איסור 'חוקות הגויים' בבגדי פריצות שגם ישראל הולכים בהם

מקור הדין

שו"ת מהרי"ק סימן פח

בשו"ת מהרי"ק סימן פח, נשאל אודות בגד שנקרא קפ"א, שהיה למעשה מדי רפואה אצל הנוכרים, האם מותר לישראל ללבוש אותו מצד איסור 'בחוקותיהם לא תלכו'.

המהרי"ק מאריך לבאר שאיסור 'בחוקותיהם' מתקיים באחד משני אופנים: או כאשר מדובר במעשה ללא היגיון, כזה שהעושהו "נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דאם לא כן, למה יעשה כדברים התמוהים האלה?". או שמדובר בדבר ש"שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעות והענוה". שכן "דברים הללו דברי שחץ וגאוה הם". וגם אז, האיסור הוא "דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם, ולא לתועלת ידועה". לכן בבגד הקפ"א ודאי שאין איסור, הן מצד שזה לא בגד שפורץ את גדרי הצניעות, והן מצד שיש טעם בלבישתו, שהרי הלובשו רוצה שיידעו שהוא מומחה ברפואה, "הן מחמת הכבוד הן מחמת ריוח ממון, שמתוך כך יצא לו שם באותה חכמה, ומאן דכאיב ליה כיבא ליזיל לוותיה" (המשך דבריו בתשובה שם לא נוגעים לנושא הזה):

"… על דבר הקפ"א אשר כתבתם, והיא ארוכה עד לארץ הולכת פנים ואחור ופתוח' מן הצדדין, ואמנם מתוקנת תקון הגון להיות פטור' מציצית. ועמעמו עליה קצת אנשים, לפי דבריכם, באמרם: היות בזה משום 'ובחקותיה' לא תלכו'.

לע"ד נראה דדבר פשוט דלא לאסור משום חק אלא בא' משני חלקים: האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה, כדמשמע לשון חק. וכדפי' רש"י בפי' חומש בפרשת קדושים, וז"ל: חקים אלו גזרו' המלך שאין להם טעם לדבר עכ"ל. והרמב"ן כתב וז"ל החקי' הם גזרו' המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגל' תועלת' להם עכ"ל. הרי שהושוו שניה' דלשון חק משמע דבר אשר טעמו נעלם אלא שרש"י תפס בלשונו כאלו אין בו טעם כלל לא נסתר ולא נגלה והרמב"ן תפס עליו בכך ואמר שיש טעם אלא שאין נגלה. ובכיוצא בזה הוא שהזכיר' תור' שלא לילך בחקותיהם, דכיון שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו טעם נגל', אלא שהם נוהגי' כן, אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דאל"כ למה יעשה כדברים התמוהים האלה?…

וענין השני יש לאסור משום חקות הגוים לפי הנזכר לע"ד הוא הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעות והענוה, ינהגו בו הגוים – גם זה אסור. ואם הלכ' בתנא דבריית' דספרי דקתני: 'שלא תאמר: הואיל ויוצאין בארגמן – אף אני יוצא בארגמן וכו'. הואיל ויוצאין בקלוסין – אף אני וכו". שדברים הללו דברי שחץ וגאוה הם, ולא באלה חלק יעקב, אלא דברי ישראל ודרכם להיותם צנועים וענוים ירשו ארץ, ולא לפנות אל רהבים. ואף גם זאת נראה דהיינו דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם, ולא לתועלת ידועה, כדמשמע הלשון דקאמר: 'שלא תאמר הואיל והם יוצאים וכו". ולא קאמר סתם: 'שלא יצא בארגמן או בקלוסן כמו שהם יוצאים', אלא ודאי נראה דלא שייך לאסור משום הולך אחר חקותיה' אלא היכא שהדברים מראים שהישראל מתדמה אליהם, כגון שעושה מעשה התמיה אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חקם, כדפי' לעיל לתלו', וכן האומר: הואיל והן יוצאין וכו', שהוא מכוין להתדמות אליהם, כדפי', אבל בענין אחר – לא".

 

הסוברים שיש איסור 'חוקות הגויים' בלבישת בגדים פרוצים

דברי חיים יו"ד א, ל

בשו"ת דברי חיים יו"ד א, ל, נשאל האם מותר ליהודייה ללכת ב"מצנפת… כדרך שהולכים בנות זולתינו".

תשובתו המפורטת סוכמה במקום אחר, וכאן אזכיר רק את החלקים הרלוונטיים לנושא הנידון:

ה'דברי חיים' מביא את דברי המהרי"ק שרק הלובש דברים שהגוים לובשים דרך שחץ וגאווה או דרך פריצות, עובר משום 'בחוקותיהם לא תלכו', ואחר שהביא את דברי תוס', מהרי"ק וב"ח שכתבו שאם מתכוון למטרה אחרת אינו עובר באיסור 'בחוקותיהם' גם כשמדובר בבגד פריצות, כתב שמהמבי"ט עולה שכן עובר, ולכן יש לחוש לדעתו. ולכן אם הנוכרים לובשים בגד זה למטרות פריצות או שחץ, הלובשת כמלבושם עוברת באיסור תורה.

בהמשך כתב שגם אם במדינות אחרות נהגו נשים יהודיות ללכת עם בגדים כאלו, כך שאין זה כבר נחשב לבגד של נוכריות בלבד, מכל מקום "מדינה ומדינה מנהגה". אך למעשה "אין אנו צריכים לזה", משום שבפועל "לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית, רק איזה מנקלי העם פחותי הערך" ולכן "ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן":

"שאלה: אם מותר לבת ישראל לילך במצנפת בראשם כדרך שהולכים בנות זולתינו…

ומהרי"ק ז"ל [שורש קצ"ב] כתב, דבדבר שעושין האומות לענין שחץ וגאות, או לפירצות מדרך הצניעות, הוי 'בחקותיהם'…

ומה שכתב מהרי"ק וז"ל אם לא נתכוין להתדמות לגוי מותר, כוונתו דוקא באם כוונתו רק משום תועלת המועיל בדרך היתר, כגווני דנידון דידיה, דהיה הרופא נושא מלבוש כדרך הרופאים, דאין כוונתו רק לצרכי ממון. אבל אם אין כוונתו רק לילך דרך שחץ או כדי להתנאות בפני הבריות – בזה עצמו מתדמה להגוים, שגם המה עושים לשם פריצות ושחץ ובודאי אסור…

על כל פנים מדברי התוס' והב"ח ומהרי"ק ז"ל ובבית יוסף המביאו בפשיטות נראה דסבירא להו דבאין כוונתו להתדמות מותר.

אך מדברי הקרית ספר של המבי"ט ז"ל…

היוצא לנו מזה, שההולכים במלבושי זולתנו בדבר שיש בו צניעות ופריצות עובר על לאו ולוקה מן התורה, ואפילו אינו מתכוין לדמות לגוים…

ואין לומר דכיון דכן הולכות במדינת אשכנז, א"כ לא נכלל בלאו ד'בחקותיהם', דבאמת הדין עם מעלת כ"ת דאין לנו רק מדינה ומדינה מנהגה, ויותר מכן מבואר בתשובות הרשב"א ז"ל החדשים חלק רביעי סי' צ', לענין גילוח, שהוכיח שאפילו אם עכשיו המנהג כן, למי שנהג על כל פנים איסור – אסור, יעו"ש.

ואך באמת אין אנו צריכים לזה, כי ידעתי בבירור בהיותי אצל מו"ח ז"ל במעהררין, שגם שם לא הלכו במלבושי פריצות כזה ח"ו, וכפי ששמעתי אז – לא נמצאת בכל מדינת אשכנז שום אשה חשובה לילך בשערות ופיאה נכרית, רק איזה מנקלי העם פחותי הערך, והיו לקלס. ורק בעוה"ר מקרוב נשתרבב המנהג הזה מן האפקורסים. ולכן ח"ו לא על זה נאמר שהותר גם לנשי מדינתינו לנהוג כן, והאיסור במקומו. והעובר לוקה מן התורה. ולכן מדין תורה הקדושה אסור לילך אפילו בדבר אחד פריצות כדרך העמים".

