יפה מדברי מהריק"ו ז"ל ה"ד לעיל באות ג'. ומ"ש בתשו' מהר"מ שיק אה"ע סי' פ"ה שאם רוצים לשנות המנהג ולעשות החופה בבהכ"ן כדי להדמות לשאר דתות אית ביה משום איסור דאוריתא שלא לדמות דתנו לדת שאר דתות כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ואין זה ענין לתשו' מהריק"ו כמ"ש במ"א בחיו"ד סי' קס"ה וכו' עיש"ב בהא מודינא שאם עושים כן כדי להדמות לשאר דתות בלתי שום סיבה וטעם ודאי דהוא אסור, אבל מלבד שאין עשית החופה בבהכ"ן חק ודת הגוים, וכאשר רבים מהם אינם עושים אותה בבית עבודתם אלא בביתם, עוד זאת שהישראל העושה חופת בניו ובנותיו בבהכ"ן חלילה לו לכוין לחק הגוים, אלא אדרבא כונתו להתקדש במקום הקדוש והמבורך וכמש"ל."
נהר מצרים הלכות קידושין אות יד
בנהר מצרים כתב שמנהגם לעשות חופות בבית הכנסת או בבית (או בחצר), ותיקנו תקנה (בשנת תרס"ו, 1906) לעשות כך ולא באולמות של נכרים. (הוא מתאר מה שקרה לפני התקנה: ששילמו המון על אולמות, ושערכו חתונות במועדונים והיה בזה ביזיון ליהדות, ולעיתים גם ערכו חתונות במקומות שהתברר שהיו בהם סמלי נצרות).
"במצרים נהגו עתה לעשות החופה בתוך בית הכנסת כי המקום קדוש ויראת הקדש אשר בבית אלהים הציל את עם הקדוש מכמה מכשולים אשר אין להעלות זכרם על הספר. והסיבה היותר נגלית אשר הכריחה אותנו להנהיג החופות בבית הכנסת היא כי עד הנה היו נוהגים שאיש אשר מקום דירתו צר מהכיל את כל קרואיו לחופת בנו או בתו היה עושה החופה באחת מבתי מלון אורחים אשר בעיר שבעליהם נכרים וערלים ומשכירים שם בית גדולה לעשות החופה ואחריה ריקודין ומחולות ומפזרים על זה כסף תועפות ובית דין הצדק היו מוכרחים לסדר להם חופה וקידושין בבתי המלון הנזכרים לעיל וכיון שנשתרבב המנהג לעשות החופות בבתי נכרים אשר לא מבני ישראל המה הורע הדבר עוד יותר. כי בימות החורף אשר העיר מצרים מלאה מאורחים רבים הבאים לשבת בכל ימי החורף מאין גשם ואין קור בארץ כידוע ולא ישיגו מקום פנוי בבתי ההוטילס הנזכרים גם בשכירות רב. היו שוכרים גם מקומות היותר פחותים מזה בבתי משתאות של הנכרים ולפעמים גם בבתי קאפ"י וכיוצא, ובעוה"ר היינו חרפה לשכנינו כי אין באומות העולם מי שיעשה כזאת, כי הנוצרים נמנע שיעשו חתונתם כי אם בבתי כנסיותיהם מקום צנוע. והישמעאלים כ"ש וק"ו שאין עושים חופותם כי אם בחדרי חדרים. ורק עם הנבחר הוא פרץ והרס גדר צניעותו בזאת. וכמה פעמים אירע שבהיותינו מסדרים חופה וקידושין בבתים הנ"ל מבלי משים ראינו אחרי כן על הכותלים תלוים צורות שתי וערב ועוד צורות מכוערות אשר תועבה הם לנו ואי אפשר למחות על זה, אם מפני דרכי שלום, ואם כי אנחנו באנו בגבולם, וכאשר הגיעו הדברים עד גדר הביזיון כזה וחילול כבוד האומה נתעוררו ז' טובי העיר ונשיאי העדה העי"א והסכימו עמנו לגדור גדר בפני החילול ה' זה ואסרנו איסר לבלתי עשות חופה עוד לא בשום מקום מלון אורחים ולא בבתי משקאות, כללא דמילתא, שא"א עוד לעשות חופה וקידושין בשום מקום אשר בעליו לא מבני ישראל המה, ורק או בבית החתן או הכלה, או באחת מבתי כנסיות הבנויים לתלפיות בכל יופי והדר תלי"ת. או אם יקחו חצר ריקנית שאין בה שום דיורים כדי לעשות חופה בלבד, וזה מותר גם אם בעל החצר אינו מבני ברית כמובן:
ובכן הננו להודיע גלוי לכל העם, כי על פי הסכמת ב"ד הצדק והסכמת ז' טובי העיר ונשיאי העדה העי"א. חקה חקקנו וגזירה גזרנו שמכאן והלאה (משנת התרס"ו) לא יורשה שום בר ישראל לעשות חופה לא בבתי מלון אורחים בכל אופן שיהיה, וכ"ש וק"ו בבתי משתאות ובתי קאפי חלילה. רק או בבית החתן או בבית הכלה. ואם מעונם צר מהכיל יבחרו להם בית הכנסת אשר תיטב בעיניהם כי תלי"ת בכל המגרשים אשר בהם ישוב אחינו בני ישראל יש לעדתינו תלי"ת בתי כנסיות מפוארים. הן ברחוב היהודים. והן במגרש איסמעילייא. והן במגרש עבאסיה. והן במצרים הישנה וכו'. ויכולים לעשות בהם החופה אחר לקיחת רשות מגבאי בית הכנסת ההיא. או אם מקומם רחוק יכולים לקחת חצר ריקנית לגמרי מדיורים ולעשות בה החופה אם המקום ההוא מוצנע וזולת זה אין לעשות חופה וקידושין בשום מקום. וחלילה לפרוץ גדר ולהביא את ישראל ודתו לידי ביזיון וחרפה בעמים ח"ו. וכל בר ישראל יחוש על נפשו לבלתי הכניס עוד את עצמו ואת זולתו בסוג כי את דבר ה' בזה חלילה, ודי בזה הערה:
ואזהרה זו היא גם לב"ד הצדק ולכל הבאים אחרינו לשרת בקדש אשר כל עניני האישות בכללן ופרטן מסור הוא ביד ב"ד הצדק שבמצרים אשר המה יעמדו על המשמר בכל עז ותעצומות, ולא יתנו רשות לסדר חופה וקידושין לא הם ולא באי כוחם בשום מקום מהמקומות הנזכרים אשר המיטו עלינו חרפה ח"ו. זולת בשלש המקומות אשר קדם זכרם. והם או בבית החתן והכלה וקרוביהם. או בבית הכנסת אשר להעדה. או בחצר ריקנית לגמרי אשר יקחוה בשכירות לעשות חופה ולצאת ובתנאי שיהיה המקום צנוע. וכאשר המנהג עתה שורר במצרים תלי"ת מעת שהסכמנו על הדבר. ושומע לנו ישכון בטח. והפורץ גדר עונו ישא כי את קדש ה' חלל. ודי בזה הערה."
