נבואה נתנה לשוטים
סיכום
הגמרא (בבא בתרא יב,ב) מביאה שאחר שנחרב המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. הגמרא מגבה זאת בסיפורים על דברים שאמרו תינוקות או שוטים ואכן התקיימו, כנבואה.
מדוע וכיצד השוטים והקטנים זוכים לנבואה?
- ספר הבתים (עשה קט) רבנו בחיי (בראשית מא,א) מהר"ל (ב"ב יב,ב) חת"ס (ב"ב יב,א) כפתור ופרח בשם רש"ט (ב"ב יב,א) וביאורי חסידות לש"ס (ב"ב יב,ב) בשם דובר צדק מבארים שאצל השוטים כוח המדמה חזק, ואין שכל ומחשבות שיטרידו את המדמה ויעכבוהו מלהתבטא, וכך הנבואה מתפרצת דווקא דרכם. ואצל שאר האנשים המדמה נחלש, והשכל מגביל אותו.
- האדם השכלי (העיקר השישי) מבאר על דרך משל, שמלך מכין סעודה לעניים כל יום, וכאשר סרחו לא ביטל את הסעודה אלא הכין אותה אבל נתן אותה לכלבים.
- ערבי נחל (בהעלותך דרוש ה) מבאר שכל דבר שמתרחש בעולם צריך להתגלות לפני כן באיזו נבואה. וכיוון שכבר אין נביאים, הדברים מתפרצים דרך השוטים והתינוקות.
- מגלה עמוקות (קמה,א) מסביר את הדברים על דרך הקבלה.
- עיון יעקב (ב"ב יב,ב) מבאר שהנבואה שורה רק מתוך שמחה, אבל אחרי החורבן רק שוטים ותינוקות מסוגלים להיות שמחים.
- ליקוטי שושנים (ב"ב יב,ב) מבאר שאחר החורבן כולם מלאים כחש ומרמה, ורק השוטים והקטנים שאינם יודעים כחש ומרמה יכולים לזכות לנבואה.
מהו טיב ה'נבואה' הזו?
רשב"ץ (מגן אבות ג,ד) כתב שלא מדובר בנבואה, אלא כמין קסם. מהרש"א (אגדות ב"ב יב,ב) כתב שבניגוד לנבואה שמגיעה מה' או ממלאך, כאן הנבואה מגיעה משד. מי השלח (מצוטט בביאורי החסידות לש"ס ב"ב יב,ב) שזה לא שהשוטים הם נביאים, אלא שאומרים דברי נבואה, והחכמים מפענחים זאת.
הר"ן (דרשות, יב) ותורת חיים (ב"ב יב,ב) כתבו שהמימרא הזאת מסבירה מדוע מותר לומר לתינוק 'פסוק לי פסוקך' ואין זה ניחוש.
הגמרא
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב
"א"ר יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. לשוטים – מאי היא? כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא, שמעיה לההוא שוטה דקאמר: ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא – טביומי חתים. אמר: מאן חתים טביומי ברבנן? אנא, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. קם אתא. אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא. כיון דשמעי דאתא, שדור זוגא דרבנן לגביה לאימלוכי ביה, עכביה. הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא, עכביה גביה, עד דמלו בי עשרה. כיון דמלו בי עשרה, פתח הוא ותנא ודרש, לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה. קרי רב אחא אנפשיה: כל המריעין לו – לא במהרה מטיבין לו, וכל המטיבין לו – לא במהרה מריעין לו. תנוקת – מאי היא? כי הא דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה, הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא. אמר לה: מאן מינייהו בעית? אמרה ליה: תרוייהו, אמר רבא: ואנא בתרא (וכך היה)."
מהו המנגנון שגורם שדווקא לשוטים תגיע הנבואה?
ספר הבתים (רבי דוד בן שמואל מאיסטילא, נולד באמצע המאה ה13 בפרובאנס) מצוות עשה קט
מסביר שאצל השוטים והתינוקות הכח המדמה חזק ואין טרדה ומחשבה שתבטל אותה, וזו הנבואה שהם זוכים לה, אבל אצל השאר הטרדות והעצבון בגלות מחלישים את הכח המדמה.