 

אבן שתיה, מלואת אבן עמ' עג ד"ה 'ומטב"ע'

בספר 'אבן שתיה' (לרב חיים כהנא, נדפס במונקאטש שנת תר"צ [1930]), מלואת אבן עמ' עג ד"ה 'ומטב"ע', כתב ש"אשה שמתלבשת בלבושים הללו (של "טפח מגולה באשה ערוה") לכולי עלמא עוברת על 'ובחוקותיהם לא תלכו'":

"ומטב"ע (ראשי תיבות: 'טפח 'מגולה 'באשה 'ערוה) פסולה זו טבעוה חכמים הרע. אנשי "מאדע" ההולכים אחר ההבל ויהבלו. למען לתור אחרי לבבם ועיניהם אשר הם זונים אחריהם וכו'. ואשה שמתלבשת בלבושים הללו לכולי עלמא עוברת על 'ובחוקותיהם לא תלכו', עי' בש"ע יו"ד סי' קע"ח ס"א, שהם מלבושי פריצות ממש".

 

אגרות משה יו"ד ח"א פא

בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"א פא, דן בנוגע לחוקות הגויים במלבושי נוכרים. בתוך דבריו הסתפק בנוגע למציאות בה נשים יהודיות רבות הולכות בבגדים פרוצים, האם גם אז יש איסור חוקות הגויים בבגדים אלו, משום ש"עצם הפריצות אולי יש להחשיב מחוקות העכו"ם", ואזי "מה שמצריך מהרי"ק בנדנוד פריצות ודרך גאוה גם שפרשו הישראלים ממנו משום צניעות, שמשמע דבלא פרשו ממנו ליכא איסור", ייתכן שזה "רק בנדנוד פריצות", "אבל בבגדי פריצות ממש, אפשר אף בלא הנהיגו עדין לפרוש – ואף בלא פרשו – יש לאסור", או שמא כיוון שבפועל גם יהודיות לובשות כך, אף שהדבר אסור מצד דיני הצניעות, איסור 'בחוקותיהם' אין כאן. ונשאר בצ"ע בזה:

"בדבר מלבושים שבמדינה זו אם יש חשש איסור מלבושי נכרים והבאים לכאן מפולין אם רשאין ללובשן. י"ד מרחשון תשי"ג. מע"כ ידידי הרב המופלג מהר"ר בנימין צוקער שליט"א.

בענין המלבושים שבמדינה זו, שאין חלוק בין ישראלים לנכרים, אם מחוייבין בני פולין שבאו לפה וגם הנולדים מהם בפה ללבוש אותן המלבושים שהיו נוהגין בפולין מצד האיסור דמלבושי נכרים…

הנה שיטת מהרי"ק בשורש פ"ח שליכא שום דין שנצטרך ללבוש בגדים אחרים מהנכרים, ורק אם לבישת הנכרים הוא פריצות ודרך גאוה והישראלים הנהיגו שלא ללובשם יש בזה האיסור…

ועוד חידש מהרי"ק קולא, שאף באלו שהוא בלא טעם וצורך, אלא לחוק הבל ושטות, אינם אסורין אלא כשהוא עושה כדי לדמות אליהם, ולא לתועלת ידועה… ואם כן פשוט שאין שום שמץ איסור בסתם בגדים שלובשין במדינה זו, אף שגם הנכרים לובשין בגדים אלו מדין 'מלבושי נכרים', דאין בהם חשש שמץ עכו"ם ונחוש, וגם לא דבר תמוה אלא לנוי וכדומה.

וגם בלא זה, אין שייך איסור מלבושי נכרים, דהא כמעט כל בני ישראל לובשין מלבושין אלו, ואם כן מי אומר שהם מלבושי נכרים, והישראלים לובשין בכאן במלבושיהם? ומדוע לא נאמר שמתחלה הם גם מלבושי ישראל? דלא נקבע כלל מתחלה להנכרים ואח"כ גם להישראלים, דמתחלה הא נעשו גם לישראלים. ולכן אף להגר"א בבאוריו סוף סק"ז שפליג על הר"ן ומהרי"ק והרמ"א, וסובר דבכל מלבוש המיוחד לנכרים אסור גם כן, הא מתיר בגדים שהיינו לובשין בלאו הכי, פי' לא בשביל שהנכרים לובשין באלו, אף שקדמו הנכרים ללובשן, וכל שכן באלו הבגדים במדינה זו, דלא קדמו הנכרים כלל, דמתחלה הם גם לישראלים כמו לנכרים, שליכא איסור…

אבל הבגדים שיש בהן פריצות ממש, שנעשו מחדש בבגדי נשים, אף שבעוונותינו הרבים כיון שגם הישראליות מלובשות בהן גם מתחלה אין להחשיבן מלבושי נכרים מצד עצם הבגדים, אבל עצם הפריצות אולי יש להחשיב מחוקות העכו"ם. וממילא יש לאסור בגדים אלו לישראליות לבד ענין הפריצות מצד עצמו, גם מצד מלבושי נכרים.

ומה שמצריך מהרי"ק בנדנוד פריצות ודרך גאוה גם שפרשו הישראלים ממנו משום צניעות, שמשמע דבלא פרשו ממנו ליכא איסור, ולא אמרינן דיאסר משום דהפריצות גופה הוא חוק העכו"ם – אפשר הוא רק בנדנוד פריצות, כהא דבגדים אדומים וכדומה, אבל בבגדי פריצות ממש, אפשר אף בלא הנהיגו עדין לפרוש – ואף בלא פרשו – יש לאסור. וצ"ע באיסור זה.

אבל למעשה הא ודאי בגדים אלו יש לאסור על הנשים מצד עצם הפריצות אף אם נימא שליכא בהו האיסור משום מלבושי נכרים. ובמלבושי אנשים אין שייך זה. ידידו, משה פיינשטיין".

 

מים חיים (הלוי) ג, כז, עמ' 119

בספר 'מים חיים' לרבי חיים דוד הלוי, ג, כז, עמ' 119, כתב ש"תלבושות של פריצות שנשים ישראליות לובשות, כדוגמת האופנות המודרניות, לא זו בלבד שאסורות משום צניעות, אלא אף גם זאת יש בהן איסור תורה נוסף משום 'ובחקותיהם לא תלכו'":

"כי הנה פסק הרמב"ם, כפי שצויין לעיל, שלא נדמה להם במלבושנו. ואיך יעלה על הדעת שסתם מלבוש של בני אותה מדינה ייאסר על ישראל הדרים שם? ומה נזק יכול לצמוח מזה לאמונתנו?

לכך כתב מהר"י קולון (בסימן פ"ח, והביא מרן בכסף-משנה שם, ובבית-יוסף סימן קע"ח) שלא נתכוין הרמב"ם לאסור אלא מלבוש המיוחד להם, ופירשו הישראלים ממנו משום צניעות או מפני דבר אחר. שכיון שנתיחד להם מפני פריצות, ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותם – אז כשלובשים הישראלים נראה כמודה להם ונמשך אחריהם. אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם, על דרך זו אין הישראל חייב להשתנות מן העכו"ם כלל ועיקר, עכ"ל.

אגב דרכנו למדנו, שתלבושות של פריצות שנשים ישראליות לובשות, כדוגמת האופנות המודרניות, לא זו בלבד שאסורות משום צניעות, אלא אף גם זאת יש בהן איסור תורה נוסף משום 'ובחקותיהם לא תלכו'":

 

הרב עובדיה יוסף

יביע אומר ח"ו יו"ד יד

בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד יד, נשאל אודות "בנות המופיעות בבית הספר תיכון דתי בחצאיות קצרות ביותר (מיני)", האם לעודדן ללכת עם מכנסיים או שעדיף שתלכנה בחצאיות אלו (למורת רוחו של מנהל בית הספר, שאין לאל ידו לדרוש מהן לבוא עם חצאית ארוכה כנדרש).

בתוך דבריו דן הרב עובדיה גם מצד איסור 'בחוקותיהם לא תלכו' בהליכה בחצאיות אלו, וכתב ש"נראה לפע"ד שכל ההולכות ע"פ האופנה השחצנית הזאת בחצאיות (מיני), עוברות גם על 'ובחקותיהם לא תלכו', שבכלל איסור זה שלא להדמות להם במלבוש המיוחד להם". ובאר שכיוון שישראל נצטוו להתלבש בצניעות, "הרי אופנה זו מיוחדת רק לגוים, והמתנהג ע"פ אופנה זו עובר על ובחקותיהם לא תלכו".

למסקנה, הרב עובדיה כותב שיש בלבישת חצאית מיני איסור תורה של 'ובחוקותיהם לא תלכו' (שלא כאג"מ שהסתפק בדבר, מדברי הרב עובדיה משמע שפשוט לו איסור זה):

"ב"ה. אדר א' תשל"ג. אל תשב פני משיחך, לפ"ק. לכבוד הרב… מנהל בית הספר תיכון דתי. הי"ו, שלום וברכה.

