בת קול בחז"ל

בת קול ציבורית

בת קול קבועה

ברכות יז, ב

(תענית כד, ב; חולין פו, א; וע' ברעיא מהימנא פנחס רטז, ב; ועי' שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא):

"אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני – די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת."

מועד קטן יח, ב

(סוטה ב, א; סנהדרין כב, א)

"ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! – אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים."

תנחומא כי תשא יב

"והלוחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, [שנאמר] מעשה אלהים, שהם מלאכתו של הקדוש ברוך הוא."

תנחומא ורשא כי תשא טז

"אריב"ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת ווי לכם הבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו תדיר לתורה נזוף הוא לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר והלוחות מעשה אלהים, כאדם שאומר לחבירו מה מלאכתו של זה כסף נבחר, כך מלאכתו של מ"מ =מלך מלכי= המלכים עוסק בתורה:"

זוהר שמות ה, א

"ר' אבא פתח ואמר (שיר ד) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, ת"ח ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין בפולחנא דמאריהון דתניא א"ר יצחק בכל יומא ויומא בת קול נפקת מטורא דחורב ואמר ווי לון לבני נשא מפולחנא דמאריהון ווי לון לבני נשא מעלבונה דאורייתא דאמר ר' יהודה כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא ומסגל עובדין טבין ירית עלמא שלימא וכל מאן דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא ולא עביד עובדין טבין לא ירית לא האי ולא האי"

משנה אבות ו, ב

"אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכל מי שעוסק בתורה תדיר הרי זה מתעלה שנאמר +במדבר כ"א י"ט+ וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:"

מדרש שמואל ג, ד

מבואר שקודם לידת שמואל היתה בת קול כל יום שהיתה מבשרת שאדם צדיק יוולד ששמו שמואל:

"ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אותו, אך יקם ה' את דברו (ש"א =שמואל א'= א' כ"ג). רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בכל יום ויום היתה בת קול יוצאה ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, כל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואין את מעשיו, היו אומרים זה שמואל, אין זה אותו שמואל, וכיון שנולד זה ראו את מעשיו, אמרו דומה שזהו, וזהו שאומר אך יקם ה' את דברו."

ברכות ג, א

"תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך – מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם."

בת קול עתיקה

מדרש תהילים צ, יב

"תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. אמר ר' אבהו בר זעירא גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם, ומה היתה התשובה, היתה בת קול שמכרזת ואומרת שובו בני אדם. שבעה דברים קדמו לעולם אלפיים שנה, התורה, וכסא כבוד, וגן עדן, וגיהנם, ותשובה, והבית המקדש של מעלה, ושם משיח, ואנה היתה התורה כתובה, באש שחורה על אש לבנה, ומונחת על ברכו של הקדוש ברוך הוא, והקב"ה יושב על כסא הכבוד, וכסא הכבוד מתוקן בחסדו של הקדוש ברוך הוא על הרקיע שעל ראשי החיות, אבל החיות לא היו באותה שעה, וגן עדן מימינו של הקדוש ברוך הוא, וגיהנם משמאלו, ובית המקדש מתוקן לפניו, ושם משיח חקוק על אבן יקרה על גבי המזבח, ובת קול מכרזת שובו בני אדם, והיו הכל נסבלין בכחו של הקדוש ברוך הוא"

יחס נבואה ובת קול

זוהר ויחי רלח, א

"ר' יוסי פתח ואמר אסרי לגפן עירה, וכתיב (בראשית מ') ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה ת"ח כמה אטימין אינון בני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון ולא מסתכלי במלי דאורייתא ולא ידעי ארחייהו במה יתפסון דכתיב (משלי ד') דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דבני נשא והוו ידעין ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה כיון דפסקא נבואה מנייהו הוו משתמשי בבת קול, השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא וחלמא דרגא תתאה הוא לבר דהא תנינן חלמא אחד מששים לנבואה, מאי טעמא בגין דאתייא מדרגא שתיתאה לתתא והא אתמר, ת"ח חלמא לכלא אתחזי בגין דחלמא מסטר שמאלא אתייא ונחית בכמה דרגין ואתחזי (קצ"ד ב) חלמא אפי' לחייביא ואפילו לעכו"ם בגין דזמנין נקטין חלמא ושמעין הני זיני בישין ומודעין לבני נשא מנייהו דחייכן (בהו) בבני נשא ומודיעין לון מלין כדיבין ולזמנין מלין דקשוט דשמעין ולזמנין דאינון שלוחין לחייביא ומודעי לון מלין עלאין"

יומא ט, ב

"ריש לקיש הוי סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא. אמר ליה: אלהא סנינא לכו, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא – נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. מאי ארז? אמר עולא: ססמגור. מאי ססמגור? אמר רבי אבא: בת קול. כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול."

בת קול עתידית

מדרש זוטא רות פרשה א

"יעשה ה' עמכם חסד. שכל חסד שישראל עושין בעולם הזה, בשעה שהם ננערין מן העפר, הקדוש ברוך הוא משלם שכרן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג כ"ג). עתידה בת קול מכרזת ואומרת כל מי שפעל עם הקדוש ברוך הוא ועשה לפניו מעשים טובים, יבוא ויטול שכרו, וכן הוא אומר כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס"ג ד'), והדא היא דתנן יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"

תנחומא אמור י

"אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, [הה"ד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל] (במדבר כג כג)"

מדרש נעלם כרך א וירא קיח, א

"א"ר יוחנן הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות, א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, אכי"ר:"

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ו, ט

"א"ר ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו."

פסוקים בתנ"ך המתפרשים כבת קול

ברכות יב, ב

"ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים. – דילמא צבור שאני? – אלא, מהכא: ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי, ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה, ואילו אורים ותומים לא קאמר – משום דקטליה לנוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו ליה מן שמיא – שנאמר (ויאמר שמואל אל שאול מחר) [ומחר] אתה ובניך עמי, ואמר רבי יוחנן: עמי – במחיצתי. ורבנן אמרי, מהכא: והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה', יצתה בת קול ואמרה: בחיר ה'."