אוצר נחמד 'הלכה' א (51 באוצר החכמה)
הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד כתב על הסוגיה די באריכות, והוא מביא מקורות רבים (הובאו לעיל). הוא מסביר את הרקע לכך שהפסיקו בארצות מסוימות לערוך חופות בבית הכנסת.
הנוצרים (הקתולים) קבעו שחתונה צריכה להיערך דווקא בכנסייה, ואם נערכה לא בכנסיה אז אין לה תוקף[6]. ורבנים אמרו אז להוציא את החופה מבית הכנסת, כי באמת לחופה יש תוקף גם בלי הרב ולא בבית הכנסת. וכעת, בארצות שבהם זה חוק אצל הנוצרים זה באמת אסור משום חוקות הגויים, אבל אצלנו בארה"ב שהגויים רובם לא קתולים וגם הקתולים לא מקפידים על זה אין בזה בעיה ומותר להתחתן בבית הכנסת.
"בשנת ש' התאספו ראשי הכומרים בארץ איטאליא בעיר מאנטאוי ובעיר ביזענץ ושם חקקו חקים ובתוכם שרק בבית תפלתם צריכים לקשר הקשרים בין איש לאשה, וכל קשר בין איש לאשה אשר לא נתקשר בבית תפלתם כאין וכאפס יחשב, והמלך קארל הסכים לזה להיות חק ולא יעבור, ומאז בכל הארצות היא חק למאמיני הקתליציזים (רק הפראסטאנטען לא קבלו דבר זה לחק, ואצלם גם אם השופט יקשרם קשר הוא, אף בלי הכומר, ואף מחוץ לבית תפלתם) ולא יעבור, ואחדים מגדולי ישראל בתורת התנגדות מול מאמיני הקתליציזים הוציאו אז החופה מבית הכנסת כי באמת אצלנו קשר הוא אף בלי הרב, ואף מחוץ לבית הכנסת, ואם יסרב המסרב ורוצה דוקא בבית הכנסת בארצות ששורר החק הזה הוא באמת איסור משום ובחוקותיהם, אבל בארצנו ארצות הברית שרוב תושבים אינם שייכים לאמונה זו, וגם המה אחד ממאה יחוגו חג חתונתם בבית תפלתם, ממילא דומה הדבר הזה ממש לדברי מהרי"ק מובא במג"א ה' פורים סו"ס תר"ץ "שאם נשתנה הענין מאשר היה בזמן הראשונים רשאים לשנות המנהג כפי הזמן", ממילא ישר וכשר הדבר לסדר קידושין בבית הכנסת שאין כאן יותר חשש לדברי הגח"ס "כנימוסי העמים אשר כך קבלו עליהם"; ובית הכנסת הוא בית גדול וראוי להתאסף בו עם רב (רש"י מגילה כ"ח).
אחרי כתבי כל זאת בא לידי סדור רשב"ן ח"א ושם בדף י"ד ע"ב…".
משפטי עוזיאל אה"ע תנינא ס
הרב עוזיאל מתנגד בחריפות לעשיית חופות בבית הכנסת, הן מצד הפגיעה בקדושת בית הכנסת והן משום איסור חוקות הגויים. [החלק הראשון של התשובה עוסק בביאור כללי של סוגיית חוקות הגויים בגמרות ובראשונים, ובחלק השני הוא עוסק בעניין מורא מקדש (הסיבה שרצו לעשות חופות בבית הכנסת היא לחסוך כסף..), הבאתי כאן רק את הסיכום].
"ולבסוף אני מסכם ואומר, שאין כל היתר לסדר חו"ק בביהכ"נ הואיל וזה אסור מצד עצמו מפני קדושת ביהכ"נ, ומשום בחקותיהם לא תלכו משום חלול כבוד ומורא מקדש, ואסור בהחלט לכל רב לסדר חופה וקידושין בבית הכנסת אפילו אם על ידי כך תקופח פרנסתו. וכמו שכן העלה להלכה הכתב סופר ז"ל, דזה חמור ממסייע ידי עוברי עברה הואיל ומסדר הקידושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהיה הקידושין במעמד ההוא. אולי גרע הרבה ממסייע ואני איני מחליט רק כמסתפק. וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד (צ"ל מנהג ישראל בלבד) אבל במדינתנו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאן זה לזה, יש בזה כמה לאוין של חקות הגויים. השמר לך פן תנקש אחריהם, בפרט כי מעשה חופה וקידושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר הכל" (כתב סופר אה"ע סי' מ"ז). ודבריו אינם צריכים חיזוק, ולכן בארצנו שאין זה מנהג ישראל, ולעומת זאת הוא מנהג הנוצרים, בודאי שאין להדמות אלהם, שכן נאמר מפי ה' לעמו בחירו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי", אלא יש להמשיך מנהגם של ישראל לסדר חופה וקידושין בבית בצניעות וקדושה הראויה, כדי שתהיה קדושת ה' שרויה בביתנו ובמחננו כאמור ונקדשתי בתוך בני ישראל".
