ייהרג ואל יעבור במשכב זכור
ברור שיש ייהרג ואל יעבור כלפי הרובע, נזכיר כאן כמה מדברי הראשונים שכתבו כך בפירוש:
חידושי הריטב"א מסכת פסחים דף כה עמוד א בשם הרא"ה
"וכתב עוד בשם הרא"ה ז"ל דגילוי עריות דאמרינן להיות בחומרא זו דווקא היכא דאיכא איסורא דאורייתא במיתה או (עת) [כרת] ואיכא פגם אחרים, כגון ישראל שבא על אחת מן העריות או על הנדה וכן ישראל הבא על הגויה דהא קנאין פוגעין בו, ובא על הזכר נמי איכא מיתה, ותקלת זכור חשיב (כפור) [כפגם], ולאפוקי הבא על הבהמה או בת ישראל שאמרו להדביק גוי עליה דליכא תקלת אחרים וליכא פגם ולד שהולד כשר, ולאפוקי ג"כ חייבי לאוין דישראל דאי איכא פגם ולד ליכא מיתה או כרת, כללו של דבר כל שאמרו בסנהדרין (ע"ג א') שמצילין אותם בנפשם ישנן בחומר גילוי עריות זה ואידך דינן כשאר עבירות של תורה, ויש מי שפירש דאפילו בת ישראל הנבעלת לגוי בפרהסיא, כשעושה מעשה, בכלל גילוי עריות היא, ותהרג ולא תעבור, והרי"ט ז"ל העלה עיקר כסברא הראשונה."
שו"ת הרשב"א חלק א סימן אלף רלז
"ואם תאמר אכתי אפשר לאנסו וכגון שאמר התקש' ואי לא קטילנא לך. לא היא דאפילו בהאי משים עצמו רשע. שאם עבר מתוך האונס מכל מקום חייב הוא ליהרג ולא יעבור ואם עבר רשע הוא. ואם אכתי ניפליג ונימא לא לרצון אלא לאונס וכגון שנתקשה לאשתו והדביקוהו עליה. לא היא דדבר רחוק הוא זה ובכלל כי הא לא סמכינן למימר ביה פלגינן דבורא לאכשורי סהדותי' למקטלה. והוא הדין והוא הטעם באומר רבעתי את פלוני[1]"
בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף ט עמוד ב
"ואם שאנסוהו להתאהב עמה עד שיתקשה מדעת הרי אף בזה רשע הוא שהרי העריות בדין יהרג ואל יעבור וכן הסכימו עמי בכל אלו גדולי הדור והוא הדין ברבעתי את פלוני."
וכן משמעות הר"ן שהיה לו פשוט שכל שיש בו דין רודף[2] יש בו דין ייהרג ואל יעבור:
חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
"ג"ע נמי מפני שיש בהם פגם שהרי מצילין אותה בנפשו וא"כ בדין הוא שיהרג ואל יעבור. ולפי טעם זה אם יאמרו לו בא על הבהמה או תהרג כיון שאין שם פגם יעבור ואל יהרג שהרי למדו כל עריות מנערה המאורסה להצילן בנפשן ואין הבהמה בכלל"
אמנם פשוט שהנרבע אינו מחוייב למסור עצמו מפני שהוא כקרקע עולם:
מגדל עז אבן בחן נח
"וכן בחורים שאין להם זקן לובשים בגדי נשים להנצל… או יהרגום כשימצאו אותם זכרים הדין שאם ירצו לשכב עמהם במשכב אין מחויבים למסור עצמן להריגה משום דהוה להו קרקע עולם גם להנאת עצמן דבשעת שמד על ישראל בלבד אינו מועיל זה…"
ייהרג ואל יעבור במשכב בהמה
הבאנו לעיל את הריטב"א בשם הרא"ה שאין ייהרג ואל יעבור בבהמה.
וכן דייקו בילקוט ביאורים (עמ' סז) מדברי ר"ת וריבם (תוספות סנהדרין עד, ב וכ"ה בכתובות ג, ב; יומא פה, ב) שדנו האם משווים ביאת גוי לביאת בהמה לדין ייהרג ואל יעבור – ומשמע שלכו"ע על ביאת בהמה לא.
תוספות מסכת סנהדרין דף עד עמוד ב
"והא אסתר פרהסיא הואי – תימה דה"ל לאקשויי עריות הואי דרוצח ונערה המאורסה לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכמו כן קשה בריש כתובות (דף ג: ושם) דאמר דאיכא צנועות דמסרו נפשייהו ופריך ולידרוש להו דאונס שרי ומאי קושיא הא שפיר עבדן דמסרו נפשייהו משום גילוי עריות ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת עובד כוכבים משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים כדאמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות צח.) דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומתוך כך היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבים דהויא כביאת בהמה והקשה הר"ר יצחק ב"ר מרדכי דע"כ בביאת עכו"ם נאסרה לבעל כדאמרי' התם דאיכא פרוצות בפ' האשה שנתארמלה (כתובות כו: ושם) גבי האשה שנחבשה בידי עכו"ם על ידי נפשות אסורה לבעלה ואמרינן נמי במגילה (דף טו.) כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיב' ביאת עובד כוכבים כביאת בהמה"
ומתחדדים הדברים בדברי הפני יהושע:
פני יהושע מסכת כתובות דף ג עמוד ב
"אלא דעיקר כוונת רבינו תם נראה דכיון שאין חייבין מיתה על ביאת עובד כוכבים ולא הוי בכלל מות יומת הנואף והנואפת א"כ לא הוי בכלל גילוי עריות וסמיך אהאי סברא דרחמנא אפקריה לזרעיה אלמא דכביאת בהמה חשיב וא"כ אינו בכלל גילוי עריות כדקיי"ל אין זנות לבהמה ונהי דאשה המביאה בהמה עליה חייבת מיתה היינו מגזירת הכתוב ולעולם שאין זה בכלל ג"ע. זהו מה שנראה לי בכוונת רבינו תם ז"ל."
(כן למד מדבריו 'אהלי יוסף' המובא בעלי זבח עמ' רלא)
וכמובן שהוא הדין לדעת השאילתות שהדבר תלוי בפגם כדין רודף, ובבהמה אין פגם:
שאילתות דרב אחאי פרשת וארא שאילתא מב
"וגילוי עריות נמי כיון דקא פגים לה הוה ליה כי דקטלא אבל איהי לא מחייבא למימסר נפשה לקטלא אלא כשאר עבירות שבתורה דהא אסתר לא מסרה נפשה לקטלא ואונס בדידיה מי איכא והאמר רבא /אין/ אונס בערוה שאין קישוי אלא מדעת משכחת לה להתרפאות שמאנוס יצרו ונופל בחולי על תאות יצרו דכי אתא רבין א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז וגילוי עריות וש"ד היכי דמי כדרב יהודה דאמ' רב יהודה אמ' רב מעשה באדם אחד ונתן בן צוציתה שמיה שנתן עיניו באשה אחת אשת איש וחנה שמה והעלה בלבו לטנפה ושיגר לה זהב וכסף לשכב אצלה ולא קיבלה ומרוב תאוותו נפל בחולי וחלה ימי' רבים באו ושאלו לרופאים אמרו אין לו תקנת רפואה אלא עד שתבעל לו"
וכפי שביאר שם בהעמק שאלה אות ד'.
וכ"כ בשו"ת תורה לשמה, שאין בנידה ובבהמה איסור ייהרג ואל יעבור שאינם פוגמים את האשה:
שו"ת תורה לשמה סימן תצד
"+אם אסור נדה הוא בכלל גילוי עריות שיהרג ואל יעבור.+ שאלה הא קי"ל בג"ע =בגילוי עריות= יהרג ואל יעבור ונסתפקנו אם אנסוהו לבא על אשתו נדה או לבא על הבהמה אם גם זה ג"כ בכלל העריות ויהרג ואל יעבור או"ד אין זה בכלל העריות. יורנו ושכמ"ה.
תשובה בגמרא דתמורה דף כ"ט ע"ב אמרו אתנן כל עריות אסור חוץ מאתנן אשתו נדה מ"ט זונה כתיב והאי לאו זונה היא וקאמר עוד בגמרא התם בדף למ"ד /ל'/ ע"ב מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה וכו' ועיין להתוספות שם מ"ש מגמרא דיבמות ההוא עובדא דהווא בריבה אחת בהיתלו שרבעה כלב כופרי מאחוריה ע"ש ועיין בהרמב"ם בפרק י"ח מה' איסורי ביאה דפסק בנרבעה לבהמה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה והיינו משום דאמרינן ביבמות דף מ"ט נבעלה למי שאינו איש אעפ"י שבסקילה כשרה לכהונה וכן בבא על הנדה פסק אעפ"י שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה וכתב הרב המגיד שזה מתבאר מדאמרינן ביבמות מאלה אתה עושה חלל ואין אתה עושה חלל מנדה ואי זונה משוי לה הרי הולד חלל ממנה וכ"כ הרשב"א וכו' ע"ש א"כ השתא לפ"ז יש לומר בנידון השאלה דאין זה בכלל יהרג ואל יעבור ועיין בסנהדרין בסוף פרק בן סורר ומורה מ"ש גבי אסתר ועיין בדברי הרז"ה והרמב"ן ז"ל שם ועי' בדברי ר"ת שהביאו התוספות ז"ל שם ובכתובות ויומא דביאת גוי הוי כביאת בהמה וכו' ע"ש.
מיהו מרן מהריק"א ז"ל בב"י יו"ד סי' קצ"ה כתב להרמב"ם דס"ל נגיעת נדה אסורה מן התורה הנה ברופא שאשתו נדה חולה אפשר דאסור למשש הדופק אעפ"י שיש בו פיקוח נפש משום דהוי אביזרא דג"ע ע"ש וצריך להתיישב בזה ועכ"פ לענין הלכה אם בא לשאול צריך להורות לו דאין זה בכלל יהרג ואל יעבור שגם מר"ן /מרן/ ז"ל לא קאמר אלא בדרך אפשר. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו."
וכן כתב באגרות משה:
אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קכז
"ענף ו ומה שפשוט לכתר"ה דבאונסין אותו לבא על הבהמה יהרג ואל יעבור לא ידוע לי בעניותי מנא ליה דלכאורה אף שהוא איסור חמור מאד ומחייבי סקילה, מ"מ אינו בכלל גילוי עריות דהא אין זנות לבהמה כדאיתא ביבמות דף נ"ט, ודין דיהרג ואל יעבור לא תלוי בחומר האיסור אלא באם הוא מגילוי עריות, ולכן גם רק חייבי כריתות כיון שהוא מעברות דגילוי עריות הם בדין יהרג ואל יעבור, ושבת אף שהיא מעברות היותר חמורות הוא בדין יעבור ואל יהרג, וא"כ גם בהמה כיון שאינו בשם זנות אינו בכלל גילוי עריות והוא ככל העברות שבתורה דאין בו דין זה כשהוא בצנעא אף שהוא איסור היותר חמור."
אמנם ציין שאף שאין ביאת בהמה לדעת הרמב"ם (שביאר ש'אין קישוי אלא לדעת' הוא סיבה להתחייב ודלא כשא"ר ראשונים שם) אם הורו לו להתקשות עבור הבהמה אסור שאין פעולה זו נקראת אונס והוא הדין בחייבי לאוין וכד', ורק אם התקשה לאשתו ואז אנסוהו לבוא על בהמה פטור
"ורק לשיטת הרמב"ם פ"כ מסנהדרין ה"ג שמחייב מיתה באיש שאנסוהו לבא על הערוה מטעם שאין קישוי אלא לדעת, שכתב הכ"מ וטעמו הוא משום דלהתקשות אי אפשר לעשות באונס אלא שמוכרח להשיג תאוה ולהתרצות וזה סובר הרמב"ם שחייב גם מיתה אפילו באונס מיתה, מסתבר שיסבור הרמב"ם שגם אסור זה אף מעצם האיסור לא רק מהדין דיהרג ואל יעבור, דהא מדין זה לא היה חייב מיתה כדסובר הרמב"ם שם בה"ב, אלא צריך לומר שסובר דלהתרצות לעבור עברה אסרו בעצם לא רק מדין החדש דבג' דברים אלו, אך שבכל איסורין לא שייך זה דהא אפשר לעשות האיסור שלא ברצון עצמו אלא מצד ציוי המאנס, ולכן חייב מיתה כדין עובר על עצם האיסור מדעת עצמו שלא באונס, ולפ"ז אף אם ליכא דין דיהרג ואל יעבור בביאת בהמה מ"מ יהיה אסור וגם חייב מיתה כשיעבור באונס מעצם האיסור כיון דאין קישוי אלא לדעת שהוא בתאוה וברצון שזה לא הותר אף באונס מיתה להרמב"ם… אבל כשהוא מקושה מצד שנתקשה לאשתו ואנסוהו לבא על הבהמה ועל חייבי לאוין גם להרמב"ם פטור וגם מותר כיון שאין בהן דין דיהרג ואל יעבור"
אמנם הר"ן הסתפק בזה וכתב שאין לנו לחדש קולא בדבר שלא פירשוהו חכמים:
חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
"חוץ מע"א וג"ע וש"ד לפי שאלו העבירות הם חמורות מכולן אמרו חכמים יהרג ואל יעבור. ע"א טעמא מבואר שלא יכפור בהקב"ה. ושפיכות דמים ג"כ שלא יציל נפשו בדמו של חבירו. ג"ע נמי מפני שיש בהם פגם שהרי מצילין אותה בנפשו וא"כ בדין הוא שיהרג ואל יעבור. ולפי טעם זה אם יאמרו לו בא על הבהמה או תהרג כיון שאין שם פגם יעבור ואל יהרג שהרי למדו כל עריות מנערה המאורסה להצילן בנפשן ואין הבהמה בכלל ואין צריך לומר חייבי לאוין כאלמנה לכהן גדול. אבל אין לנו לחדש דין זה שלא פירשוהו חכמים ועוד שאין טעם יהרג ואל יעבור מפני שמצילין אותן בנפשן דהרי ע"א קי"ל דאין מצילין אותו בנפשו ויהרג ואל יעבור ולפיכך אפשר דאפילו בא על הבהמה אמרינן יהרג ואל יעבור כיון שיש בה מיתת ב"ד…"
[1] הדיון שם בסוגיא הוא על דיני עדות. וברור שמדובר על משכב זכור.
[2] משנה מסכת סנהדרין פרק ח משנה ז
[*]" ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן:"
ונפסק להלכה