מכירת מוצרי תקרובת לגוים בימינו
סיכום לסיכום
תמצית: כל הראשונים אוסרים למכור חפצי הקרבה לנוצרים בימינו משום לפני עור. וזו קושיא חמורה על המתירים שיתוף.
ובהרחבה:
המשנה (ע"ז יג, ב) אוסרת למכור רשימה של חפצים, שהם חפצים שהגוים מקריבים לפני ע"ז.
בגמרא (ע"ז יד, א) הגמרא מגדירה שהאיסור הוא רק במכירה לגוי שהוא עצמו ישתמש לע"ז, אבל אם ימכור לגוי אחר שישתמש – אין בזה איסור, משום שזה 'לפני דלפני'. ומכאן הסיקו רש"י ('אלפני') ריטב"א (ע"ז ו, ב) ונימוקי יוסף (ע"ז יג, ב) שטעם האיסור הוא 'לפני עור', שבכך שמוכר לגוי צורכי הקרבה מכשילו באיסור ע"ז שהגוי נאסר בו. וכך עולה מראשונים רבים נוספים.
ראשונים רבים דנו לגבי הגוים של ימיהם כלומר הנוצרים, וכותבים שאסור למכור להם לבונה או ספרי תפלתם או גביעים שמשמשים ליין בטקסים. כל ההבדל בין הראשונים שניתן אולי לדבר עליו הוא שאצל תרומה (קלח), תוספות (ע"ז יד, ב 'ובמסקנא'. וכן עולה מתוספות ע"ז נ, א) רא"ש (ע"ז א, טו) ריטב"א (ע"ז ו, ב; יג, ב) אורחות חיים (ע"ז ב; יד) רבינו ירוחם (תא"ו יז, ה) ונימוקי יוסף (ע"ז יד, א) מוזכר במפורש שטעם האיסור הוא 'לפני עור'.
בדברי מרדכי (ע"ז תשצד) תרומת הדשן (פסקים כז) ואגודה (ע"ז פרק א אות ח) משמע בבירור שמדובר ב'לפני עור', אבל אין זה מפורש. ובדברי ראב"ן (רפט) רשב"א (ע"ז יג,ב) הגהות אשרי (ע"ז א,טו) וטור (יו"ד קנא, על פי ב"י שם) לא נזכר טעם האיסור.
מכל מקום לא מצאתי ראשון שיטען שטעם האיסור הוא אחר, או שיתיר מכירה בגלל שיתוף (רק במציאויות שבהן 'לפני עור' לא תקף הקלו). ויש להדגיש שרבים מהראשונים כאן הם מהמתירים שיתוף בסוגיית שותפות (תוספות, רא"ש, רשב"א, רבינו ירוחם ואגודה). ואמנם בדרכ"מ (קנא, א***) ובש"ך (קנא, ז) כתבו שיש מקילים במכירת חפצי הקרבה לגוים בימינו מהטעם שהמקילים להשתתף עמהם. כלומר לפי שמשתפים שם שמים ודבר אחר. וכן הובא באחרונים רבים.
בארחותיך למדני (יו"ד קמ) מבאר שהרמ"א עצמו אסר צלב שמשתחווים לו בהנאה, והעיקרון הוא שכל מה שעובדים בפני הצלב נחשב ע"ז מפני שהוא ממש ע"ז גמורה, וכל מה שעובדים לא בנוכחתו הוא ע"ז בשיתוף שלא נאסרת. ולכן הרמ"א כאן התיר מפני שסבר שאין חשש שהגויים ישתמשו בחפצים בפני צלב.
המקורות היסודיים לאיסור
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יג עמוד ב
"מתני'. אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: אצטרובלין, ובנות שוח, ופטוטרות, ולבונה, ותרנגול הלבן"
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יד עמוד א
"לבונה. אמר רבי יצחק אמר ר"ש בן לקיש: לבונה זכה. תנא: ומכולן מוכרין להן חבילה. וכמה חבילה? פירש ר' יהודה בן בתירא: אין חבילה פחותה משלשה מנין. וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי! אמר אביי: אלפני מפקדינן, אלפני דלפני לא מפקדינן."
רש"י מסכת עבודה זרה דף יד עמוד א
"אלפני מפקדינן – על לפני עור אנו מצווין שלא ליתן מכשול בדבר האסור לו וכל הני דאסרינן לזבוני להו משום לפני עור לא תתן מכשול דבן נח מוזהר על עבודת כוכבים"
נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף יג עמוד ב
כותב כרש"י שהאיסור למכור הוא משום לפני עיור. בהמשך יובא שהוא כותב שבזמן הזה איננו בקיאים בלבונה זכה ואסור לנו למכור לגלח (כומר או נזיר נוצרי)
"אסורין. משום דלתקרובת ע"ז קא בעי להו, וקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול, שבני נח נצטוו בז' מצוות, שהחמורה שבהן שלא לעבוד ע"ז."
