חוקות הגויים בגילוי הראש
הסוברים שיש בכך משום 'בחוקותיהם לא תלכו'
מהר"י ברונא, סימן לד
בשו"ת מהר"י מברונא סימן לד, נשאל לגבי אדם שהלך בגילוי הראש בפני עשרה, ואחד התלמידים שהיה שם נידה אותו, לאחר שהזהירו שלא יעשה כן ולא הקשיב לו. והשאלה אם הנידוי תופס.
מהר"י ברונא השיב שהנידוי תקף, שכן למרות שמכמה גמרות עולה כאורה שאין חובה מן הדין להיות עם כיסוי ראש, "הני מילי לדידהו, דבארץ ישראל הוו, והוו מסגי הכי. אנן, דדיירינן בין האומות, ואינהו אזילי בגילוי הראש וחשיב כחוקות הגוים, ולא מינכר ביניהון אלא בכיסוי הראש – חשוב השתא כ'עובר על דת יהודית'", ולכן העובר על כך חייב בנידוי, ואם נידוהו הנידוי חל.
עוד ציין בסוף דבריו, שמהגמרות עולה ש"דוקא הליכה, אבל ישיבה בגילוי הראש ליכא קפידא":
"מעשה בראובן שהלך בגילוי הראש בפני עשרה ובא א' מן התלמידים וראה ומיחה בו ולא אשגח עליה ונדה התלמי' לראובן:
והשבתי דנדוייו נדוי, אף על גב דאמרינן בפ"ק דקדושין (ח א) לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבא הוה, פרש"י דלא אזיל בגילוי הראש, אבל כ"ע לא אלמא דאין קפידא, וכן בפ' כל כתבי (קיח ב) תיתי לי דלא מסגי ד' אמות בגילוי הראש, הני מילי לדידהו, דבארץ ישראל הוו, והוו מסגי הכי. אנן, דדיירינן בין האומות, ואינהו אזילי בגילוי הראש וחשיב כחוקות הגוים, ולא מינכר ביניהון אלא בכיסוי הראש – חשוב השתא כ'עובר על דת יהודית', וכדאמרינן בכתובות (עב א): יוצאה בגילוי הראש – חשוב כעובר על דת. ואשכחן חלוקי יהדות בשינוי בגדים אפילו במנעלים וסנדלים, בפ' הכונס (נט ב), ובשעת השמד אפי' ערקתא דמסאנא אסור (סנהדרין עד ב). וכיון דמיחא ביה ולא אשגח עליה – חשוב כאפיקורוס, ונדוהו לשם שמים – אפילו הרב צריך לנהוג בו נדוי. נר' במ"ק נאם ישראל מברונא:
ואגב זה אמינא: דוקא הליכה, אבל ישיבה בגילוי הראש ליכא קפידא, שכן דרך לישב להקל מעליו. וכן משמע 'דלא איזל בגילוי הראש', ולא אמר 'דלא ישב'. וכן משמע: 'תיתי לי דלא מסגי' ד' אמות' משמע אבל ד' אמות לא, וכ"ש בישיבה. אמנם הכל לפי ענין הישיבה ההיא".
ט"ז או"ח ח, ג
הט"ז על או"ח ח, ג, כתב אף הוא שיש איסור של 'בחוקותיהם לא תלכו' ללכת בגילוי הראש, ובפרט לגבי חוק זה, "שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים", ולכן "ודאי ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם":
"ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר, דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד – תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע, ואם כן זה נכלל בכלל "ובחוקותיהם לא תלכו". כל שכן בחוק זה, שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים, כההיא דסוף שבת: 'כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימתא דמרך', וכן בקדושין דף ל"ג: 'ההוא גברא דלא מכסי רישיה, אמרו: כמה חציף האי גברא כו". וכ"כ בספר המורה פנ"ב ע"ג: 'גדולי חכמינו נמנעים מלגלות ראשם, להיות השכינה חופפת וסוככת אותן, וכן היו ממעטים דבריהם לזאת הכוונה כו", עכ"ל. ודאי ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם, אבל מכל מקום מה שכתב רש"ל דדי בכסוי היד על הראש, ודאי די בזה אף לסלק חוקות העכו"ם, כיון שהוא מורה בזה שאסור לו לישב בגלוי הראש. אבל לא יועיל לענין שיצא דבר קדושה מפיו, וכמ"ש בסימן ע"ד, וצ"ע כנ"ל".
שולחן ערוך הרב או"ח מהדורא תניינא ב, ו
כיוצא בזה כתב גם בשולחן ערוך הרב או"ח מהדורא תניינא ב, ו:
"ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש, גם בימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם. ועכשיו בזמן הזה, שכולם דרכם לכסות ראשם – לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש, משום צניעות, שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה. וגם הקטנים נכון לכסות ראשם.
וכל שכן במדינות אלו, שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות, אם כן ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש, כמו הנכרי – הרי זה עובר בלאו ד'ובחוקותיהם לא תלכו'.
אך אם משים ידו על ראשו לכסותו – די בכך להיכר, רק שלא יזכיר שם שמים כמו שיתבאר בסימן צ"א".
משנה ברורה, שער הציון ב, יז
בשער הציון ב, יז, כתב ש"בזמנינו מודה" הרש"ל "להט"ז ותשובת מהר"י ברונא":
"אליה רבה, ופרי מגדים שמוכיח כן מדברי המגן אברהם, וגם הרש"ל לא סבירא לה במסקנתו להקל, עיין בשערי תשובה, ועיין בביאור הגר"א. ופשוט דבזמנינו מודה להט"ז ותשובת מהר"י ברונא, וכן מצאתי כתוב בספר".
