לוויית המת בעגלה וחוקות הגויים
סיכום
בעת החדשה עלתה השאלה אם מותר לקחת את המת לבית הקברות בעגלה. ובפרט בעגלה בצבע שחור כפי מנהג הגויים (כפי הנראה רק בחלק מהשאלות כך היה).
בפועל, בתקופה שנכתבו התשובות בשו"תים, כבר היו מקומות חשובים שנהגו להוליך את המת בעגלה (ובפרט עירו של החת"ס, שכך נהגו עוד בחייו).
הצדדים שנידונו הם:
- המצווה לשאת את המת בכתף.
- שלא לשנות מהמנהג.
- ביזיון המת.
- חוקות הגויים.
ככלל, כמעט מוסכם שאין איסור לקחת את המת בעגלה רגילה שאין בה סממנים של גויים כאשר בית הקברות רחוק (שאז יש תועלת בשימוש בעגלה). אבל אסור לקחת את המת בעגלה עם סממנים מובהקים של גויים.[1]
אמנם, יש הבדל בין הפוסקים ב'מנגינה' והסגנון של התשובה, כך שייתכן שיש בזה מחלוקת.
אעפ"כ, לי נראה שההבדל נובע מהכיוון והסגנון שהשאלה הגיעה. במקרים של המהרש"ק והבית שערים שאסרו בתוקף, היה מדובר בעגלה שחורה וכמנהג הגויים, ואילו המהר"ם שיק שה'מנגינה' שלו להיתר, מחמיר שלא לעשות כפי שעושים הגויים.
הנוטים להחמיר
טוב טעם ודעת תליתאה ב, רלה
הרב שלמה קלוגר יצא נגד כאלו שרצו לשנות את המנהג ולשאת את המת בעגלה (שחורה[2]). הנימוקים הם שאסור לשנות שום דבר ממנהג המתים ויש בזה סכנה, וכן שיש בזה פחיתות כבוד לנפטר.
לאחר סיום התשובה, הוא מדייק מסמיכות דברים ברמב"ם, שיש לסחוב את המת דווקא בכתף, משום חוקות הגויים (בתוך דבריו כתב שזה משום חוקות הגויים, ובסיום כתב שזה או משום חוקות הגויים או משום שזה הורדה מכבודו של המת).
(הסבר מפורט של הדיוק: הרמב"ם כתב שאין קוברים את המת בתכריכי משי ובגדים מוזהבים, כי זה גסות רוח והשחתה ומעשה עכו"ם, ואז באותה הלכה כתב שסוחבים את המת בכתף. מדייק מזה מהרש"ק, שכמו שלא קוברים בבגדים יקרים וזה חוקות הגויים, כך גם לא סוחבים את המת בצורה אחרת משום חוקות הגויים).
בתולדות שלמה (עמוד קלב, 210 באוצר) הובא שהמהרש"ק נלחם בתוקף שלא יובילו את המת בעגלה, עד כדי כך שהיה חשש שייאסר בידי השלטון הגויי, אולם בסופו של סיפור ניצח.[3]
"הנה הבית לחם יהודה הביא בסימן שנ"ב [ס"ד] דאסור לשנות שום דבר ממנהג המתים ושיש סכנה בדבר. והנה אעתיק גם אני מ"ש בזה בדין המעשה אשר אירע פה קהלתינו, שרצו קצת לחדש דבר בנשיאת המתים, דעד הנה המנהג לשאת בכתפים ורצו לחדש ועשו עגלה להוליכו בסוסים, וגם היו בה ציורים ופרחים כמנהג השרים.
והשבתי שחלילה לנו לשנות בשום דבר, מלבד הסכנה יש איסור, כיון דמוכח מן התורה דנשיאה בכתף אנשים הוי יותר כבוד מלהוליך בסוסים…
לכך העולה מזה לאסור לשנות שום דבר כל דהו ממה שכבר היה אף שיהיה השינוי לעילוי. ובפרט דהוי סכנה בדבר, וידע המשנה כי ח"ו בנפשו הוא. וכן הסכימו אלי כמה גדולי ישראל הגאון מלבוב ומסטאניסלב ומטרנאפאל נוחי נפש וכן רבני זמנינו ואקוה בעזה"י שיהו דברינו נשמעים וכן לא יעשה וישתקע הדבר.
וכן הראו לי ברמב"ם פי"ד מהלכות אבל הלכה א' שכתב דהוי מ"ע של דבריהם לשאת על הכתף וזה גמילות חסדים שבגופו [וכן כתב בפ"ד מהלכות אבל ה"ב וסובלין את המת על הכתף עד בית הקברות], יע"ש בכסף משנה שם, מוכח נמי דוקא מן הכתף ליד מותר לשנות אבל מן היד לעגלה אסור לשנות ודוק. ובזכות זה יהיה לנו ברכה וחיים ושלום ויבולע המוות לנצא אמן ואמן כן יאמר ה'.
וממה שכתבתי בשם הרמב"ם דאסור לשנות מהכתף לעגלה, א"ש בזה המשך לשונו הזהב [שם בפ"ד ה"ב], דתחלה כתב דאין לקברו בבגדי צבעונים שהוא דרך עכו"ם, וסמוך לזה כתב ונושאין אותו על הכתף עד בית הקברות, ומה ענין והמשך זה לזה. אך נראה דכונה גדולה כיון, דבא למעט זה דאסור לשנות להוליכו בעגלה מכח דהיו חוקת עכו"ם ג"כ, ולכך סמך לזה מ"ש תחלה דאסור לקברו בבגדי צבעונים מכח חוקת עכו"ם. ולכך א"ש מה דדייק דמוליכין אותו על הכתף עד בית הקברות, ולמה ליה למימר עד בה"ק, דפשיטא דמה יעשו בו, אך הכונה דהוי ס"ד דעיקר הנשיאה על הכתף הוי מכח דהוי ג"ח שבגופו כמ"ש פי"ד מהלכות אבל, וממילא בזה היה די אם סבלוהו מעט, ובפרט אם סבלוהו בכל העיר כבר עשו לו ג"ח שבגופו, והוי ס"ד דהמותר יוליכוהו בסוסים, לכך קמ"ל דלא כך, רק עד בית הקברות יסבלוהו בכתף, או מטעם דהוי חוקת העכו"ם או מטעם דהוי הורדה מכבודו מכתף לעגלה, לכך בעינן כולו בכתף, וזה דיוק לשונו והוא ברור ונכון בעזה"י."
בית שערים יו"ד תכז
הרב עמרם בלום מלמד זכות על ההיתר להוליך את המת בעגלה (כשזה רחוק), אבל יוצא נגד לעשות זאת בעגלה שחורה כמנהג הגויים.
(בחלק הראשון של התשובה הוא מביא שיש הקפדה מי בדיוק יהיו נושאי המיטה, ומסיק שבודאי שלא ישאו את המיטה סוסים. וכן מדייק מירושלמי ורמב"ם שצריך לשאת את המת בכתף או ביד. וכיוון שנשיאת המת היא מצווה, יש ביזוי מצווה לשאתו בעגלה. ומלמד זכות על הקהילות שמוליכים את המת לבית הקברות בעגלה, שבגלל שזה רחוק והנושא לא מספיק מוסדר שיהיו מי שיסחבו אותו עד לבית הקברות, ועלול להיגרם בזה בזיון המת, התירו להוליך את המת בעגלה משום כבוד המת).
בחלק השני עוסק באיסור לעשות עגלה ייחודית ללוויית המת כמקובל אצל הגויים. הוא מביא שאמנם המהר"ם שיק התיר ע"פ הרמ"א ומהרי"ק, וכותב שזה שונה כי אין טעם לעשות עגלה שחורה וסוסים לבושים שחור, אלא רק בגלל שהגויים החליטו שזה כבוד ולכן אם היהודים יעשו כך זהו כבודם בעיני הגוים, ובזה ודאי שיש איסור בחוקותיהם.
(גם דחה את טענת המהר"ם שיק להתיר כי זה הוזכר בתורה, שנשאו את המשכן בעגלות צב והאדם דומה למשכן – שהדמיון הזה הוא דרש, ושזה לא מקור להתיר עגלה שחורה בדווקא. וגם שזה לא מצווה לשאת את המשכן בעגלות, אלא רק כי זה כבד בכתף, ולכן אין ללמוד מזה. ועוד כתב שההיתר לעשות כפי שבתורה הוא דווקא כשבתורה זה דבר בלי טעם נגלה, אבל כאן יש טעם שזה כבד וכפי שכתב הרמב"ן). וכל שכן שאסור לכתוב בספר הכללים של החברא קדישא שיעשו דווקא בצורה כזו.