שו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א סי' צ"ג:
נשאל האם יש איסור לרב לסדר חו"ק בבית הכנסת, וענה שחובתו של הרב ללכת, ומה שנהגו לעשות חופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה, זה לא תקנת חכמים או איזה מנהג מצד הדין.
והחת"ס דיבר דווקא כשזה בכוונה ללמוד מהגויים, וגם אז לא אמר שאסור אלא שאין דעת חכמים נוחה מזה, וגם זה מסתבר שהיה דווקא כמלחמה נגד הרפורמים, אבל על מי שלא עושה זאת עם כוונות של רפורמים לא אמר כך.
בנוסף לזה, זה לא כמו הגויים, כי אצלם זה בבית תיפלתם, ואצלנו זה בבית הכנסת, וההבדל בתפילה עצמה מוכיח שיש הבדל.
"אם יש איסור או מדת חסידות שלא ילך הרב לסדר קידושין בחופה שעושין בביהכ"נ, מע"כ ידידי מהר"ר שמואל הכהן ראט שליט"א. הנה במה שבעירו עושין החופה בבית הכנסת ולא תחת השמים כמנהג שכתב הרמ"א אה"ע סי' ס"א וכמו שנהגו במקומותינו אם רשאי הרב לילך לשם לסדר הקידושין ואם לא ילך יש לחוש שיסלקוהו ויפסיד פרנסתו?
פשוט וברור שאף בלא חשש שיסלקוהו לא רק ש'רשאי לילך', אלא אף ש'מחוייב לילך' כי עליו מוטל לראות שיהיו הקידושין כדין התורה וגם מצד התחייבותו להקהל שזהו מהתחייבות הרב להקהל. וכן עושין רבנים גדולים וגאונים גם בנוא יארק שג"כ יש שעושין החופה בבתים והולכים לשם לסדר הקידושין וגם בשביל קריבות ומריעות. כי לעשות החופה תחת השמים הוא רק שנהגו לסימן ברכה ואין זה תקנת חכמים וגם לא מנהג מצד איזה דין וחשש איסור או ענין מצוה שיתחשב העובר על זה ועושה החופה בבית לעבריינא, ולא עדיף מברכה שתקנו חז"ל לישא ברביעי כדי שתבעל בחמישי ומפורש ריש כתובות בתוס' דבשביל ברכה לא מיקרי עבריינא דהוא רק עצה טובה בעלמא, וכ"ש מנהגים שהם רק לברכה שאין לזה מקור מחז"ל שודאי הם רק ענין עצה טובה ולא מיקרי עבריינא. וגם מ"ש סימן ברכה זה מ(עניין) הסימן ברכה שכתב הרמ"א בסי' ס"ד סעיף ג' וגם המחבר ביו"ד סי' קע"ט שלא לישא אלא בתחילת החדש שכמעט רוב העולם אין נזהרין בזה רק יחידים ולכן ח"ו להחשיבם לעבריינים ורשאים לילך לחופה כזו אף בלא שום חשש הפסד.
והחת"ס בסי' צ"ח נמי לא אמר שם לאיסור אלא כשהוא בכוונתם ללמוד מדרכי הגוים, וגם בהן לא אמר שאסור אלא אמר עליהם 'ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכוין ללמד מדרכי אומות העולם אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהיה כמותם', שלשון זה אינו איסור אלא שאין דעת חכמים נוחה מהם. וגם דבר זה מסתבר שלא כתב זה החת"ס אלא במקומו שהותחלו אז הרשעים שבשם רעפארמער נקראו לעקור כל מנהגי ישראל והרבה עיקרי תורה ובשביל זה רצו להנהיג לעשות בביהכ"נ ולשנות המנהג שעושים תחת השמים… אבל אם מה שאינו רוצה תחת השמים הוא שלא בכוונת רעפארם לא אמר זה. ולכן לא מצינו שיאמר זה על מי שנושא בסוף החדש שאינו חפץ בברכה, ואדרבה הרי אף סימן ברכה שתקנו חז"ל ליכא בזמננו ועוד בזמן הראשונים מי שמקפיד דהא אשה ניסת בזמננו בכל יום כדאיתא בש"ע סי' ס"ד והא בשביל ברכה היה לן להקפיד לישא ברביעי, והפני יהושע עמד בזה והפ"ת סק"ו הביאו, עכ"פ למעשה אין חוששין אף לברכה דקבעו חז"ל, וא"כ כ"ש לסימני ברכה דהנהיגו זמן רב אחר הגאונים כי בימי התוס' והרא"ש לא היה עדין מנהג זה כי בתוס' ורא"ש סוכה דף כ"ה כתבו רק שלפעמים אפילו ברחוב העיר כשהעם מרובים ולא יכלו ליכנס בבית מברכין ברכת נישואין. ופלא על החת"ס שכתב שבעלי התוס' הנהיגו זה ואולי כוונתו על תלמידי תלמידיהם.