הסוברים שאין בכך משום 'בחוקותיהם לא תלכו'
מטה אפרים הלכות ברכות פרק ז
בספר מטה אפרים הלכות ברכות פרק ז, כתב שאין בהסרת כיסוי הראש משום 'בחוקותיהם לא תלכו', משום ש"אין החוק ההוא משום עבודה זרה, ואיכא טעמא", שכן המסירים את הכובע עושים זאת "להנאת עצמן, שמתחממין ראשם כשהם הולכים". ועל פי המהרי"ק, כשיש טעם להנהגה (ואינו עושה כדי להידמות לגויים) אין איסור 'בחוקותיהם לא תלכו' אף כשזו הנהגה שיש בה צד פריצות:
"ותו… נראה להדייא דלא אסרה תורה אלא חוקות של ע"ז, וכל היכא שאין החוק ההוא משום הע"ז, ואיכא טעמא – אינו נכלל בכלל 'ובחקותיהם לא תלכו'. וא"כ הכא נמי, שרגילים לגלות ראשם תכף כשבאים לישב, אינו אלא להנאת עצמן, שמתחממין ראשם כשהם הולכים. ושפיר איכא טעמא רבה. ולא הוי נמי משום ע"ז… וכ"כ מוהר"י קולון, והביאו מרן ב"י ז"ל שם, שאינו אסור משום ובחוקתיהם אלא באחד משני פנים… וכתב עוד שם מרן, שאף גם זאת אינו אסור אלא כשעושה אותו להדמות להם, בלא תועלת אחר, עיין שם. וכ"כ האר"י בתשובה, והביאו הרב בעל דרכי משה שם בסי' קע"ח, דאינו אסור אלא כשהוא עושה להדמות להם בלא תועלת אחרת, אבל ע"י תועלת – שרי. א"כ אפי' הכא נמי בנידון דידן, שפיר הוי מילתא בטעמא, כמ"ש שמתחממין. ואף על פי שיש צד פריצות, מ"מ אינו עושה כדי להדמות אליהם, ואין בזה משום 'ובחקותיהם לא תלכו'. ומה שאמרו דרב הונא לא הוה אזיל ארבע אמות אינו אלא מדת חסידות".
בכור שור, שבת קיח, ב
בספרו בכור שור על שבת קיח, ב, כותב רבי אלכסנדר שור שלפי הט"ז שאיסור הליכה בגילוי הראש הוא משום 'בחוקותיהם לא תלכו', פשוט שהוא הדין גם כשעומד או יושב, ולאו דווקא הולך, שהרי "עיקר החוק שלהם בשבתם וקימם בבית, ולא בהילוכם בדרך". ומכל מקום, "פשוט דלצורך, כגון להקר וכדומה, שנראה מתוך מעשיו דלאו כחוקותיהם הם – הוא שרי". ובמרחץ אפילו מידת חסידות אין בכיסוי הראש:
"דף קי"ח ע"ב גמ' תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש.
וכ"ה בקידושין דף ל"א (ע"א). וכתב הב"ח, הביאו המג"א (ס"ק ו'), דה"ה פחות מד' אמות… וא"כ מדבריהם יש ללמוד נמי דלאו דוקא הילוך, אלא אפי' בקימה וישיבה צריך ליזהר, דהא סתמא כתבו. וכן משמע מתשובת רש"ל סי' ע"ב, דהמנהג להקפיד אפי' בישיבה…
והספר באר היטב נתן טעות לפני המעיינים, שכתב שם בשם רש"ל דאיסור גילוי ראש הוא דוקא תחת אויר הרקיע, עכ"ד. ואין כן דעת שום פוסק קדמון או בתרא, אע"ג דרש"ל כתבו בשם י"א, מ"מ במסקנתו משמע להדיא דלא ס"ל הכי. ופשיטא לטעם שכתב הט"ז משום 'חוקת הגוים', אין מקום לסברא זו, דאדרבה, עיקר החוק שלהם בשבתם וקימם בבית, ולא בהילוכם בדרך…
ופשוט דלצורך, כגון להקר וכדומה, שנראה מתוך מעשיו דלאו כחוקותיהם הם – הוא שרי. וכן משמע בעירובין דף פ"ד (ע"ב) דאמרינן בשרבים מכתפים בכומתא וסודרא פרש"י שמסירים כובעם עד שיפיח הרוח, ובכה"ג נראה דראוי ליזהר שלא ילך כך ד' אמות. ואפשר דהיינו דקמשתבח רב הונא דאפי' לצורך כה"ג היה עכ"פ נזהר שלא ילך ד' אמות. אבל במרחץ, נראה דאפי' מדת חסידות אין בו. וראיה ממס' דרך ארץ (פ"י), דאמרינן התם: בכניסתו למרחץ מסלק את כובעו כו'. ובר"ח גריס 'בצאתו' ג"כ, ואח"כ מניח את כובעו. ואין לומר דתחת הכובע היה לו איזה כובע דק, דהא בפ' כל כתבי (ק"כ ע"א) כדחשיב י"ח כלים, לא קחשיב על הראש כ"א מעפורת, וכובע והמעפורת היה מסיר תחלה בכניסתו למרחץ, כמ"ש לעיל בגמ' דף ט' ע"ב, עיי"ש ברש"י. ומ"מ ראיתי מדקדקים במרחץ מניחים מטלית על הראש, וכן נהגתי מעודי".