ומה שכתב השואל שכך נהגו אצל החתם סופר, זו לא ראיה, ויש לדונם לכך זכות, כי בהתחלה היו אנוסים לעשות כך, וכיוון שהתחילו בהיתר אז היה מותר להמשיך כי אין כוונתם להתדמות לגויים, אלא רק להחזיק במנהגם [נראה לי שהוא לא אומר זאת מידיעה אלא כהשערה, שכן רבו המחנה חיים שהבאתי לעיל כתב כך כהשערה].
"שיל"ת ב' אויפאלו ה' תשא תרמ"ו לפ"ק.
שוכ"ט לידידי הרב הותיק מלא עתיק הגדול בתורה ובמעשים חכם חרשים ונבון לחשים כמו"ה יעקב צבי נ"י ווייס +ווייסמאנן+ אבדק"ק ה' סאבאסלא:
כאשר בא מכתבו שבוע העבר לא נתנני יד להשיב כי הייתי טרוד בכמה ענינים שונים ויען ראיתי במכתבו כי כבר עבר מועד שקבע לא חשתי להשיב וגם ספר מחולת מחנים לא שלחתי כי אינו מדבר מענין זה והיום נפנתי מעט אמרתי להשיב מפני הכבוד ואולי יהיה תועלת מעט לחזק בדק בית ישראל:
נפשו היפה לשאול הגיע אם נכון לעשות עגלה [טאדענוואגען] להוצאות המת כדרך המתחדשים ולכתוב תקנה זו בשטאט טען דח"ק דשם:
תשובה: הנה מדרך המוסר ידוע אצל המדקדקים כי גיכ"ק מתחלף וסמ"ך ותי"ו המה לאחדים במבטא לכן ת'ק'נה זו מתחלף בס'כ'נה לעקור ולשרש חו"ש מנהגים ישנים ועכשיו אינו עולם התיקון עדי יקיצו ישני עפר וכל המשנה ידו על התחתונה +ואין רוח חכמים נוחה הימנו+:
ועתה נבא לעיקר הדין, הנה בתנחומא וברבה במדבר בפסוק איש על דגלו איתא אמר להם [פירוש יעקב לבניו] כשתטלו אותי ביראה ובכבוד טלו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם מפני שיש בכם שנשא מבנות כנען וכו' וסדרן מי הם שישאו לכל ארבע רוחות ובזכות זה זכו לדגלי מדבר ע"ש באריכות ובמ"ר וילקוט פרשת ויחי בפסוק ויעשו לו בניו כאשר צום ורש"י בחומש שם הביא מדרש הנ"ל, ועוד בתנחומא וברבה ר"פ ויחי מעשה ברבינו הקדוש כשהיה מסתלק מן העולם צוה ג' דברים וכו' ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי ע"ש, אלמא שיש קפידא מי המה נושאי המטה ומכ"ש שלא ישאו אותו בעגלה ויהיו הסוסים נושאי המטה:
ואף דאין מורין ולמדין הלכה מפי אגדה… מ"מ היכא שלא מצינו בתלמודא סתירה דעת הגאון מוהרי"פ שבתשובות נובי"ת יו"ד סי' קס"א דשפיר ילפינן גם מאגדה… וא"כ בנ"ד שכבר נתפשט המנהג כמדרשים הנ"ל שיהיו ישראלים נושאי המטה ודאי אין לבטל המנהג לישא בסוסים, ומכ"ש בענין הוצאות המת שכתבו תוס' ברכות ח"י ד"ה למחר התרת ציצית מטלית המת שאנו עושים ע"פ ספרים חיצונים מסכת שמחות אעפ"י שגמ' שלנו חולק ע"ש, וכל מנהגי ישראל בענין הטהרה והוצאת המת הם עפ"י קבלה וסתרי תורה ועיין בספר מעבר יבוק הגדול וחת"ס יו"ד סי' שכ"ז ודאי יש ללמוד ממדרשים הנ"ל שצריך שיהיו נושאי המטה ישראלים דוקא ולא סוסים בעגלה:
אמנם יש לחלק דבמדרשים הנ"ל לא כתבו אלא שלא יגע ודוקא בנוגעין במטה אסור ע"י אחרים אינם ישראלים אבל סוסים המושכין בעגלה אינם נוגעין המטה אין בזה איסור, וגם יש לעיין אי ילפינן מיעקב כיון דהיה קודם מ"ת ועיין תוס' מו"ק דף כ' ע"א ד"ה מה בשם ירושלמי שם ה"ה דאין למדין מקודם מ"ת ועיין בב"ר פ"ק ובמתנות כהונה שם ובירושלמי פ"א דסנהדרין ה"ד ובמ"פ שם +דהוא פלוגתא דאמוראי+ [עיין בספר קה"י בחלק מענה לשון אות צ"ט בשם שנות חיים דמסיפור מעשה קודם מ"ת אין למדין אמנם הרמב"ן הובאו דבריו ברי"ן שועיב עה"ת פרשת ויחי למד ממה דכתב שם וישאו אותו בניו וכו' שיש בזיון גדול למת לשאת אותו בסוסים ודלא כנ"ל, ומהראיה שהביא שם ממלכים ב' י"ד וד"ה ב' כ"ה שאחרי שאמציה המלך סר מאחרי ד' כתיב וישאוהו על הסוסים וגו' וכתב הרד"ק במלכים שם על רכב משני סוסים ולא נשאוהו לכתף כדי לבזותו עבור רשעו משמע דאפילו באין הסוסים נוגעין במטה יש קפידא]:
אך מלשון הירושלמי שהביא אשר"י ר"פ מי שמתו סי' ג' ובתוס' ר"י החסיד שם נמסר לכתפין כמו שנמסר לרבים דמי נראה להדיא שהיו נושאין המטה בכתף ועיין יו"ד סי' שנ"ח ס"ג, וזה לשון הרמב"ם פ"ד מאבל ה"ב וסובלין את המת על הכתף עד בית הקברות וכתב הכ"מ אורחיה דעלמא נקט אבל אם ירצו לנשאו בידיהם נושאין ע"ש משמע דוקא בידיהם שרי אבל בעגלה לא:
ועוד נ"ל שהרי נשיאת המטה מצוה היא ונושאי המטה פטורים מק"ש ותפלה כמו דאמרינן ר"פ מי שמתו ובאו"ח סי' ע"ב ועיין ביו"ד סי' שנ"ח ובש"ך סק"א וא"כ אם נושאים בעגלת סוסים אית ביה נמי משום ביזוי מצוה כדאמרינן בשבת דף כ"ה ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו, ואף דכתב הב"ח ביו"ד סי' כ"ח אות זי"ן ושמ"ח שם אות הנ"ל דדוקא ברגל אסור אבל בכלי שרי מ"מ הרי סיים הב"ח שם מאחר שהוא בידו ע"ש, אבל לשאת בעגלה ולא בגופו כלל ודאי הוא ביזוי מצוה ועיין פסחים נ"ז וברש"י ד"ה כריך:
והנה בסוטה י"ד אמרינן הקב"ה קבר מתים שנאמר ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים ועיין ברמב"ם בסה"מ שורש א' ורמב"ן בהשגות שם שהוא מ"ע מה"ת והלכת בדרכיו ע"ש, ואמרינן בסוטה די"ג שם אותן ד' מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה וכו' וא"כ כשם שהקב"ה בכבודו ובעצמו נשא משה ד' מילין כן המצוה לשאת את המת בעצמו ובגופו ולא בעגלת סוסים:
ובכן נפלאים מעשה כמה קהלות קדושות שמוליכין המת לביה"ק בעגלות, וצריך ללמד זכות עליהם דבמקום שביה"ק רחוק מעיר כבד הדבר מנשוא בכתף ואם יעמדו לפוש ימשך הדבר הרבה ועי"כ יבואו לפעמים לאיסור הלנת המת המבואר בסי' שנ"ז, וגם אין עתה כתפין מיוחדים דא"כ היו אסורים בנעילת הסנדל כמבואר בסי' שנ"ח ס"ג ועיין טו"ז שם סק"א ונקוה"כ בתירוץ ראשון וא"א לילך יחף ברחוב הגוים עיין או"ח סי' תקנ"ד סי"ז בהג"ה וא"כ לאו מצוה דרמיא עליה הוא וכל חד וחד מדחי ושמיט ואזיל ואפשר שהיה המת מוטל בבזיון לכן התירו להוליך בעגלה משום כבוד המת דאפי' להלין המת מותר מפני כבודו כמבואר סי' שנ"ז ע"ש:
