מיקום מנהג חוקות הגויים
סיכום מקוצר
הגדרת השאלה: האם דיני חוקות הגויים חלים רק ביחס לגויים ה"מקומיים", או ביחס לכל הגויים בעולם?
ככלל, נראה מדברי הפוסקים כי איסורי חוקות הגויים חלים רק ביחס לגויי המדינה והאזור. ניתן להסביר כי אם הטעם העיקרי לחוקות הגויים הוא כדי שניבדל מהם, יש לכך משמעות רק כאשר אנו בין אותם גויים, אך אם במדינה אחרת נוהגים כך, אנו מובדלים מהם אע"פ שאנו נוהגים כמותם.
הפוסקים שכתבו במפורש כי יש חילוק בין המדינות: שו"ת מהר"י מברונא (סי' לד); ספרי דבי רב לר' דוד פארדו (ראה פא); מנחת חינוך (רנא, א); שו"ת חבצלת השרון (תנינא סי' סב); משנה הלכות (י, קטו); אהלי שם-עושה שלום (ג, עמ' 285); בין ישראל לנכרי (יו"ד לב); מלבושי כבוד ותפארת (ח, טז).
הפוסקים מהם אפשר להסיק כי יש חילוק בין מדינות: אוצר הגאונים (נזיר סי' רב); מהרי"ק (פ"ח); ט"ז (יו"ד קעח סק"א); שועה"ר (או"ח תניינא ב, ו); דברי חיים (יו"ד א, ל); שו"ת בית שלמה (יו"ד א, קצז); קצושו"ע (ג, ב); שו"ת בית שערים (יו"ד רלו); שו"ת קרן לדוד (או"ח מ); היכל יצחק (או"ח סי' י); משפטי עוזיאל (אה"ע תנינא ס); אג"מ (או"ח א, א); שלחן מנחם (ד, יו"ד א, סי' לא); שו"ת דברי יציב (יו"ד נו); הרב שמואל דוד מונק ("מוריה" תכא-תכג).
יש לציין כי מבין הפוסקים הנ"ל (שמהם רק ניתן להסיק) היו שכתבו את החילוק בין המדינות לעניין היתר ע"י מנהג יהודים. כלומר, אם במקום מסוים היהודים נוהגים כמנהג הגויים, מותר לכל יהודי המקום לנהוג כך, אך אסור ליהודים במקומות אחרים.
בנוסף לאיסור חוקות הגויים היו שחילקו בין מדינות מסיבות אחרות: שרידי אש חלק (א, טו) החמיר בבימה במקומות שיש התבוללות; יבי"א (ח או"ח יז) אסור שינוי הבימה רק במקומות שמצויים רפורמים. בכל אופן לא ניתן ללמוד מכאן לגדר חוקות הגויים.
לעומת כל המקורות הנ"ל, יש כמה מקורות חריגים: משו"ת יבי"א (ג יו"ד כה) ניתן להסיק כי אין חילוק בין מדינות בחוקות הגויים; ובשו"ת אבני ישפה (ב, או"ח ט) כתב במפורש לעניין בימה שהולכים לחומרא אחר הגויים שבכל העולם.
נקודה נוספת היא יחס הפוסקים בארץ ישראל למנהגים שהובאו מחו"ל: בשו"ת ישכיל עבדי (ד יו"ד כה) אסר הנחת פרחים על קבר משום שהובא מהגויים באירופה; כמו"כ בשו"ת מכתב מאליהו (נז) כתב לגבי חגיגת בת מצווה כי יש בכך חוקות הגויים אע"פ שמנהג זה לקוח מאירופה.
גם מתשובות הפוסקים לגבי צפירה אפשר להסיק כי חוקות הגוים מחו"ל אסורים, כיוון שהתירו מסיבות אחרות, ולא הזכירו אפשרות לחלק בין מדינות.
נקודה נוספת חשובה לציון- אפשר שבימינו כאשר יש גלובליזציה וההתקשרות הבינלאומית גדלה, גם המקלים שמנינו יאסרו (הרב שמואל הבר ב"את צנועים חכמה" א, עמ' רלח, השאיר זאת בצ"ע). בנוסף, בזמנינו שחיים בא"י גויים רבים (נוצרים/מוסלמים וכו') חיקוי מנהג המופיע אצלם ייכלל בחוקות הגויים (אע"פ שהם מיעוט, כך עולה מתשובת הרב הרצוג ב"היכל יצחק").
כל מדינה לפי מנהג הגוים בה
שו"ת מהר"י מברונא סימן לד
נראה מתשובתו לגבי גילוי ראש, כי רק בחו"ל כשמסתובבים בין הגוים גלויי הראש, הליכה בגילוי ראש נחשבת חוקות הגויים. אך בארץ ישראל שלא מתהלכים בין האומות אין זה נחשב חוקות הגויים (כלומר, מנהג הגויים במקום אחד לא משפיע על מקום אחר).