סנהדרין צד, א

"אמר שר העולם לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! – יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי? יצאה בת קול ואמרה: בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. ו"

סנהדרין קד, ב

"מי מנאן? אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום. אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות אחד, באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם – ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם – ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים, מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה לפני מלכים יתיצב [בל יתיצב] לפני חשכים – ולא השגיח עליה. יצאה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'."

סנהדרין לט, ב

"כתיב ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית ועבדיהו היה ירא ה' מאד, מאי קאמר קרא? אמר רבי יצחק: אמר ליה, ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך. ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך, שמא לא ירא אלהים אתה? יצתה בת קול ואמרה: ועבדיהו היה ירא את ה' מאד – אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה."

סנהדרין קב, א

"לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל, אמר רבי חנינא בר פפא: יצאה בת קול ואמרה להן: מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתנו שילוחים לבניו? – בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל."

בת קול שפסקה הלכה

מכות כג, ב

"א"ר אלעזר, בג' מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, דכתיב: ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מנא ידע? דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזל נמי אינש אחרינא [לגבה]! יצאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל, דכתיב: הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר… עד ה'… ועד משיחו… כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד, ויאמר – ויאמרו מיבעי ליה! יצאת בת קול ואמרה: אני עד בדבר זה. בבית דינו של שלמה, דכתיב: ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו (כי) היא אמו, מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא! יצאת בת קול ואמרה: היא אמו."

עירובין יג, ב

"אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל."

ברכות נא, ב

(עירובין ו, ב; פסחים קיד, א; חולין מד, א)

"והלכה כדברי בית הלל – פשיטא! דהא נפקא בת קול! – איבעית אימא: קודם בת קול, ואיבעית אימא: לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול."

בבא מציעא נט, ב

"חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. – מאי לא בשמים היא? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. – אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? – אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני."

חולין פז, א

"תא שמע, דא"ל ההוא צדוקי לרבי: מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב: כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, אמר ליה: שוטה, שפיל לסיפיה דקרא ה' צבאות שמו, אמר ליה: נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא, יתיב רבי תלת תעניתא, כי הוה קא בעי מיברך, אמרו ליה: צדוקי קאי אבבא, אמר: ויתנו בברותי רוש וגו', א"ל: רבי, מבשר טובות אני לך, לא מצא תשובה אויבך, ונפל מן הגג ומת, אמר לו: רצונך שתסעוד אצלי? אמר לו: הן, לאחר שאכלו ושתו, א"ל: כוס של ברכה אתה שותה, או ארבעים זהובים אתה נוטל? אמר לו: כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה ישוה ארבעים זהובים, אמר רבי יצחק: עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס."

מדרש תהילים עב, ב

"אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו, לא די האחד שמת, אלא שצוה לשני שיגזר, כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים אי לך ארץ שמלכך נער (קהלת י יו), ולא עשה, כיון שאמר תנו לה את (הילד) [הילוד] החי והמת לא תמיתוהו (מ"א =מלכים א'= ג כז), יצתה בת קול ואמרה היא אמו (שם שם /מלכים א' ג'/), כיון שראו כך אמרו אשריך [ארץ] שמלכך בן (חורין) [חורים] (קהלת י יז), הוי משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. אמר ר' אלעזר בשלשה מקומות הופיע הקדוש ברוך הוא, בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של שמואל הרמתי, בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (בראשית לח כו), מנא ידע, דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזיל נמי אינש אחרינא, אלא יצאה בת קול [ואמרה] ממני, יצאו כבושין. ושל שמואל, כתוב שם ויאמר עד (ש"א =שמואל א'= יב ה), ויאמרו מבעי ליה, אלא יצאתה בת קול ואמרה עד אני בדבר. ושל שלמה, שנאמר והמת לא תמיתוהו היא אמו (מ"א =מלכים א'= ג כז), מנא ידע, דילמא איערומי קא מיערמא, כי היכי דליתביה ניהלה, אלא יצתה בת קול ואמרה היא אמו."

בת קול המבשרת לאדם שזכה לעולם הבא

ברכות סב, א

בת קול מבשרת שרבי עקיבא מזומן לעולם הבא:

"אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? ממתים ידך ה' ממתים וגו'! – אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא."

תענית כט, א

"תניא: כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה. בא אותו הגמון ועמד בבית המדרש, ואמר: בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש. שמע רבן גמליאל, אזל טשא מינייהו. אזל לגביה בצנעא. אמר ליה: אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי? – אמר ליה: הן. – אמר ליה: אשתבע לי. אשתבע ליה. סליק לאיגרא נפיל ומית. וגמירי, דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו – מבטלי לגזרתייהו. יצתה בת קול ואמרה: אותו הגמון מזומן לחיי העולם הבא."

כתובות קג, ב

"ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה: כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב. ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי, סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא."

גיטין נז, ב

(בשינוי לשון במדרש זוטא איכה פרשה א)

"אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא, אמרה לו: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות! אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: אם הבנים שמחה."

בדומה לכך:

בבא מציעא פו, א

בשעת פטירת רבה בר נחמני יוצאת בת קול.

"שדרו שליחא בתריה, לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה. אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני, סבר גונדא דפרשי הוא. אמר: תינח נפשיה דההוא גברא, ולא ימסר בידא דמלכותא. כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: טהור, טהור. יצאת בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאתה נשמתך בטהור. נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא: רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה. נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה, לא הוו ידעי דוכתיה. אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי, אמרי: שמע מינה התם הוא. ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא. נפל פתקא: כל הפורש יהא בנידוי. ספדוהו שבעה יומי, נפל פתקא: לכו לביתכם לשלום."

עבודה זרה י, ב

"נשיאיה ולא כל שריה – פרט לקטיעה בר שלום. קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית. כי קא שדו ליה, אמר: כל נכסאי לר"ע וחביריו. יצא ר"ע ודרש: והיה לאהרן ולבניו – מחצה לאהרן ומחצה לבניו. יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים."

עבודה זרה יז, א

"התניא: אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. [והא הכא בעבירה הוה ומית!] התם נמי, כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי."

עבודה זרה יח, א

"רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים."