ואמנם לעשות עגלה מיוחדת להוצאת המת כמנהגי הגוים להתדמות להם אסור משום ובחוקותיהם לא תלכו כמ"ש הרמב"ם רפי"א מהלכות ע"ז ועיין רמב"ן בחומש פרשת ראה בפסוק איכה יעבדו הגוים ועייה"ט בתוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה ואי ותוס' סנהדרין נ"ב ד"ה אלא ובתשובת מהר"מ שיק יו"ד סי' שנ"א כתב דאין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו כמבואר ברמ"א סי' קע"ח דכל שהוא לתועלת או לכבוד אין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, והנה דברי הרמ"א הם ממהרי"ק שורש פ"ח והמעיין בפנים במהרי"ק יראה דשם מיירי בבגד שלובשין משיגי חכמה ידועה והם עצמם לא לבשו רק לתועלת כבוד שהיה ניכר שבקי בחכמה ההוא וגם משום הרוחת ממון דמאן דכאיב ליה כאיבא ליזיל לבי אסיא ואינו חק בלי טעם, אבל בנ"ד מה טעם ותועלת יש בעגלה צבועה שחורה וסוסים מלובשים ומתעטפין שחורים, אלא שאוה"ע נהגו כן ושמוהו שזה כבוד ואם גם היהודים עושים כן זהו כבודם בעיני האומות שמתדמין להם ודאי איכא משום ובחוקותיהם לא תלכו [עיין בי"ש או"ח סי' נ"ז ולעיל סי' רל"ו]:
עוד כתב שם להתיר מהא דסנהדרין נ"ב דהיכא דלאו מיניהו ילפינן אלא מה"ת לית ביה משום ובחקותיהם לא תלכו, וה"נ מה"ת ילפינן שנשאו המשכן בעגלות צב וגם האדם דומה למשכן כמ"ש שם בשם אלשי"ך וכוזרי, הרבה תשובות בדבר, חדא וכי מפני שאנו מדמין האדם למשכן דרך רמז ומוסר נעשה מעשה, ושאני בהא דסנהדרין דכתיב סייף באורייתא, וכן שנשרפין על המלכים כתיב בהדיא, ושנית נהי דכתיב עגלות צב דהיינו עגלות מכוסים באורייתא מ"מ צבועת שחורים וסוסים מתעטפין שחורים לא כתיבא וא"כ מיניהו גמרינן:
ושלישית דסייף שפיר ילפינן מאורייתא שמצוה להרוג בסייף, וכן שורפין על המלכים מצוה הוא לכבד המלך שלא ישתמשו הדיוטות בכלי תשמישן ועיין בש"ך יו"ד רס"י שמ"ח וברמב"ם פ"ב ממלכים +ובריב"ש סי' קנ"ח הביאו ד"מ יו"ד סי' שצ"ג+, אבל מה שנשאו המשכן בעגלות אינו מצוה ואלו היו רוצים לישא בכתף היו רשאין אלא שהארון היה מצוה דוקא לישא בכתף ולא בעגלה וכמ"ש רמב"ם במנין המצות מצוה ל"ד ועיין בשורש ג' בהשגות הרמב"ן אבל המשכן היה מותר בעגלה ולא מצוה והיו רשאין לישא גם בכתף אלא שהיו כבדים ונשאו בעגלות, וזה לשון רמב"ן בחומש פרשת נשא בפסוק ויקריבו הנשיאים והנה חשבו הנשיאים שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאוד והביאו מעצמן עגלות שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות וכו' ע"ש, וא"כ כיון שאינו חק קבוע בתורה לשאת בעגלות מי שעושה חק קבוע לשאת המת בעגלות לאו מאורייתא יליף אלא מיניהו ואסור משום ובחוקותיהם לא תלכו:
ועוד נהי דלא קיי"ל כר"ש בב"מ קט"ו דדריש טעמא דקרא מ"מ היינו לקולא דוקא להקל במקום דל"ש הטעם, אבל לחומרא קיי"ל כותיה, וא"כ לא ילפינן מאורייתא אלא היכא דגם באורייתא הוא חק בלי טעם נגלה אבל כאן דיש טעם בדבר למה נשאו המשכן בעגלות משום שהיה כבד לשאת בכתף כרמב"ן הנ"ל וגם מה שהיו מכוסין יש טעם בדבר שלא יתקלקלו משרב ושמש וגשם וכדומה אבל מה שנושאין המת בעגלה כזו לאו מאורייתא ילפינן דבמת ל"ש טעם זה רק מיניהו ילפינן שפיר שייך בזה משום חוקות העכו"ם ואסור, ומכ"ש לעשות זה לחק קבוע ולכתוב בשטאטוטען של הח"ק שלא יעשו רק באופן זה הוי החוקקים חקקי און וכ"מ בעה"ק שער כ' שזה היה חטאת סדום ההפוכה כמו רגע על אשר הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים ומשפטים טובים וישרים וקבעו בהם מסמרות בקנסות ועונשין שלא יעברו מהם בעולם ע"ש שהאריך:
ומ"ש שהיה כן בפרעסבורג בחיי חת"ס, אינה ראיה ויש לדונם לכף זכות כי בתחלה אנוסים היו בדבר מטעם שרי המלך וכיון שהתחילו בהיתר כיון שלא היתה כונתם להתדמות להם רק מחמת אונס שוב אפילו פסק האונס אין בו משום ובחוקותיהם לא תלכו כיון שגם עתה אין כונתם להתדמות להם אלא שכבר נהגו ומחזיקים במנהגם, לכן לפענ"ד מי שיש בידו למחות שלא ינהגו בעגלה כזו צריך למחות בחזקת היד ולהעמיד הדת על תלה, עד כי יבא שילה, ובעגלה ובזמן קריב יצמח פורקנא ויקריב משיחא, וירם קרן לעמו, ויהיה עלינו נועמו, כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת +א"ה עיין בטוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' רל"ה ויוסף דעת סי' שנ"ח סס"ג ומהרי"א הלוי ח"א סי' קע"ב+:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:
+/הערות/
ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים, שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' ד', ח"ג יו"ד סי' כ"ד, ח"ח אהע"ז סי' כ"א+."
הרב אליעזר דייטש
הרב דייטש התיר לקחת את המת בעגלה רק כשבית הקברות רחוק, כי אז יש תועלת לקחת את המת בעגלה, וממילא אין בזה חוקות הגויים.
כמו כן הוא אוסר לעשות עגלה 'מכוסה' (נראה לי שכוונתו סגורה במחיצות מכל הכיוונים), כי אין בזה תועלת, ולכן המחשבה ניכרת מתוך המעשה שהכוונה להידמות (לפחות קצת) לחוקי הגויים.
(בנוסף לתשובות שכאן, יש לו תשובה בעניין גם בסימן כה, שהוא אומר בה אותו דבר).
דודאי השדה ג (הבאתי את עיקר התשובה שלענייננו)
"ומעתה אני אומר כך דודאי במקום שהבית החיים רחוק הרבה מן העיר א"כ הוי טרחא גדולה לשאת בכתף והוי תועלת לצאת בעגלה וא"כ ממילא תו ליכא משום חקות הגוי שפיר מותר לעשות עגלה מיוחדת להוצאת המת (רק שלא ידמה בשום דבר להעגלות שהעכו"ם עושין ויהיה משונה), אמנם במקום שהבית החיים קרוב מן העיר א"כ מחשבתם ניכר מתוך מעשיהם שמה שבוחרים לעשות טאדטענוואגען הוא רק לדמות במקצת עכ"פ לחקות הגוי ודאי כל מי שיש לו יראת ה' בלבו אל יסכים עמהם ,והמהר"ם שיק שם ג"כ לא התיר רק במקום שבין כך ובין ך היו מוכרחים להוליך בעגלה, התיר להם לעשות עגלה מכובדת בדרך הכבוד ע"ש]. ואל תשיבני מהא דאמרו במ"ק (דף כו ע"ב) כי מטו גמלי אגשרא ופירש"י שנשאו המטות, הרי שהוליכו בסוסים ובחמורים דאפשר ששם היי מהלך רב מבבל לא"י ולא אפשר להוליכו על הכתף."