"מעשה בראובן שהלך בגילוי הראש בפני עשרה ובא א' מן התלמידים וראה ומיחה בו ולא אשגח עליה ונדה התלמי' לראובן:
והשבתי דנדוייו נדוי, אף על גב דאמרינן בפ"ק דקדושין (ח א) לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבא הוה, פרש"י דלא אזיל בגילוי הראש, אבל כ"ע לא אלמא דאין קפידא, וכן בפ' כל כתבי (קיח ב) תיתי לי דלא מסגי ד' אמות בגילוי הראש, ה"מ לדידהו דבארץ ישראל הוו והוו מסגי הכי, אנן דדיירינן בין האומות ואינהו אזילי בגילוי הראש וחשיב כחוקות הגוים ולא מינכר ביניהון אלא בכיסוי הראש חשוב השתא כעובר על דת יהודית…"
ספרי דבי רב לר' דוד פארדו, ראה פסקה פא (יב ל)
בפירוש כותב כי האיסור נוהג רק במקום שכך נוהגים הגויים, אך ב"מלכות" אחרת אין איסור.
"…ומלבד האמור נלע"ד פשוט דאפילו תימא דשייך כה"ג לא תעשה כמעשיהם אין ספק אצלי דלא שייך זה אלא באותו מקום שהגויים שם נוהגים כן אבל חוץ מאותו מלכות לא שייך לאסור הואיל והגויים שבאותו מקום אין להם חוק זה, והגע עצמך שלגוים שבמצרים היה להם מלבוש מיוחד להם לחק ע"ז או לפריצות וכיוצא אבל לגוים שבארץ כנען לא היה להם אותו חק כלל מלתא דפשיטא דלא שייך לאסור אותו מלבוש לבאי הארץ לפי שהיו נוהגים בו המצריים וכמו כן כה"ג, א"כ ממה נפשך…"
מנחת חינוך רנא, א
בפירוש כותב מסברה, שהחוק תלוי במה שנהוג במדינה, שלא ילבש מה שהגויים לובשים במדינה זו (וכנראה כוונתו – לא באחרת).
"…וגם מצד הסברא נראה לי דזה תלוי בכל מדינה ומדינה, שלא יהי' לבוש בבגדים כדרך שהעכו"ם בני המדינה לובשים…"
הרב דוד באב"ד[1] – שו"ת חבצלת השרון מהד' תנינא סי' סב
לעניין נטיעת עצים בכניסה לביהכ"נ, במדינות שהגויים לא נוהגים כך, כמו אצל הישמעאלים, אין איסור ליהודים לנהוג כך. האיסור הוא דווקא במדינות שהגויים נוהגים כך.
"…וגם מנהגינו במדינות הללו שבבתי כנסיות להבדיל אין עושים כן מוכח דמש"ה נהגו איסור בדבר משום דהוי חוקות העכו"ם במדינותינו, וא"כ אין ראי' מתשו' מהרי"ט שהי' במדינת ישמעאל י"ל דהישמעאלים אין להם חוק זה ואין שם במדינתם כלל המנהג ע"ז לכך לא נהגו ישראל איסור בדבר. ומה"ט אינו מובא ד"ז כלל בה' ביהכ"נ משום דאין שייך זה כלל לה' ביהכ"נ רק היכא דמנהנ העכו"ם בכך אסור משום בחוקותיהם וזה נכלל בדין המבואר ביו"ד סי' קע"ח דלא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם וכו' כדרך שהם עושים עיי"ש…"
משנה הלכות ד, קטו
נראה שמודה לט"ז שיש לחלק בין מקרה ומקרה, ובין מדינה למדינה.
"…ועי' ט"ז שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם, מה לי כך ומה לי כך, כי המדינות חלוקות במנהגם בזה. וכ"כ המנ"ח, ומוסכם מכל הפוסקים, וממילא ליכא לפסוק בזה על הכלל אלא על כל פרט…".
שו"ת משנה הלכות חלק י סימן קטו
כנ"ל, נראה מפורש יותר, שהכל לפי המקום ומנהג הגויים שם.