תנחומא מצורע א

בת קול מבארת לחכמים ששלמה יש לו חלק לעולם הבא ואין למנות אותו עם המלכים שאין להם:

"אמר ר' יהודה הלוי בר שלום בקשו חכמי המשנה לשנות ארבעה מלכים ולמנות עמהן שלמה, אלא שיצתה בת קול ואמרה אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו), ואף על פי כן חזרו יום אחד לשנות, באתה אש מן השמים וליחכה בספסליהם, חזרה ואמרה, המעמך ישלמנה כי מאסת (איוב לד לג), כל כך למה היו שונים, על שכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות [וגו'], ויעש שלמה הרע בעיני ה' (מ"א =מלכים א'= יא א ו)."

מדרש משלי כב, כה

"חזית איש מהיר במלאכתו. בשעה שבקשו סנהדרין למנותו עם שלשה מלכים וארבעה הדיוטות, עמדה שכינה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לפניו רבון העולמים חזית איש מהיר, הם רוצים למנותו עם חשוכים, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה להם, לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים."

בת קול בעקבות מעשה טוב

שבת פח, א

"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו, ברישא עשי, והדר לשמע."

מדרש זוטא קהלת ט, ז

"לך אכול בשמחה לחמך וגו'. ד"א בזמן שהתינוקות יוצאין מבית רבן בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך וגו'."

תנחומא שלח הוספה יז

"זש"ה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (קהלת ט ז), מדבר בשלמה בשעה שבנה בהמ"ק ושכללו, מה עשה, עשה ז' ימים חנוכה, וחזר ועשה עוד ז' ימים של חג ושכחו לעשות יום הכפורים והיו מצירים, אמר ר' יצחק יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'."

תנחומא כי תבא ב

"[ב] [היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו']. מה כתיב למעלה מן הענין, השקיפה ממעון קדשך (שם /דברים/ כו טו), אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות, אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאינה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל, ועמד באמצע השדה, ומבקש רחמים על עצמו, ועל ישראל, ועל ארץ ישראל, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתיב אחריו היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' (שם /דברים/ כו טז). אמר ריש לקיש יוצאה בת קול ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחבירו, ואומר יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה."

בת קול המסבירה את ההבדל בין חכמים שונים

תענית כה, ב

"שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו."

בבא מציעא פה, א

"כי נח נפשיה אמטוהו למערתא דאבוה, הוה הדרא לה עכנא למערתא. אמר ליה: עכנא עכנא, פתח פיך, ויכנס בן אצל אביו. לא פתחא להו. כסבורים העם לומר שזה גדול מזה, יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא זה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה."

מגילה כט, א

בת קול מסבירה את ההבדל בין הר סיני לשאר ההרים ומדוע דווקא על הר סיני ניתנה תורה.

"דרש בר קפרא: מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבננים, יצתה בת קול ואמרה להם: למה תרצו דין עם סיני? כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני. כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק, אמר רב אשי: שמע מינה האי מאן דיהיר – בעל מום הוא."

בבא מציעא פה, ב

"ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה. חלש דעתיה, אמר: רבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו? יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת."

בת קול בתגובה לחטא

מגילה יב, ז

"והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים – משונים מיבעי ליה! אמר רבא: יצתה בת קול ואמרה להם: ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם?"

חגיגה טו, א

"אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה? איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר, יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים – חוץ מאחר, אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. נפק אחר לתרבות רעה. נפק אשכח זונה, תבעה. אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את? – עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה. אמרה: אחר הוא."

שבת נו, ב

"ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו. אמר לו: אני אמרתי מתי תבא בשלום, ואתה עושה לי כך – לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום. היינו דכתיב ובן יהונתן מריב בעל, וכי מריב בעל שמו! והלא מפיבשת שמו! אלא: מתוך שעשה מריבה עם בעליו, יצתה בת קול ואמרה לו: נצא בר נצא! נצא – הא דאמרן, בר נצא – דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל אמר רבי מני: על עסקי נחל."

שבת נו, ב

(יומא כב, ב)

"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו."

בת קול מבארת שמעשה מסוים היה טוב

מועד קטן ט, א

"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא."

הוריות יב, א

(כריתות ה, ב; מדרש תהילים קלג, א)

"ת"ר: כשמן הטוב [וגו'] יורד על הזקן זקן אהרן וגו' – כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו. אמר רב פפא, תנא: כשהוא מספר, עולות ויושבות לו בעיקר זקנו, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה? יצתה בת קול ואמרה: כשמן הטוב וגו' כטל חרמון, מה טל חרמון אין בו מעילה, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין היה אהרן דואג, אמר: שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי? יצתה בת קול ואמרה לו: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, מה משה לא מעל, אף אתה לא מעלת."

בת קול המבשרת בשורה (ללא קשר למעשה טוב לכאורה)

סוטה לג, א

מובאת בשורה טובה ששמעו כהנים גדולים מקודש הקודשים (אפשר להגיד שהמעשה הטוב היה העבודה ביום הכיפורים או ההשתדלות במלחמה והצלת ישראל. עוד עניין לומדים מפה זה שבת קול יכולה להיות בארמית)

"ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא: יוחנן כהן גדול שמע ב"ק מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא! ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר! אי בעית אימא: בת קול שאני, דלאשמועי עבידא. ואי בעית אימא: גבריאל הוה, דאמר מר: בא גבריאל ולימדו שבעים לשון."

בבא בתרא ג, ב

בת קול בישרה על תקופה.

"הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה, נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד שמע ההוא גברא בת קלא דאמר: כל עבדא דמריד השתא מצלח, קם קטלינהו לכולהו מרותיה ושיירה לההיא ינוקתא."

מדרש תנאים לדברים פרק לד

בישרה על מות משה.