דודאי השדה מא
"ע"ד השאלה אשר הציעו לפני שבקהלתו כאשר נתייסדה החברא קדישא (בשנת תרל"ז) ורצו לעשות טאדטענוואגען והרב הגאון ז"ל ר' גאטטליב פישער זצ"ל שהיה אז מרא דאתרא לא הסכים לזה, רק באופן שהטאדטענוואגען לא יהיה מכוסה, שלא יהיה נראה כחקות הגוי, ועתה רוצים בני החברא לשנות פקודת הרב זצ"ל עם הסכמת כל בני החברא שהי' בזמן ההוא לעשות טאדטענוואגען מכוסה, ונפשו בשאלתו אם יש להם כח לשנות מה שהחמירו עליהם מאז ומקדם שלא יהיה מכוסה משום חקות הגויים ורוצים לידע דעתי בזה, ונחזי מה דקמן בס"ד.
הנה באמת מצד הדין היה יותר טוב שלא יהיה שום טאדטענוואגען כי כפי הנראה מדינא דגמרא היו נושאים המת בכתף דווקא… (שזה כבוד למת. אבל כשבית הקברות רחוק התירו להוליך בעגלה)
אמנם כל זהו מספיק רק ללמד זכות להתיר לישא בעגלה במקום שבית החיים רחוק מן העיר כדי שהמת לא יצטרך להיות מוטל בבזיון וגם קבורה לא יהיה לו עד שיזדמנו אנשים שירצו לישא אותו בכתף בדרך רחוק משא"כ להתיר לעשות עגלה שיהיה נראה כחקות הגוי לזה אין שום טעם להתיר, כי להתדמות כמעשי הגויים הוא איסור דאורייתא… (כתב שזה איסור חמור, והוסיף שכאן קיבלו עליהם) ומכל שכן הכא דאיכא איסורא מדינא גם כן משום חקות הגוי ודאי אסור לשנות ממה שכבר נהגו, ובפרט דכל ההיתר להוליך המת בעגלה הוא רק משום שעת הדחק כמה שביארנו בס"ד, וא"כ שלא לעשות העגלה כחקות הגוי דלזה ליכא שעת הדחק ודאי אסור מדינא, ומאוד מאור צריך ליזהר שלא לשנות מנהג אבותינו בדבר שאפילו רק קצת נדמה לחקות הגוי, כאשר כבר ראינו בעינינו כי במקומות אשר התחילו לשנות במנהגי ישראל הלכו מדחי אל דחי ר"ל עד שלא יזכר שם ישראל כמעט."
משנה שכיר יו"ד רכא
הרב טייכטל הקפיד שלא לנסוע על עגלה ללוויה, וללוות את המיטה ברגל ולא בעגלה. והסביר שזה 'קצת' כחוקות הגויים, וגם שזה יותר מהודר.
הלוית המת ברגל דוקא
לתלמידי החביב החרוץ ושנון כמר קלמן קראזמר נ"י מק"ק סי'האלאוויץ.
במה ששאלתני במה שראית אותי להקפיד שלא ליסע על עגלה ללויה כלל, וכן ללוות אחרי המטה רק ברגלי ולא בעגלה, מהו הטעם בזה.
תשובה, זולת הטעם דהוא קצת כחוקות הגוי, עוד… (והסביר שכך זה יותר מצווה, ויש בזה שכר פסיעות)
הנוטים להקל
כתב סופר יו"ד קעה
הכתב סופר נשאל האם אפשר לשאת את המת בעגלה מיוחדת לכך, כי בית הקברות רחוק מהעיר, ולא במיטה (בכתף) כנהוג.
בתשובתו הוא כותב שאין בזה איסור מצד חוקות הגויים, וכפי שכתבו מהרי"ק ורמ"א שכאשר יש בזה טעם אין איסור (ואמנם יש דחיות לראיות המהרי"ק, אבל הדין נכון). וכיוון שלא עושים כדי להידמות לנוכרים אין בזה משום מ"ע [=מראית עין?], ובפרט שאפשר לעשות באופן מעט שונה. (וכתב שמצד כבוד המת יותר מהודר לשאתו בכתף). וסיפר שכך נוהגים בקהילתם לשאת את המת בעגלה, כי הדרך לבית הקברות עוברת בשכונות הגויים.
"שלומים מרובים כטל ורביבים, לאלופים מסובלים, בתורה, מורים כהלכה הלכה ברורה, משיבי מלחמה שערה, חריפים ובקיאים המאוה"ג צדיקים ישרים ותמימים, כש"ת מו"ה ישראל זאב סג"ל ני' וכש"ת מו"ה ישעי' הלוי ני' וכש"ת מו"ה אברהם ני' דייני קרתא דבד"צ דק"ק אוהעלי יע"א:
זה איזה שבועות בא לידי מכ"ק, ואז לא הייתי בקו הבריאה לכן אחרו פעמי תשובתי עד היום ועם מעלת כבודם הסליחה, והנה נפשם היפה בשאלתם ממני עפ"י מבוקש בני חבורה קדישא בקהלתכם להיות חדשות מקרוב בא בקהילתם ע"פ הפקידה לקבוע בית עלמין הרחק מן העיר ועי"ז רוצים הם לתקן עגלה המיוחדת להוליך המת מה שלא נהגו בו ע"ע, רק נשאו במטה כנהוג, וטעמם עמם כי הרחק מהם הדרך וקשה עול הסבל של הנושאים וחוששי' כי עי"ז לפעמים הרבה יונח המת בבזיון עד שימצאו מתעסקים להוליך המת בשכר, וזה דעת רוב בני החברא ה' יחיי', ויש שאומרים שאין כוונתם רצוי' אם מצד חוקת הגוי ואם מצד שזה רפיון ועצלות במצות ג"ח וכאשר שאלו מפי כבודם ני' אמרו שלא מצאו איסור בדבר, מ"מ בענותנותם לא החליטו הדבר ורוצים שאחווה דעתי גם אני הנ"ל בזה, והנה מע"כ ני' מעידין שאלו ואלו כוונתם לש"ש, עדותם נאמנה מאוד אצלינו, כי בני חבורא זריזים הם לעשות רצון אבינו שבשמים:
ואומר כמוהם כמוני חפשתי חופש מחופש באמתחת ספרים שלי יגעתי ולא מצאתי בספרן של צדיקים מענין זה כלום, ונחזי מה דקמן, והנה מטעם חוקת הגוי שמוליכים בעגלות כבר קבע הרמ"א בהגהותיו בש"ע יו"ד סי' קע"ח כל שעושי' משום כבוד או טעם, אין בו משום הנ"ל, והוא מתשובת מהרי"ק שורש פ"ח, והנה כבר דחה הש"ך ראי' א' מראייות מהרי"ק שם, ולהמעיי' בפנים יראה כי בקל יש לדחות גם שאר הראיות שמביא, מ"ש מלובש כלאים להעביר המכס עפ"י שיטת סמ"ג דלבש כדי שלא יכירו אותו שהוא יהודי לבש בגדי נכרים שיהודי דוקא הי' צריך לשלם נראה דאם עושה רק להרוויח ממון מותר מכ"ש בנידון שלו, יש לפקפק דשם לא בקביעת לבש בגדים כמו נכרי, רק לשעה ושוב כשעבר המכס פושטו ולא לבש למלבוש רק להטעות הנכרי, פשיטא שאין בזה משום חוקת הגוי מה שלבש במקרה, והלא איסור כלאי' דאוריית' מותר, כיון שאין מתכוון שיהי' דרך מלבוש להתחמם בו, ולא אסר משום מ"ע רק כשלובש ועושה כדרך שהם עושים, להם לובשים מלבושים כאלה להיות לבוש בו, ובאופן זה יש לדחות עוד שאר ראיותיו, אבל מ"מ מסברא הדין נכון ומי יבוא אחרי הרמ"א אשר כבר עשהו וקבע להלכתא, ועיי' סי' קנ"ז ובש"ך מצוי' בטעות:
והנה בכאן שיש טעם לדבר ולא עושים כן כדי להתדמות רק שצריכים לכך לפי דברי הרוצים בו כיון שהדרך רחוק ולא לעשות כמתדמות לנכרים ח"ו, וכאשר העידו כבודם אם כן אין בזה לדעתי משו' מ"ע, וגם מלבד כ"ז בקל לשנות העגלה משלהם לעשותו באופן אחר שיהי' ניכר ששל ישראל הוא, וכן מבואר במהרי"ק דאם משוני' משלהם מותר, ובאמת המהרי"ק איירי שם שיש היכר ע"י שעשו הבגד כדי שיהי' פטור מציצית באופן שניכר לכל רואיו שזה בגד של ישראל הוא משונה משל גוי דלא יעשה גוי כזה, אבל בדבר שאין קפידה בנכרי וישראל אפשר ל"מ היכר ושנוי כי אינו מבדיל פעם עושי' כך ופעם באופן ובסגנון אחר, אלא דיש לציירו ולכתוב עליו אותיות ותיבות ופסוקים וכדומה שניכר מעצמו שזה מיוחד של ישראל והוא פשוט:
ונבוא אל השני' שיש רפיון ועצלות בגמ"ח… (כאן דן מצד בזיון למת שמתעצלים לשאתו בכתף)
בהא נחתינן ובהא סלקינן דוודאי מצוה רבה איכא לשאת המת ולכתפו ולפום צערא אגרא כל שיש בו טרחה יותר שכרו גדול משמים, וגם איכא בזיונה אם מוליכי' אותו ע"י עגלה או בהמה, אבל אם איכא חשש שעי"ז יונח בבזיון ואין מי שיטפל עמו ואיכא תועלת למת לתת אותו על העגלה טוב לבחר הרע במעוטו ולכן אם אפשר שיתחברו חבור' יראים ושלימים זריזי' למצוה ויקבעו עצמם לכך או אפשר לשכור אנשים קבועי' לשאת מה טוב ומה נעים ושכר הרבה יטלו מן שמים, ופשיטא שלא לחלק לשאת לא' כשיהי' מכתפים ולשנות בא' באיש המוני, ולא עדיף מהא דבש"ע סי' שנ"ב, דאז בוודאי בזיונא רבה איכא, ופה קהלתינו המפוארה מוליכי' בעגלה משנים קדמוניות עפ"י פקידה משום שעוברים דרך רחובות אינו ישראל, והעגלה משונה בתבניתו וצורתו משלהם הרבה וניכר לכל, ומ"מ מקיימי' מצוה דגמ"ח בזה שמוליכי' בעגלה עד בית החולאים כי שם סוף העיר ומשם נושאים במטה בכתף ישאו ומחליפים, והכלל בזה הכל לפי המקום ולפי ראות עיני המורים, צדיקים ילכו בם:"
מהר"ם שיק יו"ד שנא
המהר"ם שיק מתיר עם הסתייגות, אבל אוסר לעשות עגלה דומה לעגלה שעושים הגויים.
בחלק הראשון המהר"ם שיק מבאר שלמנהג לישא את המת בכתף יש שורש מהתורה, ושאין לנטוש את המנהגים וכו'. אבל כאשר המציאות השתנתה ובית הקברות רחוק ויש חשש שלא יימצא מי שיישא את המיטה וכדומה, הקלו להוליך את המת בעגלה. כך הוא כותב ללמד זכות על מה שנוהגים. אמנם השאלה שהוא נשאל היא לא על זה, אלא האם מותר לעשות עגלה שתהיה מיוחדת להובלת מתים לקבורה.
ובנוסף לטעם שלעיל, גם אין בזה איסור חוקות הגויים כי זה דבר שיש לו שורש בתורה, שנשאו את המשכן בעגלות, והמשכן הוא דוגמת אדם. הרי שאין בזה איסור חוקות הגויים, וכך נהגו אצל החת"ס ובקהילות רבות.
אמנם נראה שלמרות שמצד הדין אין בזה איסור, עדיין יש כאן מראית עין כי יש חושבים שלמדנו זאת מהגויים ועוברים על בחוקותיהם לא תלכו, ולכן יש להימנע מזה אם אפשר. ולפחות יש להיזהר שלא לעשות עגלה דומה לעגלה שעושים הגויים, כי במה שעושים כדי להידמות להם יש כמה לאווים.
"בעזה"י יום ה' מ"ב למב"י תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א:
החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' בנימין זאב מאנדיל בוים נ"י אב"ד דק"ק סאטמור יע"א:
בשבוע זו קבלתי מכתב מאת התורני הנגיד מוה' אשר לעמיל בנעט נ"י גבאי דח"ק שם שכ' לשאול אותי ע"ד הוצאות המת בעגלה שמעלתו נ"י הסכים לשאול אותי ומסתמא הוא אומר אמת ומ"מ הא קי"ל דאסור להורות באתרי' דחברי' וגם לאו אורח ארעא הוא וע"כ אני כותב התשובה למעלתו נ"י ואם הוא יסכים אזי ימסור אותו לבעליו לתלמידי הרבני הנ"ל: והנה השאלה הוא במקומכם מוציאין המת בעגלה אפי' אם אינו לפי כבודה והעיר היא גדולה ומקום ביה"ק הוא רחוק מהעיר וגנאי הוא להוציא את המת שאינו לפי הכבוד בעיני הגוים אם רשאין לעשות עגלה מיוחדת לפי כבוד המתים ואין בזה משום בחקותיהם לא תלכו כמבואר ברמ"א סי' קע"ח דכל שהוא לתועלת או לכבוד אין בזה משום בחקותיהם לא תלכו עכ"ל:
והנה אנו קיי"ל מנהג אבותינו תורה הוא וילפינין כן מקרא דדברי קבלה דכתיב ואל תטוש תורת אמך ואיכא נמי משום בל יחל דרבנן כדאיתא פ"ב דנדרים ומימות העולם הי' המנהג להוציא המת בכתפי ואיתא נמי בברכות בפ' מי שמתו דנושאי המטה הם פטורין מן התפילין וכיו"ב יעויי"ש ויש למנהג הזה ג"כ שורש עפ"י התורה כמבואר בקרא גבי בני קהת כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ובפרק אלו מגלחין מדמה מיתת האדם וכו' שכל העומד בשעת יציאת נשמה צריך לקרוע דדומה כמי שרואה שנשרף ס"ת וכן פסקינין בש"ע סי' שמ"א וכיון שהנשמה דומה לס"ת ממילא גם הגוף דומה לארון וא"כ שפיר שייך גם בזה כי עבודת הקודש וכו' בכתף ישאו ואע"ג דלא דמי' דהתם הלוחות עדיין מונחות והיו שם כשנשאו אבל כאן הנשמה כבר יצאה וא"כ אין כאן רק הארון מ"מ הנהיגו קדמונינו כן משום דמיון הנ"ל להחמיר:
ואמרינין בסוטה דף ל"ה דדוד המלך עה"ש נענש משום דאמר זמירות הי' לי חקיך וכו' שנכשל בדבר שאפי' תינוקת של בית רבן יודעין ורצה להוליך את הארון הקודש על העגלות ושמטו הבקר ואני אמרתי בכוונת ענין זה דבגמ' מצינו בכמה דוכתי דפליגו ר"י ור"ש אי דרשינן טעמא דקרא ולר"ש דרשינין וסמכינין עלי' אפי' לקולא וזהו הכוונה של זמירות הי' לי חקיך דדרש חקי התורה וחקר למצוא טעם בהם ונהנה מטעמי התורה וראה שפקודי ה' ישרים משמחי לב כמו זמר וסבר כר"ש דדרשי' טעמי' דקרא לסמוך על זה אפי' לקולא ולכך סבר הטעם דבכתף ישאו הוא משום כבוד וממילא אם עושה עגלה נאה מהודרת מאוד הוא כבוד יותר מן מה שישאו בכתף וע"ז אמר הקב"ה התורה דכתיב בה התעיף עיניך בה ואיננו שאם אתה עושה רק לפי ראות עיניך בטעמו של דבר. אז איננו שתבוא לידי טעות וא"ש דברי הגמ' דשם:
ועכ"פ כיון דהתורה הקפידה בארון לשאת דווקא בכתף אפי' אם רוצה לעשות ג"כ דווקא עגלות יפות אינו רשאי לשנות ולכך הקפידו ג"כ חכז"ל דגוף של האדם דדומה להארון לשאת אותו בכתף ועכ"פ נראה דיש למנהג הזה שורש דאורייתא ובפ' מי שמתו דימו ג"כ את המוליך עצמות של מת למוליך ס"ת עיי"ש:
אמנם במקומות שהבה"ק רחוק מהעיר וגם עוד חששו דבני אדם הטרודים על המחי' ועל הכלכלה ויש לחוש שלא ימצאו משתדלים לשאת את המת למקום רחוק ועוד שאר אמתלאות הקילו להם להוליך את המת בעגלה דאיכ"ל דבכה"ג לא הי' המנהג מעיקרא וכמ"ש המג"א סי' תר"צ דהיכא דנשתנה העת והדבר אינם עוברים על לא תטוש תורת אמך כן נ"ל להסביר וללמד זכות על בני ישראל אמנם על זה לא נשאלתי אלא שהשאלה הי' במקום אשר זה מכבר מוליכין את המת בעגלה שיזדמן להם. אם רשאין מעתה לעשות להם עגלה מיוחדת לזה אי לית בי' משום חקות עכו"ם:
ולפי ענ"ד מלבד הטעם שכ' לעיל בלא"ה ג"כ לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו דהנה איתא בסנהדרין דף כ"ב ע"ב ודף כ"ג דהיכא דלא מינייהו ילפינין אלא מה"ת לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו דהרי המשכן הביאו ונשאו ישראל על שש עגלות צב וה' צוה למשה שיקבל אותו מהם ויהי' לישא בהם הקרשים וכל צרכי המשכן בעגלות צבים. וצבים פירש"י מכוסים ובפ' תרומה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ופי' האלשיך הקדוש שע"י עשיית המשכן יזכו שהשכינה תהא שורה בגופם וגם פירשו המפורשים על הקרא ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן היינו דהאדם מכוון נגד המשכן ויש בו ג' חילוקים החצד הוא דוגמת גוף חלק התחתון. הכרס והלב ואינך הוא דוגמת ההיכל. והראש הוא דוגמת הק"ק:
גם בספר הכוזרי האריך בזה ופי' בזה ג"כ הקרא ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן הוא דוגמת אדם אם זוכה למדרגה ההוא ולכך כשם שהוליכו את המשכן על עגלות צבים דהכוונה עגלות מכוסים כן ראוי להוליך את האדם שמת וכיון דיש לזה שורש מהקרא ולא מינייהו ילפינין לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו. ובק"ק פרעשבורג מוליכין המתים בעגלות מכוסים וכן עשו בחיי רבינו הגאון בעל חת"ס זצ"ל ולא הי' שם פוצה פה ומצפצף וכן הוא בשאר קהלות אמנם אעפ"י שנראה שעפ"י הדין אין חשש אפי"ה משום מראית עין אצל כמה אנשי בנ"י נראה כאלו מן הגוים ילפינין זה ולפי"ז הי' לכאורה אסור משום מראית עין שהם חושדים וסוברים שעוברין על הלאו של ובחקותיהם לא תלכו ולכך יש למנוע מזה אם אפשר:
ולכל הפחות יש ליזהר שלא יעשה העגלה המיוחדת לזה דוגמת העגלה שעושין אוה"ע לענין זה דבכל דברים שאנו עושים כדי לדמות להם. הם אסורים לנו משום כמה לאווין כמ"ש הרמב"ם בהלכות עכו"ם וחקותיהם לזאת ישכילו לשנות העגלה ההוא מן דרכי העגלות שעושין אוה"ע וחכם עיניו בראשו ישכיל ויבין כדת מה לעשות והנראה לפי ענ"ד כתבתי ויבולע המות לנצח ואין פרץ ואין צווחה ברחובות בני ישראל וכבר כתבתי אם יסכים לדברי הנ"ל כפי דעתו כן יעשה דברי החותם וכו' ידידו הדו"ש.
הק' משה שיק מברעזאווע."
נהר מצרים
בית הקברות רחוק כשעה וחצי הליכה, והמנהג הפשוט הוא שלוקחים את המת בעגלה. יש לציין, שהעגלות בהן היו משתמשים אלו עגלות מיוחדות לזה, שהיו מביאים מחברה מסחרית שהיו לה עגלות מיוחדות ללוויית מתים (בעיקר גויים), ובחברה שותפים גויים ויהודים.
כאשר מעל העגלה יש ציור של מלאך – זה אסור מכמה צדדים, ואחד מהם הוא חוקות הגויים, שהמלאך כאילו מבקש רחמים על המת (הצדדים האחרים קשורים לע"ז ו"לא תעשון אתי").
נהר מצרים אבלות מ
"במצרים המנהג פשוט לשאת את המת מביתו לבית הקברות בעגלה רתומה לסוסים, ואין הכתפים נושאים את הארון רק מביתו עד פתח החצר ששם העגלה עומדת ומוכנת. וטעמם ונימוקם עמם, כי בית הקברות רחוק מאד כשיעור שעה וחצי מהעיר, וארונות המתים הם של מיני מתכות יפים וכבדי המשקל ופשיטא דבזה איכא כבוד המת טובא. ועל כן אין נזהרים הכתפים לחלוץ מנעליהם כמו שכתב מרן סימן שנ"ח (ס"ג], דהא אין המת מתעכב שאין הם הנושאים הארון רק העגלה. אכן בפתח בית הקברות מעמידים העגלה ונושאים על כתפם הארון עד מקום מנוחתו. ונכון הוא."
נהר מצרים יו"ט ד (דבריו כאן מתבססים על תשובה ארוכה שכתב, בשו"ת ומצור דבש או"ח ז)
"במצרים אשר בית עלמין רחוק מהעיר יותר ממהלך שעה וחצי, ועל ידי כך בימי החול מוליכים את המת בעגלה של מתים המיוחדת לכך הרתומה לסוסים של חברת סוחרים גויים וישראל שותפים כידוע, גם ביו"ט ראשון אם יש מת בר מינן מותר להוציאו בעגלה ההיא ולומר לגוי שיביא עגלתו וסוסיו ויוביל את המת לבית עלמין."
נהר מצרים ע"ז ה
"ומכאן יש ללמוד ולמחות ביד האנשים המביאים עגלה לשאת בה את המתים לבית הקברות כנהוג, ויש מהעגלות שעליהם מלמעלה צורת מלאך בכנפיו פתוחות, דיש בזה שלשה איסורים: א) דהא על כל פנים צורת אדם שלימה ובולטת דאסורה מן התורה. ב) דהוי צורת מלאך שמש מרום בצורה בולטת דהרי אסורה אליבא דכ"ע, ואיסור נוסף על איסור. ג) דהוי חקות הגויים, כי כן מנהגי הכומרים לעשות צורת מלאך המבקש רחמים על המת שנשוי בעגלה שתחתיו, ואין זה מלאך רחמים רק מלאך חבלה חובל גוף ונפש לישא את המת ההולך לבית עולמו ולתת דין וחשבון לפני קונו, וביומו האחרון לשים על מטתו צורת פסל בולט דאסור מן התורה."
יביע אומר ג יו"ד כד, ו
הרב עובדיה לומד שאין איסור חוקות הגויים לקחת את המת בעגלה (אפילו עגלה שחורה).
הוא מביא פוסקים רבים שמקלים, ושאין בזה משום חוקות הגויים. ומביא גם מחמירים. הוא דוחה את דברי הבית שערים בעניין עגלה שחורה וסוסים לבושים שחור, כי יש טעם בדבר שהרי שחורים זה ענין אבלות[4].
ו'קרוב לומר' שמה שמהרש"ק אסר זה בגלל שהמגמה היתה דווקא להתדמות לגויים, אבל כשאין מגמה להתדמות לגויים גם הוא יתיר, וכפי שלחת"ס לא הפריע שנהגו כך בקהילתו, וזה כי לא היתה שם כוונה להידמות לגויים.
וסיים שכך נהגו להקל במקומות רבים, ואין מי שחש לדעת המחמירים.