"…וכבר כתב הט"ז סק"א שהכלל הוא לישראל להבדיל מהם מה לי כך ומה לי כך כי המדינות חלוקות במנהגם בזה ובכל מקום יחזיקו ישראל לשנות מלבושיהם מהם ומהמונם ע"ש ועיין מנ"ח רנ"א…
ולפ"ז מובן נמי שבנ"י גם בזה הי' השינוי ממקום למקום דבכל מקום שינוי לפי מה שהעכו"ם הלכו שם…"
הרב שמואל הבר – את צנועים חכמה א, עמ' רלח
מביא את המנ"ח לפיו אין בעיה לחקות גויים ממדינה אחרת כיוון שעדיין נשארים מובדלים. אך צ"ע, שאולי כל העולם כיום נחשב כמקום אחד מחמת הגלובליזציה.
"…לפי דברי המנחת חינוך הרמב"ם אסור ללכת בחוקות הגויים דווקא כדי שיהא מובדל מהם, ולכן אין צורך לפרוש מחוקות הגויים שהיו קיימים רק בעבר, שכן בזה אין חשש שיתערב עמהם ועדיין יישאר מובדל מהם. על פי זה מבין המנחת חינוך שמותר לחקות מנהג גויים ממדינה אחרת שכן עדיין יישאר הישראל מובדל מהם. יש בדבריו נ"מ גדולה לדינא, אך צ"ע מה הגדרה של 'מדינה' כיום, בעידן התקשורת והתעבורה המתקדמים, וייתכן שכל העולם כולו הוא ככפר אחד לעניין זה."
הרב מיכאל פרץ – אהלי שם, עושה שלום ג, עמ' 285
איסור חוקות הגויים שייך רק במדינה שנוהגים הגויים כך.
"…וי"ל, דדין בחקות הגויים משתנה לפי הזמן, ולפי המקום, ועל כן איסור ללבוש מלבושים שמיוחדים לנכרים, הוא רק באותה מדינה ובאותו זמן שנוהגים כן, אבל במדינה אחרת שאין הנכרים נוהגים שם ללבוש בגדים אלו. וכן בזמן שאין הנכרים כבר נוהגים ללבוש בגדים אלו. מותר לישראל ללבשם, וכן להיפך אם נוהגים עתה בגילוי הראש והוא מחקותיהם להקפיד בזה. הרי זה מחוקות הגויים. ועיין בט"ז (יור"ד סימן קעח). שכתב, הכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם, מה לי בכך, מה לי בכך, כי המדינות חלוקות במנהגם בזה. עכ"ל."
הרב חיים גולדברג – בין ישראל לנכרי יו"ד, סי' לב
"ד. האיסור ללבוש מלבושים שמיוחדים לנכרים, הוא רק באותה מדינה ובאותו זמן שנוהגים כן, אבל במדינה אחרת שאין הנכרים נוהגים שם ללבוש בגדים אלו, וכן בזמן שאין הנכרים כבר נוהגים ללבוש בגדים אלו, מותר לישראל ללובשם."
הרב נחום חיימוביץ – מלבושי כבוד ותפארת פרק ח
עפ"י המנ"ח, האיסור הוא דווקא במקום שהגויים נוהגים כן.
"מנהגי המקומות
טז. כפי שידוע לנו [ע' לעיל בפ"ב סעי' ח'], הבגדים נגדרים לפי המקום והזמן. ואם נהגו הנכרים בבגד מסויים מלפני הרבה שנים ועתה כבר אינם נוהגים כן, כל שהוא בגדר של צניעות וענוה והי' ראוי גם ליהודים לתקן כמוהו, אינו אסור יותר לישראל.
לכן הצניף הצבוע בצבע ירוק, אשר נזכר בפוסקים שישנם כמה מקומות שנוהגים הנכרים ללבוש כן מצד דתם, אסור באותם המקומות לישראל – אבל בשאר מקומות שאין הנכרים נוהגים ליזהר כן משום סרך דתם, מותר."
מקורות שניתן להסיק מהם חילוק בין מדינות
אוצר הגאונים, נזיר סי' רב, עמ' 200
לגבי "לא ילבש", הולכים אחר מנהג המקום. אם הגברים באזור זה נוהגים כך, מותר גם ליהודים, אע"פ שבאזור אחר זה מנהג נשים בלבד. ונראה מלשון התשובה כי אע"פ שהיהודי מחקה את הגויים הגברים במקומו (ובכך לא עובר על "לא ילבש"), אין זה נחשב חוקות הגויים.[2] (ניתן לומר מכאן, כמו שב"לא ילבש" הולכים אחר המקום הנוכחי, כך גם בחוקות הגויים).