וכן מופיע בעוד ראשונים רבים שטעם האיסור הוא לפני עור.
רמב"ם ע"ז ט, ו
"דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים אסור למכור לו אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודת כוכבים לפי שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים."
הדין בימינו
ראשונים שהזכירו לפני עור ואסרו חפצים מסוימים
תרומה אות קלח (לא מופיעה במהדורות חדשות. מצאתי במהדורת וניציאה רפג)
"קלח. אילו דברים שאין מוכרי' להם לגוי' איסטרובלין ולבונה כו' ושאר דברים סתמן מותר ופירושן אסור אם כן אסור למכור לבונה לגלחי' או לכומרים שעובר משום לפני עור. וכן שעוה ביום איד קנדלור שלהן אסו' למכור לשום גוי שעושי' ממנה תקרובת ועובר משום לפני עור אבל בשאר יומי מותר למכור להן שעוה וכן גביעים שישראל קונה לאחר שפגמו גוי אסור למוכרן לגוי דבשביל פגימ' קטנה אין מניח הגוי לתת בה יין לקלס עבודה זרה שלו וכן ספרים פסולי' אסור למכור להן ועובר משום לפני עור וכן נמי אמרינ' פרק קונם רב אשי הוה ליה תכא זבניה לבי נורא לע"ז ששמה כך א"ל רבינ' והא עבר לפני עור אמר לי סתם עצים להסקה ניתנו ולא לשרוף תקרובת הא לאו הכי אסו' וכן פירש הר"ר אליעזר ברבי שמואל ממייץ בפירוש נדרים"
תוספות מסכת עבודה זרה דף יד עמוד ב
תוספות מביאים בשם ר' ברוך בר' וכנראה הכוונה לספר התרומה (הלא הוא רבי ברוך ברבי יצחק. וזה מסתדר כי התוספות על ע"ז נערכו על ידי תלמידי רבינו פרץ. הרבה אחרי התרומה) שמסקנת הסוגיא היא שאסור למכור דבר שברור שנועד לעבודה זרה, ולכן אין מוכרים לכומר לבונה, ושעוה משום לפני עור. בפשטות כוונתם לכומר שבימיהם, ואם כן אנו שוב שיש איסור לפני עור למכור לנוצרים חפצי הקרבה.
"ובמסקנא דהך שמעתא כתב ר' ברוך בר' כיון דשאר דברים פירושן אסור א"כ אסור לעולם למכור לכומר עובד כוכבים לבונה דהוי כמו פירושן דדבר ברור הוא דלתקרובת בעי ליה ועובר משום לפני עור וגם אסור למכור שעוה לשום עובד כוכבים ביום איד ההוא אבל ודאי בשאר ימים מותר וכן אותם כלי עבודת כוכבים שישראל קונה לאחר שפגמו העובד כוכבים ובטלו מ"מ אסור למכרו לעובד כוכבים כמו שהוא עד שיהא ניתך כולו דבשביל פגימה אחת אינו מניח לתת בו יין לקלס לעבודת כוכבים והכי נמי ספרי' פסולים הראוים לתיפלה בבית עבודת כוכבים אסור למכור להם לכומרים דעובר משום לפני עור ואף לעובד כוכבים שאינו כומר אסור דבודאי יתננו או ימכרנו לכומר."
תוספות ע"ז נ,א 'בעינן'
מגדיר כל מיני חפצים שמביאים בימינו לפני הע"ז כתקרובת או לא כתקרובת, לפי העניין. ושמעינן מהכא שעבודתם היא ע"ז לאסור כל החפצים. ואמנם, לא עסק כאן בשאלה האם לנו מותרים למכור להם כאלה משום לפני עור. כי בזה עסק בתוספות הקודם שהבאנו.
