קבלת ומשלוח דורון לעכו"ם
מקורות הדין
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף סד עמוד ב – סה, א
מבואר שניתן מתנה רק לגוי שידוע שאינו עובד ע"ז (אף אם אינו מוגדר כגר תושב)[1]
"רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים. א"ל רב יוסף, והתניא: איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים! כי תניא ההיא – להחיותו. והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל, הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים! התם כגון שקיבל עליו למול ולא מל. רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים."
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
מבואר שיש חשש שמא ילך הגוי ויודה לאלוהיו על כך שקיבלו ממנו.
"ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו, הוה יתיב ריש לקיש קמיה, אמר: היכי אעביד? אשקליה, אזיל ומודה! לא אשקליה, הויא ליה איבה! א"ל ריש לקיש: טול וזרוק אותו לבור בפניו. אמר: כל שכן דהויא ליה איבה! כלאחר יד הוא דקאמינא."
וביאר רש"י:
רש"י מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
"כלאחר יד – שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח."
פנים יפות לבעל ההפלאה דברים ו, יג
ביאר שתי פרשיות בתנ"ך שבהם לא רצו לקבל תשורה מהגוי מפני שזה יום אידם.
"נראה דמה שאברהם נשבע הרימותי ידי שהוא נשבע לקיים את המצוה שהיה אסור לקבל רכוש מלך סדום, מפני שאחז"ל בע"ז (ח, א) יום שניצל בו הוא יום אידו, ואיתא שם (ו, ב) שאסור לאדם חשוב לקבל ממנו מתנה ביום אידו דילמא אזיל ומודה לע"ז, וכיון שמלך סדום ניצל באותו יום כדכתיב (בראשית יד, י) ויפלו שמה, וכן צ"ל דהא דאמר שם במדרש שנשבע אלישע חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, היינו מפני שהיה חשש שיודה לע"ז על שלקח ממנו תקרובות ביום אידו שנתרפא מצרעת, אף שאחז"ל (גיטין נז, ב) דנעמן גר תושב הוי, היינו אח"ז שאמר כי לא יעשה עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים, וזה היה טעות של גחזי שאמר הנה חשך אדוני את נעמן הארמי הזה מקחת מידו וגו', דהיינו לפי שהיה בחזקת ארמי לכך נשבע שלא יקח מאתו, אבל אחר שנתגייר יכול ליקח מידו."
ונפסקו הדברים ברמב"ם ובשו"ע:
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ב
"ואסור לשלוח דורון לכותי ביום אידו אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה, וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה."
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח
"ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלו ממנו ולא יהנה בו"
בית יוסף יורה דעה סימן קמח, ה
הקשה על דברי הרמב"ם ומכח זה פסק בשו"ע את דברי הגמ' כפשוטם ושלא כפסק הרמב"ם.
"ומשמע ודאי דהאי זריקה כלאחר יד דקאמר בפניו צריך לזרוק דהא פירושא דמאי דאמר ליה טול וזרוק לבור בפניו הוא ועוד דאי שלא בפניו למה לו לזרקו כלאחר יד יזרקנו להדיא ועוד דאי שלא בפניו מה הועיל בזריקה זו דכיון דגוי לא ידע בה אזיל ומודה דאין לומר שאח"כ יודיענו דאם כן הוה ליה לפרושי אלא ודאי כדאמרן. וכך הם דברי רש"י ולפיכך יש לתמוה על הרמב"ם (ה"ב) ורבינו שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פירשו שצריך לאבדו בפניו:"
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף ה
"אסור לשלוח דורון לעובד כוכבים ביום חגם, אלא אם כן נודע שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדם. וכן עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל, לא יקבלנו ממנו. ואם חושש לאיבה, מקבלו, ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד, כלאחר יד."
וכן כתב הלבוש:
לבוש יורה דעה סימן קמח, ה
"וכן גוי עובד ע"ז ששלח ביום חגו דורון לישראל לא יקבלו ממנו, שהגוי מתהני בו שקבלו ממנו ואזיל ומודה. ואם חושש לאיבה יקבלנו ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד כלאחר יד, שלא ירגיש הגוי שמדעתו השליכו ויהיה לו איבה, ומכל מקום יעשה זה בפניו, שיראה הגוי שאבד ממנו ולא ישמח בקבלתו שהרי רואה שלא נהנה בו."
קבלה מגוי שידוע שאינו עובד ע"ז
בגמרא מבואר שמותר לתת למי שידוע שאינו עובד ע"ז.
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף סה עמוד א
ביאר את החידוש – שאין חוששים שנשתנה רצונו.
"כבר ביארנו בראש המסכת שכל שיש לחוש שאם ימכרנו לגוי ישתמש בו לע"ז או יודה לפניה אסור למכרו לו שלשה ימים לפני אידיהם על הדרכים שבארנו שם מ"מ נתברר לזה המשלח על אותו הגוי שאינו עובד ע"ז ואין עליו חששא מצד שני דברים אלו כלל שולחין לו אף ביום האיד עצמו ואין חוששין שמא נשתנה רצונו:"
ובפוסקים צוין שהיתר זה הוא אף לקבלת מתנה:
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח
"ובמי שמכירין בו שאינו עובד אליל הכל מותר:"
שלחן גבוה אות יז
"וכתב עוד הטור ובגוי שמכירין בו שאינו עובד עבודת אלילים, הכל מותר ע"כ כלומר בין לשלוח בין לקבל, וכן כתב הרמב"ם וכן כתב רבינו בכסף משנה דהכל תלוי אם עובד אם לא עובד."
כאשר אין אפשרות לזרוק לאחר יד
רא"ש (מסכת עבודה זרה פרק א סימן א)
דייק מדברי הגמרא שאם אין אפשרות להמנע מאיבה בלא לקבל את המתנה יקבל את המתנה: (ע"ג זה הוסיף הרא"ש נימוקים נוספים):
"ההוא מינאה דשדר ליה לר' יהודה נשיאה דינרא קיסרינא ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר היכי נעביד נשקליה אזיל ומודי לא נשקליה הויא ליה איבה א"ל ר"ל טול וזרקו לפניו כלאחר יד אלמא אי לא מצי לאישתמוטי דלא ליהוי ליה איבה הוה שקיל אף על גב דאזיל ומודי והכי נמי אמר בפרק אין מעמידין (דף כו א) סבר רב יוסף למימר אולודי בשכר שרי משום איבה וכן להניק בנה של כותית ולהעלות לעובד כוכבים מן הבור ואביי דדחי ליה התם משום שיכול לעשות באותו ענין שלא תהיה לו איבה אבל אי לא הוה אפשר לישמיט בלא איבה אפי' אביי מודה דשרי.[2] וכן תניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בד"א בעובד כוכבים שאין מכירו אבל בעובד כוכבים שהוא מכירו מותר מפני שהוא נראה כמחניף לו. ותניא נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהם שאינו אלא כמחניף להם."
הר"ן כתב כדברי הרא"ש והוסיף על דבריו, שהיתר זה הוא לכתחילה (ועיין לקמן בדברי השלחן גבוה):
הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף א עמוד ב
"והאי מותר ודאי לאו בדיעבד קאמר דמאחר שנשא ונתן מאי מחניף לו איכא אי שרי או אסור אלא ודאי אפילו לכתחלה קאמר דמותר בעובד כוכבים המכירו"
וכן כתב הרמב"ם שהובא לעיל שאם חושש לאיבה יקבלנו וציין ההגהות מיימוניות שמקורו מדברי הגמרא:
הגהות מיימוניות הלכות עבודה זרה פרק ט
"[ד] כרבי יהודה נשיאה דשדר לוה ההוא מינא קרבנות וכו' ע"ש:"
וכן כתבו ראשונים נוספים:
ספר מצוות גדול לאוין סימן מה
"ופירש רבינו שמואל בשם רש"י דוקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפילו אותם יש להתיר במקום שיש לגוי איבה כדמוכח שם (ו, ב) דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודה נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה."
הנאה בעל כרחו
דעת האוסרים בהנאה כשקיבל בעל כרחו
על פי דברי הראשונים המתירים לקבל היכן שאין ברירה יישבו האחרונים את קושיית הבית יוסף על הטור והרמב"ם, שכוונתם במקום שבו אין אפשרות להשתמט.
דרישה יורה דעה סימן קמח ה
"ויש ליישב דמה שכתב רבינו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו רצה לומר שגם להשמט ממנו להשליכו אי אפשר לו אלא הגוי עומד עליו עד שיקבלנו ויהנה ממנו וק"ל:"
ועל פי דבריו יוצא שדברי הרמב"ם שלא להנות נאמרו במקום שבו לא יוכל להשמט מהגוי.
