חוקות הגויים כאשר החלו יהודים באיסור
הגדרת השאלה: האם יש איסור חוקות הגויים כאשר התחילו כבר חלק מהיהודים לחקות את המנהג באיסור?
תקציר הסיכום
המקל הראשי בסוגיה הוא הרב שלמה דרימר בשו"ת בית שלמה יו"ד קצז התשובה עוסקת במדינה שהגויים גזרו על היהודים להתלבש כגויים, היו יהודים שברחו משם כי סברו שיש בזה יהרג ובל יעבור. והשואל צריך לבא לעיר באופן חד פעמי שואל האם יכול להתלבש כגוי. בתוך דבריו הרב דרימר מביא שגם אם התחילו מנהג גויים שלא כשורה כיון שכבר נתפשט שיהודים נוהגים כך מותר לנהוג כך:
"מ"מ אף אם ח"ו עשו הכל שלא כשורה, מ"מ עכשיו כבר נתפשט שם שהיהודים לובשים כך, פשיטא שהבא לשם ואינו רוצה ללבוש מלבוש שאינו כפי הנהוג שם, שלא יהיה כחתן בין האבלים, אין בזה חשש, ואין בזה חילול השם אחר שכבר נעשה בכך מלבושי ישראל, ואף שמי שעושה כן אינו עושה משום זה, רק שעושה כן מפני שלא יכירוהו הנכרים שהוא ממדינה אחרת כידוע, מ"מ אחר שכבר כל היהודים שם במדינה נהגו ללבוש מלבושים אלו, עכשיו הבא לשם ולובש כמנהגם, פשיטא דאין בזה מקום להחמיר".
כרב דרימר כתב באנציקלופדיה תלמודית "חקת הגוים", ובהערה 45 מביא שמקורו בבית שלמה. וכ"פ הרב יעקב פרבשטיין באהלי יעקב תורה ג (ויקרא) אחרי מות "בענין בחוקותיהם לא תלכו" שכותב לתרץ את מנהג ישראל לדבר בשפת הגויים כבית שלמה, שהראשונים התחילו באיסור אבל כיון שכבר עברו לדורות הבאים הותר. אחר כך מביא הסבר אחר שאין בכלל איסור בחוקותיהם בשפה של מדינה (ולא עם) אבל נראה שהתירוץ מהבית שלמה עדיין עומד.
וכ"כ הרב חיים שמרלר באוצרות אורייתא א, פרשת במדבר-שבועות "קישוט הבית ובתי הכנסת בפרחים ואילנות" כאחד ההסברים שלו מדוע מותר להניח אילנות בבית הכנסת הוא ההסבר של הבית שלמה. וכ"כ הרב אברהם דויטש בשיעורי עץ ארז – חולין עמ' רעז, ומביא שכך דעת הרב אוירבאך.
מנגד, בשו"ת חתם סופר א (או"ח) קנט כתב שרק אם התחילו מנהג גוים בהיתר יכולים להמשיך לנהוג בו, וממלא אם התחילו באיסור אסור:
"והנה זה ברור ונכון כי אילו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו"
בדברי חיים יו"ד א, ל ולמד זאת משו"ת הרשב"א ד, צ שכתב שאם התחילו ללבוש בגד מסוים באיסור לא ילבש ולמרות שכבר לובשים אותו הוא לא יהפוך להיתר:
"ומי שהרגיל בדבר האסור ונמשך בו ונמשכו רבים בכך אין האיסור חוזר להיתר. שא"כ נמצא חוטא ומאריך והיחידים נזהרים עוד בזה."
וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר ד, סא, ג; שו"ת אבני נזר חו"מ קג; משיב בהלכה מו, ענף ד; קב חיים א ד"ה "אך"; דברי ישראל ליקוטי תשובות ז; בספר ובחקתיהם לא תלכו סימן ה, ד. וכן כתב החזון איש באגרות א, קצח לעניין גילוח זקן שלמרות שפשט הדבר גם בין אנשים תורניים הוא עדיין באיסור.
המתירים לסמוך על נוהגים באיסור
הרב שלמה דרימר (תק"ס – תרל"ג); שו"ת בית שלמה יו"ד קצז
הייתה מדינה שהגויים בה גזרו על היהודים להתלבש כגויים, היו יהודים שברחו משם כי סברו שיש בזה ייהרג ובל יעבור. והשואל צריך לבא לעיר באופן חד פעמי שואל האם יכול להתלבש כגוי. הרב דרימר כותב שהלכה כמהרי"ק שרק כאשר המלבושים יש בהם בעיה (צניעות, שחץ) אסור, אבל אם אין בעיה מותר, ואפילו הרמב"ם שכתב שיהודי צריך להיות מובדל מספיק שינוי מועט.
"במדינה אחת שהיה שם גזרה על היהודים לשנות מלבושיהם למלבושי נכרים אי זה בכלל יהרוג ואל יעבור ויהודי ממקום אחר הבא לשם באקראי מוכרח ג"כ לילך כמנהג דשם במלבושי נכרים אי רשאי לבוא לשם.
סקאלא. יום ב' ערב ר"ח אלול תרי"ח לפ"ק
שפעת שלום לכבוד אהובי ידידי הרב המופלג בתורה ויראה החכם
השלם מ' יעקב משה נ"י מ"צ בקהילת קאסוב
מכתבו קבלתי, ונשתהה מאד הרבה על הבי דואר. ועל דבר שאלתו על דבר המלכות מארץ אחרת, שגזרה על היהודים שבארצו לשנות מלבושיהם למלבושי נכרים. ואיזהו אנשים יראי חטא ברחו למדינה אחרת, כי חששו אולי יש בזה חשש יהרג ואל יעבור, כמו בערקתא דמסאנא. ועתה מוכרח לבא משם באקראי, אם מותר לו לבא לשם באקראי, כי יצטרך לשנות מלבושיו, עד כאן שאלתו. ובאמת כי אין דעתי נוחה להשיב בזה, כי לא הוטב בעיני על אחד מחכמי דורנו מפורסמים שהדפיס בספרו להחמיר, ולמד קטגוריא על ישראל שלא עשו כהוראתו, וחס לנו ללמד חובה על ישראל ח"ו, ובפרט ארץ רחבת ידים המלאה מגדולים וירא ה', והנח להם לישראל כו'.
ובפרט שאינו כדאי להכריע נגד רבן של ישראל מהרי"ק ז"ל, שהאריך להוכיח (שורש פ"ח) שאין בזה חשש ערקתא דמסאנא, וגם אין עוברין ח"ו על ובחוקותיהם. ופוק חזי שבארץ אשכנז אף בדורות שלפנינו ובדורות הקודמים שכולם לובשים מלבושים כמו נכרים ממש, ולא מיחו בהם חכמים גדולי ארץ שבכל דור, שהיו אז במדינות אשכנז, ובודאי סמכו על דברי מהרי"ק הנ"ל. ועל דברי החכם הנ"ל אני תמה, מדוע לא הדפיס והרעיש בספרו על הנשים שבמדינותינו, ויותר בעירו שהם לובשים מלבושי נכרים בלי שום אונס והכרח, רק להתדמות לנכרים הם לובשים מלבושי שחץ, תיפח רוחם. בזה ודאי הוא בכלל ובחוקותיהם כמו שכתב מהרי"ק שם, רק הרעיש על יראי ה' השלמים שבמדינה הנ"ל בחנם, נגד דברי מהרי"ק.