"ואמנם נתנה נבואה לשוטים ולתנוקות כמה שיעבירו ההמון שם נבואה בשלמות כח המדמה, וטוב המשער, וזה נתן לשוטים ולתנוקות שאין מחשבה וטרדה להן וחושיהן בטלים, וכח המדמה חזק, וזה מבואר בספרי הטבע. וכבר ידעת אמרם חלום אחד מששים, וסבת חלומות צודקים היא בנוח החושים ושכר המדמה שלהם חזק ואמרו נובלת נבואה חלום. ואמרו משחרב בית המקדש, לפי שבסבת הטרדות והעצבון בגלות יחלש הכח המדמה".
רבינו בחיי בראשית מא א
מסביר שחלום יכול להיות אמיתי כאשר כח המדמה חזק, והאדם לא הרהר בדברים האלה ביום. וזו נבואה קטנה שאמרו שניתנה לשוטים, כי אין להם דעת ולא הרהרו בדברים ביום ולכן מה שהם חולמים הוא אמיתי.
"והחלום הבא מפני חזוק הנפש הוא האמתי הראוי מכולם, שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו, ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לו כאלו ראה אותו בהרגש. והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם, והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילו כלל, וזו היא נבואה קטנה שאמרו רז"ל שניתנה לשוטים ולתינוקות מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם"
חידושי אגדות למהר"ל בבא בתרא דף יב עמוד ב
באופן דומה לספר הבתים ולרבנו בחיי, המהר"ל מבאר שאצל השוטים השכל אינו מפריע לרשמים אלוהיים להתגלות, ובניגוד למה שקורה אצל החכמים. לפני החורבן הקב"ה היה קרוב אל העולם ודווקא החכמים היו זוכים לנבואה, אבל אחר החורבן הנבואה אינה טבעית אלא כגזרה, ולכן חלה רק במי שכח המדמה שלהם פנוי מהפרעות השכל
"נטלה הנבואה מן הנביאים וכו'. פי' כי הנבואה היא מן השמים ומפני כך השוטה שאין לו דעת ואין פועל בשכלו, לכך מקבל הדבר הנעלם מעליונים. אבל החכם מפני שפועל בשכלו, דבר זה מבטל מה שהוא מקבל מן עליונים. ומטעם זה ג"כ אמרו שנתנה רשות לבהמה לראות יותר ממה (כ)שנתן לאדם, וכל זה מצד נפש המדמה, כמו שבארנו בב"ק (דף ס', ב') אצל כלבים שוחקים אליהו בא לעיר כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי ב"ח מוכנים לקבל דברים כמו אלו מצד שהם תמימים, ולכך הם יותר מקבלים, וכן התינוק ג"כ שאינו פועל בשכלו מקבל נפש המדמה שלו ידיעת העתידות מעליונים, מאחר שאינו פועל בשכלו והוא תמים מקבל נפש המדמה העתידות. אבל הפועל בשכלו אין נפש המדמה פנוי לקבל הידיעה כי הוא פועל בשכלו וזה מבטל הקבלה. ובודאי כאשר היה ב"ה קיים, יותר היה מוכן לנבואה החכם ממה שהיה מוכן לנבואתו הבלתי חכם, כי היה הש"י קרוב אל העולם, והוא יתברך קרוב אל החכמים יותר מאשר הוא קרוב אל הבלתי חכם, אבל כאשר חרב ב"ה, והנבואה באה לעולם מצד שכך גזר הש"י על העולם, והגזירה הזאת מסר אל העליונים הממונים על זה, לדבר הזה קרובים השוטים והתינוקות, מן הטעם אשר אמרנו*)."
חתם סופר מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א
לפעמים נשמתו של האדם מראה לו דברים, אבל שכלו חוסם אותם, ולכן הנבואה שייכת בשוטים ששכלם אינו חוצץ.