"וששאלתם מהו להסיר השער מבית השחי ומבית הערוה. דעו לכם כי משעה שכתב רחמנא לא יהיה כלי גבר על אשה ואנו מפוזרין בד' פינות העולם וכל פינה ופינה משונין בלבושיהם ובמעשיהם ובתכשיטיהם לפיכך כל דבר שהאנשים של אותו המקום שהם עושין אותו מותר נמי לאנשים ישר' הדרין ביניהם ואעפ"י שאותו הדבר תכשיטי נשים של מקום אחר, אבל דבר שלא נהנו האנשים של אותו מקום לעשותו אסור לאנשים של ישר' החדרים ביניהם לעשות. וההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין הרי זה חוזר למנהגם בלי להקל ובלי להחמיר דהא לית לכל ישראל מנהג תכשיט ותיקון זה ידוע לכל העולם לפיכך ההולכים אחר האנשים הגוים של אותו מקום אין בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו."
מהרי"ק פ"ח
המלבוש האסור הוא המלבוש המיוחד לכל האומה (ואולי אומה אחרת לא נחשבת כלל) ולא רק לחלק מהאומה.
"…ואשר נשענו האוסרי' על דברי רבי' משה שכ' שיהיה הישראל מובדל מהם במלבושיו ושאר מעשיו וכו' אין משם ראיי' כלל דפשיטא דר' משה לא חייב להשתנות מן הגוי עכ"פ מדכתב אח"כ וז"ל לא ילבש במלבוש המיוחד להם ולמה לו לומר המיוחד להם לימא לא ילבוש במלבוש הדומה למלבוש' אלא ודאי דלא נאסר אלא במלבוש שכבר נתייחד אליהם ופרשו הישראלים ממנו משום צניעות וכדפי' רש"י בפ' בן סורר ומורה אי משום טעם אחר ודין הוא התם שיאסר דכיון שנתייחד להן מפני גיותה ופרשו הישראלי' ממנו מפני יהדות' אז כשלובשים הישראלי' נרא' כמודה להם ונמשך אחריה' וטעם זה לא שייך אלא בלבוש שנתייחד לכלל אומת' מחמת גיותן כדפי' אבל הקאפ"א הזאת שלא נתייחד' לכלל אומתן אלא לחכמי' מפני חכמתן ואין שום נכרי רשאי לישאנה אם לא יהיה חכם וגם אינה נוהגת בכל חכמי דתן כמו שהעיד הרב מסיר ליאון יצ"ו וגם שמעתי כי בצרפת אין נושאין אות' אפי' חכמי' פשיטא ופשיט' דאין זו מלבוש המיוחד להם מאחר שלא נתייחד אלא לחכמי' וכדפירש'…"
ט"ז יורה דעה סימן קעח ס"ק א
האיסור הוא לא על תספורת מסוימת, אלא על מה שנוהגים הנוכרים בכל דור ודור ובכל מקום ומקום לפי עניינו. (אולי אפשר להסיק, שבכל מדינה האיסור משתנה לפי הנוהג המקובל).
"…שדרך העובדי כוכבים בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל לא יעשה כן ישראל ואף זה בכלל מגדלי בלורית שאסרו חכמים ואף על פי שאח"כ כתב פירוש אחר על מגדלי בלורית דהיינו שמניחים השער באמצע מ"מ חד טעמא הוא שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם מה לי בכך ומה לי בכך כי המדינות חלוקות במנהגם בזה…"
שולחן ערוך הרב אורח חיים מהדורא תניינא סימן ב סעיף ו
במדינות שהגויים נוהגים ללכת בגילוי ראש, יש בכך חוקות הגויים (משמע שבמדינות אחרות לא שייך).
"ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה וגם הקטנים נכון לכסות ראשם.
וכ"ש במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו…"
שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק א סימן ל
גם אם במדינה אחרת הנשים היהודיות הולכות באופן זה, אין זה גורם להתיר במדינה זו. (אולי אפשר ללמוד מכך גם לגבי תפוצת המנהג אצל גויים, כל מדינה ומדינה בנפרד).
"שאלה אם מותר לבת ישראל לילך במצנפת בראשם כדרך שהולכים בנות זולתינו…
ואין לומר דכיון דכן הולכות במדינת אשכנז א"כ לא נכלל בלאו דבחקותיהם דבאמת הדין עם מעלת כ"ת דאין לנו רק מדינה ומדינה מנהגה ויותר מכן מבואר בתשובות הרשב"א ז"ל החדשים חלק רביעי סי' צ' לענין גילוח שהוכיח שאפילו אם עכשיו המנהג כן למי שנהג על כל פנים איסור אסור יעו"ש:
ואך באמת אין אנו צריכים לזה כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים ולכן ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן והאיסור במקומו והעובר לוקה מן התורה ולכן מדין תורה הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים:"
שו"ת בית שלמה חלק יורה דעה א (כרך א-ב) סימן קצז
אם התפשט המנהג ללבוש בגד גוי אצל היהודים, באותה המדינה מותר המנהג לכולם, אך מחוץ למדינה (בקהילות שלא נהגו) הדבר יהיה אסור.
