איסור חוקות הגויים בדבר שהגויים נהגו בו והפסיקו
פוסקים שמדבריהם נראה שאסור
ב"ח קעח, ב
הב"ח (קעח, ב) מכריע שלא כשיטת היראים, אלא כל דבר שהגויים נוהגים בזמנינו אסור. אמנם הוא מוסיף שמה שנאסר על ידי חז"ל ממשיך להיות אסור גם בזמנינו שכיוון שהיה נהוג בעבר על ידי הגויים נראה כמודה להם.
"..ודלא כהר"א ממיץ שכתב.. בפרק במה אשה ובתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהיו מחוקותיהם ואין להוסיף עליהם כי אינן מסברא רק בקבלה עכ"ל …דליתא אלא העיקר שבכל מה שמיוחד להם צריך הישראל להיות נבדל מהם אף על פי שאינו נזכר בדברי רבותינו ז"ל כי רבותינו ז"ל הזכירו הדברים שהיו נוהגים הגוים באותן הימים והוא הדין בכל מנהג הגוים שנתחדשו בכל הזמנים שצריך הישראל להיות נבדל ממנהגם במלבוש במנהג בדיבור…ומכל מקום נראה דאותן הדברים המפורשים בדברי חכמים פרק במה אשה ובתוספתא דשבת וביתר מקומות אף על פי שאין הגוים נוהגין עכשיו בהם במקצת מקומות אסור לישראל לנהוג בהם דכיון שכבר היה קבוע חוק זה לשם תורה שלהן נראה כמודה להם ולתורתן אם נוהג כאותן מנהגים שהיה חוק מקדם. ועיין במה שכתב מהרי"ק בשורש פ"ח שהאריך בדין זה ומביאו בית יוסף ופסק כך הרב בהגהת שולחן ערוך (ס"א):"
הובאו דבריו בדרכי תשובה סימן קעח ס"ק טו:
דרכי תשובה סימן קעח ס"ק טו
"(טו) ובשאר מעשיו. עי' בב"ח שמביא מהסמ"ג שמזהיר שיהא הישראל מובדל מן הגוים במלבוש ובמנהג ובדיבור ולא דוקא בדברים שעושין והורגלו בהם לשם תורה שלהם אלא כל שמיוחד להם צריך הישראל לזהר להיות נבדל ממנהגם אפי' אותן שלא נזכרו בדברי חז"ל כי חז"ל הזכירו הדברים שהיו נוהגים הגוים בימיהם וה"ה בכל מנהג הגוים שנתחדשו בכל הזמנים שצריך הישראל להיות נבדל ממנהגם במלבוש במנהג ובדיבור ועיי"ש מ"ש בזה וסיים ומ"מ נראה דאותן הדברים המפורשים בדברי חכמים פ' במה האשה ובתוספתא דשבת וביתר המקומות אף על פי שאין הגוים נוהגין עכשיו בהם במקצת מקומות אסור לישראל לנהוג בהם כיון שכבר קבוע חוק זה לשם ע"ז שלחן נראה כמודה עכ"ל:"
וכך עולה גם מדיוק הדברי חיים בדברי המבי"ט שכתב שדברים אלו קבלה ביד חז"ל לאוסרם ואסורים אפילו לא כיוון ישראל להדמות להם:
מבי"ט בקרית ספר הלכות עבודה זרה פרק יא
"אזהרה מד. הזהירנו מלכת בדרכי הגוים ומלהדמות להם לא במלבוש ולא בשער… ולא יגדל ציצת ראשו כציצת ראשם ולא יגלח הצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח מכנגד פניו מאוזן אל אוזן כדרך שעושין הן וכל אלו קבלה ביד החכמים שכן היה מנהגם והם נכללים בפסוק ובחוקותיהם לא תלכו וכן כל שאר הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאוריתא וכו' נכללות בפסוקי' כפי קבלת רז"ל שהיו חוקי עובדי ע"ז וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בהן מחוקי ע"ז שמנו חכמים ז"ל הוא לוקה."
שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק א סימן ל
"אך מדברי הקרית ספר של המבי"ט ז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות עבודה זרה וזה לשונו …וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך היה מנהגם והם נכללים בפסוק ובחקותיהם לא תלכו וכן כל שארי הדברים שמנו בתוספתא כולם מדאורייתא נכללות בפסוקים כפי קבלת רז"ל שהיו חוקי עובדי עבודה זרה וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בהן מחוקי עבודה זרה שמנו חכמים ז"ל לוקה עכ"ל משמע דאפילו אינו מתכוין לדמות דאם כן (לא) [למה] אמר וקבלה ביד חז"ל והלא אם אינו מתכוין לדמות מותר ואם מתכוין לדמות א"כ על כרחך איירי שמנהגם כן אלא ודאי שסבירא ליה להמבי"ט ז"ל שאפילו אינו מתכוין להתדמות אסור וא"כ אפילו אין הגוים כעת הולכים כן אסור מצד קבלת חכמים שהאומות הראשונים עשו כן לחק ואסור לישראל לילך בדרכיהם:"
והוסיף להוכיח כן מדברי הרשב"א ד, צ שאסר גילוח השחי אף במקום שכולם נהגו בו.
פוסקים שמשמע מדבריהם שאין איסור
שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רא (אלף רעב)
התיר השארת פירורים כיוון שהיום הגויים אינם נוהגים בזה
"ומה שנהגו לבצוע הלחם המשוייר לעשות אותו פתיתין משום העורכים לגד שלחן אין אני מודה להם בזה כלל מכמה טעמי חדא דהאידנא לא חיישינן להכי כלל. תדע דהא בעלי הפסקים לא כתבוהו והרא"ש ז"ל בפסקיו כתב מימרא קמייתא דר' אלעזר ואידך השמיטה וכן הריא"ף ז"ל השמיטה ואיך נחוש אנחנו לגד ומני אשר אבד זכרם ואדרבא אני אומר כי המדקדק בזה לא טוב הוא עושה דמשמע דחששא אית בהו דקפיד שלא נעשה כאשר היו עושין. כללא דמלתא דהאידנא כבר נשתכח שם עכו"ם אפי' מעובדיה וכ"ש אנחנו."
וכן כתבו פוסקים נוספים לעניין זה:
באר שבע מסכת סנהדרין דף צב עמוד א
"והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כו'. תמיה גדולה בעיני אמאי לא כתבוהו הפוסקים המפורסמים כגון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ושאר המחברים. שוב מצאתי שהרב מהר"י קארו ז"ל בספר בית יוסף בטור יורה דעה בסוף סימן קע"ח (ד"ה גרסינן) תמה גם כן ולא שת לבו ליישב. ושמא י"ל משום שהיה קים להו דעבודת עכו"ם של גד אינה בנמצא כלל בזמן הזה, וכהאי גוונא פירשנו במסכת תמיד (ל, ב ד"ה לא היו). [א. ה. בשיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ח' מביאו בשם רבינו]:"[1]
שיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף יורה דעה סימן קעח
"ח ע"ב שטה נ"ז: ולא ידעתי למה השמיטו כו'. נ"ב: ושמא י"ל דקי"ל דע"ז של גד אינה נמצאת בזמן הזה. באר שבע דף ס"ט ע"א ע"ג, וכן כתב הרדב"ז ח"א סימן ר"א. ועיין בטא"ח בסוף הלכות ברכת המזון, ובספרי הנדפס שם."[2]
אמנם יש לציין שהשו"ע ופוסקים רבים אחריו כן הזכירו דין זה ודנו בו.
פנה"ל ברכות ד, יא
"אם סיימו בסעודה את כל הלחם, טוב להביא לחם שיהיה מונח על השולחן בעת הברכה. אבל אם נותר שם לחם, לא יביאו עוד לחם, מפני שכך נהגו הגויים להניח אחר סעודתם לחם לכבוד עבודה זרה שלהם. ועדיף שמלכתחלה יהיה על השולחן לחם רב, כדי שיישאר ממנו עד אחר הברכה (שו"ע קפ, א-ב, ט"ז א, מ"ב ה)."
מנחת חינוך פרשת קדושים מצוה רנא אות א
התיר ללבוש בגדים שיצאו מהאופנה אצל הגויים.
"דזה דבר ידוע דהלאו ובחוקותיהם כו' הוא בכל דור ודור משתנה מלבושיהם ובודאי אם בימים הראשונים היו לובשים מלבושים אחרים ועתה לובשים בגדים אחרים בודאי אסורים לישראל לילך כמלבושים ההם אשר נהגו בהם עתה וכ"ה בלשון הר"מ פי"א ה"א אין הולכין כו' כדי שיהי' ישראל מובדל וידוע במלבושו כו' ונ"ל פשוט דמותר לישראל לילך במלבושין הקודמין אשר העכו"ם עזבו עתה כיון שהישראל ניכר במלבושיו."