מקור חיים (בכרך) או"ח ב, סק"י
בספר מקור חיים (לרב יאיר בכרך) על השו"ע או"ח ב, סק"י, הביא את דברי הט"ז, ודחאם מכמה נימוקים: 1. "מעולם לא ראיתי ולא שמעתי חוק זה". 2. "אם תמצי לומר דאיתא, אין כוונתם לגלות הראש, והסרת הכובע הוא להקל עול". ולכן זה לא חוק דתי שאסור. 3. "כיון שיש שום סברא למנהגם, וטעם למעשיהם – תו לא הוי משום 'ובחקותיהם'":
"בקונטרס ט"ז סי' ח' מביא ג"כ דברי רש"ל, ומסיק שיש איסור בדבר משום 'ובחוקותיהם לא תלכו', דחֹק להם שמסירין הכובע תכף שיושבין. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי חק זה (אם לא כשמתפללין תיפלתן לפני אכילתן). ואם תמצי לומר דאיתא, אין כוונתם לגלות הראש, והסרת הכובע הוא להקל עול.
ובזה צ"ע אם מקפידים גם להסיר כיסוי הצר וקטן שתחת הכובע. ועוד, כיון שיש שום סברא למנהגם, וטעם למעשיהם – תו לא הוי משום 'ובחקותיהם', כבי"ד סי' קע"ח בהגה'".
נטע שורק או"ח ב
בשו"ת נטע שורק או"ח ב (לרבי שגרא צבי טננבוים מהונגריה), נשאל לגבי אדם ש"רוצה ללמוד אומנות" ולצורך כך הוא צריך לשבת בגילוי הראש "כל היום", האם מותר הדבר כיוון שכיסוי הראש הוא מנהג חסידות כפי שעולה מהטור ודעימיה, או שזה איסור מדינא, כפי דברי הט"ז, ואזי גם לצורך פרנסה אסור.
וכתב ה'נטע שורק' ש"לטור וב"י ומהרש"ל הנ"ל צריך לומר דלא שייך 'בחוקותיהם לא תלכו' אלא לעשה דבר מצוה ועבודת ה', על דרך שהמה עובדים, זה הוי בכל 'בחוקותיהם'". אך לגבי "שאר דברים, מהיכי תיתי לאסור?". ושנה הדברים שוב בהמשך התשובה: "לעשות דבר מצוה בגילוי ראש – איכא איסור דאורייתא משום 'ובחוקותיהם לא תלכו', אבל מה שאין כן בדבר הרשות, שאינו בכלל 'ובחוקותיהם'".
בהמשך הוא כותב על דברי הט"ז שאין המנהג כמותו: "אבל חזינן מעשה בכל יום שלוקחים הכובע מפני שר נכרי, ואין פוצה פה". ולכן "בנדון שאלת מעלת כבוד תורתו, הנה הסרת הכובע הוא רק לכבוד ושרי":
"יקרת מכתבו הגעתי ושמחתי לקראתו… ותורף השאלה כתוב במכתבו על דבר איש אחד, גבר דחיל חטאין, הרוצה ללמוד אומנות, וצריך לעסוק באומנות זה אצל ערכאות אשר מוכרח לישב שם בגילוי ראש כל היום, והיטב ראה כבוד מעלתו נ"י דברי הטור והמחבר… דמשמע דליכא איסורא בגילוי הראש אלא מדות חסידות… אולם כבוד תורתו הביא דברי הטו"ז בסי' ח, דסבירא ליה שהוא איסור גמור מלאו ד'בחוקותיהם לא תלכו'…
ולפי זה על כרחנו לטור וב"י ומהרש"ל הנ"ל צריך לומר דלא שייך 'בחוקותיהם לא תלכו' אלא לעשה דבר מצוה ועבודת ה' על דרך שהמה עובדים, זה הוי בכל 'בחוקותיהם', כמו ללבוש ציצית בגילוי ראש או להוציא אזכרה או לילך לבית הכנסת בגילוי ראש כדרך שהמה עובדים אייהם[1] אבל שאר דברים מהיכי תיתי לאסור? אטו אם יהיה דרך הנכרים לאכול בשר, יהיה מוזהר היהודי שלא לאכלה? ורק בדבר קיום איזהו מצות בגילוי ראש, כדרך הגוים, וכמו שפירש הרמב"ן הקרא 'לא תעשון כן לה' אלקיך', פירוש שלא יעלה על דעת ישראל לעבוד ה' על פי דרכם של אומות העולם לכבוד אייהם, ויאבו ישראל לעבוד את ה' על דרך זה – זהו אסור מדאוריתא, וזה בכלל 'ובחוקותיהם לא תלכו', בדברים שהוא חוק להם לעשות כן עבודתם, לא יעשו ישראל להתדמות להם, אבל לילך בגילוי ראש שלא בעדן עשיית מצוה – אין קפידה רק מדות חסידות הוא שיהיה יראת ה' עליו.
ודעת מהרש"ל הובא בבאר היטב סי' ב' ס"ק וא"ו, שבבית שרי לצורך, ורק תחת אויר הרקיע הוא נגד מדת היראה…
וכבר הביא בברכי יוסף בשם אליה רבה להשיב על דברי המהרש"ל… וכן כתב בתשובת שבות יעקב או"ח סי' ה' חלק ג', ולכן הטור וב"י והמחבר סבירא להו דלעשות דבר מצוה בגילוי ראש איכא איסור דאורייתא משום 'ובחוקותיהם לא תלכו', אבל מה שאין כן בדבר הרשות, שאינו בכלל 'ובחוקותיהם'.