ובר מן דין הלא כתב מהרי"ק (שם) לדבר פשוט שאף אם נפרש דברי הרמב"ם שכתב שיהיה הישראל מובדל מהם במלבושין כפשטן, פשיטא שלא עלה על דעתו שיצטרך לשנות כל המלבושים, כי מאחר שניכר שהוא מובדל בין ישראל לעמים פשיטא דאין צריך יותר, כיון דאיכא שינוי קצת ע"ש, ובודאי דברי מהרי"ק בזה מוכרחים, דהא מהרי"ק מביא ראיה לדבריו דאין דברי הרמב"ם כפשטן, ולא אמרינן רק בלבוש המיוחד לנכרים משום פריצות, דאל"כ קשה על הא דאמרינן (חולין קו, א) מים הראשונים האכילו בשר חזיר, והיינו דעל ידי שלא נטל ידיו היו סבורים שנכרי הוא והאכילוהו בשר חזיר, ועל כרחך היהודי הזה היה לבוש מלבושי נכרים, דאל"כ היה להם להכיר שהיא יהודי אף שלא נטל ידיו. וא"כ היה לו לתלות יותר דעל ידי שעבר על ובחוקותיהם, האכילוהו בשר חזיר, שזה גרם לו שעבר על איסור תורה, ולא לתלות על ידי שזלזל בנטילת ידים שאינו רק דרבנן גרמא ליה, וע"ש במהרי"ק, ובאמת הוא ראיה אלימתא מאד.
אמנם אם נאמר להחמיר דלא כמהרי"ק, על כרחך צריך לומר דבאמת היהודי הזה היה משנה קצת ממלבושיו, דדי בזה שלא עבר על ובחקותיהם כמו שכתב מהרי"ק, רק שלא הכירו אותו כל כך על ידי שינוי מועט, כיון שלא נטל ידיו גם כן. אמנם עכ"פ מוכרח כבר שדי בשינוי מועט, וא"כ ידוע אשר היהודים הכשרים שבמדינה הנ"ל, אף שהוכרחו לשנות מלבושיהם, עם כל זה עושין המצאות שעכ"פ יש שינוי קצת במלבושיהם, ועכ"פ באיזה מלבוש שלא יהיה ממש כמלבושי נכרים, ובזה די לכולי עלמא וכנ"ל וע"ש במהרי"ק. על כן אין מקום ללמד עליהם חובה שעשו ח"ו שלא כשורה.
אמנם לענין שאלת רו"מ, אף אם נאמר שלענין יהרג ואל יעבור מיגרע גרע, דאף שאם רוצה ללבוש בלא אונס אין בזה משום ובחוקותיהם, מ"מ בשעת הגזרה יהרג אף על ערקתא דמסאנא, כמו שנראה קצת מפשטות לשון הרי"ף, וע"ש במהרי"ק, ועיין בב"י (יו"ד סוף סי' קיז). מ"מ אף אם ח"ו עשו הכל שלא כשורה, מ"מ עכשיו כבר נתפשט שם שהיהודים לובשים כך, פשיטא שהבא לשם ואינו רוצה ללבוש מלבוש שאינו כפי הנהוג שם, שלא יהיה כחתן בין האבלים, אין בזה חשש, ואין בזה חילול השם אחר שכבר נעשה בכך מלבושי ישראל, ואף שמי שעושה כן אינו עושה משום זה, רק שעושה כן מפני שלא יכירוהו הנכרים שהוא ממדינה אחרת כידוע, מ"מ אחר שכבר כל היהודים שם במדינה נהגו ללבוש מלבושים אלו, עכשיו הבא לשם ולובש כמנהגם, פשיטא דאין בזה מקום להחמיר.
וטרם אצא אומר שבהיותי בזה, עלה על דעתי להביא ראיה לדברי מהרי"ק, מהא דקאמר הש"ס (ברכות ו, ב) ההוא גברא דקא מצלי אחורי בית כנסת כו' חלף אליהו אידמי ליה כטייעא ע"ש, ובש"ס (ב"מ קיד, א) איתא אשכחיה רב"א לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים כו' אמר ליה לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות כו' ע"ש, מוכח דאף שאליהו הוא עתה בעולם העליון, אעפ"כ תמה עליו רב"א, דכיון שבא לזה העולם לא היה לו לעשות מה שאסור לעשות כשהיה חי בעולם הזה. וא"כ איך אידמי אליהו כטייעא לבוש במלבושי נכרים, אלא ודאי שאין בזה איסור כדברי מהרי"ק. אמנם אין זה ראיה, דשאני בב"מ שהיה באמת קברי נכרים ולא על פי צד הדמיון, משום הכי קמתמה. אבל בברכות שהכל היה על צד הדמיון, לית לן בה. ועוד דשם נגלה לעיני רב"א שהוא אליהו, משא"כ בברכות שנדמה להרואה כטייעא ממש, רק שהש"ס קים להו ברוח הקודש שהיה אליהו, ואין ראיה.
אמנם נ"ל ראיה מהא דאיתא (גיטין יא, ב) בעא מיניה ר"ל מר"י עדים החתומין על הגט ושמותן כשמות עכו"ם מהו, אמר לו, לא בא לידינו אלא לוקס ולוס והכשרנו, ודוקא לוקוס ולוס כו' ע"ש. וכתב הרא"ש שם בשם ר"ח ורשב"ם דהאיבעיא הוא מי חיישינן שמא נכרים הם, והשליח או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורים שישראל הם כו'. אמר לו לא בא לידינו אלא גט שהיו חתומין עליו לוקס ולוס והכשרנהו, דכיון דלא שכיחי ישראל בשמות אלו ודאי לא טעה השליח או הבעל להחתים אנשים כאלה שדומים בשמותם לנכרים, עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישראל הם והחתימם. אבל שמות אחריני שדומים קצת לשמות ישראל, שיכולין לטעות בהם, לא נכשרינוהו דחיישינן שמא טעו והחתימם בתורת ישראל, וע"ש ברא"ש שכתב שפירוש זה נראה לו עיקר, וכן פסק בטוש"ע (אה"ע סי' קל סי"ט) ע"ש.
ואם איתא שישראל אסור ללבוש כמלבושי נכרים, וצריך להיות מובדל מהם בכל מלבושיו, כמו שנראה לכאורה מפשטות לשון הרמב"ם, ואל"כ עובר על ובחוקותיהם, איך אפשר לומר שהיו נכרים וטעו בהם שהם ישראלים, כיון שעל כרחך היו לובשים במלבושי נכרים אי אפשר למטעי בהם, דאי ישראל היו לא היו לובשים במלבושי נכרים. והא ודאי אין לחוש שמא אע"פ שהיו לובשים במלבושי נכרים, שמא נכרים היו ובמתכוין הלבישו את עצמן במלבושי ישראל בכדי להכשיל, דלהא לא חיישינן כמו שכתבו התוס' (ע"ז די"ב), וכן פסקו הטור ורמ"א (יו"ד סימן קיח ס"ב).
ואף שבאמת הרשב"א (בחידושיו לגיטין שם) כתב על פירוש זה וז"ל וקצת קשה דהאיך אפשר דיעמדו לפני הבעל והסופר ולא יכירו אם נכרים הם או ישראלים, ויבואו לסמוך עליהם ולהחתימם בגט עכ"ל, היינו שאף אם דומים זה לזה במלבושיהם נמי היה קצת קשה להרשב"א איך אפשר שיעמדו לפניהם וישאו ויתנו עמהם בענין חתימת הגט, ולא ידעו אם ישראלים או נכרים הם. אבל ודאי אי הישראלים צריכים להיות משונים לגמרי במלבושיהם מנכרים, ודאי דאי אפשר לומר כלל כפירוש זה, דהא המלבושים מודיעים. ועוד דהא הרא"ש והטוש"ע פסקו כפירוש זה ולא חשו להא דהרשב"א, אלא ודאי כדברי מהרי"ק.
אמנם אם נאמר דלא כדברי מהרי"ק, על כרחך צריך לומר דעכ"פ די בשינוי מועט, כמו שכתב מהרי"ק (שם) דזה דבר פשוט הוא, ועל כן י"ל דשפיר י"ל דטעו והחתימו נכרים בתורת ישראל ולא השגיחו כל כך על שינוי המועט שבמלבושיהם. ועכ"פ זה ודאי יש ראיה דשינוי מועט די, וא"כ אין מקום פקפוק וכמו שכתבתי למעלה. אמנם חלילה וחלילה לא לבקש צד קולא כל שהוא באתי, בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נ"ע נהגו בו איסור חמור מכל, ללבוש שום מלבוש כמלבושי נכרים, ובזכות אבותינו נ"ע אנו קיימים.