"וימת שם משה ר' אליעזר הגדול אומר שנים עשר מילין על שנים עשר מילין כנגד מחנה ישראל היתה בת קול נשמעת ואי מת משה ואי מת משה אם אין הדבר כן וכי מי מודיען לישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל שמת משה אלא שמע מינה בת קול יוצאה בכל מחנה ישראל לאמר שמת משה:"

זוהר מדרש הנעלם כרך א חיי שרה קכג, ב

"מאי נשיא אלהים אתה אמר ר' פנחס קודם שיצא הצדיק מן העולם בת קול יוצאת בכל יום על אותם הצדיקים בג"ע הכינו מקום לפלוני שיבא לכאן ועל כן הם אומרים מאת אלהים מלמעלה אתה נשיא בכל יום בתוכנו במבחר קברינו במבחר הצדיקים בחבורת הצדיקים המובחרים מנה אותו הכניסהו בחשבון עמנו ואיש ממנו לא ימנע את המניין כי כולנו שמחים בו ומקדימים לו שלום"

שבת קמט, ב

מובא על נבוכדנצר שבת קול מבשרת לגיהנם שנבוכדנצר נופל לגיהנם.

"ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם, אמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות כמותם הוא בא? שנאמר גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת. יצאתה בת קול ואמרה ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים."

סוטה יג, ב

"תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל. ויש אומרים: לא מת משה, כתיב הכא: וימת שם, וכתיב התם: ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש."

שימוש בבת קול לקבלת החלטות

סוטה מח, ב

(סנהדרין יא, א)

"אמר רב נחמן בר יצחק: מאן נביאים הראשונים? לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו; דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי – נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול, שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת, הספידוהו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא; ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה להן: יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת, הספידוהו: הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל; ואף הוא אמר בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא; ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד, הי עניו, אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות."

בת קול המסבירה הנהגה מסוימת בעולם

מדרש תהילים ג, ב

"דבר אחר [ג, א] מזמור לדוד בברחו. זהו שאמר הכתוב לא ידע אנוש ערכה (איוב כח יג), אמר ר' אלעזר לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר, שאם ניתנו על הסדר, כל מי שהוא קורא בהם היה יכול להחיות מתים, ולעשות מופתים, לכך נתעלמה סדורה של תורה, והוא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי (ישעיה מד ז), ר' יעקב בשם ר' אחא אמר למה נסמכה פרשת גוג ומגוג לפרשת אבשלום, לומר לך שקשה הבן הרע לאביו יותר ממלחמות גוג ומגוג, ר' יהושע בן לוי ביקש לישב על הספר הזה, יצאת בת קול ואמרה אל תפיחי את הישן, ר' ישמעאל בקש לישב על הספר הזה לפני רבו, אמר כתיב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר (תהלים קיא ח)."

מדרש אגדה שמות ב, ז

"ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו' מן העבריות. מלמד שהחזירה [את] משה על כל המצריות ולא ינק, יצתה בת קול ואמרה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא, הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיה כ"ח ט):"

בת קול בחוץ לארץ

תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קה עמוד א:

"וְכַד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא אִתְּמַר בָּהּ (שיר ה ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר, כַּד אִיהִי יְשֵׁנָה לֵית בָּהּ דְּפִיקוּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ קוֹל דְּפִיקוּ דִילָהּ אִתְרַחַק מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לט ג) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁתִי מִטּוֹב, לָמָּה נֶאֱלַמְתִּי, מִי"ה דְּאִיהוּ דוּמִיָּה דְאִתְרַמִּיז בֵּאלֹהִי"ם, דְּאִיהוּ ל"ב אלהי"ם דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, דְּדָפִיק רוּחָא דְקוּדְשָׁא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית א ב) וְרוּחַ אלהי"ם, בְּגִין דְּהֶחשֵׁתִי מִטּוֹב דְּאִיהוּ קוֹל, בְּהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתְּאָרַת בַּת יְחִידָה בְלָא קוֹל, וּבְגִין דָּא לֵית בַּת קוֹל בְּגָלוּתָא, וּבְגִין דְּלֵית בַּת קוֹל בְּגָלוּתָא הֵבִיאוּ לָהּ בַּחֲשַׁאי, וּבְגִין דָּא צְלוֹתָא אִיהִי בַחֲשַׁאי, אַף עַל גַּב דְּרָזִין סַגִּיאִין אִית הָכָא, שַׁבְעִין אַנְפִּין אִית לְאוֹרַיְיתָא.

תרגום: וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה בַגָּלוּת, נֶאֱמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה אֵין בָּהּ דֹּפֶק, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא הַקּוֹל, הַדֹּפֶק שֶׁלָּהּ, הִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, לָמָּה נֶאֱלַמְתִּי? מִיָּ"הּ, שֶׁהִיא דוּמִיָּה שֶׁנִּרְמָז בֵּאלֹהִי"ם, שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם אֱלֹהִים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דּוֹפֵק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם, מִשּׁוּם שֶׁהֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, שֶׁהוּא קוֹל. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן נִשְׁאֶרֶת בַּת יְחִידָה בְּלִי קוֹל, וּמִשּׁוּם זֶה אֵין בַּת קוֹל בַּגָּלוּת, וּמִשּׁוּם שֶׁאֵין בַּת קוֹל בַּגָּלוּת, הֵבִיאוּ לָהּ בַּחֲשַׁאי, וּמִשּׁוּם זֶה הַתְּפִלָּה הִיא בַחֲשַׁאי. אַף עַל גַּב שֶׁסּוֹדוֹת גְּדוֹלִים יֵשׁ כָּאן, שִׁבְעִים פָּנִים יֵשׁ לַתּוֹרָה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן אֵין לָהּ דֹּפֶק, שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהַנְּקֻדּוֹת שֶׁמְּנַקְּדִים בְּדפֶק הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵן עֶשֶׂר…"

אדם נגזר עליו קודם שנולד אם יהיה "בעל בת קול"

זוהר חדש – תיקונים כרך ב דף צח עמוד א:

"אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַאי וַיַּרְא אֵלָיו. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּגַוְנָא דְּאַחֲזֵי לְאָדָם קַדְמָאָה, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, הָכֵי אַחֲזֵי לֵהּ לְאַבְרָהָם וְאָמַר, בְּהַאי דָּרָא יְהוֹן צַדִּיקִים, וּבְהַאי דָּרָא בֵּינוֹנִיִּים, וּבְהַאי דָּרָא רְשָׁעִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, הָא אוֹקְמוּהּ הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וּקְרָא אָחֳרָא כְּתִיב מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב. וְאִם קֹדֶם דְּאַתְיָן לְעָלְמָא, אִתְגְּזַר עָלַיְהוּ לְמֶהֱוֵי צַדִּיקִים אוֹ רְשָׁעִים אוֹ בֵּינוֹנִיִּים, לָא הֲוָה עָתִיד לְמֶהֱוֵי לוֹן אַגְרָא וְעוֹנְשָׁא, וְלָא הֲוָה לֵהּ לַנָּבִיא לְמֵימַר לוֹן מַתְנִיתִין לְמֵימַר, הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁאִלְתָּא דָּא עֲמִיקָא, וְאַפְלִיגוּ בָּהּ קַדְמָאֵי, וְסַגִּיאִין כָּשְׁלוּ בָּהּ. בְּגִין דְּלָא מָטוּ לְעוּמְקָא דְּרָזָא. עַל נָבִיא אִתְּמַר הַאי קְרָא, (ירמיה א) בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בְּבֶטֶן יְדַעְתִּיךָ. וְרָזָא דָּא הַכֹּל צָפוּן, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, הָא מִלִּין אִלֵּין סְתִימִין, וְלָא אִתְגַּלְּיָן אֶלָּא בְּמַאי דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָה לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, אוֹלִיפְנָא מֵהָכָא דְּקֹדֶם דְּאַתְיָא לְעוֹלָם, צָלֵי בְּגִינֵהּ וְשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא, וּבְגִין דָּא כְּתִיב בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ וְכוּ' וּבְטֶרֶם. חַד עַל דְּצָלֵי בְּגִינֵהּ קֹדֶם דְּאָתָא לְעָלְמָא. בְּגִין דְּשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ קֹדֶם יְצִירָתֵהּ בַּבֶּטֶן בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא. וּבְגִין דָּא בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם. וּבְגִין דְּאַקְדִּימַת לֵהּ בִּצְלוֹתָא וּבְמַחֲשַׁבְתֵּהּ קֹדֶם יְצַרְתִּיהָ וְקֹדֶם דְּנָפַק מֵרֶחֶם אִמֵּהּ אִיהוּ מְנַבֵּא עֲתִידוֹת קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. כָּל שֶׁכֵּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיָדַע כָּל דָּרִין קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. דְּקֹדֶם דְּיֵיתֵי כָּל בַּר נָשׁ לְעָלְמָא, קֹדֶם יְצַרְתִּיהָ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה עַל הַהִיא טִפָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזִיר עָלֵהּ אִם יִהְיֶה נָבִיא אוֹ חָכָם אוֹ בַּעַל מִקְרָא וּמִשְׁנָה, אוֹ מָארֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ מָארֵי בַּת קוֹל, דְּאִתְנְהִיג בַּת קוֹל בְּמִלּוּלָא דִּילֵהּ, וְיֵימָא הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי. אוֹ אִם יִהְיֶה טִפֵּשׁ, אֲבָל רָשָׁע וְצַדִּיק לֹא קָא גָּזַר. אַף עַל גַּב דַּאֲבוֹי עָבֵד. לֵהּ בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה, דְּעָבִיד בֵּהּ מַעֲשֶׂה דְּעָבִיד לֵהּ בְּנִדָּה אוֹ כַּעֲרָיוֹת, אוֹ בִּגְוִיָּה אוֹ בְּזוֹנָה אוֹ בְּשִׁפְחָה.

תרגום: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַהוּ וַיֵּרָא אֵלָיו? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, כָּךְ הֶרְאָה לְאַבְרָם וְאָמַר לוֹ: בַּדּוֹר הַזֶּה יִהְיוּ צַדִּיקִים, וּבַדּוֹר הַזֶּה בֵּינוֹנִיִּים, וּבַדּוֹר הַזֶּה רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם (שנאמר (דברים י) ועתה ישראל וגו', כי אם ליראה), וּבְפָסוּק אַחֵר כָּתוּב (איוב ג) מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. וְאִם קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעוֹלָם נִגְזַר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת צַדִּיקִים אוֹ רְשָׁעִים אוֹ בֵּינוֹנִיִּים, לֹא הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לָהֶם שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וְלֹא הָיָה לַנָּבִיא לוֹמַר לָהֶם (מפי עליון לא תצאהרעותוהטוב, ולאהיה להם לבעלי) מִשְׁנָיוֹת לוֹמַר הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ עֲמֻקָּה, וְנֶחְלְקוּ בָהּ הַקַּדְמוֹנִים, וְרַבִּים כָּשְׁלוּ בָהּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְעֹמֶק הַסּוֹד. עַל הַנָּבִיא נֶאֱמַר הַפָּסוּק הַזֶּה (ירמיה א) בְּטֶרֶם אֶצָּרְךְ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךְ. וְזֶה סוֹד הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה. הֲרֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִים, וְלֹא מִתְגַּלִּים אֶלָּא בְּמַה שֶּׁבֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה – לָמַדְנוּ מִכָּאן, שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם הוּא מִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילוֹ, וְשָׂם בּוֹ מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּטֶרֶם אֶצָּרְךְ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךְ וְכוּ' וּבְטֶרֶם וגוו'. אֶחָד עַל שֶׁהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילוֹ קֹדֶם שֶׁבָּא לָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁשָּׂם בּוֹ מַחֲשַׁבְתּוֹ קֹדֶם יְצִירָתוֹ בַּבֶּטֶן בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג, וּמִשּׁוּם זֶה בְּטֶרֶם אֶצָּרְךְ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךְ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם וגוו'. וּמִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּימָה אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ קֹדֶם יְצִירָתוֹ וְקֹדֶם שֶׁיָּצָא מֵרֶחֶם אִמּוֹ, הוּא מְנַבֵּא עֲתִידוֹת קֹדֶם שֶׁיָּבאוּ לָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיָּדַע כָּל הַדּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ לָעוֹלָם. שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבֹא כָּל בֶּן אָדָם לָעוֹלָם, קֹדֶם יְצִירָתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַטִּפָּה הַהִיא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עָלָיו אִם יִהְיֶה נָבִיא אוֹ חָכָם אוֹ בַּעַל מִקְרָא וּמִשְׁנָה אוֹ בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹ בַּעַל בַּת קוֹל, שֶׁבַּת הַקּוֹל מִתְנַהֶגֶת בַּדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְיֹאמַר הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי, אוֹ אִם יִהְיֶה טִפֵּשׁ. אֲבָל רָשָׁע וְצַדִּיק לֹא גוֹזֵר. אַף עַל גַּב שֶׁאָבִיו עָשָׂה אוֹתוֹ בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה, שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ עִם נִדָּה אוֹ עִם עֲרָיוֹת, אוֹ בְּגוֹיָה אוֹ בְּזוֹנָה אוֹ בְּשִׁפְחָה."

