מצבה
ויקרא כו, א
"לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:"
דברים טז, כב
"וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:"
מדרש תנאים לדברים פרק טז
במדרש תנאים הובאו שתי דרשות על הפסוק:
- (מקור הדרשה בספרי) המצבה היתה אהובה בימי האבות (הראשונים ביארו שאח"כ השתמשו במצבה לע"ז, ולכן נעשתה שנואה על הקב"ה).
- מותר להקים מצבה על קבר. הדרשה לזה היא שהאיסור הוא דווקא בהקשר של ע"ז.
"ולא תקים לך מצבה אין לי אלא מצבה ע"ז מניין דין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים ע"ז ששנואה לאבות אינו דין ששנואה לבנים. ד"א ולא תקים לך מצבה שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו ת"ל אשר שנא ה' אלהיך נאמר כאן שנא ונאמר להלן (יב לא) שנא מה להלן בע"ז הכתוב מדבר אף כאן בע"ז הכת' מדבר."
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ו הלכה ו
"מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר ולא תקים לך מצבה, וכל המקים מצבה לוקה."
שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן כט
רבי אברהם בן הרמב"ם ענה ביחס לאבשלום שהקים את המצבה לא לשם עבודה, אלא למזכרת, ולכן לא עבר על איסור הקמת מצבה. יש לציין, כי לא ראיתי מי שמביא אותו בסוגיה, ויש מסבירים שדעת הרמב"ם אינה כך.
"שאלה ילמדנו רבנו מה פרוש הכתוב ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן אחרי מה שנאמר ויולד לאבשלום שלשה בנים ובת אחת. יורנו אדוננו.
תשובה הציב את המצבה לפני שהיה לו ילד, ואחר שהציבה נולדו לו הילדים ומלשון בעל התרגום ע"ה נראה שילדיו מתו בחייו ומשום כך נצרך לעשות לעצמו את המזכרת הזאת. אמר התרגום ארי אמר לית לי בר קיים. ולא הקים מצבת האבן לשם עבודה ויעבור על לאו של לא תקים לך מצבה, אבל למזכרת כמו שאמר. וכתב אברהם ביר' משה זצו"ל."
מערכי לב, שו"ת יו"ד סימן מב
הרב יהודה צירלסון (נהרג ב-תש"א) בשו"ת מערכי לב ענה (לרב שלמה פישר, סבו של הרב שלמה פישר מירושלים) לגבי הקמת אנדרטה לזכרם של ההרוגים במלחמה (לא מוזכר איזו מלחמה, מדובר בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. אולי הכוונה למלחמת העולם הראשונה) שאין בזה איסור של הקמת מצבה. הוא מסדר את הדעות בסוגיית מצבה, שדעת רש"י ועוד שהאיסור רק כשהמצבה מאבן ושהיא להקריב עליה לה' (ומשמעות דעת הר"ץ בסמ"ק שמספיק התנאי השני), ואילו דעת הרמב"ם והחינוך שהאיסור אפילו לא בשביל הקרבה אלא אפילו סתם לעבודת ה'. אבל במצבה הזו אין שום עניין דתי וגם בכל העולם לא משתמשים במצבה כדבר דתי – אין בה איסור.
"להרה"ג ר' שלמה נ"י פישר, הרב ד"ק אלבא יוליא (קארלסבורג).
ע"ד שאלתו, שזו לשונה: "אנשי החברה קדישא שבקהלתנו בדעתם להקים מצבה גדולה (מאנומענט) ברחוב בית החיים שלנו לזכרון ילידי עירנו, שנפלו במלחמה ומצאו קבר על שדה קטל הרחק מעירנו", האם אין בזה איסור מחמת "לא תקים לך מצבה, אשר שנא ה' אלקיך"?
הנה, טעם איסור המצבה אפילו בשביל עבודת ה', כפי שהוא מוסכם מכל הפוסקים, הרי הוא ערוך בספר המצוות להרמב"ם, דהיינו, מצד "שהזהירנו מעשות מצבה יתחברו אצלה ויכבדוה, אפילו הושמה לעבודת ה' עליה. וזה כדי שלא יתדמה בעבודת כוכבים. כי כן היו עושין הבונין מצבה ומשימין עליה עבודת כוכבים"… על יסוד הטעם הכולל הזה הנה התכוננו שלש השיטות האלה:
דעת רש"י והרמב"ן בחומש והסמ"ג, דהאיסור יצויר רק עפ"י שני תנאים: א)באם שהמצבה היא רק מאבן אחת. ב) באם שהיא בשביל להקריב עליה לשם ה'.
משמעות דעת הר"ץ בסמ"ק, דסגי רק בהתנאי האחד של התכוננות המצבה בשביל ההקרבה לשם שמים.
דעת הרמב"ם בס' המצוות שם וביד החזקה, והכי סובר גם ספר החינוך, דהאיסור הוא אפילו בהעדר התנאים ההם, דהיינו אפילו כשהמצבה היא בנין מכמה אבנים או מעפר, ואפילו היא שלא בשביל הקרבת קרבנות, אלא לעבודת ה' סתם. והדברים מפורשים ביותר בנוסח ספר המצוות, שהיה לפני ס' החינוך, האומר, שהמצבה "הוא בנין גבוה של אבנים או של עפר כו' הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהן אנחנו אפילו לעבוד ה' ב"ה".