ופוק חזי מה עלה בארצות אחרות שנפרצו שמה פרצות ר"ל, וזה גרם להם ראשונה מה שהם מלובשים באלו המלבושים ויתערבו בגוים וגו', לזאת חלילה וחלילה להקל בזה שום צד קולא, וכבר הרעישו בזה בספרי יראים הקדושים, ובפרט הדור הזה ראוי לגדור גדר ביותר, בפרט שהלב יודע כו'. ואם אתה לובש בכדי להתדמות להם עובר על לאו של ובחוקותיהם כמו שכתב מהרי"ק בעצמו"), ולא באתי רק להראות וללמד סנגוריא בזה על אחינו בני ישראל במה שעשו על צד האונס וההכרח ולבם לשמים, ודי בזה. את זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות, ושלום כנפשו ונפש דורש שלומו.
שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל".
מה אפשר ללמוד מדבריו? ללא ספק הפסקא החשובה ביותר לענייננו היא:
"אמנם לענין שאלת רו"מ, אף אם נאמר שלענין יהרג ואל יעבור מיגרע גרע, דאף שאם רוצה ללבוש בלא אונס אין בזה משום ובחוקותיהם, מ"מ בשעת הגזרה יהרג אף על ערקתא דמסאנא, כמו שנראה קצת מפשטות לשון הרי"ף, וע"ש במהרי"ק, ועיין בב"י (יו"ד סוף סי' קיז). מ"מ אף אם ח"ו עשו הכל שלא כשורה, מ"מ עכשיו כבר נתפשט שם שהיהודים לובשים כך, פשיטא שהבא לשם ואינו רוצה ללבוש מלבוש שאינו כפי הנהוג שם, שלא יהיה כחתן בין האבלים, אין בזה חשש, ואין בזה חילול השם אחר שכבר נעשה בכך מלבושי ישראל, ואף שמי שעושה כן אינו עושה משום זה, רק שעושה כן מפני שלא יכירוהו הנכרים שהוא ממדינה אחרת כידוע, מ"מ אחר שכבר כל היהודים שם במדינה נהגו ללבוש מלבושים אלו, עכשיו הבא לשם ולובש כמנהגם, פשיטא דאין בזה מקום להחמיר."
מקום שהיהודים התלבשו כמו גויים אפילו באיסור מי שבא לשם יכול להתלבש כך.
אנציקלופדיה תלמודית
באנציקלופדיה תלמודית "חקת הגויים" כתב להקל כדברי בית שלמה:
"במקום שכבר נתשפט המנהג שישראל לובשים מלבושים כמו הגוים, יש מן האחרונים שכתבו שהבא לשם מותר לו ללבוש בגדים כמנהג המקום, ואין בו משום חוקות הגוים, אחרי שכבר נעשו מלבושי ישראל. על מקום שהגוים גזרו על ישראל שילבשו מלבושי גוים, ע' להלן: בשעת הגזירה."
שם הערה 45 מביא שמקורו בבית שלמה:
"בשו"ת בית שלמה חלק יו"ד ח"א סימן קצז, עי"ש שהוא באופן שאינו מיוחד לגוים כמלבושי פריצות וכדו', אלא שהראשונים עשו כן שלא כשורה כגון להסוברים שיהרג ואל יעבור, עי' להלן: בשעת הגזירה. ועי' חכמת אדם כלל פט א על ארץ אשכנז שמלבושיהם כמלבושי הגוים, לפי שמעולם לא שינו בגדיהם".
הרב יעקב פרבשטיין; אהלי יעקב תורה ג (ויקרא) אחרי מות "בענין בחוקותיהם לא תלכו"
כותב לתרץ את מנהג ישראל לדבר בשפת הגויים כבית שלמה, שהראשונים התחילו באיסור אבל כיון שכבר עברו לדורות הבאים הותר. אחר כך מביא הסבר אחר שאין בכלל איסור בחוקותיהם בשפה של מדינה (ולא עם) אבל נראה שהתירוץ מהבית שלמה עדיין עומד:
"אבל נראה לענ"ד ליישב מנהג ישראל קדושים דלא הקפידו בדיבור בלשון העכו"ם [וכפי שידוע שהרמב"ם כתב את פירוש המשניות בשפה הערבית] דאין לחוש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו אלא היכא דמדבר בלשון המיוחדת לעכו"ם אבל אחר שישראל שהיו בגלות ודיברו בלשונם שוב לא הוי לשון עכו"ם ומותר לדבר בלשון זה ולדרך זה י"ל דבאמת הראשונים שדיברו בלשון העכו"ם באמת עשו שלא כדין וכעי"ז ראיתי בשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"א סי' קצ"ז שכתב דבגדים שכבר לובשים גם ישראל ואינו מיוחד רק לעכו"ם כמלבושי פריצות אין בזה איסור של בחוקותיהם אבל הראשונים עברו בזה יעו"ש. אבל באמת נראה שאין צריך לזה כי היום לא הוי לשונות עכו"ם כמו שהיה שבעים לשון שהיו האומות מדברים כל אומה ואומה בלשונה, אלא לשון המדינה ולדוגמא שפת האנגלית אינו שייך לעם מסויים אלא למדינה וא"כ ודאי מותר לדבר בלשון זה, והנה בפירוש דברי רבנו הלל על תורת כהנים פר' אחרי מות פי"ג דשם איתא רבי יהודה בן בתירה אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה, פי' ושלא תספור קומי שפה היינו שלא יספר לשון צחות בחכמתם של אומות, ויעוין באג"מ יור"ד ח"ד סי' י"א בביאור דבריו, ומשמע שהאיסור הוא לדבר בלשון צחות חכמה של האומות אבל בסתם לשון אין איסור."
הרב חיים שמרלר; אוצרות אורייתא א, פרשת במדבר-שבועות "קישוט הבית ובתי הכנסת בפרחים ואילנות"
אחד ההסברים שלו מדוע מותר להניח אילנות בבית הכנסת הוא ההסבר של הבית שלמה:
"והנה הב"ח ביור"ד (סי' קע"ח) כתב שמה שאסור ללכת אחר מנהג הגוים, הוא לאו דווקא במה שנהגו בימי קדם, אלא כל מה שנהגו בכל הזמנים יש איסור לנהוג כמנהגם, ולפי זה הגם שמה שמניחים אילנות אינו מעיקרי דתם רק שנתחדש בזמנים מאוחרים מכל מקום יש בו איסור.
וזה אין לומר דבמקום מצוה או מנהג ליתא משום חוקות הגויים, שהרבה מצינו בכיוצא בו דשפיר יש בו משום חוקות הגויים, ולדוגמא, המשנה בתמיד אומרת דלא היו כופתין את הקרבן תמיד באופן של ד' הרגליים ביחד, כיון דכך נהגו המינים, אלא כעקידת יצחק יד ורגל, או מה שאיתא בחולין דאסור לשחוט לתוך גומא משום ובחוקותיהם, וראה בהגמ"י (ריש הלכות שופר) שטעם הראשונים הסוברים שלא להתענות בערב ר"ה הוא משום חוקות הגוים.
אלא דיש לומר לפי מה שכתב בשו"ת בית שלמה (חיור"ד ח"א סי' קצ"ז) דבמקום שכבר נתפשט המנהג שישראל עושים כן, וכגון במלבושים כמו הגוים אין בו משום חוקות הגוים, לפי שכבר הוי מלבושי ישראל, ולפי זה מכיון שכבר נתפשט הנמהג בכל תפוצות ישראל בהנחת אילנות בבתי הכנסת בחג השבועות, הרי לשיטה זו ליתא משום חוקות הגויים."