בת קול המדריכה מה לעשות

שבת לג, ב

"חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. אמרי: משפט רשעים בגיהנם – שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר – הוה מסי רבי שמעון."

מדרש תנאים לדברים מכילתא

"ה ויקח משה חצי הדם וישם באגנות [מהיכן ידע] משה איכן הוא חצי הדם ר' ישמ' אומר משה כיון מעצמו ש' (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה [ר'] לעזר או' מיכאל ירד ואחז בידו של משה ואמ' לו עד כאן הוא חצי הדם ר' יצחק אומ' בת קול (יצ) [יצאה] (ו) [ואומרת] עד כאן הוא חצי הדם ר' נתן אומר הדם נשתנה למראה ר' אומר לפיכך ידע משה איזה הוא חצי הדם"

תנחומא ואתחנן ו

מובא שבת קול הדריכה את ישראל ללמוד מיהושע ולא ממשה:

"אמר לפניו רבונו של עולם אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו, א"ל אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו [למיתה], והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד, ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר רבי רבי אבי אבי ואדני, אמרו ישראל למשה משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע, קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע, ישב יהושע בראש, ומשה מימינו, ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך"

בת קול המבארת שמדובר בגזירה

מדרש זוטא איכה פרשה א

"באותה שעה אמר לו משה לירמיה לך לפני שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם, אמר לו אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים, אמר לו אף על פי כן לך, מיד הלך משה וירמיה לפניו, כיון שהגיעו לנהרות בבל ראוהו ישראל למשה, ואמרו זה לזה בא בן עמרם מקברו לפדות אותנו מיד צרינו, יצאה בת קול ואמרה משה גזרה היא שנגזרה, אמר להם בני להחזיר אתכם אי אפשר, אלא המקום יחזיר אתכם במהרה, הניחם באותה שעה בכו בכיה גדולה עד שעלתה בכיתן למקום שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו' (תהלים קל"ז א'), [בנוסח ב למדרש מובא בלשון זאת: "צאה בת קול ואמרה לו משה גזירה היא לפני לגלותם עד עת קץ. מיד אמר להם משה בני איני יכול להחזיר אתכם, אלא הקדוש ברוך הוא יחזיר אתכם במהרה "]"

בת קול פרטית

עוזיהו המלך

תנחומא צו יג

"כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר (במדבר טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו, והארץ לבולעו כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה יצאתה בת קול ואמר זכרון לבני ישראל (שם /במדבר י"ז/) ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על הכהונה לא יהיה כקרח בבליעה וכעדתו בשרפה, אלא כאשר דבר ה' ביד משה לו ביד משה בסנה שנאמר (שמות ד) הבא נא ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג, כלומר שנצטרע המעורר אף הצרעת זרחה במצתו והיה נחשב כמת"

המן הרשע

ספרי דאגתא אסתר פרשה ה

"מיד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ. נטל ארז מגינת הביתן ארכו חמשים אמה ורחבו שתים עשרה אמה, ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח. והוציאו בהלל וזמר והכינו על פתח ביתו, ואמר למחר בשעת קריאת שמע של שחרית אתלה מרדכי עליו, וכיון שהכינו מדד עצמו עליו, השיבתו בת קול ואמרה נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית"

ספרי דאגתא אסתר פנים אחרים נוסח א פרשה א

"תנו רבנן כיון שאמר המן הרשע להפיל גורלות על ישראל, בא לו יום ראשון והפיל גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), חזר הגורל לפניו, יצתה בת קול ואמרה לו רשע גורלך שלך הוא להצלב על העץ. חזר אותו הרשע והפיל גורלות על שבעת ימי בראשית, באותה שעה הלך יום ראשון לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבונו של עולם בי בראת שמים וארץ, ואמרת אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), (כדלעיל עד לדגים לא מצא כלום, שמח המן הרשע בלבו ואמר כשם שדגים נבלעים כך שונאי ישראל נבלעים בידי, יצתה בת קול ואמרה רשע דגים שאמרת פעמים בולעין ופעמים נבלעים, והמן הרשע נבלע ושורפין אותו ואת בניו בגיהנם בכל שנה ושנה, שנאמר תשיתמו כתנור אש לעת פניך ה' באפו יבלעם ותאכלם אש (תהלים כא י))."

ספרי דאגתא אסתר פנים אחרים נוסח ב פרשה ה

"[ה, י] ויבא את אהביו וגו'. מיד הביאה את אוהביה, והוא היה בבית אהובתו, אמר המשל יצא בעלך ליקרע פוק לקוטו, שכל עובדי אלילים בני זימה ובני זנות כעגלות גומלות זו את זו, אבל בנות ישראל משולות כרחל, שנאמר כי אם כבשה אחת קטנה וגו' (ש"ב =שמואל ב'= יב ג), ובנות עובדי אלילים משולות כעגלה, אחד אומר לחבירו מנמלת העגלה, שלי עמך היום, ושלך עמי למחר, וכן אמר שמשון לפלשתים, לולא חרשתם בעגלתי (שופטים יד יח), אף אשת המן היתה חוזרת אחר אוהביה, שכן הוא אומר ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו, ובת קול יוצאת וצווחה מה בידך הגדולה הזאת, למחר אותו האיש יהיה נצלב, שכן הוא אומר אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך וגו', וכן הוא אומר באותו האופה אף אני בחלומי (בראשית מ טז), ונצלב."