אודות בנות המופיעות בבית הספר תיכון דתי בחצאיות קצרות ביותר (מיני), ואין בידו למחות, כי לדאבון לבנו נפרצו גדרי הצניעות, ולא ישמעו לקול מורים. ושאל אם אין להעדיף מכנסים ארוכות על חצאיות כאלה, ובפרט בימות החורף שיש סיכויים סבירים שיסכימו לקבל עצה להעדפת מכנסים על החצאית.

(א) טרם כל ראיתי לנכון להסביר בקצרה חומרת הדברים בלבישת חצאיות קצרות כאלה… ונוסף לכל זה נראה לפע"ד שכל ההולכות ע"פ האופנה השחצנית הזאת בחצאיות (מיני), עוברות גם על 'ובחקותיהם לא תלכו', שבכלל איסור זה שלא להדמות להם במלבוש המיוחד להם, וכמ"ש הרמב"ם (בפרק יא מה' ע"ז ה"א). ומכיון שנצטוינו ללבוש בגדי צניעות ולהתרחק מבגדי פריצות, הרי אופנה זו מיוחדת רק לגוים, והמתנהג ע"פ אופנה זו עובר על ובחקותיהם לא תלכו.

ונודע מ"ש מהר"י קולון (שרש פח) והובא להלכה בבית יוסף יו"ד (סי' קעח), שאין לאסור משום 'ובחקותיהם לא תלכו' אלא בדבר ששייך בו פריצת דרך הצניעות ונהגו בו העכו"ם, הלא"ה אפי' היה מלבוש מיוחד לעכו"ם, אם אין מלבוש ישראל מורה על יהדות או צניעות יותר מאותו של עכו"ם – אין שום איסור לישראל ללבוש מלבוש הנהוג בין העכו"ם. ע"כ. וכ"פ הרמ"א ומהריק"ש שם.

ונמצא שההולכת בחצאית מיני, שהיא בגד בוגדים של פריצות נוראה, וכל מגמתה ללכת בדרכי האופנה לשמור ארחות פריז המביאה לידי זמה, בודאי שיש בזה הלאו של 'ובחקותיהם לא תלכו'. וכיו"ב כתב בשו"ת בית שערים (חיו"ד ס"ס רלו) ד"ה אלא. וע"ע בשו"ת ערוגת הבושם (חיו"ד סי' קלח אות ד). ובשו"ת אגרות משה (חיו"ד סי' פא). ובשו"ת משנה הלכות ח"ד (סי' קטו). ולכן מצוה רבה להוכיח עכ"פ את הבנות הלומדות בבית ספר דתי, ולשקוד על תקנת בנות ישראל להדריכן בדרכי הצניעות כמנהג אמותינו הקדושות. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב…

(ח) מסקנא דדינא, איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני, למינים ולמלשינים אל תהי תקוה), ואיסור זה יש בו גם לאו מן התורה, שנאמר: 'ובחקותיהם לא תלכו'. וכן אין להתיר לכתחלה לבנות ישראל ללבוש מכנסים, משום שהן בגדי שחץ ופריצות. ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות והנלע"ד כתבתי. בכבוד רב עובדיה יוסף ס"ט".

 

משנת יוסף ב, ויצא יב

ושנה הדברים בספר 'משנת יוסף' (שהוא שכתוב של שיעורי הרב עובדיה שהעביר במוצאי השבתות) ב, ויצא יב:

"וכל דבר שיש בו משום פריצות, יש בו גם כן משום 'ובחקתיהם לא תלכו', כי כן דרכם של הגוים ללכת בפריצות. ולכן אשה ההולכת בבגדי פריצות, מלבד שהיא מכשילה את הרבים בראיה האסורה וגורמת להם הרהורי עבירה הקשים מעבירה, עוד בה שעוברת גם כן משום 'ובחקתיהם לא תלכו'. ומצוה להוכיח את הנשים ההולכות בבגדי פריצות בדרכי נועם לבל ימשיכו לעשות כמעשיהם הרעים, ולהודיעם חומר האיסור בדבר, ולשון רכה תשבר גרם".

 

שיח נחום קח

בשו"ת שיח נחום קח, נשאל "האם מותר לאשה ללבוש בגד בצבע אדום", ולאחר שהביא את דברי המהרי"ק שהם מקור הדין, הזכיר את הסתפקותו של האג"מ, וכתב שזה לא רלוונטי ל"בגד אדום שאין בו החסרונות משום צניעות", ולכן יש להתיר כיום לבישת בגד אדום ש"עומד בגדרי הצניעות המקובלים". אולם מדבריו עולה שבגד לא צנוע יש לאסור, לכל הפחות מספק (של האג"מ), מדין 'בחוקותיהם לא תלכו':

"… מלשון המהרי"ק בתשובה הנ"ל מבואר שאין בכך לאו ד'ובחוקותיהם לא תלכו' אם דרך הלבוש הפכה להיות מצויה, וממילא אין בכך התדמות להם. ומותר להתלבש כך, ובתנאי שלא יהיה בכך שחצנות ועבירה על צניעות, כי אז ודאי הדבר אסור משום הלכות צניעות.

נמצא שאיסור על בגד יתכן בגלל סיבות אלה:

א. בגד מיוחד גם בצורתו וגם בצבעו לעבודה זרה או על כל פנים לדת אחרת. כמו שהיה נהוג לפנים לאנשי דת מוסלמים להתעטף בצניף ירוק, שיש בזה התכחשות של הלובש להיותו יהודי.

ב. בגד של פריצות ושחצנות, וזה יתכן בסוודר או שאר בגד של תצורה או חיתוך בלתי צנוע.

ומצאתי לאגרות משה (יו"ד ח"א סי' פא) שעמד על כך, וכתב: "אבל הבגדים שיש בהן פריצות ממש שנעשו מחדש בבגדי נשים, אף שבעוונותינו הרבים כיון שגם הישראליות מלובשות בהן גם מתחלה אין להחשיבן מלבושי נכרים מצד עצם הבגדים, אבל עצם הפריצות אולי יש להחשיב מחוקות העכו"ם, וממילא יש לאסור בגדים אלו לישראליות לבד עניין הפריצות מצד עצמו, גם מצד מלבושי נכרים. ומה שמצריך מהרי"ק בנדנוד פריצות ודרך גאוה גם שפרשו הישראלים ממנו משום צניעות, שמשמע דבלא פרשו ממנו ליכא איסור ולא אמרינן דיאסר משום דהפריצות גופה הוא חוק העכו"ם, אפשר הוא רק בנדנוד פריצות כהא דבגדים אדומים וכדומה, אבל בבגדי פריצות ממש אפשר אף בלא הנהיגו עדין לפרוש ואף בלא פרשו יש לאסור. וצ"ע באיסור זה. אבל למעשה הא ודאי בגדים אלו יש לאסור על הנשים מצד עצם הפריצות, אף אם נימא שליכא בהו האיסור משום מלבושי נכרים".

ואף שהזכיר בגדים אדומים, נראה שאין זה אלא משום שחוזר על דברי הרמ"א שציין להם ולא נכנס לגוף הדיון בדבר בגד אדום בזמן הזה. אולם, בגד אדום שאין בו החסרונות משום צניעות כדלעיל הנוגעים לכל בגד, כבר הכריעו גדולי האחרונים שאין בו איסור כלל (ראה דרכי תשובה סי' קעח ס"ק ז וס"ק טז).

לסיכום: בגד אדום שאינו עשוי באופן המיוחד לעבודה זרה ועומד בגדרי הצניעות המקובלים, אין איסור ללבשו בזמן הזה".

 

שבט הלוי ח"ב, סג

בשו"ת שבט הלוי ח"ב, סג, נשאל "אודות מה שנפרץ בזמנינו שהנשים לובשות מכנסיים". ותחילה דן מצד 'לא ילבש', ובסוף דבריו כתב שגם אם יתעקש אדם לומר שאין בזה 'לא ילבש', מכל מקום יש לאסור זאת משום 'בחוקותיהם לא תלכו', שהרי זה בגד של פריצות:

"כבוד ידידי ואהובי הרב הגאון הצדיק עמוד הטהרה והיראה כש"ת מוה"ר חי"ל דייטש שליט"א האב"ד דהעלמעץ, קליוולאנד יצ"ו. אחדשה"ט.