ואף לעשות בביהכ"נ אין לאסור מצד שאוה"ע עושין החתונות בבית תפילתם, מאחר דאין זה כמוהם, שהוא בבית הכנסת שלנו, ועיקר תפלה יוכיח. וכדחזינן שעשו הקדמונים עיקר הנישואין בביהכ"נ שהוא החופה עם הברכות על הבימה כדהביא גם החת"ס. עכ"פ אף להחת"ס לא היה איסור על הרב מלסדר קידושין בחופה שבביהכ"נ אף בזמנו במקומו שהיה בזה קצת חשש רעפארם ואף על החתן וכלה והמחותנים אמר רק מניעת ברכה, ובזמננו ליכא גם זה, ולכן צריך הרב לילך לסדר הקידושין שמחוייב הוא מצד התחייבותו ומצד לראות שיהיה כדין. ואף בשביל קריבות ומריעות ליכא איסור ולא מדת חסידות, ידידו, משה פיינשטיין".
שו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אהע"ז סי' א'):
הרב הדאיה עונה לתשובה הלכתית שהעביר לו השואל [נראה שזו תשובת האג"מ], שהרב צריך ללכת לערוך קידושין שמתקיימים בבית הכנסת ואין בעיה להשתתף בחתונה כזו, ומה שכתב החת"ס שזה לא טוב – לא כתב איסור, וגם זה היה בזמנו שהתחילו הרפורמים.
הרב הדאיה דוחה את דבריו, ביחס למה שהחת"ס לא כתב בזה איסור, הוא עונה שלמרות שאין בזה איסור אלא רק מנהג, הרי אין לבטל מנהג. וביחס לטענה שאז החמיר בגלל הרפורמים – וכי חסרים אנחנו רפורמים בימינו שרוצים לעקור את כל יסודות התורה??
והביא את הנהר מצרים ששיבח את מה שהתחילו לנהוג במצרים לערוך חופות בבית הכנסת, אבל זה רק בגלל שככה יש מקום סביר לקיים בו החתונה (ולא בצפיפות שיש בה גם חוסר צניעות), ובחרו במה שפחות גרוע. והעיד שהרב אלישר לא נתן לערוך חו"ק בבית הכנסת.
[להערכתי, השואל העביר לו את תשובת האג"מ. תשובת האג"מ היא משנת תשט"ו (נדפסה רק בתשל"ד), ותשובת הישכיל עבדי משנת תשי"ח, ומתייחסת ל"חוות דעת של רב אחד" ובה ציטוט פחות או יותר של מסקנת האג"מ (אות א בפתיחה). השאלה לרב הדאיה הגיעה מקליבלנד, אוהיו. א"ש].
"עריכת חופה וקידושין בביהכנ"ס.
א) הנה קראתי את כל הרשום בכתב ששלח לי בה מובע חוו"ד של ר' א', שעל רב המקום לילך לסדר הקידושין שמחוייב הוא מצד התחייבותו, ומצד לראות שיהי' כדין, ואף בשביל קריבות ומריעות ליכא איסור, וגם אולי לא מדת חסידות ע"כ.
ב) דברי הרב מוסבים כלפי המנהג שכתב הרמ"א באה"ע (סא, א) 'י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים' והוא מתשו' מהר"ם מינץ סי' כט. והחת"ס בסי' צח האריך ליישב דברי המהר"ם מינץ הנ"ל הנראים כסותרים, דכוונתו לאחוז מזה וגם מזה – היינו דתחילה מעמידים החתן והכלה בשעת החופה תחת כיפת הרקיע לסימן ברכה, ואח"כ מכניסים אותם עם החופה לביהכנ"ס ואומרים שם הברכות תחת החופה, ובזמן הזה שמתפללים עתה רוב אורחים בחצר ביהכנ"ס והוי להו מקום קבוע להתפלל שם ואיכא תרוויהו – סימן טוב ככוכבים ומקום המיועד לתפילה, בהא סלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא… וסיים (החת"ס) 'ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכווין ללמוד מדרכי אומות העולם אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תיפלתם יהיה כמותם וכו". ומזה דייק הרב הנ"ל שאין כאן איסור אלא שאין דעת חכמים נוחה הימינו, וגם מסתבר שלא כתב זה אלא במקומו ובזמנו, שהתחילו אז הרשעים לעקור כל מנהגי ישראל, ע"ש.
ג) והנה אחרי שימת עין עיוני בדבריו רואה אנוכי שאין בדבריו אלה כדי לבטל מנהג ראשונים בטענות חלושות כאלה, לטעם הראשון דאין כאן שום איסור אלא מנהג – הלא גם במנהג מצינו שאמרו בכ"מ מנהג מבטל הלכה, ואף במקום שנתבטל הטעם לא מבטלים מנהג, והוא בבחינת אין ב"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין…
ד) גם את הטעם השני כי מש"כ החת"ס הוא במקומו ובזמנו – אחרי המחילה רבה אטו מציאות שקלת מעלמא? האם בזמנינו זה חסרים אנו מריפורמים כאלה החפצים לעקור כל עיקרי ושורשי התורה ומכל שכן מנהגי ישראל הקבועים מדור דור, ואדרבה בזמנינו זה הריפורמים נתרבו יותר ויותר מזמן החת"ס כידוע לכל באי שערי בית ישראל במקומותיהם. גם הלא כל עיקר הטעם בזה הוא משום עניין הברכה שנתברך בה אברהם אבינו ככוכבים, וטעם זה הוא עומד ומתייצב בכל עת וזמן…. ואם נמצא משהו שרוצה לעבור בשאט נפש על מנהג ישראל קדושים וודאי דאין אנו חייבים להיכנע לו ולבטל אפילו כקוצו של יוד ממנהגי ישראל קדושים, ואדרבא על רב המקום מוטל הדבר להסביר לו טיב המנהג ותועלתו כי הוא נתייסד רק למען טובת החתן והכלה שיתברכו מאדון הברכות שניתנה לאברהם אבינו שיהיו פרים ורבים וקיימים ככוכבים לעולם ועד… ועל כן לפי ענ"ד מלבד שאין שום חיוב לרב המקום ליכנע להם אלא שגם הרי הוא בבחינת מסייע ידי עוברי עבירה הרוצים לעקור יסודי התורה ומנהגי