והא דאיתא ביו"ד סי' קנ"ז סעיף וא"ו, שבפרהסיא בפני עשרה מישראל יהרג ואל יעבור… התם לאו משום לאו ד'בחוקותיהם לא תלכו', דפשיטא שעל לאו בעלמא חוץ מע"ז וג"ע ושפ"ד יעבור ואל יהרג, אלא התם טעמא אחרינא אית בגויה, משום שהגוי מתכוון להעבירו על הדת…
אבל כבוד מעלתו הביא דברי הטו"ז… שאוסר משום 'בחוקותיהם לא תלכו', ודוחק לפרש דבריו שקאי בזה רק לדחות דעת הב"י… אבל חזינן מעשה בכל יום שלוקחים הכובע מפני שר נכרי, ואין פוצה פה. ובתשובת שבות יעקב הנ"ל כתב על דברי הטו"ז הנ"ל וז"ל: מכל מקום הלא התירו חכז"ל לספר קומי משום שלום מלכות, כדאיתא בב"ק דף פ"ג, אף שיש בו משום דרכי האמורי. אם כן התיר בזה… וגדולה מזו ביו"ד סי' ק"נ ס"ג בהגה, דאפילו ישק שתי וערב עליהן, יש מקילין בדבר כנ"ל, עכ"ל. ואם כן בנדון שאלת מעלת כבוד תורתו, הנה הסרת הכובע הוא רק לכבוד ושרי. ואף שבתשובה הנ"ל נאמר רק מושל ודוכס, היינו בכהאי גוונא בבית הכנסת דזילי מלתא טובא, אבל בבית האעט(?) נראה לי דשרי אף אינו מושל ודוכס. והיה נראה לי מלתא בטעמא, כי היש מתירין לטול הכובע או להשחית לפני הכומר שיש עליו שתי וערב, היינו משום שאינו עושה אלא לכבודו, הוה ליה כלא אפשר ולא קמכוין…
ועל כרחך דסבירא ליה דבכל איסורים שבתורה הדין כן, והוא הדין אם בפסיק רישא שייך לאו ד'ובחוקותיהם' כדעת הטו"ז, מכל מקום בכהאי גוונא שרי מטעם הנ"ל. והא דצריך למסור נפשו בע"ז ואביזרייהו, ולא אמרינן דהוה ליה לא אפשר ולא קמכוון, היינו משום דג' מצות גזרת הכתוב לקדש השם אף במקום שאינו מכוון ולא אפשר… דמכל מקום איכא חילול השם במשתחה, מה שאין כן בכהאי גוונא, שנודע שנטילת הכובע הוא רק משום כבוד, וליכא חילול השם ולא אביזרייהו דע"ז, אף אם שייך בחוקותיהם – שרי. כנלענ"ד בלי עיון, וכתבתי כל זה רק לכבודו, אבל להלכה יציע הדבר לאביו ידיד הה"ג נ"י".
אגרות משה יו"ד ד, יא, ג
בשו"ת אגרות משה יו"ד ד, יא, ג, כתב שבימינו, שבהם "גם אלה שלא שייכי כלל לאמונתם ולחוקותיהם" הולכים בגילוי ראש "מטעם שכן יותר ניחא לעלמא להנאתם", הרי שההולך בגילוי הראש אינו עובר ב"ובחוקותיהם לא תלכו". ולכן "אם אי אפשר להשיג משרה לפרנסתו אם ילך מכוסה ראשו, רשאי לקבל משרה זו. ואין חלוק בכוונת ההנהלה, מאחר שליכא איסור ממש". אולם אם יאפשרו לו לשים כובע ולא כיפה – ישים כובע, ו"אם חם לו הרבה – יכול לפשוט שם במשרד שעובד מלאכתו, וכשצריך לילך ילבש כובעו הרגילה":
"אם אסור מצד "בחוקותיהם לא תלכו" לישב בגילוי הראש גם בימינו
והנה פשוט לע"ד דאף מה שהוא ודאי נחשב חוק העכו"ם, אם הוא דבר שחזינן שעושין כן כולי עלמא דנכרים, גם אלה שלא שייכי כלל לאמונתם ולחוקותיהם, מטעם שכן יותר ניחא לעלמא להנאתם, כבר ליכא על זה איסור ד"בחוקותיהם לא תלכו". וגם פשוט שאם יעשו עכו"ם חוק לע"ז שלהם לאכול איזה מין מדברים הטובים והראוים לאכילה – שלא יאסר אותו המין לאכילה. וכמו כן כל הנאה שבעולם, לא שייך שתיאסר בשביל שעכו"ם עשו זה לחוק.
וממילא גם הישיבה בגילוי הראש, שידוע לכל שאף הנכרים שלא שייכי לאמונת הנוצרים, ואף אלו שאין מאמינים בשום דבר, יושבים בבתיהם והולכין בחוצות בימות החמה בראש מגולה משום שכן ניחא להו להנאת גופן, לא שייך לאסור זה משום הלאו ד"בחוקותיהם לא תלכו", אף להט"ז שכתב בסימן ח' ס"ק ג' שמאחר שהנכרים עושים כן תמיד, שתיכף שיושבים פורקים הכובע מראשם הויא ישיבה בגילוי הראש איסור ד"בחוקותיהם". ועיין בבאור הלכה סוף סימן ב', דכתב דאין להחמיר במפלה ראשו, אחר דחשש ד"ובחוקתיהם" לא שייך לדידיה לכו"ע, כי הרי רואין שעושה זה רק לטובת עצמו.
ואין לך ידיעה ברורה מזה שיודעין שכל אנשי אמעריקא וכן מדינות יורפא הולכין ויושבין בהבתים ובמשרדים (אפיסעס) בראש מגולה, שהוא רק להנאתם ולא בשביל איזה אמונה באיזה ע"ז. ורק בימות הט"ז ואחריו אולי קרוב לזמננו, ברוסלאנד ובפולין, היו פשוטי העם דעכו"ם ג"כ הולכין בעצם מלובשין גם בכובע כשהיו הולכין מהבית לחוצות, שאם כן לא היתה פשיטתן הכובע כשבאין הביתה, והעיקר כשיושבין לאכול, בשביל החום, אלא בשביל החוק שעליהם. אבל עתה שאין לובשין כלל כובע, הרי גילוי הראש הוא רק בשביל החום. וכל הנכרים, אף שאין מאמינים באמונת הנוצרים, אין לובשין כלל כובע, וממילא ליכא אף להט"ז האיסור ד"ובחוקותיהם לא תלכו".
ונמצא שאיסור ממש ליכא במדינותינו בזמן הזה. ולכן אם א"א להשיג משרה לפרנסתו אם ילך מכוסה ראשו, רשאי לקבל משרה זו. ואין חלוק בכוונת ההנהלה, מאחר שליכא איסור ממש. אבל כמדומני שאם ילך בכובע לא איכפת להו, ורק בכיפה שקורין יארמילקא הם מקפידין, וא"כ הא יכול לילך בכובעו הרגילה שהולך בחוצות ולביהכ"נ. ואם חם לו הרבה יכול לפשוט שם במשרד שעובד מלאכתו, וכשצריך לילך ילבש כובעו הרגילה. ועיין עוד בזה באגרות משה אורח חיים ח"א סימן א' בסופו, ד"ה ובסתירת דברי המג"א, ושם בסימן צ"ג ד"ה ובדבר אם מותר לקבל עבודה ובסי' צ"ה שאסור לגלות ראשו כדי ללכת לטיאטר ומואוויס, ואו"ח ח"ד סימן ב' ד"ה אבל שיטת הט"ז, ושם סימן מ' סעיף י"ד לגבי תפילה בגילוי ראש, שכ' שבתפילה הוא בודאי חוק העכו"ם".
יביע אומר ט, או"ח א, ה
בשו"ת יביע אומר ט, או"ח א, ה, הביא את הט"ז הנ"ל, ואת דברי מהר"י ברונא הנ"ל, אולם אחר כך הביא את המקו"ר שכתב שלא שמע על חוק כזה של הגויים, ואת ה'מטה אפרים' שכתב שהיהודים לא עושים זאת כדי להידמות לגויים, ולכן לא שייך בזה 'בחוקותיהם'. עוד צירף את ה'יראים' שלשיטתו רק מה שהזכירו חכמים בכלל האיסור. וכן הזכיר את ה'בכור שור' שאם עושה כדי "להקר" וניכר שאינו עושה כדי להידמות לגויים, אין בזה איסור. ושכ"כ ה'נטע שורק'. ולרב פיינשטיין בימינו אף הט"ז יודה שמותר, כיוון שגם גוים שאינם נוצרים הולכים ללא כיסוי ראש, ואין זה קשר חוק דתי:
"והט"ז (סי' ח סק"ג) אחר שהביא תשובת מהרש"ל (סי' עב), שאין איסור מן הדין בגילוי הראש, ואינו אלא ממדת חסידות, כדמוכח בשבת (קיח ב) תיתי לי דלא מסגינא ד' אמות בגילוי הראש, סיים: "ומיהו נ"ל שבזה"ז יש איסור גמור מטעם אחר, שכיון שהוא חוק בין העכו"ם שתיכף כשיושבים פורקים מעליהם הכובע שבראשם, נכלל זה בכלל 'ובחקותיהם לא תלכו'… עכת"ד.
גם בשו"ת מהר"י מברונא (סי' לד) כתב… אבל אנן שאנו דרים בין האומות, והם הולכים בגילוי הראש, חשיב חוק מחוקות הגוים, ואין היכר בינינו לבינם אלא בכיסוי הראש, ובגילוי הראש חשיב כעובר על דת יהודית וכו', וכיון שלא השגיח בו חשיב כאפיקורוס והנידוי לשם שמים, וצריך לנהוג בו נידוי. ע"כ.
ולכאורה יש לדחות דברי הט"ז, ע"פ מה שכתב מרן בבית יוסף יו"ד (סי' קעח), והרמ"א שם, בשם מהר"י קולון, שדוקא דבר שנהגו בו העכו"ם לשם פריצות או בדבר שנהגו לחוק, ואין טעם בדבר, איכא למיחש ביה משום דרכי האמורי, הלא"ה מותר. ובהר"ן פ"ק דע"ז (יא א) מוכח דלא שייך איסור "ובחקותיהם לא תלכו" אלא בחוק של עבודה זרה וכו'. ע"ש. וכן הגאון בעל חות יאיר בספר מקור חיים (סי' ב ס"י) כתב ע"ד הט"ז הנ"ל: 'ואני מעולם לא שמעתי חוק זה, ואת"ל דאיתא, אין כוונתם להסיר הכובע אלא להקל העול מעל ראשם, וכיון שיש סברא למנהגם וטעם למעשיהם, שוב אין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו'. ע"ש. וכן בספר מטה אפרים ארדיט (בפרק ז מהל' ברכות דף טז ע"א) כתב לתמוה על דברי הט"ז בזה, והעלה שאין איסור בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, כיון שאינו עושה כן כדי להדמות להם. וכמ"ש בב"י (סי' קעח). וכן הוכיח מדברי הר"ן שהוא רק כשעושים חוק של עבודה זרה וכו'. ע"ש.
גם בבית יוסף יו"ד (שם) כתב בשם רבי אליעזר ממיץ בס' יראים (סי' פח), שאין לנו להוסיף מסברא על מה שמנו חכמים שקבלה בידם שהוא מחוקות העכו"ם. וכן פסקו כמה גדולים מהאחרונים, וכמו שכתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ג (חיו"ד סי' כד). ובשו"ת יחוה דעת ח"ד (סוף סי' לג). ע"ש. וע' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' כט), ובשו"ת תעלומות לב ח"ג (סי' נז). וע' להתבואות שור (שבת קיח ב) שכתב שהדבר פשוט שאם מסיר כובעו לצורך, כגון להקר וכיו"ב, מותר, שכיון שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, דלאו משם בחקותיהם עושה, שרי. ע"ש. וע"ע בשו"ת נטע שורק (חאו"ח סי' ב), שג"כ כתב שאין בזה משום "ובחקותיהם לא תלכו", שהכל יודעים שהסרת הכובע מעל הראש בפני שרים וסגנים, אינה אלא לשם כבוד בעלמא.
גם בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ד סי' יא אות ג) כתב שבזמנינו שידוע לכל שאף הנכרים שאינם מאמינים באמונת הנוצרים, יושבים בביתם והולכים בחוצות בגילוי ראש, אף להט"ז אין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, והכל יודעים שבמדינות אמריקא ואירופא יושבים במשרדים בגילוי הראש להנאתם, שכן נוח להם יותר, ולא בשביל אמונה בע"ז, ורק בימי הט"ז היה חשש זה, משא"כ בזמנינו וכו'. ע"ש.
ובספר פתח הדביר (סי' ב) כתב לחלוק על דברי מרן החיד"א הנ"ל דס"ל דגילוי הראש אינו אסור אלא ממדת חסידות, ותמך בדברי הט"ז הנ"ל, לאסור מדינא. וכל דבריו אינם מוכרחים, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. והרי מפורש בתשובת הגאונים הנ"ל, דהויא בכלל מילי דחסידותא. וכן נראה ברור מדברי הש"ס והפוסקים, כמ"ש מרן החיד"א, והכי דייק לשון מרן בש"ע, וכאמור לעיל. וכל מעיין ישפוט בצדק אמיתות דברי מרן החיד"א.
וכן ראיתי להגאון רבי אפרים ארדיט בספר מטה אפרים (פ"ז מהל' ברכות דף טו ע"ב), שהעלה שלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור כולהו ס"ל שאין איסור מן הדין בגילוי הראש, אלא ממדת חסידות, וכדברי מהר"ם שכתב כן. וכעת ראיתי מ"ש בשו"ת תבואות שמש (חאו"ח סי' לב) שהעמיס בדעת מרן הש"ע שאסור מן הדין לילך ד' אמות בגילוי הראש, וסמך סמיכה בכל כחו על דברי הפתח הדביר הנ"ל. וכנראה שנעלם מעינו הבדולח דברי תשובת הגאונים הנ"ל, שהוא מכלל מילי דחסידותא. והוא סיוע שיש בו ממש למרן החיד"א בברכי יוסף ובמחזיק ברכה שאינו אלא ממדת חסידות. וכן עיקר. וע' בשו"ת דברי מנחם כשר (סי' ב), ובשו"ת לב אברהם (סי' א). ודו"ק".
הסוברים שיש בכך משום 'בחוקותיהם' כאשר זהו חוק עקרוני
נחלת בנימין סימן ל
בשו"ת נחלת בנימין (לרבי בנימין זאב וולף ברויאר, רב קהילת טאב בהונגריה) סימן ל, דן לגבי בתי ספר (בית חינוך) שבהם התלמידים יושבים בגילוי ראש, וכתב שהואיל וזהו חוק עבורם, ולא מצד הנוחות, העושה כן עובר באיסור 'בחוקותיהם': "בבית חינוך, ששמו לחו"ק שהצעירי ישראל צריכין לישב דוקא בפריעת ראש, ועושין כן על דעת אביהם וראשי העדה – זה הוא איסור גמור משום 'בחוקותיהם לא תלכו'", וגם מי שלא מקבל את חומרתו של הט"ז, מודה במקרה זה שיש איסור בדבר, מאחר ש"יש הקפדה דוקא לעשות כן", והדבר מעיד ש"מינות נזרקה בהם":
"במכתבו הנעים שקבלתי לששון נפשי, שחר את פני לברר לו דין של גילוי הראש, ממקור הש"ס ופוסקים אשר ממיהם אנו חיים, כי ראה ראינו שרבים בזמנינו מקילים בזה, גם שמע שהנערים בבית החינוך הם ומוריהם יושבים והולכים ושבים בגילוי הראש, ואין פוצה פה ומצפצף.
ועל הקהלות אשר חדשים לבקרים ולא רבה אמונתם, לא עליהם תלונתי, המה פרעו פרעות ופרצו גדר גם בשאר ענינים, אלא על אותן אשר לא הסיגו גבול שגבלו זקנינו, והאמונה אזור חלציהם, ולא פרקו עול ממנהגי קדמוניות, עם כל זה כפי ששמע גם שם פרחה הצרעת, ומורא לא יבוא על ראשו, וטובי העיר וגם האבות שמו רסן דומיא למו פיהם, בראותם שנעשה לחו"ק בבית החינוך שלהם, שכל הנערים הדופקים על דלתי בית החינוך צריכים לישב בגילוי הראש, וכל הפורץ גדר ישכנעו מטה הנחש, על כן כמה לבבו ואִוְתה נפשו לדעת אם הוא רק מדת חסידות… אם הוא איסור גמור…
יא. הט"ז באו"ח סי' ח' כתב וז"ל…
ויותר מזה, נראה לפי עניות דעתי בבית חינוך ששמו לחו"ק שהצעירי ישראל צריכין לישב דוקא בפריעת ראש, ועושין כן על דעת אביהם וראשי העדה, זה הוא איסור גמור משום 'בחוקותיהם לא תלכו', וזה חמור ממה שכתב הט"ז הנ"ל, וראיה שלי הוא ממה שכתב החתם סופר, רבן ישראל, באו"ח סי' כ"ז… ונשמע מזה: אפילו הדבר מצד עצמו ליכא נדנוד איסור, אם נעשה בסתם או באקראי, מכל מקום אם יש הקפדה דוקא לעשות כן, להתדמות למנהג העמים, זה איסור גמור הוא, ואמרינן דלמא מינות נזרקה בו, ומכל שכן בנדון דידן, דלעולם היה מדת חסידות, וליש פוסקים הוא איסור, וידעינן בבירור שמיום ישראל נהיה לעם קדוש, היו יושבים התינוקות בחדרים בכיסוי הראש, וגם בדור האחרון קודם שפרעו פרעות בישראל לא עלה על דעת שום אדם לבטל האיסור, רק בעונותינו הרבים מעת שגבר פריצות ורבים חשבו לתקן כזאת וכזאת להתדמות לחוקי העמים, וכיון שבשולען שלהם ישבו התינוקות בפריעת ראש, גם החדשים תיקנו כן ומקפידים על כן – ודאי מינות נזרקה בהם, ועוברים על איסור דאורייתא 'בחוקותיהם לא תלכו', וכן מי שמקפיד על זה לישב בגילוי הראש כמנהג העמים, עובר על איסור אפילו אם היה בלא הקפדה ליכא איסור, מכל מקום כיון שמדקדק להתדמות להתנהגות הגוים, משום הכי עובר על איסור דאורייתא. על כן השומר נפשו יזהר מלילך או לישב בגילוי ראש, וזה מ"ש הוא דבר ברור כשמש ב"ה".
