שמות החודשים הלועזיים והעבריים
שמות החודשים בתאריך העברי
המתירים להשתמש בשמות אלו
נאמר בתורה לעניין המניין העברי (שמות יב, ב):
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".
וכתב הרמב"ן (שם) שיש מצווה להשתמש בתאריך עברי, ולמנות את מניין החודשים במניין של 'החודש הראשון' וכו' מניסן והלאה, ובכך נזכור את נס יציאת מצרים. ולכאורה אנחנו משתמשים כעת בשמות חדשים שעלו איתנו מבבל, וביאר שלאחר שעלינו מבבל, אנחנו מונים בשמות האלו כדי להזכיר את הנס שקרה שם. הרי שלדעת הרמב"ן מותר להשתמש בשמות החודשים העבריים שאנו מונים כיום:
"וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (שמות יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד – טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י".
וכן החתם סופר (דרשות, ח"א, צג, ב) ציטט את דבריו, וקרא תיגר על המשתמשים בתאריך לועזי.
וכן בשו"ת הלל אומר (יו"ד סה. דבריו בעניין תאריך לועזי הובאו בסיכום על תאריך לועזי) אסר להשתמש בתאריך לועזי, וכתב שיש להשתמש רק בתאריך עברי, ובמניין החודשים העבריים, ונסמך וציטט את דברי הרמב"ן הנ"ל.
כיוצא בזה רבים ציטטו את הרמב"ן הנ"ל ואף אחד לא כתב או העיר משהו נגד השמות המקובלים לחודשים העבריים כיום.
שמות החודשים בתאריך הלועזי
המתירים להשתמש בשמות אלו
ביביע אומר (ח"ג, יו"ד ט) בתשובה ארוכה האריך להוכיח כי כאשר יש צורך מותר להשתמש בתאריך לועזי. אולם סייג שיש לבחור את הרע במיעוטו, ויש להעדיף לקרוא את החודשים הלועזיים בשמותיהם ולא במספרם, וזאת משום שהתורה קראה לחודשים העבריים במספר, ולא לחודשים אחרים:
"…אך יש להעיר להם שלא יקראו את החודש ינואר החודש הראשון, או פברואר השני. וכו'. וכן בכתיבה. אלא יש לבחור הרע במיעוטו שיקראום בשמותם המפורשים. וכמ"ש הרמב"ן (פר' בא) וז"ל, וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנוהו ישראל חודש הראשון. וכן ממנו ימנו כל החדשים שאחריו שני ושלישי עד תשלום השנה בי"ב חדש וכו'. ע"ש…".[1]
וכן כתב בשו"ת באר משה (ח, יח) שכאשר יש צורך להשתמש בתאריך לועזי, כגון בשיק, יכתוב את שם החודש ולא מספרו:
"ודע דבודאי במחאה טשעק שכל אדם כותב, צריכין להיות מאוד נזהר לכתב למשל חודש נאוועמבער יום ג' או ד' וכיוצ"ב, אבל לא לכתב תחת בחודש נאוועמבער חודש "הי"א" כי החודש הי"א הוא שבט ולא נאוועמבער, וכן לכתוב דעצעמבער ולא חודש י"ב, דחודש י"ב הוא אדר ולא דעצעמבער…".
וכן הוא בפסקי תשובות (או"ח קנו, ג) שכאשר יש צורך, יש לכתוב את שמות החודשים ולא את מספרם מטעם שהמספרים הם רק לחודשים העבריים. אולם הוסיף, שאם יש הכרח לכתוב מספר, יראה להוסיף את התאריך העברי לצידו:
"…וכמו"כ יש לדון בענין מה שכותבים על השטרות והמסמכים את מנין חדשי הנכרים במספרים (חדש 1 חדש 2 וכו'), עפ"י דברי הרמב"ן (פ' בא, עה"פ החודש הזה לכם) וז"ל "וטעם החודש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש וכו', ועל כן אין לחדשים שם בתורה" וכו', ולכן יש לימנע מכך, וניתן לכתוב את שמות החדשים (ינואר, פברואר, וכו') ובזה שפיר דמי, ואף במקום שההכרח לכתוב מספר החודש יראה לכתוב גם את התאריך העברי".
כך גם כתב בחופת ציון (ז, הערה ב. לרב בן ציון מוצפי), שטוב להשתמש בשמות החודשים ולא במספרם. אלא שהוסיף שיכתוב אח"כ 'למניינם', שבכך מראה שאינו חפץ במניין זה:
"אמנם המשתמש בתאריך לועזי, טוב שלא לכנות את שמות החודשים במספרים: ראשון לראשון ראשון לשני וכדומה, כי התורה אומרת (שמות יב, ב): "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה", והכוונה לחודש ניסן ולא חודש אחר. ולכן עדיף לכתוב ינואר פברואר וכו', ויוסיף אחר כך למספרם או למנינם, שבזה יש גילוי דעת ומחאה מצידו שאינו מסכים למספר זה…".
וכן משמע מדברי האבני ישפה (יו"ד קנג, ענף ג):
"ולענין להשתמש במספר החודש הנוצרי וכגון שכותב החודש השני כסימן לחודש בפברואר שמעתי שיש גדולים האוסרים משום שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ואין אחר שיהיה כאן תחליף לחודש העברי רק שהוא לצורך המסחר וכדומה א"כ אין בזה איסור…".
ובשו"ת דבר חברון (יו"ד ח"ב, קעח) כתב ג"כ שמותר לכתוב את שמות החודשים, ויש להימנע מלכתוב את מספרם. אמנם מטעם אחר, שהמספר מזכיר את לידתו של אותו האיש:
"…בעניין שמות החודשים, לפי מה שהבאנו מלשון השו"ע מותר לכתוב את כינוייהם הלועזים, דאפילו שמות של ע"ז אם אין מזכירים אותם בלשון חשיבות – מותר. אמנם יש להימנע מלכתוב את מספר החודש כיון שמזכיר את לידתו של אותו האיש".
וכן התיר הרב גורן (תרומת הגורן ב, צג) בתשובה ארוכה התיר שימוש בתאריך לועזי למכתבים מסמכים וכד', ולא סייג שנים או חודשים.
ובשמ"ש ומגן (ח"ג, או"ח סו) סתם להתיר להשתמש בתאריך לועזי ללא הגבלה על שמות החודשים.
כך נהגו גדולי ישראל
בסיכום על שימוש בתאריך לועזי, הבאנו שהפוסקים המקילים העלו טענה נוספת להיתר השימוש בתאריך לועזי, מכך שראינו במשך הדורות גדולים שהשתמשו בתאריך לועזי באגרות או מכתבים וכד'. וכאן נציין זאת, שכן רואים שהשתמשו בשמות החודשים הלועזיים.
כך למשל בשו"ת הרמ"א (סימן נא) כתב:
"בשנת אלף תקמ"ו בדיצימב"ר למספרם".
וכן הביא ביבי"א (ח"ג, יו"ד ט, ד) על אגרת שכתב הש"ך וסיים דבריו בתאריך לועזי, וכן בשו"ת מהר"ם פדואה כתב תאריך לועזי:
"וכן בקדש חזיתיה לרבינו הש"ך דעביד עובדא בנפשיה באגרת שכתב לפילוסוף אחד, והיא לו נדפסה בס' קריה נאמנה (עמוד עח), שסיים שם בתאריך הלועזי: ג' פברואר /אלף שש מאות וששים/. גם בשו"ת מהר"ם פדואה (ס"ס לו) סיים: כתבתי היום יום ו' ג' יוניו ש"ו. וכן סיים שם (ס"ס עז): היום ב דצמברש. ע"ש…".
וכך גם הזכיר בציץ אליעזר (ח, ח):
"והנה הגם שבספרי הפוסקים עד קודם שלש מאות שנה בערך לא מצינו שדיברו ממקום איסור בזה, ואדרבא מצינו להם בספריהם שכתבו בפשיטות התאריך למנינם, עיין לדוגמא בשו"ת רמ"א סי' נ"א ושו"ת מהר"ם מפדוואה סי' ל"ח ע"ו".
גם החת"ס בעצמו, שהתנגד בתקיפות לשימוש בתאריך לועזי כמובא בסיכום על תאריך לועזי, השתמש בעצמו בתאריך לועזי באגרת ששלח אל הממשלה (הובא באגרות סופרים, עמ' 105):
"8 בנובמבר 1821".[2]
כיוצא בזה, הרב גורן (תרומת הגורן ב, צג) הביא מדברי האבודרהם והבית יוסף שהשתמשו גם כן בחודשים לועזיים כאשר דנו בשאלת הזכרת גשמים בגולה, הרי שלא חששו לחשש עבודה זרה וכד'. וכן הוכיח שמותר להשתמש בתאריך לועזי במניין השנים והחודשים, מהרב טיקוצ'ינסקי שכתב כל זאת בלוח השנים שלו. וזו לשונו:
"אולם כל זה נסתר מדברי האבודרהם, הביאו הב"י באו"ח (סי' קיז), לענין הזמן שמתחילים לשאול על הגשמים בגולה, כפי שהביא שם הב"י: "וכתב ה"ר דוד אבודרהם ויום ס' יבוא בכ"ב מנובימבר"י (ג' דיעצמ') אם היה אותו פיברי"ר מכ"ח יום, אבל אם היה פיברי"ר מכ"ט יום תהיה השאלה בכ"ג נובימבר"י (ד' דיעצמ'). כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אקטוברי (ד' או ה' אוקטבר"י)",עכ"ל. הרי שהאבודרהם, והב"י בשמו, קובעים את זמן שאלת גשמים בחו"ל לפי תאריך מנינם הלועזי, ואינם חוששים מחשש איסור אביזרייהו דע"ז כנ"ל. וכך נוהגים כיום בתפוצות הגולה.
והרי הגאון ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל , בעל הלוחות השנתיים הירושלמיים זה למעלה מחמישים שנה , בספרו "בין השמשות", קבע והדפיס את כל הטבלאות של זמני עמוד השחר, הזריחה, השקיעה וכיוצ"ב לכל השנים, לפי התאריכים הלועזיים, לפי שמות כל החדשים ולפי חשבון השנה השמשית הלועזית באשר הלוח הלועזי קבוע לרוב השנים ואינו משתנה משנה לשנה כרגיל, אלא פעם בארבע שנים, וגם אז בחודש פברואר בלבד. ולא חשש משום איסור אביזרייהו דע"ז כלל".
הנוטים לאסור שימוש בשמות
לדעת ציץ אליעזר (ח, ח) עדיף דווקא לכתוב את מספרי החודשים ולא את שמותם, כיוון שהשמות מכוונים לשמות אלילים וגרע טפי. אמנם לא נראה ברור מדבריו כי יש בכך ממש איסור, אך נראה שהוא מתנגד לכך לעומת שאר הפוסקים שהובאו לעיל:
"והנה היביע אומר שם מציע כשכותבים לפי מנינים להזכיר במפורש שמות החדשים שלהם ולא לכתוב בספירה של החדש הראשון או השני וכו', ואני כתבתי לו דלפי דעתי להזכיר במפורש שמות החדשים שלהם הוא יותר גרוע כי כפי שטמעתי /ששמעתי/ בבירור שמות החדשים שלהם מכוונים לשמות אלילים, ויוצא איפוא שדווקא כשמזכיר במפורש שמות החדשים שלהם אז הו"ל כמזכיר שם עכו"ם [והערה זאת ממשמשת ובאה גם על ספר גנזי יוסף סי' ק"ו שמביא ג"כ לכתוב בכזאת עיין שם]. ולכן עדיפא יותר שיכתוב בסתם במספרים השנה והחדש שלהם…".
[1] וכן משמע מדברי האבני ישפה (יו"ד קנג, ענף ג):
"ולענין להשתמש במספר החודש הנוצרי וכגון שכותב החודש השני כסימן לחודש בפברואר שמעתי שיש גדולים האוסרים משום שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ואין אחר שיהיה כאן תחליף לחודש העברי רק שהוא לצורך המסחר וכדומה א"כ אין בזה איסור…".
[2] בסיכום על שימוש בתאריך לועזי הארכנו לבאר מדברי הפוסקים את הסתירה לכאורה בדברי החת"ס, כיצד מחה בכל תוקף כנגד תאריך לועזי, ומאידך השתמש בעצמו. ואכמ"ל. בכל אופן יוצא, שגם החת"ס עצמו השתמש במניין החודשים הלועזי.