שורותיו היקרים קבלתי והאותיות שאלוני אודות מה שנפרץ בזמנינו שהנשים לובשות מכנסיים כאנשים, ומענה בפיהם, שכיון שהם משונים מאותן של אנשים – אין בו משום לא ילבש…

ואפילו יתעקש אדם נגד כל הנ"ל, ויאמר דאין במכנסים אפילו בדרך זה אלא גדר לבוש, לא גדר תקוני גברי… מ"מ עדיין אינו נפלט מאיסור גמור – הוא המבואר ברמ"א יו"ד סימן קע"ח, דאסור לצאת במלבוש פריצות. ועיין מהרש"ל ברכות כ' ע"א ד"ה כרבלתא, כתב: 'בערוך פירש מלבוש אדום כעין כרבלתא דתרנגולא, ואין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות, ומביא לדבר עבירה'. ע"כ. ולפירש"י נראה שהפריצות היתה שהלכה במלבוש חשוב בלי כסוי סרבל עליו. ואם זה נחשב לפריצות עד שמסרו נפשם על זה, כמבואר שם, ק"ו בן בנו של ק"ו בבגדים אלו שהם פריצות שאין כמותם – על אחת כו"כ. ואם לצערינו אין ביכלתינו להעמיד הדת על תלה בכל אלה הדברים, אבל ענין שאלתו שעדיין ב"ה לא נפרץ ברוב בתי ישראל הכשרים – עלינו לעמוד בפרץ בכל עוז, וה' אתנו.

הדוש"ת כל הימים, מצפה לנחמת ציון וירושלים".

 

לבושה של תורה ח"א ה, ה

בספר לבושה של תורה (לרב פסח אליהו פאלק, בעל שו"ת מחזה אליהו, ועוד) ח"א ה, ה, כתב ש"בגד העשוי משום פריצות דעריות, ודאי שיש בו ענינא ד'בחוקותיהם לא תלכו'". והביא את ה'דברי חיים' הנ"ל ואת דברי האג"מ הנ"ל ש"גם כן נוטה כך, אבל אינו קובע בה מסמרים". והוסיף שיש נפק"מ בזה שהדבר אסור משום 'בחוקותיהם', כי גם בגדים שמצד דיני הצניעות לא היינו אוסרים אותם, כיוון שסוף כל סוף הם נחשבים יחסית פרוצים (אף ש"הפריצות שבבגד הוא עדין"), והגויים נוהגים ללובשם, יש אוסרם משום 'בחוקותיהם'.

ולכן "הנשים הלובשות במקומנו שמלות ארוכות ביותר, ושמלות אלו לובשות אותן הנכריות בזמנינו כדי למשוך עליהן תשומת לב העוברי ושבים… עוברים בלבישתם בלאו ד'בחוקותיהם לא תלכו'". והוסיף ש"אפילו אין כוונת הבת ישראל בלבישת הבגד לשם פריצות, ואין כוונתה ככוונת העמים, מכל מקום הוי בכלל איסורא ד'בחוקותיהם לא תלכו'":

"איסורא ד'בחוקותיהם' בבגד הנוטה לפריצות דעריות.

בגד העשוי משום פריצות דעריות, ודאי שיש בו ענינא ד'בחוקותיהם לא תלכו', דהא האיסור ד'בחוקותיהם' הוי שאין לישראל להתדמות להם מחמת הגריעותא שבמעשיהם, ומה לי בגד המיועד לגאוה או בגד המיועד לעריות?

ועי' תשובת דברי חיים ח"א סימן ל' דפשיטא ליה שיש בבגדי פריצות משום 'בחוקותיהם לא תלכו', ובאמת כן משמע מהמשך דברי המהרי"ק שהעתקנו לעיל סוף או ב'. ועי' תשובת אגרות משה יו"ד ח"א סי' פ"א בסופו, שגם כן נוטה כך, אבל אינו קובע בה מסמרים [והגם שיש עוד כמה איסורים שעוברים בלבישת בגד של פריצות, וכמו 'ולא יראה בך ערות דבר', 'קדושים תהיו', 'לא תחמוד'… מכל מקום יש עוד איסור שבא מכח ההלכה הכללית של 'בחוקותיהם לא תלכו', שכמובן כולל הרבה יותר מבגדי פריצות בלבד. ועוד, דגם כאשר הדרגה של הפריצות שבבגד הוא עדין כל כך עד שאפילו לנשים לא היה בו איסור אי לאו דנעשה חוקות הגוי להתלבש כך, בכל זאת אית ביה איסורא ד'בחוקותיהם'…

ולפי זה, נראה לענ"ד שאלו הנשים הלובשות במקומנו שמלות ארוכות ביותר, ושמלות אלו לובשות אותן הנכריות בזמנינו כדי למשוך עליהן תשומת לב העוברי ושבים, וכידוע, לא רק דאסור מטעם פריצות ואיסורא ד'ולא יראה בך ערות דבר', וכמבואר בסמ"ק מצוה נ"ז, אלא דעוברים בלבישתם בלאו ד'בחוקותיהם לא תלכו', דאין לבת ישראל להתדמות לדרכי העמים בעינים הנוטים לפריצות. ואפילו אין כוונת הבת ישראל בלבישת הבגד לשם פריצות, ואין כוונתה ככוונת העמים, מכל מקום הוי בכלל איסורא ד'בחוקותיהם לא תלכו', דבגד זה מיוחד לתרבות הנכרים, ולא יהא לישראל חלק בהם…".

 

בהמשך דבריו שם (ד"ה: 'איברא') כתב שגם האג"מ מודה במלבושים כגון חצאית עם שסע, שאף שהיהודיות התחילו ללובשה מיד עם צאתה לחנויות, ואפילו "אצל הרבה כשרות… התחילו ללובשו", עם כל זה יש איסור 'בחוקותיהם' בלבישתן גם לאג"מ. משום ש"מה שפרוצות חפשיות עושות, זה גופא מכלל חוקות הגוים הוא, דגם הם חיים עם תרבות שהיא זרה לגמרי לרוח ישראל סבא, ושורש מעשיהם ביצרא דעריות הוא":

"איברא, לענ"ד יודה האג"מ שבגד של פריצות כמו חצאית עם שסע הנמכרת בחנויות, ומיד עם הופעתה קנו אותה גם הרבה יהודים חפשים או חסירי רגש הצניעות, ובמשך הזמן נתפשט הבגד יותר ויותר בין העם, עד שבמשך הזמן נתקלקלה רגש הצניעות בענין זה גם אצל הרבה כשרות, והתחילו ללובשו גם אלו שאינן פרוצות בעצם, ואינם חפשיות [והיה מציאות כזה שאשה חבושה פאה נכרית כשרה על ראשה, ובכל זאת יש לה שסע בשמלתה], בכל כזה ברור לענ"ד דגם להאג"מ יש בו משום 'בחוקותיהם'. דמה שפרוצות חפשיות עושות, זה גופא מכלל חוקות הגוים הוא, דגם הם חיים עם תרבות שהיא זרה לגמרי לרוח ישראל סבא, ושורש מעשיהם ביצרא דעריות הוא, שכדי למלאות צרכיהם המציאו דברים כמו השסע או השמלה הקצרה או החצאית הצרה המבליטה את הגוף, ושאר תועבות כאלה. ולכן באופן כזה לכו"ע חל על בגד כזה איסורא ד'בחוקותיהם לא תלכו'".

 

רבבות אפרים ז, שנה

בשו"ת רבבות אפרים (לרב אפרים גרינבלט, תלמיד הרב פיינשטיין), ז, שנה, הביא את דברי הרב פאלק הנ"ל והסכים לדבריו, ובסיום דבריו כתב ש"יש אם כן להזהיר הבנות והנשים שאיסור גמור הוא ללבוש חצאות שמעל הברך…":

"סימן שנה.

ובחוקותיהם לא תלכו

הנני מעתיק פה מחוברת 'יודעי העתים' שיוצא לאור על ידי ישיבת בית יוסף גייטסהעד אנגליה, פורים תשנ"ה חלק מ"ה שכתב ידידי הרה"ג ר' פסח אליהו פאלק שליט"א בעמוד ע"ב וז"ל:

דברי האג"מ דגם להגר"א מותר ללבוש בגדים כשרים שלובשים הנכרים; ועי' באג"מ יו"ד ח"א סס"י פ"א מש"כ בהיתר לבישת בגדים שלובשים הנכרים, ומבאר שם שאין בזה משום איסורא ד'בחוקותיהם לא תלכו' מאחר דמיד מתחילת הופעת המלבוש בעולם לבשו אותו בין נכרים ובין יהודים, ולא נקבע על הבגד שם "בגדי נכרים", ולכן זה מותר גם להגר"א הג"ל, ע"ש היטב בדבריו. ודבריו היקרים נאמרו בנוגע לבגדי אירופא שלובשים יהודים שבאו מפולין, ולהגר"א יש לכאורה בזה איסור דבחוקותיהם מאחר דלמדו ללבוש כן מהעמים. ולזה כתב האג"מ שבזה בין הנכרים ובין היהודים (להבדיל) התחילו ללבוש בגדים אלו יחד, ולכן אין זה ענין שבו ישראל מחקה תלבושת הגוים.