מלמד להועיל ח"ב נו
בשו"ת מלמד להועיל ח"ב נו, נשאל אם מותר "לישבע בערכאות שלהם בגילוי ראש". ותחילה כתב שרבני הונגריה "מחמירין מאד בענין גלוי ראש". והזכיר את תשובת ה'נחלת בנימין' הנ"ל.
אחר כך כתב שב"בית חינוך" של קהילת פרנקפורט, שייסד רבי שמשון רפאל הירש, נוהגים שבעת לימוד תורה מכסים את הראש, ובעת לימוד מדעים לא. וזאת בהנחיית הרש"ר הירש. וכתב שהרש"ר "אמר לי שכאן הוא דרך ארץ להסיר הכובע מעל הראש כשבאין אל אדם חשוב", וכיוון שעושים זאת מפני מנהג המקום, שללא הסרת הכובע עלול להתפרש כפגיעה במורים (שחלקם אינם יהודים), לכן אין בהסרת כיסוי הראש משום 'בחוקותיהם' (לגבי שבועה בערכאות כתב שעדיף להישבע עם כיסוי ראש, אך אם השופט לא מאפשר זאת, מותר להישבע גם ללא כיסוי ראש ואין צורך להפסיד ממון בשל הימנעות מכך):
"שאלה: אי רשאי לישבע בערכאות שלהם בגילוי ראש.
תשובה: אין לי פנאי להאריך כעת. אבל עיין בכנה"ג לי"ד סי' קנ"ז דמיקל בשעת הדחק. ועיין בבית לחם יהודה ושער אפרים שהביאו זה ורומז על שו"ת ועיין גם בבית הלל לי"ד סי' קנ"ז דהיו נותנים שוחד שלא יצטרכו לישבע בגילוי ראש.
והנה בעת הזאת הרבנים היראים במדינות אונגארן מחמירין מאד בענין גלוי ראש, עיין הבירור מש"ס ופוסקים בשו"ת נחלת בנימין סי' ל'. והנה הגר"א בהגהותיו לסי' ח' ס"ק ב' העלה שאין איסור אפילו להוציא אזכרה בג"ר אלא מידת חסידות.
ומ"ש שם בתשובת נחלת בנימין שאם בבית חנוך שמו לחוק שצעירי ישראל צריכין לישב דוקא בפריעת ראש ועושין כן ע"ד אביהם וראשי העדה, זה איסור גמור משום ובחוקותיהם לא תלכו. הנה בק"ק יראים דפפד"מ בבית החינוך שנתיסד מהגאון ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל (שאני היית מורה שם ב' שנים וחצי) יושבים התלמידים בשעת לימוד שאר המדעים בפריעת ראש, ורק בשעת לימוד תורה מכסים ראשם (וכן הוא המנהג בבית הספר בהאמבורג), וזה נעשה שם עפ"י תקנת הרה"ג מו"ה ש"ר הירש זצ"ל.
ובפעם ראשון שבאתי לביתו של הרה"ג ש"ר הירש בכובע על ראשי, אמר לי שכאן הוא דרך ארץ להסיר הכובע מעל הראש כשבאין אל אדם חשוב, ואולי יראה מורה אחר (יש בבית החינוך שם גם הרבה מורים א"י) שאני איני מסיר הכובע מעל הראש לפני ראש בית החינוך (דירעקטאר) היה מחשב זה כאילו אני מבזה אותו. ובזה וכיוצא בזה אין בו משום בחוקותיהם.
ואם כן בנידון דידן, אם השופט נותן רשות לכסות הראש בשעת השבועה מה טוב, וכל אחד בודאי לכתחלה צריך לבקש מהשופט לכסות ראשו, ויאמר כי הוא מצווה לכסות ראשו בכל דבר שבקדושה, והשבועה הוא לו בלתי ספק דבר קדושה. אמנם אם השופט אינו רוצה לתת לו רשות, א"צ לקבל עליו אפי' עונש ממון, ויכול לישבע אפילו בגילוי ראש. וכן פסק מהרא"י בפסקים וכתבים לסי' ר"ג, ע' שו"ת יריעות שלמה חלק א' ועיין בכור שור לשבת דף קי"ח ע"ב דהיכא שנראה מתוך מעשיו דלאו משום 'חוקותיהם' – שרי. וע' בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ה (דפוס ליווארנא) אי רשאי לברך בגילוי ראש וגם מדבר שם אי יש לו על ראשו פעריקקע /פאה נכרית/ פסקים וכתבים של מהרא"י סי' ר"ג מתיר לישבע בגילוי ראש (אך צריך לי לעיין שם בפנים)".