"וכן בקדש חזיתיה להגאון כתב סופר (חיו"ד סי' קעה), שנשאל בענין מה שרצו להנהיג לקחת את המתים לבית הקברות ע"י עגלות המיוחדות לכך רתומות בסוסים. והשיב, כי הנה מטעם חוקות העכו"ם שמוליכים בעגלות, כבר קבע הרמ"א בהגה /ביו"ד/ (סי' קעח) שכל שעושים משום כבוד או לטעם אחר אין בו משום ובחקותיהם ל"ת. והוא מתשובת מהר"י קולון (סי' פח). ואף שיש לדחות ראיותיו וכו', מ"מ מסברא הדין נכון, ומי יבא אחרי הרמ"א אשר כבר עשהו וקבע כן להלכה. עכ"ל. וכיו"ב כ' הגאון מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שנא) דרשאין לעשות עגלה מיוחדת לפי כבוד המתים ואין בזה משום ובחקותיהם ל"ת, וכמבואר ברמ"א (סי' קעח) שכל שהוא לתועלת או לכבוד אין בזה משום ובחקותיהם ל"ת. וכמ"ש כן גם הרה"ג השואל אב"ד דסטמאר. ובלא"ה י"ל דלאו מנייהו ילפינן ויש לזה שורש במקרא וכו'. וכן נהגו בק"ק פרשבורג להוליך המתים בעגלות מכוסים. וכן עשו בחיי רבינו החת"ס זצ"ל ובית דינו ולא היה פוצה פה ומצפצף. וכן הוא בשאר קהלות. ועכ"פ יזהרו שלא תהיה העגלה המיוחדת לזה כדוגמת העגלה של אוה"ע, שכיון שעושה להדמות להם אסור משום ובחקותיהם ל"ת. ע"ש. גם בשו"ת מחנה חיים (ח"ג מאה"ע סי' עז) העיד בגדלו שכן היה המנהג בזמן החת"ס ובית דינו וכנ"ל. ע"ש. וכן פסק להקל בשו"ת הגאון מהר"ץ חיות (סי' ו). ע"ש. וכן פסק הרה"ג מהר"א בן שמעון בשו"ת ומצור דבש (חאו"ח סי' ז). ובספרו נהר מצרים (רפ"ח ע"ב) הזהיר, שלא תהיה העגלה כדוגמת העגלות של מתי הגוים, משום דהוי חקות העכו"ם. ועוד טעמים. ע"ש. הן אמת שידוע שהגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ח"ב (סי' רלה), חגר בעוז מתניו ורגז וקצף נגד אלה שרצו לחדש בקהלתו להוביל את המתים בעגלה. אי משום שבכתף הוא יותר כבוד למתים מאשר להובילו ע"י סוסים, וככתוב בארון הקודש בכתף ישאו, והוי הורדה מכבודם, אי משום חוקת העכו"ם. ע"ש. וכמה נצטער אותו צדיק ע"ז. וכמ"ש בס' תולדות שלמה. גם בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' תכז) העלה לאסור בזה. ושם כ' להשיב ע"ד המהר"ם שיק הנ"ל שאין זה דומה למ"ש מהרי"ק והרמ"א, שאיזה תועלת יש בעגלה שחורה וסוסים מעוטפים שחורים, אלא שאוה"ע נהגו כן ושמוהו לכבוד, וממילא היהודים שעושים כן עוברים על ובחקותיהם ל"ת. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, שהרי מבואר בתשו' מהר"ם שיק שההובלה נעשתה להקל על הח"ק לבל יסבלוהו על כתף דרך רחוקה עד ביה"ק. (ושחורים הוא ענין אבלות כנודע.) וכל שיש טעם לדבר ליכא משום ובחקותיהם ל"ת, כמ"ש הר"ן והריב"ש. וכ"פ הרמ"א. וע' בשו"ת פקודת אלעזר (סי' קכט וקל וקלא), כי בקהלתו אוהעל ניסו לחדש מנהג של הובלת המתים בעגלה, והתפטר מרבנותו בגלל זה. וכשנתקבל לרב באונגוואר מצא שכבר נהגו כן בימי הגאונים שהיו לפניו והחריש, שאין לסתור מה שעשו הראשונים וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת דודאי השדה (סי' מא). ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סי' כו). ע"ש. וקרוב אני לומר שהגרש"ק בקעה מצא וגדר בה גדר, בידעו שאלו הרוצים לחדש מנהג זה, כוונתם אינה רצויה, בחשבם להתדמות לעכו"ם ויעשו להם כונים. ולמרות עיני כבודו התקוממו לחקות את העכו"ם במשכם העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. אשר ע"כ דרך קסתו וירק את חניכיו וירדפם עד חובה. אבל כשאנו יודעים שאין הכוונה להתדמות לגוים מותר בלי פקפוק. וכמו שפסק הרמ"א בש"ע. ולכן גם ג"ע =גאוני עולם= החת"ס וכל קדושים עמו הניחו למנהג זה בקהלתם, ומי לנו גדול ממשה אשר יצא לקראת המתחדשים ומרגלא בפומיה לומר החדש אסור מן התורה בכ"מ, וע"כ מפני שידע שהנוהגים כן במקומו כוונתם לשמים, ולא עלה על דעתם מחשבות און להדמות לעכו"ם. (וע' בשו"ת חת"ס (חאו"ח ס"ס קנט) ובשו"ת בית שערים (סי' תכז) הנ"ל.) ובכגון זה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואשר על כן גם הרה"ג מהר"א בן שמעון הנהיג כן בארץ מצרים ואגפיה, וכן נהגו בהרבה מקומות, ולית דחש להא לד' המחמירים. מפני שיש לנו ע"מ לסמוך ה"ה הר"ן והריב"ש ומהרי"ק והרמ"א הנ"ל. וע' בס' צרור החיים (קול השיר ד"ו ע"ב), ובשו"ת פרי השדה ח"א (סי' מח), שסמכו ג"כ ע"ד מהרי"ק ורמ"א הנ"ל. ע"ש."
ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן יב – דברים העשויים לכבוד המת ושאין בהם משום חוקות העכו"ם
בילקוט יוסף הביא את דברי אביו שביביע אומר.
"ב) לקחת המתים בעגלה הרתומה לסוסים
הגאון הכתב סופר (חלק יורה דעה סימן קעה) נשאל, בענין מה שרצו להנהיג לקחת את המתים לבית הקברות על ידי עגלות המיוחדות לכך רתומות בסוסים, והשיב, כי הנה מטעם חוקות העכו"ם שמוליכים בעגלות, כבר קבע הרמ"א (סימן קעח) שכל שעושים משום כבוד או לטעם אחר אין בו משום ובחוקותיהם לא תלכו ומי יבא אחרי הרמ"א אשר כבר עשהו וקבע כן להלכה. ע"ש. וכן כתב המהר"ם שיק (סימן שנא) ושכן נהגו בקהילת קודש פרשבורג להוליך המתים בעגלות מכוסים, וכן עשו בחיי החתם סופר ובית דינו, ולא היה פוצה פה ומצפצף, ועל כל פנים יזהרו שלא תהיה העגלה המיוחדת לזה כדוגמת העגלה של אומות העולם. ע"ש. וכן כתב מהר"ץ חיות, ובשו"ת מחנה חיים, ובשו"ת מצור דבש, והובא כל זה ביביע אומר חלק ג' (דף קצב ע"ב חלק יורה דעה סימן כד אות ו), והביא שם שהן אמת שהגר"ש קלוגר אסר כזה, וכן כתבו עוד אחרונים, מכל מקום אין זה מוכרח, שהרי ההובלה נעשית גם להקל על החברה קדישא לבל יסבלוהו על הכתף, ושחורים הוא ענין אבילות כנודע, וכל שיש טעם לדבר ליכא משום ובחוקותיהם לא תלכו. וכתב עוד שם וקרוב אני לומר שהגרש"ק בקעה מצא וגדר בה גדר, בידעו שאלו הרוצים לחדש מנהג זה, כוונתם אינה רצויה, בחשבם להתדמות לעכו"ם ויעשו להם כונים, אבל כשאנו יודעים שאין הכוונה להתדמות להם. מותר בלי פקפוק, ולכן גם החתם סופר והקדושים שעמו הניחו למנהג זה, ומי לנו גדול ממשה אשר יצא לקראת המתחדשים ומרגלא בפומיה לומר "החדש אסור מן התורה בכל מקום", ועל כן מפני שידע שהנוהגים כן במקומו כוונתם לשמים, ולא עלה על דעתם מחשבות און להדמות לעכו"ם לכן הניח להם שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ע"ש."
דנו על נשיאת המת בעגלה ולא הזכירו חוקות הגויים
פקודת אלעזר (לב) קכט-קלא
החמיר, והתפטר מרבנותו בשל כך, בעקבות כך נתפרדה הקהילה שם. מביא כאן ציטוט מתוך תשובה קלא, שם הוא מתאר שבגלל זה עזב את הקהילה.