יוצא אפוא מזה לנד"ד, דלא מיבעי לשתי השיטות ההן הראשונות, כיון שאפשר לעשות את המאנומענט מכמה אבנים (כמו שיעשה בדרך כלל) וגן כיון שאיננו בשביל שמץ הקרבה, דפשיטא ופשיטא שאין בו נדנוד איסור. אלא אפילו להשיטה השלישית, הרי כל האיסור הוא דוקא באם שהמצבה נעשתה בעצם וראשונה בשביל עבודת ה' עליה, כדוגמת העשותה בשביל עבודת אלילים (להבדיל הבדלות עד אין קץ), אבל מצבת המאנומענט, שכולה אינה אלא בשביל מזכרת חילונית, אם בשביל מושג לאומי, או פרטי, שאין בזה שום ריח של משהו עבודת ה' עליה או באמצעותה, וגם שבמלוא העולם אין שום אומה עושה מצבת מאנומענט בשביל עבודה דתית, ודאי דמצבה כזו אינה נכנסת כלל וכלל לסוג אותה המצבה האסורה, דמיירי מינה אפילו השיטה היותר מחמירה הנ"ל.
ובכן, נלע"ד, שמותר לכונן את מצבת המאנומענט דנד"ד. רק בתנאי, שכת"ר יעמוד על המשמר, לבלתי תעשה עליה שום צורת אדם או שום צורה אחרת מאלה האסורות שנפרטו בשו"ע."
שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יורה דעה סימן כב
בשו"ת משפטי עוזיאל הביא תשובה על הקמת אנדרטה בבית הקברות לזכר הנהרגים בשנות המלחמה (מלחמת העולם השניה) שלא נודע מקום קבורתם. הרב השואל סבר לאסור מכמה צדדים והרב עוזיאל דחה את דבריו, והביא ראיה להיתר שכך ראוי (בניגוד לטענה שזה נגד המנהג) מיעקב שהקים מצבה לזכרון, וכן מבני ראובן וגד וחצי שבט המנשה ומאבשלום. והאיסור הוא רק במצבה לעבודה ואפילו לעבודת ה' וכדברי הרמב"ם ואפילו לעבוד את ה'.
"בשובי ממסעי לקונגרס הכ"ב מצאתי מכתבו היקר מיום י"ב כסלו דנא ותוכו רצוף תשובה בהלכה בנדון הקמת מונימענט בבית הקברות של ישראל לזכר הקדושים שנספו בשנות המלחמה ולא נודע מקום קבורתם…
ועוד נראה לי טעם להתיר הקמת מצבת זכרון זאת משום שהיא דבר דכתיב בתורה א. שנאמר ויקח יעקב אבן וירימה מצבה (בראשית לא מה) ומצבה זאת שהיא לזכרון לא נאסרה בתורה דמה שנאמר לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך (דברים ט"ז, כ"ב) ודרשו רז"ל אעפ"י שהיתה אהובה אז בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לע"ז (ספרי ורש"י עה"ת שם) אין הדברים הללו אמורים אלא במצבה שעשו האבות לשם עבודת ה' כמו: וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה (בראשית כ"ח, י"ח) וכן: ויצב יעקב מצבה וכו' מצבת אבן וכו' ויצוק עליה שמן (שם ל"ה, י"ד) מצבות אלה הן שנעשו שנואות למקום, וכן כתב הרמב"ם ז"ל: מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היתה דרך עובדי כוכבים שנאמר ולא תקים לך מצבה, ובכ"מ הביא דברי הספרי: מצבה אהובה לאבות ושנואה לבנים (ה' עכו"ם פ"ו ה"ו), אבל מצבות שהן לזכרון כגון מצבת יעקב שהיא לעד או זכרון לכריתת ברית לא נאסרה מעולם. ראיה לדבר מדכתיב ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום (שם ל"ה, כ') מצבה זאת ודאי שאינה גולל ודופק שמעמידים על כל קברי מתים אלא זאת היא מצבה נצחית שתתקיים שנים רבות לזכרון נצח של כבוד לאמא רחל שנקראו כל ישראל על שם בנה יוסף ושנבנה ביהמ"ק בחלק של בנה בנימין. וכן מצאנו מצבת זכרון שהקימו בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מעבר לירדן מזרחה ואמרו: והיה כי יאמרו אלינו ואל דורותינו מחר וכו' ואמרנו ראו את תבנית מזבח ה' אשר עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי עד הוא בינינו ובינכם וישמע פינחס הכהן וכו', וייטב בעיניהם (יהושע כ"ב, כ"ט – ל') וכן נאמר: ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר את שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום (שמואל ב פרק י"ח, פסוק י"ח). שקיימת עד היום בשפולי הר הזיתים שבירושלים סמוך למצבה שנקראת קבר זכריה הנביא שאף היא עשויה בצורת מונימנט."
הרב הרצוג, קול תורה א סימן א, וכן הוא בפסקים וכתבים ה, קנח
הרב הרצוג (תשובתו ניתנה שבוע אחרי תשובת הרב עוזיאל, לאותו שואל) ענה על הקמת אנדרטה לזכר הרוגי השואה שראוי לעשות זיכרון בצורה אחרת וכפי שנהגו ישראל, אולם מצד ההלכה אין בזה איסור. שאיסור הקמת מצבה הוא דווקא במצבה שיש בה עניין דתי, שאז הוא כאילו 'מדמה דת לדת', אבל כשזה עניין של חולין כמו כאן שזה לכבוד המת הדבר מותר (ואזכרה עם קדיש ותהלים מידי פעם, זה לא מספיק שזה ייחשב דבר דתי). צד אחר להתיר הוא אם מדובר על יותר מאבן אחת שהירושלמי והרבה ראשונים ביארו שמצבה זה דווקא כשהיא אבן אחת, ומהרמב"ם לא ברור אחרת (למרות שהמנ"ח הסביר שהרמב"ם אוסר גם בהרבה אבנים).
בדבריו הוא דן במספר ראיות אפשריות לדבריו:
- מהפסוק: "ביום ההוא יהיה.. ומצבה אצל גבולה לה' ", אמנם זה לבני נח.
- מהמצבה שהקים אבשלום. אמנם ייתכן שהיה שלא ברצון חכמים ובקיום אין איסור, או שהיה לשם קבר ממש.