ציץ אליעזר יג, יב
בשו"ת ציץ אליעזר יג, יב, מזכיר את המהר"י ברונא וה'נחלת בנימין' שהחמירו בהליכה בגילוי הראש משום בחוקותיהם לא תלכו. אולם יש לציין שהצי"א פחות מדגיש את עניין ה'בחוקותיהם', ואוסר בעיקר מצד 'עובר על דת יהודית'. כמו כן, הצי"א לא מדגיש בדבריו שה'נחלת בנימין' אסר במקום שבו זה חוק לגויים, כמו בבית הספר, אך כאשר הדבר נעשה רק מטעמי נוחות לכאורה לא יאסור מצד 'בחוקותיהם':
"ואגב. באיסור הליכה וישיבה בגילוי ראש, כבר הלכו בזה נמושות, ובפרט בזמן הזה, מאז שכאילו משמיא קלא נפק לאיסורא, וכל הירא וחרד לדבר ד' מדקדק ומקפיד על כך עד לאחת, וכתבתי מזה קצת גם בספרי שו"ת צ"א ח"ד סי' ח' וח"ה סי' ו' וכן בחי"ב סי' י"ג יעו"ש.
ובזה אציין רק לדברי התבואות שור בבכור שור שבת ד' קי"ח ע"ב מה שמדגיש לבאר דלאו דוקא הילוך אלא אפילו בקימה וישיבה צריך ליזהר, עיין שם, וכן לדברי שו"ת נחלת בנימין סי' ל' שניתח היטב את הדינים והשיטות בזה… וכוון בזה הנחלת בנימין לדברי שו"ת מהר"י ברונא סי' ל"ד שהשיב על מעשה שהיה… הני מילי לדידהו, בארץ ישראל הוו, והוו מסגי הכי; אנן דדיירינן בין האומות, ואינהו אזלי בגילוי הראש, וחשיב כחוקות הגוים ולא מינכר ביניהון אלא בכיסוי הראש – חשוב השתא כעובר על דת יהודית… הרי שהשיב גם כן כנזכר, דבזמן הזה חשיב כבר כעובר על דת יהודית, ועפ"י יסוד דברי הגמ' בכתובות הנ"ל. ובמ"ש שם המהר"י ברונא להלן בדבריו לחלק בין הליכה לישיבה, נראה פשוט דבזה"ז שכל היראים מדקדקים גם על ישיבה חשיב כבר גם הישיבה בגילוי ראש כעובר על דת יהודית וכדברי הנחלת בנימין. ואכמ"ל במה שפירש המר"י ברונא בכוונת דברי הגמ' בשבת ובקדושין שהמכוון על גילוי הראש ממש, אשר כמה וכמה מגדולי המפרשים והפוסקים פירשו דלא כן אלא שהמכוון לא על גילוי ממש אלא על כיסוי שלא כראוי, כיעוין בדבריהם".
בעת אמירת תפילות
אגרות משה או"ח ד, מ, יד
בשו"ת אגרות משה או"ח ד, מ, יד, כתב שאף שאין איסור 'בחוקותיהם לא תלכו' ללכת בגילוי הראש, כיוון שכיום הגויים עושים כן מטעמי נוחות ולא מטעמי דת (כפי שבאר בהרחבה בתשובה הנ"ל), מכל מקום מכיוון "שהעכו"ם הולכין להתפלה דוקא בגלוי הראש, וכן אומרים דברי תפלותם דוקא בגילוי הראש", אזי "איסור גמור הוא מדאורייתא להתפלל בגילוי הראש". והוסיף לחדש שכיוון שזה מנהג של עובדי ע"ז, אפשר שהמתפלל בגילוי ראש תפילתו תועבה וצריך לחזור להתפלל, אפילו אם הדבר נעשה מחמת אונס (אך נשאר בצ"ע):
"מי שהתפלל בשוגג בגילוי ראש, ובדבר אחד שהתפלל בשוגג בגילוי הראש.
הנה לע"ד במדינותינו, שהעכו"ם הולכין להתפלה דוקא בגלוי הראש, וכן אומרים דברי תפלותם דוקא בגילוי הראש, שאיסור גמור הוא מדאורייתא להתפלל בגילוי הראש. דאף ששייך לפלוג על סברת הט"ז סימן ח' סק"ג שהוא איסור לאו אף הישיבה בעלמא בגילוי הראש, דהוא גם כן מנהג העכו"ם, משום דאפשר שאין עושין זה מצד איזה חק עכו"ם, דהא גם הנכרים שאין עובדין ע"ז גם כן הם הולכין ויושבין בגילוי הראש, כידוע במדינות אלו, שאם כן אין זה חק עכו"ם, וליכא האיסור אלא המדת חסידות.
אבל בשעת דברי תפלותם הוא חק להעכו"ם, שלאן הוי לנו בלאו ממש להתפלל בגילוי הראש, ואף ליכנס בביהכ"נ בלא כיסוי הראש, שא"כ תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, כדאיתא גבי 'התפלל ומצא צואה במקומו' בברכות דף כ"ב. ואין לך תועבה גדולה מלהתפלל בגילוי הראש כחוק העכו"ם לתפלותם, דהוא תועבה גם בעצם, דכל עניני ע"ז נקראו 'תועבה' בקראי. וממילא גם החוקים איך לעבדם הוא תועבה, לבד מה שהוא תועבה מצד 'זבח רשעים תועבה', כמו בצואה מצד שחטא…
ויש מקום לומר דבהתפלל בגילוי הראש, אף שהיה אונס גמור, יצטרך לחזור ולהתפלל… וצ"ע לדינא".
[1] כך מכנה ה'נטע שורק' את הע"ז, גם בהמשך התשובה.