איברא, לענ"ד יודה האג"מ שבגד של פריצות כמו חצאית עם שסע שנמכר בחנויות שבארה"ב, ומיד עם הופעתו גם הרבה יהודים חפשים או חסירי רגש הצניעות קנו אותו, ובמשך הזמן נתפשט הבגד יותר ויותר בין העם עד שבמשך הזמן נתקלקל רגש הצניעות בענין זה גם אצל הרבה כשרות, והתחילו גם הן שאינם פרוצות בעצם ואינם חפשיות ללבוש אותו. בכל כזה ברור לענ"ד דגם להאג"מ יש בזה משום 'בחוקותיהם', דמה שפרוצות וחפשיות עושות הוא עצמו חלק מכלל חוקות הגוים הוא, דגם הם חיים עם תרבות שהיא זרה לגמרי לרוח ישראל סבא, ושורש מעשיהם ביצרא דעריות הוא, שכדי למלאות צרכיהם המציאו דברים כמו השסע או השמלה הקצרה או החצאית הצרה המבליטות את הגוף ושאר תועבות כאלו. ולכן באופן כזה חל לכו"ע על בגד כזה איסורא דבחוקותיהם לא תלכו. עכ"ל.

ויש אם כן להזהיר הבנות והנשים שאיסור גמור הוא ללבוש חצאות שמעל הברך, וצריך שתכסה כמה אצבעות למטה מהברך, וגם כן לא שמלה עד הנעלים כי כל זה הם להרבות זימה, ועלינו להזהר בזה ושהצניעות תהיה כדרך שבנות ישראל תמיד נהגו, ובבית יעקב מלמדים אותם הדרך הנכונה, אבל בבית ספר אחר לא כ"כ דתי אז לא אומרים להם כלום וחבל. ואצל בתי הספר של החסידים לבנות שם באמת לובשים בצניעות גמורה כבית יעקב ששרה שנירר ע"ה יסדה, וזכותה רב, ובזכות הצניעות תבא הגאולה השלימה בב"א.

המחבר רבבות אפרים".

 

הרב אבינר – פסקי שלמה ב, יו"ד 'לא ילבש' (עמ' 78-79)

בספר 'פסקי שלמה ב, יו"ד 'לא ילבש' (עמ' 78-79) נשאל לגבי מספר דוגמאות של תכשיטים שיהודיות (וגם יהודים) נוהגות ללבוש ויש בהם צד של חוסר צניעות, האם מותר ללובשם, והשיב שיש בזה איסור של 'בחוקותיהם לא תלכו':

"הגדרת חוקות הגויים

ש: מה ההגדרה של חוקות הגויים שהם אסורים?

ת: כל דבר שאין לו טעם וכל דבר לא צנוע. שו"ע יו"ד קעה…".

ניקוב חורים באוזניים לנשים

ש: האם מותר לאישה לשים עגיל באוזניים? ומה עם עגילים ששמים במקומות שונים בגוף?

ת: המהרי"ק (ס' פח) אומר שחוקות הגויים כוללים דברים שהינם שחץ וגאווה. עגיל במקום רגיל באוזן מותר, עגיל במקום לא רגיל שמושך תשומת לב – אסור.

ש: למה האוזן נקראת מקום רגיל? אולי פעם זה לא היה רגיל והיום כן? יכול להיות שעגיל במקום אחר יהפוך לרגיל?

ת: הולכים ע"פ המציאות של הזמן הנהוגה בקרב קהל שומרי התורה והמצוות.

נזם

ש: האם מותר לעשות נזם באף? הרי רבקה עשתה!

ת: לא. אסור משום חוקות הגויים, מדין שחץ. וכן עגיל בטבור, בלשון, בגבה וכדומה.

בזמן רבקה אמנו, זה היה דבר רגיל (עי' שו"ת שאילת שלמה א, שלט אות ב).

ש: מותר לבת לענוד צמיד ברגל?

צמיד ברגל

ת: בתנאי שהוא צנוע ואינו מושך תשומת הלב (שו"ת שאילת שלמה ד רפד).

עגיל לגבר

ש: האם מותר לגבר לשים עגיל באוזן?

ת: לא. איסור תורה של חוקות הגויים משום שחץ (שו"ע ורמ"א יו"ד קעח. קיצור שו"ע גב)".

 

תשובות והנהגות א, קלו

בשו"ת תשובות והנהגות א, קלו, נשאל "אם מותר לאשתו ללבוש שמלה אדומה", והשיב ש"לאו דוקא אדום אסור, אלא כל לבוש בולט שאשה מתלבשת בהם וגורם שיסתכלו במיוחד בה, זהו פריצות ואסור". וכתב שכיום "התחילו ללמוד מדרכי העכו"ם, שכל מגמתם ב"מאדע" שיסתכלו בהם, וטומאתם התפשטה ונכנסה בדרך אחורנית לחרדים", ומלבד שזה אסור מצד הפריצות, "נראה שזהו בכלל אסור לאו "ובחקותיהם לא תלכו":

"שאלה: אם מותר לאשתו ללבוש שמלה אדומה

בברכות (כ א) דראב"א קרעיה לנכרית דלבשה כרבלתא בשוקא, ופירש בערוך: 'בגד אדום, שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו, ומביא לידי פריצות'. הרי מפורש שאסור ללבוש בגד אדום.

ומיהו נראה דלאו דוקא אדום אסור, אלא כל לבוש בולט שאשה מתלבשת בהם וגורם שיסתכלו במיוחד בה, זהו פריצות ואסור, ד' ישמרנו מהם, ואין זה משנה כלל באורכם וגודלם, וראוי לקורעה, וכמבואר בש"ס התם לענין אדום שאסור מפני שצנועות לא נהגו כן, שהוא לבוש בולט שיסתכלו בה, וזהו פריצות.[1]

וכהיום התחילו ללמוד מדרכי העכו"ם, שכל מגמתם ב"מאדע" שיסתכלו בהם, וטומאתם התפשטה ונכנסה בדרך אחורנית לחרדים, וטמא טמא יקרא. ואסור ללמוד ממעשיהם, שמלבד אסור פריצות נראה שזהו בכלל אסור לאו "ובחקותיהם לא תלכו"….".

 

הסוברים שהדין תלוי ב"הערכת המציאות" (אם הנשים חושבות שזו חומרה או אסור מן הדין)

את צנועים חכמה – פרק 'חוקות הגויים והשלכותיהן לגבי צניעות'

בספר 'את צנועים חכמה' לרב שמואל הבר, בפרק 'חוקות הגויים והשלכותיהן לגבי צניעות', דן באריכות בגדרי חוקות הגויים בהקשר של בגדי פריצות (ובפרט מכנסיים לנשים), ובעמ' רמב – לאחר שהביא את דברי האג"מ והיבי"א הנ"ל – כתב שדעתו היא ש"תלוי הדבר בהערכת המציאות". שכן אף שבציבור החרדי אין תופעה של לבישת מכנסיים לנשים, הרי שבציבור הדתי לאומי התופעה קיימת.

ולפיכך יש לבחון האם התופעה נובעת מכך שהנשים סוברות שזו חומרה לא ללכת עם מכנסיים, ואזי לפי זה בציבור הדתי הליכה עם מכנסיים לא נחשבת לפריצות ממש אלא רק "נדנוד פריצות", ולא יהיה בה משום 'בחוקותיהם', או שהיא נובעת מתוך זלזול באיסור, אף שידוע לכל שזה איסור, ואזי עדיין יש להגדיר הליכה עם מכנסיים כמעשה פריצות שיש בו גם איסור מצד 'בחוקותיהם לא תלכו', כיוון שהנשים המדקדקות בצניעות היהודית נמנעות מכך:

"לדעתי תלוי הדבר בהערכת המציאות. וודאי שבציבור החרדי אין נשים לובשות מכנסיים, אך בציבור המכונה "דתי לאומי" הדבר מעט יותר פרוץ, שכן אמנם בחלק היותר מדקדק במצוות שבו אין נשים לובשות מכנסיים, אך לגבי חלק נכבד של ציבור זה שאלתי אצל יודעי חן ונאמר לי כי הדבר תלוי בתקופות: יש עליות ומורדות, ועיתים חלים ועיתים שטיא, ולצערנו היום הדבר רווח יותר.