"אעפ"י שניטל כח הנבואי' כח השכליי והחכמה לא ניטלה ועד"ז חכם עדיף מנביא פי' ההשגה שמשיג בחכמתו בהבנה והשכל ואעפ"י שהוא מעזר אלקי ורה"ק וחלק חכמה עליונה מ"מ הוא באמצע כלי חושיו הרוחניות השכלי ומבין טעמי' של דברי' אותה חכמה עדיפה לי' מנבואה. ועד"ז ניתנה נבואה לשוטים כי לפעמים נשמת אדם רואה דברים ולבו אומר לו אלא שנראה לו כדברי' רחוקי' ואין שכלו מניח לו להוציא דברי שטות כאלו מפיו ובאמת הם דברי' נגדרי' למעלה ובעיני' כדברי' רחוקי'. והשוטה אשר יראה יגיד כגון עובדא דרב טביומא וכיוצא בזה"
כפתור ופרח רבי יעקב לוצאטו, ב"ב יב,א
כותב בשם הרש"ט כמו ספר הבתים ורבנו בחיי.
"והרב רש"ט כתב שלחסרון דעתם כבחלום גם בהקיץ לא ידמו בשום דבר. ולכן הכח המדמה שלהם פנוי לעולם כמו למשכילים בחלום ולכן יגלו להם מהעצמים הרוחניים וידעו העתידות וזה מין ממינים החסרון. אמנם השלמים פעולתם ע"י כח השכלי ובסבת טרדתם אינם יכולים להשיג כראוי ולכן אמרו ז"ל אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה שנאמר ויהי כמנגן וכו' ותהי עליו רוח ה' עכ"ל"
ביאורי חסידות לש"ס ב"ב יב,ב, בשם דובר צדק
מבאר בדומה לספר הבתים.
"בכל אדם רגיל, הלב נמשך אחר החכמה, מה שעולה בלבו הוא מתחכם ובודק אותו בחכמתו. השוטה, שאין לו חכמה,אין לו ללב אחרי מה להיות נמשך, ומה שעולה בלבו זהו מקורי בלי התחכמות ולפעמים זהו נבואה כדכתיב "לב יודע מרת נפשו".
ר' צדוק הכהן מלובלין – דובר צדק עמוד עא
מבאר כספר הבתים
"וכמו שאמרו (בבא בתרא י"ב א) דניתנה נבואה לשוטים כי בכל אדם הלב נמשך אחר החכמה אבל בשוטה אין הלב נמשך אחר החכמה רק מה שעולה על הלב מעצמו זהו לפעמים נבואה."
ערבי נחל (רבי דוד אייבשיץ, ה'לבושי שרד') במדבר בהעלותך – דרוש ה
מבאר שכל דבר שקורה בעולם מתגלה לפני כן באיזה אופן בעולם, כדי שבני אדם יוכלו לקולטו ולעשות תשובה כנדרש. ובעת שהיו נביאים הם היו משיגים השגות אלו, אבל לאחר החורבן אין נביאים, וההשגות האלה מתפרצות דרך נמוכי העם.
"וענין הדבר, כי מה שאמר הכתוב (עמוס ג, ז) לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, הכוונה עם המבואר בזהר כי אף שנגזר למעלה איזה דבר על העולם הן לטוב או למוטב לא ירד הדבר הזה לעולם, וכמו שכתוב (תהלים קיט, פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, שיוכל אותו הדיבור להיות עומד נצב בשמים, והיה זה לטובת בני האדם כדי שגזרה רעה לא תבא מהרה אולי ישובו בתוך כך, וכן דבר טוב אינו בא מהרה כי יש ממונים המעיינים ומעכבים, ובעת שהיו נביאים שענינם שהיו משוטטים במחשבתם וכוונתם מעולם לעולם עד בואם למקום גבוה מעל גבוה, ושם נתחברו אותיות הדיבור ההמה באותיות שבמחשבתם, והיו משיגים הדיבור ההוא, ואח"כ בבואם ורדתם במחשבתם לזה העולם נשתלשל הדיבור על ידיהם, ואז בהיות הדיבור בזה העולם דבר אלהינו יקום לעולם. ובזמן שאין נביאים עוף השמים יוליך את הקול ההוא (קהלת י, כ), ולפעמים ניתנה נבואה זו לשוטים ולתינוקות, כל זה מבואר בזהר הקדוש, ולז"א כי לא יעשה כו' כי אם גלה סודו כו', ועיין לעיל בפרשה זו (דרוש ד, וע' וירא דרוש ב)."