"במדינה אחת שהי' שם גזרה על היהודים לשנות מלבושיהם למלבושי נכרים אי זה בכלל יהרוג ואל יעבור ויהודי ממקום אחר הבא לשם באקראי מוכרח ג"כ לילך כמנהג דשם במלבושי נכרים אי רשאי לבוא לשם…
…מ"מ אף אם ח"ו עשו הכל שלא כשורה, מ"מ עכשיו כבר נתפשט שם שהיהודים לובשים כך, פשיטא שהבא לשם ואינו רוצה ללבוש מלבוש שאינו כפי הנהוג שם, שלא יהיה כחתן בין האבלים, אין בזה חשש, ואין בזה חילול השם אחר שכבר נעשה בכך מלבושי ישראל, ואף שמי שעושה כן אינו עושה משום זה, רק שעושה כן מפני שלא יכירוהו הנכרים שהוא ממדינה אחרת כידוע, מ"מ אחר שכבר כל היהודים שם במדינה נהגו ללבוש מלבושים אלו, עכשיו הבא לשם ולובש כמנהגם, פשיטא דאין בזה מקום להחמיר…"
קצושו"ע ג, ב
נראה כי הדבר תלוי מקום.
"…ומזה ילמד כל אדם לפי מקומו ושעתו…"
שו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן רלו
מצרף סברה לקולא בהקשר לתפוצת המנהג – אם לא כל הגויים במדינה זו נוהגים, אפשר שמותר. (מכאן ניתן ללמוד שבוחנים את תפוצת המנהג רק באזור הקרוב ולא במדינות אחרות).
"…ואולי אפשר דלא שייך ובחוקותיהם רק אם כל הגוים עכ"פ במדינה זו נוהגין בנימוס זה אבל אם אין כולם עושין כן ליכא איסור…
אבל בנ"ד אף שהוא שחץ וגאוה ועזות פנים כיון דאין בו שורש איסור ואינו מצד אמונתם וגם אין כל הגוים במדינה עושים כן שפיר י"ל כנ"ל דלית ביה משום ובחוקותיהם…"
שו"ת קרן לדוד או"ח מ
דן בעניין עצים בחצר ביהכ"נ. מביא כי הסכימו הפוסקים שהכל תלוי במקום ובזמן לפי מה שהגויים נוהגים. (לכאורה אפשר לומר שהולכים אחר חוק הגויים המקומיים).
"…וכבר כתבו הפוסקים דלאו זה משתנה בכ"פ לפי המקום ולפי הזמן לפי מה שרגילין העכו"ם לעשות בעת ההוא וכיון דלפי הנראה אין עושין כן כעת לחק ע"ז ל"ש לאסרו מטעם בחוקותיהם…"
הרב יצחק הרצוג – היכל יצחק או"ח סי' י
בעניין נטיעת עצים בפתח ביהכ"נ, אין בכך חוקות הגויים, כיוון שגם הגויים המועטים בא"י שנוטעים עצים בבית תפילתם עושים זאת משום יופי כמו בשאר חצרות ומבנים רגילים. מ"מ הרב הרצוג בוחן את תוקף האיסור ביחס לגויי הארץ ולא ביחס לגויי חו"ל.
"…ו) ואמנם מצינו להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה פי שופטים שכתב, שכך היה מנהג עכו"ם לנטוע אילנות לפני פתחי בית עכו"ם שלהם. ולכאורה מפני זה הטעם היה ראוי לאסור לנטוע לפני בית הכנסת, אבל הנכרים שבזמנינו אם יש להם מנהג קבוע כזה והיינו רק הנוצרים שהם מיעוט בארצות הללו, הרי אינם נוטעים אלא לשם נוי וליופי כדרך שהם נוטעים לפני פתחי הבתים הגדולים וכל שאינו אלא לנוי וליופי לא מסתבר לכאורה לאסור, דהרי הרבה דברים יש שהם עושים לנוי ולא מצינו מי שאסרם וכגון חלונות עגולים שעושים לנוי, ואנו להבדיל אלפי הבדלות עושים ג"כ בבתי כנסיות שלנו ולא ערער אדם מעולם…"
משפטי עוזיאל אה"ע תנינא ס
מביא את הכתב סופר שיש איסור חוקות הגויים בחופה בביהכ"נ, כיוון שהנוצרים במדינתם מתחתנים בכנסייה (אפשר לדייק מהכתב סופר שזה דווקא אם במדינתם נוהגים כך הנוצרים, אך אם המנהג היה במדינה אחרת היה מותר. אך הדיוק אינו מוכרח). ומציין לנוצרים במדינתנו (א"י) שנוהגים כך.