במצב זה קשה לי להעריך מה הטעם שנהגו קולא בלבישת מכנסיים. מצד אחד אפשר שהדבר נעשה כיון שסוברות שהוא רק חומרא וכמו שכתב ביביע אומר שהוא לכתחילה ומפרשות שהוא חומרא בעלמא ושייכת רק למדקדקות במצוות, וכראיה לכך יש להביא את העובדה שנמצאות נשים רבות שהולכות במכנסיים ובכיסוי ראש, הא קמ"ל שחושבות שהוא חומרא בעלמא. אולם מאידך גיסא אפשר לומר כי נשים אלו מבינות שלבישת מכנסיים אסורה, ועכ"ז לובשות מכנסיים למרות ההלכה האוסרת, וכמו שבזמנו הלכו נשים רבות בגילוי ראש למרות הדין המפורש שהיה ידוע.

נ"ל כי פסיקת ההלכה בנדון זה תלויה בהערכת המציאות, לפי שתי האפשרויות הנ"ל. אם הערכת המציאות היא כפי שכתבנו באפשרות הראשונה, שהנשים חושבות שאין בלבישת מכנסים איסור גמור אלא חומרא בלבד, הרי שהמנהג שהוא "נדנוד פריצות" עדיין לא פשט, וממילא אין כאן חוקות הגויים. אולם אם הערכת המציאות היא כפי האפשרות השנייה, שיודעות שיש איסור בדבר ועכ"ז לובשות מכנסים, הרי שאין להתחשב כלל בנשים שהן פורקות עולנו, וכיון שהמדקדקות במצוות נהגו שלא ללבוש מכנסיים, הפך הדבר, לפי הגדרת המהרי"ק, לבגד שפרשו בנות ישראל מצד צניעות, והוא אסור מצד חק הגויים".

 

ובהמשך, בעמ' רמז, חזר על עיקרון זה, והוסיף ש"כל צורת לבוש האסורה מדאורייתא או מדרבנן או משום מנהג", עוברים עליו גם משום 'חוק הגויים', גם אם אינו מתכוון לחקות את הגויים.

עוד כתב שבמקומות שבהם לא נוהגים ללכת עם שוק חשופה, ההולכת כך עוברת על איסור 'חוקות הגויים'. והוסיף שהנפק"מ בזה היא "גם לגבי ספקות", כיוון שמדובר על ספק דאורייתא.

עוד כתב לגבי הליכה במכנסיים שזו נחשבת פריצות גמורה, ושהחזו"א, צי"א וישכיל עבדי אסרו זאת, והוא אינו יודע מדוע לא הזכירו שיש בזה גם איסור של 'בחוקותיהם לא תלכו'. וכתב עוד שאפשר שגם אם לבישת מכנסיים לא נחשבת לפריצות גמורה אלא רק 'נדנוד' של פריצות, כיוון שבפועל המדקדקות במצוות פרשו ממנו, הרי שלמהרי"ק יש בזה איסור של 'בחוקותיהם':

"א. כיון שלפי המהרי"ק אחד המאפיינים של מלבושי הגויים הוא הפריצות, וכל מלבוש שפרשו ישראל ממנו משום צניעות, וממילא המשמעות היא שהוא מוגדר כמלבוש פריצות, ואפילו דבר שיש בו רק נדנוד פריצות (כהגדרת האגרות משה] כבגד אדום, הלובשו עובר משום 'חוק הגויים'. מכאן שכל צורת לבוש האסורה מדאורייתא או מדרבנן או משום מנהג, עוברים עליו גם משום 'חוק הגויים', גם אם אינו מתכוון לחקות את הגויים, כך שמנהג יכול להפוך לאיסור דאורייתא. וכך כתב הגר"ע יוסף לגבי חצאיות הנקראות מיני….

ב. במקומות שנהגו שלא כפסק המ"ב בהגדרת שוק, וסוברים כי גם חלק הרגל מהברך ולמטה מוגדר כשוק, הרי שההולכת כשחלק זה של הרגל מגולה או בגרביים שקופים – עוברת גם על חוקות הגויים.

ג. הנ"מ תהיה גם לגבי ספיקות, כיון שאם עוברים גם על האיסור של חוק הגויים הוא הופך לספק דאורייתא. [לסוברים שהוא דאורייתא].

ד. לבישת מכנסיים ארוכים לנשים, כתבנו במאמר 'לא ילבש' שהעיקר כהפוסקים שאסרו אותם מצד צניעות ולא מצד איסור של לא ילבש, וכי ישנם פוסקים הסוברים כי הוא רק "נדנוד פריצות" או מצד צניעות, ולכן הקלו בשעת הכרח ללבוש מכנסיים.

וכתבנו כי לדעתנו הוא פריצות גמורה, וכך הבאנו בשם החזון איש, הציץ אליעזר וגם הישכיל עבדי [ואיני מבין מדוע לא הזכירו שאסורים גם מצד חוק הגויים].

מצאתי בשבט הלוי שכתב…

גם לסוברים שהוא רק "נדנוד פריצות" או שאסור מצד צניעות, יש צד גדול לומר שהמדקדקות במצוות פרשו ממנו, ולכן יש בו גם איסור של חוק גויים, וכתוצאה מכך לא יהיה ניתן להקל בלבישתם אפילו במקום הכרח.

גם לדברינו, לבישת מכנסים בבית או בשיעור התעמלות שיש בו רק נשים מותרת כפי שכתבנו לעניין לבישת בגד אדום בבית".

 

הסוברים שאין איסור באופנה הרווחת גם בקרב היהודים ולא נועדה לחקות

אבוא ביתך, פרק ז, עמ' 159-162

בספר 'אבוא ביתך' פרק ז, עמ' 159-162 סקרו הרבנים דוד ואברהם סתיו את מקורות דין 'חוקות הגוים' ביחס לבגדי פריצות, החל מהמהרי"ק, דברי חיים, בית שערים ומשנה הלכות (הנזכרים להלן), הרב פיינשטיין והרב עובדיה יוסף.

בעמ' 161, כתבו על סמך דברי המהרי"ק, שהגדיר את איסור חוקות הגויים בבגדי פריצות בכך שהיהודים פרשו ממנו, שבגד שהיהודים לא פרשו ממנו, אינו בכלל האיסור. וכתבו שכן היא דעת ה'בית שערים' וה'משנה הלכות' (עי' להלן הערה 2 בנוגע לזה):

"לגבי גדרי הלבוש שנאסר משום חוקות הגויים, כבר כתב המהרי"ק… "דלא נאסר אלא במלבוש שכבר נתייחד אליהם ופרשו הישראלים ממנו משום צניעות", וממילא אין מקום ליישם את האיסור בבגדים שמלכתחילה לא פרשו מהם ישראל. וכן כתב בשו"ת בית שערים… לאור זאת קבע הרב מנשה קליין… כי כל דברי שאינו אלא משום מאדע אין בו משום 'ובחוקותיהם'".

 

והוסיפו בהערה 45 שם, שאין מקום לטעון שלעניין זה לא מתחשבים בנוהג הלבוש בקרב הציבור שאינו מקפיד על ההלכה:

"אין לומר שיהודים שאינם מקפידים על ההלכה ייחשבו כגויים לעניין זה, שהרי הראשונים התלבטו האם יש לכלול בַאיסור גויים שאינם משבעת עממי כנען, וכן האם הוא כולל גם אומות שאינן עובדות עבודה זרה, וברור מדבריהם שאין הוא מתייחס ליהודים (ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חוקות הגוים' אות א)".

 

בעמ' 162 כתבו ביחס לדברי הרב פיינשטיין ש"החידוש והדוחק שבדבריו גלויים למעיין":

"החידוש והדוחק שבדבריו גלויים למעיין, ואף הרב פיינשטיין עצמו לא סמך למעשה על סברה זו, אלא הותיר אותה ב"צריך עיון" ".

 

בסיכום הפרק (עמ' 170) כתבו בסעיף ד' תת-סעיף 2, ביחס ללבוש שאינו צנוע, ש"כאשר מדובר באופנה הרווחת במידה שווה בקרב יהודים, ואין כוונה להידמות לגויים דווקא, נראה שאיסור זה איננו קיים":

"חוקות הגויים – היצמדות לאופנה של פריצות המיובאת מאומות העולם נחשבת כהליכה בחוקות הגווים; אולם כאשר מדובר באופנה הרווחת במידה שווה בקרב יהודים, ואין כוונה להידמות לגויים דווקא, נראה שאיסור זה איננו קיים".

 

פוסקים הסוברים שאין איסור 'חוקות הגויים' בהתלבשות באופנת המודרנה[2]

בית שערים יו"ד רלו

בשו"ת בית שערים יו"ד רלו, נשאל "על מה סומכין עכשיו שמגדלין השערות בשפה העליונה ומספרים כל הזקן כמו שעכו"ם עושים", כלומר שהיו משאירים את השפם ומורידים את הזקן כמנהג הגויים.