הרב אברהם דויטש; שיעורי עץ ארז – חולין עמ' רעז:
הגר"י הלוי הורביץ למד מרבינו יונה שאם נהגו אפילו באיסור אין כבר איסור של חוקות הגויים. למד זאת שרבינו יונה הסביר שסייף כתוב בתורה בעיר הנדחת ומכאן נלמד שאם נוהגים ישראל בדבר (בכל דרך ואופן) אין איסור חוקות הגויים. מביא שזה הדין במודות שמי שהתחיל עבר באיסור אבל מי שממשיך לא עבר. ומביא שכך דעת הרב אוירבאך:
"וכמו"כ יש מקום לדון בסברא, דהנה שמעתי ממו"ר הגה"צ הגר"י הלוי הורביץ שליט"א שלמד עפ"י דברי רבינו יונה דהאי דינא ד'ובחוקותיהם לא תלכו' הוא רק כאשר בא בתחילה לנהוג כמנהג העכו"ם. אכן באותם המנהגים שכבר נוהגים כן אף המון העם, אף שאותם הראשונים שכבר נהגו בהאי מנהגא עברו על האיסור ד'ובחוקותיהם', עכ"ז השתא הוה כבר מנהג שנשתרש ויכולים כולם לנהוג כן, ולא הוה כמנהג העכו"ם.
ואפשר דכוונתו להא דאמרי' בגמ' סנהדרין (דף כג, כ) מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא לו וכו'. ובגמ' תניא אמר להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו, ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו קא גמרינן, דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן והכתיב ובחקתיהם לא תלכו, אלא כיון דכתיב שריפה וכו' לאו מינייהו קא גמרינן. וכתב רבינו יונה בחידושיו לבאר דעת חכמים דכיון דאשכחן סייף בעיר הנדחת לית ביה משום בחוקותיהם לא תלכו ואיכא לאוקמא נקימה דרוצח בסייף.
ומבואר בדבריו דכיון דכבר נאמר, אף כלפי דינים אחרים, דשייך מנהג זה, שוב לא חשיב הנהגה של חוקות הגויים, ולא נאמר ביה האי איסורא ד'ובחוקותיהם לא תלכו'. ולפי"ז אלו שהתחילו לנהוג כן עברו על 'ובחוקותיהם לא תלכו'. אך עתה שכבר נשתרש מנהג זה אצל הרבה מהמון העם קשה לומר שיהא בזה איסור דאורייתא ד'ובחוקותיהם'.
כעי"ז מצינו כלפי הלכתא דלא ילבש בשו"ע (יור"ד סימן קפ"ג ס"ל) ז"ל, המעביר שער בית שחי ובית הערוה וכו' בד"א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה, ואפילו לכתחלה שרי. ועי' בנו"כ דמאי דאמרי' שנוהגים גם אנשים, הכוונה לאנשים גוים דכיון דנהוג נהוג ולמדין ממנהג ההוא דעובדי כוכבים.
ונראה דכמו כן הוא בלבושים שונים ומשונים שבאו ממוד"ע של אומות העולם, אף שבתחילה אלו שהביאו למקומותינו דברים אלו בוודאי שעברו א'ובחוקתיהם לא תלכו'. עתה שנשתרש הדבר כבר אין בזה האי איסורא, וכן נוהגים אף יראי שמים להקל בזה וללבוש מלבושים אלו.
ומעין זה ראיתי במכתב הגרש"ז אוירבאך זצ"ל על ענין דת יהודית ללכת עם שייטאל (פאה) שלא כמו שנהגו נשים צדקניות של פעם, ואמר דכל זמן שיש נשים שהולכים עם כאלו פאות כבר לא נקרא איסור של דת יהודית לכולם. והבנת הדברים הוא כנ"ל, דאף אם בתחילה הוה בכלל בחוקותיהם, כיון דהשתא סו"ס נהגו כן שוב לא חשיב חזקות הגויים.
וכבר האריך בזה רבינו ה'אגרות משה' בשו"ת בענין המלבושים שהיו נוהגין ללבוש בפולין אם אסורים ללובשם מצד האיסור דמלבושי נכרים, וכתב בתוך דבריו, ז"ל, וגם בל"ז אין שייך איסור מלבושי נכרים דהא כמעט כל בני ישראל לובשין מלבושין אלו וא"כ מי אומר שהם מלבושי נכרים והישראלים לובשין בכאן במלבושיהם, ומדוע לא נאמר שמתחלה הם גם מלבושי ישראל דלא נקבע כלל מתחלה להנכרים ואח"כ גם להישראלים דמתחלה הא נעשו גם לישראלים, יעויי"ש.
ונראה דהאי סברא הויא אף כלפי דינא ד'לא ילבש', דלא הויא איסור בחפצא, רק הוא דין שלא לנהוג אנשים בהמנהג שנהגו ללבוש נשים, ואשר ע"כ אם הורגלו אנשים בלבישת אותו הבגד שוב לא שייך באיסורא דלא ילבש. והן אמנם שמעתי מכ"ק אדמו"ר דקאשווי הגה"צ ר' רפאל בלום זצוק"ל דעניבה יש בה ענין דלא תלבש. דהוא בגד היחיד שאין בו תבלית רק ליופי. ודכרינא בישיבת קמניץ שהיו מספרים על רבי חיים הלוי סולוביצ'יק בן מרן הגרי"ז זצוקלה"ה שראה בחור בישיבה שהולך עם חליפה ועניבה מלוכלכים, אמר לו: החליפה המלוכלכת שם חליפה אליה, אך עניבה עם לכלוך לאו עניבה היא, שהרי כל מהותו של בגד זה הוא ליופי, ואם אין בו יופי לשם מה מלבישים בגד זה. אך כיון דכבר גדולים וטובים, ואף גדולי ישראל היו שנהגו לילך בעניבה, שוב פשט המנהג ואין מקום לדון ביה משום 'לא ילבש'. אלא דבזה יש להתבונן מהו השיעור, בין בכמות ובין באיכות להחשיבו כמנהג שנהגו בו, והרבה דנתי בזה, ואיני יודע פשר בדבר."
האוסרים
דברי חיים יו"ד א, ל – עפ"י שו"ת הרשב"א חלק ד סימן צ
הרשב"א כתב לגבי איסור לא ילבש, שאם התחילו ללבוש בגד מסוים באיסור והמשיכו כך הבגד לא יהפוך להיתר.
"קוסטאנטינה.
שאלת הא דגרסי' (נ"ח ע"ב) בנזיר אמר רב מקל אדם כל גופו בתער. ואוקימ' במספריים כעין תער אבל בתער ממש אסור בכל הגוף. דהעברת השער בכל מקום אסור מדברי סופרים. וא"כ על מה סמכו עכשיו שלא ראיתי שחשש שום אדם בהעברת השער תחת הגרון והסנטר, ושמא לא אמרו אלא דוקא במקומות שיש כנגדן בנשי' ומשום לא ילבש גבר שמלת אשה.