אפשר להבין מהרב עוזיאל כי הלימוד הוא דווקא מהנוצרים בא"י.
"…וכמו שכן העלה להלכה הכתב סופר ז"ל, דזה חמור ממסייע ידי עוברי עברה הואיל ומסדר הקידושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהיה הקידושין במעמד ההוא. אולי גרע הרבה ממסייע ואני איני מחליט רק כמסתפק. וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד (צ"ל מנהג ישראל בלבד) אבל במדינתנו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאן זה לזה, יש בזה כמה לאוין של חקות הגויים. השמר לך פן תנקש אחריהם, בפרט כי מעשה חופה וקידושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר הכל" (כתב סופר אה"ע סי' מ"ז). ודבריו אינם צריכים חיזוק, ולכן בארצנו שאין זה מנהג ישראל, ולעומת זאת הוא מנהג הנוצרים, בודאי שאין להדמות אלהם, שכן נאמר מפי ה' לעמו בחירו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי", אלא יש להמשיך מנהגם של ישראל לסדר חופה וקידושין בבית בצניעות וקדושה הראויה, כדי שתהיה קדושת ה' שרויה בביתנו ובמחננו כאמור ונקדשתי בתוך בני ישראל."
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן א
לעניין גילוי הראש, המחבר לא אסר מקום חוקות הגויים כיוון שבמקומו הערבים לא היו הולכים בגילוי ראש (למרות שבמקומות אחרים הגויים כן הלכו בגילוי ראש). משמע שהאיסור תלוי במקום.
"…ומה שלא אסר המחבר מטעם חוק העכו"ם הוא משום שדבר זה תלוי לפי המקומות שאם באותן מקומות אין העכו"ם נוהגין כן אין לאסור, והמחבר היה במקומות הערביים שאין נוהגין להסיר הכובע, וזהו גם כוונת הגרש"ק שהוא לדינא האידנא במקומותינו שהעכו"ם נוהגין להסיר הכובע ולא קאי על לשון הש"ע…"
שלחן מנחם ד (יו"ד א) סי' לא
נראה מדבריו כמו הט"ז, שמנהג משתנה ממקום למקום, ויש לפסוק לפי כל מקום.
"גידול בלורית
בענין חילוק הלבושים שבין בני ישראל ואינם יהודים, וכן בהנוגע לגידול בלורית ושיעורה.
מדובר בזה בספרים המצויינים למעלה .. אבל מובן וגם פשוט שבהנוגע ללבושים ובלורית, הרי זה תלוי במנהג ישראל במקום, שהרי ענין הבלורית משתנה מזמן לזמן, וכן בנוגע ללבושים. אשר לכן בכל מדינה ומדינה יש להציע להרבנים החרדים הנמצאים במדינה ומדינה".
(ממכתב י"ז טבת תשי"ט אגרות קודש מילואים (נמצא בדפוס)"
שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן נו
בעניין לבישת פאה משום חוקות הגויים, מביא את הדברי חיים על עניין זה ולומד ממנו (בדרך "אפשר") כי במקום שהתפשט המנהג ללבוש פאה אצל היהודיות, מותר לכולן. אך במדינות אחרות שלא התפשט המנהג, אסור (מכאן משמע שלעניין חוקות הגויים, כל מקום ומנהגיו).
"…ו) ומ"מ גם בדברי חיים שם סיים בלשון קדשו, אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופאה נכריה וכו' נשתרבב המנהג הזה מן האפיקורסים ולכן ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינותינו לנהוג כן והאיסור במקומו עומד עיין שם. ומסיום דבריו הקדושים נראה דרק למדינותינו שלא נתפשט עדיין המנהג הרע הזה הוי בכלל בחוקותיהם ולוקה. ובב"ח [יור"ד סו"ס קע"ח] שאם רק להתדמות להם שלא יתגנו ליכא משום בחוקותיהם עיין שם, והובא גם בדברי חיים שם עיין שם, ושלמהרי"ק שורש פ"ח (קצ"ב) עכ"פ רק מלבוש לשם שחץ ופריצות עיין שם. וא"כ אולי י"ל במדינה שהכל הולכות ככה ואינן הולכות לשם שחץ, הוי כדי שלא להתגנות מחברותיהן, שבכהאי גוונא אינו לוקה משום בחוקותיהם גם לאא"ז, ורק כתב שמכח זה לא הותר למדינותינו שלא נתפשט עדיין ודו"ק…"
חבל נחלתו יז, כט
אחר הביאו את דברי המנ"ח כותב כי כל מנהג צריך לבחון האם פשט בכל העולם או רק במקום מסוים.
"…ועל כן ברוב הדברים בימינו צריכים להתבונן האם הגויים אמנם נהגו כן, וגם אח"כ יש לעיין האם זה מנהג גויים שפשט בכל העולם או רק מקום מסוים נהג בו…"
הרב שמואל דוד מונק[3] – "מוריה" תכא-תכג
בנוגע לפאה נוכרית, טוען כנגד הסוברים כי יש בכך חוקות הגויים – בכל המדינות הידועות זה לא חוק, ובפרט בגויים שבא"י. ואין ללמוד ממקומות רחוקים לא ידועים (נראה מדבריו כי הדגש העיקרי הוא על הגויים המקומיים).
"…א) מה שפרסמו שהיא חוקת הגויים, הנה במדינות הידועות לנו אינה חוקה קבועה אצל או"ה, ובפרט כאן בא"י שנשי רוב הישמעאלים אינן עושות כן, וגם אצל הנוצרים המצויים בארצנו כמדומני שאין זו חוקה שלהם הקבועה להם. ואם יש מאו"ה במקום בלתי ידוע לנו שנשותיהם עושות כן בדרך חוקה וישראל שבכאן עושין כמותם בלא כוונת הליכה בחוקת אותן אומות רחוקות, א"כ יש על המחמיר להביא ראיה שיש בזה משום איסור בחוקותיהם לא תלכו, דהא לא מסתברא כלל."
הרחקה לפי החשש במדינה
שו"ת שרידי אש חלק א סימן טו עמוד לד
לגבי איסור להיכנס לביכ"נ ששינו בו מקום הבימה, מציע כי האיסור הוא רק במקומות שיש התבוללות (נראה כי אין זה קשור לחוקות הגויים, רק לעניין באיזה מקום שייך לגזור ולהרחיק מצד החשש).
"…עכשיו הוגד לי כי באונגרן אסרו הרבנים להיכנס לביהכ"נ שאין הבימה באמצע, אבל זה הי' בשעת מלחמה נגד זרם ההתבוללות, והרחקת הבימה מאמצע ביהכ"נ הי' מסימניה הראשונים של ההתבוללות, ר"ל. משא"כ במקומות שאין שטן ההתבוללות מרקד שם…"
שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן יז
איסור הבימה רק איפה שמצויים רפורמים, שרק במקומות אלו גזרו רבני אשכנז. (כלומר, שינוי הדין רק מצד על מה גזרו, ולא מצד חוקות הגויים).
"…והנה לפי המבואר בשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל שעיקר הטעם הוא משום שלא להתדמות לבתי תיפלתם, ושיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, ע"ש. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה (סי' רלד), שמכיון שהריפורמים שינו מקום הבימה לבנותה סמוך לארון הקודש, כדי להדמות לכניסיות העכו"ם, חלילה לשלומי אמוני ישראל להדמות אליהם, ושעל כן החמירו גאוני ישראל בזה, והזהירו שיש במנהג זה משום ובחקותיהם לא תלכו. ובודאי שאיסור חמור הוא להדמות לבתי עבודתם וכו'. ע"ש. לפ"ז נראה שבמקומות שאין ריפורמים מצויים שם כמו במצרים ובמרוקו וכיוצא בהם יכולים לסמוך על דברי מרן הכסף משנה להקל בזה, כשיש צורך בדבר משום נוי והרווחת ביהכ"נ. דבכה"ג לא גזרו גאוני אשכנז…"
מקורות מהם ניתן להסיק כי אין חילוק מדינות
שו"ת יביע אומר חלק ג – יורה דעה סימן כה
מכיוון שבחו"ל ישנם הרבה יהודים שלובשים שחורים, אין איסור חוקות הגויים ללובשם בא"י (כלומר ההיתר בחו"ל משפיע גם על ארץ ישראל, ואין לומר כל מקום ומנהגו).
"…(ב) וחזי הוית בקונט' היחיאלי (בית עולמים פרק יב) שכ' להרעיש על הנוהגים בלבישת שחורים בא"י בזה"ז, שהם עוברים על לאו של ובחקותיהם ל"ת שכן הוא מנהג העמים וכו'. ושכל מי שאינו מוחה בזה עתיד ליתן את הדין שגורם להודות לחוקות הגוים וכו'. ודוקא בחו"ל מותר לעשות כן מצד הדין, משא"כ בא"י אסור לגמרי שמעורר הדינים לשלוט בה. ושכ"כ השלחן גבוה (סי' שפט ס"ק יא), כי פעה"ק ירושלים ת"ו נהגו ללבוש בגדי שבת ואפי' לבנים ואפי' בתוך שבעה. והובא בשו"ת רב פעלים ח"ד (סי' לג). והאריך בזה. ע"ש. ולא תעזוב נפשי לשאול, דהניחא לדברי קבלה אפשר שיש מקום לחלוק בין א"י לחו"ל, ואנו אין לנו עסק בנסתרות. אבל לומר שהלובש שחורים בא"י עובר על ובחקותיהם ל"ת, מהיכי תיתי לומר כן, והרי אין זה מנהג מיוחד לגוים דוקא. וישנם רוב מנין ורוב בנין בחו"ל שלובשים כן. ונהי דאמרי' עול בקרתא זיל בנימוסה, אבל לעבור על לאו לא יתכן…"
הרב ישראל פיינהנדלר – אבני ישפה ב, או"ח ט
אע"פ שאין בארץ ישראל גויים שיש להם בימה בבית תפילתם, הולכים לחומרא אחר הגויים שבכל העולם.
"…עוד רגע אדבר אם דין זה נהוג היום בארץ ישראל שרובא דרובא של הגוים הם ישמעאלים, ואין להם בימה כלל בבית תפילתם, ולכן שמא לא שייך ובחוקותיהם לענין בימה. אמנם נראה להחמיר דלא אזלינן בתר מקום מסוים, אלא כל שהוא מנהג ידוע של גוים בעולם, גם במקום שהגוים אינם כאן יש לאסור. וכן נראה קצת ממה שצריכים טעם של כבוד מלכים כדי שלא יהיה דרכי האמורי, אעפ"י שמסתמא כבר לא היה זכר מן האמורי בזמן חז"ל. ולכן איסור הבימה במזרח נוהג בכל מקום…"
תשובות מארץ ישראל על מנהגים מחו"ל
שו"ת ישכיל עבדי חלק ד – יורה דעה סימן כה
בעניין מנהג להניח פרחים על קבר המת, מנהג זה הובא מאירופה לא"י ואסור משום חוקות הגויים, אע"פ שרק באירופה נוהגים בזה הגויים.
"באשר רצון צדיק לדעת מנהג הספרדים במה שחדשים מקרוב באו להניח זירי פרחים על ארונו של מת בזמן שמוליכים אותו לבית הקברות. אם יש איזה סמך למנהג או להיפך אם יש איזה שמץ איסור בזה. ויש למונעם יורינו המורה ושכמ"ה.
תשובה
א) מנהג זה לא שמענו ולא ראינו מעולם פה א"י ורק זה עתה חדשים מקרוב באו המודרנים מערי אירופא, שהביאו מנהג זה עמהם וזה כנראה נשתרבב ממנהגי הגויים המודרנים שם, שעושים כזאת. שאינם מאמינים בעונשים והדינים הקשים של אח"מ…
והעושה זאת מלבד שהרי מראה עצמו כאילו כופר ח"ו דלית דין ולית דיין אלא שהרי הוא עובר על ובחקתיהם לא תלכו. וע"כ כל מי שיש בידו היכולת עליו לשרש מנהג הרע הזה מעיקרו שלא תתפשט המספחת יותר ח"ו…"
הרב אליהו פרץ – שו"ת מכתב מאליהו סי' נז
לגבי חגיגת בת מצווה, יש בזה חוקות הגויhם אע"פ שזה לקוח מאירופה.
"…ואולם הנה עינא דשפיר חזי להגאון בעהמ"ג שו"ת זקן אהרן (וולאלקין) זצ"ל דכתב שם וז"ל עשיית בת מצוה לקוח מהרפורם (רעפורמם) והעושה כן ח"ו עובר על בחוקותיהם לא תלכו כי מנהג זה מקורו מן הגויים (ח"א סימן ו').
והנה דברים אלו ראוי לסמוך עליהם יען כי רוב מנהגי אוה"ע המודרני באו מארצות אירופא ואמריקא ובעוה"ר מאחינו בני ישראל הכופרים (דוגמת הרפורם) למיניהם, עשו זאת למצוה ונמשך הדבר ונתפשט וכל מי שלא ידע מאין יסודו החשיבו למצוה, ועיין דברי תורה, מונקאטש (ח"ח אות פ"ג)…"
צפירה
מדיון הפוסקים לגבי צפירה לומדים שאע"פ שהקלו משום שיש טעם וכו', ומ"מ לא דחו את השאלה בטענה כי אין חוקות הגוhים במנהגים ממקומות אחרים. (אך אולי אפשר לומר שזה דין כללי לכל ארץ ישראל ביחס לעולם).
[2] אולי אפשר לדייק מכאן שעיקר האיסור בחוקות הגוhים שייך למקום הנוכחי. אך אין זה מוכרח, כיוון שהזכיר את דין "המקום" בהקשר אחר.
[3] רב קהילה חרדית בחיפה.