ב"ח יורה דעה סימן קמח
"ולא יהנה בו וכ"כ הרמב"ם רפ"ט דמשמע דכיון שקבלו ממנו משום איבה והגוי קאזיל ומודה הילכך לא יהנה בו קשה דזו מנין להם דדילמא דוקא דכדי דלא להוי אזיל ומודה יהיב לו ריש לקיש עצה שישליכו לבור בפניו כלאחר יד דכיון שרואה שאבד ממנו לא ישמח ולא אזיל ומודה וגם לא יהיה לו איבה כסבור דבאונס נפל מידו אבל היכא דאי אפשר לו לעשות כן וצריך לקבלו משום איבה דהשתא אזיל ומודה מנ"ל שלא יהנה בו וצריך לומר דסבירא ליה דכיון דעל ידי שקבלו לדורון זה ביום אידו מהגוי קאזיל ומודה חשיב כאילו נהנה מעבודה זרה הילכך לא יהנה בו:"
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח, ה
"ויזרקנו בפניו כו' – ז"ל הטור ואם א"א שלא יקבלנו משום איבה יקבלנו ולא יהנה בו עכ"ל וכ"כ הרמב"ם והמחבר אזיל לטעמיה שכתב בב"י שיש לתמוה עליהם למה לא פיר' שצריך לאבדו בפניו (כלאחר יד שלא יבין העובד כוכבים) כדאית' בש"ס אבל לא עמדתי על סוף דעתו שהרי כתב הרא"ש והר"ן והסמ"ג והגה"מ בשם סה"ת אש"ס הנ"ל דהיכא דלא מצי לאשתמוטי דלא להוי ליה איבה שקיל ליה ובש"ס מיירי היכא דאפשר לאבדו בפניו וליכא איבה כגון שיזרקנו לבור כלאחר יד כאילו נפל ממנו שלא מדעת כדאיתא בש"ס וק"ל:"
דרכי תשובה סימן קמח
" (יב) ישמח עמהם. עי' בס' רוח חיים אות ב' שכ' בראובן שהיה רופא לגוים בשכר והלך לרפאותו ויהיה ביום אידו שהוא יום שנולד האותו איש ונתן לו הגוי במתנה פירות ויש לחוש שמא הוא מתקרובת ע"ז אם מותר לאוכלן או לא והשיב דלפי מ"ש הטוהמ"ח כאן דמותר לשמח עמהם משום איבה ה"נ מותר ליקח את הפירות משום איבה ע"כ יקחם וימסרם לגוים אחרים ולא יהנה מהם וכן משמע בש"ס ע"ז וכו' עיי"ש:"
וכן בנקודות הכסף דחה תירוץ הט"ז:
"דבריו דחוקים בישוב דברי הטור והרמב"ם והנכון כמו שכתבתי בש"ך ס"ק ה' ע"ש"
לשיטת הש"ך ודעימיה זו יש לדון מה הדין במי שעשה משא ומתן ולא מתנה.
שלחן גבוה (יז)
"והרן ז"ל סיים וז"ל והאי מותר ודאי לא בדיעבד קאמר דמאחר שנשא ונתן מאי מחניף איכא, אי שרי או אסיר אלא ודאי דאפילו לכתחילה קאמר בגוי המכירו. עד כאן דבריו. כלומר לקבלו הימנו ולא להינות ממנו.[3] והשתא דאתית להכי קושית רבינו בבית יוסף על הרמב"ם והטור הנ"ל אזיל לה דהם ז"ל בהכי איירו שאין ישראל יכול לישמיט ממנו אם לא יהיה לו איבה בראותו שמשליכו לבור או לאבדון אפילו הוא כלאחר יד לכך כתבו שמקבלו ולא יהנה ממנו."
מאידך:
שיירי כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן קמח
"כתוב בשה"ג: כתב הרא"ם על מלתא דשמואל דאמר בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד, האי איסורא דאזיל ומודה שרו רבנן משום איבה, כדאמרינן לא אשקליה איכא איבה אלמא במקום איבה שרי, ועל זה סמכו לישא וליתן עמהם ביום אידם, והירא את דבר ה' יניח נשמתו בארץ חיים. ע"כ. ועל זה ק"ל, נהי שהותר לקבל משום איבה אך מה שקבל אסור, כדאמרינן טול אותו וזרקיהו לבור כלאחר יד ובענין אחר לא הותר. ושמא ס"ל דאם נשא ונתן מותר, ומה שעשה ר"י שזרקו לבור מידת חסידות עשה, וצ"ע. והתוס' הקשו קושיא זו באופן אחר, דשמא לאו משום איבה לשתרי אלא היה נוטל עצה כיצד יעשה שלא יהיה איבה. ומה שתירץ בעל שה"ג דשמא אם נשא ונתן מותר, הוא מכוון למ"ש בשם ט"ז, דכל שנטלו משום איבה יכול ליהנות בו, שלא כדברי הב"ח שכתב שאינו יכול ליהנות בו, כפשט דברי הרמב"ם ז"ל, ורבינו בעה"ט ז"ל.
ול"נ לתרץ, דאפילו למ"ד שלא יהנה בו היינו בדורון שבא לו בחנם אבל במשא ומתן אין לומר כן, דכיון דהותר משום איבה לא שייך לומר לא יהנה בו, דליכא, דמה שהרויח עמו לא יהנה בו, דבדורון שהוא מנכסי הגוי איכא למימר לא יהנה בו אבל במשא ומתן לא שייך לומר כן. ועל תירוץ שה"ג קשה לי, דהא לא איפליגו ר"י ור"ל אם נשא ונתן אם מותר או אסור אלא דוקא בימים שלפני אידיהן, אבל ביום אידם לכ"ע אסור כדמוכח בגמרא, דאמרי ר' יוחנן לר"ל אידיהן של גוים נשא ונתן אסורים, מאי לאו לפני אידיהן, לא אידיהן דוקא. וי"ל, דס"ל לשה"ג דלא אפליגו ר"י ור"ל אלא בארץ ישראל דאסור לפני אידיהן, אבל בגולה דאינו אסור אלא יום אידם בלבד אם נשא ונתן מותר. אי נמי, מ"ש שה"ג נשא ונתן מותר לשון מושאל הוא, כלומר דס"ל להרא"ם דרב יאודה נשיאה היה יכול ליהנות מאותו דינר בדיעבד, וראשון עיקר."
דעת המתירים בהנאה
הט"ז הסכים להלכה שכאשר אין אפשרות להשתמט מן הגוי מותר לקבל ממנו אע"פ שילך ויודה, אלא שלדעתו מותר גם להנות מן המתנה. יחד עם זאת הוא ביאר את כוונת הרמב"ם שיקבל מהגוי באופן שהגוי יראה שהדבר לא נח לו.
ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף ה
"ונ"ל דהאי בפניו קאי אדבתריה ורצה לומר שמראה בפניו שלא יהנה בו דהיינו שמראה לו פנים זועפות בשעת קבלת הדורון שנראה ממנה שלא נהנה בזה ומקבלנו מפני היראה וכמ"ש בסעיף ט' שיאמר לו בשפה רפה כו' וזה תקנה כללית בכל מקום דאילו מה שנזכר בגמרא שישליכנו לבור לא היה שייך אלא בעומד אצל הבור אבל אם ילך לבור ודאי ירגיש העובד כוכבים כוונתו וכן יש לפרש דברי הטור שכתב יקבלנו ולא יהנה בו פירוש שהעובד כוכבים לא תהיה הנאה לו במה שיקבל הישראל כל שאפשר לעשות בפניו כזה ואינו שמח והשתא ניחא הלשון דאמר הטור לא יהנה בו דאי קאי אישראל היה לו לומר לא יהנה ממנו אלא ודאי דעל העובד כוכבים קאי שלא יהנה בו בדורון שמקבל הישראל ובזה מתורץ תמיהת ב"י על הרמב"ם וטור למה לא זכרו כמ"ש בגמרא אבל נראה דאם א"א לעשות בפני העובד כוכבים שיאבדנו מותר לקבלו וליהנות ממנו וראיה ממ"ש הרא"ש בזה וז"ל אלמא אי ליכא לאישתמוטי דלא להוי איבה הוה שקיל אף על גב דאזיל ומודה והכי אמרינן בפרק א"מ דרב יוסף שרי לאולודי בשכר משום איבה וכן להעלות עובד כוכבים מן הבור כו' עכ"ל. והא קא מדמה להנך דגם שם יש חשש שאזיל ומודה לעבודת כוכבים כשיצא מן הבור כדאיתא סי' קכ"ד בעלה חי וכו' ואפ"ה שרי השכר וא"ל מנא ליה להרא"ש לפרש כן דלמא אי לא מצי לאשתמוטי לא יקבל כלל י"ל דדייק מדאמר טול וזרוק אותו כלאחר יד ולא אמר אם תוכל לזרקו בפניו טול ואם לאו לא תטול אלא ודאי דעכ"פ יטול אלא דאם אפשר אחר כך לזרקו בפניו תעשה כן וכן הוא בס"ס זה בטור שכתב היתר לדידן לישא וליתן עמהם משום איבה ולא אמרינן דיהיה אסור ליהנות ממנה אלא כדפי' כן נראה לע"ד ברור ולא כמו שהבין [מו"ח] דברי הטור דבכל גוונוי אסור בהנאה אחר כך:"
שלחן גבוה
כתב בשם בית דוד שדווקא כשמקבל מכומר האדוק אין ליהנות, אבל מסתם נכרי מותר:
"א*] כתב מורי הרב בב"ד סימן ע"ו בהלכות אלו וז"ל מעשה שראש הכומרים שלח דורון של ביצים לישראל שכנו הקרוב אל ביתו ביום שבת קודש שהוא יום שלפני ליהנות אידו בח"ל. לכאורה נראה דשרי מהדורון מג טעמים א משום דאם לא יקבלנו איכא למיחש לאיבה ואף על גב דאמרינן בגמ בע"ז דאיכא למיחש לאיבה יזרקנו כלאחר יד כבר כתב הרא"ש ריש פרק קמא דע"ז דאי לא אפשר למזריקיה כלאחר יד יקבלנו משום איבה, והכא לא אפשר לזרוק הביצים ולשברם בשבת. ב מפני שהיה יום אחד לפני אידו, ובח"ל אינו אסור אלא ביום איד עצמו כמבואר בטור הביאו רש"י י"ד סימן קמ"ח."