- מהמכילתא נראה שהאיסור הוא רק במה שלע"ז, ויש לפרשה שהאיסור הוא בכל מה שדומה לע"ז. ולמרות שמה שהמכילתא התירה בפירוש זה על קבר, הכוונה לכל דבר שאינו דתי, והרי בתורה אין רמז להיתר על קבר דווקא.
בתוך דבריו הציע למי שלא רוצה לסמוך על דבריו שיביאו אפר מאירופה ויקברו אותו תחת האנדרטה, ובסיכום דבריו, חוץ ממה שכתב שיותר טוב לעשות דברים טובים אחרים ולא אנדרטה, כותב לעשות כך ולבנות את האנדרטה בבית הקברות (איני יודע אם לא סמך לחלוטין על ההיתר שאותו ביסס כל התשובה, או שהוא רוצה להקשות עליהם את העניין כדי שיעשו משהו אחר במקום וכד').
"בענין שהתעוררה תנועה בקהלתו הי"ו, להקים אסטול של אבן (מונומנט) על בית הקברות לזכרון הי"ד וזי"ע, שנהרגו במשך המלחמה האחרונה ולא נודע מנוחתם איה…
ב) הנה כ"ת שליט"א מביא מיונתן שמתרגם בסוף פ' בהר פסל ומצבה לא תקימו לשם, סטול דא סנו לא תקימון, והיינו כמו שכתוב בפ' שופטים, אשר שנא ה' אלקיך, ומשמע שזהו ענין של ע"ז ואינו שייך לכאן. אבל מלשון הרמב"ם בספר המצוות וביד החזקה לא נתפרש שזהו ענין של ע"ז, ויש לנו להבין הגדרת האיסור, שרבינו ז"ל מפרש עפ"י הספרי שדבר זה אסור אפילו לשם שמים, והיינו שלא מיבעיא לשם ע"ז שאסור אלא אפילו לשם שמים, אבל מזה עדיין אין ראיה שאסור לשם זכרון למתים, שמסתבר שלשם שמים דווקא אסור, והיינו או לע"ז או להבדיל לשם שמים ואפילו כשהכוונה היא להרבות כבוד שמים, אך בזה הרי הוא מתדמה להם כאילו מדמה דת לדת, ועיין מהרי"ק ז"ל ובמהר"ם שיק ז"ל מצוה רס"ג, אבל בכגון זה לשם כבוד של חולין אינו באותו האיסור, ואמנם מצינו בישעיה יט פסוק יט, ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה', ועיין רש"י ומלבי"ם ז"ל שם, אבל מזה לק"מ שאעפ"י שנאסר לישראל, לבני נח לא נאסר, וכגון שחוטי חוץ שלא נאסר להם, ועיין זבחים קט"ז.
ולכאורה יש להוכיח ש'מנומנט' כזה מותר, והוא משמואל יח, ואבשלום לקח לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לו בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה… (והוכיח שייתכן שעשה שלא ברצון חכמים, ותהה איך לא סתרו בניין זה) ש"מ שאין איסור בדבר לשם זכרון וכבוד, ואולם י"ל שאין מכאן ראיה, שלא מצינו איסור מפורש לקיים מצבה… ועיין במשנת חכמים שמוכיח ממקצת ראשונים ש"ל שהמקיים מצבה לוקה, וא"כ לפי"ז תהיה פירכא עליהם מן הכתובים הנ"ל, וכנ"ל, אבל אין בזה הכרח שיתכן שאבשלום בנה מצבה זו לשם נפש, כלומר לשם קבר בנוי, 'בנין חשוב' כלשון רש"י ז"ל וזה ודאי מותר, כמפורש במכילתא הוצאה במדרש תנאים: ד"א ולא תקים לך מצבה שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו ת"ל אשר שנא ה' אלהיך נאמר כאן שנא ונאמר להלן שנא מה להלן בע"ז הכתוב מדבר אף כאן בע"ז הכתוב מדבר, ולכאורה משמע מכאן שלא נאסר אלא לשם ע"ז, וזה חולק על הספרי שאף לשם שמים אסור, אבל כונת המכילתא פשוטה, שלא נאסר אלא דבר שהוא ענין של התדמות לע"ז, שמקים מצבה לשם שמים, מדמה דת לדת, ועיין לעיל ולהלן, אבל דבר של חולין שהוא לכבוד לא נאסר, וכדברינו לעיל שדווקא לשם שמים נאסר אבל לא לכבוד של חולין, ותפסה המכילתא דוגמא של מצבה על קבר אביו ואמו, והוא הדין לכל שכיוצא בו…
והנה לענין ההיתר הזה אין אנו זקוקים כלל למכילתא שזהו פשוט בכל רז"ל והפוסקים ומנהגי ישראל להקים מצבה על הקבר אלא שבארצות המזרח מניחים המצבה על הקבר עצמו, אינני חושב שזהו מחשש של לא תקים מצבה, אלא לשם שמירת המת בקבר משום מחטטי שכבי, וז"פ, וכבר בימי חז"ל נהגו להקים נפש שזהו בנין תלול על גבי הקבר, ולא אמרו בירושלמי שקלים אלא שלצדיקים אין עושין נפשות וכו', ועיין משנה פ"ז דאהלות, ועיין עירובין נ"ה וכו', ודעתי היא שלאו דווקא מצבה על הקבר מתירה המכילתא אלא כל כיוצא בזה, ואטו נרמז בכתוב היתר מיוחד על מצבה שעל גבי הקבר, אלא כל שהוא לשם מטרה של כבוד אדם מותר, והוא הדין למונומנט כזה לכבוד הקדושים, ואם יתעקש מי שהוא לאמר שדווקא כמו שכתוב במכילתא ודווקא על גבי הקבר עצמו, יכולים לסדר שיקבלו מאירופא כמות של אפר של המתים שנשרפו על קידוש השם ולטמון האפר תחת המונומנט (עצה זו הציע לפני ידידי הרב הגאון ר' דוב הכהן קוק שליט"א)…