ה'בית שערים' מבאר שמדברי המהרי"ק עולה שאין בזה איסור שכן מנהג זה "אינו חק בלי טעם, רק להתנאות ולהתיפות ככל המאדעס, ואין בו משום 'ובחוקותיהם'", "שלא נאסר אלא מלבוש שכבר נתיחד להם, ופירשו ישראלים ממנו מפני צניעתן", אבל כאן "התחילו בזה נכרים וישראלים בפעם אחת" ולכן זה לא נחשב ש"מינייהו ילפינן" וממילא אין בזה איסור 'בחוקותיהם', שהרי כבר כתב היעב"ץ "שבעוונותינו הרבים בכל המאדעס היהודים קודמין". והוסיף ש"אף שהוא שחץ וגאוה ועזות פנים, כיון דאין בו שורש איסור, ואינו מצד אמונתם, וגם אין כל הגוים במדינה עושים כן".

עוד כתב הבי"ש להתיר על פי הב"ח שכותב שכאשר מתלבש כגויים כי גנאי הוא לו להיות שונה מהם אין בזה איסור של 'בחוקותיהם', ו"אם כן בנדון דידן נמי, אין מכוונין רק כדי שלא יהיה להם גנאי אם לא ידמו להם, ושרי":

"שיל"ת ב' איפאלא עש"ק וירא תרנ"ז לפ"ק…

יקרת מכתבו מן יום ב' לך הגיעני בזמנו, אבל הייתי טרוד בטרדות רבות אשר לא נתננו די השיב וכו'. עכשיו אמרתי לשמח לבבו עכ"פ בד"ת.

ואשר הרעיש על מה סומכין עכשיו שמגדלין השערות בשפה העליונה ומספרים כל הזקן, כמו שעכו"ם עושים, ואפי' בחורים בישיבה ובניהם של המכונים 'חסידים' עושין כן באין מוחה. והרי למ"ש הרמב"ם ברפי"א מהלכות ע"ז: 'אין הולכין בחוקות העכו"ם וכו' ולא בשיער וכו", ומסיים דלוקה, ע"ש, ואם כן לדבריו עוברים בכל רגע בלאו ד'ולא תלכו בחוקות הגוים'!

… ואמנם בגוף הדין, הרי כבר כתב מהרי"ק שורש פ"ח, הביאו ב"י סי' קע"ח, דאין איסור משום 'ובחוקותיהם' אלא בדבר שהוא חק בלי טעם, או דבר אשר שייך בו פריצות דרך צניעות וענוה. ואם כן בנדון דידן אינו חק בלי טעם, רק להתנאות ולהתיפות ככל המאדעס, ואין בו משום 'ובחוקותיהם'. ואי משום שהוא דרך פריצות, הרי כבר דייק מהרי"ק שם מלשון הרמב"ם, שכתב "ולא ילבש במלבוש המיוחד להם" ולא כתב "במלבוש הדומה להם" שלא נאסר אלא מלבוש שכבר נתיחד להם, ופירשו ישראלים ממנו מפני צניעתן, או דבר אחר שכמין שנתיחד להם מפני גיותן, ופירשו ישראלים ממנו מפני יהודתן, אז כשלובשו הישראלי נראה כמודה להם ונמשך אחריהם. אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם, ע"ד זה אין ישראל חייב להשתנות כלל, ע"ש.

מבואר דדוקא אם כבר נהגו בו הגויים מקדם, ולא ישראל, רק אדרבה – פירשו מזה, ואם כן מינייהו ילפינן – אז אסור משום 'ובחוקותיהם', אבל אם התחילו בזה נכרים וישראלים בפעם אחת, דלא מינייהו ילפינן – לא, כדאמרינן סנהדרין נ"ב…

מ"מ דברי מהרי"ק נראה דתרווייהו איתנהו: דבר שהוא חק בלי טעם – אסור אפי' לא קדמו הם, אבל דבר שאינו חק בלי טעם – אין איסור אלא אם כן קדמו הנכרים. ואם כן אנן בדידן תרווייהו ליתנהו, דאינו חק בלי טעם, וגם לא קדמו הגוים. והראני בני הרבני החו"ב מו"ה יודא לבי נ"י, מה שכתב היעב"ץ בסידור שלו בדיני ט"ב חלון ז', שבעוונותינו הרבים בכל המאדעס היהודים קודמין…

אלא שמצאתי לב"ח סי' הנ"ל שכתב וזה שכתב הרמב"ם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם והוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה… אבל בנדון דידן, אף שהוא שחץ וגאוה ועזות פנים, כיון דאין בו שורש איסור, ואינו מצד אמונתם, וגם אין כל הגוים במדינה עושים כן – שפיר יש לומר כנ"ל, דלית ביה משום 'ובחוקותיהם'.

ועוד, דהרי כתב הב"ח דמשו"ה התירו לקרובי מלכות, ד'ובחוקותיהם לא תלכו' לא משמע אלא שרוצה להתדמות ולנהוג כמותם, שנראה שמודה לדתם, אבל מי שאין דעתו להתדמות להם, אלא שצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להם – זה לא אסרה תורה וכו', ע"ש. ובספר שערי דעה כתב שגם ב"י כוון לזה בתירוץ א'. ואם כן בנדון דידן נמי אין מכוונין רק כדי שלא יהיה להם גנאי אם לא ידמו להם, ושרי.

ויש לצרף ג"כ דעת הרא"ם שהביא הב"ח, והגמי"י שהביא ב"י, דלא שייך 'ובחוקותיהם' אלא במה שמנו חכמים בגמ' ובתוספתא, ולא בדברים אחרים. ועיין חת"ס או"ח סוס"י קנ"ט, ולכן השתיקה יפה, אף שהוא דרך שחץ וגאוה. ואם אין הדבר ברור לך כאחותך שהיא אסורה לך – אל תאמרהו, ועכ"פ אינו דבר המפורש בתורה מהו 'חוקותיהם', ולדעת ב"י וב"ח ודרישה וד"מ הכתוב מסרו לחכמים, ולא עדיף מתוספת יום הכיפורים דאמרינן ביה 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין', כמבואר באו"ח סי' תר"ח [עיין ריב"ש הנסמן]. אבל שומר נפשו ירחק מזה, ויקיים: "והדרת פני זקן", ואדיר ונאור יאר פניו אתנו סלה, ונהיה לו לעם סגולה, עד יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה, ויבנה עיר ד' על תלה, כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת באהבה כלולה.

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל".

 

משנה הלכות חלק ד סימן קטו, ב

בשו"ת משנה הלכות חלק ד סימן קטו, ב, נשאל האם יש במלבושי ה"מודערן" (מודרנה) משום 'בחוקותיהם לא תלכו'. ותחילה הביא את דברי המהרי"ק והאחרונים שהביאוהו להלכה, וכן את דברי הט"ז שהכל לפי המקום והזמן, וכתב שזה "מוסכם מכל הפוסקים".

אחר כך הביא את דברי הטוטו"ד שמחמיר בדין זה, וכתב שאף הוא לא החמיר "אלא ברוצה להתדמות להם, אבל כשלובש מלבוש שלובשים ישראלים ועכו"ם, ואינו רוצה להתדמות להם אלא משום המאדע שלובשים בעונ"ה… אין בו משום 'ובחוקותיהם', אלא הוא ענין של שחץ ככל הענינים של המאדע בלע"ז".

בהמשך הביא את דברי הב"ח שכל שאינו מתכוון להידמות להם אינו עובר איסור. וכתב ש"כל זה קשה להבחין, ותלוי בכוונה כמובן, וגם תלוי במקום ובזמן והאדם".

לסיום כתב שלמהרי"ק רק אם מתדמה לגמרי לגויים עובר באיסור, אך אם יש היכר כלשהו מהגויים – כבר לא עבר איסור. וזו הסיבה שאנו רואים שיהודים קונים בגדים בחנויות של גויים "ואין פוצה פה ומצמפף", כי כל שיש היכר, ואינו מתכוון להידמות להם – מותר:

"מלובשים מלבושי מודערן אי עוברים משום ובחוקותיהם לא תלכו

עוד להנ"ל

ב) ובדבר שאלתו על החליפות (סוטס בלע"ז) שלובשים קצרים כדרך הנקראים מאדערן, וכנפי המלבוש עגולים ולא מרובעים, אי יש בהם משום איסור של 'ובחוקותיהם'.