יונתן בן עוזיאל

מגילה ג, א

"ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה – אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים – יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא – משום דאית ביה קץ משיח."

הלל ושבנא

סוטה כא, א

"מאי בוז יבוזו לו? אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא; דכי אתא רב דימי אמר: הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה: אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'."

רבן יוחנן בן זכאי

חגיגה יד, ב

"הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו. ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן, עלו לכאן! טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית."

אלישע בן אבויה

מדרש זוטא קהלת ז, ח

"א"ל חבל על דאבדן ולא משתכחין, עקיבא רבך לא כך אמר, אלא מה כלי כסף וכלי זהב, אם נשתברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה, אף אתה חזור בך, (אמר לו) מאיר, עד כאן תחום שבת, א"ל מנין אתה יודע, א"ל מטלפי סוסי שיערתי, א"ל וכל הא חכמתא אית גבך ולית את חזר בך, א"ל לית אנא יכיל, א"ל למה, א"ל פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים ומפוצצת ואומרת, שובו בנים שובבים (ירמיה ג' י"ד), חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי"

רבי יהושע בן לוי

כתובות עז, ב

"מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה. רבי אלעזר לא עייל באהליה. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: אילת אהבים ויעלת חן – אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא? כי הוה שכיב, אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה. אזל איתחזי ליה, א"ל: אחוי לי דוכתאי, אמר ליה: לחיי. א"ל: הב לי סכינך, דלמא מבעתת לי באורחא, יהבה ניהליה. כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה, שוור נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה, א"ל: בשבועתא דלא אתינא. אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא – לא ניהדר. אמר ליה: הב לי סכינאי, לא הוה קא יהיב ליה, נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא. מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי. אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, אמר ליה: את הוא בר ליואי? אמר ליה: הן. נראתה קשת בימיך? אמר ליה: הן, אם כן אי אתה בר ליואי. ולא היא, דלא הואי מידי, אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי."

טיטוס

גיטין נו, ב

"עמד עליו נחשול שבים לטובעו, אמר: כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים, בא פרעה טבעו במים, בא סיסרא טבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה! יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, אמאי קרי לה בריה קלה? דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו, ונקר במוחו שבע שנים."

רבי בנאה

בבא בתרא נח, א

"ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. א"ל: מאי קא עביד אברהם? א"ל: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. א"ל, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. א"ל: ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק. כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא! כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. ולמ"ד: שני בתים זו למעלה מזו, כמדת עליונה כך מדת התחתונה."

רבי פרידא

עירובין נד, ב

"רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר. יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר. אמר ליה: האידנא מאי שנא? אמר ליה: מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה – אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא, השתא קאי מר, השתא קאי מר. אמר ליה: הב דעתיך ואתני ליך. הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמרה ליה: ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני, או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי? אמר: דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי. אמר להן הקדוש ברוך הוא: תנו לו זו וזו."

נבוזארדן

סנהדרין צו, ב

"נבוזראדן, שוור, דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי. פש ליה חד נרגא, אתא מחייה בקופא ואיפתח, שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך – עץ קרדמות, הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא. אדליק ביה נורא, גבה היכלא. דרכו ביה מן שמיא, שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. קא זיחא דעתיה. נפקא בת קלא ואמרה ליה: עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת. שנאמר קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות, חטים לא נאמר. אלא קמח."

אדריאנוס קיסר

מדרש תהילים צג, ו

"מקולות מים רבים אדירים משברי ים. מעשה באדרינוס קיסר שביקש לעמוד על סופו של אדריאס, נטל חבלים והיה משלשל שלש שנים ומחצה, שמע בת קול שאמרה כלה אדריאנוס. עוד ביקש לשמוע מה המים מקלסין להקב"ה, ועשה תיבות של זכוכית ונתן בני אדם לתוכן, ושלשלן לאוקיינוס, ועלו ואמרו כך שמענו לאוקיינוס מקלס להקב"ה אדיר במרום ה'."

באגדות רבה בר בר חנה

בבא בתרא עד, א

"א"ל: תא אחוי לך הר סיני. אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא – חמרא, כל בר בר חנה – סיכסא! היה לך לומר: מופר לך. והוא סבר: דלמא שבועתא דמבול הוא. ורבנן? א"כ, אוי לי למה."

בבא בתרא עג, ב

"ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן: ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן: לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא, ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא."

בבא בתרא עד, א

"רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא, נחית בר אמוראי לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה, ושדא זיקא דחלא ונחת. נפק בת קלא אמר לן: מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא? דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי."

אדם הראשון

זוהר רות לג, ב

"בשעה שמתה חוה בא אדם לקברה שם ושם הריח מריחות גן עדן באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר יצתה בת קול ואמרה דייך. באותה שעה עמד ולא חצב יותר ושם נקבר."

עמרם

זוהר שמות יא, ב

מבואר שבת קול אמרה לעמרם להינשא ליוכבד:

"וילך איש דא עמרם, ויקח את בת לוי דא יוכבד, ובת קול נחתת ואמרת ליה לאזדווגא בה, דהא קריב זמנא דפורקנא דישראל על ידא דברא דאתיליד מנייהו, וקודשא בריך הוא סייע ביה דתנינן שכינתא שריא על ערסייהו ורעותא דלהון בדבקותא חדא הוה בה בשכינתא ועל דא לא אתעדי שכינתא מההוא ברא דאולידו לקיימא דכתיב (ויקרא י"א) והתקדשתם והייתם קדושים"

זוהר שמות יט, א

"רבי אלעזר אמר זכה עמרם שיצא ממנו בן שזכה לקול גדול דכתיב (שמות יט) והאלהים יעננו בקול, ועמרם זכה לבת קול דכתיב ויקח את בת לוי כלומר בת קולו לפיכך כתיב וילך כלומר שהלך למדרגה זו"

אברהם אבינו

מנחות נג, ב

"א"ר יצחק: בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקדוש ברוך הוא לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו: מה לידידי בביתי? אמר לו: על עיסקי בני באתי, אמר לו: בניך חטאו וגלו. אמר לו: שמא בשוגג חטאו? אמר לו: עשותה המזימתה. אמר לו: שמא מיעוטן חטאו? אמר לו: הרבים. היה לך לזכור ברית מילה? אמר לו ובשר קודש יעברו מעליך. אמר לו: שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה? אמר לו: כי רעתיכי אז תעלוזי. מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן."