ג) והנה בענין המצבה אומר הרמב"ם ז"ל מצבה שאסרה תורה הוא בנין שהכל מתקבצים אצלה, ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים שנאמר לא תקים לך מצבה, ועיין בחינוך מצוה תצ"ג, ומשמע מדבריו ז"ל שלא נאסר אלא בנין כבוד של אבן או של עפר שתכליתה להקבץ אליה לעבודה, ואפילו לעבודת השי"ת, יעויי"ש. ואולם רש"י ז"ל בפירושו על התורה מפרש שמצבה היא אבן אחת, ועיין במנחת חינוך שם ובעבודת המלך על הרמב"ם פ"ו, ורש"י ז"ל מוסיף שהיא מצבת אבן להקריב עליה, אפילו לשמים, אשר שנא,מזבח אבנים ומשזח אדמה ציווה לעשות, ואת זו שנא כי חוק היתה לעכו"ם, ועיין רמב"ן ז"ל, שכתב שמצבה נאסרה והמזבחות לא נאסרו (מובן שכוונתם ז"ל למזבחות בשעת היתר הבמות), שלא החזיקו בהם כל כך עד שלא יהיה ע"ז זולתם כמו שהחזיקו במצבות שלא היה להם ע"ז שאין שם מצבה, להקטיר עליהן וליצוק עליהם שמן, ועיין בזרע עזרה על הספרי, ופשט דבריו ז"ל שזה לא נאסר אלא לע"ז ולהקהל לשמים, לפי שלא היתה ע"ז שאין מצבה אצלה, ועיין בפירוש רש"י ז"ל בפ' ראה שכתב ג"כ כנ"ל שמצבה היא אבן אחת (והוא מונולי"ת בלשונם, מלה יונית מורכבת, 'מונ"ו' אחת, ו'לי"ת' אבן), שכתב וז"ל: מזבח של אבנים הרבה, מצבה של אבן אחת, וכן הוא במשנה ע"ז מ"ז, אבן שחצבה מתחילה לבימוס, וכן כתב ביראים סי' ס"ז, וכן דעת הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה, ומפורש כך בירושלמי ע"ז פ"ד הלכה ד', אמר ר' יוחנן מצבה כל שהיא יחידית, מזבח כל שאבניו מרובות, וכן פירש רבינו חננאל ז"ל בע"ז נ"ג שבימוס היא אבן אחת והיא המצבה, והדבר מוכח מתוכו שהרי התירה תורה מזבח בשעת היתר הבמות, ואסרה מצבה (לעולם), ובמה יוודע שאין זו מצבה אלא מזבח, ע"כ שזהו ההפרש ביניהם, וא"כ אין שום מקום לאסור המונומנט שנבנה נהרבה אבנים, אלא שעומד לנגד זה שמנ"ח ז"ל תופס שהרמב"ם ז"ל אוסר אפילו של אבנים הרבה, אבל כמו שהעיר כבר בעבודת המלך אין לזה יסוד מכריח, שהלשון 'בונים' נופל גם על אבן יחידה, ורש"י ז"ל ג"כ משמש בלשון זה של 'בונין' בענין בימוסיאות, אעפ" שהוא אומר שמצבה אבן יחידית, ולמה נעשה פלוגתא, ואפילו אם יש פלוגתא כדאים כל הראשונים ז"ל ובראשם רבינו חננאל ז"ל להכריע אפילו את דעת הרמב"ם ובפרט שהירושלמי מסייע להם ובבלי אין כנגדם…
ומה שמביא כ"ת ממילי דאבות לענין הבמה, התם שאני שאם הוא עושה בכוונה כדי להדמות אל הגוים בצורה הפנימים של בית התפלה זה בודאי חטא גדול, אבל המונומנט שאנו דנים עליו אינו מקושר עם תפלה, ואפילו אם היה מקושר לתפלה עדיין אין זה אותו הדבר, לפי מה שהסביר הרמב"ן ז"ל במצבה, שהרי מזבחות מותרים (בשעת היתר הבמות כמובן) ומצבה אסורה, לפי שיש ע"ז בלי מזבח אבל אין ע"ז בלי מצבה, והרי יש פולחן בלי מונומנט כזה, ואינו דומה למצבה, אבל זה היה שייך אם היינו דנים על ייחוד תפילה במקום זה על יד המונומנט, אבל אין מחשבה כזאת אלא שלפעמים שיאמרו שם קדיש ומזמורי תהלות, ועדיין אין זה בגדר מקום תפילה באופן שנאמר שזה בסוג הדמות דת לדת, ועיין מגילה כ"ו ע"א, שרחובה של עיר אין בו קדושה אעפ"י שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות, לפי שהוא אקראי, וכן להבדיל, לאידך גיסא, מצבה, אף שלפעמים אפשר שעורכים שם תפלה לזכרון המתים במלחמה, גם זהו אקראי, ואין המקום ההוא קשור משום כם עם הפולחן שלהם, ואינו דומה למצבה… וזה שאמרו ז"ל "אפילו לה' ", הכוונה, לא מיבעי לע"ז שבזה עובר על הלאו, אלא אפילו לה' עובר על הלאו, אבל לצורך חולין ובפרט שזה משמש גם אצלם לצורך כבוד לא נאסר כלל, ואעפ"י שלפרקים יתפללו שם אין זה באותו הגדר, והאיסור הוא רק כשנעשה לשם כך להרבות כבוד שמים, היינו להתפלל שם בקביעות…