ישראל… (והוסיף שגם הספרדים שלא נהגו לערוך חופה תחת הכוכבים, מ"מ בעריכת החופה בביהכנ"ס יש משום חילול מקום הקודש, של עירוב נשים וגברים בקלות דעת וחוסר צניעות וכו' וכו')… הן אמת כי ראיתי בספר נהר מצרים הלכות קידושין אות יד', ונוה שלום אבה"ע סי' סא, שכתב דבמצרים הנהיגו מקרוב לסדר החופה בבית הכנסת, והשביח המנהג מטעמים ידועים עיי"ש, אומנם המעניין שם בדבריו יבין לאשורו כי בזמנו היה שינוי לטובה ממה שהיו נוהגים לפני זה שלא היו להם מקומות לרווחה בו יסדרו החופה, ובבית מקום צר היה תערובת נשים ואנשים… ולכן בחרו בביהכנ"ס לפחות ברע, וכנראה שאז לא היו להם מלונים ואולמות גדולים לשם עריכת שמחות, לזה מאין ברירה הוכרחו לבחור להם בבית הכנסת, לא כן בזמנינו זה שתהילות לא-ל כבר יש אולמות לרוב… וגם כי נפרצה גדר הצניעות פי אלף מזמנים הראשונים שהיו טובים מאלה, ברור הדבר כי אם היו אותם המתירים בזמנינו זה, היו עומדים כארי וכלביא יתנשא לגזור איסור לא לעשות בבית הכנסת…. ואני זוכר בזמן הרבנים הראשונים הגאון היש"א ברכה ז"ל (הרב יעקב שאול אלישר) לא היו נותנים לערוך חו"ק בביהכנ"ס, רק עתה בזמנינו זה התחילו לפרוק עול לבטל מנהגי הראשונים באין פוצה פה ומצפצף".
שו"ת יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן י
הרב עובדיה מביא שרבני הונגריה יצאו נגד עריכת חופות בבית הכנסת. וכתב שבאמת אין בזה חוקות הגויים, כי זה מנהג קדום בישראל (מסתמך על התוס' שזה 'כתיבא באורייתא'), והם מצאו מקום לגדור גדר כנגד הרפורמים. ובכל אופן הכל תלוי במחשבת האדם, כי אין חוקות הגויים כשלא מתכוונים לחקות את הגויים.
והביא משבט שמעון שדחה את דברי האוסרים, ואף כתב שברוב מדינות אירופה עושים את החופה בבית הכנסת.
הוא דן עוד בענייני הצניעות שבבית הכנסת, ומסיק שמותר לעשות חופות בבית הכנסת, ואין בזה איסור חוקות הגויים, וכפי שכתב בתעלומות לב [להבנתי כוונתו כאשר לא מתכוונים לחקות את הגויים. א"ש].
"לכבוד ידידי הרה"ג הנכבד כש"ת ר' אליהו פרדס שליט"א. הרב דרמת גן. – שוכ"ט באה"ר! אודות מה שיש נוהגים בקהלתו לערוך חופות בבתי הכנסת, והנשים באות פרועי ראש וחשופי זרועות ולכן בדעת כת"ר לגדור גדר לבל יעשו עוד שום חופה וקידושין בבהכ"נ, ואותי שאל לחוות דעתי. והנני למלאת חפצו ברצון בס"ד. אולם לרוב הטירדות אינקוט נפשאי בקצירי ויהי הקצר אמיץ כמסת הפנאי.
(א) המנהג לערוך חופות בבהכ"נ נזכר בספרי הקדמונים, כי במנהגי מהרי"ל בהל' נישואין, איתא, שמעמידים החתן והכלה על המגדל בבית הכנסת בשעת החופה וז' ברכות. ע"כ. ובשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קט) כ', שהמנהג בכמה קהלות לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפלין כשמוליכין אותו לבית הכנסת לעשות שם הברכה והקידושין. ויש מעמידים החתן והכלה לצד מערב ופניהם כלפי מזרח. והטעם כדי שיהיו פניהם כלפי ארון הקדש וכו'. ע"ש. גם הרמ"א ביו"ד (סי' שצא) כ' שהחופה וז' ברכות הם בבהכ"נ. וכן הבית שמואל (סי' ל סק"ט) כ' שרגילים לעשות החו"ק בבהכ"נ. וכ"ה בשו"ת נחלת שבעה (סי' יב אות ט). ע"ש. ומ"מ כמה מרבני אשכנז (וביחוד מרבני אונגריא) מיחו בזה, בהיות שכת המתחדשים פורקי עול המשתדלים לחקות את הגוים, התחילו להנהיג כן בארצותיהם, כדרך הנוצרים, במקום מנהגם הקודם להעמיד החופה תחת השמים, וכמ"ש הרמ"א (סי' סא סוף ס"א), שהוא לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים. ואשר ע"כ יצאו לקראת נשק הלא בספרתם. ומהם הגר"מ מינץ בתשו' שבליקוטי החת"ס (סי' צג). ובשו"ת מהר"ם שיק (חאה"ע סי' פז). ובשו"ת כת"ס (חאה"ע סי' מז). ובשו"ת אמרי אש (חאו"ח סי' י). ובשו"ת לבושי מרדכי (חאה"ע סי' מז). ועוד. והגר"י ליפשיץ בתפארת ישראל (בפתיחה שבריש סדר מועד, דיני שמחות אות ב), כתב, דמ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' שצא) שעושים חופה בבהכ"נ, ע"ז סמכו החדשים אשר עליהם אנו בושים, כי כל מגמתם לדמות אותנו לצד שלא נוכל להדמות, ואמרו שמשמע שכך יפה לנו לעשות החופה בבהכ"נ, אמנם מלבד שיש איסור לעשות החופה בבהכ"נ מכמה טעמים, ואכמ"ל, אולם אין ראיה מד' הרמ"א, כי במקורן של דברים בהגמ"י לא נזכר בית הכנסת רק בבית הנישואין, וכן בד"מ כתוב בפירוש ברחוב העיר. ונראה שהי' כתוב ב"ה והמדפיס טעה וכ' בהכ"נ. עכת"ד. ובאמת שדבריו לא יגהו מזור בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ הנ"ל. ובקנה רצוץ דחה את המתחדשים, ומשום דאחסור דרי, וכל מטרתם של החדשים להדמות לעכו"ם, מצא לנכון לסתום פיהם בזה. וכמו שיראה המעיין מתוך דב"ק של האחרונים הנ"ל.
