המנהג לקבל ברכה מהסנדק
אין מקור בדברי חז"ל
קונטרס סגולות אמרתך לרב מנחם גיאת פרק ב, יא
בקונטרס סגולות אמרתך לרב מנחם גיאת פרק ב, יא כתב שאין במנהג לבקש ברכה מהסנדק מקור:
"מה שנוהגים לבקש ברכה מהסנדק, אין לו מקור בדברי רבותינו ז"ל, ומכל מקום כבר פשט המנהג לבקש ברכה מהסנדק".
ומרחיב בהערה שלא מצא מקור בחז"ל:
"יא. הנה לא מצינו מקור מפורש ברז"ל שנהגו לבקש ברכה מהסנדק, אלא אדרבה הקהל הם המברכים, כמו שאמרו בשבת (קלז:), העומדים אומרים, כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים, ע"כ. וכן הוא בזוהר הקדוש (לך לך, צד ע"ב), (ושם הגרסא כשם "שהכנסתו"כו'), ע"ש. ועיין בטורי זהב (סימן רסה, ס"ק ב), שדייק מהר"ר מנוח שהובא בבית יוסף (שם), שהברכה היא לאב, ע"ש. אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית מח, כ), על פסוק, בך יברך ישראל וגו', תרגם, בך, יוסף ברי, יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא, ע"כ. הרי מקור לכך שצריך לברך את התינוק בשעת המילה.… וראיתי בספר עמודי שש תולדות הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ (עמוד שיג), שכותב, שהיה סנדק בירושלים ובאו לבקש ממנו ברכה אחר הברית, וכשחזר מירושלים סיפר רבינו בפשטות אמיתית, היום ראיתי מנהג חדש, שנוהגים לבקש ברכה מהסנדק. ע"כ."
עין אברהם שו"ת עניינים שונים סימן קנ
אין למנהג מקור והונהג רק בדור האחרון:
"הנה בחפשי במקורות לא מצאתי לזה מקור ואף שמעתי מחכמים שדבר זה לא היה לפני חמישים שנה ורק כעת בדור האחרון התחילו לנהוג במנהג זה".
הרב יוסף משדי בלבוש יוסף סעיף י, ה (ובהערה רמ"ג)
כתב שנוהגים לקבל ברכה מהסנדק ושלא מצא מקור לזה וגם הרב קנייבסקי אמר שלא מכיר מקור:
"יש נוהגים ליטול ברכה מהסנדק (אם הוא ירא שמים וראוי)"
ובהערה רמג:
"הנה ראינו בכמה מקומות שנוטלים ברכה מהסנדק אחר המילה. ואמנם לא ראיתי מקור לזה. וגם הגרח"ק שליט"א אמר לי שאינו יודע מקור לזה."
שו"ת עולת יצחק ג, רלה
כתב שלא נוהגים כך בקהילות תימן:
"הן אמת לא ידעתי מאין יצא המנהג, וידוע שלא נהגו כן בקהילותינו בעבר כלל, ואפילו כשהסנדק תלמיד חכם וצדיק. ופשפשתי קצת בספרים ולא מצאתי שהזכירו מנהג זה, ושאלתי לאחד המוהלים שליט"א ואמר לי שהמנהג הזה נכנס מהספרדים שכך הוא זוכר כי הם נהגו כן כבר בעבר, לבוא אז להתברך מפי הסנדק גם כשהוא אדם פשוט ע"כ. [אמנם עיין לעיל סימן רל"ג אות ד' ד"ה עד]:"
ספר זוכר ברית אבות – מנהגי אבותינו שבמרוקו לרב רפאל דלויה מילה יד
כתב שלא נהגו לבקש ברכה מהסנדק:
"לא נהגו שהכהנים יברכו את התינוק לאחר הברית, כמו כן לא נהגו לבקש ברכה מהסנדק לאחר הברית, אלא כל פעם שהתינוק בוכה זו שעת רצון וכל מי ששומע את הבכי, יכול להתפלל ולבקש מה' על מה שלבו חפץ".
קובץ מנורה בדרום לג
"ליקוטים בענייני סנדקאות" כתב שלא ראה שנוהגים בזה אצל בני אשכנז:
"אמנם אצל בני אשכנז אין ידוע מקור למנהג זה, וכפי שאמר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. ובאמת בכל המקומות ששמענו וראינו אין נוהגים בזה כלל. ולא נצרכא אלא עבור הרואים שאחרים נוהגים כך, וחושבים שראוי או שצריך להצטרף".
טעמים למנהג
מפני שאין מקור חזק למנהג, אולם בכל זאת רבים בימינו נוהגים לבקש ברכה מהסנדק, התאמצו הפוסקים (גם מי שסבר שאין מקור למנהג) למצוא טעם וסיבה שנוהגים להתברך מהסנדק.
הסנדק הוא הקרוב ביותר לאליהו הנביא
הרב מרדכי אליהו בשו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט כט, הערה 1
"הסיבה שיש מעלה גדולה להיות סנדק היא, כי אליהו הנביא נמצא ליד הסנדק. אליהו הנביא היה קנאי וקטרג על עם ישראל. הבן איש חי אומר, שעונשו על כך, שיהיה בכל ברית ויעיד: "שלא עזבו בריתך". הסיבה שנהגו לבקש ברכה מהסנדק לאחר ברית המילה היא, כי הוא זכה להיות ליד אליהו הנביא והתברך על ידו. גם סנדק שאינו הגון, אולם הרהר בתשובה בזמן הברית, מתברך על ידי אליהו הנביא".