ואני חוזר אל מה שאמרתי כבר שאין הכרח לעשות מחלוקת בין הרמב"ם ורוב הראשונים, שלא נאסרה אלא אבן אחת, כלומר אבן-מצבת, וע"כ כיון שהמונומנט מורכב מכמה חלקים אין זה לגמרי בכלל האיסור, ובפרט אם אינגו (לא הבנתי מילה זו. אורי) של אבן ועוד שכבר נתבאר לעיל שהאיסור הוא או כשנבנה לשם ע"ז והוא איסור נוסף על עצם העבודה, ואפילו לא יעבדוה אח"כ עברו כבר, או שנבנה לשם שמים, שזהו התדמות להם בפולחן הדתי, אבל מה שהגוים עושים אותם לשם כבוד למתים אינו בכלל האיסור, וזה יוצא לנו מהמכילתא הנ"ל ולאו דווקא שמת קבור תחתיה. ולשון הרמב"ם ז"ל הוא ביד החזקה, מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצים אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים, אבל בספר המצוות, מצוה י"א, כוונתו מתבררת שהוא אומר שהזהירנו מעשות מצבה "יתחברו אליה ויכבדוה, אפילו הושמה לעבוד ה' עליה" (היינו להתפלל על ידה, על בסמוך, ויותר נראה ליצוק שמן על ראשה כדרך שעשה יעקב אבינו כשעדיין היתה אהובה), "וזה כי יתדמה בע"ז, כי כן היו עושים הבונים מצבה ומשימין עליה ע"ז", וכבר מהדברים הללו מוכח שאין איסור זה נוהג במונומנט כיון ששימושה בולט וניכר אצל הגוים שהיא לכבוד המתים ואינם משימים פסל עליה, ואינם מכבדים אותה אלא את המתים שלזכרונם הוקמה, וכגון זה לא אסרה תורה…
והיוצא לנו מכל דברינו הוא שאם יעמדו על כך בדווקא להקים אותו המונומנט אין יסוד לכנותם 'עבריינים'. ואעפי"כ הואיל ואבותינו הק' ז"ל לא נהגו במין כבוד זה למתים, אם בקולי ישמעון, הייתי אומר לקהל הקדוש במחנה כ"ת: אחינו מוטב שלא תחדשו דברים כאלה, ומי כאבותינו ז"ל חששו לכבוד המתים ולא עלתה על דעתם הקמת מונומנט, ועל כן חדלו לכם מזה והקימו לזכרון בית לת"ת של תשב"ר או בית כנסת גדול, ויהיה לכם לזכות גדולה, ולעילוי נשמות הקדושים הי"ד וימליצו עליכם בעולם העליון. אך אם בכל זאת אתם עומדים על כך, עכ"פ תעשו מצבת זכרון זאת בבית הקברות, שכשזה עומד בביה"ק הוא דומה למצבה של קבר, והשתדלו להשיג כמות של אפר מקדושינו זי"ע ותקברו שמה, ויותר טוב שלא יהיה בנין של אבנים, ואם לא תשמעו לקריאתי הנ"ל לבנות בית לת"ת או ביכנ"ס, יש עוד דרך לפניכם טובה הרבה יותר ממונומנט והיא, להקים בביה"ק בנין חשוב תלול כמין מגדל, חלול מבפנים, שזה אינו דומה כלל למצבה, וכתבת מתאימה עליו ופתח לכניסה, ושם יתפללו אשכבה על המתים, ויחד עם זאת תפלת האזכרה שתיקנה הרבנות הראשית לא"י לעילוי נשמות הקדושים, הי"ד, וכן יתפללו שם לפרקים תפלת המנחה בשעת קבורת מת ותהיו נודרים לת"ת או לצדקה אחרת לעילוי נשמתם ושם יתנחמו האבלים.
הוספה: עתה אחר גמרי את הקונטרס הזה, נדברתי with כ' ידידי הגאון המפורסם ר' שלמה דוד כהנא שליט"א, לפנים ראב"ד דווארשא וכעת רבה של העיר העתיקה עיה"ק ת"ו, וסח לי שראה בווילנא, בבית מדרשו של רבינו הגר"א זי"ע על יד ארון הקודש במקום קדשו עומדת מצבת אבן גדולה, וכמדומה לו שאיננה מחוברת אל הקיר אלא עומדת לבדה, ועליה חרות שזה היה מקום מוזבו וכו'. ואם זה הותר בבית מקדש מעט, סמוך לפטירתו של הגר"א בווילנא, על אחת כמה וכמה שזה מותר בביה"ק. שוב העירני ידי"נ הרב יעקב גולדמן הי"ו על הדברים הללו שבשו"ת מלמד להועיל להרב הגאון הצדיק ר' דוד הופמן ז"ל סי' קל"ט לענין אם רשאי לעשות כעין מצבה… לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כלל לחוש ללא תקים לך מצבה, בעניין שאין מת קבור תחתיה או על ידה."
שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן כט
בשו"ת מנחת יצחק ביחס לאדרטה לשואה כתב שיש מחלוקת, שלדעת הרמב"ם יש איסור גם במצבה לזכרון ומאבנים הרבה, והסביר שהחילוק בינה לבין מצבה על קבר שודאי מותרת הוא שהיא טפילה לקבר ולכן מותרת.
הוא הביא מרב אחר שהיה סבור להתיר והביא את המערכי לב לעיל שהתיר, והוסיף שיקול שזה גם להזכיר אכזריות הנאצים וכן שבגלל שנקרא מאנומנט אין חשש שיתחלף עם מצבה אשר שנא ה'.
אבל המנחת יצחק עצמו, מפני חומרת האיסור, הציע להקים את המצבה על קבר ה'בורית רי"פ' (בהערת אגב אציין, כי לפי ויקיפדיה לא התקיים בפועל ייצור המוני של סבון משומן אדם).