מגלה עמוקות קמ״ה:א׳
מבאר על דרך הקבלה שהנבואה באה מתרין ירכי קשוט, וזה סוד נתינת הנבואה לתנוקות אחר החורבן.
"ראה משה קילקול ירך של יעקב שהיה מקולקל עד שמואל הנביא, כמו שהאריך גאלנטי בפסוק (איכה ד יח) צדו צעדינו, ושם הפליא לעשות בענין תיקון הירך הזה שמואל עם שאול, עיין שם כי כבר נתפשטו דבריו. והנה על זה היתה תפלת משה בעת ההיא מה שיהיה בימי שמואל, לפי ששמואל אמר דבר ה' היה יקר בימים הם (שמואל א' ג' א), שהם סוד הנבואה שהיא באה מתרין ירכי קשוט, וסוד מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לתנוקות (ב"ב י"ב ע"ב), שאמר ההוא ינוקא בזוהר תרומה עמוד ש' (זוהר ח"ב קס"ט ע"ב) קרא כתיב כל בניך למודי ה' (ישעיה נד יג), רצה לומר הנבואה היא בא מן נצח וההוד שהם נקראים למודי ה', וזוכין לזה הקטנים שהם כל בניך. ועל זה אמר ירמיה לא ידעתי דבר (ירמיה א' ו) ברוח הקודש, כי יאמרו האומרים כי נער אנוכי, ומיום שחרב בית המקדש ניתן הנבואה לנערים, נמצא שבמלת יקר נרמז שהנבואה היא בא מנצח והוד."
עיון יעקב ב"ב יב,ב
הנבואה דורשת שמחה, ולכן אחר החורבן לא יכולה לחול על חכמים שמצטערים בצער החורבן, אלא רק על שוטים ותינוקות.
"וצ"ל הטעם בניטלה וצ"ל מפני החטא דא"כ למה ניתנה לשוטים ולתינוקות ואולי י"ל משום דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וע"י החרבן ערבה כל שמחה ואסור למלא פיו שחוק משא"כ שוטה אינו נפגע וכן הקטנים."
ליקוטי שושנים (הרב רפאל אפשטיין, מונטריאול תשי"ג) ב"ב יב,ב
מבאר שמחורבן הבית גברו בעלי הזרוע, וגם החכמים ליבם לא שווה לפיהם, והם רחוקים מהאמת. ולכן האמת רוצה לצאת ומתפרצת דרך שוטים ותינוקות שלא יודעים כחש ומרמה.
"ללמדנו בא כי אין יתרון לחכמה ולזקנה אלא לטוהר לב. ובאשר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין חפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון וכ"ו החכמים אין פיהם ולבם שווה. בלב ולב ידברו. רחוקי אמת הם, ואיך ינבאו? ובאר האלהים עשה ישר. האמת יתפרץ לצאת ויבקש מוצא טהור. והשוטים והתינוקות מרמה וכחש לא ידעו ולכן נזרקה נבואה מפיהם בלי דעת, בבחינת אמת מארץ תצמח. כמאמרם ז"ל אין העולם מתקים אלא בשביל הבל פיהם של תנוקות של בית רבן, אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. אבל אוי לדור ששוטים ותינוקות ינבאו להם, ונערים נוהגים בם."
טיב הנבואה
רשב"ץ, מגן אבות, חלק שלישי פרק ד
מסביר שהנבואה שניתנה לשוטים היא לא אמיתית אלא כמין קוסמות שהיא רק מצד המדמה ובלי שכל, ונקראת נבואה בדרך השאלה.