הנה שאלה זו מסובכת היא מאד, ואי אפשר לפתרה בדרך אחד, כי דין זה תלוי בתנאים במקום ובזמן ובכוונת ישראל ובכוונת עכו"ם. יש מקום שאסור ויש מקום שמותר, ויש שמותר לאחד ואסור לשני, ואסור לזה ומותר לשני, ויש זמן שאסור ויש זמן שמותר הכלל שצריך לזה כמה תנאים.

והנה המהרי"ק שהבאתי לעיל כתב דחוקת הגוי תלוי בב' טעמים: מה שנהגו הגוים משום חק אסור, ומשום פריצות נמי אסור. והנה ודאי כי דבר זה נשתנה לפי המקום והזמן, ועיין רמ"א יו"ד סי' קע"ח לענין מלבושים בשם מהרי"ק, דאסור לבני ישראל לצאת בהם. והפמ"א ח"ב סי' קכ"ב אוסר ללבוש בגדים לבנים בזמן הזה. ועיין מרכבת המשנה שם ובקובץ תורה מציון שנה ה' חוברת ב' הביא בשם הגאון ר' יצחק אלחנן באיש שעשה בגדי חתונה לבנו והמה של משי אדום יקרים מאד, אם רשאי ללבשן מכח דברי מהרי"ק ורמ"א הנ"ל. והשיב דבזמן הזה שאין דרך עכו"ם ללבוש בגדים אדומים דוקא, אין זה חוקת הגוי, ומותר לישראל ללובשן (אף כי אני קבלתי מאבותי ורבותי ז"ל דגם בזמן הזה עד היום בנות ישראל מקפידין שלא ללבוש בגדים אדומים). ועי' ט"ז שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם, מה לי כך ומה לי כך, כי המדינות חלוקות במנהגם בזה. וכ"כ המנ"ח, ומוסכם מכל הפוסקים, וממילא ליכא לפסוק בזה על הכלל אלא על כל פרט.

והנה בשו"ת טוטו"ד קמא יו"ד סי' קפ"ח האריך לברר שישראל מחוייבים להיות מצוינים במלבושיהם, ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. ואותן הלובשין במלבושי עכו"ם מפני שרוצים לדמות לנכרים – דינם כמומרים ונחשבים כעכו"ם, ע"ש. ועיין שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' נ"ה. והנראה דהחמירו מאד בדבר זה, אלא דמ"מ אף הם לא החמירו אלא ברוצה להתדמות להם, אבל כשלובש מלבוש שלובשים ישראלים ועכו"ם, ואינו רוצה להתדמות להם אלא משום המאדע שלובשים בעונ"ה, אף שאין בזה ממדת חסידות – לא מיניה ולא מקצתיה – מ"מ אין בו משום 'ובחוקותיהם', אלא הוא ענין של שחץ ככל הענינים של המאדע בלע"ז. אבל אין בענין של מאדע דין ד'בחוקותיהם', וכמו שדייק מהרי"ק הנ"ל מלשון הרמב"ם ז"ל, שכתב 'ולא ילבש במלבוש המיוחד להם', ולא כתב 'במלבוש הדומה להם', שלא נאסר אלא במלבוש שכבר נתיחד להם, ופירשו ישראלים ממנו מפני צניעותן או דבר אחר, אז כשלבשו הישראלי נראה כדומה להם ונמשך אחריהם. אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם, על דבר זה אין ישראל חייב להשתנות כלל, ע"ש.

ובשו"ת בית שערים למרן כק"ז יו"ד סי' רל"ו כתב ג"כ כעין זה, וז"ל: 'דדוקא אם כבר נהגו הגויים מקדם, ולא ישראל, רק אדרבה – פרשו ישראל מזה, וא"כ מינייהו ילפינן – אז אסור משום 'ובחוקותיהם'. אבל אם התחילו בזה נכרים וישראלים בפעם אחת, דלא מינייהו ילפינן – לא… ולכן פי' דאין אוסר אלא בדבר שהוא חוקה בלא טעם, ואין לו מבא בדרכי הטבע.

מ"מ ממהרי"ק נראה דבעי דתרווייהו איתנהו ביה: דבר שהוא חק בלי טעם – אסור אפילו לא קדמו הם, ודבר שאינו חק – אינו אסור אלא אם קדמו הנכרים. ומרן ז"ל הביא שם מה שכתב היעב"ץ בסידור שלו דיני ט"ב חלון ז', שבעוה"ר בכל המאדעס היהודים קודמין, ע"ש. וא"כ כל דבר שאינו אלא משום מאדע, אין בו משום 'ובחוקותיהם'.

ועוד בו, שהרי כתב הב"ח דמשום הכי התירו לקרובי מלכות, משום ד'בחוקותיהם לא תלכו' לא משמע אלא שרוצה להתדמות להם ולנהוג כמותם, שנראה שמודה לדתם. אבל מי שאין דעתו להתדמות להם, אלא שצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם כדי שלא יהא גנאי אם לא ידמה להם – זה לא אסרה תורה. ובספר שערי דעה כתב שגם ב"י כיון לזה בתי' א', וא"כ בנידון דידן נמי ודאי אין מכוונין רק כדי שלא יהיה להם גנאי אם ילבשו מלבושים ארוכים, וליכא איסור. אלא דמ"מ אותן שלובשים מלבושים ארוכים משום צניעות, ואח"כ משנים להתדמות להם – ודאי יש בו כה"ג משום 'ובחוקותיהם'. אבל כל זה קשה להבחין, ותלוי בכוונה כמובן, וגם תלוי במקום ובזמן והאדם, וכמו שכתבתי לעיל. ואף שלא יצא מידי דחסידותא בזה, מ"מ ידי 'חוקותיהם' נמי לא עבר.

עוד זאת למודעי אני צריך, דהמהרי"ק כתב בתשובה פ"ח הנ"ל דודאי אין איסור ללבוש אלא כל מלבושי עכו"ם, דאז עושה להתדמות להם, אבל כל שלא לבש אפילו רק מלבוש אחד שלא כהם – כבר לא עבר א'חוקותיהם'. ודבריו מוכרחים. והגע עצמך, דאם לא כן, איך מותר לקנות נעלים בחנות שהולכים בהם עכו"ם וישראל? ובזה ודאי רובא דרוב דעולם אינם מקפידים, וכן קונים מכנסים וחלוקים ועוד, ואין פוצה פה ומצפצף.

ועל כרחך דכל שנמצא איזה שינוי – כבר ניכר שהוא יהודי ואינו רוצה להתדמות להם, לא איכפת לן בשאר מלבושים. ומ"מ כל מה שאפשר לתקן ודאי חיוב לתקן, ולכן אומר אני דאפילו אותם הלובשים מלבושים כאלו, מ"מ צריך לתקן הכפתורים והלולאות שיהיו מימין לשמאל, היפוך ממה שעושים העכו"ם. ובזה ודאי יראה בעצמו שאינו רוצה להתדמות להם, ויוצא ידי חובתו. וזה לפענ"ד מחויב לעשות לבד מה שידוע בזה ליודעי חן שצריך לגבר ימין על שמאל היפוך מעכו"ם, והוא גורם בעונ"ה לכמה רעות ולאריכת הגלות מה שמוסיפין כח לשמאל ומגברים על הימין, ומאד ראוי לזהר בזה".

[1] על כך כתב בשו"ת דברות אליהו (לרב אליהו אברז'ל) ה, לד, ש"לענ"ד הפריז על המדה, ואורייתא מרתחא ליה, דלפי דבריו הנ"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בזה, ולא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה. ואתו דא הוסיף עלה ממה דאיתא בגמ' דדוקא בגד אדם שהוא בולט מאוד ככרבולת התרנגול, וא אשטמית [הטעות במקור. י. ו] שום פוסק לכתוב דאו דוקא אדום, וחומרא יתירה היא. ואולי רצוי לימנע מצבעים בולטים, אבל עד כדי לקורעו מעליה כמו שעשה רב אדא, ודאי דלא".

[2] גם ה'בית שערים' וגם ה'משנה הלכות' לא עוסקים בבגד של פריצות, אלא יותר בבגדים מודרניים (או אופנות תספורת מודרניות) שנהוגות בקרב הגויים ואנשים לובשים כדי ללבוש כפי ה'מודה'. אולם אין בדבריהם סתירה לעקרון של האג"מ, שכאשר מדובר בפריצות של ממש (לכל הפחות) הדבר יהיה אסור גם אם יהודיות נוהגות כך. וזו כנראה הסיבה שהפוסקים שהביאו את דברי האג"מ והיבי"א להחמיר, לא הזכירו את ה'בית שערים או ה'משנה הלכות' כמי שהקילו בזה.