"ב"ה גרוו"ד שנת תש"ז לפ"ק
ראשי העדה הארטה' דפה גראסוורדיין באו לפני והציעו היות שנתעורר בין הרבה מאחינו בני ישראל לעשות זכרון לאלפים מישראל דפה עירנו שנהרגו על קידוש השם, ונחלקו לכמה כיתות במקום הראוי לעשות זכרון, החפשים רצונם לקבוע ברשותם דוקא, והקהל הארטה. בחששם כי על ידי זה יתחזק השפעתם ויחלש כח קהלת הארטה. ויוכל להגיע על ידי זה ריעותא גדולה לכל ענינים הנוגעים לדת, ע"כ ברצונם דוקא להשתדל בכל מאמצי כחם לפעול לעשות הזכרון הנ"ל ברשותם. והנה האופן האיך לעשות זכרון הנ"ל כפי הצעתם, הי' הכוונה לעשות מצבה גדולה וע"ז יהי' נחקק מה שנעשה עם היהודים דפה על ידי הרשעים ימח שמם.
(א) השבתי להם, זה נקרא בלשון אשכנז מאנאמענט כעין שעושין העמים לזכרון הנפילים שלהם, והנה אף שאמרו לי שכבר נעשה כעין זה במקומות אחרים, ואפשר על ידי איזה שינוים מכעין שעושין העמים, מכל מקום הוא אסור משום לתא דע"ז לאו דלא תקים לך מצבה לדעת הרמב"ם, ובאשר כי אמרו שכן נעשה במקומות אחרים אמרתי לבוא להודיע בשער בת רבים כי אפשר שלא הי' עולה על דעתם חומר האיסור. והוא דמבואר ברמב"ם (פ"ו מה' ע"ז הלכה ו') מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן הי' דרך העכו"ם שנאמר ולא תקים לך מצבה, וכל המקיים מצבה לוקה עכ"ל, ועי' בכ"מ מספרי, מצבה אהובה לאבות ושנואה לבנים, ועי' בלח"מ, ומחולק בזה עם הסמ"ג (לאוין מ"א) דס"ל דהל"ת הוי רק בלהקריב עליה, וגם יש שיטות הסוברים דמצבה הוי רק מאבן אחת, והרמב"ם כתב בנין היינו אף מאבנים הרבה, ועי' בדינא דחי' הובא בברית משה על הסמ"ג שם, ולפי שיטת הרמב"ם כתב בס' ד"י (הובא גם כן בברי"מ שם) כל מצבה לזכרון אפילו לכבוד אסרה תורה עיי"ש, ועי' בס' דברי ירמי' על הרמב"ם, שכתב בזה"ל דהשכיל רבינו לכתוב בנין שהכל מתקבצין אצלה, כי אין זה רק המורה ועומד לנס וזכרון לרואים אותו, כאשר יעמדו היום במקום אשר גבורים נפלו שמה ובאים שמה לכבודו, וזה שאסרה התורה מפני חילוף הפסל והמסיכה. ואם כן דבר כזה אשר יעמדו מצבה לנס וזכרון לגבורים גבורי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולסמן המקום או העיר אשר יצאו האלפים מישראל משם, אף לו יהי' התכלית לעבודת השם, מ"מ לא ניצלנו מהאיסור החמור לפי שיטת הרמב"ם הנ"ל.
(ב) ולחלק אנו צריכין, בין דין זה לדין מצבה שעומדים על קבר המת, אשר הוא הלכה פסוקה אף בדברי הרמב"ם (ה' אבל פ"ד ה"ד) בונין נפש על קבר המת, ורצ"ל מצבה כמבואר (בסופ"ב דשקלים), ועי' בא"ע (סי' פ"ט) וביו"ד (סי' שס"ד) והוא צורך גדול ותקון לנפש, ובירושלמי איתא אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם, ושמע מינה דלזכרון אתיא, ועי' שו"ת כת"ס (יו"ד סי' קע"ח), ולפי המנהג אף בצדיקים בונין נפש והכל מתקבצין אצלה להתפלל, וצ"ע דלפי הרמב"ם הי' צ"ל אף שאהובה לאבות דכתיב ויצב יעקב מצבה, שנואה לבנים כמו בשאר מצבות לדעת הרמב"ם, אך החילוק פשוט דאסורה רק היכא דהאבן אשר שמו מצבה הוא עומד לנס מצד עצמו, ולא היכא דהוא טפל ועומד לציון על קבר הסמוך לו, דאז ליכא ביה משום לתא דע"ז דהקריבו על גבי המצבה בעצמה, וכאן המצבה נעשה רק לציון ולהראות על הקבר מי הוא הנפטר, ומעשיו ופעולותיו אשר פעל ותקן בימי חייו, והוא פשוט…
(ד) אחרי כותבי הדברים הנ"ל העיר אותי הגאון מהור"ד שפערבער שליט"א אבדק"ק בראשאוו יצ"ו, דכבר נשאל בענין נד"ד בס' מערכי לב… והוסיף ע"ז הרב הגאון מוהרד"ש הנ"ל, לומר, דנד"ד ודאי עדיף דלא בשביל זכר שם הנהרגים בלבד נעשה, כי אם גם לזכר אכזריות חמה של הרוצחים הארורים, להעלות חמה ולנקום נקם, עמ"ש בת' מהרי"ל (סי' ס"ה) והובא בטו"ז יו"ד (סי' שס"ד) לענין נהרג בידי עכו"ם, לקוברו במלבושים שהי' לבוש… ועוד נלענ"ד פשוט דל"ל קרא סברא היא, דאדרבה שם מאנומענט מוכיח עליו, דל"ש בי' חשש חילוף ודמיון למצבה אשר שנא ה', וכ"ש החקיקה בלתי מחוקה, מר צורח לאמר. ראה ה' והביטה את אשר עוללו משנאיך לזרע אי"ו…
ונכון מה שכתב כת"ה לקבור תחתיו בורית רי"פ, ואולי גם את ס"ת המקולקלים בידי הפראים בעוה"ר, אף על גב דכתבו דיש לקברם אצל איש חסיד, מ"מ אפשר דבנ"ד נכון יותר כדי לעורר אבל ולהעלות חמה, כשיהי' חרות על האבן מה שקבור שם, ופשיטא דמקום מעמד המצבה זו, צריך להיות ברשות קהל יראים, מטעם שכתב כת"ה, והנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, וזכרם לא יסוף, עכ"ל, העתקתי דברי הגאון הנ"ל מפני גודל ההתענינות שיש בדברים הנ"ל וכדי שיהי' המה מצד עצמן למצבת זכרון להקדושים ההמה הי"ד, אבל למעשה מפני חומר האיסור הכרוך בה, נענו לעצתי, להעמיד המצבה על קברת הבורית רי"פ וכו', ונשאתי אז קול קינה ונהי בתוך קהל ועדה על שברנו הגדול, ולבבנו יהי' נכון ובטוח בה' שינקום נקמתנו ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ בביאת משיח צדקנו במהרה בימנה אמן."