"על דבר שרוצים בני הח"ק דשם לתקן עגלה להוביל ב"מ לבית החיים, הנה אין זה תיקון אלא קלקול, ומעכ"ת נ"י בודאי יהיה בזכרונו בעת שהסכימו אנשי ח"ק דאוהעל לתקן עגלה עזבתי הרבנות שלי וכאשר בטלו הסכמתם חזרתי ברבנות שלי, ואחרי ב' שנים כי הסכימו מחדש ככה, וראיתי כי רוח התחדשות נוססה בקרבם עשיתי הפירוד, ונתאחדו היראים לקהלה בפ"ע, ואף שמצאתי פה העירה [אונגוואר. אורי] כן והחרשתי הוא כיון שמצאתי שנעשה כן בפני הגאונים נ"ע שמלפני."
מחנה חיים ח, אה"ע עז
בתשובת הרב חיים סופר התיר לישא את המת בעגלה, ולא הוא ולא הרב השואל העלו את עניין חוקות הגויים.
השאלה היא איך נהגו לישא את המת בעגלה (שכן במקורות רבים מוזכר שנשאו בכתף). בתשובה הוא אומר שהמנהג בפרשבורג מאז שהוא צעיר (וכן במונקאטש) הוא לישא את המת בעגלה, והיא עיר שבה ת"ח רבים ומעולם לא שמע שמישהו ערער על כך. אמנם אולי הם עשו זאת כי השלטון הגויי הכריח אותם לנהוג כך, ואם צריך לדון אם זה כבר הותר להם, וסיפר על מעשה שהיה לו שנתבקש מהשלטון לעשות עגלה מיוחדת לכך, והוא הצליח לשכנע שלא כדאי [נראה שבגלל הסיפור הזה הוא משער שאולי כך קרה שהוכרחו לעשות עגלה].
בסוף התשובה הוא מביא ראיה שמותר לשאת את המת בעגלה, לכל הפחות בדרך רחוקה, מהגמרא במו"ק (כה, א-ב) שמספרת על גמלים שנשאו את ארונותיהם של שני ת"ח.
"שאלה נתקבלתי פה פאגאראש אל כת ארטאדאקסען אשר התפרדו עצמם מכת החדשים אך מטעם המלך וקולטוס מיניסטער הבית החיים נשאר לכת החדשה ולכת אהרטאדקסען כמקדם והנה זה כמה שנים אשר הקימו להם החברא קדישה פה עגלה הנקרא טאטענוואגען אשר מיוחד להוצאות המת מביתו אל בית הקברות והחברא קדישא פה עשו להם מסחר מן עגלה זה מאיזה שנים והיינו שישכרו עגלה זה גם להוצאות מתים נכרים מביתם אל בית קבריהם גם לבית החולים שנקרא שפיטאל שכרו אותו ועגלה זה נשתמש למתים נכרים ולהוצאות מתים ישראלים וספק גדול בעיני אם זך וישר פעלם הנה זה גופא להוליך את המת מביתו אל בית הקברות בעגלה ע"י סוסים לא ידענו מאין בא היתר זה וכאשר שמענו גם במדינת הגר באיזה קהילות גדולות יש להם עגלה מיוחד להוצאות המתים ע"י סוסים ואין פוצה פה ואני קטן ודל לא אדע מאין צומח היתר זה…
תשובה הקשה לשאול ממני כי מעודי לא ראיתי צעיר מולדתי פ"ב [=פרשבורג. אורי] כי אם עגלה אשר בו יותן ארון אחד שחור עם כסוי למעלה והמת ר"ל בתוכו חוץ כאשר מת אדמ"ו חת"ס ז"ל נסע העגלה ריקן וכל בני הקהלה נושאים אותו בהארון השחור וידע שעיר פ"ב היא עיר ואם בישראל ואשר אדמ"ו עם בית דינו ז"ל גאוני ארץ ושאר גדולי תורה עמודי יראה אז וכן מקדם היו עמודי עולם ארזי לבנון אדירי תורה אם נהגו בפ"ב לישא המת בעגלה בודאי אסור לי להרהר אחריהם וק"ו לשפוט עליו בדין ודת ח"ו רק פן ואולי נעשה בפ"ב ע"י גזירת שופעי העיר אז יש לחקור במקום שאין גזירה אם יש בו סרך איסור אם לאו וכן בעיר מונקאטש מוליכין המת ר"ל בתוך עגלה בלי ארון רק מונח המת באיזה עגלה ששוכרין ומכסה שחורה עליו ולא שמעתי שערער עליו אדם מעולם אך פן ואולי גם שם הי' ע"י גזירת שופטי עיר כי פעם אחד ביקש הבירגער מייסעער ממני שאצוה לעשות עגלה מיוחד למתים עם ארון שחור מיוחד לכך… (והסביר איך הוא שכנע אותו שלא צריך)
ויש לי ראיה עכ"פ שבדרך רחוק מותר ליתן בעגלה דעיין במועד קטן דף כ"ה שאמרו כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם כי מטו אגושרא קמו גמלי אמר להו האי טייעא מאי האי אמרו ליה רבנן קא עבדו יקריה אהדדי מר אמר מר נמול ברישא ומר אמר מר נעול ברישא אמר דינא הוא דרב"ה לעייל ברישא וכו' וכתב רש"י בד"ה קמו גמלי וז"ל עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן עכ"ל א"כ מפורש יוצא שגמלים הי' נושאים ארונות של שני ת"ח ולא נשאו אותם בני אדם והרי גמלים נושאים משאות דכתיב בפ' וישב וגמלים נושאות נכאות וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה ועיין רש"י שם ע"כ נגלה שהוליכו שני ת"ח שמתו ע"י גמלים שהי' מעולם הדרך לישא משאות כמו בזמנינו שדרך סוסים למשוך עגלה אשר שם משאות סחורה ודוק."
מהרי"א הלוי א, קעב
נראה שמסקנתו שזה לא טוב מצד זלזול במת, אבל אין בזה איסור גמור.
שו"ת מהר"ץ חיות א, ו
מתיר, והכבוד של המת הוא כפי המקובל.
[1] החריג היחיד לכאורה הם: 1. מהרש"ק, שלמד מהרמב"ם שהשינוי שלא לקחת את המת בכתף הוא חוקות הגויים. (אבל זה כמצטרף, ולא עיקר נימוקו).
[2]אמנם בתשובה עצמה זה לא מוזכר, אבל המדובר היה בעגלה שחורה כמנהג הגויים, וכפי שמובא בהערה הבאה.
[3] הסיפור בפירוט [לפי תולדות שלמה שם. א"ש]: העסקנים בעירו עשו עגלה שחורה להוביל את המת, ואח"כ באו לשאול אותו, והוא יצא נגד זה בתוקף, אולם הם המשיכו בשלהם. הציבור תמך בעמדתו, והוא עצמו הפסיק להורות בענייני איסור והיתר, כך שהציבור הפסיק לקנות בשר, ולעסקנים נגרם נזק גדול. מהרש"ק ביקש מרבנים אחרים שיכתבו לו (בגרמנית) שאסור להוביל את המתים בעגלה, כדי שיוכל לקבל תמיכה לעמדתו מהשלטון. בלוויה הראשונה שהיתה, מהרש"ק הוכרח מטעם השלטון ללוות את המת, ואכן ליווה אותו עד ליציאה מהעיר, כשהגיע המת לבית הקברות התברר שהתכריכים נתלכלכו בדם (מטלטולי הדרך, זה ממוקדי טענתו של המהרש"ק), והיתה מהומה גדולה שבסופה ההמון התחילו להרוס את העגלה, וחלקם נעצרו בידי השלטון.
אש המחלוקת גאתה, עד שהדבר הגיע לדין בפני הממשלה, כשהטענה נגד המהרש"ק היא שהוא הסית את ההמון לפרעות, והטענה שלו היא שלא ייתנו אישור להוביל את המת בעגלה. המהרש"ק ניצח במשפט, 'ותשקוט העיר'. ובכל זאת המהרש"ק לא רצה להמשיך בברודי, ואחרי שנה עבר לגור בעיר אחרת.
[4] יש להעיר, שלא ראיתי מי שחי באותה תקופה וכך כתב, לכן נראה לי שהבית שערים התייחס לעגלה עם מאפיינים מסוימים שהיתה מקובלת בימיהם אצל הגויים, ולכן לכל הרבנים שבאותה תקופה היה ברור שאין להתירה. וממילא אין כאן מחלוקת. (המחנה חיים דיבר על ארון שחור שנוהגים לקחת בו את המת, ולא על עגלה שחורה).