"בעינן כעין פנים וליכא. פירש רבי שמואל בשם רבי שלמה וזה לשונו מן זביחה דפנים וה"ה לכל שאר תקרובת דמזבח כגון קיטור וניסוך וכל העולים לגבי מזבח מיקרו תקרובת עבודת כוכבים לענין שאין יכולין ליבטל והם כל מיני מאכל וכדתנן נמי במתני' יינות שמנים וסלתות הלכך הני אבנים לא הוו תקרובת מיהו אתסורי הוא דמתסרי משום דנעשים עבודת כוכבים עצמה כדלקמן בשמעתין (דף נא.) ובעבודת כוכבים מהני ביטול והא בטלו דחפו בהן דרכים ושמעינן מהכא דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לעבודת כוכבים ומדליקין בפניהם ומשכיבן הכומר מכרם או נתנם לישראל מותר בהנאה ממה נפשך אי תקרובת עבודת כוכבים הוי אפי' ביטול לא צריך ומותר בלא ביטול דלא דמי לתקרובת מזבח ובתקרובת שאינו כעין פנים לא בעי ביטול ואי נוי של עבודת כוכבים היו ולנוי מדליקים אותן ושייך להו ביטול כעבודת כוכבים עצמה מכל מקום מכיון שכיבן הכומר אין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן לפני עבודת כוכבים אלא ליהנות הוא מהן ולצורכו נוטלן וחתיכות של שעוה שנותנין נמי לעבודת כוכבים מותרות דאפילו נוי ליכא ותקרובת כעין פנים ליכא ואין הקדש לעבודת כוכבים ולא צריכי ביטול וככרות שמביאין דורון מותרין שהרי אין מביאין לעבודת כוכבים כי אם לשמשים ולכומרים ותקרובת עבודת כוכבים לא הוו שאין דרכן להאכיל לעבודת כוכבים כדורות ראשונים כך נראה לר"י והנך מלבושי כומרים נוי שלהם הוא ולא של עבודת כוכבים ומותרין בלא ביטול וכן כלי שקורין קליצ"א אין משמשין בו לעבודת כוכבים אבל אותן כלי מחתה שמקטרין בו אסור משום משמשי עבודת כוכבים וצריך ביטול משום שמקטרין בו לעבודת כוכבים ומכירתו לאו היינו ביטולו דקיימא לן כרבנן דפליגי אדרבי במתני' (דף נג.) במכרה או כשמשכנה ואמרי לא ביטל והוא הדין למשמשי עבודת כוכבים שאינן בטלים בכך וכן כל כלי נוי של עבודת כוכבים כך פסק רבינו שמואל בשם רבינו שלמה משמע מתוך פירושו שהתיר הככרות לפי שאין עושין אותן תקרובת הא אם היו מביאין אותם לשם עבודת כוכבים היו אסורין דכעין פנים הוא שהוא ראוי להקריב לפנים דדמיא למנחת מאפה תנור ואע"ג דליכא זריקה המשתברת וכן משמע מתוך פרש"י ומה שפירש כעין פנים זהו כעין זבחים שבמקדש דהוו תקרובת כדכתיב (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דאפילו זריקה שאינה משתברת כיון דהוי דומיא דלפנים קרי זבח עבודת כוכבים ואבנים אין עובדין בהם בפנים ואין נראה לר"י דהא בכולה שמעתין משמע דאפילו בכעין פנים בעינן זריקה המשתברת וכן משמע בסמוך ואפי' בעבודת כוכבים שדרכה לעובדה במקל לכן נראה לפרש כעין פנים כעין זביחה וזריקה דבר המשתבר"
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א,טו
כותב שאסור בימינו למכור לבונה, וכן שעוה משום לפני עור. ממש כמו התרומה. ומרחיב שגם גביעים של יין אסור למכור להם אפילו אם פגומים קצת, כי עושים בו עבודתן. וכן ספרי תפלתם אסור למכור משום לפני עור. ומביא לזה ראיה כמו התרומה
"טו והאידנא רגילין להקטיר לבונה לעבודת כוכבים הלכך אסור למכור לבונה לכומר של עבודת כוכבים. וכן שעוה ביום אידו אסור למכור לעובד כוכבים. שעושה ממנו תקרובת לעבודת כוכבים ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול.
אבל לשאר עובדי כוכבים מותר למכור להם שעוה דתנן סתמו מותר. וכן גביעים שלהם שהכומר תופס בידו וקנאו ישראל אחר שפגמו העובד כוכבים ובטלו אסור למוכרו לעובד כוכבים דבשביל פגימה קטנה אין מניח מלתת בו יין ולעשות בו עבודתן. וכן ספרי תפלתם של עובדי כוכבים אסור למכור להם דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול *והכי אמר בנדרים פ' קונם יין (דף סב ב) רב אשי הוה ליה אבא זבניה לכומרה של עבודת כוכבים. אמר ליה רבינא והא קא עבר מר משום לפני עור לא תתן מכשול. א"לו סתם עצים להסקה ניתנו ולא לעשות מהן צלמים ולשרוף עליהן תקרובת עבודת כוכבים הא לאו הכי הוה אסור. וכן פי' הר"ר אליעזר ממיץ בנדרים ספר התרומה"
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
כותב ממש כתרומה. ומדגיש שאין להתיר את זה משום איבה או חנופה, כי אפי' איסור דרבנן גמור לא מתירים משום כך. וכותב שזה מפי רבו (רשב"א או רא"ה כנראה).
"…מיהו מידי דחזי לתקרובת שדרכן בכך, כגון לבונה בזמן הזה דמוכחא מילתא דלהקרבה בעי לה, הא ודאי אסור לעולם ואפי' בשאר ימות השנה, כדלקמן במתני' דאיסורא דלפני עור הוא, ולא שרינן ליה משום איבה ומשום חנופה אפי' איסורא דרבנן שהחליטו בו איסור, כגון גבינה וחמאה וחלב של גוים, וכמו יין נסך, והא לא איצטרכה למימר דמילתא דפשיטא היא. מפי רבינו נ"ר."
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף יג עמוד ב
כותב כדבריו הראשונים ואמנם מדגיש שמותר למכור לגוי סתם כי לא סביר שילך להקטיר, ורק לכומר אסור. ואין לחשוש שהגוי ימכור לכומר, כי זה 'לפני דלפני'.
"ומיהו אין איסור כל הדברים האלו אלא בזמן ההוא שהיו רגילין בהם, אבל בזמן הזה אינו אסור אלא לבונה שרגילין בה, והא ודאי אסירא לזבוני להו השתא, ואפי' אינה זכה דהא חזינן דלא (קאעבדי) [קפדי] בין לבונה זכה לשאינה זכה, ומיהו אין איסורו אלא למכור לכומר, דסתמיה מזבין ליה לע"ז, וסתמו כפירושו ואסור לעולם, דבכל יום ויום מקרבי ליה, ובהא לא חיישינן לטעמא דאיבה ולא לאידך טעמי דכתיבנא לעיל (ו' ב') להיתירא, דההוא בשאר משא ומתן דחששא משום דאזיל ומודה, אבל למכור מידי דחזי לתקרובת וסתמא להקרבה בעו ליה, [דאיסורא משום לפני עור הוא אסור לעולם], ומיהו לגוי דלאו כומר שרי לזבוני סתם דההוא לא בעי לה מסתמא להקרבה, ואין דרך להקריב דברים אלו אלא כומרים, וכי יהיב ליה גוי זה לכומר לפני דלפני הוא ולית לן בה. וזה נכון."
אורחות חיים הלכות עבודה זרה אות ב
מיד לאחר שהוא מביא את כל הדין של מסחר לפני אידיהן ומביא היתרים לימינו – מביא איסור זה מבלי להקל בו. ונראה שמקור דבריו ברא"ש.
"לבונה אסור למכור דמידי דתקרובות היא. ושעוה נמי ג"כ אסורה למכור לשום גוי ביום איד ויום שלפניו אבל שאר ימים (שעוה) [ולבונה] לשאר גוים מותר למכור [דתנן סתמא מותר] והאי כסתמא הוא. גביעים ג"כ שפגם גוי ובטלן ואחר כך קנאם ישראל הרי הם אסורים לפי [שהכומר] יעשה בו תפלה לע"ז דבשביל פגם קטן לא יניח לקלס ועובר הישראל משום ולפני עור לא תתן מכשול.
והספרים ג"כ אסור למכרם לגוים לפי [שהכומר] קורא בו ומזמר ומשבח לע"ז ואפילו לגוי שאינו גלח אסור למכרן משום דודאי הגוי ימכרנו או יתננו [לגלח] והוי כמו עצים דאסור למכור [לכומרים] לשרוף תקרובת שלהם כדאיתא פרק קונם. כתב בעל האשכול ז"ל ומלבושין שנעשו תחלה לשאר בני אדם ורוצים הכומרים לשמש בהם ע"ז יש מחמירין ויש מקילין. ולעניות דעתינו הן בכלל מה שאמרה המשנה ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. שאם אינו מזכיר בפירוש לע"ז מותר. ויש מחמירין כי יש בגדים ידועים שהם קונים לכסות הבמה הרי הן בכלל אלו הדברים שאסור למכרן לגוים אבל בגדים שאין נעשים [לבמה אלא] לכומרים המשמשים ליתנהו בזה הכלל ומותר למכרם לכומרים עכ"ל."
אורחות חיים הלכות עבודה זרה, אות יד
מביא מהרמב"ם שהנוצרים הם עע"ז, ויום אידם הוא יום ראשון. וסומך לזה שאסור למכור מין ממיני ע"ז. ובהמשך מביא את האיסור למכור לבונה שכתב הרשב"א. כאן אמנם לא מזכיר מפורשות שמדובר באיסור 'לפני עור'.
"כתב הרמב"ם ז"ל הנוצרים עובדי ע"ז הם ויום ראשון הוא יום אידם. דברים המיוחדים למין ממיני ע"ז אסור למכור אותן למיני ע"ז שבאותו מקום לעולם ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרין אותם סתם. ואם פירש הגוי שהוא קונה אותם לע"ז אסור אם לא חסר בה מעט ואם חסר בה מעט מותר לפי שאין מקריבין חסר לע"ז. היו מעורבין דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדים כגון לבונה זכה עם לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקוט הלבונה זכה לע"ז וכן כל כיוצא בזה. וכתב הרשב"א ז"ל לבונה אסור למכור לכל גלח חדא דאין אנו יודעין איזו לבונה זכה. ועוד שבכל יום רגילין להקטיר קטורת זרה בלבונה. ואפילו יאמר מעצמו דלחולה שיש בתוך ביתו או לדברים אחרים דילמא אערומי הוא דקא מערים עכ"ל."
רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה
מביא שהכל לפי הענין. אבל בימינו אינם מקריבים תרנגול. ומה שמשחקים בו אינו ע"ז אלא משחק שטות. מביא שאסור לתת להם מים אם הם מבקשים בפירוש כדי לקחת לשים ברהטים בהם הם מטבילים לשמד, או כדי לזרוק מים טמאים כאיזשהו טקס. ומביא מהתוספות לאסור לבונה ושעוה משום לפני עור. וכן גביע, ספרים ועוד.
"ונ"ל כי כל זה באותו זמן שהיו מקריבין כל אלו הענינים אבל בזמן הזה דברים ידועים הם שעושין מהם תקרובת כי אין עושין לא מפירו' ולא מחטין ולא מתרנגול ומה שמשחקין ביום איד ידוע שלהם בשנה בענין התרנגול שחופרין חפירה ומשימין בה תרנגול וזורקין לו אבני' ומי שאינו יכול להכותו פורע דבר ידוע אולי כי זה ענין התרנגול מקד' והם עושין ואינן יודעי' מה עושין אבל מ"מ בזמן הזה אין כונתם בענין התרנגול כלל לע"ז כי אם לשחוק של הבל ולכן נ"ל שאין לחוש בזה התרנגול כלל למוכרו להם ואין חוששין בזה לא באדום ולא בלבן ולא בשחור.
ועוד פשוט וסתמן שאמרנו שמותר ופירושן אסור סתמן חיטי אפילו שאמ' חטין לבנו' אני מבקש כיון שלא אמר בפי' ע"ז ופירושן שאמר בפי' לע"ז ולפי' אסור. נ"ל מכאן כי הגלחין הקטנים המבקשין מים בבית שום יהודי ואומרי' בפי' שרוצין אותם לשום ברהטים של ע"ז לטבול בהן בשמשמדין או בשביל מים טמאי' לזרוק על פני בני אדם כי אסור ליתנם להם זולתי אם בקשו סתם מים וכן הזהרתי לאנשי ביתי שלא ליתנם להם כשמבקשין אותו לדלות מבורי.
בזמן הזה שנהגו להקטי' לבונה לע"ז אסו' למוכרה לגלח או לכומר כך כתבו בתוס' בע"ז. ונ"ל דה"ה לגוי או לגויות הקדשות שרגילו' תדיר לקנותן להקטי' לע"ז. שעוה ביום אידם כתבו בתוס' שאסו' למכרה לגלח או לכומר פי' וכן לגוים כמו שכתבתי למעלה שעושה ממנו תקרובת ועובר משום ולפני עור וגו' אבל בשאר ימים מות' למכור שעוה לגוים כי סתמן מותר. גביע שלהם שקנאו ישראל אחר שפגמו הגוי ובטלו אסור למוכרו לגוי דבשביל פגימה קטנה לא יניח לעבוד לו וכן ספרי' פסולים אסור למכור להם משום ולפני עור וגומ' כך כתבו התו' בע"ז ונסתפקתי אם בכלל ספרים פסולין [דף קנח טור ד] הם ספרי כ"ד הכתובין בגופן שלהם כלומר בלשון רומי הנקרא לאטין או דוקא ספרי תורה חדשה שלהם המזוייפת. ונ"ל דה"ה ספרי הכ"ד כי בודאי מי שהעתיקם להם שנה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם ולהטעותם כמו שעשה בכרו ידי ורגלי וכן עשה בו הנה ג' אנשים שהעתיק אישי' כדי לזייף אמונת השלוש כי איש שם מונח על כל נמצא אפילו שאינו גשמי כדי לומר שאחד מהם הוא רוח הקדש מה שא"א להיות באנשים כי אנוש הוא שם מונח בלשוננו על גופני וזה אינו יכול להיו' לפי אמונתם שיהיו שלשתם גופנים ומה אאריך הנה בפי' כתב להם בתורת מרע"ה במקו' אני אמית ואחיה אני אמות ואחיה וכן בכמה מקומות הטעם כיוצא בזה ולפי' נ"ל שכל ספר אסור למכור להם."
נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף יד עמוד א
"לבונה זכה. שדרך אומות העולם להקטיר ממנה. יש מי שכתב2) דבזמן הזה שאין אנו בקיאין בלבונה זכה אסור למכור לגלח כל לבונה, דספק דאורייתא הוא, ואפילו אם יאמר מעצמו דלצורך רפואה לחולה שיש בביתו קא בעי, יש לחוש שמא מערים, כדאמרינן בגמרא גבי תרנגול לבן קטוע למי שאסור למכור לו שלם דדילמא הא דקאמר קטוע איערומי הוא דקא מערים, והא כששואל קטוע כאילו מפרש דלאו לצורך ע"ז קא בעי ליה, ואפילו הכי חיישינן. ומיהו אפשר דכיון דעכשיו אינן יודעין שאנו נמנעין מלמכור להם לבונה כל שאמר דלצורך חולה קא בעי מותר ולאו מערים הוא. שלשה מנין. משקל שלשה מנין, דהא ודאי לסחורה איכוין למהדר לזבונה. אלפני מפקדינן. על לפני עור אנו מצווין שלא יתן מכשול בדבר האסור לו, וכל הני דאמרינן דאסור לזבוני להו משום לפני עור וכו', דבן נח מוזהר על ע"ז. אלפני דלפני. כגון הכא דודאי לאו לע"ז קא בעי לה, ומשום דילמא למזבן איהו ומקטרי כולי האי לא מפקדינן למיסר."