"ועל ההודעה הזאת אמרו ז"ל משחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. לא אמרו נבואה שורה כמו בנבואה האמיתית והוא נכנס תחת מין הקסם שהוא לכח המדמה אין לכח השכלי חלק בו, ונקרא נבואה דרך השאלה".
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב
מסביר שנבואת השוטים היא לא מה' או מלאכים אלא ע"י שד.
"וענין שנטלה מן הנביאים ונתנה לשוטים אין הנבואות שוות דנבואת נביאים ע"י הש"י או ע"י מלאכיו אבל נבואת השוטים ותינוקות אינו אלא ע"י שד דהכי מחלק בפרק הרואה בין החלומות שיש מהן ע"י המלאך ויש מהן ע"י שד ועיין בחידושינו פרק ד' נדרים וק"ל:"
ביאורי חסידות לש"ס ב"ב יב,ב, מצטט מי השלח
מבאר שלא שהתינוקות הם הנביאים, אלא שאומרים דברי נבואה מבלי להבין והחכמים השומעים דבריהם מפענחים
""ותינוקות", לא שהתינוקות הם נביאים, אלא שאומרים דברי נבואה, ואינם יודעים ואינם מבינים מה שאמרו. אלא החכמים השומעים דבריהם, מבינים את נבואתם. ולכן בהמשך הדברים הגמרא מביאה ראיה ממר בר רב אשי, שהבין דברי השוטה".
פירושים סמליים למימרא
מטה משה עמוד התורה שער ד – בהנהגת לומדיה (רבי משה ב"ר אברהם מת (זה שם משפחתו) נולד בפולין 1551)
מסביר שהכל משל על לימוד תורה, שהרוצה לזכות לנבואה כלומר תורה צריך לשים עצמו כקטן ושוטה שלא מדבר שיחות בענייני חולין.
"וזאת החכמה שצריך ללמדה, לכן הרוצה לקחת מוסר השכל ישתוק מן הדבור שאין צריך, וימעט בדבור אפילו בדבור הצריך, ויעשה עצמו בזה כשוטה ותינוק כאילו לא יוכל לדבר דבר בעסקי עניני עולם, וכאילו לא יבין מאומה מג' חלקי הדבורים כמו שוטה ותינוק. ובזה התורה שילמוד תתקיים בידו, כמו שאמרו שהתורה נקנית במיעוט שיחה. ועל דא כוונו רז"ל באמרם בב"ב (יב א) מיום שחרב בית המקדש נטלה הנבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים ולתנוקות. והנבואה ירצה בזה תורתנו הקדושה, שמי שלמד אותה הוא במדרגת הנביא, כדאמרי נמי התם חכם עדיף מנביא. ואותה נבואה נתנה למי שעושה עצמו כתינוק ושוטה וק"ל."
מאור עינים (רבי מנחם טברסקי, תלמיד תלמידי הבעש"ט) ליקוטים
מסביר שבזמן המקדש רגלי השכינה היו גבוהות מעל הארץ, וכך הדרך ללמוד להתקרב אל ה' הייתה גבוה מעל הארץ, ומי שהתרומם זכה לנבואה. אבל בגלות רגלי השכינה ירדו עד לארץ והדרך ללמוד לעבוד את ה' הוא בכל דבר ודבר בארציות, ולכן הנבואה נמסרה לשוטים, כלומר לדברי שטות וחיצוניות.