דברי פוסקים בני ימינו
שאלת המטוטלת – ב, עמ' 262
בספר שאלת המטוטלת – ב עמ' 262-263 כתב שאין ללמוד מדברי הרדב"ז ודעימיה וגם מדברי החולקים לשאלת המטוטלת שכן בדעת הרדב"ז ודעימיה דיברו רק על דברים שאסורים כי נראים כעושים מעשי הגויים אבל לא על מי שעושה ממש כמעשיהם אלא שכוונתו לשם שמים. מאידך, גם אם נלמד בדברי המחמירים בהבאת לחם לשולחן משום שבעבר נהגו בזה איסור, זהו דווקא במנהג שהיה רווח וגם היום נראה כמכוון לאותו מנהג.
"ומ"מ נלע"ד פשוט שיש לדחות דהרדב"ז והבאר שבע מיידי באיסור מחזי כעושה לשם ע"ז..משא"כ במקום שעושה הישראל מעשה בדיוק כפי שעשו הגוים אלא שכוונתו לשם שמים כמו הקמת מצבה או להתרפאות בדבר סגולי מכח טבע נעלם ולא מכווין לתלות את הרפואה בכח הע"ז דלא מהני כוונתו כיוון שמעשה זה כבר נאסר מה"ת משום חוק לע"ז ואיסורו לא פקע וכן הם הדברים השנויים בתוספתא דשבת הנ"ל לאיסור משום דרכי האמורי כפי קבלת חז"ל וכמשנ"ת…
ויש להוסיף עוד דאפילו אי נימא דהפוסקים הנ"ל שנחלקו על הרדב"ז וסיעתו סוברים רכל חוק לע"ז אסור אע"ג שכיום אינו נוהג כלל מ"מ אין זה ראיה כלל שיסברו שחוק לע"ז נאסר אף במיעוט הנוהגים כן זה אינו דיש לדחות דכל אמור רק בעניינים שנהגו בעבר ע"י הרוב והפכו להיות חוק לע"ז ומאז ניכר כי כל העושה כן מודה לטענתם הכוזבת ומשום הכי אין לעשות כן אע"ג שכיום אינם נוהגים כן"
בשו"ת בני בנים כתב שזו גם דעת הב"ח ואסר דווקא במקום שהגויים עדיין נוהגים:
שו"ת בני בנים חלק ב סימן ל
"ומה שכתבת בשם הב"ח ביורה דעה סימן קע"ח, הנה הב"ח כתב: "אף על פי שאין העכו"ם נוהגין עכשיו בהם במקצת מקומות אסור לישראל וכו'" עכ"ל שבזה נשאר איסור ובחקתיהם בעינו אבל לא כשברוב או כל המקומות אין העכו"ם נוהגים עכשיו כן."
וכן כתב בשאלת המטוטלת ב:
שאלת המטוטלת ב עמ' 201
"עוד משמע מדברי הב"ח הנ"ל דאם כיום כל הגוים אינם נוהגים כן שרי אע"פ שהיה מחוקות הגרים בעבר."
[1] ובדומה כתב במסכת תמיד לגבי מנהגנו לכוף הידים והרגלים בשעת השחיטה
באר שבע מסכת תמיד דף ל עמוד ב
"והא דאין אנו נזהרין בזה האידנא מלכוף בשעת שחיטה ידים ורגלים יחד, משום דבזמן הזה אין דרך עובדי עבודה זרה להקפיד בכך. וכהאי גוונא כתב באור זרוע (מובא ברמ"א יו"ד סימן יב ס"ב) דהאידנא מותר לשחוט לתוך הגומא אפילו בשוק, אף על גב שאמרו בפ"ב דחולין (מא, ב) ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים, משום דבזמן הזה אין דרך עובדי עבודה זרה להקפיד בכך. ועוד יש לומר משום דלא היה חק המינין אלא דוקא בקרבן. כן נ"ל:"
[2] באר שבע מסכת תמיד דף ל עמוד ב
"והא דאין אנו נזהרין בזה האידנא מלכוף בשעת שחיטה ידים ורגלים יחד, משום דבזמן הזה אין דרך עובדי עבודה זרה להקפיד בכך. וכהאי גוונא כתב באור זרוע (מובא ברמ"א יו"ד סימן יב ס"ב) דהאידנא מותר לשחוט לתוך הגומא אפילו בשוק, אף על גב שאמרו בפ"ב דחולין (מא, ב) ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים, משום דבזמן הזה אין דרך עובדי עבודה זרה להקפיד בכך. ועוד יש לומר משום דלא היה חק המינין אלא דוקא בקרבן. כן נ"ל:"