שאילת חמדת צבי (הרב משה דב וולנר, תשל"ד), ב סימן כא עמוד קמד
הרב משה וולנר הסיק שדעת הרמב"ם שמצבה אסורה גם לזיכרון, וגם כשאינה אבן אחת, ודווקא כשמדובר במצבה שמתקבצים אצלה (אמנם בתוך דבריו הזכיר שלרמב"ם גם מצבה על קברים אסורה כשהיא עומדת לגובה). וכן למד שזו דעת הרמב"ן. דעת רש"י לעומתם שבמצבה לזיכרון אין איסור, וכן שהאיסור רק במצבה שהיא לאבן אחת. הוא מוסיף שלכו"ע עובר בזה משום 'בחוקותיהם'.
"שיטת הרמב"ם… לפי הרמב"ם הנ"ל יצא לנו לאשר ולקיים מנהג קדמונים ומנהג ארץ ישראל שלא היו מקימים על הקברים אבן מצבה. אלא אבן שמו לכסות בו את הקבר והיה מונח על הקבר ולא היו מעמידים את האבן לגובה בכלל וכן לא קראו זאת מעולם מצבה, אלא ציון או נפש. כי מצבת אבן שמקימים לכבוד ולעמוד על ידו, הוי בכלל לא תקים לך מצבה לפי הרמב"ם. וזה מה שכתב הרמב"ם )פ"ד ה"ד דאבל) ובונים נפש על הקבר. ומדקדק בלשונו לכתוב בונים ולא כתב מקימים, וכן כתב נפש ולא מצבה…
שיטת הרמב"ן על הפסוק דלא תקים לך מצבה מביא הרמב"ן את פרש"י הנ"ל והקשה עליו וכתב בזה"ל: והנראה כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן. והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם… הרי להרמב"ן אין המצבה להקריב עליו, אלא שהיתה אבן גדולה בפתח בית אלילים והיו עומדים עליה הכומרים… אמנם אין לומר נמי שבהקמת איזה אבן בלי שום מטרה באיזה מקום שיהיה עוברים בלאו דלא תקים לך מצבה, ע"כ צ"ל דאבן מצבה הזאת צריך להיות משמש דומה לאותו תשמיש של מצבת אלילים וכמו שאותו מצבה היתה מכובדת לא לע"ז ולאלילים, אלא לכבוד אנשים דהיינו הכומרים שהיו מתאספים שם. כך כל מצבה שהיא מכובדת והוקמה לכבוד המתאספים שם הרי זה נקרא מצבה והמקים אותה עובר בלאו. לפי"ז הרי שיטת הרמב"ן כהרמב"ם הנ"ל.
(עמוד קמח) לשיטת רש"י יש ג' מיני מצבות… (ג) מצבה שמקימים העכו"ם לכבוד מלכים או לאיזה זכרון דלא הוי מצבה לא לע"ז ולא מצבה להקריב לשמים, אלא דהוי בזה משום חוקת הגוי דדרכם לעשות כן. בזה י"ל דאין כאן לאו דלא תקים כשמקים זאת, אבל עובר על לאו דבחוקותיהם לא תלכו…
נמצינו למדים שיטת הרמב"ם: (א) מצבה שחצבו לע"ז אסורה בהנאה. הקימו עובר בלאו דלא תקים מצבה. (ב) מצבה או בנין שהכל מתקבצין אצלו אפילו לכבוד שמים עובר משום לא תקים מצבה, וגם משום חוקת הגוי."
מרכבות ארגמן (הרב מאיר אליהו, תשע"ה) ג, סימן כה
בתשובה על הקמת מצבת זכרון בבית הכנסת לחללי צוק איתן, כתב שבמצבה לזכרון אין איסור. הוא מביא בנוסף לדעות המוכרות גם שדעת האבן עזרא ואברבנאל שהאיסור הוא רק במצבה לשם ע"ז. ביחס לדעת הרמב"ם השאיר בצ"ע את השאלה למה הרמב"ם מחמיר ביותר מאבן אחת, וכן דייק שהוא אוסר דווקא בדבר שמתקבצים סביבו (וביחס למצבות זיכרון לזכר השואה שמתכנסים סביבן ביום השואה, הסיק שסמכו על החולקים על הרמב"ם).