דרכ"ת קמח, ו:
"(ו) ששלח ביום חגו דורון לישראל. עי' בס' בית דוד הספרדי חלק יו"ד סי' ע"ו מעשה בראש הכומרים ששלח דורון של ביצים לישראל שכנו הקרוב אל ביתו ביום ש"ק שהוא יום שלפני אידו בח"ל וכ' דלכאורה נראה להתירו מג' טעמים א' דאם לא יקבלנו איכא למיחוש לאיבה ואע"ג דקיי"ל דגם היכא דאיכא למיחוש לאיבה יזרקנה כלאחר יד הרי כבר כתב הרא"ש דאם לא אפשר למזרקי' כלאחר יד יקבלנו וגם הכא אי אפשר למזרקי' להביצים ולשברם משום שבת. ב' משום שהוא יום שלפני אידו דאין אסור בחוץ לארץ אלא ביום אידם. ג' משום דקיי"ל דנכרים בזה"ז אינם בקיאים בטוב ע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף דבריו מצדד להחמיר כיון דהשולח היה ראש הכומרים שיודע בטוב ע"ז ואדוק בה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ז מחודש א' שהביאו וכ' דנראה מדבריו דדוקא בנדון דידיה כיון שהעובדא הוה בראש הכומרים שיודע בטוב ע"ז ואדוק בה יותר משאר נכרים אבל בסתם עכו"ם עובד ע"ז שאינו אדוק ביותר ואינו יודע בטוב ע"ז מותר לקבל ממנו וליהנות ממנו אפילו ביום אידם עיי"ש:"
הסוברים שאיסור הנאה הוא רק באדם חשוב
רוב הראשונים והפוסקים שלא חילקו בין אדם חשוב לאדם שאינו חשוב.
שיטה אחרת יש בריטב"א ובשלטי הגיבורים לפיה דין השלכה ואיבוד המתנה היא דווקא באדם חשוב.
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
"טול וזורקו לבור בפניו. פירוש דאע"ג דשרי משום איבה כדאמרן, גברא רבה כי האי מבעי ליה לתקוני ביה כל מאי דאפשר."
וכן הסביר שלטי הגבורים:
שלטי הגבורים (א,ב מדפי הרי"ף) בדעת היראים
"כתב הרא"ם על מלתא דשמואל דאמר בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד, האי איסורא דאזיל ומודה שרו רבנן משום איבה, כדאמרינן לא אשקליה איכא איבה אלמא במקום איבה שרי, ועל זה סמכו לישא וליתן עמהם ביום אידם, והירא את דבר ה' יניח נשמתו בארץ חיים. ע"כ. ועל זה ק"ל, נהי שהותר לקבל משום איבה אך מה שקבל אסור, כדאמרינן טול אותו וזרקיהו לבור כלאחר יד ובענין אחר לא הותר. ושמא ס"ל דאם נשא ונתן מותר, ומה שעשה ר"י שזרקו לבור מידת חסידות עשה, וצ"ע."
שיטה שלישית היא שיטת המאירי:
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
כל איסור קבלת הדורון הוא לאדם חשוב.
"כשם שהמשא ומתן אסור כך אסור לאדם חשוב לקבל דורון הימנו[4] בימים אלו מתוך שהוא נהנה על שקבלה הולך ומודה ואם יש לחוש לאיבה מקבלה ומ"מ כל צד שאפשר לו לעשות שלא יודה יעשה ובלבד שיהא שומר עצמו מן האיבה ואף בשאר משא ומתן הרבה מסכימין להקל בכל שיש בו חשש איבה מכח שמועה זו ואיני רואה כן בכל שיש לחוש שישתמש בו לע"ז ולא הותר לדעתי משום איבה אלא כל שאין בו אלא חשש הודאה:"
כאמור, רוב ככל הפוסקים סתמו להלכה כשיטה הראשונה. אך בבית אהרן ה' עמ' עט' כתב שאע"פ שרוב הפוסקים סתמו שלא כדברי המאיר יומ"מ מסתבר כדבריו:
בית אהרן ה' עמ' עט
"ומדברי המאירי מבואר דאיסור לקבל דורון ביום אידם הוא לאדם חשוב דוקא ולא לשאר בנ"א, וברמב"ם הל' עכו"ם (פ"ט ה"ב) ובטוש"ע יו"ד (סימן קמ"ח ס"ה) וש"פ לא חילקו בזה כאשר יבואר לפנינו לקמן. אבל מסתברא כדברי המאירי דל"ש איסור זה רק באדם חשוב דכיון דהטעם הוא דהולך ומודה לע"ז על שקבלה הימנו א"כ ל"ש זה רק באדם חשוב שהוא נהנה על שקבלה ממנו ולא בשאר בנ"א וכיו"ב מצינו בקידושין (ז' ע"א) לענין 'הילך מנה ואקדש אני לך' דמקודשת באדם חשוב דבההיא הנאה דקמקבל מינה גמרא ומקניא ליה נפשה עי"ש."
בימינו
תרומת הדשן סימן קצה
כתב שמשום איבה מותר לתת מתנות ביום אידם, אך אם אפשר יקדים ליום הקודם (אמנם אי אפשר לדחות זאת כי הגויים לא יתפייסו בכך).
"שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה, יש חשש זהירות בדבר או לאו?
תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו. וכן העתיק אחד מן הגדולים מדרשות הר"ח א"ז, שיש ליזהר בזה בקלנ"ד ופנקי"ש שלהם שלא ישלחו ממש באותו יום. אמנם כמדומה לי שעכשיו מקפידין הם ביום שלאחריו. דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני דקלנ"ד, היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה, כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור. ולכך ביום שלאחרי כן מאי דהוי הוי, אבל ביום שלפניו כשמעריב היום קצת מתקבל להם. ולכך נראה מי שרגיל לשלוח ביום שלפניו ואירע שחל בשבת שלא יוכל לשלוח בו, נראה דא"צ ליזהר מלשלוח ביום עצמו, דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והרגיל כבר. ואשכחן פ"ק דע"ז /דף ו' ע"ב/ דר' יהודה לא חייש לאזיל ומודה משום איבה. וכ"ש בזמן הזה דלא שכיחי כולי האי דאזלי ומודו. ואף דכתבינין /דכתבינן/ לעיל דעיקר כוונתם למסימין מילתא ולא בשביל יראתם ביום הזה, ואפילו אי לא הוי להו יום אד כל עיקר הוה מסמנא להו מילתא משום התחלת שנתם."
וציין לדבריו בבית יוסף בבדק הבית:
בית יוסף יורה דעה סימן קמח
"[בדק הבית] ובתרומת הדשן כתב בסימן קצ"ה לענין לשלוח דורון בזמן הזה ביום שלפני אידם או ביום שלאחריו [עד כאן]:"
ונפסק ברמ"א:
רמ"א יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמח סעיף יב
"יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים. הגה: ואפילו נותנים המעות לכהנים, אין עושין מהם תקרובת או נוי עבודת כוכבים, אלא הכהנים אוכלים ושותים בו; ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם, ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם, ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור). ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר. (ב"י בשם הר"ן) וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא, אם אפשר לו ישלח לו מבערב; ואם לא, ישלח לו בחג עצמו (ת"ה סימן קצ"ה)."
לבוש קמח, יב
כתב שלכתחילה יש לשלוח את המתנות יום קודם.
"יש אומרים שאין כל הדברים האלו הנאמרים בסימן זה אמורים אלא בזמניהם שהיו הגוים אדוקים בע"ז והיו יודעים בטיב ע"ז לעובדה, אבל גוים שבזמן הזה לאו עובדי ע"ז הם ואינם יודעים בטיב ע"ז, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם אפילו ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים מותרים, ואפילו נותנין המעות לכהנים מותר, שאין עושין מהן תקרובות לע"ז או נוי לע"ז אלא הכהנים עצמם אוכלים ושותים בו. ועוד דאית בזה משום איבה אם נפריש עצמינו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם, ועיקר פרנסתינו מהם שאנו נושאים ונותנים עמהם כל ימות השנה, ואם היינו פורשין מהם ביום אידם היה לנו איבה גדולה מהם עד שלא היינו יכולין לעמוד. לפיכך אם נכנס לעיר ביום חגם ומצאן שמחים שמח עמהם, שאינו אלא כמחניף להם שלא יטילו עליו איבה, ומכל מקום בעל נפש ירחיק עצמו מלשמוח עמהן אם יוכל לעשות שלא יהא לו איבה בדבר. וכן אם שולח דורון לגוי בזמן הזה ביום חגם שאחר ניטל שקורין לו בל"א נייאר יאר רצה לומר שנה חדשה, והם יקחו להם לסימן טוב כשישלחו לו דורון ביום זה ושמחים בו, אם אפשר לו לישראל לשלוח הדורון מבערב קודם שתתחיל חגם והשנה החדשה, יעשה כי יהיה בטל סימנו, מכל מקום אם אי אפשר לשלוח לו מבערב ישלח לו בחגא משום איבה."
פוסקי דורנו
צידה לדרך: עח ד
כתב להמנע ממשלוח ומקבלת מתנות. ויש בדבריו חידושים הן בלשון החומרה 'יש להמנע', הן בכך שלגבי נתינת מתנות כתב לעשותה קודם החג בהזדמנות קרובה ובאמירה מפורשת שהמתנה לקראת זה. ולגבי קבלה אסר אף הנאה ממתנות שמחלקות החנויות.
"3. מנהג הגויים הוא לשלוח מתנות איש לרעהו לכבוד חג המולד. יש להימנע מלשלוח מתנות כשניכר שהדבר נעשה לכבוד יום אידם. כמו כן יש להימנע מלקבל מתנות באותו אופן.[27]
- במקום שיש חשש לאיבה – עצה טובה לשלוח מתנה לנכרי בהזדמנות קרובה אחרת, כגון: חנוכה, יום הולדת, חג המדינה וכדו', ולציין במפורש שהמתנה נשלחת לכבוד אותו אירוע (חנוכה, יום הולדת וכדו').
- יש להימנע מלקבל מתנות המחולקות לילדים בבתי מסחר לכבוד יום חגם, גם אם בשל כך יהיה צורך להימנע מלהיכנס לחנות. עצה טובה היא שבימים אלו ילכו ההורים לחנויות בלא ליווי הילדים."
אור לגויים (יא, א)
"ובזמן הזה מותר למכור ולקנות ללוות ולהלוות לעובדי עבודה זרה ביום חגם וכן מותר לשלוח להם מתנה וכן לקבל מהם מתנה ביום חגם"
הגיוני הפרשה, שמות עמ' רפ
"ושמעתי מידידי הגאון ר' גרשון בס שליט"א בשם הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ"ל שאמר בענינים אלו, שיש להקפיד ביום אידיהם עצמם אפילו בחוצה לארץ אם אפשר ובפרט בימים כהעשרים וחמש של דצמבאר."
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק א
"חד דוקינר אוקיר לר' יודן נשייא חד דיסקי' מלא דינרין נסב חד מינהון ושלח ליה שארא. שאל לרשב"ל אמר יוליך הנייה לים המלך. הרי במכירו הרי לשעבר ור"ל אמר יוליך הנאה לים המלח…מאי כדון ר"ג אדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו אבל ר' יודן נשייא אדם גדול היה וביקש ר"ל לגדור הדבר."
פני משה מסכת עבודה זרה פרק א
"חד דוקינר. קסדור אחד כיבד לר' יודן נשיאה ביום אידו תיבה אחת מלאה דינרין וקיבל ממנו אחד ושלח לו השאר בחזרה:
שאל לר"ל. בשביל דינר אחד שקיבל ממנו והורה לו שיוליך הנאה לים המלח:
ופריך הרי במכירו. הוה עובדא עוד הרי לשעבר דבדיעבד שכבר קבל הוה ואמאי אמר לו ר"ל יוליך הנאה לים המלח?"
הרב רבינוביץ' מדגיש שהרמב"ם מצריך שני תנאים בנתינת וקבלת מתנה שהגוי לא עובד אותה וגם לא מודה בה:
יד פשוטה ע"ז ט, ב
"עד שיודע לו וכו׳ – לכאורה צריך ביאור למה כתב רבינו שתים – א) אינו עובד עבודה זרה, ב) ואינו מודה בה. (וכך גם לעיל.) ושמא יש לומר כך. ביום אידם יש עובדים לאליל, כגון הכומרים והאדוקים, ובנוסף על כך שמחין ואוכלין ושותין (כלקמן בהלכה ה), וישנם אחרים שמשתתפין בשמחה אבל אינם עובדין בפועל. היה עולה על הדעת שהגוי הזה שאינו עובד ומקריב לאליל, אף על פי שהוא שמח ואוכל ושותה – מותר לשלוח לו ולקבל ממנו. לפיכך משמיענו כי כל שמודה בעבודה זרה אפילו ידענו בו שאינו מן העובדים בפועל, מכל מקום גם זה נחשב יום אידו, ואסור. מעתה זכינו גם להבין למה שינה רבינו את סדר הדברים: גבי שולח מתנה לגוי, הקדים שאינו מודה לאינו עובדה; אבל גבי מקבל ממנו סדרם להפך. הלא דבר הוא.
ברם גבי מקבל צריך להוודע לא רק שאינו עובדה לעבודה זרה, אלא שאינו מודה בה, והרי לא זו אף זו מלמדנו. אבל לגבי שולח מתנה לגוי, היה עולה על הדעת, שמותר כל שידענו בו שהוא אינו מודה בעבודה זרה, אע״פ שיתכן שמשום סיבות שונות הוא מראה עצמו כאילו עובדה, כמו שמצינו בנעמן שהוכרח לעבדה לפנים (מלכים ב ה, יח). לפיכך משמיענו שלא יספיק שידענו בו שאינו מאמין בה, אלא צריך גם שלא יעבדה, שהרי אם ישלח לו היום מתנה והוא הולך ועובד נראה כאילו הישראל מסייע לו לעבוד."
אבני דרך יד קנב, קנו
"נשאלתי מלונדון מאיש עסקים יהודי שקיבל מעורך דין גוי מתנה זר פרחים לכבוד חג המולד האם מותר להשתמש בפרחים אלו ולהניחם על שלחן שבת או שאין ראוי לעשות הכי…[5]
וממילא אם יודע בוודאות שאין הגוי מאמין ביראתו והמתנה נובעת מנימוס וכל חגיגתו את חג המולד הינה כחג אזרחי ותו לא, נראה שיש מקום להתיר ולקבל את זר הפרחים. וכן מצינו שפסק השלחן ערוך (יורה דעה קמח יב) יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים.[6]
וכבר כתב הרמ"א קמח יב וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שמיני שאחר ניט"ל שקורין ניי"א יא"ר שיש להם סימן אם אפשר לו ישלח מבערב ואם לא ישלח לו בחג עצמו" אלא שסיים הרמ"א "ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר" וממילא נראה שאף שמעיקר הדין יש מקום ולהקל לקבל ממנו את הפרחים אין ראוי ומכובד שיעטר את שולחן השבת בפרחים שנתנם גוי לכבוד זכרון יום אידו….
ומזה יש ללמוד לנדון דידן כי הגם שזה ששלח לו את הפרחים אינו עובד ע"ז ולא שלח לו מפאת ע"ז, אלא רק מפני שיש להם חג ביום זה. הנה עצם מה שעשו להם חג ביום זה הוא מחמת חילול ה' שהקימו להם דת מכח הע"ז וחילול ה' שדיברו סרה על ה', וביום זה הם מציינים לזכר את כל החילול ה' הנורא ההוא שהיה בהקמת כת הנוצרים, א"כ איך אפשר ליהודי להתענג וליהנות מפרחים שנשלחו לו ביום חגם זאת ועוד אחרת, כי בהיות שהפרחים גורמים שמחה לאדם יש בזה איסור כדאיתא במסכת יבמות (סג, ב) שגורם חיטוטי שכבי על ידי ששמחים ביום אידם שנאמר (שמואל א, יב) "'והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם', אמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר מתים מתחטטין ע"ש" ולכן לענין דינא משום איבה לאחר שיצא הגוי ישליך הפרחים לאשפה כדי שלא לשמוח ביום אידם ולא ליהנות מחילול ה' ח"ו, דאע"פ שבשו"ע כתב שצריך לזרוק זה בפניו כדי שלא ישמח שהיהודי קיבל ממנו הנה השו"ע דיבר על עובד כוכבים ששלח, דכיון דאזיל ומודה בזה לע"ז שלו אסור שיחשוב שקיבל ממנו. אבל בסתם גוים שבחו"ל שאינם יודעים לעבוד ע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם לעשות חג ביום זה ואין חשש שילך ויודה לע"ז שהיהודי קבל ממנו דורון הלכך כדי שלא יהיה איבה יש לזרוק את הפרחים לאשפה בפניו.
העולה לדינא: אם העורך דין הגוי אינו מתארח בבית היהודי, ראוי שלא ליהנות מהפרחים (וכ"ש בשלחן שבת קודש) אלא להחמיר ולזורקם. אך אם האורח הגוי מתארח אצל היהודי ומצפה לראות את הפרחים על השולחן, אזי אפשר להניחם בזמן ביקורו."
ומביא שם את דברי הרב רחמים שעיו (מח"ס מחקרי ארץ) שהסכים שאף שאסור מן הדין יש כאן חילול השם:
"והכי כתב לי דיש להחמיר ידידי הרה"ג משה רחמים שעיו (מח"ס שו"ת מחקרי ארץ) וזו לשונו:
נראה דגם למאי דקאמר במסכת חולין (יג, ב) נכרים שבחוץ לארץ לאו עובדי כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם, וא"כ הכא נמי בנדון דידן מה ששלח את הפרחים הוא בשביל תחילת השנה האזרחית ולא בשביל עבודת כוכבים, וא"כ מדינא אין לאסור. מ"מ נראה דאין נכון להשתמש בזה. ואף שאן זה דומה לדבר מאוס שאסור להשתמש בו לבית הכנסת או לדבר מצוה וכיוצא, דהתם דוקא לדבר מצוה ובית הכנסת משום הקריבהו נא לפחתך, אבל לדבר חולין מותר ליהנות מדבר מאוס. מכל מקום בנדון דידן יש לאסור ליהנות מזה גם לדבר חולין, דלא גרע ממה שכתב החזון איש (הלכות שבת לח אות ד) לגבי שימוש בחשמל שנוצר בשבת על ידי ישראל שאינו שומר שבת, דאף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין אסור להשתמש בו מפני שיש בשימושו איסור חילול ה' שאינו חס לכבוד שמים, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת.
ומזה יש ללמוד לנדון דידן כי הגם שזה ששלח לו את הפרחים אינו עובד ע"ז ולא שלח לו מפאת ע"ז, אלא רק מפני שיש להם חג ביום זה. הנה עצם מה שעשו להם חג ביום זה הוא מחמת חילול ה' שהקימו להם דת מכח הע"ז וחילול ה' שדיברו סרה על ה', וביום זה הם מציינים לזכר את כל החילול ה' הנורא ההוא שהיה בהקמת כת הנוצרים, א"כ איך אפשר ליהודי להתענג וליהנות מפרחים שנשלחו לו ביום חגם.
זאת ועוד אחרת, כי בהיות שהפרחים גורמים שמחה לאדם יש בזה איסור, כדאיתא במסכת יבמות (סג, ב) שגורם חיטוטי שכבי על ידי ששמחים ביום אידם, שנאמר (שמואל א יב) והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם, אמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים מתחטטין, ע"ש." ולכן לענין דינא משום איבה לאחר שיצא הגוי ישליך הפרחים לאשפה כדי שלא לשמוח ביום אידם ולא ליהנות מחילול ה' ח"ו."
מאידך לאורך ההערות שם הוא מביא את דברי הארחותיך למדני, החולק ומתיר להלכה להנות מהפרחים במקרה כזה. לדבריו כל דין החומרה לכתחילה נאמר כששמח עם הגויים ולא כשרק קיבל מתנה:
"והעיר על פסקה זו בעל שו"ת ארחותיך למדני בהאי לישנא: יש להעיר, דבשלמא שיש לבעל נפש להרחיק מלשמוח עמהם, וזה כמ"ש הר"ן בפ"ק דע"ז ד"ה דינרא בשם הרמב"ן, אבל י"ל שזה כשהוא עושה מעשה שמחה בקום עשה, וכמ"ש הירושלמי בפ"ק הל"א: "תני נכנס לעיר ומצאן שמחין, שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן". ופירש הפני משה: שמצאן שמחין, ולא משום יום אידן הוא שמח:. וי"ל שהטעם שבעל נפש צריך להחמיר אף שהוא עצמו אינו מאמין בע"ז, הוא מפני שזה כעין מ"ש במשנה שביעית (ה, ט) "שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה" שהוא עושה מעשה או דיבור להחזיק את השמחה. אולם אם הוא קיקבל איזה דורון מהם בשב ואל תעשה ואינו מחזיק אותם כלל, אז י"ל שאף בעל נפש אי"צ להחמיר. וכן הוא בנ"ד לגבי קבלת הפרחים הוא אינו 'משמח עמהם' אלא רק קיבל דורון, ותו לא."
עוד הוסיף בעל ארחותיך למדני והוכיח שאיננו חוששים לסברה שבכך שמקורם של הימים האלו הוא משום ע"ז יש חילול השם בהנאה מהם:
"ויש להעיר, והלא כתוב בחולין (יג, ב): "דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, נכרים שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן". ומטעם זה הקלו בכמה דיני ע"ז בחו"ל ולא אמרינן "כיון שמקורו בטומאת ע"ז שלהם, נראה כחילול השם להנות ולהשתמש" בהם. ולכן כשכתב הר"ן הנ"ל "וכתוב בספר תרומה בשם רש"י ז"ל דעכשיו מותר לשאת ולתת עמהם אפילו ביום אידם דקים לן בגוויהו דבזמן הזה לא אדיקי כולי האי ולא אזלו ומודו", לא אמרינן כיון שמקור אידם בטומאת ע"ז שלהם, שיש חילול השם לשאת ולתת עמהם וכן י"ל לגבי קבלת דורון מהם. [לכאורה יש לחלק שכן המשא ומתן הרגיל איננו תוצאה של יום אידם, גם אלמלא היה יום אידם היה מסחר. משא"כ במתנה שאלמלא אותו יום איד לא הייתה באה לעולם. א.ש.]"
ועוד הוכיח שאין איסור שתבוא ליהודי הנאה, ואפילו של מצוה מדבר שיסודו בע"ז:
"ויש להשיב שכתב מרן (או"ח יא, ח) 'המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נתשנה' והלא י"ל שעכ"פ 'כיון שמקורו בטומאת ע"ז שלהם נראה כחילול השם להנות ולהשתמש בפשתן אלו'…ואה"נ דבעינן 'נשתנה' לגבי פשתן ואין 'נשתנה' בפרחים בנד"ד, מ"מ זה רק מפני שמעיקרא הפשתן נעבד ולכן בעינן נשתנה, אבל בפרחים הם לא נעבדו כלל, ולכן כמו שאין לחוש לחילול השם לגבי ציצית, ה"ה שאין לחוש לחילול השם בפרחים אלו."
ולמסקנה כתב בעל הארחותיך למדני בהערות שם להתיר והסביר שלא שייך בפרחים אלו דין 'מיאוס' ועוד שמתנות הנוצרים בימים אלו אינם דרך עבודת אלילים אלא הרביית אהבה ואחווה:
"וכן לגבי המעילים של כהניהם הנ"ל (שו"ע יו"ד קלט יג) הם היו משתמשים בהם בשעת עבודתם בכנסיה שלהם, ולכן שייך לומר בהם שיש בהם מיאוס, אבל הפרחים בנד"ד, שלא היו מעולם בכניסה ודאי שהם אינם בכלל מיאוס.
ובדרך כלל יש לומר שהמתנות שהנוצרים משלחים זה לזה ביום חג המולד הם דומים (להבדיל) למשלוח מנות בפורים, שמשלוח מנות בפורים הם אינם בכלל עבודת היהודים בבית הכנסת, אלא אחד שולח מתנה לחבירו .. ה"ה בנוצרים שכוונתם לכך ואין המתנות שלהם מטעם עבודת ע"ז שלהם. ועוד י"ל שבמדינת אנגליה הנוצרים שמאמינים בדתם הם המיעוט ורוב הנוצרים שם הם חילונים ודומים לחילונים בארץ ישראל שאינם מאמינים בתורת ה'. וכמו שהחילונים בארץ ישראל עדיין נהנים מיום שבת אף שהם לא מאמינים בתורת ה' ובקדושת שבת, והוא רק יום חופש להם, ואם אחד מוזמן לארוחה לחבירו הוא עדיין מביא לו מתנה בתורת חיבה ואהבה, כמו כן הנוצרים החילונים הם נוהגים לשלול מתנה זה לזה בחג המולד בתורת חיבה ואהבה, אבל אין כוונתם לדתם או לקיים איזו 'מצווה' שלהם. אלא חג המולד הוא רק יום חופש ואמתלא לחגוג."
אור יצחק עבאדי א, יו"ד כד
התיר להנות ממתנה שקיבל בלילה שהוא ערב חגו.
"שאלה: באחד שקיבל מתנה מגוי בלילה שהוא ערב חגם האם מותר להנות מזה?
תשובה: עי ביו"ד סי קמ"ח סעי י"ב וז"ל יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים ע"כ וכן הוא הדין בזמנינו ובפרט שהוא מילתא דרבנן"
דברי שלום (קרויז) ג, רלז
נשאל לגבי יהודי שמקבל מהעבודה מתנה לכבוד חגי הנכרים, שיק שרשום עליו שזה לכבוד החג.
ופוסק שמותר לקבל כי לא נותנים ביום האיד אלא לפני, וכל שכן בימינו שמותר לשאת ולתת עמהם משום שאינם בקיאים בע"ז, ואם כן גם מותר לקבל מהם מתנה. וגם מה שכתוב שם האיד על השיק לא גורע, כי זה ניתן לפני האיד ואין חשש 'אזיל ומודה', והוסיף שאם על השיק רשום שם האיד ייתכן וירצה להוציאו על עסקי חולין ולא אכילה ושתיה, אבל אם לא, אפילו מידת חסידות אין.
"עיקר השאלה כפי אשר המנהג פה דלכב' החגא של עכו"ם שולחים מתנות זל"ז וגם להעובדים אצל אחרים. ועתה קבלת המחאה הנקרא טשעק ויש עליו חותם שם חגא שלהם, וכן כמ"פ ששולחים ואומרים שזה לכבוד השנה החדשה שלהם, האם יש איזה חשש לקחת המתנה מהם וכן אם יש לחלק אם המתנה הוא הטשעק ויש עליו שם האי"ד החגא שלהם, אבל בלא שם אין שום חשש או אין חילוק דשרי בכל אופן לקבל, או יש חשש בכל אופן לקחת מהם מתנות לכבוד החגא שלהם עכתו"ד.
…
וכאן נותנים המתנות קודם אידם כי ביום אידם ממש סוגרים מקום העבודה וא"כ גם בימיהם לא היה חשש לקבל מתנות מהם. וכ"ש בימים שמסיק הרמ"א שם בסימן קמ"ח סי"ב דבזמן הזה מותר לשאת ולתת עמהם אפילו ביום חגם עיי"ש, והיינו משום דנכרים בימינו אינם בקיאים בע"ז אלא מנהג אבותיהם בידיהם, וא"כ הה"ד לקבל מהם מתנה יש לומר דשרי בימינו אפילו ביום אידם וכ"ש לפני אידיהם…
ומה שחשש משום שיש שם האיד שלהם נרשם על הנייר המחאה ר"ל הטשעק נראה לי דאין זה כלום, דעיקר החשש בשמא ילך ויודה לע"ז וזה דווקא אם מקבל המתנה ביום האיד כנ"ל, אבל קודם האיד אין איסור כלל כמובן אף שנרשם על המעות שם האיד מ"מ כיון דאינו מקבלו ביום האיד גופא אין חשש אפילו בשנים קדמוניות…
ומה ששאל אם יש בזה איזה מדת חסידות שיוציא המתנות האלו על הוצאות לעקטעריק וכו' רק לא לדבר אכילה…
יוכל להחמיר על עצמו ולתת טשעק כזה על הוצאות חול ולא על אכילה ושתיה אבל אם מקבל סתם מתנה או טשעק בלי חתימת שם אידם בודאי אין כאן מקום להחמיר לענ"ד דמה שנותנים מתנות להעובדים זה אינו בגדר צדקה ומתנת חנם דזה הוה כמו חוב דכן הוא המנהג שנותנים להעובדים ואינו נכלל בדין שלא לקבל צדקה מעכו"ם דזה כמעט כמו חיוב ליתן להעובדים ואפשר דלפי"ז אינו בכלל דין הנ"ל שלא לקבל מתנות מעכו"ם בימי איד"ם ודו"ק"
פוסקים נוספים
חבל נחלתו כ, לה
עסק באותה שאלה עצמה וכתב שאף שנראה שמן הדין מותר להנות מן המתנה, אין זה ראוי להנות ממנה בשבת על שולחנו, אם אין איבה, ובפרט בימינו שסכנת האיבה קלושה יותר. (לעומת זאת אילו היה כאן כסף שההנאה אינה ב'עין' או שהמתנה הייתה מונחת במקום לא אישי כגון המשרד, היה מתיר):
"…ונלענ"ד בימינו, שאין אימת עכו"ם עלינו, אפילו אם אינם אדוקים לע"ז ונוהגים לתת מתנות מזה לזה בימי אידיהם, לא משום הודאה לעכו"ם, אלא סתם כדרכי שלום ומנהג אבותיהם בידיהם, בכ"ז מן הראוי שלא להזדקק למתנתם הזאת, ולא להניחה על שולחן שבת.
נלענ"ד, שאם היתה מתנת מעות כיון שיחליפם ויקנה בהם משהו שצריך לעצמו, בימינו, שרובם אינם עוע"ז, ורובם עושים זאת רק לשם רבוי רעות ושמחה יש להתיר זאת. אולם לקבל פרחים ולהניחם על שולחנו בשבת יש בכך מעין אתנן זונה ואיך נקשט את שולחן שבתנו בשארית של עבודה זרה?!
ודומה לאמור בשו"ע (או"ח סי' קנד סי"א): "נרות שעוה שנותנם כותי לעובדי אלילים, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבהכ"נ".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק מו): "אף על פי שמותרים להדיוט – ר"ל מטעם ביטול וכנ"ל אפ"ה לגבוה אסור משום דמאיס. וה"ה מנורות שקורין לייכטע"ר שהיו בבית אלילים שלקחן ישראל אחר שביטלן העו"ג שמותרין להדיוט אפ"ה לביהכ"נ אסור משום דמאיס וה"ה להדליק בהן בביתו לצורך מצוה כמו לנר שבת וכדומה [פמ"ג בפירוש דברי הט"ז] ואף דא"ר צידד להקל הפמ"ג והגרע"א מצדדים להורות כדברי הט"ז. ולענין ספסלים מבתי אלילים שהם עשויין רק לישיבה בעלמא ולא לנוי לעכו"ם פסק הפמ"ג דמותרים לביהכ"נ אף בלי בטול".
נלענ"ד שלגבי שבת יש בכך צד גנאי, אמנם להניח במשרדו נלענ"ד שמותר.
ולכן, אם האורח הגוי מתארח אצלו, ומצפה לראות את הפרחים על השולחן, אפשר להניחם בזמן ביקורו. אבל בליל שבת הגוי לא מתארח בדרך כלל אצל ישראל, ועל כן מן הראוי שלא להשתמש בפרחים לנוי ולריח בשבת. ובמיוחד בחו"ל שהוא צריך להבליט את המפריד בין ישראל לעמים. ולכן אף שניתן למצוא לכך היתר שהם לא עוע"ז ולא יודו לאלהיהם על קבלת המתנה ע"י ישראל, וכל המתנה לשמר קשרי עבודה וביום אידם הם נותנים לכל העובדים מתנה וכו', בכ"ז לדעתי ראוי לנהוג כפי שכתבתי."
חשוקי חמד עבודה זרה דף ו עמוד ב
הביא סברת הרב אלישיב שבמקום שברור שאין סיבת המתנה משום יום אידם, מותר. (ומ"מ למסקנה כתב שראוי להחמיר, ולא ברור כיצד הדברים מתיישבים לגמרי).
"רופא קיבל מתנה מחולה נכרי ביום אידם
שאלה. חולה נוצרי שנתן לרופא יהודי מתנה ביום אידם, האם יקבל ממנו, מדובר באופן שאם לא יקבל יהיה איבה?
תשובה. נציג בזה שאלה נוספת: מעשה בבן תורה ירא ושלם, שאמו ישראלית, ואביו נכרי, ששלח לו מתנה ביום אידם. האם מותר לו לקבלו? שהרי נאמר במסכת ע"ז דף ו ע"ב ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו, הוי יתיב ריש לקיש קמיה, אמר היכי אעביד, אשקליה אזיל ומודה, לא אשקליה הויא ליה איבה, אמר ר"ל טול וזרוק אותו בבור בפניו. אמר ליה כל שכן דהויא ליה איבה? כלאחר יד קאימנא! עכ"ל הגמ'. וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן קמ"ח ס"ה) עובד כוכבים ששלח ביום חגו דורון לישראל, לא יקבלנו ממנו. ואם חושש לאיבה, מקבלו ויזרקנו בפניו לבור או למקום אבד כלאחר יד.
והשיב מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שיקבל ממנו, כי האב לא נותן מתנתו בגלל יום אידם, כי אם מתוך רחמי אב על בנו, אלא שמחפש תאריך מתאים, אך לא יום אידם קא גרים ליה. ונראה דהוא הדין כאן בשאלתנו, שהחולה נותן לו זאת כהכרת הטוב, אלא שמחפש הזדמנות מתי לתת לו זאת, ובפרט דמבואר בט"ז (שם סק"ה) שאם אי אפשר לו להשתמט ממנו, יקבל ממנו ומותר ליהנות בו. אמנם ה"נקודות הכסף" חולק, אך בכל זאת חזי לאצרופי להיתר הנ"ל. וצ"ע.
עוד אפשר לצרף את דברי השו"ע (שם סעיף יב) שכתב: י"א שאין כל הדברים האלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה, אינם בקיאים בטיב אלילים. לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם, ולהלוותם, וכל שאר דברים. והוסיף הרמ"א: ומכל מקום בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם. אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר, וכן אם שולח דורון לעכו"ם, בזמן הזה… ישלח מבערב. עכ"ל. גם בענייננו אם יכול הרופא להשתמט מבלי איבה עדיף. אך אם אי אפשר, אולי מותר ליהנות ממנו. וצ"ע."
חשוקי חמד גיטין דף ע עמוד א
דן במקרה 'קלאסי' שבו יש חשש איבה והתיר לאפות עוגה. (אמנם המליץ אם אפשר לתנה יום קודם)
"עובדת פיליפינית מבקשת מהמשפחה לאפות לה עוגה לקראת יום אידיהם
שאלה. עובדת פיליפינית המשרתת חולה במסירות והמשפחה זקוקה לה, העובדת ראתה שבתה של החולה אפתה עוגה יפה לכבוד שבת קודש, ובקשה העובדת שתאפה לה עוגה כזו לכבוד יום המולד, ועתה שאלתם מה לעשות, לאפות לקראת יום אידיהם הרי אסור, מאידך אם לא תאפה תיווצר איבה ביניהם, וא"כ מה עליהם לעשות?
תשובה. כתב השו"ע (יו"ד סימן קמח ס"ה) אסור לשלוח דורון לנכרי ביום חגם, אא"כ נודע לו שאינו מודה בע"ז ואינו עובדם עכ"ל. אלא שכתב שם השו"ע (סעיף יב) וז"ל: י"א שאין כל דברים אלו אסורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה, אינם בקיאים בטיב אלילים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים, וכתב הרמ"א שם, ועוד דאית ביה משום איבה אם נפרוש עצמינו מהם ביום חגם, ואנו שרוים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה, ולכן עם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום אידם ישמח עמהם משום איבה…, וכן אם שולח דורון לנכרי בזמן הזה… אם אפשר לו ישלח לו מבערב, ואם לא ישלח לו בחג עצמו, עכ"ל. וכמבואר במסכת גיטין דף ע ע"א (תוד"ה רב שימי) הקשה ה"ר אלחנן אמאי לא אסור לרפאות העובד כוכבים כדאמרינן בפ' אין מעמידין (ע"ז דף כו א) גבי מילדת ומניקה אפילו בשכר לפי שמגדלו לעבודת כוכבים, ואומר ר"י דשמא כדי להתחכם ברפואה שרי, כדי שידע לרפאות ישראל עי"ז, א"נ העובד כוכבים היה יודע שהיה בקי ברפואה זאת, ושרי משום איבה.
ולכן גם בשאלתנו ראוי לתת לה את העוגה, יום לפני החגא, ואם אי אפשר שרי אפילו בחג עצמו משום איבה כיון שצריכים אותה כל השנה לצורך הטיפול בחולה. ולומר לה עוגה זו נאפתה לכבוד ימי השובבים, שבהם עם ישראל מתכפר על עונותיו, ועי"כ נוכל בסוכות להתפלל על האומה הפיליפינית."
חיי הלוי נא
(הובאו דבריו בלשונם גם באהל יעקב יין נסך, עבודה זרה סי' קכג הערה יב)
כתב שיש לכתחילה לתת את המתנות שלא ביום הראשון לשנה, אך אמר שאין מניעה לציין שמתנות אלו הן לשנה החדשה. (וקצת נראה מסגנונו שלא הצריך איבה בדווקא).
"יש להזהיר לאותן הקונים מתנות ליום חגם דיש להם להזהר שלא ליתן המתנות ביום חגם כמבואר בשו"ע סימן קנ"ח סעיף ה. וגם בזמן הזה יש לכתחילה להזהר בזה כמבואר ברמ"א שם סעיף י"ב, שכתב וז"ל: "וכן אם שולח דורון לעכו"ם בזמן הזה בזמן שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא אם אפשר ישלח לו מבערב ואם לא ישלח לו בחג עצמו" עכ"ל עיי"ש, ועכ"פ יזהר שלא יאמר שנותן בשביל חגם. אולם כהיום לכאורה היה עצה טובה לומר שנותן המתנה בשביל השנה החדשה דלכאורה אין זה מכלל חגם והגם שלנו בני ישראל לא נתחדש השנה רק בראש השנה עדיין יש לומר דעכ"פ אין בזה שייכות לחגם אכן למעשה צ"ע גם בזה דראיתי בהשמטות שנשמט על ידי הצענזאר מדברי הרמ"א תיבת האלו ביום ח שאחר הניטל שקוראים נייע יאר ולפי זה לכאורה גם הנייע יאר הוא מחגם וע"כ גם בזה יש להזהר לכתחילה ליתן המתנות מקודם יום הנייע יאר, אכן בעניין הדיבור ראה דאין לחוש מלומר שנותן בשביל הנייע יאר"
שו"ת ישרי לב עח
נשאל אם מותר לקבל מתנה מערבי נוצרי ערב חג המולד וכתב שפשוט שמן הדין מותר, אך טוב שלא להנות ממתנה זו.
"בענין חבר לעבודה שהוא ערבי-נוצרי ולקראת חג המולד של הנוצרים חילק בין חבריו לעבודה ממתקים (כשרים כמובן) ונסתפקתם אם מותר לכם לאכול מהם במקרה זה.
דין זה נראה לי פשוט להיתר מעיקר הדין… והנה בניודננו יש טעמים רבים להקל: ראשית, שאין נותן את מתנותיו ביום חגו. ושנית שיש בזה משום איבה (אף שיש לדון אם וכיצד שייך זה בימינו בא"י ותחת שלטון יהודי), ושלישית שכלל לא ברור שהולך ומודה לא-לוהיו על כך, ורביעית שכבר נסתפקנו בתשובה אחרת אם באמת הנוצרים עובדי ע"ז הם בימינו וזה אינו ברור כלל. מכל הטעמים הללו נראה ברור שאין לחשוש לקבל מהממתקים ואף להינות מהם. אמנם בב"ח כתב לחשוש שמא בהנאה מהמתנות יש משום הנאה מע"ז, ואף שכוונתו לחומרא בעלמא מ"מ טוב לחוש לדבירו. על כן, אף שנראה שאין בכך איסור ממש, מכל מקום טוב שלא להינות ממתנות אלו."
אשר חנן ח, נג
נשאל על מי ששכנו הרוסי (הגוי) חילק מתנות יקרות ערך לילדים בחג המולד, אם מותר להנות מזה.
בפתח הדברים תיאר את טעם נתינת המתנות:
"ולפני שאשיב לכת"ר ולמען יטב לפסק ההלכה צריך לדעת שאותו יום אידם של הנוצרים הנקרא חג מולד הוא לסמל הולדת אותו האיש שדי והוא מתחיל בליל העשרים וחמש לדצמבר ונגמר בשביעי לינואר, ואחד הסמלים לאותו חג הוא להעמיד עצי אשוח מקושטים במקומות ציבורים ופרטיים, ומקורו כנראה מדת הרומאים שקדמה לנצרות בכלל והסממן השני הוא נתינת המתנות לילדי הגויים שמטרת הנתינה לשיטתם ואמונתם הכוזבת לחלק מתנות כמו שהבורא כביכול נתן מתנה לעולם את ימח שמו ושם זכרו, ועוד מתבלים את החג באיזה אגדה רחוקה של סבא ונכדה וכיו"ב בשאר הבלים."
ולאחר שהביא המקורות מהש"ס על אבודרינא כתב שיש לחלק כאן לקולא ולחומרא:
"ואפשר שע"פ טעמא דרז"ל בש"ס שאסור לקבל המתנות שיודה לע"ז הכא במנהג נתינת המתנות של הנוצרים לא שייך בהכי אע"פ שטעמם הוא כפירה מ"מ לא שייך בזה הודאה לע"ז ומותר או אפשר ההיפך ואף גרע טפי מעצם קבלת המתנות הוא כהסכמה להבליהם ואף ניכר שהישראל עצמו מודה לע"ז לרבות הגוי."
והקל להלכה בגלל שהגויים שבימינו אינם אדוקים ובפרט במקרה שבשאלה[7]:
"והלכה זו כ"פ בש"ע שם אע"פ בלשון י"א קימ"ל שכ"ה למעשה שלא מצא עוד שיטות בזה, למעט מרש"י (אשר חנן ח"א עמ' ס"ז) וק"ק כי לא מצינו שדעת הרשב"ם ורש"י יחידאה כאמור לעיל כי רוב הראשונים ס"ל הכי, אמנם חלקם גם מטעמים אחרים אך הדין הוא דין.
וע"פ יסוד זה לפענ"ד בימינו יותר קל בפרט בעובדא דידן שקבלו מרוסים בארץ ישראל דאע"פ שהם ומשפחה זו חוגגת את חג המולד בתאריך דתי כשאר הנוצרים בעולם, מ"מ ע"פ רוב אינם דתים לרוחם, ומסתמא שגם אינם יודעים בטיב הע"ז הקיימת אצל הקתולים הכופרים, ק"ו שמוצאם מארץ קומונסטית וכל מעשיהם כעין מסיבה וכסתם מנהג של חילונים…"
ובהמשך ביאר שאע"פ שלעניינים אחרים הנצרות היא ע"ז ואף מעורבים בה חלקים פגאנים, לעניין מו"מ יש להקל, מדינא אם כבר קיבלו, אך יש להזהר מכך מטעמים חינוכיים:
"מכל אלין, בזמנינו לכתחלה יש לעשות את כל הטצדקי שבעולם שלא לקבל המתנות מן הגויים בימי אידם הרשמיים המוצגים באופי דתי ואף ללמד הילדים לעשות כן אבל משקבלו וכעובדא דידן יש מקום להקל להנות מזה ואין למחות בידם אם אין בו סממנים של ע"ז וחגיהם אבל בכ"א ראוי שלא יתרגלו לכך לבל יבואו ילדי ישראל לשבח דתם ח"ו ולחלל שם השם ברבים כך שפעם אחרת יש לעמוד על המשמר יותר להמנע מלקבל."
במראה הבזק ו, סב
"א. האם יש תוקף של "יום אידם" כיום לכל האירועים הקשורים לשנה האזרחית החדשה? למשל, בבלגיה 90% מהתושבים מוטבלים בלידתם בכנסייה הקתולית וגם מתחתנים שם, אבל דבר אין להם עם הדת בכל אורח חייהם ואינם הולכים כלל לבית עבודה זרה שלהם.
ב. האם ליום ה1/1 אפשר להתייחס כאל יום שאין לו כלל קשר עם טקס או אירוע דתי, אלא תחילת שנה אזרחית רגילה?
הדבר נוגע למעשה:
- נהוג פה גם אצל אנשים יראי שמים לשלוח מתנות לאנשים שהם קשורים עמם מבחינה עסקית לקראת השנה האזרחית החדשה. האם יש מקור להתיר זאת כיום באופן כללי, פרט להיתר של "איבה" המוזכר בשו"ע (יו"ד סי' קמח סע' ה)?
בספר "צידה לדרך" כתב לתת את המתנה בתאריך אחר ובהקשר אחר, אך למעשה לא ינהגו כך. נוהגים לתת גם מתנות מעין אלו לעוזרות הבית.
- האם מותר לברך ב"שנה טובה" או לא?
תשובה:
א. נוצרי חילוני (שהוטבל לנצרות, אך אינו קשור לחיים דתיים, אף שפעמים רחוקות הולך לכנסייה, ואין זה אלא מסיבות חברתיות), מותר לתת לו מתנה לכבוד השנה האזרחית החדשה[390]. ולתת מתנה לכבוד חג המולד – אסור[391].
ב. בתחילת השנה האזרחית מותר לברך נוצרי ב"שנה טובה", אך בין יהודי ליהודי – מכוער הדבר[392]. וברכת "חג שמח" אסורה בכל חגיהם."
הערות:
"[390] שו"ע (יו"ד סי' קמח סע' ח, ועיין עוד בסע' ה, וברמ"א שם בסע' יב) על-פי התוספות (עבודה זרה ב ע"א ד"ה אסור), והר"ן (שם ב ע"ב).
[391] כיוון שבזה נראה כמשתתף בחגם, ובייחוד בנתינת מתנות לחג המולד, שהרי מנהגם הוא לחגוג את חג המולד בנתינת מתנות, ויש בזה משום "ובחקותיהם לא תלכו". ולפחות משום מראית עין יש לאסור, ועיין עוד לקמן בהערה 3 בשם שו"ת "אגרות משה".
[392] עיין בשו"ת "יביע אומר" (יו"ד ג סי' ט), שהעלה שאין איסור להשתמש בתאריך נוצרי, כיוון שכוונתו לתאריך הכללי שהעולם משתמש בו ולא לכוונת עבודה זרה, ועוד, שמניין השנים אינו מכוון ללידת אותו האיש. ועיין בשו"ת "אגרות משה" (אבה"ע ב עמ' שכו), שאסר חגיגת נישואין ביום אידם משום מראית עין שישראל שמחים ביום זה, ועיין ב"פתחי תשובה" (אבה"ע סי' סד ס"ק ד) בשם שו"ת הרמ"א (קכה) על המנהג שלא לשאת אישה ביום ראשון, כדרך הגויים העושים נישואין דווקא ביום חגם. אך ביום ראשון של השנה האזרחית, וכן ב"חג ההודיה" ( GivingThanks) הקל יותר, עיין שם. ונראה מדבריו שראה בזה יום אזרחי ולא דתי."
[1] מהמשך הגמ' נראה שאותו בר ששך לא היה אדם מוסרי במיוחד או בעל יחס טוב לישראל:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף סה עמוד א
"רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים. אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה, א"ל: אית לכו כה"ג לעלמא דאתי? א"ל: דידן עדיפא טפי מהאי. א"ל: טפי מהאי מי הוה? א"ל: אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא. א"ל: אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי? עד דיתבי אתא ההוא פריסתקא דמלכא, א"ל: קום דקבעי לך מלכא. כי נפיק ואזיל, א"ל: עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע, א"ל רבא: אמן, פקע עיניה דבר שישך. אמר רב פפי, איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא: בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר. אמר ר"נ בר יצחק, איבעי ליה למימרא ליה מהכא: עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו."
[2] ואמנם תוס', אף שהסכימו ליסוד זה דחו את הראיה מדין דינר:
תוספות מסכת עבודה זרה דף ב עמוד א
"לכך נראה דשרי משום איבה כדאמר בגמ' (שם דף ו:) גבי ר' יהודה נשיאה דשדר ליה ההוא מינא דינרא קסריינא ביום אידו אמר היכי איעביד לא אישקליה הויא ליה איבה מיהו אין משם ראיה גמורה דשמא לאו משום איבה לישתרי אלא היה נוטל עצה כיצד יעשה שלא יהיה לו איבה…"
[3] בדבריו נראה חידוש שגם דין משא ומתן עם המכירו משום שמחניף הוא דווקא כשאינו נהנה.
[4] כיצו"ב:
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ו עמוד ב
"ומכאן סמכו רבותינו ז"ל דבזמן הזה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפי' ביום אידם, חדא דאיכא משום איבה, ועוד דקים לן בגוייהו דלא אזיל ומודה דלא חשיבא באנפייהו כולי האי"
[5] במהלך התשובה כותב הרב פרינץ:
"מתוך דיוק בלשון השלחן ערוך שכתב "ביום חגו" יכולים אנו להסיק וללמוד שאם נתן הגוי את המתנה שלא ביום אידו אלא יום אחד לפני או יום אחד אחרי וכדו' יהיה מותר להשתמש מהפרחים (המתנה) אלא דיל"ע טובא דהרי מוכח לכל בר דעת שזה לכבוד יום אידו."
אך נראה שהיתר השו"ע הוא משום שהחשש הוא 'אזיל ומודה' וזה שייך דווקא ביום אידם.
[6] ובהערה כתב שיש לצרף דעות הסוברים שבני נח לא נצטוו על השיתוף.
[7] ולא התייחס כלל לדברי האחרונים שאין להנות מהמתנה