תשובה על דבר זה נתחבטתי אני כמה ימים וקראי /אולי צ"ל וקראתי/ באזני הרבים לא באחת אלא בשתי'. ומ"מ הטעם כך אמרו משם הראשוני' אף בהעברת שער מבית השחי ובית הערוה. וכך אמרו שלא אמרה תורה לא תעבירו שער מבית השחי ובית הערוה אלא דרך כלל הזהירה תורה על כל מה שהוא דרך הנשים. והוא שכתוב דרך כלל לא ילבש גבר שמלת אשה. ואם כן דברים אלו מוחלקים לארצות או לזמנים. כל זמן וכל מקום שדרך הנשים לעשות כן אסור שם לאנשים. וכל מקום שדרך לעשות כן אנשים ונשים מותר. שאין זה במקום ההוא או בזמן ההוא לנשים לבד. ואין אני קורא בו שמלת אשה. ואין דבר זה מחוור בעיני. מההוא צורבא מרבנן (שם /נזיר/ נ"ט ע"א) דהוו מנגדי ליה ובהדי דנגדו ליה גליא לדרעיה. חזייה דלא הוה עביר בית השחי. אמר חברייא הוא דין שבקוה. דאלמא כל העם זולתי היחידים היו מעבירים בית השחי. ואפ"ה תלמידי חכמים היו נוהגין בו איסור. ואמאי והא לאו שמלת אשה היה בדורם וחזר להיות שמלת איש, אלא שכל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים והנשים עושות כן אסור לאנשים משום שמלת אשה. ומי שהרגיל בדבר האסור ונמשך בו ונמשכו רבים בכך אין האיסור חוזר להיתר. שא"כ נמצא חוטא ומאריך והיחידים נזהרים עוד בזה."
בדברי חיים יו"ד א, ל עסק בבגדי נשים שלמדו מהגויים, וכתב שזה שבמקום מסוים נהגו ללכת כך לא מתיר למי שאסר ללבוש בגדים אלו. והוא למד זאת מהרשב"א (מכאן שהבין שאפשר ללמוד מהרשב"א שדיבר על לא תלבש לאיסור חוקות הגויים, אולם הבין את הרשב"א שמדבר על מי שנהג איסור):
"ואין לומר דכיון דכן הולכות במדינת אשכנז א"כ לא נכלל בלאו דבחקותיהם דבאמת הדין עם מעלת כ"ת דאין לנו רק מדינה ומדינה מנהגה ויותר מכן מבואר בתשובות הרשב"א ז"ל החדשים חלק רביעי סי' צ' לענין גילוח שהוכיח שאפילו אם עכשיו המנהג כן למי שנהג על כל פנים איסור אסור יעו"ש:
ואך באמת אין אנו צריכים לזה כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו וכפי ששמעתי אז לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית רק איזה מנקלי העם פחותי הערך והיו לקלס ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים ולכן ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן והאיסור במקומו והעובר לוקה מן התורה ולכן מדין תורה הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים:"
הרב משה סופר (תקכ"ג – ת"ר); שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנט
"אשר מלא פיו תוכחות, קדוש יאמר לו, ובודאי כן הוא בכמה מנהגים שנתקלקלו אצל ההמונים ונעשה להם היתר בעו"ה, אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, לכו נא ונוכחה אי משום חוקת הגויים אשאלהו ויודיעני מי התיר לנו נעלים שחורים המבואר בש"ס לאסור מסאני אוכמי ולהפליא ענין אמרו במס' תענית כ"ב ע"א דהוה מסיים מסאני אוכמי, ויעיין ב"ק נ"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה דהוה מסיים, ובשיטמ"ק שם מחלק בין שחור לאוכם וזה מסכים קצת לפי' ה"ג דמייתי תוס' פרק אלו טרפות מ"ו ע"ב ד"ה אוכמי, הנאמר שהוא מקור משחת, כאשר כתב על עם ה' אלו, לא ניחא למרייהו למימר הכי, והוא דבר דלא נמצא בש"ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהי' הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, ויעיין בש"ס שבת קנ"ב ע"א תלת אמרת לי תלת שמעת וכו', וברבה בראשית פ' י"א סי' ז' פילוסוף שאל את ר' יהושע וכו' מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומגדל זקנו וכו' יע"ש, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים. ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי' שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזרי' בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א', וכן העיד עליו היש"ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך, ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו, אבל אבותינו הנהיגו עצמם כן על צד ההכרח הגדול ולא מקור משחת ח"ו אלא בקדושה יתירה, והוא בימי גזירת תתנ"ו, והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתים רגליהם לשנות מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקניהם עפ"י מעשה ממלך פולין א' שהי' סריס כמבואר בספרי הימים והתירו חז"ל שהיו בימים ההם לעשות כן, ולהיות גלוח הזקן דבר שאי אפשר להשתנות והיו נכלמים מאוד האנשים ההמה בשובם לביתם, על כן נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו, ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה. והנה זה ברור ונכון כי אילו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו, אבל הך דמסאני אוכמי לא ידעתי איך נתפשט ע"כ צריכין אנו ללמוד זכות ולומר שנתפשט ג"כ בתחילה בהיתר וכיון שהותר הותר".
הרב שלמה שפירא (תקצ"ב – תרנ"ג); מובא בשו"ת מנחת אלעזר ד, סא, ג
השואל מתלבט אם מותר לנטוע פרחים לנוי על הקבר. השואל העלה שני טעמים לאיסור: 1) חוקות הגויים שהגוים עושים כך, 2) הפליה בין עשירים לעניים, שלא עושים כך בתכריכים. השואל דוחה את הטעמים – 1) הרבה ישראלים עושים כך אז אין חוקות הגויים, 2) אנחנו בונים מצבות יפות לעשירים כך שכנראה לא חוששים לאפליה במצבות:
"על דבר שאלתו אם מותר לנטוע על קבר איש נגיד וחשוב פרחים וציצים לנוי והתעורר מעכת"ה לאסור משום שני דברים א' משום חוקות העכו"ם שכן עושים העכו"ם ועוד משום דקיי"ל שאין משנין בעשיר מבעני לתכריכין כמבואר ביו"ד סי' שנ"ב כן הכא אסור לעשות לעשיר ציצים ופרחים על קברו שאין עושין כן לעני.
ושוב דחה שני הטעמים מ"ש משום חוקות העכו"ם, דחה שכן עושין הרבה ישראלים בעיר הנז' במכתבו. ומ"ש שאין משנין בעשיר מבעני דחה דהלא מצבת אבן עושין לעשיר בעד סך רב ולעני עושין מצבה בעד סך מועט כן אין לדקדק אם יעשו לעשיר על קברו ציצים ופרחים ולעני לא יעשו. עכ"ד."
תשובת הרב שפירא שהסברה הראשונה של השואל נראית. חוששים לחוקות הגויים למרות שנוהגים כך בעירו מפני שבמקומות שמתגוררים יהודים יראי ה' לא עושים כך ורק בעירו שגרים שם אנשים שלא מקפידים בחוקות הגויים (בגדול, יוצא מדבריו שהולכים לפי הדתיים ולא לפי החילונים). וזה שבונים מצבות יפות לעשיר זה מאותו חומר שבונים לעני אבל אסור שיהיה חומר מסויים שרק עשירים יכלו לממן כמו פרחים:
"א) אמנם לענ"ד נראין דבריו הראשונים ואין דחיותיו כלום מ"ש שכן עושין הרבה ישראלים בעיר הנז' במכתבו. הנה בערי ישראל אשר רוב יושביה הם יראי ה' וחרדים על דבריו אין עושין כן רק בעיר ההוא כנודע שיש הרבה ישראלים שאין חוששין על ובחוקותיהם לא תלכו. ודי בזה.
ומ"ש שכן עושין לעשיר מצבת אבן בעד סך רב ולעני בעד סך מועט. זהו אינו דחייה. דמה שעושין לעשיר אבן בסך רב ולעני בסך מועט זהו דומה למה שעושין לעשיר תכריכין מפשתן יקרים ולעני מפשתן גרועים דסוף סוף הוא פשתן דמותר כמבואר בש"ך (סי' שנ"ב סק"א) אבל בציצים ופרחים שלעני אין עושין ציצים ופרחים כלל על קברו ולעשיר עושין זהו דומה להוצאות העשיר בדרגש ולעני בכליבה דאסור כדאמרי' בגמ' מ"ק (דף כ"ז) עיין שם."
הרב אברהם בורנשטיין (תקצ"ט – תר"ע); שו"ת אבני נזר חלק חושן משפט סימן קג
נשאל האם מותר להעלות אנשים לתורה בלי השמות שלהם. וכתב שלמרות שיש מקומות ששינו את המנהג, הם שינו באיסור ולכן אי אפשר להסתמך עליהם. וביסס דבריו על תשובת הרשב"א (אציין, העניין כאן הוא שינוי המנהג ולא חוקות הגויים כל כך, אבל לכאורה הדברים קל וחומר שאם אסר לשנות את המנהג להידמות למחדשים למרות שיש מקומות שכבר שינוי קל וחומר שיאסור איסור דאורייתא של חוקות הגויים):
"תשובה לק"ק טשענסטחוב בשנת תרמ"ג.
בדבר אשר חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם לעולי תורה רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכו':
אשיבהו כי חלילה וחלילה להפר המנהג בקריאה לס"ת בשמות אשר הנהיגו וגבלו ראשונים:
והנה רש"י פירש בהא דערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור (סנהדרין ע"ד ע"ב) שאינה מצוה רק מנהג בעלמא ואעפי"כ מאחר שכוונתו לעבור על דת יהרג ואל יעבור. וזה ברור שהחפצים לשנות את מנהג הקריאה לא במרד ובמעל חלילה יעשו זאת כי מה עול מצאו בהמנהג הזה כי ירחקו ממנו רק יחפצו להתדמות להחדשים באשכנז. וזאת ידוע כי המתחילים באשכנז לשנות המנהגים הי' חפצם ומגמתם לעקור את הדת בכללה ופוק חזי מה דסליק בהו ומה המה בני המשנים. הגם כי עתה באשכנז מעשה אבותיהם בידיהם ואינם מתכוונים בזה למאומה אעפי"כ הנה ידוע מ"ש הרשב"א בתשו' (חלק ד' [סי' צ']) בלאו דלא ילבש גבר דאם הראשון עשה להתדמות לנשים אף דהבאים אחריו אינם מתכוונים רק להתדמות אליו מ"מ כולם נידונין עפ"י כוונת הראשון. וא"כ בנ"ד נמי מאחר שהמחדש הראשון כוונתו לעבור על דת שוב גם הבאים להתדמות להחדשים נידונים ג"כ כאילו היתה כוונתם לעבור על דת ואפילו ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור:
ומהראוי שתדעו כי מנהגי ישראל לא על תהו נתיסדו ח"ו ובכולם יש בהם סודות עמוקים ונכוחים למבין. וגם המנהג הזה לקרוא בשמות לעלות לתורה יסודתו בהררי קודש כנודע למביני מדע. ועוד שהדבר הזה נוגע להם יותר ויותר כי מאחר שלא יקראו כלל בשם יהדות ואף לס"ת ואם יארע להם גט כריתות יש חשש נשתנה השם ויש חשש א"א וממזרות לעולם ולעולמי עולמים. הגם שאין להרהר על הגיטין הנתונים במקומות אשכנז שהנהיגו כן כי יש לומר היתר בדיעבד. אבל חלילה וחלילה לעשות כן לכתחילה:
ועתה אמרו לאחיכם עמי וקראו להם לשלום ותבארו להם המכתב באר היטב. אך השמרו לכם לדבר עם אחיכם בלשון רכה. ואפי' הני תלת מילי דצריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה בתוך ביתו אצרכינהו למימר בניחותא כי היכי דלקבלינהו מיני' מה גם דברים הנאמרים לרבים. ואם כה תעשו בטח ישמעו לכם ולא יוסיפו עוד לחפוץ כדבר הזה. מה גם בזה שאין בו שום יתרון כי אם להמרות פי ה' ולא נחשדו ישראל על כך ח"ו:
אלה דברי המצפה להשיג מכם אגרת שלום ואמת בשורתא טבתא מיהודאי דלא יעידון מאורייתא:
הק' אברהם:"
משיב בהלכה סימן מו, ענף ד (הרב יחיאל טויבר)
כתב לאסור – למרות שיהודים נהגו מנהג של גויים, המנהג עדיין נחשב מנהג גויים:
"ויש לעיין אם יהודים רק עוברי עבירה הולכים כן ובעוונותינו הרבים בזמנינו הם הרוב מכלל ישראל, האם יש איסור דבחוקתיהם לא תלכו, דסוף סוף עתה הוא אינו מלבוש גוי דגם יהודים הולכים כן, ונראה דבכי האי גוונא אסור, דעל ידי הנהגה שעוברי עבירה עושין כגוים נתיחס ההנהגה להגוים ולא לישראל, ולא נעשה בזה הנהגה של יהודים, רק הוא הנהגה של יהודים המתדמים לגוים וזה הוא גופא דעבירה של איסור ובחוקתיהם לא תלכו שלא יהיו יהודים כגוים וזה פשוט….
ידין למה לא הביא הרמ"א דינו של המהרי"ק
אמנם עדיין צ"ב, דאף שמנהג ישראל שבא ע"י שהתדמו לגוים דינו כמנהג גוים ויש בו לאו דבחקתיהם לא תלכו, ולא אמרינן דכיון דעתה בני ישראל נוהגים כן נתהפך עתה למנהג ישראל, מ"מ קשה טובא כיון דאפילו לעשות מנהג גוים ממש מותר, אם ניכר שעושה משום טעם אחר כמו שכ' המהרי"ק, א"כ כיון דעכשיו גם בנ"י לובשים לבוש בגד זה, הרי יש לומר דאדם זה לובשו משום דרוצה לילך כמו שהולך חבירו וא"כ טעם זה לא גרע מעשה כמנהגם מטעם אחר להמהרי"ק דמותר.
ונראה ליישב, דהנה הרמ"א לא הביא חידוש זה של המהרי"ק, רק כ' דאם הגוים עשו מנהג זה לאיזה תועלת אז מותר לישראל להתנהג כן עיי"ש, ומשמע דאם הגוים לא עשו המנהג לתועלת אסור לישראל לעשות כן, אפילו אם הוא עושה בשביל התועלת, וזה דלא כהמהרי"ק שכ' דאפילו אם הם עושין לשם שחץ וגאוה אם הוא עושה לתועלת אחר מותר (ומש"כ המהר"ם שיק בסי' קס"ה בד"ה אמנם מש"כ מעלתו, דמבואר ברמ"א דכל שעושה כן מחמת כבוד ותועלת לית ביה משום ובחקתיהם לא תלכו והוא מדברי מהרי"ק עיי"ש זה פלא) ואף שיש לתרץ דהרמ"א סמך עצמו על מש"כ המחבר בסעי' ב' דקרוב למלכות מותר ללבוש במלבושיהם ולדמות להם וס"ל דההיתר הוא כהב"ח דהיינו שכונתו לצורך אחר זה דוחק, ונראה דהרמ"א החמיר כשיטת התוס' בע"ז ד' י"א, דלדבריהם יוצא דלא כהמהרי"ק דהא שורפין על המלכים משום חשיבותא ולא להתדמות להגוים מ"מ לא הותר אלא היכי דכתיבי בתורה עיי"ש.
וא"כ מובן היטב מה שאסר הח"ס אף שעתה הוא כבר מנהג ישראל וא"כ הוא אינו עושה כדי להתדמות להם, משום דלהלכה סתם הרמ"א לחומרא כשיטת התוס' ולא הביא דברי המהרי"ק ועי' לעיל אות ג'."