(ב) ותבט עיני בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חאו"ח סי' לח) שנשאל ג"כ בד"ז, וכ' דלעשות החופה דוקא בבהכ"נ חושש אני לאיסור דאו' משום ובחקותיהם לא תלכו, שהרי להקים מצבה אסרה התורה אף שהיתה חביבה לפני הקב"ה בימי האבות. וכמ"ש רש"י ורמב"ן (ר"פ שופטים). וה"ה הכא ואין ראיה ממנהג מגנצא שבמהרי"ל, דמאן יימר שבזמן ההוא היה במגנצא מנהג וחק קבוע אצל העכו"ם לעשות נישואיהם דוקא בבית תפלה שלהם. ועוד שגם מהרי"ל לא כ' לנהוג כן, וכללא בידן נהרא נהרא ופשטיה. ובמג"א (סי' סח) בשם הירוש', אע"פ ששלחנו לכם סדר תפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם. ואף ששם א"י מקודשת מכל הארצות וכו'. וק"ו במנהגים כאלו שיש טעם כעיקר למנהגינו ברוב המקומות בזה, כדי להתרחק מנימוסיהם, וכמ"ש ז"ל ע"פ ובחקותיהם לא תלכו. עכת"ד. וכיו"ב כ' הכת"ס (חאה"ע סי' מז) ד"ה היוצא. ע"ש. והנה הראיה מהקמת מצבה, לכאורה לא דמיא כי אוכלא לדנא. שהרי כ' התוס' ע"ז (יא) בד"ה ואי חוקה, דדוקא התם שנעשית חק לע"ז אמרינן הכי. ואע"ג דהכא לא כתיבא באורייתא, לא בעינן בדוקא כתיבא באורייתא, אלא קפדינן שיהיה מנהג קדום אצלינו דלאו מנייהו גמרינן. וכמש"כ לעיל (בחיו"ד ר"ס כד). עש"ב. ובפרט במנהג זה לערוך חופה וז' ברכות בבהכ"נ שיש בו טעם כעיקר, וכמ"ש החת"ס (חאה"ע סי' צא) ע"ד מהרי"ל ומהר"ם מינץ הנ"ל, שראו רבותינו הקדמונים שראוי לברך הז' ברכות במקום קדוש במקום הקבוע להתפלל. (וע"ש יישוב ב' המנהגים, בבהכ"נ, ותחת כיפת הרקיע). עכת"ד. ועכ"פ הכל תלוי במחשבת הרוצים להנהיג כן אם לעקל או לעקלקלות. ובעוב"י מצרים יגע וטרח הרה"ג ר"א בן שמעון זצ"ל מרא דאתרא להנהיג לכתחלה מנהג זה לערוך החופות אך ורק בבהכ"נ, וכמה כרכר בכל עוז להחזיק המנהג הזה, עד שבהסכמת ב"ד הצדק ונשיאי העדה וזט"ה =וז' טובי העיר= חקקו חוק, ששום בר ישראל לא יורשה לעשות חופה, אלא או בבית החתן והכלה או בבהכ"נ, ולא בבתי מלון ובתי קפה. וכמ"ש בספרו נהר מצרים (הל' קידושין אות יד). ע"ש. וא"כ בלא"ה לא שייך איסור ובחקותיהם לא תלכו, שאין ד"ז נוהג אלא במי שמתכוין להדמות לעכו"ם. ובדבר שיש בו פריצות וכדומה. וכמ"ש מהריק"ו (שרש פח). והב"י והרמ"א /ביו"ד/ (סי' קעח). וש"א. וכן העלתי בס"ד בארוכה לעיל (בחיו"ד סי' כד) הנ"ל. וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק (חאה"ע סי' פז). ובשו"ת אמרי אש (חאו"ח סי' ט). ע"ש.
(ג) וכן בקדש חזיתיה להרב שבט שמעון ח"ב (בית משתה סי' טו) שהאריך למעניתו לדחות דברי המערערים על הרוצים להעמיד חופה בבהכ"נ. ונשען על מהרי"ל ומהר"ם מינץ והרמ"א הנ"ל. והביא בשם הגאון מהרצ"ה חיות שהעיד בגדלו שבכל מדינות פולין אין מעמידים החופה תחת השמים, ואם היו יודעים מזה רבני אונגריא היו בושים ונכלמים על מה שמרעישים לעשות החופה תחת השמים בדוקא, והוסיף ע"ז הרהמ"ח, שלפי מה שמבואר בחת"ס (חאה"ע סי' צח) שאין לחוש לשום נדנוד איסור בעשיית החופה בבהכ"נ, רק משום סימן טוב שיתברכו ככוכבי השמים, תמיהני מאד דאטו אם אין החתן והכלה חוששים לסימן טוב צריכים אנו למחות? והלא מרן המחבר ביו"ד (סי' קעט) והרמ"א באה"ע (סי' סד) כ' שנהגו שלא לעשות החופה אלא בתחלת החודש שהלבנה במילואה, ועתה רובא דרובא עושים החופה בסוף החודש ואין פוצה פה ומצפצף. עכת"ד. ולפמש"כ לעיל י"ל דרבני אונגריא בקעה מצאו וגדרו בה גדר להיות כנגד המשחיתים המשכילים המחקים את הגוים, ולא שעלה על דעתם שהדבר אסור מצד עצמו. וכנ"ל. וראית הרב שבט שמעון מדין נישואין במילוי הלבנה, יש לדחותה..