"בביקורי האחרון בארה"ב נשאלתי ע"י איזה ראשי קהילה בניו יורק ת"ו כי בימים אלה עומדים לסיים לבנות את בית הכנסת שלהם ברוב הדר ופאר ועתה בשל הארועים המצערים שארעו בקיץ האחרון בארץ הקודש שקיפחו את חייהם על קידוש ה' למעלה משבעים חיילים במבצע 'צוק איתן' מבקשים להעמיד מצבת זכרון לזכרם בכניסת בית הכנסת ועליה חקוקים שמות ההרוגים ה' יקום דמם ועתה נפשם בשאלתם אם ראוי ונכון לעשות כן…
וצופה הייתי בספרי סוף פר' שופטים (פיסקא קמו אות כב) שכבר נרגש בזה, וז"ל ,ולא תקים לך מצבה", אין לי אלא מצבה עבודה זרה מנין ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים עבודה זרה ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים עכ"ל והכוונה שבימי האבות לא נאסר עדיין דבר זה וכנ"ל. וכ"כ הרא"ש עה"ת שם בפר' שופטים וז"ל אף על פי שהיה אוהב הקב"ה המצבות בימי האבות כדאשכחן גבי יעקב וישם אתה מצבה כיון שהנהיגו האמרים לעשות כך לשם ע"ז אני שונא אותם עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן שם כתב וז"ל להוציא המצבה כי שנאה הקב"ה כי כל מעשיהם שנואין לפניו וצוה את ישראל שלא יעשו כמעשיהם אבל בימי יעקב לא נאמר עדיין "ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח ג) ולכך היה משתמש במצבה לשם שמים כמנהג העובדים עכ"ל. ונראה לדקדק שדוקא מצבה שהיא לשם שמים היא שנואה אצל הקב"ה אבל מצבת זכרון בעלמא לא…
ואמרתי המכסה אני את האבן עזרא אשר יצא לחדש לכאורה ביאור אחר בפסוק דידן והוא בפירושו עה"ת שם וז"ל ולא תקים לך מצבה לע"ז והעד אשר שנא רק מצבה שלא לע"ז איננה אסורה עכ"ל ומדבריו עולה שמצבה שאינה של ע"ז אינה אסורה. אולם הגאון ר' מנחם קראקאווסקי בעבודת המלך על הרמב"ם פ"ו ה"ו ציין לו ותמה עליו בזה"ל וכבר תמהו על האבן עזרא טובא וכתבו שתלמיד טועה כתבו בשמו אבל גם בפרשת ויצא כתב וז"ל ורבים תמהו איך הקים יעקב מצבה והנה שכחו כי שתים עשרה מצבות הקים משה והכתוב לא אסר להשים מצבה לשם רק אמר לא תקים לך מצבה שישנא ובמקומו אפרשנו, אבל עי' במכלתא הובאה במדרש תנאים… ועל מדרש זה סמך עצמו הרב אבן עזרא ז"ל וכן משמע גם בירושלמי פ"ד דע"ז ולא ס"ל כוותיה אלא כהספרי שהביאו רבותינו ז"ל דאף לשמים איתא בכלל לא תקים לך מצבה עכ"ל. נמצא לפי זה התבארה דעתו ומקורו של האבן עזרא שאין איסור במצבת זכרון בעלמא.
ד) ובאמת שגדולה מזו מצאתי לר' דון יצחק אברבנאל עה"ת שם שכתב שאפילו אצל האבות לא היה בזה איסור וז"ל המצבה ביאר בה שנית עם היות שנמצא זכרונה באבות לא היתה שמה להעלות עליה עולה כי תמיד היו בונים מזבח להעלות עליו עולה וזבח ואמנם היתה המצבה לאות ולזכרון לעד ולסימן… אמנם המצבה שהיו נוהגים עובדי גלולים היתה לעולה וזבח… פרט למצבות העדות שאינם אסורות ולא שנאם הש"י והן היו בימי האבות לסימן ולעדות ולזכרון כמו שזכרתי וכן היה האבן שזכר יהושע פרק כד בדבריו האחרונים על כן צותה תורה ולא תקים לך מצבה וביאור מאיזו מצבה יאסור באמרו אשר שנא ה' אלהיך, רוצה לומר מאותם מצבות ע"ז שעושים להקרבה אשר שנא הש"י אותם, לא מהמצבות שהיו נוהגים האבות לעד ולזכרון, עכ"ל…
הנה פסק הרמב"ם בהל' ע"ז (פ"ו ה"ו), וז"ל: מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר ולא תקים לך מצבה, וכל המקים מצבה לוקה. עכ"ל וקצת צ"ע שכתב 'בנין' הרי מרש"י בחומש עולה שמצבה זו היא אבן אחת ולא בנין… וצ"ע… והרב דברי ירמיהו הנ"ל כתב וז"ל: והשכיל רבינו לכתוב בנין שהכל מתקבצין אצלה, כי אין זה רק המורה ועומד לנס וזכרון לרואין אותו כאשר יעמדו היום במקום אשר גבורים נפלו שמה ובאין שמה לכבודו וזה שאסרה התורה מפני חילוף הפסל ומסיכה וטעות בזה לא שייכה במזבח שמקריבין בו ואין מורה על דבר מצד עצמה כמו המצבה. עכ"ל. ועל כל פנים דברי הרמב"ם אינם שייכים בנידון דידן שהרי לא מתקבצים סביב אותה מצבת אבן, רק העמידו אותה שם לאות ולזכרון לזכר אותם חללים שנספו בעוה"ר, אולם כן יש מקום להרגיש על אותם מצבות שהקימו לזכר חללי השואה ה' יקום דמם, וביום השואה מתכנסים כולם סביב אותה מצבה ועורכים שם טקס זכרון לכבודם, וצ"ע. ואפשר לתרץ כי דוקא הרמב"ם סובר שבקיבוץ לבד יש איסור… אולם הסמ"ג כתב (לא תעשה מ"א), וז"ל: שלא להקים מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, עכ"ל. ומקורו מרש"י על החומש הנ"ל, ומשמע שחולק הסמ"ג עם הרמב"ם בדבר זה…
הנה לא זו בלבד שאין חשש לקיים אות לזכרון ואות לרחמים לזכר אותם קדושים שקיפחו חייהם במלחמה עבור כלל ישראל, אדרבה ראוי ונכון לעשות כן לחלוק להם כבוד ולהזכיר גבורת לבם לדורות עולם."