הרב חיים צבי ארנייך (תרל"ה – תרצ"ז); קב חיים א ד"ה "אך"
כותב (לעניין בימת בית הכנסת) שבגלל שהמנהג התחיל בכוונה להידמות לגויים, אסור לנהוג בו:
"אך הנה בזמנינו לעניות דעתי דיצא שכרו בהפסדו אם יעמדו המושבות על דבר זה שזה דרך המתחדשים בעוונתינו הרבים להתדמות לנימוסי הגוים ח"ו כאשר ראו עיני במכתב קדשו של הגה"צ מו"ה הלל זצ"ל מקאלאמעא אשר נדפס כעת בספר מקרי דרדקי פרשת אחרי אשר דבריו כגחלי אש גם כן מרעיש עולמות על שינוי זו ואשר כן נראה לו בעליל שכוונת העושים חדשות כאלה רק הוא להתדמות להם בכל עניניהם ועוברים בזה על לאו דאורייתא ובחקותיהם לא תלכו ואביזרייהו כמבואר ברמב"ם וטור שו"ע יו"ד סימן קעח ע"ש. כי בטח ימצא ספר זה במקום כבודו ויראה שלדעתו הדבר בגדר איסור חמור מאוד, הגם כי שמעתי שבהרבה מקומות יראים במדינתינו שהתירו להם כאשר גם בסביבה זו נעשה כן, וכן ראיתי כעת ב' תשובות בדבר זה בספר נהרי אפרסמון וספר תשורת ש"י הנדמ"ח שפשוט הדבר בעינים להתיר מפני שנראה שאין כוונתם להתדמות רק שעושים כן מחמת הכרח כנ"ל, אמנם לעניות דעתי אחר בקשת סליחה מכבוד גאונם אם כי איני כדאי כל זה אינו שוה לי להעריך וליתן היתר בענין זה גם אם היה מקום לזה מכמה טעמים מלבד כי הדבר פשוט שאסור לשנות השטענדערס הנהוג אשר זה במפרשי ש"ע והפוסקים וזה ודאי מוכח שכוונתם להתדמות ח"ו ועוד הלא אם אולי כוונתם רצויה מעשיהם אינם רצויים שנותנים מקום לחשדת' שרוצים להתדמות להם וכן ילמדו במקום אחר לעשות כמעשיהם גם בלי שום הכרח ויאמרו דהותרו פרושים את הדבר ובפרט בדורינו שהתירה בקעה פרוצה שצריך לגודרה, בשגם שיש לומר דבאיסור זה הכל הולך אחר ההתחלה שנפתח הדבר בנעאלאגען שהם בודאי עשו להתדמות (כידוע לנו כי המתחדשים זה החילם לעשות הבימה למעלה בבית הכנסת שלא להשמיע קול רק ש"ץ וחופה בבית הכנסת להראות האומות התדמות להם ואסור מן התורה כאשר הגאון מו"ה ישראל דוד ז"ל אבד"ק פעזינג כבר בירר הכל בספרו מחולת המחנים וכן בספר הר תבור ובו הגדיל והרחיב הדיבור בפרט ענין רע הלז של המתחדשים ע"ש) וכעין שכתב מרן בחתם סופר או"ח סימן קנט בסופו בהיפך לענין אם הותחל הדבר בהיתר ע"ש, וכבר היה רגיל בפה קדוש של מרן החתם סופר ז"ל לומר בדרך כלל שחדש אסור מן התורה בכל מקום כי מזה יצמח עניני התחדשות והתדמות ורבים חללים הפילו המנהגים הללו בכמה מקומות עד אשר באו זרים וחללוהו ובאו גוים בנחלת ה' הכל יען התחילו לילך באורחות המתחדשים בעוונותינו הרבים ע"כ בודאי ראוי ונכון להשתדל לבטל מנהגם ולקיים מנהג הקדום להעמיד הספסלים כמקדם כאשר קבלנו מאבותינו דור דורים וכל המשנה ידו על התחתונה".
הרב אלטר כהנא בשו"ת דברי ישראל ליקוטי תשובות סימן ז
כותב נגד המנהג לערוך בת מצוה. הוא כותב בתגובה לרב חנוך גרוסברג שכתב שהספרדים בארץ ישראל נוהגים ולכן אפשר שגם אשכנזים ינהגו בת מצוה. הרב כהנא כותב שמנהג ספרדים המקורי הוא לא לחגוג בת מצוה ולכן מדובר במנהג אסור:
"וידידנו הגב"צ קליין שליט"א אב"ד יסודות כבר יצא בהמעין ניסן תשל"ג נגד הרב הכותב בנ"ל בטוב טעם ודעת ודברים נכונים, שהרי כתב בעצמו שלא שמענו כן בדורות קודמים, והאם הם לא ידעו שיש מצוה, והרי חדש אסור מן התורה כמליצת החתם סופר [יו"ד סימן יט], וסיים שיש לאסור דבר זה גם בבית ובצנעה כי בכל אופן אסור להתדמות לרפורמים ואדרבא בדור זה עלינו להתרחק מהם בכל מיני ריחוק ולא לעשות כמעשיהם ולהחזיק אך ורק במנהגים שנמסרו לנו על ידי חכמינו מוסדי דור ודור. והרב הכותב הנ"ל השיג על דבריו שם באותו גליון – על פי הכלל דאדם עשוי להחזיק דבריו – דמה שכתב שהוא מנהג רפורם אולי כן בוא באמריקא אבל בארץ ישראל אין כל השתרשות מנהגים רפורמים, והרי כבר נהגו כן הספרדים מכבר כמ"ש בנעם בשם חיים וחסד, ועתה שהתחילו לנהוג גם האשכנזים לא על סמך מנהג חילוני נהגו אלא כשאר מסיבות יובלות מדומות, ואחר שכבר הונהג אין לומר על זה חדש אסור מן התורה שזה דוקא על מנהג חדש שאין לו סמך, ועוד דכיון שכבר הונהג אחריו אין מהרהרים אחריו, עכת"ד.
והנה כל דבריו בזה בטלים ומבוטלים ולא אמר כלום כמבואר לעין כל רואה, דמה שכתב שכן נהגו הספרדים מכבר, אינו נכון כלל, וכמו שהביא בעצמו מהבן איש חי דלא נהגו לעשות סעודה, וכן כתב בכף החיים (סימן רכה ס"ק יא) דאין עושים לה סעודה, וכן משמע מדברי הישכיל עבדי דלעיל. הרי לנו עדות גדולי הספרדים דאין נהוג אצלם. ומה שהביא מחיים וחסד גם כן אינו נכון, דאדרבא משמע משם שלא עשו אלא שכותב דמי שעושה נכון הדבר ושכן עושים בערי צרפת ושאר עיירות ע"ש. הרי דבשאר מקומות לא עשו. [וצרפת הרי היתה המקור למחדשים ומשכילים]. ואין מובן כלל מה שכתב עוד דאין מנהגי רפורמים בארץ ישראל, דמה זה שייך לנידון דידן והרי אנו דנים על מנהג זה שלכל הדיעות מקורו ברפורם, ולא נתקרר דעתו עד שכתב שאין להרהר אחר הנוהג כן כיון שכבר הונהג, וזה אין לו שחר, דמלבד שאין זה נכון כלל שכבר הונהג כן, ואדרבא לא שמענו עד היום זה בבתי היראים, ועושים כן רק פורקי עול המתדמים לרשעים, זאת ועוד דאפילו יעשה כי מישהו מהחרדים הרי זה בגדר חדש שאסור ומכל הטעמים דלעיל. ועיין מה שכתב בשו"ת אהל יעקב להר"י ששפורט (סימן סח) דאין לחוש לדברי המחזיקים במנהג חדש שיש בו שמץ פסול ולתא דאיסורא. וכתר כתב כעין זה בשו"ת הרא"ש (כלל נ"ה סימן י) דאם נהגו מנהג שיש בו עבירה יש לשנות המנג אפילו אם הנהיגוהו גדולים כו' ולא מבעיא במנהג של עבירה כו' אלא אפילו מנהג שיכול לבוא ממנו קלקול יש לבטלו עכ"ל. וכעין זה כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א (סימן שנט) בשם הריטב"א אין חוששים למנהג כל שנראה לחכם בעל ההוראה בימים ההם שיש בו צד איסור."
ובחקתיהם לא תלכו (הרב יונתן הלוי רוזמן) סימן ה, ד
כתב שהפוסקים למדו משו"ת הרשב"א שגם אם ישראל שינו את מנהגם, הדורות האחרונים הולכים אחר דורות הראשונים – אם הראשונים עשו בהיתר מותר, ואם עשו באיסור אסור.
מביא מהיביע אומר שכותב שהחתם סופר חולק על הב"ח שאוסר כל דבר שהיה חוק גויים בעבר ומקשה על הב"ח מנעלים שחורות שבעבר זה היה הנעלים היחידות שיהודים לבשו ועכשיו כבר לא. הרב רוזמן מתרץ את הקושיא על הב"ח שהוא עוסק דווקא בחוקים שבעבר היו רק של גויים ולכן מי שנוהג כך היום נראה כמודה להם, לעומת החתם סופר שעוסק בחוקים של גוים בימינו שיהודים התחילו לנהוג בהם בהיתר אז כבר לא נראה יותר כחוק גויים.
כתב שאין מחלוקת בית הבית שלמה לחתם סופר, שהבית שלמה מדבר למי שסובר ששינוי בגדים (גם כשאין איסור חוקות הגויים) הוא משום ייהרג ובל יעבור, אם כבר נתפשט האיסור בין היהודים אין חילול השם:
"ופש גבן לברר עוד דבר אחד בנושא זה, דעד כאן היו דברינו בענין שינוי במנהגי העכו"ם שנתחדשו להם מנהגים וחקים או להיפך שבטלו מנהגיהם וחקיהם מזמן העבר, אבל במנהג עכו"ם שנוהג עתה כמו שנהג בזמן הקודם ורק השינוי חל במנהג הישראלים, כגון שמתחילה פירשו הישראלים מאיזה מלבוש נכרי ואחר כך התחילו שוב גם הישראלים ללבוש אותו מלבוש ומעתה אינו מיוחד עוד דוקא לגויים, בזה כתבו כמה פוסקים דהדורות האחרונים נגררים בתר כונת הראשונים, דאם הראשונים היו עוברים בזה על לאו דובחקותיהם לא תלכו לא הותר האיסור לאחרונים, אף על פי שכבר אינו בגד מיוחד לגויים. וסמכו עצמם על מה שכתב בשו"ת הרשב"א (ח"ד סימן צ) בענין לאו דלא ילבש, ש"כל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים, והנשים עושות כן, אסור לאנשים משום שמלת אשה, ומי שהרגיל בדבר האסור ונמשך בו ונמשכו רבים בכך, אין האיסור חוזר להיתר, שאם כן נמצא חוטא ומאריך", והביא ראיה לזה מגמרא נזיר (נט.) עיי"ש, ומזה למדו לומר כן גם ללאו דובחקותיהם.
וכ"כ מדנפשיה בשו"ת חת"ס (לו"ס סי' קנט) בענין גלוח הזקן, שנהגו הגויים לגלח זקנם עפ"י מעשה ממלך פולין שהיה סריס, ובימי גזירת תתנ"ו התירו הגדולים שהיו בימים ההם להמכתתים ברגליהם לשנות מלבושיהם ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים, והיה דבר שא"א להשתנות, ולכן האנשים ההמה בשובם לביתם היו נכלמים מאד, וע"כ נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה, ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו כו', ואחר כל הדברים האלה כתב, "והנה זה ברור ונכון, כי אלו היה תחלת מנהגו באיסור, היה משום חקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל, אפי' ריח איסור אין בו, אבל הך דמסאני אוכמי [עי' תענית (כג.), ב"ק (נטו:), ותוס' שם] לא ידעתי איך יתפשט, ע"כ צריכים אנו ללמד זכות ולומר שנתפשט ג"כ בתחלה בהיתר, וכיון שהותר הותר". הרי כנ"ל, דכל שעברו הראשונים על לאו דובחקותיהם, לא הותר האיסור לאחרונים, אע"ג דעכשיו אינו מיוחד לגויים, ורק אם התחילו בהיתר אמרינן כיון שהותר הותר".
ובשו"ת יבי"א (ק"ג יו"ד סי' כד לות ז), אחר שהביא את דברי החת"ס הנ"ל [שכל שהתחיל בהיתר, הותר לגמרי], כתב שלכאורה הוא היפך דברי הב"ח הנ"ל, דס"ל שכל שהיה פעם אסור משום חקות עכו"ם לא פקע איסורו לעולם. ולפענ"ד יש לחלק, דהב"ח איירי בחקים שנהגו בהם העכו"ם בזמן העבר ואין נוהגים בהם עכשיו, ובזה החמיר כיון שעדיין "נראה כמודה להן ולתורתן", משא"כ החת"ס שדן במנהגי עכו"ם שעדיין קיימים, אלא שאינם מיוחדים להם, כיון שגם הישראלים נוהגים כן עכשיו, ובכה"ג יודה הב"ח שאין איסור [כל שהותחל בהיתר] כיון שאינו נראה כמודה להם וכנמשך אחריהם, כיון שעכשיו הוא מנהג שוה בין לגויים ובין לישראלים ודו"ק.
ומש"כ בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קלז) ע"ד מקום שגזרו על היהודים לשנות מלבושיהם למלבושי נכרים, וקצת אנשים ברחו משם מחשש שהוא בדין יהרג ואל יעבור, ורק שאר היהודים שנשארו שם שינו מלבושיהם, דאף אם נאמר שעשו שלא כשורה, פשיטא דהבא לשם מותר ללבוש מלבושיהם, אחר שכבר כל היהודים שם נהגו ללבוש מלבושים אלו, ואין בזה חשש כלל עכ"ד. אין בדבריו מחלוקת על דברי הפוסקים שהובאו לעיל [ודלא כמו שראיתי בספר אחד], דהמעיין שם יראה להדיא דאיירי בגוונא דליכא משום לאו דובחקותיהם לא לכו, ורק גן שם [כך נראה] בשיטת הפוסקים דסברי דבשעת השמד הדין הוא יהרג ואל יעבור אף כשאין בו משום לאו דובחקותיהם, ומשום חילול השם, כמ"ש הבה"ג, שאילתות (שאי' מב), ועוד [וכ"ה להדיא בתוספתא שבת פט"ז], ובזה כתב דאין בכי האי גוונא חילול השם, כיון שכבר נתפשט אותו מלבוש בין היהודים ודו"ק".
חזון איש
חזון איש באגרות חלק א קצ"ח (לא מצאתי את המקור. הציטוט לקוח מספר והדרת פני זקן עמ' שה):
"מעלום אין דעתי נוחה מגילוח זקן כעין תער, בהיותי מורגל באיסורו בדור הקודם, והיה הדבר חמור מאד, כמו גילוי ראש בחוצות, והיה הדבר נחשב כשינוי מלבושיהם לבוש הישראלי, ואף שפשטה המחלה גם בין התורנים יחיו, לא נשתנה הדבר בשביל זה, ולכן נשפי סולדת בענין זה".
שער החיים (לרב זכריה בשארי) קעח, כב:
כותב שהלכה כחתם סופר ולא כבית שלמה:
"שם בהגה. וכדומה לזה ממלבושי הפריצות. ואף אם הורגל האיסור על ידי היחידים ועל ידי זה נמשכו הרבים בכך, אין האיסור חוזר להיתר. וכמ"ש בתשובת הרשב"א (ח"ד סימן צ) גבי איסור לא ילבש. וכ"כ בנידונינו בתשובת חתם סופר. ודלא כמ"ש בשו"ת בית שלמה (יו"ד סימן קצד). מן האמור למדנו דמ"ש כמה אחרונים דנשים נשואות המתקשטות בפאה נכרית עוברות משום בחוקותיהם לא תלכו [וכמ"ש בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סימן ל, וכ"כ גאון דרכי תשובה אות יז בשם כמה אחרונים], הוא הדין בזמנינו אף שנתפשט אצל רוב הנשים להתקשט בפאה נכרית, איסורא כדקאי קאי"