(ד) וחזי הוית להרב שבט שמעון שם, שהביא מ"ש בתשו' הרמ"א (סי' קכד) להתיר לקדש ולעשות החופה בליל ש"ק, אף דתנן (ביצה לו:) שאין מקדשין בשבת, משום דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, והואיל והכינו לסעודה ולנישואין הוי ביוש לחתן ולכלה אם לא יכנוס אז. וסמכינן על ר"ת דס"ל שמקדשין בשבת למי שאין לו אשה ובנים. וכ"כ רמ"א או"ח (סי' שלט ס"ד). וסיים, ומכ"ש כשעושים החופות בישובים ובכפרים בחוץ, ומתאספים כל התושבים נכרים למאות, ומתלוצצים ושוחקים על החתן והכלה והשושבינין ודוחקים אותם הנה והנה ונעשים ללעג וקלס לעיני הגויים. גם הרבה פעמים באה רוח סערה ועוקרת החופה מהכלונסאות, וגשם שוטף יורד מן השמים ומטר ניתך ארצה, ומלכלך את החתן והכלה והקרואים, והמסדר קידושין והעדים מתבלבלים, וא"א להם לעשות הקידושין והברכות כראוי בשעת סער וגשם. ולכן רוב מדינות אירופה עושים החופה בבהכ"נ במקום כבוד וקדוש, ולא תחת השמים. וכמו שעשו רבותינו לפני מאות בשנים. ואני נוהג שמי שחפץ בברכה מעמידין לו החופה תחת השמים, ומי שאינו רוצה וחפץ בחופה בבהכ"נ אנו שומעים לו ועושים כרצונו. עכת"ד. והנה אם כי בתשו' הרמ"א שם רמז שהיו מלינים עליו בהוראתו זאת, וכ"כ בס' כלילת יופי (דף יז ע"א) שנראה שלא הסכימו עם הרמ"א כל בני החבורה בהוראתו, והם סוברים לאסור בזה, וכדעת הסמ"ג שהובא בחי' אנשי שם סביב המרדכי (סוף ביצה). ע"ש. מ"מ בשער הזקנים בית מלוא (דף יח ע"ג) והלאה, האריך ע"ד הרמ"א בתשו' הנ"ל לסעדו ולתמכו. ע"ש. ומכ"ש בנ"ד שאינו אלא מנהג בעלמא דודאי כשיש צורך גדול כזה מותר לכתחלה לערוך החופה בבהכ"נ. והנה אע"פ שראיתי להשד"ח מע' חתן וכלה (אות א) שהאריך הרחיב לאסור איסר בזה. כיעו"ש. כבר בא רעהו וחקרו הוא הגאון מהר"א חזן גאב"ד דאלכסנדריא בשו"ת תעלומות לב ח"ג (סי' נז), והעלה בכחא דהיתרא, ושכן המנהג בקהלתו. ושאף הרבנים שהחמירו בזה היינו רק בכדי שלא לשנות המנהג שהנהיגו הראשונים לעשות החופה תחת השמים, אבל לדידן בני ספרד שאין לנו מנהג זה כלל, וכל החופות שלנו נעשות בבתים תחת תקרה. אדרבה עדיף טפי לעשות החופה בבהכ"נ מכמה טעמי תריצי. ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת החג ח"ב (חאו"ח סי' ו). ע"ש. [וע' בהגה א"ח (סי' צא ס"א) שאין לנשק בבהכ"נ, להודיע שאין אהבה כאהבת המקום. וכ"ה באחרונים (סי' קנא), ומינה להנוהגים להתנשק (בדרך היתר) לאחר עריכת החופה, שיש להזהר בזה בבהכ"נ. ודו"ק].
(ה) פש גבן לברורי אם מותר לנשים נדות להכנס בבהכ"נ…
(ח) אולם הדבר ברור שכל זה באופן שהנשים נכנסות לבהכ"נ בצניעות…
(י) כלל העולה שאם הנשים באות בבגדי צניעות, ושומרות על קדושת המקום כדת, וגם יושבות מן הצד בלי שום ערבוביא עם גברים, שפיר דמי להקל לעשות החופות בבהכ"נ. אבל אם חסר מן התנאים הנ"ל אין להקל. ואע"פ שראיתי בשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (סי' יט) שהאריך להחמיר בזה כיון שהאנשים והנשים בחדר אחד. וגם העיר משום ובחקותיהם לא תלכו. ע"ש. לפעד"נ דמכל טעמי תריצי דכתיבנא בעניותין לעיל אפשר להתיר בתנאים הנ"ל. וכדמסיק מהר"א חזן בשו"ת תעלומות לב ח"ג (סי' נז). והנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן. ידידו הדו"ש באה"ר עובדיה יוסף ס"ט".
סיכום מתוך ספר הנישואין כהלכתם. חלק א' פרק ט הלכות לא-לה. (הרב בנימין אדלר)
"עריכת נשואין והעמדת חופות בבתי הכנסת, היה נהוג בימים קדמונים במספר מקומות שבארצות אירופה. נוהג זה נתבטל לפני מאות בשנים לאחר שנתקבל חוק אצל הנוצרים לערוך נשואיהם בבית תפלתם. אך לפני דורות אחדים החלו קהלות ריפורמיים בארצות אלה להעמיד חופות בבתי כנסת, ודנו גדולי הדור ההוא אם יש לדבר היתר. ורבים אסרו העמדת חופה בבית כנסת, וכמה טעמים לדבר: א) משום איסור התדמות לגוים, ועבירה על לאו של ו"בחוקותיהם לא תלכו", ב) משום איסור פגיעה בקדושת בית הכנסת, במיוחד כשגברה הפריצות של הנשים ותערובות אנשים ונשים, וזהו גם נגד מה שנהגו הנשים להמנע מלהכנס לבית כנסת בימי טומאתן. ג) משום ביטול המנהג לערוך החופה תחת כיפת השמים.
ואין להתדמות לדורות הקדמונים שהעמידו החופה בבית הכנסת, כי לגביהם לא היו קיימים חששות הללו שבימיהם עדיין לא ערכו הגוים נשואיהם בבית תפלתן, ועוד שבתי הכנסת שלהם נבנו מתחילה על דעת להעמיד שם חופות, ועוד שהם לא הרשו לנשים להיכנס לבית הכנסת פרט לכלה ושושביניה, ועוד שמלבד החופה שהיו מעמידים בבית הכנסת היו מעמידים חופה שניה תחת כיפת השמים לסימן ברכה.
היכן נתקבל איסור העמדת חופה בבית כנסת? איסור העמדת חופה בבית כנסת נתקבל בהרבה מתפוצות ישראל, והם: הונגריה, פולין, ליטא, רוסיא ועוד, וכן נהוג בירושלים עיר הקודש, ובכל ארץ־ישראל.
ומה המנהג בקהילות הספרדים? בהרבה מקהלות ספרדים היו מעמידים החופה בבית הכנסת, ומהם שהעדיפו להעמיד החופה דווקא בבית הכנסת. אך אחרים מרבני הספרדים כתבו שגם בקהילות ספרדים אין להעמיד החופה בבית הכנסת, ובמיוחד במקומות שהגויים עורכים נשואיהם בבית תפלתם אסור הדבר לישראל.
ובארצות הברית נתעוררה שאלה זו בדורנו, לאחר שרבים מבני המקום הנהיגו להעמיד החופה בבית הכנסת, ונחלקו גדולי הרבנים שם: יש שהעלו להתיר, בנימוק כי באמריקה אין הגויים עורכים נשואיהם בבית תפלתם, וכל מה שהתריעו גדולי ישראל נגד עריכת חופה בבית הכנסת לא אמרוהו אלא בזמניהם שעשו זאת בכוונה להתדמות לגויים, ולא בזמנינו. אולם אחרים כתבו שאיסור העמדת חופות בבית הכנסת הוא בתקפו גם כיום באמריקה כמו בשאר ארצות, שעל כל פנים יש בכך איסור מחמת קדושת המקום, ועוד כי דבר שנאסר על ידי רבותינו מדורות הקודמים אין בידינו להתיר".
מקורות נוספים להרחבה
דברי מלכיאל ח"ה סי' רה
אמרי יושר ח"ב סי' קעח
שו"ת מבשרת ציון (הרב מוצפי) ח"ג עמ' 181 בעמודי אוצר החכמה
אמרי דוד (ר' דוד הורביץ) סי' ז
שו"ת מהרי"ץ דושינסקי (סי' יט)
הגר"א גוטמאכר אדרת אליהו אה"ע לח
[1] ייתכן שזה נעשה כתגובת נגד להחלטת הכנסייה הקתולית של חיזוק הנישואין (כנגד הפרוטסטנטים), ובפרט שרצו הרבנים שלא יחשבו שנישואין שלא התבצעו לפי כל כללי הטקס אינם נישואין (כפי שקבעו הקתולים).
[2] ז"ל בסימן א': "החילוף ותמורה וההתדמות נאסרה לנו מן התורה בשבעה לא תעשה שחייבים עליהם מלקות, כי הלא גם עתה יש לנו דת אחרת ובזה לא נשתנה הזמן כי כמו שלא הותר להחליף את דת שלנו כן לא הותר להחליף נימוסי הדת וחייבים על זה כמה מלקות וזה מספרן: א) השמר ב) פן תנקש אחריהם ג) פן תדרוש ד) לא תעשה כן לה' אלקיך. ה) "ולא תקים לך מצבה אשר שנא" ו) "ולא תלכו בחוקות הגוי" ז) ובחוקותיהם לא תלכו".
[3] מביא כאן את ההערות שכתבו על המשפט הזה בהוצאה החדשה:
שו"ת אמרי אש אורח חיים – הערות מאורי האש סימן ט, הערה ב
"כמבואר ביו"ד סי' קע"ח ס"א ברמ"א דאיסור חוקות העכו"ם הוא רק בדבר שנהגו בו העכו"ם לשם פריצות או בדבר שנהגו לחוק בלי טעם. וכיון שיאמרו דאין בזה פריצות וגם דכך הגון לעשות ואינו חוק בלי טעם שוב אין בזה משום חוקות העכו"ם".
שו"ת אמרי אש אורח חיים – ילקוט הערות סימן ט, הערה ב
"ואין אחד מתנאי חוקות בדברים האלה לפי דעתם. אמנם בשו"ת מהרי"א אסאד… (והביא רבים שאסרו כשמתכוונים לחקות את הגויים, וסיים:) ויתכן דגם רבינו ס"ל כן, ומש"כ דאין בזה משום בחקותיהם הוא רק אם יאמרו המחדשים שאין כונתם לידמות לדתות הגוים, וכל האוסרים דיברו באופן שעושין כן כדי להדמות לדת הגויים".
[4] היה אב"ד בירושלים, רבה הראשי של טריפולי שבלוב, רבה הראשי של אלכסנדריה שבמצרים. חי בשנים 1848-1908.
[5] הובאו דבריהם בסיכום על מקום הבימה.