מדרש זוטא קהלת ט, ז

"[ז] לך אכול בשמחה (את) לחמך. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' [סימון] פתר קריא באברהם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם קח נא את בנך וגו' (בראשית כ"ב ב'). עשה מהלך ג' ימים, אחר ג' ימים ראה ענן קשור על ההר, אמר דומה זה המקום שאמר [לי] הקדוש ברוך הוא לעלות את יצחק בני עליו, אמר לו ליצחק רואה אתה מאומה, אמר לו ענן קשור על ההר, אמר להם לישמעאל ולאליעזר רואין אתם מאומה, אמרו לו לאו, אני ויצחק רואין ואין אתם רואין, והחמור אינו רואה, שבו לכם פה עם החמור (שם שם /בראשית כ"ב/ ה'). עם הדומה לחמור, נטל את יצחק והעלהו הרים, והורידהו גבעות, והעלהו על ההר, ובנה מזבח וסידר עצים, וערך מערכה, ונטל הסכין עליו לשחטו, לולי שצעק מלאך מן השמים, אל תשלח ידך אל הנער (שם שם /בראשית כ"ב/ י"ב). [כבר היה נשחט]. כשחזר יצחק אצל אמו, אמרה לו אמו אנה היית, אמר נטלני אבא והעלני ההרים, אמרה ווי על ברא דחזיתא אילולי מלאך מן השמים כבר היה שחוט, אמר לה אין, באותה שעה צווחה ששה קולות ווי ווי כנגד ששה תקיעות אמרו לא הספיקה לגמור הדבר עד שמתה, הדא הוא דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם /בראשית/ כ"ג ב'). מהיכן בא, רבי יהודה בר' סימון אומר מהר המוריה בא, והיה אברהם מהרהר בלבו, שמא חס ושלום היה בו פסול, ולא נתקבל קרבנו, יצאה בת קול ואמרה לך אכול בשמחה לחמך [וגו']. ד"א לך אכול בשמחה."

תנחומא וירא כג

"ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו, ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו, וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער ואלולי כן כבר היה נשחט"

דוד המלך

מועד קטן טז, ב

"הוא עדינו העצני – כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ. על שמנה מאות חלל בפעם אחת – שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים. דכתיב איכה ירדף אחד אלף יצתה בת קול ואמרה: רק בדבר אוריה החתי."

יהודה

סוטה י, ב

"יוסף שקדש ש"ש בסתר – זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב: עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש ש"ש בפרהסיא – זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא. כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה: אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור; מאן נינהו? חנניה מישאל ועזריה."

תנחומא וישב יז

"מיד שלחה אצל יהודה, לאיש אשר אלה לו, אמרה לו יהודה הכר נא את בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר [ממני הרה שלא] תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר"

שאול המלך

יומא כב, ב

"וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג סב אתה ופגע בכהנים, יצאה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה"

מדרש זוטא קהלת ז, טז

"[טז] אל תהי צדיק הרבה. הכתוב מדבר בשאול, שנאמר ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל (ש"א =שמואל א'= ט"ו ה') אמר ר' בנאה התחיל מריב דברים כנגד עגלה ערופה, אמר לפניו רבונו של עולם זה הורג וזו נערפת ומכפרת, ורבנין אמרין מריב דברים כנגד הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כך אמר לי שמואל לך והכית את עמלק והחרמתם וגו' (שם שם /שמואל א' ט"ו/ ג'), אדם חטא בהמה מה חטאה, יצאה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך. אמר ריש לקיש כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים, מנלן משאול, הדא הוא דכתיב ואת נוב עיר הכהנים וגו' (שם /שמואל א'/ כ"ב י"ט), כתיב הכא ויחמול (העם ושאול) [שאול והעם] (שם /שמואל א'/ ט"ו ט'), והתם לגבי נוב עיר הכהנים על רחמנים לא חמל."

מדרש שמואל יח, ב

"וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים וגו' (שם שם /שמואל א' ט"ו/ ד'), עד שלא מלך בבזק משמלך בטלאים. ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל (שם שם /שמואל א' ט"ו/ ה'), רבי בניי בשם רב הונא התחיל מריב כנגד עגלה ערופה, אמר זה הורגת וזו נערפת ומכפרת, ורבנין אמרי התחיל מריב כנגד הקדוש ברוך הוא אמר כך אמר לי שמואל עתה לך והכית את עמלק וגו', [משור ועד שה מגמל ועד חמור] (ש"א =שמואל א'= ט"ו ג'), אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאת, יצתה בת קול ואמרה לו שאול אל תהי צדיק יותר מבוראך."

שלמה המלך

שבת יד, ב; עירובין כא, ב

"אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר."

ראש השנה כא, ב

"רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר: בנביאים – לא קם, במלכים – קם, אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצא דברי חפץ – בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב ישר דברי אמת – על פי שנים עדים וגו'."

מנשה המלך

סנהדרין צט, ב

"תנו רבנן: והנפש אשר תעשה ביד רמה – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה? יצאה בת קול ואמרה לו: תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך."

נבוכדנצר

פסחים צד, א; חגיגה יג, א

"תא שמע, דאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו. כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה. שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין (כל) רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור!"

מדרש זוטא קהלת יב, ה

"ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע. אמר ר' לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ומכרזת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת עבדא בישא זיל ואחריב ביתא דמרך, דבניי מרדין ולא שמעין ליה."

מדרש תהילים עט, ב

"אמר ר' לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של נבוכדנצר ואומרת עבדא בישא סק וחריב ביתא דמרך, דבני מרך לא שמעין ליה, והיה מתיירא לעלות, לפי שהיה יודע מה שהגיע לסנחריב בימי חזקיה, ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים"