לימוד דברי דתות שונות – לצורך לימודי
תקציר לסיכום
מטרת הסיכום- לברר את ההלכה ביחס ללימוד תכני כפירה או ע"ז (בין השאר פילוסופיה, הברית החדשה וקוראן), שלא מתוך כוונה לפנות אליהם – כלומר שלא מתוך כוונה להימשך אחריהם. ובין השאר יתברר האם מותר ללמוד תכנים אלו כחלק מלימודים אקדמיים וכד'.
הסיכום מחולק בכלליות לחמישה חלקים: מיתולוגיה, ספרי מינים, ספרי 'עבודה זרה', הברית החדשה והקוראן. אמנם אין הכרח שיש חלוקה הלכה למעשה בין סוגי התכנים.
מיתולוגיה:
לגבי קריאת ספרות מהמיתולוגיה היוונית נחלקו הדעות.
יש שהחמירו בסתמא, ללא תנאים – כ"כ הרצי"ה לגבי קריאה של טרגדיות יווניות (תחומין ג, עמ' 389); וכ"כ הרב שמואל אליהו (אתר כיפה). ויש שהחמירו רק לכתחילה, אך בדיעבד נראה שיקלו (הרב דוב ליאור באתר ישיבה; הרב שלמה אבינר – פסקי שלמה ב, עמ' 45).
מנגד יש שכתבו להקל בקריאת ספרים אלו, אך חלקם בתנאים מסוימים: כ"כ הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ב, נג) לגבי קורסים במיתולוגיה, ותלה את ההיתר בצורת הכתיבה בספר [או אצל המרצה], שאם הוא משבח את הע"ז הדבר אסור, אך אם הוא מזלזל בע"ז ומדגיש את ההבל שלה הדבר מותר (וכן כתב הרב שמואל אריאל באתר ישיבה בשמו).
כמו"כ יש שהקלו אף ללא תנאים (הרב אורי שרקי) כיוון שע"ז זו בטלה מהעולם, ויש שהקלו רק לצורך מסוים כגון הוראה (הרב עוזיאל אליהו באתר כיפה).
חוכמות המעורבות בכפירה (כגון פילוסופיה):
הרקע לסוגיה: סוגיות המתקשרות לנושא זה – סוגיית ספרי מינים וסוגיית ר' מאיר ואחר. הגמ' בסנהדרין (ק, ב) מסבירה את דברי ר' עקיבא "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא… אף הקורא בספרים החיצונים"- תנא בספרי מינים [ובצנזורה- צדוקים]. ומסביר רש"י במקום, כיוון שהם כופרים. וכן כתבו רי"ף רא"ש, שאסורים כיוון שספרים אלו מעוותים את התנ"ך בצורה כופרת [והוסיף היד רמה שאסור אף אם בפועל דבריהם לא סותרים את התורה].
טעם האיסור- שמא יימשך אחריהם (פסקי רי"ד שם).
ר' עובדיה מברטנורא (סנהדרין י, מ"א) מביא כדוג' לספרים- כגון ספרי "אריסט"ו היוני וחביריו", כלומר פילוסופיה.
סוגיה נוספת ממנה רצו ללמוד לנושא זה היא סוגיית ר' מאיר ואחר. הגמ' במסכת חגיגה (טו, ב) עוסקת בשאלה כיצד ר' מאיר למד מ"אחר", ומסיקה שרק 'גדול' [כר"מ] יכול ללמוד מרב שאינו כמלאך ה'. רש"י במקום מסביר שדווקא גדול מותר כיוון שיודע להיזהר שלא ללמוד ממעשיו. הרמב"ם אמנם לא מחלק בין גדול לקטן, ומשמע מדבריו שבכל אופן אסור ללמוד מרב שאינו הגון (ת"ת ד, א). ומסביר הלחם משנה, שהרמב"ם לא חילק כיוון שחז"ל ברוב המקומות לא חילקו[1]. בכל אופן, בהמשך נראה שיש מי שרצה ללמוד מכאן לנידוננו שרק גדול יכול ללמוד מספרים מינים, ואולי לשיטת הרמב"ם אף גדול אינו יכול.
שיטת הרמב"ם בלימוד ספרי מינים [וע"ז]: הרמב"ם בהלכות (ע"ז ב, ב) פסק לאסור קריאה בספרי ע"ז משום "אל תפנו", ואף ספרי כפירה שיש בהם כפירה באחד מהעיקרים כלולים באיסור. מנגד במורה נבוכים (ג, כט) מעיד בעצמו שקרא ספרי ע"ז. ואכן תירצו שהרמב"ם למד בתורת "דע מה שתשיב" (שו"ת הריב"ש מה; באר שבע סנהדרין ק, ב) וחלקם אף התנו שצריך להיות גדול כרמב"ם לצורך כך.
המרחיבים את האיסור ללמוד ספרי מינים: שו"ת הריב"ש מה, מתיר רק לת"ח גדול בתורת "דע מה שתשיב"; שו"ת רדב"ז (מכתב יד, ח, קצא) מגביל את ההיתר רק למי ש'מילא כריסו בתורה'; באר שבע (סנהדרין ק, ב) מתיר לצורך "דע מה שתשיב" רק ביחידים כרמב"ם; יד דוד (סנהדרין ק, ב) מחמיר אף יותר, לשיטתו היתר 'להבין ולהורות' שייך רק בדת שבטלה, אך בדת קיימת האיסור מוחלט; ברכי יוסף (יו"ד רמו, ט) מתיר רק בת"ח גדול ביותר; קובץ שיעורים (ב, מז) מחמיר בכל אופן, ומדעתו די מפורש לאסור לימודי היסטוריה; שו"ת משנה הלכות (טז, צו) אסר את כל הלימודים שעלולים לכלול כפירה, וכ"כ בפסקי שלמה ב, עמ' 53 שלא כדאי ללמוד תואר המעורב בכפירה.
המצמצמים את האיסור: בשו"ת הרשב"א (א, תטו) מגביל את החרם על לימודי פילוסופיה עד גיל 25, ולאחר מכן מותר; מהמאירי (סנהדרין צ, א) משמע שכאשר אינו מתכוון ללכת באמונתם הדבר מותר; במגן אבות לרשב"ץ (ב, יד) מתיר ללמוד ספרי כפירה מדין "דע מה שתשיב", וכן ספרי 'ראיות' [ככל הנראה פילוסופיה] מדין "תוכו אכל"; מיד פשוטה (ע"ז ב, ב) עולה לכאורה היתר יותר נרחב, לשיטתו עוברים על איסור "אל תפנו" רק כאשר לומדים את הספר מתוך כוונה לפנות אחר אמונתם; הרב שלמה רוזנפלד (צהר לה) מסכם את הסוגייה ומסיק כי כרגע ניתן ללמוד [באקדמיה] סיכומים אובייקטיבים, ורק יחידים ילמדו את המקורות עצמם כדי לברור את הדברים הטובים; הרב שמואל אריאל משיב בשתי תשובות שונות [באתר ישיבה] לגבי הנושא- ספר היסטוריה מותר, אך לא ספר שמשבח ע"ז (אלא ל"דע מה שתשיב"), וכן כאשר המגמה היא חיובית ולא מתוך רצון ללכת אחר ההשקפות הזרות.
ספרי ע"ז:
היו כמה פוסקים שכתבו בדין 'ספרי ע"ז' באופן כללי, ונביא דבריהם: בתפארת ישראל (סנהדרין י, ח) מתיר לצורך "דע מה שתשיב" בדרך ארעי; בצפנת פענח (ע"ז ב, ב) מתיר בע"ז שבטלה מהעולם; בשו"ת אג"מ (יו"ד ב, קיא) משווה דין כפירה וע"ז לדין היתר 'להבין ולהורות' אך רק בגדולי הדור; בשו"ת בני בנים (ג, לד) התיר לימוד מספר אומנות שרובו לא ע"ז, כיוון שטרוד בלימוד ואין חשש שיימשך אחר אמונתם.
לימוד מתוך הברית החדשה:
חלק משאלת לימוד בספרי ע"ז היא שאלת לימוד הברית החדשה (לצרכים אקדמיים).
היו שאסרו בכל אופן על לימוד ממקור זה: שו"ת מראה כהן (מהד' תליתאי, קפו) יצא בתקיפות על בית ספר שרצה ללמד את תלמידיו 'ברית חדשה' בטענת 'דע מה שתשיב'; הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, פו) אסר אף לצורך לימודי; פסקי שלמה (ו, עמ' 113) אסר אף בתורת 'דע מה שתשיב' אלא בהוראה נקודתית; הרב אייל קרים (אתר כיפה) אסר ככל ספר של ע"ז.
מנגד היו שהתירו לצורך לימודי ולצורך 'דע מה שתשיב': הרב אורי שרקי (באתר) התיר לצורך התמודדות אמונית ולצורך מקצועי; הרב עזריה אריאל (אתר ישיבה) התיר רק לאדם עם רקע תורני לצורך השלמת ידע; הרב שלמה יוסף וייצן )אתר ישיבה) התיר לקרוא כספר היסטוריה; הרב אפי קיציס – (אתר כיפה) התיר לצורך ספציפי לימוד קצר; הרב ירון דוראני[2] (אתר ynet) התיר לצרכים לימודיים, כיוון שמגמת הלימוד ביקורתית וממוקדת אין חשש שיושפע; הרב עוזיאל אליהו (אתר כיפה) התיר כצורך היסטורי.
לימוד קוראן:
גם בלימוד קוראן נחלקו. יש שהחמירו שלא לקרוא בקוראן כדין ספרי מינים, אף לצורך חשוב: שו"ת משנת יוסף (י, קפח) אסר לימוד בקוראן לצורך, והתיר רק חלקים ספציפיים לצורך בטחוני (ערבית); בשו"ת להורות נתן (טז, לו) התיר לצורך לימוד ערבית כחלק מצורך בטחוני, על בסיס 'להבין ולהורות', אך הגביל היתר זה למקרה הספציפי כיוון שלדעתו 'להבין ולהורות' הוא רק לצורך מצווה, וגם זה צורך מצווה; בפסקי שלמה (ב, עמ' 53) אסר ככל ספר כפירה; ב-סדר יעקב (ב, עמ' תנב) מציין שההיתר של "דע מה שתשיב" הוא רק לצורך הפרכת דבריהם [ולכן בקריאה לשם לימוד ערבית יש צד לאסור], אך לשיטת המאירי יהיה מותר בכל אופן. לכן למעשה מציע ללמוד כהצעת האג"מ (יו"ד ב, נג) ולא ישירות מהקוראן, אך בשהע"ד סומך על המאירי.
מנגד היו שהקלו ללמוד מהקוראן לצרכים שונים: הרב דוב ליאור (אתר ישיבה) התיר לימוד בסיסי; הרב יעקב אריאל (אתר ישיבה) התיר להחזיק קוראן בבית לצורך לימודי; הרב יהודה עמיחי (אתר כיפה) התיר להחזיק קוראן בבית רק אם צריך ללמוד ממנו על עקרי דתם; וכ"כ הרב שי פירון; והרב ברוך אפרתי (אתר כיפה) אף הציע שחובה ללמוד לצורך מה שתשיב.
ככלל ניתן לראות שבכל התחומים האיסור אינו מוחלט, ויש סיעה של מתירים כאשר הלימוד נעשה ממקום ביקורתי ומקצועי, כיוון שבמקרה זה אין חשש שייגרר. אמנם יש שהחמירו בכל מצב.
מיתולוגיה
מחמירים לכתחילה (חלק בדיעבד)
הרב צבי יהודה – תחומין ג, עמ' 389
לימוד טרגדיות יווניות אסור, וכ"ש כאשר יש בהם מן המיתולוגיה.
"ב"ה עיקו"ת ירושת"ו כט' מרחשון התשל"ז
שלום וברכה לך יקירי מאוד מר …
בתשובה לשאלתך ע"ד לימוד טרגדיות יווניות, ודאי שאסור. ועאכו"כ כאשר יש בהן, כמו שכתבת, דברי כפירה מתוך המיתולוגיות היווניות, והנה הנם גם דברי עבודה-זרה, ועאכו"כ שהרי זה ביטול תורה למי שקבוע ללימוד תורה, ולא ויתר הקב"ה על ביטול תורה, אפילו אילו היה מותר על דברים חמורים.
חזק ואמץ עלה והצלח בע"ה בתורה והדרכתה הנאמנה.
הדורש שלומך בחביבות יקרך
בצפיית הישועה השלימה
ויש רבותינו שמפרשים שזהו הקורא בספרים החיצונים אשר במשנתנו של כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב."
הרב דוב ליאור – אתר ישיבה
לגבי אמנות נוצרית ויוונית, אפשר שזה לא ע"ז, כיוון שזה בטל מהעולם, אך עדיין זה לא שייך כיוון שאלו דברי הבל, וראוי להיאבק בזה.
"שאלה
…אנו לומדות 2 קורסי חובה עיוניים שתוכנם בנוי על תאוריות מהנצרות והמיתולוגיה היוונית…
האם מותר ללמוד את החומר כיוון שהוא לצורך התואר…
תשובה
…יכול להיות שהיום זה לא אליליות, כיון שהאליליות הזו חלפה מן העולם ולומדים דברים עתיקים, ואז זה לא ממש עבודה זרה, אלא סתם התעסקות בדברי הבל. ראוי שהציבור שלנו יאבק נגד דבר זה, נגד משרד החינוך שמכריח ללמוד דברים אלו, שילמדו ענייני אמנות, דברים יפים שבעולם. מדוע צריך דווקא אמנות אלילית-נוצרית ואמנות לא צנועה."
הרב שמואל אליהו – אתר כיפה
התעסקות במיתולוגיה היוונית (הסיפורית) היא עיסוק בע"ז שמשפיעה לרעה על הנפש. ומציין לגמ' במנחות שבה מוזכר כי כזרו על החכמה היוונית, ולבסוף חכמה זו הביאה לחורבן עצמאותנו.
(ראוי לציין כי יש כמה דרכים להסביר את המונח "חכמה יוונית", ובפשט הדברים הסבירו הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא כי חכמה יוונית אלו דברי רמזים וחידות שהשתמשו היוונים- אין הכוונה לסיפורים. וכפי שנכתב בפנה"ל ליקוטים א, א, טו עפ"י הריב"ש והמהר"ל, שהכוונה לנימוס ולתרבות היוונית. ובכל מקרה אין הכוונה לסיפורים בעלמא, אלא לדברי כפירה ממש.)
"האם מותר לקרוא/ללמוד את המיתולוגיה היוונית?
תשובה
על זה בדיוק נאמר שאסור ללמוד חכמה יוונית…
[על המיתולוגיה הייונית ]– אין מחלוקת שהיא עיסוק בעבודה זרה. ודרך הסיפורים המיתולוגים שלהם הם מעבירים את כל רעיונות העבודה זרה. כמו שכל תנועה ערכית מעבירה את המסרים הרוחניים שלה באמצעות סיפורים. כך העבודה זרה האכזרית שלהם העבירה את כל הרעיונות האלילים שלהם דרך סיפורי המתולוגיה.
יש אומרים מה בכך זה רק סיפורים.
אבל יש אומרים שהשפעה על הלב של האדם היא היא עיקר ההשפעה הטובה או הרעה שיש…
ובגמרא מנחות סד: מסופר על אחת התוצאות הנוראות של לימוד החכמה הייונית במחלוקת הדעות שהיתה בישראל. אותה מחלוקת שהולידה שנאה ביננו והחריבה את עצמאותינו ונמסרנו רוחנית ומעשית בידי "היוונים החכמים".
"למָחָר שִׁלְּשְׁלוּ לָהֶן דִּינָרִין בְּקֻפָּה, וְהֶעֱלוּ לָהֶן חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו בַּחוֹמָה, וְנִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, אָרוּר שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִיר, וְאָרוּר שֶׁיְּלַמֵּד בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנית" "
הרב שלמה אבינר – פסקי שלמה ב, עמ' 45
"ש: האם אסור לקרוא מיתולוגיה?
ת: ראוי שלא. אמנם תפארת ישראל על משנה סנהדרין מתיר ספרי הומרוס, כנראה מפני שזו עבודה זרה ישנה שאף אחד כבר לא מאמין בה. אך ראוי שלא."
מקלים (חלקם בתנאים מסוימים)
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נג
האיסור הוא בספרים שכתבו העכו"ם לשבחהּ של הע"ז, וזה אסור אף שבטלה דתם היום ואין חשש שיימשך אחריהם. אך בספרים שנכתבו ע"י הכופרים בע"ז, בצורה של זלזול בע"ז, מותר. ולכן מרצה שמלמד על מיתולוגיה יוונית וכד' מותר ללמד, רק שידגיש את ההבל של אותן אמונות.
(לכאורה מדבריו אם נהנה מעצם הסיפורים, ללא הדגשת הזלזול בע"ז, הדבר יהיה אסור אע"פ שנכתב ע"י כופר בע"ז. אך מ"מ אפשר לצדד כפי שכתב הרב שמואל אריאל שסיפורי הפנטזיה הם מומצאים ולכן אינם בדיוק המיתולוגיה המקורית).
"בענין אחד שפרנסתו להיות מורה בבתי הספר של המדינה בדברי ימי היונים והרומים אם מותר לספר בדתיהם… אם יש בזה איסור דאל תפנו אל האלילים וכתר"ה מסביר הספק מכיון שכתב הרמב"ם בפ"ב מע"ז ה"ב שאיסור הקריאה בספרים שחברו עובדי כוכבים בעבודתה הוא משום שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהם עושין ובזמן הזה שדתיהם כבר מאוסים לכל העולם אין לחוש כלל שימשך אחד אחר זה אין לאסור או דשמא עכ"פ הוא בכלל האיסור אף שאין הטעם.
הנכון לע"ד…
ולכן גם לקרא בספרים שחברו בעבודתה יש לאסור אף שנימא שבטל הטעם בזמן הזה שכבר נמאסו דעותיהם בעולם אבל נראה פשוט שהאיסור הוא רק בספרים שחברו העכו"ם שעובדים להע"ז שהם כתבו זה לשבחה בדברי הבל ושטות שנדמה להם שהוא שבח שספרים כאלו נאסרו בשביל הטעם בלאו דאל תפנו ונאסר לעולם אף כשיתבטל הטעם שלא ימשכו בנ"א בדבריהם הטפשיים, אבל ספרים שנתחברו מכופרים בע"ז ההיא שהוא רק להתלוצץ בהם ולבזותם במה שמספרים הבלותם ושטותם לא נאסר גם אז, ומצינו גם בקראי שמספרים מעבודתם אבל כיון שהוא באופן שהוא לבזות ולהתלוצץ אינו כלום. וכ"ש שאין לאסור עתה מה שלא היה אסור אז.
וא"כ כשצריך ללמד בהקורס שלו עניני דתיהם והבליהם, צריך לדבר בלשון שיבינו שהם עניני שטות והבל איך שדבר הבל זה עשו…"
הרב שמואל אריאל – אתר ישיבה
האיסור הוא קריאה ספרים שמחבריהם האמינו באותה ע"ז ושיבחו אותה, אך אין איסור בלימוד ספרים שהתחברו מתוך גישה שכופרת באותה ע"ז, כספרי מדע ומחקר. ומציין לאג"מ שהתיר ספרים שחיברו כופרים בע"ז על מנת לצחוק ולבזות הע"ז (ואמנם אולי יש לחלק, שלפי תשובה האג"מ משמע שרק ספרים שמזלזלים בע"ז מותר, אך אם הגישה בספר לא מזלזלת אולי יאסור).
"שאלה
האם מותר לקרוא ספרים כמו פרסי ג'קסון, שמציגים עבודת אלילים אבל צוחקים עליה ועל האמונות שלה…
תשובה
איני מכיר ספציפית את הספרים הללו (מלבד מידע שמופיע עליהם ברשת), אבל באופן עקרוני, על פי התיאור שתיארת, נראה שמותר לקרוא בספרים מסוג זה.
האיסור לקרוא בספרי עבודה זרה נאמר לגבי ספרים שנכתבו מתוך אמונה בעבודה הזרה שאותם הם מתארים. כאשר מדובר בספר שמתאר סיפורים של עבודה זרה אבל מתוך גישה שאינה מאמינה בה, כגון ספר מדעי שמתאר מה חשבו היוונים או הרומאים הקדמונים (כאשר ברור שהדברים נכתבים שלא מתוך אמונה במיתולוגיה הזו), הדבר מותר. וכל שכן בספרים כאלה, שאינם מתארים את הסיפורים שבהם האמינו העמים הקדומים, אלא ממציא סיפורים חדשים על בסיס האמונות הללו, כך שלא הסופר ולא אף אחד בעולם מאמין באמת בסיפור הזה.
עיין בדומה לכך בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן נ"ג:
"…נראה פשוט שהאיסור הוא רק בספרים שחברו העכו"ם שעובדים להע"ז, שהם כתבו זה לשבחה… אבל ספרים שנתחברו מכופרים בעבודה זרה ההיא, שהוא רק להתלוצץ בהם ולבזותם במה שמספרים הבלותם ושטותם, לא נאסר…" "
הרב עוזיאל אליהו – אתר כיפה
מציין לריב"ש שטען כי לימוד הרמב"ם בחכמה יוונית "שיבשה את דעתו בכמה מפרושיו שכל חכמי ישראל חולקים עליו בזה".(שם מדובר בפילוסופיה ולא בסיפורים בעלמא). ובכל מקרה אין לבזבז את הזמן על זה אם לא מדובר במורה שצריך ללמד חומר זה.
"שאלה
שלום,
זה זמן רב אני מתלבט קשות האם מותר לקרוא מיתולוגיה(יוונית, כמובן) או לא?…
תשובה
עיין בתשובת הריב"ש תשובה מה' לרב אפרים אלנקווה ששאל בדיוק את שאלתך ,האם מותר ללמוד את חוכמת יוון ? וענה לו הריב"ש הרי כתוב שהגית בו יומן ולילה ,אם תמצא זמן שהוא לא יום ולא לילה בזמן זה מותר לך ללמוד את חוכמת יוון (זוהי תשובת הגמרא)
ואם תשאל איך למד הרמב"ם חוכמה יונית ,כמו שאמר על אריסטו " קבל את האמת ממי שאמרה " דע לך אומר הריב"ש חוכמה יונית זאת שלמד הרמב"ם שיבשה את דעתו בכמה מפרושיו שכל חכמי ישראל חולקים עליו בזה. זוהי תשובת הריב"ש, ולעצם העניין אם אינך מורה או עוסק המקצוע דומה לזה לפרנסתך, אזי אין לך טעם לבזבז את זמנך וללמוד מתולוגיה יוונית… אם הינך מורה או מדריך או מתפרנס מכך אז מותר לך ללמוד אפילו מהיוונים."
הרב אורי שרקי – אתר הרב שרקי
מותר ללמוד מיתולוגיה כיוון שזה כבר לא קשור לעולמנו, ואפשר ללמוד מכך על הפסיכולוגיה האנושית.
"שאלה:
"האם מותר ללמוד מיתולוגיה אם אינני מתכווין להתמקצע בעניין? לכאורה מדובר במעללי אלים אליליים ואסור ללמוד על ע"ז אלא בכדי להשיב.
תשובה:
מותר כי זה כבר לא רלוונטי לעולמנו אלא רק מלמד דברים חשובים על הפסיכולוגיה האנושית."
חוכמות המעורבות במינות, כפילוסופיה
רקע לסוגיה בגמ' ובראשונים
סנהדרין צ, א
"…ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים…"
סנהדרין ק, ב
"רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים וכו': תנא בספרי מינים"
רש"י
"צדוקים – [שכופרין באל חי]:"
רי"ף
ספרי מינים – פירוש תנ"ך בדרך כפירה, שלא כפי מסורת ישראל.
"ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים תנא (ס"א בספרי מינים אותם) בספרים שפירשו התורה נביאים וכתובים ע"פ דעתם ולא סמכו על מדרש חכמים כי בדבריהם צד מינות וכ"מ שפקרו המינים אמרו חכמים תשובתן בצידן ואפילו (נ"א דברים טובים) דברי חכמים אסור לקרותם…"
רא"ש
כדברי הרי"ף לעיל.
"ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים. תנא ספרי צדוקים אותם שפירשו התורה לפי דעתם ולא סמכו על דברי חכמים. כי יש בדבריהם צד מינות. וכ"מ שפקרו הצדוקים אחז"ל שתשובתן בצידן ואפילו דברים טובים שבהן אסור לקרותן."
יד רמה
כנ"ל כדברי הרי"ף, אף אם אין דבריהם סותרים בדווקא דברי תורה.
"ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים תנא בסיפרי מינין שפירשו את התורה ואת הנביאים עפ"י דעתם ולא סמכו על דברי חכמים ויש בהן שיתוף כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (שם) כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן אעפ"י שיש בהן כמה דברים מיושבין שאין סותרין ד"ת כיון שיש בהם דברים שמביאים את האדם לידי ביטול אסור לקרות בהן והא דמיא לההיא דאמרינן בע"ז (ט"ז:) גבי כשנתפס ר' אליעזר למינות דאמר ליה ר"ע שמא דבר מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת למינות כו' דמשמע מינה דאסור לאדם ללמוד מהן אפילו דברים שאין סותרין ד"ת ואמרינן נמי התם הרחק מעליה דרכך זו המינות והרשות וגבי אלישע אחר אמרינן בחגיגה (ט"ו:) כשהיה עומד מבית המדרש היו נושרין לו סיפרי מינין מחיקו אלמא מידי דמייתו ליה לאדם לידי ביטול נינהו:"
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י
"וספרים החיצונים אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא שהיה איש חבר ספרים בהזיות מעניני "אלפראסה" שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים מספרי הדורות ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים וספרי השירים וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא אבוד הזמן בלבד."
פסקי רי"ד מסכת סנהדרין גמרא דף ק עמוד ב:
הטעם לאיסור- שמא יימשך אחריהם.
"ר' עקיבה אומ' אף הקורא בספרים החיצונים, תנא בסיפרי מינין, פי' דילמ' אתי לאימשוכי בתריהו."
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סנהדרין פרק י
"בספרים החיצונים. ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד:"
סוגית ר' מאיר ואחר
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
הגמ' עוסקת בשאלה כיצד ר' מאיר למד מ"אחר", ומסיקה שרק 'גדול' [כר"מ] יכול ללמוד מרב שאינו כמלאך ה'. עוד מובא שאליהו הנביא אמר לרבה בר שילא שהקב"ה אינו אומר שמועות מפי ר' מאיר כיוון שלמד מאחר, אך לאחר שענה לו רבה בר שילא ש"תוכו אכל קליפתו זרק" הקב"ה חזר לומר בשם ר"מ.
"ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו! – אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. קשו קראי אהדדי! – לא קשיא, הא – בגדול, הא – בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא: מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה – אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח – אין תורתו נמאסת. אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? – משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק! אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת – קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים – קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך."
רש"י מסכת חגיגה דף טו עמוד ב ד"ה גדול
"גדול – היודע ליזהר [שלא ילמוד] מעשיו – יכול ללמוד תורה מפיו."
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א
"…וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו."
לחם משנה הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א
הרמב"ם לא חילק בין גדול לקטן, כיוון שחכמים במקומות שונים לא חילקו בין גדול לקטן, חוץ מהגמ' בחגיגה. וגם גמ' זו היא אליבא דר"מ, ומוכח מדברי הגמ' שחכמים חלקו על ר"מ. מ"מ יוצא שלשיטת הרמב"ם [אליבא דלח"מ] אף לגדול אין ללמוד מרב שאינו הגון. [אך כמובן אפשר לדייק ברמב"ם שמדובר בלימוד תורה מרב בעל מידות לא טובות. לא נאמר לגבי לימוד חכמות כלליות מאנשים שאינם מהוגנים, ובטח לא מדובר על למידה מתוך ספרים].
"[א] אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם וכו'…
וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'… הקשו ור"מ איך גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר ר"י מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' ותירצו אמר ריש לקיש ר"מ קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית וכו' ר' חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך וכו' א"כ קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן משמע דבגדול היודע ליזהר יכול ללמוד ממנו. וא"כ קשה למה לא חלק רבינו בין גדול לקטן כמו שחלקו בגמרא. וכי תימא דבזמן הזה כולם נקראים קטנים לענין זה ולכך סתם רבינו מ"מ קשה שרבינו אינו אומר הדינים הנוהגים בזמן הזה בלבד אלא הדינים שינהגו בכל זמן אפילו אחר ביאת משיחנו בע"ה וא"כ היה לו לפרש. ונראה שרבינו מפני שראה מימרא דר' יוחנן שהובאה בהרבה מקומות בסתם ולא חלקו בין גדול לקטן גם הוא לא חלק, והא דאמרינן בחגיגה סובר רבינו דלא נאמר זה אלא לתת סברא לר"מ בלבד אבל אין הדבר כן וראיה לדבר שכשתירץ ריש לקיש אמר ר"מ קרא אשכח ודרש ואם היה הדבר מוסכם לא היה לו לומר אלא הא איכא קרא אחרינא ומדקאמר ר"מ קרא אשכח וכו' משמע דהכונה לומר סברתו של ר"מ היא זאת ואנן לא סבירא לן הכי דכבר חלקו עליו חבריו:"
אור החיים, דברים יב, כח
דוחה את טענת הלחם משנה [מביא אותה בשם הב"ח] שחכמים לא הסכימו לשיטת ר"מ שלגדול מותר ללמוד מרב שאינו הגון. ואכן גם חכמים מסכימים שגדול יכול ללמוד, אלא שהרמב"ם סתם לאסור בכל אופן כיוון שכיום אין מישהו מספיק 'גדול' לעניין.
"עוד יתבאר על דרך אומרם ז״ל (חגיגה ט״ו:) וז״ל אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו וגו׳ ע״כ… וז״ל ור׳ מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר וכו׳ כי שפתי כהן וגו׳ אמר ריש לקיש ר׳ מאיר קרא אשכח ודרש הט אזניך וגו׳ ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי וכו׳ קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן, ואמרו עוד שם וז״ל דרש רבא מאי דכתיב אל גינת אגוז וגו׳ אשכחיה רבה בר שילא לאליהו אמר ליה מאי קא עביד קוב״ה אמר ליה קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר״מ לא קאמר משום דגמר שמעתא מפומיה דאחר אמר ליה ר׳ מאיר רימון מצא וכו׳ אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר וכו׳ ע״כ, הנה לפי דבריהם ז״ל הגדול יכול ללמוד מהרב הגם שיהיה הרב רשע מה שאין כן הקטן, ורמב״ם ז״ל מצינו שכתב (הל׳ ת״ת פ״ד) שאין ללמוד מהרב אלא אם הוא כמלאך ה׳ ולא חילק בין גדול לקטן כדברי הגמרא.
וראיתי לב״ח (טור יו״ד סי׳ רמ״ו) שכתב שלא חלק בגמרא אלא לדעת ר׳ מאיר אבל הש״ס אינו סובר כן[3], ודייק לשון הש״ס שאמר ר״מ קרא אשכח ודרש משמע דוקא ר׳ מאיר הוא שסובר כן ע״כ.
ואין דבריו נכונים, אחד מנין לו לתלמוד לומר שמעשה ר׳ מאיר במחלוקת עומד כל שאנו יכולין להשוות בדבר סברא, ועוד ממה שמקשה לר׳ מאיר מדרשת כי שפתי כהן מוכח שחפץ להשוותם… ואחר שנאמר בישיבה של מטה טעם לשבח במעשיו נכנס בגדר והייתם נקיים גם מישראל ולזה תיכף ומיד חזר ואמר שמעתא משמו, ולעולם האמת כדברי ר״מ.
והנכון לתת טעם לרמב״ם הוא שסובר שבזמן הזה אין דעת שלמה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, שדוקא ר״מ שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר שאין לחוש ודאי שילמוד ממנו רשעו, ואולי כי לזה דייק התלמוד ואמר ר״מ קרא אשכח ודרש וכו׳ ר״מ רימון וכו׳ פירוש דוקא גדר זה של ר״מ הוא שישנו בהיתר זה לפי שהוא ודאי יזרוק הקליפה ולא יאכל אלא האוכל, וסברא זו נכונה וסמוכה מעצמה היא לזה סתם רמב״ם לאסור ללמוד מהרב שאינו כמלאך בין לגדול בין לקטן כי הדורות נתמעטו ואין לנו היתר זה אלא בר״מ וכיוצא, וצא ולמד מדבריהם ז"ל (שבת קי״ב:) שאמרו אם הראשונים כמלאכים וכו׳…"
דעת הרמב"ם
הרמב"ם – למד בספרי עבודה זרה
רמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ב, ב-ג כתב שאין ללמוד מספרי עבודה זרה וספרי כפירה שמפני שהם מטים את המחשבה לכפירה:
"ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא אף על פי שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני…
ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו…"
במורה נבוכים (ג, כט) הרמב"ם מעיד בעצמו שקרא ספרי עבודה זרה:
"ידוע שאברהם אבינו ע"ה גדל באמונת הצאב"ה ודעתם שאין אלוה רק הכוכבים, וכשאודיעך בפרק הזה ספריהם הנמצאים עתה בידינו אשר נעתקו ללשון הערב ודברי הימים שלהם הקדומים ואגלה לך דעתם מהם וענייניהם, … תמצא זה הענין מבואר כן בספר הנקרא העבודה הנבטי"ה, ולא זכרו מה שבא בספרינו הצודקים ולא מה שבא אליו מן הנבואה, מפני שהם מכזיבים אותו לחלקו על דעתם הרע, … תמצא זה כלו כתוב בספריהם אשר אעירך עליהם, … ואתה תמצאם זוכרים בספריהם אשר אני עתיד להודיעך אותם, שהם היו מקריבים לשמש אלהיהם הגדול שבעה עטלפים ושבעה עכברים ושבעה שרצים אחרים בקצת העניינים, ויספיק באלו תועבה לטבעים האנושיים, א"כ כל המצות שבאו באזהרה מעבודה זרה וכל הנתלה בה וכל המביא אליה או המיוחס לה, הם מבוארות התועלת, מפני שהם כולם להציל מן הדעות הרעות המטרידות מכל מה שיועיל בשני השלמיות בענייני השגעון ההם אשר גדלו עליהם אבותינו וזקנינו, כמו שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, והם אשר אמרו הנביאים הצודקים בהם ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו, … והנה אשלים זה הענין אחר זה, ואשוב אל כוונתי עתה, ואומר שהרבה מן התורות התבאר לי עניינם והודיעני סבתם, עמדי על אמונת הצאב"ה ומעשיהם ועבודתם, כמו שתשמע כשאבאר עלת המצות ההם אשר יחשב בהן שאין סבה להן, ואני אזכור לך ספורים אשר יתבאר לך מהם כל מה שידעתיו אני מאמונת הצאב"ה ודעותם, עד שתדע באמת אמתת מה שאומר אותו בנתינת סבת אלו התורות, הספר הגדול בזה ספר העבודה הנבטיי"ה העתקת אבן וחשיי"ה, ואני עתיד להודיעך בפרק יבא למה שמו הצאב"ה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה וזה הספר מלא שגעונות עובדי עבודה זרה, …וכיוצא באלו ההבלים הרבה יביאם בענין ספור בנפלאות הצמחים וסגולות עבודת הקרקע עד שיטעון במופתים ויביא לחשוב שהם ישלמו בתחבולות, ומהבלי הספר ההוא שאילן האמלוי מן האשרות ההם אשר היו עושים אותם כמו שהודעתיך, … אף על פי שכיוצא בך אין צריך הערה על זה כי כבר עלו בידך מן החכמות מה שימנע שכלך מהתלות בו שגעונות הכשדיים והכלדיים והצאב"ה הערומים מכל חכמה שהיא חכמה באמת, אלא שאני הזהרתי מזה לשמור זולתך, כי הרבה יטה ההמון להאמין ההבלים, ומן הספרים ההם ספר האסטמכוס המיוחס לאריסט"ו וחלילה לו מעשותו וחס, וכן ספר הטלסמאות אשר מהם ספר טמטם וספר השרב וספר מעלות הגלגל והצורות העולות בכל מעלה מהם, וספר מיוחס ג"כ לאריסט"ו בטלסמאות, וספר מיוחס לחרמס וספר יצחק הצאבי בטעון בעבור דת הצאב"ה, וספרו הגדול בנימוסי הצאבה ופרטי דתם וחגיהם וקרבניהם ותפלותיהם וזולתו מענייני אמונתם, אלו כלם אשר זכרתי לך הם ספרי עבודה זרה אשר נעתקו ללשון הערבי, אין ספק שהם חלק קטן מאד ממה שלא נעתק ולא נמצא גם כן אך אבד ברוב השנים, ואלו אשר הם נמצאים אצלנו היום יכללו רוב דעות הצאב"ה ומעשיהם המפורסם קצתם היום בעולם, ר"ל בנין ההיכלות, ועשות הצורות מן המתכות והאבנים בהן, ובנין המזבחות והקריב עליהם זבחים או מיני מאכל, ולחוג חגים ולהתקבץ לתפלות ולמיני עבודות בהיכלות ההם, וישימו בהם מקומות מכובדים מאד יקראו אותם היכל הצורות השכליות, ולעשות הצורות על ההרים הרמים וגו', ולהגדיל האשרות ההם ולהקים המצבות וזולתם ממה שתעמוד עליו מאלו הספרים אשר עוררתיך עליהם, וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם הוא שער גדל מאד בנתינת עלת המצות, כי תורתנו כלה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב, הוא למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות, ולמחותם מן הלבבות אמר פן יפתה ללבבכם וגו' אשר לבבו פונה היום וגו', ולמחותם מן המציאות אמר כי את מזבחותם תתוצון ואשריהם תשרפון באש ואבדתם את שמם וגו', ונכפלו שני העניינים האלה במקומות רבים, והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כלה, כמו שהודיעו אותנו ז"ל בפירושם המקובל לאמרו ית' את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, אמרו הא למדת שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה, והבן זה:"
המרחיבים את האיסור (ברמות שונות)
שו"ת הריב"ש סימן מה – מותר רק לת"ח גדול בתורת "דע מה שתשיב"
לגבי חכמה יוונית, מה שאסרו חז"ל אלו חידות ורמזים, כפי שעולה מהסוגיה, ולא בחכמות טבע וכד'. אך מ"מ לשיטת הריב"ש ראוי להימנע מספרים אלו אם הם סותרים את תורתינו. ואין להביא ראיה מהרמב"ם כיוון שעסק בהם לאחר שלמד את כל התורה, וגם זאת באופן של "דע מה שתשיב". ואף הרמב"ם "לא נמלט מהמשך קצת אחר החכמה", לשון הריב"ש.
"ומה ששאלת מה היא חכמת יונית אשר יתרחק האדם…
…ומזה נראה שאין הספרים ההם בכלל גזרה זו שאם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר וכלם היו בקיאין בו. ואדרבה אמר (במגילה יח) לעז יוני לכל כשר. ואם מצד החכמה בעצמה מהו זה שלעז להם הזקן ההוא, ולכן נ"ל שחכמת יונית היא לדבר בלשון יוני בחידות ובלשון סתום שלא יבינו אותו ההמון…
אמנם ספרי הטבע המפורסמים לא מן השם הוא זה אבל ראוי לימנע מהם אם הם מתאמצים לעקור עקרי תורתינו הקדושה… היש ספרי מינין יותר מאלו שמביאין מופתים וראיות להכחיש עקרי התורה… וכבר שאל הנגיד רב שמואל הלוי ז"ל מרבינו האי גאון ז"ל אם מותר להתעסק באותן החכמות. והשיב לו… כי למוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים שכמותו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה…
גם הרשב"א ז"ל כתב בכתב אחד שלח למנוע אותם המרגילים בניהם בלמוד אותן חכמות. וז"ל והנער היולד על ברכי חכמת הטבע וירא' ראיות ארסטו' עליו שבע באמת יאמין בו ויכפור בעקר, ואם נשיב אליו כל שכן שפקר. ע"כ. ואין להביא ראי' מהרמב"ם ז"ל. כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות הלכות ואגדות תוספת' ספרא וספרי וכולי' תלמודא בבלי וירושלמי כמו שנראה מספר משנה תורה שחבר. וכדי להשיב את האפיקורוס עשה ספר המור' לסתור המופתים והראיות שהביא הפילוסוף לקיים קדמות העולם וכן בענין ההשגחה…
ועכ"ז לא נמלט הרב ז"ל מהמשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים כגון בבן הצרפתית ובמעמד הר סיני ואולי לא היתה כונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה. ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא וגם זה כתבו ברמז ובהעלם…
ומעתה ישא כל אדם קו"ח בעצמו אם שני המלכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים כבודם במקומם מונח, ואם היו גדולי העולם איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות לערכם. וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהם בסבת למוד אותן חכמות. וכמ"ש רבינו האי גאון ז"ל בתשוב' שכתבתי למעל'."
שו"ת רדב"ז מכתב יד – אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן קצא – מי שלומד אחר שמילא כריסו לא יטעה
בנוגע לאחד שקרא לחברו אפיקורוס על כך שקורא בספרי אריסטו. לדברי הרדב"ז מגדף זה מוציא דיבה על גדולי ישראל שעסקו בחכמה. ואע"פ שיש בפילוסופיה גם דברים הסותרים חלקים באמונה, אין לגנות מי שלומד אותה, ומי שלומד אותם אחר שמילא כריסו בתורה לא יטעה אחריהם.
בנוסף, מי שחושב שהקורא בספרי האומות נקרא "מאמין בהם" הוא עצמו האפיקורוס, כיוון שחכמי ישראל למדו ספרים אלו לצרכים שונים, כדוגמת הסנהדרין שנדרשו ללמוד ספרי ע"ז וכד' לצורך הלכתי כדי להורות, "ולא מצינו בשום מקום שאסרו חכמים ללמוד חכמת המחקר" [אולי כוונתו במשפט זה שלא אסרו חכמים לחקור ספרי האומות למטרת מחקר. אך אפשר גם להבין שחכמים לא אסרו ללמוד חכמות מדע ופילוסופיה].
"מה ששאלתם על ענין ראובן שאמר בקהל רב לשמעון אסור להתפלל עמך כי אתה מין אפיקורוס, ואחרים בהתפללם יאמרו אלי' אברהם אלי' יצחק, ואמנם אתה תתפלל ותאמר אלי' אריסטוטלוס, כזאת וכזאת אמר ראובן בתוך קהל ועדה בכח גדול ובחימה שפוכה, בפרהסיא בכנופיא צוח ככרוכיא, פתח את פיהו ויקלל, ולא חשש למלבין פני חבירו, וחרפה לא נשא על קרובו.
התשובה: אמרינן בפרק במה בהמה יוצאה [שבת נ"ה ע"ב] אמר ר' שמואל בר נחמני האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, ודוקא ראובן בן יעקב, אבל ראובן זה, חוטא ושוטה ומוציא דיבה הוא כסיל, ומחינן ליה אמוחא בסילוא דלא מבע דמא [כב"ב קנ"א ע"ב]. ואף על גב דאמרינן בקדושין פ"ק [כ"ח ע"ב] האומר לחברו עבד יהא בנדוי, ממזר סופג את הארבעים, רשע יורד עמו לחייו, משמע דהקורא לחבירו רשע אין בית דין נזקקין לו, היינו רשע בעלמא כגון שעובר בלאו גרידא, כדאמרינן בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ז ע"א] רשע דחמס בעינן, והיינו לאו גרידא, וכן גבי לוה בריבית דקאמרינן [שם /סנהדרין/ כ"ה ע"א] האי רשע הוא. אבל לקרותו מין ואפיקורוס נזקקין לנזיקין ומענישין אותו…
ועוד אני אומר שזה המגדף לא על שמעון לבד תלונתו אלא על קדושים אשר בארץ, שהרי מוציא דבה על הגאונים והחכמים הראשונים שנתעסקו בחכמה, כרבנו סעדיה גאון ורבנו האי גאון והחכמים הבאים אחריהם ן' גבירול ורבי יהודה [הלוי] ור' אברהם ן' עזרא והרמב"ם, וחכמי כל דור ודור שבנו מגדל לתלפיות תל פיות לסכור פי דוברי עתק נגד תורתינו הקדושה, והרמב"ם חבר כ"ד הקדמות לאמת מציאות השי"ת, וחכמי האומות העתיקום ופרשו אותם ונשתבחו בהם, והביא מופתים על סתרי התורה ושרשיה, והסיר מבוכות רבות מלב האנשים נבוכו בם ראשונים ואחרונים ע"ד למוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, וכבר כתבו החכמים מקובל אצלם שרבינו הקדוש היה בקי בכל חכמה, והוא הכריע ואמר שנראים דברי [חכמי] אומות העולם מדברי חכמי ישראל בענין חמה שמהלכת ביום למטה מהרקיע, ובלילה למטה מהקרקע. כדאיתא בפסחים פרק מי שהיה טמא [צ"ד ע"ב], ושמואל ירחינאה אמר נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא בר מכוכבא דשביט דלא ידענא, כדאיתא בהרואה [ברכות נ"ח ע"ב]… היעלה על הדעת להרהר אחריהם, ואין ספק מי שמבזה החכמה מבזה לומדיה, והמה חכמים מחוכמים שוכני עפר, ואעפ"י שיש בדברי הפלוסופים דבור סרה בעניני ההשגחה, וקצת מהם יגיעו עוד בשרשי התורה, לא מפני זה יגונה מי שלמד דבריהם, כי אין ענייניהם תלויים באמונה אלא במופת, ובמופתיהם המה מופתי ראיה שבקל חיש ידחה אותם ולא יטעה אחריהם מי שמלא כרסו לחם התורה לחם אבירים אכל, כי גם הרבה מהם יחלקו על הדברים מהם, וכל מי שנתן לו השם עינים לראות וחלק לו בבינה, יראה בעיניו ובלבבו יבין שאם [שכל] האדם קצר מהשיג מה שלמעלה ממנו ושאין דרך למופת על זה, והקבלה האמיתית תכריע לבטל סברה גרועה שיעלה בדברי המתפלספים, ועל כיוצא [בו] נאמר לא תהא תורה תמימה שלנו כשיחה בטלה שלהם [כב"ב קט"ז ע"א], וכל חרד בדבר ה' יבחר מדבריהם המועיל והמסכים לאמונתינו על דרך תוכו אכל קליפתו זרק כר' מאיר [חגיגה ט"ו ע"ב] וישתמש מהם לרקחות ולטבחות…
ועוד אני אומר שהאומר שכל מי שלמד חכמה אחת או ספר מספרי האומות יקרא מאמין בהם, אין לך אפקירותא גדולה הימנה, שהרי סנהדרין גדולה שהיו יושבי לשכת הגזית שמהם תורה יוצאת לכל ישראל, היו בקיאים בכל לשון ובטיב כל עבודה זרה שבעולם, כדי שידעו העובד אם עבד דרך עבודתה לחייבו מיתה, כדאמרינן פרק ר' ישמעאל [מנחות ס"ה ע"א] אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה בעלי מראה וכו' בעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון וכו', שהרי אמר [בסנהדרין ס' ע"א] הפוער למרקוליס והזורק לפעור פטור, מפני שאין דרך עבודתה בכך. ואמרינן [ע"ז י"ד ע"ב] עבודה זרה של אברהם אבינו ד' מאות פרקי הויא, ואם מה שלומד האדם יקרא מאמינו גם כן לא שבקת חי לכל בריה, וחס ושלום שיספק האדם בזה, ובפירוש אמרו בפסוק ולא תלמד לעשות כתועבות הגוים אינך למד לעשות, אבל אתה למד להורות [סנהדרין ס"ח ע"א], ולא מצינו בשום מקום שאסרו חכמים ללמוד חכמת המחקר…"
הרב יששכר בר איילנבורג – באר שבע מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב – מותר ל"דע מה שתשיב" רק ביחידים כרמב"ם
דן בתחילה בנושא קריאה בספר בן סירא לעומת המירוס. ומכך שחז"ל הזכירו רבות את בן סירא, מסיק להפוך את הגירסא בירושלמי, ולכן יש לאסור המירוס ולהתיר בן סירא.
בהמשך מקשה על הרמב"ם (ועוד גדולי ישראל אחרים) כיצד למדו ספרי ע"ז וכפירה כאריסטו, ודוחה את האפשרות שלמדו מדין "להבין ולהורות", שזה נאמר בהקשר אחר – כגון דמות צורת לבנה, כלומר לצורך שימוש פנים יהודי, ללא יחס לעניין דעותיהם. וכן מוכח מדברי הרי"ף הרא"ש והריטב"א, שסתמו לאסור ספרי מינים ללא היתר כזה או אחר. ולומד מספרי מינים לאסור גם ספרי אריסטו, כיוון שיש בדבריו כפירה.
לכן מתרץ שהרמב"ם נשען על "דע מה שתשיב", כפי שפירש בעצמו על המשנה. ואעפ"כ ה"באר שבע" כותב ששומר נפשו ירחק, והרמב"ם מיוחד לדין זה- שלמד כל התורה כולה.
"תנא בספרי מינין כו'. בירושלמי (אמצע הלכה א') איתא, רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספר בן סירא וספרי בן לענה, אבל ספרי המירוס וכל ספרים שנכתבו מכאן ואילך הקורא בהן כקורא באגרת, מאי טעמא ויותר מהמה בני הזהר וגו' (קהלת יב, יב) להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו ע"כ. משמע שספרי בן סירא ובן לענה אסורים אפילו להגיון בעלמא, אבל מבן סירא ובן לענה ואילך הותרו להגיון ולא ליגיעה. וקשה בעיני טובא, חדא הלא חכמי הגמרא עצמם הן בירושלמי הן בבבלי הביאו כמה דברים של בן סירא… ועוד קשה היאך מיקל יותר בספרי מירוס מבספרי בן סירא, הלא אדרבה איפכא מסתברא, כי ספרי מירוס הם ספרי מינים…
…ונ"ל שלמדו כן מדלא התיר רב יוסף לדרוש מילי מעליותא רק בספר בן סירא, אלמא דבספרי מינים אפילו מילי מעליותא אסור לקרותן, וטעמא משום דכתיב (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך, ודרשו בפרק קמא דעבודה זרה (יז, א) זו מינות דילמא ממשיך אחר דברי מינות. לכן נ"ל שמוחלפת השיטה בירושלמי וגרסינן איפכא, אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי המירוס וספרי בן לענה, אבל ספרי בן סירא וכל ספרים כו'…
ומיהו אכתי איכא למידק, כיון דמוכח משמעתין דבספרי מינין אפילו מילי מעלייתא דאית בהו אסור לקרותן, וכמו שפסקו בהדיא הרי"ף והרא"ש והריטב"א שהבאתי לעיל, א"כ קשה על כמה גאוני עולם קמאי דקמאי ובתראי ז"ל, ובראשם הרמב"ם ז"ל, היאך מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש שלמדו בספרי מינים גמורים כגון אריסטוטלוס ואפלטון ואבן רשד וסייעתם. ואין ללמוד זכות עליהם מהא דתניא (סנהדרין לח, א) לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, משום שזה לא נאמר אלא במילי אחרנייתא, כמו נטיעת קשואין לעיל בסוף פרק ארבע מיתות (שם), וכגון דמות צורת לבנה דרבן גמליאל (ראש השנה כד, א), כדפירש רש"י בפרק קמא דעבודה זרה (יח, א ד"ה להתלמד) גבי להתלמד עבד כו', אי נמי כגון ההוגה את השם באותיותיו בצנעה להתלמד לפי הגירסא שלפנינו שם בפרק קמא דעבודה זרה (שם), אבל לא גבי ספרי מינים, ולכן סתמו וכתבו הרי"ף והרא"ש והריטב"א לאסור, ולא כתבו שמותר לקרותן להבין ולהורות:
וגם אין ללמד זכות עליהם מהא דאמרינן בפרק כל כתבי (שבת קטז, א) דכמה אמוראי הוו אזלי לבי אבידן, ופירש רש"י דבי אבידן ספרים כתבו להם כומרי עכו"ם ומתוכחים עם ישראל, ומקום שמתוכחים שם קרי ליה בי אבידן כו'. משום דמוכח שם בהדיא דספרי בי אבידן לאו ספרי מינין ממש הם… אלמא דבי אבידן לאו עבודת אלילים… והא ודאי דלאו דוקא כומרי עכו"ם קאמר רש"י, אלא הוא הדין ספרי אריסטוטלוס וסייעתו כדפירש בהדיא רבינו עובדיה מברטנורה ז"ל (פ"א מ"ז) וריא"ז בפרק קמא דעבודה זרה (יז, א) גבי הרחק מעליה דרכך, כמו שכתב הרמב"ם בספרו (מורה נבוכים ח"ג פי"ז) שדעת אריסטוטלוס שהשגחת ה' תכלה ותפסק בגלגל הירח כו', ואין לך מינות גדולה מזו וכאלה רבים עמו ישתחקו עצמותם:
ונ"ל שהרמב"ם ז"ל וסייעתו סמכו על המשנה בפ"ב דאבות (משנה י"ד) דקתני רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל כו'… כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות שם) וז"ל ואמרו אע"פ שתלמוד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעבוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מה אתה עמל, רצה לומר שיכוין לבו באמונת השי"ת עכ"ל. הרי גילה דעתו מבוארת ומבוררת בכוונת המשנה זו, שצוה התנא שילמוד דעות האפיקורסין ויהא שקוד ללמוד תורה, כדי שידע מה ישיב להם על דעותיהם:
…והרבה יותר מכל הא דלעיל קשה בעיני על הרמב"ם שכתב בפ"ב דהלכות עבודה זרה (הלכה ב'), וז"ל ספרים רבים חברו עובדי עבודה זרה בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל כו' ע"כ. ואלו בספר המורה ח"ג פכ"ט עם הרבה פרקים שאחריו כתב שעיין ולמד בכל ספרי עבודה זרה אשר נתפרסמו בזמנו בלשון ערב, והחזיק בזה טובה לעצמו יען שמהם נגלו כפי דעתו תעלומות הרבה מתורתנו הקדושה. ולא נעלם מעיני מה שאפשר לדחוק ולתקן דבריו, אכן אומר אני שומר נפשו ירחק מהם כדכתיב הרחק מעליה דרכך, ודרשו בפרק קמא דעבודה זרה זו מינות, ושאני הרמב"ם דרב גובריה ולמד כל התורה כולה. כן נראה לי:"
הרב יוסף דוד זינצהיים – יד דוד מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב – בדת קיימת אסור אף להבין ולהורות
מתייחס לקושיות הבאר שבע. בנוגע לקושייתו על הירושלמי לעניין בן סירא, מתרץ כי חכמים החמירו יותר בבן סירא לאנשים הפשוטים מכיוון שהוא כלול בכתבי הנוצרים, ולא רצו שיחשבו שגם הוא בכלל כתבי הקודש. וספרי הומרוס אסורים בקריאה קבועה כיוון שהם הבל.
ולגבי קושייתו על הרמב"ם, מתרץ שספרי אריסטו וכד' אינם ספרי מינות, אלא ספרי טבע ו"מה שאחר הטבע" [נראה כוונתו לגלגלים וכוכבים] שאין בכך מינות אלא מעשה בראשית. אך באמת לאחר שהתברר שאין בהם ממש, שומר נפשו ירחק. ומה שלמד הרמב"ם ספרי ה"צאבא" עשה זאת "להבין ולהורות" בעניין טעמי המצוות, ואע"פ שלא שייך היתר זה בע"ז [לשיטת הבאר שבע], כל זה לעניין דתות קיימות, שמא יימשך. אך בע"ז שעברה מהעולם, יש היתר "להבין ולהורות", כיוון שאין חשש שיימשך.
מסקנה – ספרי ע"ז בדתות קיימות, אסורים בלמידה אף להבין ולהורות. בדתות שהתבטלו יש היתר "להבין ולהורות".
"רב יוסף אמר בספר בן סירא. עיין בבאר שבע שתמה על הירושלמי שאוסר לקרות בספר בן סירא[4] אפילו דרך ארעי, ומתיר בספרי מירס שהן ספרי מינין ללמוד בהן דרך ארעי, ומגיה בשביל כך הירושלמי ומהפך אותו. ולע"ד נראה שאפשר לקיים הנוסחא שלפנינו בירושלמי, דודאי ספר בן סירא לאו ספר מינות הוא, והמשנה שאומרת בספרים החיצונים, היינו ספרי צדוקי' שמהפכים דברי אלקי' חיים ומפרשים הפסוקי' על דרך מינות, (ואפשר נמי דספרי צדוקי' היינו תלמידי ישו כמו שכתב רש"י במקומות הרבה דאלו וודאי אסור לקרות בהם), אמנם ספר בן סירא אין בו דברי מינות, אלא מפני שהי' מחזיקי' אותו בכלל כתבי הקודש והי' חשוב בעיניהם, וכן הנוצרי' עוד היום מחזיקי' אותו בכלל כתבי הקודש, ולכן אסרום להמון שלא יטעו בהם ויחשבום בכלל כתבי הקודש, אמנם לחכמי' שיודעי' זה אין איסור לקרות בו ולמדרש מילי מעליתא דאית ביה, וספרי מירס לאו היינו ספרי מינים כמו שחשב הרב באר שבע, אלא כמו שפירש במוסף ערוך שהם ספרי המשורר היוני האמער הנמצא עוד היום בכמה לשונות, ואין בו מינות רק דברי הבל וא"כ אין איסור לקרות בו לפעמים.
עוד תמה הרב באר שבע על כמה מהראשונים שלמדו בספרי חכמי יון שהם ספרי מינו', ואפשר לומר שבאמת לא למדו בחבוריהם דברי מינות דאית בהו אלא חכמת הגיון וחכמת הטבע, ואפילו מה שאחר הטבע איכא כמה דברי' דליכא בהו מינות, והרי כמה מחכמי ישראל כתבו במה שאחר הטבע, ואף החסיד בעל חובת הלבבות בשער היחוד, באופן דחכמי ישראל שעסקו בספרים ההמה חשבו דמצוה להתעמק בחכמות ההם, והרי לדעת הרמב"ם חכמות הללו הם מעשה בראשית ומעשה מרכבה כידוע, וא"כ וודאי לפי דעתו מצוה גדולה יש ללמוד בהם, אמנם בזה וודאי הדין עם הרב באר שבע, כי אחרי שידענו שהבל המה ואין בם מועיל כמו שכתב והאריך בספרו בעל אמונת חכמים שומר נפשו ירחק מזה במה שאחר הטבע, ומה שהרמב"ם קרא ספרי הצאבא כמו שכתב במורה הנבוכים כבר כתב כי עשה כן לפרש לפי דעתו טעמי המצות, ואע"פ שהרב באר שבע כתב כי בזה לא שייך אתה למד להבין ולהורות, י"ל כי הרמב"ם סבר דוקא בזמן שהי' אלו ע"ז בעולם דאז יש לחוש שימשך אבתרייהו וא"כ אפילו להבין ולהורות אסור, אבל בימי הרמב"ם כבר נתבטלה ע"ז הצאבה ורוב האומות נמשכו אחר דת הנוצרי' וישמעאלים, וא"כ כיון דליכא למיחש שימשך בתרייהו אין איסור להבין ולהורות."
מהר"ל – נתיבות עולם נתיב התורה פרק יד – מותר רק ל"דע מה שתשיב"
אין ללמוד ספרים המעורבים בכפירה, אלא בכוונת "דע מה שתשיב" שכך לא יימשך אחריהם.
"…ומזה נלמוד כי כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה כי הכל מעשה השם הוא ויש לעמוד עליהם ולהכיר על ידי זה בוראו. אמנם עדיין צריך עיון שהרי אסור ללמוד מרב שאינו הגון כמו שהתבאר למעלה אצל ר"מ שלמד תורה מאחר. וגם זה אין ראייה דשם אמר כשהוא לומד מפיו ויש לו התקרבות וחבור אל הרב שמקבל ממנו שאינו הגון ולכך אסור, אבל מן החבורים שחברו אין שייך זה.
מכל מקום צריך עיון ללמוד בחבורים שלהם אשר הם דברים נגד תורת משה רבנו עליו השלום בחדוש העולם ובידיעות השם יתברך ובהשארת הנפש ועולם הבא אם יש לעיין בהם, כי אולי יש לחוש כי נופת תטופנה שפתי זרה שמדברים דברים לפי שכלם לא מן הקבלה כלל רק לפי חקירתם. ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם, כמו שמצינו בני אדם שהיו נמשכים אחריהם, כאשר רואים לפחיתת שכל האדם אשר שכל האדם קצר להשיג הדבר על אמיתתו. אך אמנם אם דעתו כמו שאמרו (אבות פ"ב) ודע מה שתשיב לאפיקורס ואם לא ידע דבריהם איך ידע להשיב על דבריהם ואם כן צריך לדעת דבריהם, ודבר זה בודאי מותר אם כוונתו ללמוד דבריהם כדי שידע להשיב לאפיקורס, כי דבר זה אזהרה רבה ויתירה כמו שאמרו ודע מה שתשיב לאפיקורס ומנו זה עם דברים גדולים שמזה תראה כי נחשב זה דבר גדול ביותר. ולענין זה מותר ולא נחוש שיהיה נמשך אחר דעתם אם תחלת כוונתו לסתור דבריהם כאשר דברו נגד התורה ודעת חכמים…"
ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו ס"ק ט – מותר רק בת"ח גדול ביותר
מצדד לומר שרק בת"ח גדול ביותר יש היתר ללמוד חכמות חיצוניות.
"הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'. בש"ס (חגיגה טו ב) חילקו בין גדול לקטן. וכתב הרב ש"ך (ס"ק ח) משם הגאון אביו, דהרמב"ם ז"ל (הל' ת"ת פ"ד ה"א) השמיטו, וטעמו, דדייק מאי דקאמר בש"ס ר' מאיר קרא אשכח ודרש וכו', ולא קמשני ופשיטות, משמע דר"מ הוא דסבר הכי, ולא קי"ל כוותיה. והרב יד מלאכי השיג על זה באות (תקל"ה) {תקל"א}, והרואה יראה שיש להשיג על קצת ראיות שהביא נגד היסוד הזה. גם במ"ש שם דהרב פר"ח תבריה לגזיזיה וכו' כתבתי עליו בקונט' יעיר אזן. ע"ש.
אך אנן מה נענה דהרמב"ם עביד עובדא בנפשיה ולמד חכמות חיצוניות, וכתב גדול המורים הריב"ש בתשובה סוף סימן מ"ה, דהרמב"ם סמך על הא דר"מ דבגדול שרי, ולכן בריש ספר המורה כתב הט אזנך וכו' ולבך תשית לדעתי, דהוי קרא דדרש ר"מ. ע"ש באורך. וכיון דהרמב"ם סמך על זה, אזדא ליה תירוץ הרב הנז' דסבר הרמב"ם דלא קי"ל כר"מ, והדרא קושיא לדוכתא, דאמאי השמיט בחיבורו חילוק זה. ואולי סבר הרמב"ם דהא דאמרו בש"ס הא בגדול הא בקטן, לאו דוקא, אלא בעינן שיהיה גדול בחכמה ודעתו רחבה, כרבי מאיר, אשר רוח בו, שיבור לו לברר אוכל, ולאו גדול בשנים וקטן בשנים. ומשו"ה כיון שהרמב"ם סובר שיהיה לו דעת שלם ורחב לבב, וזה פנת יקרת הדת, לכן השמיט חילוק זה, לסתום הפתח, כי לא רבים יחכמו כר"מ. ואם כה יאמר דגדול שרי, כל אחד ידמה בדעתו כי גדול הוא, וילכד בפח. אבל הרמב"ם איהו גופיה ידע בנפשיה – וכ"ע מודו ליה – כי הוא גדול וידיעתו מכרעת, ונפשו אותה ויעש.
אי נמי אפשר על דרך זה, ונקיים דרך הרב הנזכר, דלעולם הרמב"ם סבר מדקדוק דברי הש"ס דר"מ הוא דסבר הכי ולא קי"ל כוותיה, והיינו דדייק הש"ס לומר ר"מ קרא אשכח, כלומר לגרמיה הוא דעבד, אך ס"ל להרמב"ם דגם רבנן דפליגי על ר"מ לא פליגי לגמרי, רק אם הוא גדול הדור ופקיע שמיה, אחר שלמד כל התורה יכול ללמוד מרב שאינו הגון, ואין לחוש עליו, כי רב הוא, ולכן עבד עובדה בנפשיה. אך לא כתב חילוק זה בחיבורו, חדא כי אין דרכו על הרוב לכתוב כי אם המפורש בש"ס, ועוד שלא יבואו לטעות, כמדובר."
הרב אלחנן וסרמן – קובץ שיעורים ב, מז – ספרי כפירה אסורים בכל מצב
מסיק כי קריאה בספרי כפירה אסורה אף במקום פיקו"נ, ואין ללמוד אף בשביל ריווח ממון [דהיינו לימודים אקדמאים]. וכן מסיק כי אין שייך היתר "להתלמד" [להבין ולהורות] בספרי מינים, שהיתר זה לא נאמר במקום שיש חשש שיימשך.
"שאלה, אם מותר להתעסק בחכמות חיצוניות, ובאיזה אופן יתקיים ההיתר הזה?
תשובה. השאלה הזאת נחלקת לכמה חלקים:
א) אם ההתעסקות הזאת מביאה לקריאת ספרים שיש בהם מינות אסור, והקורא בספרים כאלו עובר בל"ת דולא תתורו אחרי לבבכם ואל תפנו אל האלילים, כמבואר ברמב"ם פ"ב מהלי ע"ז לענין ספרי ע"ז, וק"ו לספרי כפירה החמורה יותר מע"ז… ולפי"ז הקריאה בספרי מינות אסורה אפילו במקום פיקו"נ, וכ"ש שלא הותרה בשביל ריוח או הפסד ממון…
יא) מ"ש כ"ת להעיר, דכמו שמותר בכשפים כדי להתלמד, ה"נ י"ל לקריאה בספרי מינות כדי להתלמד, הנה התם ילפינן מקרא יתירא לעשות ולא להתלמד, וכן במפטם את הקטורת להתלמד פטור, דכתיב להריח ולא להתלמד, אבל קריאה ספרי מינות דאסורה, מטעם דילמא אתי לאימשוכי אבתרה, והטעם הזה שייך גם במתלמד. וגם אין לומר במתלמד בעבידתיה טריד כדאמרי' לענין מרביע בהמה, דשאני מינות דמשכא טפי. עיין בתו' ע"ז י"ז ד"ה ניזיל…"
שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן צו – כל תערובת כפירה אסורה
בעניין לימודים בקולג' [בארה"ב]. השואל מציג שתי אופציות – אפשרות ראשונה, ללמוד באוניברסיטה רגילה שיש בה כמה בעיות: פריצות, תכני כפירה, מרצים אפיקורסים ועוד.
אפשרות שניה [שעל פניו נראית עדיפה], ללמוד באוניברסיטה קתולית, שהיתרונות שלה הם: הכרה בלימודי רבנות כנקודות זכות אקדמיים, לימוד מקצוע "נטו" ללא תכנים נלווים, בד"כ מדובר באנשים בוגרים נשואים [כך שאין כ"כ לחשוש לפריצות וכד'], והמרצים מכבדי דת.
בתשובה הרב מנשה קליין פותח בחשיבות לימוד מקצוע עפ"י מקורות חז"ל, ולאחר דין ודברים בנושא תלמוד תורה מול עבודה, מסיק כי מי ש"תורתו אומנותו" צריך לשקוע בלימוד ולא ללמוד מקצוע, אך מי שאינו עתיד להמשיך בלימודי קודש, יש לו חובה ומצווה ללמוד מקצוע.
מסכים לבעיות שהעלה השואל בנוגע לאוניברסיטאות הציבוריות, ובמיוחד בנושא הכפירה. אין ללמוד בקורסים שלהם כיוון שיש בהם תכני כפירה, ואף ב"תערובת" אסור. בין הנושאים ה"בעייתיים" – פילוסופיה, פסיכולוגיה וביולוגיה (למשל). לימודים אלו מלאים בתוכן שסותר את אמונת ישראל [לדוג', חידוש העולם מול קדמות העולם[5]]. כמו"כ בלימוד במקומות אלו יש בעיה של התחברות לרשע.
מזכיר לאסור גם ללמוד מהפרופסורים שם, כיוון שנחשבים "מינים", ואף אם הם לא היו מינים, אין ללמוד את ספריהם, שמעורבים בכפירה. ואין הסטודנט יכול לטעון שהוא אינו מאמין בדבריהם ולומד רק לשם התואר, אלא עצם הלימוד אסור, וכ"ש לקבל ע"י זה הנאה בצורת נקודות.
עוד מוסיף שיש בעיה גם בעת הבחינות כאשר נצרך לענות על השאלות ונראה כמודה לכפירה [למשל "מה גיל העולם"[6]].
גם בלימודים באוניברסיטה קתולית יש בעיות, כיוון שכל האוניברסיטה מלאה בסממנים נוצרים, וכן הסטודנטים "מחזיקים טובה" לכמרים ולעובדי ע"ז. בנוסף יש חילול ה' כאשר יהודים שומרי תורה ומצוות לומדים יחד עם 'גלחים'.
בסוף התשובה מביא ראיות מהריב"ש ועוד לאסור ספרי טבע המכילים מינות[7].
"בענין לימוד בקאלידזש [מכללה- קולג' בלע"ז. נ.ב.]
…ובדבר שאלתו האם מותר ללכת לאוניברסיטא קתולית כדי להשתלם במדעים חלונים ולקבל תעודה (דיגרי בלע"ז) שעל ידה אפשר לקבל מלאכה נקיי' וקלה. הטעם שהוא מעדיף את האוניברסיטה הקתולית על שאר האוניברסיטיות הוא מפני שבשאר אוניבירסטיות …צריך לעבור אוניברסיטה ציבורי או פרטי לקבל תעודת בגרות וזה לוקח בערך 6 – 4 שנים (החלוק בין הולך ביום או בלילה) וצריך לקבל 821 נקודות ובערך שלשים נקודות הם במקצוע שהתלמיד רוצה להשתלם בהם ושאר הם במקצועות טפלות אשר אינם נוגעים לעצם המקצוע…
והנה בזמן האחרון הסכימו כמה מאוניסרסיטיאות הקתוליות במדינה זו להחשיב את סמיכת הרבנות של בוגרי הישיבות כשאר תעודת B.A. ז.א.ז. שהם מניחים להכנס ישר לאוניברסיטה בוגרים לקבל ה – 33 נקודות אצלם ולקבל תעודת M.A. והנה בזה מרויח תלמיד ישיבה כל הזמן שאינו צריך לילך לתיכון כמה שנים, והשנית מרויח מה שהנסיון מעיד במקום שסתם האוניברסיטיות הצבוריות הם מקומות של מינים ועכ"פ רוב לימודם הם מינות כמו המקצועות החיוביות למשל פסיכולוגיא, ופילוסופיא, שרובו הוא מינות כידוע, ועוד בו שלישה כי רוב הפראפעסארים הם מנוולים עצומים בעלי תאווה נוראים וגם ע"פ רובא דרובא אפיקורסים גמורים מתכונים להעביר על הדת, וגם התלמידים והתלמידות לרוב צעירים וצעירות שהולכים שם לא בשביל לימוד מקצוע אלא כדי להתפטר מן הצבא או העבודה.
אבל באוניברסיטה הקתולית נכנסים ישר בין תלמידים שמחויבים ללמוד המקצוע שלהם ולא זולת והוה הלימוד שם כמו לימוד של נגרות או סנדלראות, שפראפעסרים שלהם כולם מעריצי דת ועכ"פ בחוץ אינם מראים את נוולתם ותלמידי הכיתה כולם מבוגרים רובם נשואים שנמצאים שם רק לתועלת אומנתם.
…שהרבה מבני התורה נמשכים לאוניברסיטות לדאבונינו בגיל צעיר ובבחרותם אשר בסביבתה מתקררים מדרך היהדות לא כן היה אם היו יודעים צעירנו שאחר הרבה שנים של לימוד בישיבה יוכלו במשך של שנה וחצי של לימוד אומנות להרויח די מחייתם. והישיבה הק' תחת פיקוחו של… יש להם חוזה עם אוניברסיטה קתולית בעירם בהסכמת הראש הישיבה מטעם הנ"ל. ולאחרונה הוסיף שהנהו בעצמו בן 26 שנים מלא כל גדותיו פאות הראש וזקן למד הרבה שנים אצל גאון דורינו מרן ר' אהרן קאטלער זצ"ל בלייקוואוד ועכשיו נפל עליו עול הפרנסה במלא מובן המלה עכ"ל בקיצור.
עוד הביא בשם הגר"א ווסרמן בספר קובץ הערות בסוף הספר סי' י"א שלבן תורה אשר בין כך לא יהי' תורתו אומנתו היה בעצם ההליכה לאוניברסיטה גם משום מצוה כמבואר בקדושין גבי חיובי האב על בנו ללמדו אומנות אלא שצריך לזה ב' תנאים, א) שלא יהי' מעורב בזה לימוד מינות, ב) שלא יהי' מעורב בזה התחברות לרשעים ע"כ.
תשובה. דע לך כי שקדו חכמינו ז"ל על בני ישראל שילמדו אומנות להחיות את נפשם ותקנו אותו בכלל חיוב עד שאמרו ז"ל כל שאינו מלמדו אומנות הרי זה מלמדו ליסטות…
נחזור עכ"פ בבנ"א שאין תורתן אומנתן וכן בני תורה אשר בין כך לא יהי' תורתן אומנתן ודאי מצוה ללמדם אומנות ואמרו ז"ל לעולם ילמוד אדם את בנו אומנות נקי' וקלה וממילא ללמוד אומנות הנדסה (אינזענירינג בלע"ז) או רואה חשבון אקאנטענד בלע"ז וכיוצא בזה לכאורה אומנות נקי' וקלה הם ואם היה אפשר ללמדם בהיתר ודאי היה בכלל אומנות נקי' וקלה…
ומעתה ניחזי אנן הלימוד באוניווערסיטא צבורי כפי שנתברר לי ג"כ וכמ"ש גם כמ"ע מוכרח ללמוד לימודים שהם דברי מינות או עכ"פ תערובות מינות ואפילו אין בה הרבה לא בטיל, ועל דרך רמז אמרו מין במינו אפילו באלף לא בטיל, ולא מבעיא הלומדים פילוסופיא או פסיכולוגיא או ביאלאגיע שהם מלאים מינות והם מכחישים ח"ו יסודי התורה שנתיסדה עליה אמונתינו שני עמודי התוך והם חידוש העולם והשגחת השי"ת… אלא אפילו בסתם לימודי אנגלי בספריהם הנפסדות נמי מלאים הם עם מינות ע"פ רוב אם לא על כלו, וכן דברתי עם אחד שעבר את התיכון הזה ואמר לי כי א"א ממש שום ספר שלהם הנכתב לשם לימוד אנגלית שלא יהי' בו מינות.
מלבד הלומד בספרי פילוסופיא כספרי שפינאזא שר"י וכיוצא בו שהטילו עליו חרם ועל הקורא בספריו ובספריהם וא"כ הלומד בהם נלכד עוד בחרם הקדמונים נוסף על האיסור של הלומד בספרי מינות. דא חדא.
והשנית דפשוט שיש כאן התחברות בחברת רשעים…
ובר מן דין אפילו לא היו הפראפעסארין מינין אכתי היה אסור, והוא לפמ"ש לעיל שרוב ספריהם הם מלאים מינות ואפיקורסות וא"כ אפילו לעצמו בלי פראפעסאר נמי אסור לקרות בספרים כאלו…
ואל יתעקש המתעקש לומר דכיון דאינו מאמין בהם ובאמירתן ואינו לומד אלא כדי לקבל הנקודות א"כ אין בו משום איסור, דבאמת האיסור הוא הלימוד ולא האמונה בם כי המאמין בם ח"ו הרי הוא כבר מין כמוהם אבל האיסור הוא לקרא בספרי מינים שמא ימשך אחריהם… וממילא פשוט דאסור לקרות בספרי מינים וכיון דאסור לקרות בהם כ"ש ללמוד בהם ולקבל נקודות עבור ידיעתם וכיון דצריך לידען והולך ולומד בכיון לדעת מה שכתוב בהן כדי שיוכל לעמוד על המבחן ולהשיב על השאלות, א"כ כבר הוא נהנה מספרי מינות דע"י ידיעות דבריהם ובחינות שבוחנין אותו אם יודע אותן עי"ז מקבלין עבורן נקודות א"כ באמת הרי הוא נהנה מן המינות ממש בעונ"ה.
עוד נפל במחשבתי מאחר דכשיבחן יעמדו לו שאלות שישאלו על המבחן והוא ישיב להם כדי תירוצם על השאלות והם דברי מינות א"כ ח"ו מודה למהם, ולמשל ישאלו כמה שנים לעולם וכיו"ב שיוכרח להשיב על שאלותם מינתם כבר הודה להם ולמינות שלהם ר"ל…
ומעתה נבא ונחכמה לענין שאלת כ"ת אי ללכת לאוניבערסיטה קתולית יש היתר וראשונה כמ"ע מבאר החילוק בין האוניברסיטה קתולית ובין הממלכתי א) מכיון שנכנסים ישר לאוניברסיטה ומחויבים התלמידים ללמוד רק מה שנוגע למקצעותיהם ולא זולת נמצא דההליכה אינה אלא לשם לימוד אומנות כמו שאר אומנות למשל נגרות או סנדלראות, ב) המורים הם כולם מעריצי דעת ועכ"פ אין מראים נוולתם לעין כל. ג) תלמידי הכתה הם כולם מבוגרים רובם נשואים שנמצאים שם אך ורק לתועלת אומנתם.
ולפום ריהטא מקום יש בראש לחלוקו הנ"ל… וא"כ הכ"נ מקום יש בראש לחלוק מע"כ דכיון דהללו מינים וכופרין והללו עע"ז ומנהג אבותיהם בידיהם ובפרט כי בכאן אין זה בית ע"ז שלהם אלא בית ספר שלהם…
אמנם כד דייקינן שפיר בהא שמעתתא נראה דאין מכאן ראי' להיתר ואדרבה דהרי ר"ט דייק שאם היה אדם רודף אחריו להורגו היה נכנס לבתיהם משמע דוקא בכה"ג אבל בסתם שלא מפני פק"נ אסור ליכנס לבתיהם וזה אפילו בסתם רק ליכנס ולא ללמוד מהם כלל א"כ הכא דברצונו נכנס וללמוד מהם אין שום היתר בדבר משום האי טעמא, ואין לחלק ולומר דדוקא לבית ע"ז שלהם ממש הוא דאסר ר"ט אבל כאן לבית הספר שלהם הוא וזה אינו בית ע"ז שלהם, חדא דלפי מה שדברתי עם אחד שלמד באוניברסיטה שלהם סיפר לו שמיד בבוא לבית החצר של הבתי ספר שם כבר ישנם שם צלמים ובכל חדר וחדר של הבית ספר ישנם שם צלמים המורים על ע"ז שלהם וגם התיכון נקרא על שם ע"ז שלהם וא"כ פשוט דגם זה חלק הוא מהם ומע"ז שלהם, וגם סיפר לי שכשנכנס כומר לבית הספר הם אומרים איזה תפלה שלהם אלא שיהודים אינם מחוייבים לומר אותה עמהם אבל למעשה הם אומרים אותה שם, א"כ המקום כשהוא לעצמו בלתי הלימודים ג"כ אינו מוכשר ליכנס לשמה בן ישראל וכ"ש בן תורה…
והנה בכאן תרווייהו פירושא איתנייהו בהו, חדא שצריך להחזיק להם טובה להני כומרים שהניחוהו להשלים וללמוד אומנתו שהי' צריך ללמוד בד' שנים והוא למדו בשנה ומחצה ואין לך החזקת טובה גדולה מזו, והשנית דהכא גם בשכר איכא שהרי הם מרויחין הרבה במה שמקבלין ממון מהממשלה עבור התלמידים שלומדים שם וכמו שכתב כ"ת בעצמו וגם הוא צריך לשלם עבור הלימוד וקצת יש לדחות הא דלא דמי אלא להא דאמר בסמוך שם דמותר לאפות בתנור של כומרים… ואפשר דגם חילול השם איכא הכא דרואין "רבנים" עם כיפאות על ראשיהם הולכין יחד עם גלחים ולומדים יחד בבית ספר אחד ועמי הארץ שאינן יודעין טעם הדבר אומרים כבר התירוה הפרושים ואין צריך להפריש מהם ולהתרחק מן הגלחים ועובדי ע"ז ח"ו וכיוצא בזה. וגם טענת ר"ג אני לא באתי בגבולה ליכא הכא כמובן.
והנה עד הנה דברנו רק מכניסת הבית ספר שלהם אמנם מה שרצה כת"ר לומר דהתם כבר אין לומדין מינות, הנה באמת כי גם כלהו שישנם באוניברסיטיות ממלכתיות ישנם כאן…
אשר לכן לפענ"ד לא ראיתי מקום ליכנס בהיתר באלו המקומות ללמוד אפילו לשם אומנות ולפענ"ד אין שום היתר ליכנס לאוניברסיטה קתולית כמו שאין היתר באוניברסיטה ציבורית…
ואחר אחרון אני בא שכתבתי דהספרים לא יהיו בהם מינות יהי' נפ"מ אפילו למי שרוצה להשלים אוניברסיטה ע"י כתב כי ישנם כמה קורסים בלע"ז שנותנים בכתב ואח"כ נותנים תעודת דיפלאמא כמו באוניברסיטה מ"מ גם שם רק בכה"ג מותר אם הספרים ספרי הטבע שלהם ושאר ספריהם אינם מלאים מינות אבל יש בהם מינות אסור לקראת בהם וכמ"ש לעיל מגמ' סנהדרין, ושוב העיר ה' את עיני ומצאתי לרבינו הגדול הריב"ש ז"ל בסי' מ"ה מה שכתב זה ואעתיק כאן דבריו הקדושים וז"ל…
סיומא דדא מילתא דכפי אשר המצב אינני רואה שום היתר ללכת לבתי ספר גבוהים שלהם כלומר אוניבערסיטה אם לא שיעשו איזה בית ספר שלא ילמדו שם כלום מדברי מינות שלהם ויהיו שם רק ללמוד המקצוע הצריכים לזה והמלמדים יראי ה' אז מצוה יהיו עושים ללמוד אומנות נקי' וקלה לבנ"י עכ"פ באותן האומנות שאפשר ללמדם בלי תערובות מינות, והיינו דוקא להני תלמידים אשר ממילא לא יהי' תורתם אומנתם אבל בני תורה אשר תורתם אומנתם אשרי להם ולעולם אין להם להניח ד"ת אלא יניחו כל אומנות שבעולם וילמדו תורה, ואשרי למי שעמלו בתורה והפך בה והפך בה דכולה בה וכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה אשריו בעולם הזה וטוב לו לעוה"ב.
דברי הכותב בשברון לב וברפיון ידים המצפה לישועת ה' כהרף עין הטרוד בעבודת הקודש ואנחנו מ"ה"
פסקי שלמה ב, עמ' 53
"ש: האם כדאי לעשות תואר במחשבת ישראל באוניברסיטה?
ת: לא כדאי. זה מעורבב בכפירה."
המצמצמים את האיסור
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תטו – מותר מגיל 25
החרם של בית דינו של הרשב"א – אין ללמוד פילוסופיה, מוגבל רק עד גיל 25, שמא יימשך אחריהם. מגיל 25 אפשר ללמוד.
"אלו הן שלשת הכתבים
מגידים כל הנעשה בענין למוד חכמות חצוניות ואל הדורש דרשות של דופי. בהסכמת כל הקהלה הקדוש' אשר בברצלונה ובהסכמת הרב הגדול מרנא ורבנא רבי שלמה י"ץ ובית דינו.
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי רחקו מעליה. הסרו המנפת והרימו העטרה. איש מקטרתו בידו וישימו קטורה לפני בני יון ובני קטורה. כזמרי יקריבו את המדינית לעיני כל ושלחו לאפם אל הזמורה. לא הכירו פנים במשפט אל הבכיר' ולפני הצעירה נתנו משפט הבכורה. לא ישיבו ויתנכרו כנכרים וכשעירים בראש כל חוצות. לאלה ידקרו ואת בניהם ילמדון. על כן בראותנו בכנף הארץ פח יקוש ויונה תקנן בעברי פי פחת חרדנו ואמרנו. ופשתה המספחת ועמדנו וכרתנו ברית לאלהים ולתורת ה' אשר קבלנו אנו ואבותינו בסיני. לבל יתערב זר בתוכנו וקמוש וחוח לא יעלה בארמונותינו. עבדים אנחנו עבדי ה'. הוא עשנו ולא אנחנו וגזרנו וקבלנו עלינו ועל זרעינו ועל הנלווים אלינו. בכח החרם לבל ילמוד איש מבני קהלינו בספרי היונים אשר חברו בחכמת הטבע וחכמת האלהות בין המחוברים בלשונם בין שהועתקו בלשון אחר מהיום ועד חמשים שנה עד היותו בן חמש ועשרים שנה. ושלא ללמד איש מבני קהלתנו את אחד מבני ישראל בחכמות האלו עד שיהיו בני עשרים וחמש שנה. פן ימשכו החכמות ההם אחריהם ויסירו אותו מאחרי תורת ישראל שהיא למעלה מן החכמות האלה. ואיש איך לא יגור לשפוט בין חכמת אנוש בונה על דמיון מופת ורעיון ובין חכמת העליון אשר בינינו ובינו אין יחס ודמיון. ובן אדם שוכן בתי חמר הישפוט אלוה עושהו לאמר חס ושלום זה אפשר וזה לא יוכל עשוהו. זה באמת יש מביא לידי הכפירה הגמורה ומזה ינצל באמת כל לומד התורה. והוצאנו מכלל גזרתנו חכמת הרפואות אף על פי שהיא לקוחה מן הטבע לפי שהתורה נתנה רשות לרופא לרפאות. ומה שהסכמנו והחרמנו בספר התורה במעמד כל הקהל ביום השבת בפרשת אלה הדברים שנת ששים וחמש לפרט האלף החמישי.
שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת. יצחק ב"ר יוסף בן יש"י יש"ב. שלמה ב"ר משה ז"ל חן. יעקב ב"ר חסדאי זלה"ה. משה הלוי ב"ר יצחק הלוי זלה"ה. יעקב ב"ר שאלתיאל זלה"ה. עזרא ב"ר ששת זלה"ה. ששת ב"ר שאלתיאל זלה"ה. שאלתיאל ב"ר ב"ר משה ז"ל חן. יהושע ב"ר זרחיה ב"ר שאלתיאל זלה"ה. שמואל ב"ר יוסף זלה"ה. אבא מרי ב"ר יצחק ב"ר משלם זלה"ה. מכיר ב"ר ששת ב"ר משה הלוי ז"ל. יצחק ב"ר טודרוס זלה"ה. זרחיה ב"ר ששת זלה"ה חן. שמואל הלוי ב"ר יצחק הלוי זלה"ה. יצחק ב"ר שמואל תמ"ך. ראובן ב"ר ברזילי זלה"ה בן שאלתיאל. שאלתיאל ב"ר שמואל בן שאלתיאל זלה"ה. יהודה הלוי ב"ר אברהם זלה"ה. יוסף ב"ר בנבנשת זלה"ה. מכיר ב"ר ששת תמ"ך חן. ששת בן ראובן תו"י. יהודה הלוי ב"ר חסדאי הלוי תמ"ך. יצחק ב"ר שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת. אברהם ב"ר שמואל ב"ר יהודה זלה"ה. יצחק ב"ר שלמה ב"ר מנחם זלה"ה. אבא מרי ב"ר חנוך הכהן זלה"ה. אברהם ב"ר ראובן זלה"ה. אבון ב"ר אברהם זלה"ה. שלמה ב"ר יהודה זלה"ה. משלם ב"ר יצחק ב"ר משולם ב"ר בנבנשת אברהם ב"ר נתן זלה"ה. אברהם ב"ר יהודה ב"ר ישעי' תמ"ך. משלם ב"ר שמואל הכהן אבן ארדור. יצחק ב"ר שמואל קאף ז"ל. אברהם ב"ר יצחק זלה"ה. עזיאל ב"ר שלמה זלה"ה."
בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א – מותר כשלא מתכוון ללכת באמונתם
משמע ש"להבין ולהורות" הוא ההיפך מהמכוון לילך באמונתם. כלומר ההיתר הוא כל עוד אינו לומד בכוונה ללכת באמונתם.
"…ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים החצונים ר"ל שלא להבין ולהורות אלא על דעת לילך באמונתם וכבר ידעת מהם שאין מאמינים אלא במה שהעיון נותן וההקש מחייב"
מגן אבות לרשב"ץ מסכת אבות פרק ב משנה יד – בתערובת "תוכו אכל קליפתו זרק"
נוהגים היתר ללמוד חכמות הגוים, מדין "מה שתשיב", וגם אין לחשוש לספרי "ראיות" [ככל הנראה פילוסופיה ומדע] כיוון שאפשר לברור את האמת מהשקר. כמו"כ נוהגים היתר ללמוד ספריהם (ברית חדשה) על מנת להשיב להם על טענותיהם.
אין אזכור בדבריו להגבלת ההיתר רק לגדולים בתורה וכו', ומשמע שהיתר זה רווח יותר ממה שכתב הריב"ש.
[בכל אופן משמע מדבריו שאפשר לקיים בספרי טבע תוכו אכל קליפתו זרק].
"ודע מה שתשיב את אפיקורוס- מכאן נהגנו היתר בעצמנו ללמוד החכמות ההם, כדי שמדברי עצמם נשיבם לומר להם כי אין להם ראיות לסתור דברי תורה ונביאים. ואין זה בכלל מה שאמרו, הקורא בספרים החיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא…
אבל הספרים המחוברים על דרכי הראיות, אינן בכלל זה, והקורא בהם יקבל מהם האמת וישקוד ללמוד להשיב במה שהוא כנגד התורה וכמו שאמרו על ר' מאיר כשלמד מאלישע אחר, רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק…
אם כן מותר הוא לדרוש ולתור בחכמה בענין זה העולם כולו ממרכז הארץ עד מקיף הגלגל העליון, ולא הזהרנו אלא מהספרים שאין בהם חכמה מחכמות הנמצאות. ובזמננו זה אנו שוקדים ללמוד תורה להשיב את שתי האומות הבאות אחר חתימת התלמוד…
אבל אנחנו חייבים לשקוד על דלתות התורה להשיב להם כנגד טענותיהם, כמו שמצינו שחכמי יון האחרונים הוצרכו להתחזק להשיב טענות הראשונים שהיו מכחישים התנועה, והרבו ראיות לאמת התנועה, אעפ"י שהיא גלויה ומפורסמת, כדי לבטל טענות המכחישים אותה, כן אנחנו עם שתי האומות, חייבים לשקוד על התורה להכחיש טענותיהם. ולזה נהגנו היתר בעצמנו לקרות ספר שבושיהם, כדי שתצא לנו תשובה נצחת כנגדם מדברי עצמם…"
יד פשוטה (ע"ז ב, ב) – האיסור כאשר מתכוון לפנות אחר אמונתם
את ה"סתירה" ברמב"ם מתרץ באופן פשוט. כעיקרון אסור לקרוא בספרי ע"ז, אך מותר "להבין ולהורות". תלמיד כזה שמטרתו להבין ולהורות בוודאי מכשיר עצמו לכך א"י פתיחת ספרי ע"ז לשם כך. ועובר על הלאו כאשר עושה מעשה, דהיינו פותח ספר וכד' מתוך כוונה לפנות אחר הע"ז.
"- שלא לקרות… שלא תשאל וכו' כל זה אסור דרך התבוננות ועיון – "הזהיר מלהסתכל בעין הלב במה שמיחסים להם עובדיהם". אבל להלן ג, ב פסק "צריכין בית דין לידע דרכי העבודות", ובמורה (ג, כט) כתב: "ואני אזכיר לך הספרים אשר יתברר לך מהם כל מה שידעתי אני משיטות ה"צאבה" והשקפותיהם, כדי שתדע על נכון אמתת מה שאומר בטעמי אותן המצוות". והוא על פי סנהדרין סח, א: להתלמד שאני, דאמר מר*, 'לא תלמד לעשות' (דברים יח, ט) לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות.
הלומד להבין ולהורות כל לימודו הוא לפי תכנית מסודרת וכפי שנתבאר בהלכות תלמוד תורה. נמצא שכאשר מגיע ללמוד הלכות עבודה זרה כבר הכשיר עצמו בכל המעלות ובכל המדעים הדרושים שיוכל לעסוק גם בהלכות אלה ואף בספרי עבודה זרה למטרה הרצויה. כך יוצא מדברי רבינו לתלמידו (מורה שם): "שאיש כמוך אין צורך להעיר לו על זה לפי שיש כבר בידך מן המדעים מה שימנע מלהתלות במחשבתך משגעונות הצאבה והזיות הכשדים והאשפים העירומים מכל מדע שהוא מדע באמת. אבל הזהרתי מכך משמרת לזולתך, כי מאד נוטה ההמון להאמין בשגעונות"…
בדרך שהוא עושה בו מעשה – המוציא ספר מן הארון או הפותח ספר והוא ספר של עבודה זרה וכוונתו היא לפנות אחריה, הרי עשה מעשה ומתחייב מלקות."
הרב שלמה רוזנפלד – צהר לה – מותר ללמוד סיכום ולברור את הטוב
מתייחס לנושא לימודי הרוח, אומנות וכו', שתכנים אלו לקוחים ממקורות זרים ולרוב גם מעורבים בלימודים דברים הקשורים לכפירה (נצרות ומיתולוגיה). אינו מתייחס ללימודי נצרות ממש, ללימודי אסלאם, מיתולוגיה ודתות, אלא להופעה שלהם בלימודים "ניטרליים" לכאורה. (אולי לדעתו לא יהיה היתר כלל ללמוד נצרות אסלאם וכד' מתוך סקרנות, אלא רק בגדר מה שתשיב).
מסכם את התייחסות הפוסקים ללימודים כלליים ממקורות זרים, ומדגיש שהאיסורים האפשריים מסמכים על שלושה כללים:
- "אל תפנו אל האלילים", במידה ויש דברי אלילות בלימודים.
- קריאה בספרים חיצוניים (כפירה) שהותר רק באופן ארעי להבין ולהורות.
- חכמה יוונית.
מביא את הפוסקים שהוזכרו בסיכום זה (אג"מ, משנה הלכות, הרצי"ה). ומבין כי מדברי הפוסקים ההיתר היחידי ללמוד תוכן שמעורב בו כפירה ודתות זרות, רק מצד "להבין ולהורות".
מביא את סוגיית לימוד ר' מאיר מאלישע בן אבויה, תוכו אכל קליפתו זרק. ומציע שיש להציל תכנים לימודיים וחכמות לחיק היהדות באותו אופן. [אמנם בהערה מעיר העורך, הרב עזריאל אריאל, כי אין להשוות לימוד מ"מרצה בעייתי" (כדוגמת "אחר") ללימוד תוכן שהוא עצמו מורכב מתוכן בעייתי. ובמענה כותב הרב רוזנפלד, שיש ללמוד מהרמב"ם עצמו שבירר אמת מפסולת, ולשם כך צריך לייעד יחידים ברי הכי].
מציע מקור נוסף להקל ללמוד תכנים מעורבים, מדין "בעבידתיה טריד" כיוון שלומד עסוק בלימוד לשם מקצוע בלבד, לא יהרהר ויימשך אחר דברי הכפירה. [גם כאן מעיר הרב עזריאל אריאל, עצם הלימוד עצמו הוא האיסור, גם אם נאמר ש"אינו מתכוון". ועל כך עונה הרב רוזנפלד כי אם במעשים אומרים "בעבידתיה טריד" ק"ו במחשבה. ומביא ראיות מגדולי ישראל שהביאו בדבריהם רעיונות חיצוניים, ולא רק מגדר "דע מה שתשיב"].
הצעתו למעשה – בשלב הזה ללמוד רק מסיכום של מקורות זרים, ולא מתוך המקור עצמו (כפי שהרמ"א למד דברי אריסטו מכתבי הרמב"ם). וגם סיכום זה ייכתב ע"י מי שעסק בכך בהיתר (להבין להורות), ואולי אף מנכרי מסיח לפי תומו. ומביא להצעתו נימוק הלכתי:
א. אלו לא ספרי המינים עצמם.
ב. הלומד לא מעמיק בדברים, וזה נחשב כאקראי.
ג. אם משווה מתוך הלימוד ליהדות, יש בכך "דע מה שתשיב".
ד. יזכיר לעצמו מדי פעם שיש בדברים אלו הבל, ומתעסק בכך רק לעבודתו.
ה. הלימודים ייעשו בגבולות ההלכה (כגון הלכות הקשורות לפסלים, כפי שציין מרן הרב זצ"ל באיגרת ל"בצלאל").
לסיכום – בשלב זה, עד שחכמות אלו יטוהרו מתכנים בעייתיים, אפשר ללמוד מסיכומים (אע"פ שיכול להיות שיהיה מעורב בהם שקר) לצורך המקצוע. ורק יחידים המתאימים לכך ילמדו את המקורות על מנת לטהרם. [אך נראה מדבריו שאת ספרי הדתות והכפירה עצמם אין ללמוד אם לא כצורך של "דע מה שתשיב"].
"בימינו, לימוד מקצועות בתחום הרוח: פילוסופיה, ספרות ומחזות, היסטוריה, ארכיאולוגיה וכו', וכן לימוד מקצועות בתחום האומנות: ציור, פיסול וכו', דורשים גם ידע בפרקים העוסקים במידע או באומנות הקשורים לעבודה זרה, ספרי כפירה וסתם ספרות הרחוקה מיהדות. ידע זה שייך לתרבויות עמי העבר או ההווה כגון התרבות הנוצרית. במאמר זה נדון, כיצד "לגאול מקצועות אלה לכתחילה", בימינו.
א. הפסיקה בדורות הקודמים
שלושה איסורים עמדו על שולחנם של הפוסקים: 1) "אל תפנו אל האלילים". 2) איסור קריאה בספרים החיצוניים. 3) איסור לימוד חכמה יוונית.
- "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד) – למדנו במסכת שבת (קמט, א), שאסור להסתכל בצורות שנעשו לשם ע"ז, וכן בכתוביות הכתובות עליהן, אף לשם נוי בלבד. ממילא, ודאי שאסור ללמוד בספרי ע"ז.
- בעניין איסור הקריאה בספרים חיצוניים – במשנה (סנהדרין פ"י מ"א) אומר ר' עקיבא, לגבי אלה שאין להם חלק לעולם הבא: "אף הקורא בספרים חיצונים".
הגמרא (שם ק, ב) מסבירה את ר' עקיבא בשני מובנים: האחד הוא ספרי מינים, והשני ספר בן סירא. מהפרשנים השונים משמע, שלימוד ארעי במיוחד אם זה להתלמד, כלומר להבין ולהורות, הרי זה מותר. מקור לעיקרון זה מצאנו בגמרא בכמה מקומות, שנאמר: "לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות" (שבת עה, א; ראש השנה כד, ב; ע"ז יח, א; שם מג, ב; סנהדרין סח, א). אמנם, היתר זה נאמר לצורך ידיעת התורה בנושא והוראת ההלכה בלבד. חלק ניכר מהראשונים: הרשב"א, הרא"ש, הריב"ש, וגם היעב"ץ, מסתייגים מהלימוד העקרוני.
הגדיל הריב"ש בהתנגדותו (סי' מה), בכך שהעיר על הרמב"ם, שעם כל גדלותו, ועל כל זה לא נמלט הרב ז"ל מהימשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים…
- חכמה יוונית נאסרה, כנזכר בגמרא (סוטה מט, ב; בבא קמא פב, ב), שכשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה שם זקן שלעז לצרים בחכמה יוונית וכתוצאה מזה העלו להם חזיר ונזדעזעה ארץ ישראל. באותה שעה גזרו שלא ילמד אדם את בנו חכמה יוונית, משום שהלימוד מביא להשתקעות בה והורס הרבה מפינות הדת. אמנם, גם כאן מצאנו צרכים מסוימים המתירים להשתמש בה, למקורבים למלכות, לצורכי ציבור או אצל בנות לצורך נישואין. הרמב"ם טוען שחכמה זאת כבר נשתקעה מן העולם…
לדעת הר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נג) "אל תפנו אל האלילים" שייך גם בימינו, אולם האיסור הוא רק ללמוד מהספרים ממש. אך ספרים שחוברו ע"י סופרים הכופרים בע"ז כדי לבזותם ולהתלוצץ בהם, מותר לקרוא בהם.
הרח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב ח"ה סי' עג) מקל בדברים שכבר נתבטלו מהעולם. אמנם, ייתכן שזה רק בממצאים שכבר ביטלום עובדי ע"ז, אך בלימוד הספרים עצמם, ייתכן שיודה שאסור.
בעל שו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' צו) יוצא בחריפות נגד כל לימוד, והוא מקווה לבית ספר המלמד על טהרת הקודש.
הרצי"ה קוק ('תחומין' ג עמ' 389) אוסר ללמוד טרגדיות יווניות.
הרב שלמה אבינר ('תחומין' יז עמ' 365) נוטה להתיר לימודי נגינה, בעיקר כאלה שכבר לא משמשים היום לע"ז.
…מסקנה: מכל הנ"ל ניכר האיסור ללמוד או אפילו לקרוא מספרים אשר תוכנם קשור למינות או לצד דתי שיש בו ענייני אלילות, אלא אם כן לומד באקראי לצורך "להבין ולהורות", לצורך "דע מה שתשיב", אם מראה את הניגוד שבאמונתנו לכך, או אם מתלוצץ על כך…
לפי זה נאמר גם על חכמות אלה, שהן "רקחות וטבחות לתורה". יש להצילן בדרכו של ר' מאיר, על מנת שנוכל להיעזר בהן בלימוד תורה או בעבודת ה', באותם מקומות שזקוקים להן, כגון היסטוריה, מחשבת ישראל, שירת קודש ועוד.
גם מקצועות שהם לשם פרנסה בלבד, יש בלימודם מצווה: "תורה ודרך ארץ" (ברכות לה, ב) או ללמדו אומנות ומניעת "ליסטות" (קידושין כט, א), ויש חשיבות שיילמדו ממקורות של קדושה[8]…
מכל הנ"ל משמע, שאם אדם טרוד בעבודתו יש מקום לומר שאין בכוונתו לאיסור, ואפילו גוי שיש חשש שיעסוק בע"ז, כנ"ל. לכן נראה לענ"ד לצרף זאת כסניף חשוב להקל, שאדם העוסק בלימוד לשם מקצוע, אם מראה שכוונתו לשם זה בלבד, הרי נאמר שהוא טרוד בעבודתו ויסלק ממחשבותיו את הרצון להעמיק בכך, בגבולות שייקבעו, כדלקמן[9]…
לפי כל הנ"ל, נראה לענ"ד להציע לפרק זמן הביניים, ללמוד תחומים אלה רק על פי סיכום של המקורות הזרים הבעייתיים, במיוחד כאשר הסיכום הוא מדעי-ביקורתי. ועוד יותר טוב, עם מי שהתמודד אתם.
דוגמה טובה לכך נמצאת בתשובת הרמ"א (סי' ז ד"ה תחילה), בה נוקט הרמ"א למעשה שאין ללמוד את ספרי אריסטו: "ספר השמע" ו"מה שאחר הטבע" – שמא יבוא להימשך אחריהם, ואף העיד על עצמו שלא למד דבר מספרים אלו של אריסטו במקורם אלא מתוך דברי הרמב"ם. ובימינו, דוגמא טובה לכך היא ספרו של הרב אליהו בן אמוזג, בשבילי מוסר, המתווכח באומץ ובעומק עם הנצרות[10].
כמו כן הסיכום ייעשה על ידי מי שעסק בכך בהיתר, כגון מי שקיבל היתר לכך מסיבות הלכתיות "להבין להורות" וכדו', ומתוך שליחות של "להוציא יקר מזולל" במקצועות אלה, ואולי אף מנוכרי המסיח לפי תומו המחקרי.
אם הלומד אינו קורא בספרים הבעייתיים בעצמם אלא רק את הסיכומים שלהם, אין בזה איסור, מכמה סיבות:
ראשית, אין מדובר בספרי המינים עצמם, במיוחד אם מזכירים בהם כציון עובדה, שכך הגויים נהגו.
שנית, הלומד לא יעיין ויעמיק בעניינים אלה, אלא רק כסיכומים כלליים, והרי זה ייחשב לקריאת אקראי, כדברי הרמ"א והתפארת ישראל.
שלישית, דבר דומה מצאנו כאשר אנו קוראים את דברי המורה נבוכים או את דברי הכוזרי אודות הגישות הפילוסופיות, ואין בזה איסור, אלא זה משמש ליתר הבנה של דברי תורתנו. אם כן גם בלימוד מקצוע, אם יוכל להשוות זאת לגישה היהודית ולהראות כמה שזה שונה הרי יש בזה תועלת ויש כאן אף "דע מה שתשיב".
רביעית, כדאי שיזכיר לעצמו מדי פעם שיש בזה הבל ושאין אנו רוצים זאת כלל אלא כצורך המקצוע, ואומן באומנותו טרוד.
חמישית, נגביל זאת לכללי ההלכה, במקום שהיצירה הקיימת מתנגשת עמה, כדלקמן.
בכל ההיתרים הנ"ל יצטרכו להיות גבולות המוגדרים באופן ברור על פי ההלכה. כשם שרופא המטפל באשה, אף שהוא רשאי לגעת בה, הוא חייב להישמר מאיסור ייחוד, כך גם מי שצריך ללמוד קטעים מספרי מינות יקרא רק את הסיכום שלהם, כנ"ל, על מנת שלא יושפע מדרכי חשיבתה…
כמו כן פסל המפסל או צייר המצייר יצטרכו להיזהר מהלכות המתנגשות עם כללי היצירה הקיימת היום. גם הראי"ה קוק במכתב הנ"ל ל"בצלאל" מגביל את אומנות הציור והפיסול (שם עמ' רה), שלא "נשתכר" מעולם מיוחד זה של אמנות:
"לכללות חמדת היופי האמנותי, המתגשם ביצירות מעשיות, מעשי ידי אדם, מתיחס עמנו לעולם ביחס טוב וחביב, אבל גם מוגבל. נזהרים אנו משיכרון והפרזה, אפילו מהדברים היותר נשגבים… מעולם לא נתמכר לאידאה פרטית אחת במידה זאת, עד שנהיה טובעים במצולותיה, עד לבלי יכולת לתן לנו קצב ומדה להרחבת ממשלתה. אמנם ההגבלה כשבאה, לצורך דברים טובים ונעלים לעצמם, היא דקה ורכה, ענוגה ויפה, "סוגה בשושנים"…"
כמו כן הוא מבהיר גם את הגבול ההלכתי (שם עמ' רו):
"כל המרחב הגדול של הנוי וההידור, היופי והציור, מותר לישראל. רק קו אחד, שרטוט אחד, הנראה לכאורה ארוך הרבה, אבל באמת הוא גדול רק באיכותו, ולא בכמותו. הוא אומר הרבה ברוחו, אבל רק מעט הוא פוגם את החרשת והאמנות, למרות כל המגמות האדירות שלו: "כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם". אמנם רק פרצוף אדם בתמונה בולטת ושלמה, וגם על זה ישנם דרכי בינה, להעזר ע"י חברת אומן עוזר שאינו בן ברית, לעת השכלול האחרון של התמונה המיוחדת, שבה נמצאים תנאי האיסור… אמנם רק נקודה קטנה תישאר מכל הקו הארוך, אבל מה רבו מחשבותיה: התמונות המיוחדות לאליליים, בין בעולם האלילי העבר וההווה, ובין בעולם הנוצרי, תתעב כנסת ישראל ולא תוכל שאתם."
המגבלות של ההלכה מכוונות אותנו להבין מהו תוכן עולמו הרוחני של האדם הנובע ממקור הקדושה, ומהי אמנות המפתחת את הנפש ואינה פוגעת בה במפגש עם ערכים אחרים.
מסקנה: גם השאיפה לגאול את המקצועות "השבויים ביד זרה", תכוון על פי גבולות ההלכה, הנותנים גם משמעות מהותית מה אנו רוצים להשיג במקצוע זה…"
הרב שמואל אריאל – אתר ישיבה – ספר היסטוריה מותר, ספר שמשבח ע"ז מותר לצורך
אין שום איסור לקרוא כתבי גוים מחשש שמא מעורב בהם ע"ז וכפירה. ובמקרה שתוך כדי קריאה נתקלים בדברים כאלו, יש לדלג. ספרי היסטוריה שלעתים מוזכרים בהם מנהגי ע"ז, באופן טכני ללא מגמת שבח, מותר. האיסור הוא רק כאשר קוראים כעיסוק דתי. אם המחבר עצמו אינו מאמין ומחשיב זאת הבל, בוודאי מותר.
אך אם הע"ז מוצגת באופן חיובי, זו בעיה, ומותר רק לצורך "דעת מה שתשיב" וצרכים נחוצים אחרים. [אינו מתייחס ללימוד המקורות עצמם, כמו קוראן וברית חדשה].
"…ברצוני לקרוא ספרים ומאמרים של גוים, אולם תמיד יש החשש שמעורבים שם דברי כפירה וע"ז (ברית החדשה, בודהות למיניהם). כמובן שמדובר בספרים שנושאם העיקרי אינו תיאולוגיה או פילוסופיה דתית…
תשובה
שלום וברכה! השאלה היא כללית מאד, וקשה לדעת באילו ספרים בדיוק מדובר. אנסה אם כן לשרטט כמה קווים כלליים בעניין זה, ואם יש שאלה ספציפית יותר אתה מוזמן לשאול.
ראשית, אתה שואל האם יש להימנע באופן כללי מקריאת כל ספר שנכתב על ידי גוי, מחשש שמא מעורבים בו עניינים של עבודה זרה וכפירה. לא מצאנו בהלכה איסור כזה. נאסר לקרוא ספרים שידוע שהם מנוגדים לאמונה, אולם לא נאסר לקרוא כל ספר שכתב אדם שאינו יהודי מאמין, רק מחמת החשש שמא הוא הכניס לתוך הספר דעות של כפירה וע"ז… ואם פוגשים במסרים כאלה יש להפסיק את הקריאה (או, במצב שאפשר להבחין בין חלקים בעייתיים לחלקים נייטרליים – לדלג על החלקים הבעייתיים ולעבור לחלקים שאין בהם בעיה).
…אציין עוד כמה נקודות כלליות לגבי סוגי הספרים: אם מדובר בספרי סיפורת או היסטוריה שמוזכרים בהם לעיתים מנהגים של עבודה זרה (כגון שמספרים שהדמות המדוברת התפללה לעבודה זרה או עשתה טקס דתי מסויים וכד'), באופן עובדתי טכני וללא מגמה לשבח ולפאר את הטקסים הללו, אין איסור לקרוא את הדברים הללו.
כך גם אם בספר מובאים ציטוטים מספרי עבודה זרה, כגון שמספרים שפלוני ציטט משפט מכתבי הנוצרים וכדומה, והדברים מובאים כתיאור עובדתי שכך אירע ולא כדי להעביר מסר דתי, אין איסור לקרוא זאת. האיסור לקרוא בספרי עבודה זרה הוא כאשר קוראים את הספר בתורת עיסוק דתי, ולא כציטוט אגבי שמובא בסיפור או ספר היסטוריה (עיין למשל בגמרא שבת קט"ז ב, שבמסגרת סיפור מעשה מצטטים משפטים מכתבי הנוצרים) כך בוודאי אם המחבר עצמו אינו מאמין כלל באמונות אלה, והוא למשל היסטוריון או אנתרופולוג שמציג את האמונות של עמים שונים, בעוד שהוא עצמו רואה זאת כאמונות הבל שאין בהן אמת (עיין כעין זה באגרות משה, יו"ד חלק ב' סימנים נ"ג, קי"א). כאשר מדובר בספר שמנסה להציג אמונה כלשהי של עבודה זרה באופן חיובי, אז כמובן זו בעיה. באופן כללי אין לקרוא בספרים כאלה, אלא רק למי שהדבר נחוץ לו לצורך התמודדות עם אמונות כאלה או צרכים נחוצים אחרים, ובתנאי שיש לו את היכולת להתמודד עם הדברים".
הרב שמואל אריאל – אתר ישיבה – מותר מתוך מגמה חיובית
בעניין לימוד ספרי היסטוריה [או היסטוריוסופיה] שיכול להיות שמובלעים בהם דברים הנוגדים את האמונה. מעמיד את עקרונות סוגיית קריאה בספרי מינים וכד':
יש איסור לקרוא בספרים מעין אלו מחשש שיימשך אחריהם. מנגד היו גדולי ישראל שקראו בהם ואף ציטטו מהם. נאמרו נימוקים שונים להתעסקות בספרי מינים. כגון "להבין ולהורות" דהיינו "כאשר המגמה היא לצורך חיובי ולא מתוך רצון ללכת אחרי ההשקפות הזרות" [כך מבין הרב שמואל אריאל, עפ"י כמה מקורות שמביא. מכאן יוצא היתר רחב, שכל עוד אינו רוצה ללכת אחר ספרים אלו, אלא מתוך סקרנות גרידא הדבר מותר. אמנם אינו מזכיר ספרים כגון "הברית החדשה" שככל הנראה הדין בהם יהיה יותר חמור]. בכל אופן האיסור ללמוד מספרים אלו אינו מוחלט.
"שאלה
אני מתעניין בהיסטוריה ויצא לי לקרוא בספר של דובנוב שנקרא "תולדות עם עולם". אני מעוניין להמשיך לקרוא בו וכן בספרים של גרץ. כידוע המחברים לא היו דתיים והדברים נכתבו מתוך גישה לא מאמינה ומתוך כך גם נובע יחסם לתורה ולמצוות ולתהליכים ההיסטוריים. האם מותר לקרוא בהם? ברצוני לציין שאני בחור ישיבה עם בסיס אמוני ומתעניין בעיקר בקטעים ההיסטוריים ופחות ביחסם למקרא ולמצוות.
תשובה
…מחד, בכמה מקומות מופיע שאין לאדם לעסוק בספרים ודעות המנוגדים לאמונה (עיין למשל ברמב"ם הל' עבודה זרה ב', ג), וזאת מתוך חשש שהאדם יימשך אחרי דעות אלה. יחד עם זה, במקורות רבים אנו מוצאים שגדולי ישראל קראו בספרים שיש בהם דעות כאלה, ואף ציטטו מהם בספריהם והתמודדו איתם. בעניין זה נאמרו נימוקים שונים להיתר, שחלקם עוסקים בהקשרים אחרים ואינם שייכים לענייננו. אולם כמה פוסקים כתבו באופן כללי שמותר ללמוד בדברים כאלה כאשר המגמה היא "להבין ולהורות", דהיינו כאשר המגמה היא לצורך חיובי ולא מתוך רצון ללכת אחרי ההשקפות הזרות. (עיין למשל במאירי סנהדרין צ', א; שו"ת הרדב"ז מכתב יד, חלק ח', סימן קצ"א; שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב, סימן קי"א. ועיין עוד בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן תט"ו – שם מטילים אמנם הגבלות מסויימות על לימוד הפילוסופיה היוונית משום הכפירה שבה, אולם מן הדברים עולה בבירור שאין זה איסור מוחלט, אלא תלוי בבשלותו של האדם.) בין הפוסקים ישנם הבדלים משמעותיים בשאלה לאיזה אדם ובאיזה שלב יש מקום להתיר זאת, אולם העיקרון הוא שהאיסור אינו מוחלט, אלא תלוי בהקשר של הלימוד וביכולתו של הלומד להתמודד עם הדעות שהוא פוגש ולהפריד את החיובי מן השלילי.
על פי עיקרון זה, יש מקום גם ללמוד היסטוריה של עם ישראל מספרים שיש בהם גם השקפות פסולות. בהקשר שבו אנו עוסקים, נראה שיש צד להקל עוד יותר, כיוון שאין מדובר בספרים שעיקר עיסוקם הוא בתחום האמונה, אלא עיקר עניינם הוא תיאור היסטורי גרידא. לפי התרשמותי מן הספרים שהזכרת (שכאמור, היא שטחית מאד) הם גם אינם שוללים את התנ"ך ומזלזלים בו כמו גישות קיצוניות מסויימות בימינו. עדיין קיימת כמובן הבעיה, שהם מתארים את השתלשלות האירועים באופן שמנוגד לאמונה. יתרה מזו – גם כאשר אין בדברים התנגשות ישירה וגלויה עם האמונה, לא פעם הנחות היסוד של הדברים עשויות להיות מבוססות על כפירה, והקורא עלול שלא לשים לב להנחות הללו, דוקא משום שהן מובלעות ולא נאמרות באופן ישיר. אדם הניגש לקרוא בספרים כאלה צריך לגשת בעיניים של קריאה ביקורתית, ועליו לדעת להפריד בין העובדות הוודאיות לבין ההשערות, ובין התיאור ההיסטורי לבין ההשקפות והפרשנויות שמוסיף הכותב. אם אכן אדם קורא בספרים כאלה, והוא פוגש בהם שאלות שאין הוא מסוגל להתמודד איתן בעצמו, חשוב להתייעץ עם תלמיד חכם שמצוי בעניינים אלה ויכול לתת מענה לשאלות. כמובן, לתלמידי חכמים שונים ישנם דרכי חשיבה שונות, ולפיכך התשובות עשויות להיות שונות מאד זו מזו. משום כך, אם האדם מקבל תשובות שאינן מתאימות לדרך החשיבה שלו ואינן מספקות אותו, חשוב שיחפש מי שייתן לו מענה בסגנון המתאים לו."
ספרי ע"ז
זהר וירא צט, ב
תרגום החלק המודגש:
"אמרתי להם: בניי, קרבו זאת לדברי התורה, אך התרחקו מספרים אלו, כדי שלא תסורו לעבודות האלילים ולצדדים האחרים הנזכרים כאן. חלילה וחס שלא תסטו מעבודת הקב"ה, כי כל הספרים הללו הטעו את בני האדם. בני קדם היו חכמים, וירשו את חכמתם מאברהם, שנתן לבני הפילגשים מתנות…"
"א"ר אבא, יומא חד אערענא בחד מתא מאינון דהוו מן בני קדם, ואמרו לי מההיא חכמתא דהוו ידעין מיומי קדמאי, והוו אשכחן ספרין דחכמתא דלהון, וקריבו לי חד ספרא, והוה כתיב ביה דהא כגוונא דרעותא דבר נש איכוון ביה בהאי עלמא, הכי אמשיך עליה רוח מלעילא כגוונא דההוא רעותא דאתדבק ביה, אי רעותיה איכוין במלה עלאה קדישא — איהו אמשיך עליה לההיא מלה מלעילא לתתא לגביה, ואי רעותיה לאתדבקא בסטרא אחרא ואיכוין ביה — איהו אמשיך לההיא מלה מלעילא לתתא לגביה.
והוו אמרי, דעקרא דמלתא תלייא במלין ובעובדא וברעותא לאתדבקא, ובדא אתמשך מלעילא לתתא ההוא סטרא דאתדבק בה, ואשכחנא ביה כל אינון עובדין ופולחנין דככביא ומזלי ומלין דאצטריכו לון, והיאך רעותא לאתכוונא בהו, בגין לאמשכא לון לגבייהו.
כגוונא דא מאן דבעי לאתדבקא לעילא ברוח קודשא, דהא בעובדא ובמלין וברעותא דלבא לכוונא, בההיא מלה תלייא מלתא לאמשכא ליה לגביה מעילא לתתא ולאתדבקא בההיא מלה. והוו אמרי כמה דבר נש אתמשך בהאי עלמא, הכי נמי משכין ליה כד נפיק מהאי עלמא, ובמה דאתדבק בהאי עלמא ואתמשך אבתריה — הכי אתדבק בההוא עלמא. אי בקודשא – בקודשא, ואי במסאבא – במסאבא. אי בקודשא — משכין ליה לגבי ההוא סטר ואתדבק ביה לעילא, ואתעביד ממנא שמשא לשמשא קמי קב"ה בין אינון שאר מלאכין, כמה דהכי אתדבק לעילא וקאים בין אינון קדישין דכתיב (זכריה ג, ז) "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".
הכי נמי כגוונא דא, אי במסאבא — משכין ליה לגבי ההוא סטר ואתעביד כחד מנייהו לאתדבקא בהו, ואינון אקרון 'נזקי בני נשא', ובההיא שעתא דנפיק מהאי עלמא נטלין ליה ושאבין ליה בגיהנם בההוא אתר דדייני לון לבני מסאבא דסאיבו גרמייהו ורוחייהו, ולבתר אתדבק בהו, ואיהו נזקא כחד מאינון נזקי דעלמא.
אמינא לון בני קריבא דא למלין דאורייתא, אבל אית לכו לאתרחקא (מגו) מאינון ספרין (אלין), בגין דלא יסטי לבייכו לאלין פולחנין, ולכל אינון סטרין דקאמר הכא, דילמא ח"ו (לא) תסטון מבתר פולחנא דקב"ה, דהא כל ספרים אלין אטעיין לון לבני נשא, בגין דבני קדם חכימין הוו, וירותא דחכמתא דא ירתו מאברהם דיהב לבני פלגשים, דכתיב (בראשית כה, ו) "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם", ולבתר אתמשכו בההיא חכמה לכמה סטרין. אבל זרעא דיצחק חולקא דיעקב לאו הכי, דכתיב (שם ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" — דא חולקא קדישא דמהימנותא דאתדבק ביה אברהם, ונפק מההוא עדבא ומההוא סטרא. יעקב מה כתיב ביה (שם כח יב) "והנה יהו"ה נצב עליו", וכתיב (ישעיה מד, א) "ואתה יעקב עבדי וגו'", בגיני כך בעי ליה לבר נש לאתמשכא בתר קב"ה ולאתדבקא ביה תדיר, דכתיב (דברים י כ) "ובו תדבק".
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה י
במצוות "אל תפנו" אסור לקרוא בספרי ע"ז המתארים את אופן פעולתהּ מחשש שמא יימשך אחריה.
"והמצוה העשירית היא שהזהירנו מנטות אחר עבודה זרה ומהתעסק בספוריה. רוצה לומר בזה העיון וההתאפשרות כרוחנית הפלונית תרד על תאר כך ותעשה כך, והכוכב הפלוני יקטרו לו ויעמדו לפניו על תאר כך ויעשה הדבר הפלוני. ומה שילך הדרך הזה. כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם. והכתוב שהזהיר בו מזה הענין הוא אמרו (שם יט) אל תפנו אל האלילים. ולשון ספרא אם אתה פונה אחריהן אתה עושה אותן אלוהות. ושם אמרו רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם. ר"ל אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק מן הזמן בחלק ממנה…"
תפארת ישראל סנהדרין י, ח – מותר בדרך ארעי
אין לקרוא ספרים חיצוניים כספרי ע"ז ומיתולוגיה (אולי אף ספרים המבוססים על המיתולוגיה) בדרך קבע, אלא מותר בדרך ארעי כדי לידע מה להשיב. אך ספרי היסטוריה של העמים, מותרים (מצד דין זה).
"ח) בספרים החיצונים. כספרי (האמעער[11]), וספר דתות של ע"ז, וספרי שאר אפיקורסים וכולן דוקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב… [ומה שכתב עוד הר"ב שקריאת דברי הימים של עכו"ם וצייטונג נמי בכלל זה, תמוה מאד…"
צפנת פענח הלכות עבודה זרה פרק ב – מתיר בע"ז שבטלה
האיסור לקרוא בספרי ע"ז, דווקא בע"ז קיימת ונעבדת. אך ע"ז שבטלה מותר, כפי שקרא הרמב"ם בעצמו.
"ספרים רבים וכו'. צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים וכו' ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור וכו' זה רק בשעה שהם נעבדים אבל בשעה שהם נעזבים מותר כמבואר בירושלמי פרק ג' דע"ז וכן בספריהם ג"כ ולכך רבינו ז"ל קרא בספרי הבלים שלהם כמבואר במ"נ ח"ג. בכסף משנה ומפרש רבינו דהני דיוקנות של עכו"ם הן וכו' בירושלמי פ"ג דע"ז ה"א:"
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קיא – כפירה וע"ז מותרים להבין ולהורות בגדולי הדור
משווה בין דין ספרי ע"ז לדין ספרי כפירה, וכמו שספרי כפירה מותר "להבין ולהורות" כך גם בספרי ע"ז. אך מגביל זאת רק לגדולי הדור. ומציין לתשובה אחרת (יו"ד ב, נג) שמתיר לקרוא בספרים שמזכירים ע"ז אך מזלזלים בה.
"בענין קריאה בספרי ע"ז להבין ולהורות ובשמיעת ניגונים שמנגנין לע"ז יום ב' י"ב אייר תש"כ. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר יהודה פרנס שליט"א.
בדבר מה שהביא מהמאירי פ' חלק על קריאה בספרים חיצונים שלהבין ולהורות ליכא איסור שה"ה על ספרי ע"ז, הוא אמת דגם ספרים החיצונים תנא בסנהדרין דף ק' שהם ספרי צדוקים וכידוע שבהרבה מקומות אמר בגמ' לשון צדוקי גם על עובדי ע"ז עיין בהוריות דף י"א שאמר אלא איזהו צדוקי כל העובד עכו"ם. וגם לבד זה אין מקום לחלק בין ספרי כפירה לספרי ע"ז וכולם אסורים.
ומסתבר לע"ד שגם הלאו דאל תפנו אל האלילים איכא בקריאה דספרי כפירה אף שלא הוזכר שם עניני ע"ז, דאף שפשטות הקרא הוא על ע"ז מ"מ יש למילף מזה גם איסור לפנות לעניני כל כפירה בה' ובתורתו דבכל התורה למדין זמ"ז ובפרט למה שפי' ר' חנין הקרא אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם בשבת דף קמ"ט ופרש"י אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם שזה הא הוא גם בכל עניני כפירה ולכן מה שיש בזה גם איסור קריאה בספרי ע"ז כמפורש ברמב"ם פ"ב מע"ז ה"ב שהוא מלאו זה שהוא גם בכל עניני ספרי כפירה אף ספרי צדוקים של צדוק וביתוס נמצא שאף אם נפרש ספרי צדוקים על ספרי צדוק וביתוס שאינם ספרי ע"ז הוא באותו האיסור והדין ממש של ספרי ע"ז, ועיין במגדל עוז שציין על איסור קריאה בספרי ע"ז להא דחלק דף ק' הרי מפרש כדלעיל שהוא גם על ספרי ע"ז וע"ז הא כתב המאירי דלהבין ולהורות ליכא איסור. ואולי ילפינן זה מלמוד עניני כשוף שנאמר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות בסנהדרין דף ס"ח. ואולי מהא דסנהדרין צריכין לידע גם עניני כשוף וגם הבלי ע"ז כמפורש ברמב"ם רפ"ב מסנהדרין כדי שיהיו יודעין לדון אותם ואם לא היו קורין בספריהם איך היו יודעין דאין לומר שהיו לומדין מהעובדים שזה אסור אף כדי להבין ולהורות כדאיתא בשבת דף ע"ה דמן גדופי שהוא מין האדוק בע"ז אסור ללמד אף להבין ולהורות עיין שם. עכ"פ הדין אמת דלהבין ולהורות ליכא איסור. אבל מצד היתר זה אין להתיר אלא לגדולי הדור בתורה וביראת שמים ולא לסתם בנ"א. אבל לקרא מספרים שמבינים משם שהם דברי הבל ושטות שכותבים שם ששטות זה עשו וכדומה וכן ללמד בהקורס באופן זה אין בזה שום איסור כדכתבתי במכתבי הקודם…"
שו"ת בני בנים חלק ג' סימן לד – אם הרוב לא ע"ז, מותר כיוון שטרוד בלימוד
לשאלה האם הותר לרכוש ספרי היסטוריה של האומנות, שיש בהם תמונות של חפצי נצרות וע"ז.
כמובן אין כאן ע"ז ממש ולא משמשי ע"ז. מעלה הצעה מהרמב"ם בספר המצוות שעצם ההתעסקות בע"ז אסורה, אף אם מתעסק בצד הטכני של הפסל. ומה שכתב המחבר ביו"ד קמב שאם אינו מסתכל כדי ליהנות מותר, רוב הראשנים לא הזכירו זאת – אך זאת בע"ז עצמה. בתמונות יש מקום להתיר, ומביא ראיה מדין מטבעות המובא בתוס' וברא"ש, שמותר כיוון שאינו ע"ז עצמה.
מכל מקום לכתחילה אין לקנות צילום או ספר אומנות שרובו וכולו ע"ז. ואם העיקר הוא לא ע"ז, מותר ואין חשש שיימשך אחרי זה, כיוון שטרוד בלימודו. אך אינו יודע כיצד ינצלו ממתן שבח לע"ז…
"…כשקבלתי מכתבו הייתי טרוד… ובאשר לרכישת ספרי היסטוריה של אמנות שיש בהם צילומים של איקונים של הנצרות ושאר חפצי ע"ז. הנה עשייה אין כאן ואיסור הנאה אינו אלא בע"ז עצמה ומשמשיה אבל לא בצילומים ולא שייך חשדא כיון שמטרת הספר מוכיחה שאינו אלא להתלמד אמנות.
רק יש לדון מצד התעסקות בע"ז לפי דברי הרמב"ם בספר המצות לא תעשה י'… וסיים שאפילו להתעסק בצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק הזמן בחלק ממנה עכ"ל, פי' אפילו אם אינו מתעניין לא בתיאולוגיה ולא בפולחן אלא רק בצורת הפסל ובטכניקה של עשייתה מכל מקום אסור כי סוף סוף מתעסק בע"ז, וכן תרגם הר"י קאפח אפילו להסתכל בצורת הפסל החיצונה ולהתבונן בעשייתו אסור עכ"ל.
וז"ל התורת כהנים פרשת קדשים פרשתא א' הלכה י', אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעבדם, ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודאי עכ"ל, ובירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג' הלכה א' הנוסח הוא לראותם ממש עכ"ל והיינו הך… ולדעת הרמב"ם אין כאן מחלוקת אלא ר' יהודה מוסיף על דברי חכמים וכסתימת הגמרא במסכת שבת (קמט, א) שאסור גם להסתכל וכן כתב בכסף משנה, וכן דעת ספר היראים השלם מצוה שנ"א והקצר ס"ה בהדיא, שר' יהודה אינו חולק אלא מוסיף להדרש עכ"ל. ולפי זה אסור להסתכל באיקון בכל ענין, ולא יועיל מה שבמלאכתו טריד ללמוד או ללמד אמנות ואינו מתכוון לצד הע"ז שבו, כפי שהציע כבודו, כי את זה גופא אסר ר' יהודה להתבונן בצורת עשייתה כיון דסוף סוף מתעסק בע"ז.
ומה שביו"ד קמב, י"א כתב שאסור להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה מראיה עכ"ל ולפי זה מי שטרוד בלימודיו ואינו מסתכל כדי ליהנות יש לומר שמותר, הנה בבית יוסף העתיק כן מרבנו ירוחם נתיב י"ז חלק ה' אבל שאר ראשונים לא הזכירו טעם הנאה, ועיין בספר החינוך מצוה רי"ג שהטעם שלא להימשך אחר הע"ז קאי גם על איסור הסתכלות, וגם הלא אין דורשים טעמא דקרא ועיין בשו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק ב' סימן נ"ג.
ברם דבר זה האחרון תלוי במחלוקת ראשונים האם האיסור להסתכל בצלמים הוא מדאורייתא או מדרבנן? שעל הכתוב 'אל תפנו אל האלילים' פרש"י לעבדם עכ"ל, כתנא קמא בתורת כהנים, וכן כתב הרמב"ן שם שרבותינו הכניסו אפילו ההסתכלות בהן בכלל האיסור שלא יתן דעתו בעניינם כלל עכ"ל הרי שאיסור ההסתכלות אינו מן התורה. וכן משמע ברבנו ירוחם וז"ל אסור לשמוע כלי שיר של ע"ז או להסתכל בנויי ע"ז כיון שנהנה בראייה כך מוכח בפסחים (כז) מההיא דאמר רבי שמעון בן פזי קול ומראה אין בהן מעילה אבל איסור יש בהן וכן פשוט בשבת דאסור להסתכל בצורו' משום אל תפנו וגו' עכ"ל הרי שמדמה הסתכלות להנאת קול ומראה שהם מדרבנן כמבואר ברש"י ותוספות במסכת פסחים שם. ולפי זה מה שדרשו במסכת שבת הוי אסמכתא עיי"ש ומן התורה אסור לפנות כדי לעבדם אבל לראותם בלבד אינו אסור אלא מדרבנן ושפיר דורשים הטעם.
ואילו לדעת הרבה ראשונים האיסור לראותם הוא מן התורה, עיין בספר יראים השלם מצוה שנ"א והקצר ס"ה שלא קרא לו תולדה כדרכו באיסורים דרבנן, ובספר החינוך כתב שלא לפנות אחר ע"ז במחשבה או בדיבור ולא אפילו בראיה לבד וכו' שנאמר אל תפנו אל האלילים עכ"ל הרי שכלל את ג' האיסורים יחד וכולם מן התורה ובספר האגודה במסכת עבודה זרה פרק ג' אות מ"א נקט בהדיא לשון מן התורה וכן משמע באבן עזרא ובחזקוני בפרשת קדשים. ולענ"ד כן פשטות לשון הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ב' הלכה ב' וסמ"ג לא תעשה י"ד, וכן מוכרח בסמ"ק מצוה כ"ט שכתב שלא להסתכל בצלמים דכתיב אל תפנו אל האלילים עכ"ל ותו לא, ולא יתכן שהוא מדרבנן לדעתו שאם כן לא הזכיר כלל מה אסור מן התורה….
כל זה בהסתכלות בע"ז עצמה, ואולם בצילומים יש למצוא היתר לפי מה שכתבו התוספות והרא"ש במסכת שבת שם שאם עשה הצורה לנוי מותר, והביאו ראיה ממטבעות ומי לא עסקינן שהמלכות הטביעה במטבע דמות של פסל ידוע וכמו שבאמת היו עושים כן ואף על פי כן מותר להסתכל בו כיון שאינו ע"ז עצמה, והוא הדין צילום אינו ע"ז עצמה כי מן הסתם המצלם והמפתח והמדפיס את הצילומים לא התכוונו לע"ז ואם ידוע שהתכוונו לכך אין הכי נמי שאסור…
ומהיות טוב אל תקרא רע אין לרכוש צילום בודד של איקון או ספר אומנות שכולו צילומי איקונים וחפצי ע"ז אלא רק כשהם מובלעים בין עניינים אחרים שאז ענין הספר מוכיח עליו. ולחשש שמא יימשך לע"ז על ידי הצילומים, בזה לענ"ד כיון שאינו עיקר האיסור יש לומר שמהני מה שהוא טרוד בלימודו או במקצועו והכל לפי מה שהוא אדם מה שאין כן להסתכל בע"ז גופא אין לחלק וכמו שהבאתי מהרמב"ם. ורק איני יודע כיצד התלמיד וכל שכן המורה יוכל להנצל מן האיסור לשבח עכו"ם ומעשיהם…
ובהרבה ענינים שונה תמונה או צילום של האיסור מן האיסור עצמו… יהודה הרצל הנקין".
לימוד הברית החדשה
המרחיבים את האיסור
הרב שמריה מנשה הכהן אדלר[12] – שו"ת מראה כהן מהד' תליתאי, קפו – אין לומר "דע מה שתשיב" בצעירים
בתשובה הקודמת דן באריכות בנושא לימוד חכמות חיצוניות, תוך כדי מתן פירוש מדרשי לאמרות חז"ל בעיקר בקשר ליתרו ומשה. [מכיוון שהדברים היו מעורבים בדרשנות מדרשית ופחות "למדנית" הלכתית, הסתפקתי בתמצית דבריו כאן]. בתשובה שם הגיע להנחה כי אין ללמוד פילוסופיה וחכמות מעין זה אם לא מילא כריסו בתורה, כיוון שיכול להיגרר לכפירה (מסתמך גם על הרשב"א, ותולה דבריו במקרה שעדיין לא מילא כריסו. בכל אופן לא ברור כיצד הגיע מנושאי פילוסופיה ללימודי מדע…).
בתשובה זו מביא מקרה בלונדון בו הייתה יוזמה באישור רבנים ללמד תלמידים את הברית החדשה במטרה "שידעו מה להשיב". הרב שמריה יוצא בחריפות כנגד דבר זה (אולי יסכים שרב מבוגר, בר הכי, שמילא כריסו וכו' ילמד על מנת שידע מה להשיב, אך בתלמידים צעירים אין מקום לכך).
"ולאחר שביארתי בסימן הקדום ממקור תורה שבכתב ושבעל פה ולהלכה ברורה ומוסכמת דלימוד שפות ומדעות בקודם שימלא כריסו בתורה הוא בגדר עבודה זרה ובפרט למי שירצה לשמש בקודש בתור רב מצאתי לנתוץ לפרסם ב' ענינים אשר כל השומע תצילנה שתי אזניו מגודל צדקת וקדושת הקהילה חרדית דפה לונדון דמחוברין עמה כל היראים והחרדים והחסידים מינים ממינים שונים ובתוכם גם הנקראים אגודת ישראל כלומר בלימוד דף היומי וזהו החלי.
הנה בשנת ה' אלפים תרפ"ב הציע רעוורענד מאן דהוא בלשון הקודש, הוא רב רחמנא ליצלן מרע-בנים כאלו, גרין שמו, וסימנא מלתא ושמא גרים ברכות ז' עמוד ב ירוק אדום הוא היינו משורש עשו שהיה אדמוני ויען כי נותן לקח ומגדל ילדי ישראל לתורת דופי ואמונה טפלה שלו הציע גם כן לפני רב הכולל ובית דינו דפה לונדון וכל מלכות בריטניא להתירו ללמוד עם תלמידיו ברית חדשה ובלע"ז "דעס נייע טעסטאמענט" ומענה בפיו דאין כוונתו להכניסם בלמודו זה בבריתו של אמונת הקתולי הנוסדה על ידי ישוע הנוצרי כי אם בכדי שידעו מה להשיב לאפקורוס ומטעם וסברא זו נמנו וגמרו הבית דין לכל מדינת בריטניא להתירו בלימוד הנ"ל וכפי אשר שמעתי מידידי הנכבד רבי משה שווארץ היה גם המורה הראשי למדרש הרבנים דפה לומדון "זושאיש קאלעדזש" בלע"ז הנקרא ד"ר ביכלר גם הוא נמנה לדבר מצוה רבה כזו להתיר ללמוד עם תלמידי רעוורענד גרין ברית חדשה הנ"ל דעל ידי זה יחונכו ויגודלו להיות יהודים טובים. באחת אפשר לדונם לכל החבריא קדישא הנ"ל לכף זכות… דעל ידי זה דתלמידים הנ"ל על ידי לימודם בברית חדשה יהיו ליהודים טובים ויזכו להיות בגן עדן אז מובטחים גם המה שלא יהיו על כל פנים בגיהנם כמאמר חז"ל שלא יהיו תלמידיו בגן עדן והוא בגיהנם תיתי להו זכות גדול זה בכחא דהתירא כזו. ומה מאוד יש להתאונן על גודל שפלות וחילול השם מרשעים כאלו עד דכומר אחד פרסם בעיתון אנגלי דלפי שיטת המתירים הנ"ל מסברא נמי להנהיג לימוד תורת הבלשובים בכל בתי ספר של מדינת אנגלי בכדי דהתנוקות ידעו מה להשיב להבלשובים בוויכוחם עמהם… אוי לאזנים שככה שומעות דכומר הוכרח בעיתון יומי לגלות למוסר אזנם ואלה רועיך ישראל ובאמת לא היה מכל הרבנים המכנים עצמן יראים ומכהנים בתור מגידים ורבנים במדינה זו לצאת במחאה עצומה וגלויה ולהכותם ורדפם עד חרמה ולוא אני כהן הדיוט ואינני ממלא ידי ב"ה לכהן פה בתור רב וכתבתי מכתב תמרורים ואזהרה להרב הכולל ובית דין המתירים אז כבר היו מכניסים תינוקות של בית רעוורענד גרין בבריתו של ברית חדשה זהו עובדא חדא".
הרב מרדכי אליהו – שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, סימן פו – אסור אף לצורך לימודי
אין לקרוא את הברית החדשה, וכן לא להסתכל בתמונות המבוססות על הברית החדשה משום "אל תפנו". אף אם מתכוונים לצורך לימודי.
"עיון בתמונות ובטקסטים המצויים בספרי מינות
…אני מעוניינת ללמוד אומנות מתקופת הרנסנס, וזאת להשכלתי האישית, מתוך עניין שאינו קשור לדת כלל. לצורך זה עלי לעיין בתמונות מתקופה זו המבוססות על סצינות מתוך "הברית החדשה". כמו כן, עלי לעיין בטקסטים מתוך "הברית החדשה".
אין לי כל עניין באספקט הדתי של הטקסטים, אלא כבסיס להבנת האומנות. אין לי ספק שלא אגיע מתוך טקסטים אלו לכפירה. האם מותר לי לעיין בתמונות ובטקסטים אלו?
…השלום והברכה!
קבלנו את מכתבך אל כבוד הראש"ל, הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו שליט"א, ובו צרפת שאלת סטודנטית אם מותר לעיין בתמונות ובטקסטים מתוך ספרי מינות.
כב' הראש"ל הורני להשיבך כדלקמן:
הגמרא אומרת במסכת שבת דף קמ"ט: "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת, ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר: "אל תפנו אל האלילים". מאי תלמודא? אמר רבי תנין אל תפנו אל מדעתכם".
ועיין בבאור הלכה הלכות שבת סימן ש"ז ד"ה: "ועובר משום אל תפנו". לפיכך אסור לעיין בתמונות ובטקסטים מתוך ספרי מינות[13].
יה"ר שתרשה ברכה בכל מעשה ידיך, אכי"ר."
פסקי שלמה ו, עמ' 113
"ברית חדשה
ש: מותר לקרוא את הברית החדשה כדי לקיים דע את האויב?
ת: אין שום תועלת בידיעה זו. וזה איסור עבודה זרה. רמב"ם ע"ז ב ב-ג. אלא אם כן אתה מקבל הוראה נקודתית של רב."
הרב אייל קרים – אתר כיפה
אין לקרוא בברית החדשה ככל ספר של ע"ז. [לא מדובר בצורך לימודי וכד'].
"הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פ"ב ה"ב) כותב, שאסור לעיין בספרי ע"ז או בספרים המבטאים רעיונות המנוגדים לאמונת היהדות. לכן, אין לעיין בספר כזה אלא לסלקו מן הבית ומן העולם."
אתר דין
אין ללמוד בברית החדשה גם מתוך מגמה מזלזלת.
"שאלה:
…אם אני קורא את "הברית החדשה" בידיעה מוחלטת שהכל שמה זה שטויות ריקות חסרות תוכן… מותר לי לקרוא ממנה?
תשובה:
אסור באיסור גמור לקרוא את הברית החדשה או כל חומר אחר של עבודה זרה, גם אם אתה בטוח שזה לא ישפיע לך, והעושה כן עובר באיסור של "אל תפנו אל האלילים"…
המצמצמים את האיסור
הרב אורי שרקי – אתר הרב שרקי
מותר לצורך התמודדות עם שאלות הנצרות, וכן לצורך מקצועי.
"שאלה:
האם מותר לקרוא את "הברית החדשה", האם מותר להחזיק ספר כזה בבית, מה צריך לעשות אם נמצאים במלון (בארה"ב) בו יש ספר כזה? כמוכן האם יש בעיה לקרוא את ספר הטאו?
תשובה:
אסור אלא אם כן יש בכך צורך מקצועי, כגון שאתה חוקר גיאוגרפיה ומעוניין לדלות מידע מהספר בנושא המעסיק אותך. כמו כן אם אתה רב או מחנך הנדרש להתמודדות עם שאלות של נצרות וכדומה. וכן אם אם יש צורך בבירור מסוים, אך בהדרכת רב וקשר רצוף עמו. אך "סתם ככה" אל תשכן באהלך עוולה."
הרב עזריה אריאל (אתר ישיבה) – מותר לאדם עם רקע תורני לצורך
אסור לקרוא גם את ה"ברית החדשה" וגם את הקוראן, כדברי הרמב"ם לגבי ספרי ע"ז וכפירה (וקוראן נחשב ככפירה). ורק לבעל רקע תורני מותר ללמוד אם צריך השלמת ידע מסוים, ול"דע מה שתשיב" [מכאן משמע שסטודנט ממוצע ככל הנראה יהיה אסור ללמוד קורסים שלמים על ספרים אלו, ואולי רק אם הוא בעל ידע תורני].
מסביר את דברי הרמב"ם במורה נבוכים שהזכיר את ההיתר של "דע מה שתשיב", לעומת הלכותיו שלא הזכיר היתר זה. לדעתו הרמב"ם לא הזכיר בהלכות כדי שלא כל אחד יתיר לעצמו על סמך זה. לפיכך הרב עזריה מציע שכל תלמיד יתייעץ עם רב שמכירו בנושא זה.
"שאלה
האם מותר על פי ההלכה לקרוא את הקוראן ואת הברית החדשה, ואם יש הבדל בין קריאת הברית החדשה לקריאת הקוראן אז למה?
תשובה
לשואל, שלום!
באופן כללי אסור לקרוא את הספרים הללו. מי שיש לו רקע תורני מבוסס וזקוק לקריאת הספרים הללו להשלמת ידע מסוים, או לצורך "דע מה שתשיב", רשאי לקרוא בהם, ורצוי להתייעץ לפני כן עם תלמיד חכם המכיר אותך אישית.
הרחבה:
כתב הרמב"ם הלכות עבודה זרה פ"ב הל' ב-ג: "ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה, היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה. ציוונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה… שנאמר 'אל תפנו אל האלילים', ובענין הזה נאמר 'ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו', שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא, אף על פי שאין אתה עובדה שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר 'ואעשה כן גם אני'… ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה…
כידוע, האיסלם אינו נחשב לעבודה זרה ממש אך כמובן הוא כפירה גמורה בתורת משה, והוא כלול בדברי הרמב"ם הנ"ל "ולא עבודת כוכבים בלבד" וכו'.
מאידך, הרמב"ם עצמו קרא בספרי עבודה זרה, כפי שהעיד על כך במורה נבוכים (ח"ג פכ"ט). ההסבר לכך הוא כאמור, שלצורך "דע מה שתשיב" מותר לקרוא (עיין בתפארת ישראל על המשנה בסנהדרין פ"י מ"א אות ח, וכן ב'באר שבע' בסנהדרין ק ע"ב), וגם זאת יש להגביל לבעלי רקע מבוסס בתורה (עיין שו"ת הריב"ש סי' מה)… ראה דוגמה לכך בשו"ת עשה לך רב (ח"ד סי' ט), שציטט קטעים מהקוראן אודות זכות היהודים על ארץ ישראל.
אלא שהרמב"ם בהלכותיו לא הזכיר היתר זה… יש מסבירים זאת, שהרמב"ם נמנע מלכתוב היתר שעלול להיות מנוצל לרעה על ידי מי שיחשוב את עצמו למתאים למרות שעדיין איננו מתאים (ברכי יוסף יו"ד סי' רמו סק"ט). לכן עצתי שתשאל תלמיד חכם המכיר אותך אישית, מה בדיוק אתה רוצה לקרוא ומדוע, והוא ידריך אותך האם וכיצד לעשות זאת באופן מועיל."
הרב שלמה יוסף וייצן – אתר ישיבה
"שאלה
שלום הרב!
אני מאוד אוהב ללמוד ולחקור היסטוריה. רציתי לשאול אם מותר לקרוא את הברית החדשה בתור ספר היסטוריה?
תשובה
שלום רב אפשר לקרוא כספר היסטוריה."
הרב אפי קיציס – אתר כיפה
לימוד בברית החדשה לצורך סקרנות והנאה אסור, שמא יימשך. לצורך לימודי ספציפי, מותר לימוד קצר.
"שאלה
האם יהודי יכול לקרוא את הברית החדשה?
תשובה
לשואל שלום רב
הנצרות נחשבת עבודה זרה. כך פוסק הרמב"ם. והטעם – כיון שהם מדברים על הגשמת האל וכן על ריבוי (שילוש "קדוש").
כתב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה: "ספרים רבים חיברו עובדי כוכבים בעבודתה איך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה. ציוונו הקב"ה שלא לקרוא באותן ספרים כלל ולא נהרהר בה ובדבר מדבריה… שדבר זה גורם להפנות אחריה…". אמנם במקום אחר (מורה נבוכים) כתב הרמב"ם שהוא עצמו קרא את כל ספרי עבודה זרה שנכתבו ותורגמו לערבית, והוא אכן משתמש בהם בספרו להבנת מאבקה של תורה בעבודה זרה. כלומר יש הבדל בין קריאה להנאה או לסקרנות שעלולים לסחוף אחריהם את הקורא לבין קריאה לצורך לימודי כדי לדעת איך להתמודד.
לפיכך אם הקריאה היא קצרה לצורך לימודי ספיציפי מותר. אם זה בא סתם כדי לספק סקרנות או להנאה וכדומה אסור.
כמובן שיש להוסיף לכך את ענין הגיל. אין זה מתאים לכל אחד. צריך אדם להיות בעל ניסיון בקריאה ביקורתית וידע מספיק במקצועות התורה על מנת שיוכל להתמודד ולא יושפע.
מכל הנ"ל ברור שאין להחזיק ברית חדשה בבית ללא צורך כנ"ל."
הרב ירון דוראני[14] – אתר ynet– מותר לצרכים לימודיים
בנוגע לשאלה האם מותר ללמוד טקסטים של הברית החדשה כחלק מלימודי אומנות. כעיקרון אין ללמוד ספרים כגון ספר זה כאשר אין צורך להתמודד מול תרבויות זרות. אך כאשר נדרש להתמודדות מול אמונות זרות, וכן כאשר יש צורך להרחיב את הידע האומנותי, הקריאה נעשית מתוך מגמה לימודית וביקורתית, ולכן אין חשש שיושפע ממנה, ועל כן הדבר מותר.
"שאלה:
שלום רב,
אני לומדת באוניברסיטה במחלקה לאמנות. במסגרת לימודיי נדרשתי לקרוא וללמוד טקסטים מהברית החדשה, לצורך הבנת יצירות אמנות. לאחר בירור עם המרצה, הבנתי כי אין אפשרות ללמוד אמנות ללא חשיפה לטקסטים נוצריים ולימודם.
שאלתי היא, האם מותר לקרוא בברית החדשה לצורך לימודי אמנות? תודה מראש.
תשובה:
…כאשר אדם נצרך לעמת את עולמו הרוחני עם עולם רוחני הנוגד את עולמו, עליו להכיר את אותה אמונה שמולה הוא מתמודד, וזו אחת הסיבות לכך שחכמי ישראל עסקו בספרי תיאולוגיה שונים.
לכן, באופן פשוט אם האדם לא נדרש להתמודדות רוחנית מול התרבות המערבית-נוצרית – אין לו ללמוד את הברית החדשה, כיוון שכל למידה בספר יוצרת השפעה על נפש האדם, ואין אנו רוצים שאדם יושפע מהברית החדשה.
אולם אם אדם נדרש לקרוא בברית החדשה על מנת להתמודד איתה, או להרחיב את הידע האמנותי שלו – הרי שמאחר שמגמתו היא לימודית ביקורתית, הסכנה של השפעה על נפשו פחותה מאוד, והדבר מותר.
כמובן שכדאי ללמוד מאדם שמכיר את העולם היהודי והנוצרי טוב, על מנת להבין באופן מעמיק את נקודות המחלוקת העקרוניות בין היהדות לנצרות. ניתן וכדאי להרחיב ולעיין במקורות: רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה ג; שולחן ערוך "יורה דעה", הלכות עבודת כוכבים סימן קמא סעיף ד. ברכה והצלחה"
הרב עוזיאל אליהו – אתר כיפה
"אם המטרה היא ללמוד על התקופה או על העיניין הזה אז מותר לקרוא ואח"כ להשליך. וזה בבחינת "דע מה שתשיב לאפיקורס"."
רבנים שלמדו את הברית החדשה ל"דע מה שתשיב"
הרב בן ציון אלפס – "ודע מה שתשיב", זכרונות כד
מספר כי למד את הברית החדשה לצורך "דע מה שתשיב" פשוטו כמשמעו.
"פעם אחת קבלתי (בעיר מולדתי ווילנא) הזמנה מהמיסיון לבוא לשמוע מה שמצהירים בכל שבת בפני המון ישראל בענין הברית חדשה. ונפלאתי מאד, וכי אינם יודעים שבודאי לא אלך, כמאמר הכתוב הרחק מעליה דרכך (זו מינות) ומלכנו דוד אמר בראש ספרו אשרי האשי אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד.
וגילה לי אחד שכונתם להתפאר בפני ההמון לאמר: ראו שדברנו והצהרתנו המה כל כך נכונים עד שמר אלפס המומחה לענין ודע מה שתשיב מפחד לבא, בידעו שבודאי ננצח אותו.
ואשר נודעתי כונתם, שלחתי לקנות ברית חדשה וקראתי בו מראשו עד סופו, וראיתי את הסתירות משליח אחד לחברו וההגזמות אשר בו, אז נתחזקתי וקויתו כי בעזר השם אנצח, ותאמיני לי כי אחרי קראי את הברית חדשה נתחזק אמונתי כפלים מהקודם, כי ראיתי מה בין בני לבן חמי, ודי לחכימא."
לימוד קוראן
המרחיבים את האיסור
הרב יוסף ליברמן – שו"ת משנת יוסף, י סימן קפח
בעניין מי שצריך ללמוד ערבית לצרכי עבודה, ונדרש ממנו ללמוד מהקוראן [כיוון שזו ערבית ספרותית], כחלק מצרכים בטחוניים.
מקדים בכך שמצד האמת אין לו צורך דווקא בלימוד מהקוראן על מנת ללמוד את הערבית הספרותית, ויש להם ספרות עשירה מלבד הקוראן. ומספיק רק שידע את התכנים העוסקים בא"י, עם ישראל, ומצוותם לרדוף אחר ה"כופרים" [מכאן מובן שאכן יש לו היתר ללמוד חלקים ספציפיים כחלק מהבנת האויב. אמנם יש לציין כי מדובר בצורך בטחוני, ואולי במקרה אחר לא יהיה היתר כלל].
אע"פ שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, מ"מ לומד הרב ליברמן כי דינם יותר חמור מעוע"ז כיוון שיש יותר חשש שייגרר אחר האסלאם ויחשוב שהקוראן "טוב", מאשר בע"ז רגילה. ואף יותר חמור מהנוצרים, במובן מסוים, כיוון שהנוצרים מודים ב"ברית הישנה" בעוד שהישמעאלים מסלפים אותה.
מסקנה – גם לצורך לימוד אין לקורא בקוראן כשאר ספרי מינים.
"לימוד השפה הערבית מספר הקוראן
…אודות השאלה שהציע לפני במי שנצרך לצורך פרנסתו ללמוד את השפה הערבית, ודורשים ממנו לדעת את ספר דתם הנקרא קוראן, בכדי לדעת כל ניב ורמז לשונם, שעי"ז יואיל לבטחון והצלת תושבי א"י, והשאלה אם מותר לקרא ספר זה.
א. אקדים שלדעתי מטעים את הלומד הנ"ל כיון שידוע שבשפת ישמעאל יש שפה מדוברת ללא ספר, ושפה מקראית, וכדי ללמוד ולדעת זאת אין צורך בלימוד ספר דתם כי יש להם ספרות עשירה ועתיקה וישנו גם פירוש המשנה הערבי המקורי של הרמב"ם ז"ל. ודי לדעת את המשפטים והקטעים בהם מדובר בספר דתם על א"י ועל עם ישראל, ושיש לרדוף את מי שאינו מאמין בדתם.
ב. והנה נכון שהישמעאלים בזה"ז אינם נחשבים בעוע"ז…
ואפילו אינם עוע"ז, מ"מ כופרים בתורת משה ובדת יהודית, ויש עליהם איסור אל תפנו אל האלילים, וכהרמב"ם (הל' ע"ז ד, ב) לא לקרות בספריהם כלל וכו' שדבר זה גורם לפנות אחריה ולעשות כמו שהם עושים עיי"ש.
ג. ויש סברא לומר שהאיסור בהסתכלות ספר דת הישמעאלים חמור יותר משל עוע"ז ממש, שהרי נאיסור דילמא מימשך אבתרייהו, וא"כ אחרי צלמים של עץ ואבן כסף וזהב שמיליוני גוים טפשים באסיה הרחוק עובדים אותם, אין כ"כ חשש שבן אדם בר דעת יעשה כמותם, אחרי שב"ה בטל יצרא דע"ז (יומא סט:). אבל אחרי דת ישמעאל שאינם עוע"ז לאלילים ממש, יש לחוש שעי"ז ימשך אחריהם בדיעותיהם לחשוב מחשבה טובה על ספר דתם. ומצאתי כן בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' מ הנ"ל) שמסיק שישמעאלים חמירי טובא כי היכי דלא ליגררי אבתרייהו כדגמ' (ע"ז יז.) הרחק מעליה דרכך זו מינות, ובתוד"ה הרחק.
ד. וההבדל בין הנוצרים לישמעאלים הוא, שהנוצרים מודים שיש תורת משה, אלא שהם בדו להם ברית חדשה לאמונתם בשיתוף. ואילו הישמעאלים עשו כביכול "תיקונים" כלומר סילופים בתוה"ק, וזהו יסוד אמונתם [לדוגמא קטנה, אומרים הם שישמעאל אינו בן אברהם, אלא בן יצחק, ואולי נפק"מ להם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וזה מפרשים על ישמעאל עפ"ל]. עכ"פ שפיר י"ל דגריעי משאר עוע"ז, וגם מהנוצרים שלא להסתכל ח"ו בספר דתם. ובפרט שכנ"ל אינו נחוץ למטרה שעבורה רוצה ללמוד שפה ערבית…"
הרב נתן גשטטנר – שו"ת להורות נתן חלק טז סימן לו
בשאלה האם מותר ללמוד קוראן כחלק מלימודי ערבית לצורך בטחוני. אע"פ שהישמעאלים אינם עוע"ז, עדיין הם נכללים ב"מינים" כיוון שהם כופרים בתורה. לכן גם כתביהם יהיו כלולים באיסור קריאה עפ"י הרמב"ם – שכל מחשבה שגורמת לעקור עיקר מהתורה כלולה ב"אל תפנו".
אמנם מעלה צד היתר עפ"י התפארת ישראל שבאקראי מותר, ובנוסף מציע שלימוד זה מוגדר כהיתר של "להבין ולהורות". אך כיוון שהיתר "להבין ולהורות" שייך רק לעניין מצווה [לפי שיטתו], גם לימוד זה מהקוראן מותר רק לצורך מצווה, דהיינו בטחון ישראל. אמנם בלא צורך מצווה אוסר.
למעשה חושש להתיר לבד גם בסיטואציה זו, ומציע לשואל שישאל רב נוסף.
"…מוה"ר אליעזר ראטה שליט"א רב ומו"צ פה בני ברק וראש כולל נתיבות המשפט.
יקרתו הגיעני, ועל דבר השאלה במי שלומד שפת ישמעאל לצורך פרנסתו, וכעת נצטוה על ידי שוכריו ללמוד היטב את ספריהם העיקרי… ולדברי השואל הוא מוכרח לקרוא ספר הנ"ל כדי לדעת כל ניב ואופן בלשון ישמעאל כדי להבין רמזיהם בדיבור ובכתב כדי לגלות זממם. ונפשו בשאלתו אם מותר לו לקרוא את הספר הנ"ל כדי שילמוד את השפה בכל פרטיה.
א) הנה הרמב"ם (ה' מאכלות אסורות פי"א ה"ז) כתב דהישמעאלים אינן עובדי עבודה זרה עיין שם. וכן כתב הטור ביו"ד (סי' קכ"ד) בשם הרשב"א שיש מהגאונים שהתירו יינן של ישמעאלים בהנאה, שהדבר ידוע שאינן עובדים עבודה זרה עיין שם ובבית יוסף. וכן הוא בשו"ע יו"ד (סי' קכ"ד ס"ו) דישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה (וכגירסת הש"ך שם סקי"ב), וכן הוא בטו"ז שם (סק"ד), וא"כ ודאי דבספר הנ"ל שהוא יסוד דרכם ליכא ענין עבודה זרה, שהרי הם אינם עובדי עבודה זרה. וא"כ היה מקום לומר דמותר להסתכל בתוך הספר הנ"ל שהרי אין בו ענין עבודה זרה.
ב) אולם אף על גב דהישמעאלים אינם בגדר עובדי עבודה זרה וכמו שכתב הרמב"ם הנ"ל, אולם הם בגדר כופרים בתורה… והישמעאלים אף אם אינן בגדר עובדי עבודה זרה וכרמב"ם הנ"ל, אבל עכ"פ הויין בגדר כופרים בתורה שאין להם חלק לעולם הבא.
ג) והנה כתב הרמב"ם (ה' עבודה זרה פ"ב ה"ב) ספרים רבים חברו עובדי עבודה זרה בעבודתה היאך עיקר עבודתה וכו', צוונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה וכו' שנאמר אל תפנו אל האלילים. ושם (הלכה ג') כותב, ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתינו…
ד) ומעתה יוצא דאסור לקרות בספר חוקי הישמעאלים, דאע"ג דאינם עובדי עבודה זרה, אבל הרי כתב הרמב"ם הנ"ל דלא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרים אנו שלא להעלות על לבנו, ופעמים שיחשוב בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, והנה כתב הרמב"ם שההגרים שהן הישמעאלים אומרים שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה, ונמצא שהקורא את ספריהם חושב מחשבות על אמתות התורה, ועובר על הלאו דאל תפנו אל האלילים ועל הלאו דלא תתורו אחרי לבבכם, ונמצא דאיכא איסור תורה לקרוא בספריהם. ועיין בס' אגרת תימן להרמב"ם ז"ל מה שהאריך בביטולו של ישמעאל.
ה) אלא שיש אופן לצדד להיתרא, דהנה במשניות סנהדרין (פ"י מ"א) איתא, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו' רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרי חיצונים, ופירש הרע"ב ספרי מינים כגון ספרי אריסט"ו היוני וחבריו. ובתפארת ישראל שם (אות ח') כתב בשם לחם שמים להריעב"ץ ז"ל, דדוקא בקורא בהן בקבע אבל בדרך עראי המאמין לא יחוש מלקרות בהן כדי לידע מה להשיב לאפיקורס, ובפרט בבית הכסא ראוי לת"ח לעיין בהם. ובהגהות בנו של בעל תפארת ישראל כתב דהרמב"ם (פ"ב מעכו"ם ה"ב) החמיר מאוד מלקרות בספרי עכו"ם, והוא עצמו כתב במורה נבוכים (ח"ג פרק כ"ט) שקרא החיבורים הנ"ל, ועל כרחך דבאקראי שרי, ובבית הכסא פשוט דשרי, או דלהתלמד שרי וכנטיעת קישואין בסנהדרין (סח א) וצורת לבנות בראש השנה (כד ב) עיין שם. ולפ"ז היה מקום להתיר לעיין בספר ישמעאל באקראי ובבית הכסא. ועוד דגם בנדון דידן הוא כדי להתלמד, כי אינו מתכוין ללמוד לדעת מה שכתבו שם אלא שרוצה ללמוד את השפה. ואף על גב דלא מצינו היתר להתלמד בה אלא לדבר מצוה, וכהא דר"ה (כד ב) שהתירו לעשות דמות צורות לבנות כדי להתלמד, דהוצרכו לכך לצורך קדוש החודש שהוא מצוה. וכן בהא דסנהדרין (סח א) דהתירו להתלמד בהלכות קישואין, דנפקא מינה לדון דיני כשפים, וכן בהא דשבת (עה א) דאיכא נפקא מינה לדיני כשוף ונביא שקר, וכן בהא דעבודה זרה (מג ב) ושם (יח א) ג"כ יש לו שייכות לעניני מצוה עיין שם, אבל בלי שום צורך מצוה אפשר דאסור אף להתלמד. אלא דיש לומר דגם בנדון דידן איכא צורך מצוה, כי לומדים את השפה כדי להפר עצת הזוממים להרע ליהודים, ולפעמים יש בו משום הצלת נפשות. ועיין בשו"ע יו"ד (סי' קמ"א ס"ד) שפסק גבי עשיית צורות דלהתלמד להבין ולהורות כולן מותרות עיין שם. אלא שברמב"ם לא מצינו היתר זה. ושוב ראיתי בביאור הגר"א (יו"ד סי' קמ"א סקכ"א) שעמד בזה עיין שם.
ו) ולדינא, אף שכתבנו צדדים להתיר עכ"פ באקראי ובבית הכסא, אולם היות שהשאלה נוגעת בעניני אמונה באמיתת התורה, לכן ישאל עוד רב מובהק בהוראת הלכה למעשה. גם יש לבדוק אולי יש ספרים אחרים שמהם אפשר ללמוד מה שרוצים מספר המדובר ואשר אין בו חשש.
חותם בברכת התורה"
פסקי שלמה ב, עמ' 53
"ש: האם אפשר לקרוא ספר הקוראן?
ת: לא. יש שם דברי כפירה, כגון שהתורה הוחלפה. ואסור לקרוא דברי כפירה. רמב"ם ע"ז בב."
הרב יעקב ורשנר – סדר יעקב ב, עמ' תנב
תוך כדי דיון בנושא ספרי מינים, מביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות [הובא בסיכום] ולומד ממנו שההיתר ללמוד ספרי מינים הוא רק כדי לחלוק עליהם, ולכל מטרה אחרת אסור- כלומר לידע "סתם". ולומד מהאג"מ היתר ללמוד מספרים הלועגים לע"ז/מינות.
בעניין השאלה האם מותר ללמוד קוראן לצורך לימוד השפה הערבית, ומביא שכתב רב אחד [כנראה הרב אליעזר ראטה] שיש איסור בעצם הקריאה, וצידד להקל עפ"י הגמ' בשבת "לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות" שה"ה כאן שמותר ע"מ ללמוד.
מציין למחלוקת בין המאירי לבאר שבע בנוגע לרוחב ההיתר של "על מנת ללמוד" [דהיינו דע מה שתשיב]. ודוחה את הראיה מתפארת ישראל שמותר באקראי, כיוון שההיתר באקראי נאמר בהקשר לביטול תורה [בלימוד חכמות], אבל בספרי מינים אסור אפילו באקראי.
מציע כי כל ההיתר "על מנת ללמוד" הוא בכוונה להפריך דבריהם, אך עכ"פ לפי המאירי יהיה מותר בכל אופן. ומציע למעשה להעדיף לקחת חיבור על הקוראן המפריך ומזלזל בדבריו [עפ"י האג"מ], ובשעה"ד מתיר לסמוך על המאירי ללמוד את המקור עצמו גם שלא על מנת להפריך.
"…ומבוארים בזה היטב המשך דברי המשנה הנ"ל "ודע לפני מי אתה עמל" ופי' הר"מ אע"פ שאתה לומד דעות העמים כדי שתדע האיך להשיב עליהם הזהר שלא יכנס בלבך שום דבר מזה ודע כי אשר אתה עובד לפניו, יודע סודותיך והוא אמרו ודע לפני וכו', ולהנ"ל הכוונה שהרי כל ההיתר הזה אינו אלא להבין וללמוד שיחלוק עליהם הא לא"ה יש בזה איסור תורה, וע"כ הזהר בדבר שאם תפסיד כונה זו ותלמד סתם לידע דבריהם אתה עובר בלאו, והקב"ה יודע כוונתך. ולענין ללמוד דבריהם מאלו שלועגים עליהם כ' באגרות משה שם סי' נו' [נ. ב. נראה שכוונתו לסימן נג.] שמותר עש"ה.
וזה בקיצור תוכן דברי שכתבתי להרה"ג ר' אליעזר ראטא שליט"א בענין הנ"ל: נתכבדתי [תש"ע לפ"ק] לראות שאלתו אשר העבירה להגאון המפורסם וכו' הרב נתן גשטטנר שליט"א במי שצריך ללמוד לשון ערבית [כנראה להציל יהודים ממזימותיהם הרעים של ערביים], ועל כן צריך ללמוד גם בספרי מינים שלהם הקוראן [אשר הרב הנ"ל ציין לעוף הטמא שנקרא כן בב"י יו"ד סי' פב. וגברא רבא אמר מילתא אל תחוכו (ברכות יט:), דנ' דקיים מה שנמצא בפירוש רבנו אביגדור על התורה ובעוד ספרים דהא דאמרו במגילה כד: דמותר להתלוצץ מע"ז [ע"ש] דהוא נמי מצוה, ובאמת נסתפקתי אם גם במינות כן הוא, ומסברא נ' שכן הוא]. והרב הנ"ל כ' דבעצם הקריאה יש בזה איסור תורה וכמוש"כ הר"מ פ"ב מהל' ע"ז, ונ' כוונתו הל' ג' שם דלאו דוקא ע"ז אלא כל עניני כפירה וכיו"ב ע"ש היטב. אלא שצידד דכמו שאומרים בכמה דוכתי דאסור על מנת לעשות אבל מותר ע"מ ללמוד, ה"נ י"ל כאן, והביא כן מהתפא"י ריש פרק חלק אות ח, עכ"ד.
והנה במעט עיון יש לי להוסיף איזה דברים.
אם יש היתר דעל מנת ללמוד מצינו מחלוקת בין המאירי שמתיר ובין הבאר שבע שאוסר, מובא לעיל, וכדבריו נראה דעת הפנים יפות על הפסוק אל תפנו אל האלילים, [מובא ב'איסור הסתכלות' אות יח]. ובמה שהביא בשם התפא"י שבאקראי הוא מותר, הוא תימה דהיתר זה אינו אלא לענין ביטול תורה וכדאי' ביו"ד סי' רמו ס"ד בהגה וז"ל ומ"מ מותר ללמוד באקראי שאר חכמות ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, הרי מפורש דזה אסור אפי' באקראי, וע"כ צ"ל דגם כוונת התפא"י ובנו כן הוא, ועכ"פ כן הוא להלכה.
אמנם צ"ע דיתכן דלא התירו רק על מנת להפריך דבריהם וכמו שעשה התשב"ץ כמבואר בספרו על אבות מובא 'ישו הנוצרי' אות א עש"ה, או הרמב"ם להבין מספרי ע"ז טעמי התורה שאסרה דבריהם ומה שמוביל להם [ומובאים בהקדמה], אך לשון המאירי משמע דבכל אופן מותר. אמנם עכ"פ מידי פלוגתא לא נפקא. ועצתי לראות אם יש ה'קורן' [קוראן. נ.ב] הזה ממי שמזלזל בדבריו ר"ל שמכניס הפירכות שיש עליו, ובודאי יש למצוא דבר כזה, [כגון מאיזה נוצרי] וא"כ יש לו ההיתר שכ' האגרות משה מובא לעיל, וי"ל שבזה גם הב"ש ופני"פ מתירים.
סוף דבר נ' שבמקום הדחק יש לסמוך על המאירי, ואם אפשר ללמוד מהמזלזלים עדיף ועדיף, א' מצד עצם האיסור ב' שלא ישפיע עליו ח"ו איזה קרירות וכמו שחשש הפנים יפות, אשר ידע מרוח הטומאה החופף על דברים כאלו, ויעיין מקודם בדברינו שם וב'מחמד א' איך דבריו מגוחכים ביותר, גם יתפלל ליודע מחשבות, ששומר מצוה לא ידע דבר רע, רק אדרבה שיחשב לו למצוה, עד כאן."
אתר דין
אסור לקרוא בקוראן משום שנחשב ספר מינות, שאף ללמוד את דתם ולבזותם אסור(!) ומביא ראיה מאלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה כיוון שספרי מינים "נשרו לו מחיקו". ובוודאי לא התכוון להיות מושפע מהם.
"האם מותר ללמוד את הקוראן בבקיאות ואם כן באיזה אופן?
תשובה: שלום רב. למרות שבאופן כללי המוסלמים אינם עובדי עבודה זרה. ולכן היחס למסגדים בהלכה אינו כמו היחס כנסיות. בכל זאת. ספר הקוראן ודאי סותר את עיקרי התורה ועיקרי האמונה, ולכן אסור לקרוא בזה. ראה מה שכתב ההפלאה בספרו פנים יפות בפרשת קדושים "שמא יאמר האדם בלבו כיון שהוא מכיר את האלילים ויודע שאין בהם ממש וכלא חשובים בעיניו על כן ירשה לעצמו לראותם ולבזותם על כך הזהירונו חז"ל אל תפנו לראותם אפילו לראותם גרידא ואפילו כדי לבזותם". אכן גם בספרי מינות אסור לאדם לקרוא אף על פי שהוא קורא בהן לא כדי להיות מושפע מהם אלא רק כדי ללמוד את דתם או אפילו לבזותם. וכך אנו רואים במעשה של אלישע בן אבויה (אחר) שיצא לתרבות רעה מפני שספרי מינים היו נושרים לו מחיקו כפי שהבוא בגמרא בחגיגה טו,ב. כלומר, למרות שמן הסתם באותה שעה היה צדיק ובוודאי לא נתכוון להיות מושפע מהם לרעה."
אתר דין
אסור לקרוא בקוראן ככל ספרי המינים, ורק למי שנצרך להשיב לאפיקורס רשאי ללמוד בתנאים מסוימים.
"שאלה: האם מותר ליהודי לקרא בקוראן? האם מותר להתעמק בדת האסלם מתוך סקרנות בלבד? תודה.
תשובה: אסור לקרוא בספריהם אף אם אינו מאמין בהם, וכל שכן שאסור להתעמק בהם, והעושה כן לכאורה גם אין לו חלק לעולם הבא רח"ל, ועובר בלאו של לא תתורו אחרי לבבכם. ורק למי שצריך להשיב לאפיקורסים ולכופרים, הותר בתנאים מסויימים הלימוד לשם מענה.
מקורות: …וספרי איסלם וכיוצא הם ספרי מינים, שיש בהם דיעות כוזבות ושאר עקירות אמונה בהקב"ה ותורתו ע"י משה רבינו ושאר י"ג עיקרים, והקורא בהם נחלש באמונה וכו'…"
המצמצמים את האיסור
הרב דוב ליאור – אתר ישיבה
מותר לקרוא קוראן לצורך לימוד בסיסי ולא להעמקה. [לפיכך בתואר שמתעסק בעומק הקוראן הדבר יהיה אסור].
"שאלה: חברה שלי לומדת תואר מזרחנות, בתואר מסופר על מוחמד ויש בסיס גדול מהלימוד שמסתמך על הקוראן. ראיתי לגבי תשובות על הברית החדשה, שתי תשובות, האחת שאסור להחזיק את הברית החדשה בבית, והשניה חלוקה: מותר לצורך לימוד ללמוד, ומנגד בגלל שזה עבודה זרה עדיף לא ללמוד. שאלותיי: א. האם הקוראן נחשב עבודה זרה למרות האמונה בא-ל אחד? ב. האם מותר להחזיק קוראן בבית לצרכי לימוד? ג. האם מותר ללמוד את הקוראן למטרות תואר? ד. האם מותר ללמוד את הקוראן כדי להרחיב את הידע? ה. האם מוחמד ויש"ו מופיעים במקורות שלנו ואם כן היכן?
תשובה: יש נושאים שלגביהם האיסלם נחשב כעבודה-זרה, ויש נושאים להם אין הוא נחשב כעבודה זרה. הרמב"ם כותב שאין האיסלם עבודה-זרה, אבל אם מוסלמי יכריח יהודי להתאסלם, היהודי חייב למסור את נפשו ולמות על זה, מפני שהודאתו באיסלם פירושה שאינו מאמין בניצחיות התורה. ומסיבה זו יהי מותר לקרוא בקוראן לצורכי לימוד בסיסי בלבד, ולא להתעמק בו להרחבת אופקים. ואותו האיש מופיע בתלמוד במסכת סנהדרין (מג), ובדפוסים שנגעה בהם יד הצנזורה אפשר למצוא את תולדותיו של אותו האיש בספר השמטות התלמוד. מוחמד מופיע בספרי הראשונים דוגמת ה"כוזרי"."
הרב יעקב אריאל – אתר ישיבה
מותר להחזיק קוראן בבית לצורך לימודים וכד'. [משמע שמתיר ללמוד קוראן כחלק מלימודים אקדמאיים].
"שאלה: האם מותר להחזיק קוראן בבית יהודי, לשם עיון ולמידה?
תשובה: אין זה ספר של ע"ז, אלא של דת זרה. רק מי שהדבר נחוץ לו ללימודים וכדו' יכול להחזיק אותו."
הרב יהודה עמיחי – אתר כיפה
אין איסור להחזיק קוראן בבית, אך אין ראוי, אא"כ צריך ללמוד ממנו על עקרי דתם. [משמע מדבריו שמותר ללמוד קוראן, כנראה בבחינת דע מה שתשיב].
"רציתי לשאול בקשר לקוראן בבית: חבר משפחה הינו מוסלמי, והביא לי ״מתנה״ קוראן. לא היה לי נעים לסרב ל״מתנה״ הלא רצויה הזו. האם אסור להחזיק בבית קוראן סתם ככה, שלא לצורכי לימוד למשל? ואם אסור, כיצד עלי לפנות את הספר מהבית? להשליכו לפח? להניחו בפתח מסגד? תודה רבה לכב׳ הרב/רבנים שישיבו על שאלתי. שבת שלום ומבורכת.
תשובה
בס"ד, שלום וברכת ד'.
אין איסור להחזיק בבית את ספר הקוראן, שאין בה ע"ז (המוסלמים אינם עובדי ע"ז), אמנם זה כלול בדברי הבאי ושטות שאין לאדם להחזיק בביתו. על כן אפשר להשאיר אם צריך ללמוד ממנו את עקרי דתם, ואם לא יש להוציאם (אין לזלזל בהם דבר שיכול לגרום לעגמת נפש, ויש בכך משום דרכי שלום).
בברכת התורה והארץ, יהודה הלוי עמיחי, מכון התורה והארץ, כפר דרום אשקלון"
הרב שי פירון – אתר כיפה
אין איסור להחזיק קוראן בבית לצורך לימוד היסטוריה וערבית.
"שאלה: שלום כבוד הרב! רציתי לדעת האם מותר להחזיק קוראן בבית לצורך לימוד בלבד. כלומר, דודה שלי מלמדת ערבית (בבי"ס חילוני יש לציין) וכחלק מהלימוד הם נדרשים להחזיק קוראן בבית שממנו הם לומדים. בכל מקרה, התלמידים פנו אליה ואמרו שהם חושבים שהעניין אסור ואין הם מרגישים בנח עם הדבר. הם ציינו גם שהמורה שלהם לתנ"ך אמרה שהדבר אסור מבחינה הלכתית. אשמח אם תאמר לי מה ההלכה בעניין. בנוסף רציתי לומר שאני מקווה שזה לא יפריע לך כי שאלתי את השאלה רב אחר (באופן אקראי למדי) אך הוא טרם ענה ודודה שלי ביקשה שאני אפנה את השאלה אליך ספציפית. ולכן אשמח אם תענה בהקדם האפשרי כי הדבר דחוף לה מאד. רב תודות- רותי.
תשובה: שלומות. אינני רואה איסור בהחזקת הקוראן לצורך לימוד היסטוריה או ערבית, אבל מצד שני אין צורך לומר שכולם צריכים להחזיק את הספר בבית ולהפוך אותו לספר משמעותי בספרייה של הבית היהודי, …תנ"ך משנה, סידור וקוראן – זה לא, אבל סתם להחזיק אם צריך אין איסור."
הרב ברוך אפרתי (אתר כיפה)- חובה ללמוד לצורך מה שתשיב
אינו מציין לאיסור מפורש בלימוד קוראן. אך מציע שלא ללמוד אותו בצורה המעוררת חיבה אליו (בניגון). ויותר מכך, מציע למי שבנה עצמו בתורה ובאמונה לדעת מה כתוב בקוראן על מנת שיבדיל בין אמונתנו לטעות הגויים. [כלומר, "דע מה שתשיב" הוא לא היתר, אלא חובה].
"האם מותר ללמוד קוראן?
(לימוד מספר פרקים בע"פ עם מנגינת הקריאה) במסגרת מגמת ערבית. האם זה מותר הלכתית ורעיונית?
תשובה
שלום
מי שעוסק בלימוד אמונה כראוי, ובנה את עצמו בישיבה, חשוב שידע מה כתוב בקוראן על כל הסורות שבו. עבודת ד' הגדולה והשלימה כוללת את היחס הראוי לכל צורות החיים שמתגלות בעולם, כולל טעויות הגויים.
אך אם מדובר על לימוד השפה הערבית, אני מציע לך ללמוד אותה בצורה אחרת, מהקשבה לשפה ומספרי לימוד ולא מכתבי דת, משתי סיבות-
א. השפה בקוראן היא ערבית ספרותית גבוהה, ואף אחד מערביי האיזור לא מדבר בה.
ב. קריאה בניגון גורמת לחיבה ולחדירת התוכן, ומזה יש להזהר מאד. גם ת"ח שצריכים לקרוא קוראן, קוראים אותו באופן ביקורתי ולא בחיבה וקרבה יתירה."
רבנים שלמדו מהקוראן (לדע מה שתשיב)
שו"ת עשה לך רב חלק ד סימן ט
בתשובה זו מצטט הרב חיים דוד הלוי במפורש מהקוראן, כלומר ברור מכאן שהוא קרא. ומוכיח מתוכו על הזכות של עם ישראל על ארצו. [כמובן שאפשר לתרץ שרק אדם גדול יכול וכו', וכן מצד דע מה שתשיב].
"…ואפילו העולם הערבי, שהוא הנפגע הישיר משיבת ישראל לארצו, אינו יכול להתכחש לזכות הבסיסית והיסודית של עם ישראל על ארצה בכמה מקומות בקוראן הספר הקדוש לבני האמונה המוסלמית, נזכרה בפירוש זכותו ההיסטורית של עם ישראל לארצו. אלא שגם בעיניהם חוטא הוא "עם הספר", הוא העם היהודי כפי שהוא מכונה בקוראן, בסרבו לקבל את שליחותו של מחמד (סורה 3, בשורת בית עמרם).
(נצטט קטעים אחדים מהקוראן המאשרים את זכותו היסודית של עם ישראל לארצו. הקוראן שם בפי משה רבינו בדברו אל בני ישראל במצרים המתאוננים על סבלותיהם הקשים: "יתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויביכם ולהוריש לכם את הארץ והוא רוצה לראות כיצד אתם מתנהגים" (סורה 7 בשורת הרכסים). "אחר כך הושבנו את ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב" (סורה 10 בשורת יונה). "ואחר כך אמרנו לבני ישראל: התנחלו בארץ ישראל וביום האחרון תופיעו בפנינו יחדו" (בסוף סורה 17 בשורת בני ישראל). "וכאשר החליט פרעה להמעיט את מספרם של בני ישראל היה הורג את בניהם וכו' אך אנו החלטנו להטות חסד לחלשים ולעשותם למנהיגים ויורשים בארץ שהחלטנו להושיבם בה" (בתחלת סורה 28 בשורת הסיפור)…"
גדר להבין ולהורות
רש"י דברים פרק יח פסוק ט (פרשת שופטים)
להבין ולהורות- להבין כמה מקולקלים ולהורות מה לא לעשות.
"לא תלמד לעשות – אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חוק הגוים:"
רש"ר הירש דברים פרק יח פסוק ט (פרשת שופטים)
להבין ולהורות- שלא על מנת לחקות, אלא ידיעה עיונית להבנת אפסותן.
"לא – תלמד לעשות: "לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות" (ספרי). אסור ללמוד את דרכי האליליות על מנת לחקות אותן, אבל מותר ללמוד אותן לצורך ידיעה עיונית כדי להבין ולהעריך את כל אפסותן: ולא עוד, אלא בתנאים מסויימים לימוד זה הוא נחוץ; כגון לחברי בתי הדין כדי שידונו כהלכה את המקרים המובאים בפניהם (עי' סנהדרין סח ע"א; שבת עה ע"א ורש"י שם; מנחות סה ע"א תוספות ד"ה בעלי כשפים):"
רש"י מסכת שבת דף עה עמוד א
להבין ולהורות- לצורך זיהוי נביא שקר.
"להבין – שתוכל לעמוד בהן, ואם יעשה נביא שקר לפניך, שתבין שהוא מכשף."
יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף סח עמוד א
לכאורה עולה מדבריו, שלהבין ולהורות הוא ההיפך מ"הנאת עצמך". כלומר, כל מה שלא להנאת עצמו מותר.
"דאמר מר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם כלומר להתעסק בהם להנאת עצמך כתועבות הגוים ההם אבל אתה למד להבין ולהורות:"
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת פסחים פרק ד משנה י
נראה מלשון הרמב"ם שהיתר "להבין ולהורות" משמעו שמותר ללמוד כדי לדעת, ולא בהכרח לצורך פסיקת הלכה או 'ידיעת דרכיהם המקולקלות' [כך דקדק הרב אליהו סולוביצ'יק במאמרו, אסיא פג-פד עמ' 45.
אמנם ניתן לומר זאת בהקשר לדברי הרמב"ם על רפואה- לעשות אסור, אבל מותר ללמוד. אך בהקשר ללימוד ספרי ע"ז קשה, כיוון שעצם הלימוד הוא ה'עשייה'. כמו שהעיר הרב עזריה אריאל על מאמרו של הרב רוזנפלד].
"…ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות."
שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן נד
לומד מהט"ז להרחיב את דין "להבין ולהורות" [שנאמר כאן בהקשר לעשיית צורת לבנה], לכל מטרה שאינה קשורה לעצם ע"ז [כאן מדובר בציור בתוך המחזורים].
ואפשר ללמוד גם לדין קריאה בספרי ע"ז ומינים, כל שלא מתכוון "לפנות אחריהם".
"והנה להבין ולהורות שהותר הוא כעין אותן צורות שהיו לרבן גמליאל בעלייתו שבהם היה מראה לעדים שבאו להעיד עדות החודש (ר"ה כד, וע"ז מג). וזה כאמור היתרו פשוט וברור. אלא שהט"ז (בסימן קמ"א סקי"ג) כתב שאותם המציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכונים לעשות צורת המזלות ע"כ. ובנקודות – הכסף שם השיגו וזו לשונו: גם מה שחלק על המציירים י"ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות ע"כ. ודבריו צריכים ביאור מה שייך להבין ולהורות באותו ציור של המזלות שבמחזורים. ואולי ניתן ללמוד מכאן, שלהבין ולהורות לאו – דוקא, אלא כל שמבורר מתוך מעשיו שיש לו איזו כונה שהיא באותו ציור שאין בו שום חשש של עבודה זרה, מותר, כעין להבין ולהורות."
[1] באור החיים (דברים יב, כח) לא חלק למעשה שאין ללמוד מרב שאינו הגון, אך הסביר שאכן חכמים מודים שגדול יכול ללמוד, אלא שלדעת הרמב"ם אין מי שמספיק גדול לצורך זה.
[2] בעבר היה רב היישוב נוקדים.
[3] כדברי הלחם משנה. אמנם לא ראיתי מפורש בב"ח כדברים האלו.
[4] הספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, כתיבת הספר מיוחסת לשמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא בירושלים במאה השנייה לפני הספירה. הספר נכתב בשפה העברית ותורגם למספר שפות בהן יוונית ולטינית.
אף על פי שחז"ל והגאונים הרבו לצטט מן הספר, היו שאסרו לקרוא בספר. עם זאת, רס"ג, שחי בסוף תקופת הגאונים, מספר על אופן כתיבת הספר בנקודות וטעמים.
הספר נכלל בתרגום השבעים, וכיוון שתרגום זה משמש בסיס לברית הישנה, הוא נכלל בכתבי הקודש הנוצריים. הנוצרים מכנים אותו "Sirach" על פי שמו המקורי, או "Ecclesiasticus" שפירושו "הספר של הכנסייה". לספר שמות רבים מפאת חיבתו בקרב קוראים רבים מדתות שונות שהיו משתמשים בו ללימוד ולקריאה.
[5] ככלל יכולות להיות תאוריות מדעיות בכל תחומי המדע שאינן מתיישבות עם היהדות בצורה פשוטה, אע"פ שבאמת אפשר ליישב אותם, כמו תאוריית המפץ הגדול, אבולוציה. כן הדבר גם לגבי פסיכולוגיה שהרב הזכיר למעלה, כמו תאוריות השוללות בצורה כזו או אחרת את הבחירה החופשית (לשיטה שאומרת שכל בחירות האדם תלויות בסביבה וגנטיקה למשל). אמנם יש להדגיש שמגמת הלימוד בד"כ לא נגד התורה, ובצורת לימוד פשוטה של מקצועות אלו אין הרבה סתירות (לעומת פילוסופיה שאכן המציאות שם שונה).
[6] זו הדוגמה של הר"מ קליין, אע"פ שמצד האמת תאוריית גיל העולם יכולה להתיישב עם אמונתנו. אך אם לתת דוגמה יותר ברורה וקשה, למשל בקורסים על הנצרות, כאשר השאלות מנוסחות בצורה ישירה על אמונתם. למשל: "מהו השילוש הקדוש?", שהעונה על שאלה זו בצורה ישירה נראה כמודה לדתם. אעפ"כ, הסטודנט תמיד יכול להתנסח בצורה עקיפה, ולכתוב "לשיטת הנוצרים" וכד'. ואף אם יתנסח בצורה ישירה הרי ברור גם למרצה וגם לסטודנט שכל השאלה היא על מה הם מאמינים, ולא מצד האמת ומה אני חושב. אך נראה שהר"מ קליין יחמיר בזה.
[7] אמנם לענ"ד יש לחלק בין ספרי טבע של ביולוגיה וכד', שלפעמים כוללים תיאוריות שאינן מתיישבות בקלות עם היהדות, שעליהם לא דיברו הרמב"ם והריב"ש ועוד. לבין ספרי פילוסופיה, נצרות וכד' שעוסקים ישירות בנושא האמוני שבהם דיברו האוסרים [אע"פ שהריב"ש כתב "ספרי טבע", אין כוונתו לספרי מדע יבשים, אלא למה שהיה מקובל בזמנם שהתוכן ה"מדעי" היה מעורב בפילוסופיה]. לכן אין לומר שהראשונים יאסרו את הסוג הראשון של הספרים, אלא לכל היותר יש להיות עירני לתיאוריות שצריכות ליבון לפני שמקבלים אותן.
[8] כאן מובאת הערה:
"הערת העורך (ע. א.): כאן לא מדובר על קבלת דברי חכמה אמיתיים מפי מרצים בעייתיים, אלא במצב בו התכנים עצמם הם תערובת של אמת ושקר, טהרה וטומאה. אמנם הרמב"ם אמר בריש שמונה פרקים "קבל האמת ממי שאמרה", אבל זה לאחר שבירר את האמת מן השקר. ועי' מהר"ל, נתיב התורה פרק יד: "צריך עיון ללמוד בחיבורים שלהם, אשר הם דברים נגד תורת משה רבנו עליו השלום… כי אולי יש לחוש כי 'נופת תיטופנה שפתי זרה', שמדברים דברים לפי שכלם, לא מן הקבלה כלל… ויש לחוש באולי יהיה המעיין נמשך אחר דבריהם וראייתם". ומלבד זאת המהר"ל שם אוסר אפילו דברים ניטרליים ממרצה שאינו הגון: "אמנם עדיין צריך עיון, שהרי אסור ללמוד מרב שאינו הגון, כמו שהתבאר למעלה אצל ר"מ שלמד תורה מאחר… אבל מן החיבורים שחיברו אין שייך זה". ולדעתו, אין ללמוד דבר ממרצה שאין אמונתו שלמה, והדרך המעשית להתיר, לדעתו, היא ללמוד באוניברסיטה הפתוחה.
תשובת הכותב: גם כאן יש דברים שיסודם ממקור היהדות, כדברי הכוזרי וכדברי הראי"ה בשמונה קבצים (שיובאו בסוף המאמר), ועלינו להצילם כפי שהרמב"ם ואחרים עשו זאת. ואכן בתקופת הביניים, רק יחידים שיידרשו לכך ויימצאו מתאימים לכך, עם כל הסייגים שמצטרפים בסוף מאמר זה, יצטרכו לעסוק בבירור האמת מתוך הפסולת."
[9] הערה המובאת כאן:
הערת העורך (ע. א.): הטענה ש"בעבידתיה טריד" אמורה באדם שעסוק במעשה מסויים וכתוצאה מטרדתו לא יבוא להרהר במה שאסור לו להרהר או לעשות אגב כך מעשה שאסור לו לעשות. ואילו כאן, הלימוד הוא הוא ההרהור האסור, כדברי הרמב"ם בהל' ע"ז (ב, ב): "ספרים רבים חיברו עובדי כוכבים בעבודתה, היאך היא עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה. ציוונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה… ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך, ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו. ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות לבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו… ועל ענין זה הזהירה תורה…: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…". ואף כאן, אמנם אין כאן כוונה לאיסור אלא להשכלה. אבל אין כאן היתר מצד "דבר שאינו מתכוון"! האיסור הוא עצם המחשבה על הדברים הללו, ובכך הסטודנט עוסק! לכל היותר ניתן לומר שמי שלומד על מנת להשיב לאפיקורוס, אזי "איידי דטריד למפלט לא בלע", וזהו בדיוק גדר ההיתר של "להבין להורות", שהוא לימוד הבא מתוך הקשר ומגמה הפוכים מלימוד "שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה".
תשובת הכותב: ראשית, מקובלנו "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ואם במעשים נכון הכלל ש"בעבידתיה טריד", ק"ו במחשבה בלבד. שנית, אם הרמב"ם והכוזרי הביאו דעות אחרות, ובמיוחד הרמב"ם, שלמרות דבריו הנ"ל זיכך חלק מהדעות למען היהדות, והשתמש בהן לחיזוק המחשבה הישראלית הוא הדין ועוד יותר, בכל המקצועות שנשבו בידי הנוכרים, שיש לזככן. דבריהם לא היו רק בבחינת "דע מה שתשיב", שהרי הם נקלטו באוצר המחשבה של היהדות, כמו דברי הרמב"ם בתחילת הל' יסודי התורה בעניין הגלגלים, יחס הראי"ה לתורת ההתפתחות ועוד רעיונות, שילוב תורה ודרך ארץ של הרש"ר הירש, תורת המחשבה של הרי"ד סולובייציק, ועוד.
[10] הערה שלי (נ. ב.):
נראה כי ספריו של הרב בן אמוזג הם ממש בגדר "דע מה שתשיב", ואף הרב רוזנפלד מציין זאת למעלה: "מתווכח עם הנצרות". חיבוריו הם לא בבחינת טיהור ערכים זרים לתוך היהדות, אלא עימות וויכוח. לעומת זאת, מה שהרב רוזנפלד מחפש הוא חיבור המטהר תכנים טובים הלקוחים ממקורות זרים.
[11] הומרוס (חי בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס) היה משורר יווני עתיק הנחשב למחבר ה"איליאדה" וה"אודיסיאה", שני אפוסים מרכזיים שהפכו ליצירות יסוד של הספרות היוונית העתיקה. הומרוס נחשב לאחד המחברים המשפיעים והמוערכים ביותר בהיסטוריה.
אפוסים אלה מבוססים על מיתוסים ואגדות קדומים (דהיינו מיתולוגיה יוונית) על מלחמת טרויה ותוצאותיה, שהיו חלק מהמורשת התרבותית היוונית. סביר להניח שהומרוס שאב ממסורות אלה, עיצב אותן מחדש והרחיב אותן לכדי שירים נרטיביים קוהרנטיים.
כלומר הוא לא חיבר חיבורים על המיתולוגיה היוונית, אלא שילב אותה בתוך מסורות נוספות. ניתן אולי להקביל אפוסים אלו לספר עלילתי מבוסס מיתולוגיה.
[12] ר' שמריה מנשה ב"ר צבי יהודה הכהן אדלר (בערך תר"ל-תשי"ט). נולד בפולין ובתרע"ה היגר לאנגליה. התפרנס ממסחר באריגים, אולם עיקר ימיו היו בלימוד תורה וכתיבה. נפטר בברייטון שבדרום אנגליה ומנוחתו כבוד בירושלים. ממנו חיבורים רבים, בחלקם התכתבויות ודיונים הלכתיים, חלקם פולמוסיים וחריפים ביותר, עם רבים מרבני דורו, בלונדון עם רבי יחזקאל אבמרסקי, ר"צ פרבר, רש"י רבינוב, רי"צ הרץ ובתי הדין בעיר, וכן באירופה עם רבי שמעון שקופ, ר' חיים עוזר, הרוגוצ'ובר, רמ"ד פלוצקי, ר"י טייכטל שהעריכו ביותר. (עפ"י הרב צוריאל חלמיש, בפורום אוצר החכמה).
[13] הערה במקור:
"וכן אסור לעיין בתמונות המבוססות על המסופר בספר הברית החדשה, ובכלל אסור לקרוא בו כי הוא נקרא ספר מינות, וכ"ש לעיין בתמונות, אפילו אם התמונה נמצאת באנציקלופדיה בהוצאה עברית."
[14] בעבר היה רב היישוב נוקדים.