ראשונים מהם משמע שמדובר ב'לפני עור'
מרדכי מסכת עבודה זרה פרק א' רמז תשצד
המרדכי מביא שכאשר לא מדובר בתרי עברי נהרא מותר למכור, ומתיר לפי זה להלוות מעות לגוי וכן מביא מרבינו יואל להתיר למכור לגוי בגד של כמרים, כי ברור שיש לגוים מקורות אחרים לקנותו. מכלל הן אתה שומע לאו, שאם לא מדובר בתרי עברי דנהרא – אסור למכור
"לא יושיט כו' פסק בסה"ג דאסור ליתן יין נסך למומר דאע"פ שחטא ישראל הוא ודוקא דקאי בתרי עברי דנהרא גם מכאן מוכיח בה"ג דמותר להלוותן בזמן הזה אע"פ שהן נותנין [*מן המעות] תקרובת עבודת כוכבים לשמש ביום חגם לפי שאין נותנים לשמש כל כך שלא יוכלו למצוא אותו דבר מועט ללות מעובדי כוכבים אחרים אפילו לא היינו מלוים להם וכן אומר רבי אבי העזרי בספרו משם אביו רבינו יואל להתיר (*להלוות על) [למכור לעובד כוכבים] בגדי הכומרים שמרננים בהם לעבודת כוכבים כל היכא דאית להם לכומרים אחריני אע"ג דברור (*קא זבני) [*דקנו] לעבודת כוכבים שרי"
תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן כז
מציע שאם מוכר לגוי שאולי ימכור ספר לגוי שישתמש בו לע"ז – זה יהיה 'לפני דלפני' ומותר. מכאן שאיסור המכירה העקרוני של הספר בימיו הוא 'לפני עור'.
"/תשובה זו נמצאת בהשמטות שבסוף הספר/ שלומך יסגא לחדא אהובי עמיתי מה"ר יודא יצ"ו על מכירת הספרים פסולים לכומרים, איני יודע היתר אם ידוע שאותן ספרים ספר יראתם שמהן מזמרים ועובדים לע"ז כדאיתא להדיא בגמרא פ"ק דע"ז /דף י"ג:/. אמנם אם אין ידוע מה היא הספר יש להתיר דתלינן ברוב ספרים, דרוב ספריהם מספרי משפטים ספרי רפואות וספרי חכמות תכונה ותשבורת ומוזיקא. ואפילו אם הוא ידוע שספר יראתם אם אינו מוכר לכומר אלא לנכרי אחר, אפשר יש להתיר משום דאלפני דלפני לא פקדינן גבי נכרי כדאיתא פ"ק דע"ז /דף יד ע"א/."
האגודה מסכת עבודה זרה פרק א – אות ח
אוסר למכור לבונה, וגביעים. ומביא מהראבי"ה שמתיר בגד כיון שיש להם אחרים, וכן ספרים יש להם אחרים. ומפנה לתרומה.
"[עבודה – זרה יג ע"ב] ח. אילו דברים אסור למכור לכותי, איצטרובלא ובנות שוח ולבנו' ותרנגול לבן, ר' יודא אומר מוכר תרנגול לבן בין התרנגולי' ושאר כל הדברי' סתמן מותר ופירושן אסור. תרנגול למי תרנגול למי מותר למכור להן תרנגול לבן. למי תרנגול לבן אסור. מכאן דאסור למכור לכותי לבונה דמידי דתקרובת הוא וכאילו פירש לע"א וכן הגביעי' [למכור לגלח ולכומר]. בספר אבי"ה התיר בגד כותים שמזמרים בהן לע"א שקו' קרולו"ש אף על גב דודאי מזבני לע"א כיון דאית להו אחריני. וכן ספרים פסולים. וכן שעוה אסור למכור ביום איד קנדלור דכל אלה כמפרש דמי, אבל למכור שעוה בשאר הימים ולבונה לשאר כותים מותר דסתמא הוא, עיין בספר התרומה."
ראשונים שלא הזכירו שמדובר על 'לפני עור'
ראב"ן עבודה זרה סימן רפט
מתיר למכור לגוים כל דבר מלבד לבונה שהיא תקרובת ע"ז, כי שאר הדברים ניתן לתלות שהם לא לע"ז. ושוב חוזר על זה שעל הצד שכל משתמשים בהם לפולחן הם ע"ז. והוא עוסק כמובן בנוצרים.
"וכל הדברים מותר למכור לגוים עכו"ם בזמן הזה לבד מלבונה שהיא לקטורת ע"ז ולא לדבר אחר אבל שעוה ומעילים דאיכא למיתלי דלדבר אחר בעי ליה כגון שעוה להדליק על שולחנו ומעילים למלבושים שרי לזבוני להו, כדתנן ושאר כל הדברים סתמן דלא אמר לע"ז מותר פירושן שאמר לע"ז בעינא לה אסור, ואמרי' נמי [ט"ו א] רב הונא זבין פרה לגוי א"ל רב חסדא מ"ט עבד מר הכי הא עביד בה מלאכה בשבת א"ל אימור לשחיטה זבנה ושקלינן וטרינן בהדייהו עד א"ר אשי כל היכא דאיכא למיתלי ולמימר לדבר היתר בעי (לא) תלינן כי הכא דאימור לשחיטה זבנה וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן, הילכך בלבונה דליכא למיתלי לדבר היתר אלא לקטורת ע"ז אסור. ואפי' אם יאמר הגוי להדליק לע"ז בעי לה לשעוה, שרי לזבוני ליה דהא חזינן דשקלי ויהבי מינה ליהודיים ולארמיים (אלמה) [אלמא] לאו לע"ז לחודה זבני לה, וגם המעילים אפי' אם יפרש ויאמר למלבושי הכומר בעו להו נ"ל דשרי לזבוני להו דלאו תכשיטי ותשמישי ע"ז נינהו אלא תכשיטי משמשיה הוא דלא אסרה תורה אלא תכשיטי ע"ז ומלבושיה כדכתב [דברים ז'] לא תחמוד כסף וזהב עליהם שכן היה מנהגם להלביש ע"ז שלהן ולא מלבושי שמשיה, ועוד לאו קמי ע"ז [בלבד] לבשו להו אלא לבשו להו נמי בהקבלת פני מלך ושרים הילכך תכשיטי כומר נינהו ולא תכשיטי ע"ז."
חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף יג עמוד ב
הרשב"א מתיר בימינו למכור לגוים בהמה ושאר דברים כי הם לא רגילים להקריב לע"ז בימינו. אבל לבונה אסור למכור כי דרכן להקטיר בכל עת. לא מציין מפורשות שהטעם הוא לפני עיוור.
"מתני' אלו דברים אסורים למכור לגויים האצטרובילים ובנות שוח. פי' מפני שאלו היו רגילין להקריב וכל אשר נמצא אתו אפי' מתחלת השנה מצניעו ליום האיד והרי זה ודאי כמוכר לצורך ע"ז, שמפני שלא היו נמצאין בכל עת היו לוקחין אותן בכל עת ומצניעין אותן ליום אידם, אבל במקומות שהיו רגילין להקריב בהמה ושאר דברים הנמצאים תדיר אין איסור למכור להם אלא א"כ פירש שלע"ז הוא לוקחן או א"כ קרוב ליום אידם ג' ימים כרישא דמתני', אבל בדורות האלו שאין דרכן להקריב הני דמתני' מותר למוכרה להם ואין בכך כלום חוץ מן הלבונה שעדיין דרכו של כומרין ללוקחה לקטרת זרה בכל עת ואפי' למכור לו כל ימות השנה [אסור]."
הגהות אשרי מסכת עבודה זרה פרק א סימן טו בשם רא"ם
"* והר"ר אליעזר מביהם אוסר למכור לעובדי כוכבים קלפים ודיו ואין להתיר הדבר ויישר כחו שאסר מא"ז. ע"כ:"
טור יו"ד קנא
"דברים המיוחדין למין ממיני אליל, אסורין למוכרן לעולם לעובדי אותה אליל שבאותו המקום. ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה, מותר. והדברים שאינן מיוחדין לה, מוכרין אותם סתם. ואם פירש העכו"ם שהן לאליל, אסור למוכרו לו אלא א"כ פסל אותם מלהקריב לאליל. ואם העכו"ם מחזר אחר דברים המיוחדין לאליל ומערים לכלול דברים אחרים עמו, או כיוצא בזה כדי שלא יבינו שקונה לצורך אליל, אסור למוכרם לו."
בית יוסף
"ומ"ש לעולם נראה דהיינו לומר שאפילו שלא ביום חגם אסור א"נ לומר שלענין זה אין חילוק בין זמן זה לזמן חכמי התלמוד כמו שיש חילוק לענין דברים הנזכרים בסימן קמ"ח:"
אחרונים
שו"ע ורמ"א
יורה דעה קנא, א
"דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרים אותם סתם ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים:
הגה: אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל (בתא"ו ני"ז):
היו מעורבים דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדין כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לאלילים וכן כל כיוצא בזה:
הגה: ודוקא לכהן עבודת כוכבים או לעובד כוכבים שחזקתו שיקטיר הלבונה לעבודת כוכבים אבל לסתם עובד כוכבים שרי י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ"ק דעבודת כוכבים) ויש מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר"ן שם ובתוס' ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב):"
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן קנא
"(א***) וכתב המרדכי רפ"ק דע"ז (סי' תשצה) כתב ראבי"ה בשם אביו ר' יואל הלוי להתיר ללות בגדי כומרים שמרננים בהם לע"ז שקורין קלקלני"ש כל היכא דאיתא לכומרים אחריני אע"ג דברור דקנו לע"ז שרי עכ"ל ואפשר דבכהאי גוונא אף ספרי דתן וכל דבר שרי ולזה נהגו האידנא שמוכרין לגוים מחרוזות של קשרים הנקראים פטור הכלים אע"ג שמשבחין בהם לע"ז וסתמן לע"ז הואיל ואית להו אחריני אמנם בהר"ן פ"ק דע"ז דף (שמ"ד ע"ב) (א: ד"ה מניין) דאסור להושיט לגוי מדרבנן אע"ג דיכול ליטלו בלאו הכי משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל. ובתוספות שם (ו: ד"ה מנין) משמע כדברי המרדכי דאפשר ליטלו אפילו איסורא ליכא אפילו ליתנו לישראל חבירו ועיין בתוספות פ"ק דע"ז אבל בריש הגהות מרדכי דשבת (סי' תנ) משמע כדברי הר"ן וכן הוא פ"ק דשבת בתוספות (ג. ד"ה בבא) ואשר"י (סי' א) מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם ועיין באורח חיים סימן קנ"ו:"
ש"ך קנ"א א, ס"ק ז
"ונהגו להקל. לשון ד"מ מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם עכ"ל ר"ל כמ"ש בא"ח ס"ס קנ"ז דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור שאין בני נח מוזהרין על השתוף וה"ה הכא:"
אורחותיך למדני, יורה דעה קמ
"וכך כתב הרמ"א בס"ק מא. א. "צורת שמשתחוים לו, דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול, אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר." הרי שהרמ"א כיון בזה להשתי וערב כמו שפירש לנו הבתי כהונה הנ"ל בשם הראבי"ה.
ולכן לפי זה נראה שמוכרח לחלק בין אמונת השיתוף שאין בו איסור להנוכרים וכמ"ש הרמ"א בא"ח ס"קנו. הנ"ל . ובין עבודה לפני השתי וערב שבזה יש איסור של ע"ז. וכן יש להוכיח ממ"ש הש"ך בי"ד בסי' קנא. בס"ק ז שכתב הרמ"א שם "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות אחר מותר למכור להם כל דבר, ויש מחמירין, ונהגו להקל." וכתב הש"ך, "לשון דרכי משה, מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין השתתף עמהם עכ"ל. ר"ל כמ"ש בא"ח ס"ס קנו. דבזמן הזה מותר להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים וארץ". הרי שנהגו להקל מטעם שאין איסור לשיתוף להם. אלא לכאורה זה קשה להבין, שהלא אם השתמשו במה שהם קונים לפני השתי וערב זה כע"ז ממש וכמו שכתב הרמ"א בס"קמא.א. בשם הראבי"ה, וכמבואר בהבתי כהונה, ולכן עדיין יש איסור למכור להם דברים אלו, ואין להתיר מטעם שמאמינים בהשיתוף. אלא לפי מה שביארתי שאין איסור להם לעבוד עבודתם אם זה שלא בפני השתי וערב, דברי הרמ"א אתי שפיר, שי"ל שכונתם לקנות דברים לעבודתם שלא בפני השתי וערב, ואף אם השתי וערב בבית עבודתם אם הם לא הביאו מה שקונים לפני השתי וערב עצמו בדרך עבודה, עדיין זה מותר להם. ולכן נהגו להקל בזה שי"ל שמה שהם קונים אינו לעבוד דוקא לפני השתי וערב, ועבודת השיתוף בלבד מותר. ומזה יש להוכיח שלא כהנו"ב הנ"ל שסבר שההיתר של שיתוף הוא רק לגבי שבועה, שאם תאמר כן הלא אין להתיר למכור להם מטעם זה. וכן ראיתי בהפ"ת בס"קמז. בס"ק ב. שכתב כן, שאחר הוא הביא דברי הנו"ב והשאר אפרים והמעיל צדקה, הוא כתב "אי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א ז"ל, דמדבריו בדרכי משה לקמן ס"קנא. המובא בש"ך ס"ק ז. מבואר להיפך ע"ש."
עבודה ברורה עמוד שד
"ונ"ל לתרץ דלעיל דאיירי בתקרובת, ואסור משום דגוי גם הוא מצווה על עבודה זרה ועובר ישראל א"לפני עור", רק על זה אמר אביי א"לפני דלפני" לא מפקדינן, אבל כאן דאיירי בספרים פסולים והוי גם איסור משום "לא ישמע על פיך", והיינו שלא יגרום הישראל דעל ידו ישמע מאחד שם אלילים, לכן כיון דע"י ספרי פסולים ישמע שם אלילים, בזה "לפני דלפני" ג"כ אסור דהא הישראל גורם דישמע שם אלילים"