"ובזמן המקדש היו נביאים שהיו מקבלים נבואה מלמעלה ועל דרך משל אדם היושב על הכסא אין רגליו מגיעות על הארץ אלא למעלה מן הארץ כן כשהיה המקדש קיים היה השם שלם והכסא שלם ורגליו הם הליכותיו שמלמדים האדם איך להלוך אליו יתברך שהם למודי ה' שמשם הנביאים היו גבוהים מן הארץ כביכול והיו מכוסים מפני הבהירות ועתה בגלות ירדו בחינת הרגלים למטה ועמדו על הארץ כביכול כי אין הכסא שלם לשבת אדם על הכסא ולכן נקרא הארץ הדום רגלי ונתלבש בחינת הרגלים ולמודי ה' איך להתקרב אליו יתברך בכל דבר ודבר בבחינת ארציות גם כן שזהו שאמר שנמסרו נבואה לשוטים ר"ל בדברי שטות וחיצוניות גם כן ועל ידי כל דבר כבודו יתברך והבן."
ביאורי חסידות לש"ס ב"ב יב,ב, מצטט תשואות חן
מסביר באופן סמלי, ששוטים הכוונה שדבקים באמת, ותינוקות הם מי שמקטינים עצמם בענווה.
""לשוטים" – לאלה שמקיימים על עצמם דברי חז"ל שאמרו: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא להעשות שעה אחת רשע לפני המקום, "ותינוקות" – אלה שמקטינים עצמם וחושבים את עצמם כתינוקות לפני מי שגדול מהם, ותמיד מחזיק את חבירו לגדול ממנו, ומתוך זה הוא תמיד משתוקק להטיב ולשפר מעשיו."
מקורות נוספים
דרשות הר"ן יב
הר"ן מקשה איך מותר לומר פסוק לי פסוקך לתינוק, הרי זה ניחוש! ומתרץ, שזה צד נבואה, כמו שאמרו שמחורבן הבית נבואה נתנה לשוטים.
"ואם תקשה ותאמר: הרי אמרו: רבי יוחנן בדיק בינוקא ומן הנראה שהיה סומך במעשיו עליו כאליעזר עבד אברהם, שהרי אמרו שם: כי נח נפשה דרב וכו'. ותהושבה בזה: כי זה אינו מצדדי הנחשים אבל הוא צד נבואה, כמו שאמרו רז"ל בפרק קמא דבתרא אמר רבי יוחנן: משרחב בית המקדש נטלה הנבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים ולתינוקות".
אדם שכלי, (הרב שמעון בן שמואל, צפת 1590) העיקר השישי
מסביר שנתינת הנבואה לשוטים היא כמו מלך שהיה תורם סעודה לעניים כל יום, ואז העניים סרחו ובמקום לבטל את הסעודה עשה באותו יום סעודה ונתן לכלבים.
"נביא וחוזה ומה שאחז"ל משחרב בית המקדש נתנה נבואה לשוטים ולתינוקות נ"ל שהוא ע"ד משל למלך נכבד שמתנדב בכל יום ויום ליתן לעניים ק' זהובים אדומים ולימים סרחו העניים נגדו ואינם ראויים לקבל עוד את נדבתו ומרוב רחמיו וחסדיו המרובים אינו מונע נדבת לבו עבורם ואומר לקנות בעד הזהובים לחם ובשר להשליכם לכלבים ודי למבין".
תורת חיים (רבי אברהם שור, נדפס 1624) מסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב
מצטט את משלו של ה'אדם השכלי', ואת הסברו של הר"ן לגבי פסוק לי פסוקך.
"ונתנה לשוטים ולתינוקות. לפי שהקדוש ברוך הוא וותרן הוא ומצדו לא יבצר ואפילו לאחר החורבן הוא משפיע רוחו על ישראל אלא לפי שאין עושין רצונו אין הרוח שורה אלא על אותן שאינם מהוגנים כשוטים ותינוקות משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו סרחו עליו כעס המלך וצוה להשליך את הסעודה לכלבים.
ונתנה לשוטים ולתינוקות. נראה דלפי זה ניחא הא דאשכחן בכמה דוכתי דאמרי ליה חכמים לינוקא פסוק לי פסוקיך כשרצו לידע עתידות וסמכו עצמן על אותו פסוק דלא ניחוש הוא אלא ראוי לעשות כן כיון דמיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לתינוקות כשהתינוק אומר לו פסוקו כדמות נבואה הוא וראוי לסמוך עליו."