"לאורה של תורה" פנחס י
"בקריאת ההפטרה, בנוגע לקנאות של אליהו, יש לשים לב מה חז"ל מדגישים בדברים שהוא אומר לה', ובכך שנגזר עליו להיות נוכח בכל ברית ('וסומכני'). נהוג לבקש ברכה מהסנדק, וזה קשור לביטוי הנאמר בברית המילה 'אליהו הנביא מלאך הברית, עמוד על ימיני וסומכני'. חז"ל אמרו שכיוון שאליהו קינא לה' ואמר דברים קשים על עם ישראל 'את בריתך עזבו', נגזר עליו שיהיה נוכח בכל ברית מילה. זה מה שאומר המוהל: 'וסומכני', כלומר עמוד על יַדִי – סמוך אליי, ותראה איך בני ישראל מקיימים בנאמנות את מצוות ברית מילה. ראיתי בדבריו של הרב מרדכי אליהו, בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח עמ' 90 בהערה), שזו הסיבה שמבקשים ברכה מהסנדק, הואיל והוא עמד ליד אליהו הנביא, ודאי נדבק בו משהו מקדושת אליהו, ומכוח זה הוא ראוי לברך".
קובץ דבר אברהם ז, יב (מאמר של הרב מיכאל שמואל רביע)
"ועוד י"ל כי רוצים לזכות לברכה על ידי אליהו הנביא שהסנדק הוא האדם הכי קרוב לאליהו הנביא ולכן חפצים במצות הסנדקאות. ובזה יוטעם לן נמי למה מדקדקים ליטול ברכה דוקא מהסנדק טפי מאבי הבן והמוהל אע"ג שכולהו חשיבי לבעלי ברית ולהאמור אתי שפיר משום שהסנדק הכי קרוב לאליהו הנביא דהוא יושב עימו בחדא מחתא וקדושתו וברכתו של הסנדק שישב על יד אליהו הנביא יכולה להשפיע טפי בבחינת המחובר לטהור טהור".
הסנדק הוא צדיק ועוונותיו מתכפרים, בייחוד פגם הברית, ולכן ברכותיו מתקבלות יותר
לבוש יוסף סעיף י, ה הערה רנג
מי שכבר התחיל שפע בעולם יכול להמשיך את השפע גם בברכות:
"וחשבתי שאפשר שיצא זה ממה שהיה מנהג לכבד את הרב, וכמו שכתב הרמ"א ביו"ד (סימן רסד ס"א) שיש לאדם להדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק. ע"כ (וכ"ה באו"ז הלכות מילה אות קז), ופירשו בכורת הברית ועוד דבעל ברית היינו הסנדק, עיי"ש. [ובספר זוכר הברית ס"ט ז פירש דהיינו שהוא טוב בבין אדם לחבירו, ובשו"ת דברי יציב פירש דהיינו ששומר פיו ולשונו, עיי"ש]. וממילא הורגלו לקחת ממנו ברכה בזכות צדקתו, או מפני שכיבדו את ההורים בסנדקאות, וכמש"כ הגר"ח פלאג'י בחיים ביד סימן עה ועוד רבים, וממילא כידוע שיש להורים כח השפעה בברכה לילדיהם, ולפעמים יותר מצדיקים וכמו שכתב בסה"ק, ועיין בדברינו בסימן רסט הלכה ב בענין ברכת הבנים מה שכתבנו בזה. ועוד יש לומר בעיקר הדבר, שכיון שהסנדק מעלתו גדולה כמקריב קרבן, ויש בו גם בחינה של מחילת עוונות, הרי זה ראוי לברכה ובפרט אחר מצוה חשובה כזו שמתחיל שפע בעולם, וכמו שנוהגים להתפלל אחרי אמירת תהילים ושיר השירים, והוא מכח שהתחיל שפע בעולם ואפשר להמשיכו יותר."
ברכת השבת (לרב אברהם ברידס) ד עמ' קכה
"זכור את יום השבת לקדשו, ובסמוך לו כתוב כבד את אביך אות אמך. לכן נוהגים לברך את הבנים לפני או אחרי הקידוש תלוי במנהג המקום. ועוד, משום שבאמירת ויכלו שבקידוש נמחלו עוונותינו. וכמו שנגשים לקבל ברכה מחתן ביום חופתו וכן מהסנדק בברית מילה כי נמחלו עוונותיהם, הוא הדין כאן."
שו"ת מרכבת ארגמן א יג, ד
הסנדק נמחלים לו עוונותיו ולכן הוא מברך, ומראה שמקרים רבים מי שנמחלים לו עוונות נוהגים שמברך:
"איתא במדרש (והו"ד בספר טעמי המנהגים דף שפז) כי בשעה שאמר לו הקב"ה לאליהו שעליו להופיע בכל ברית מילה, א"ל אליהו להקב"ה: אתה ידעת כי אני מקנא לשמך, אם יהיה בעל הברית בעל עבירה, לא אוכל לסבול להיות שם. והבטיחו הקב"ה שיכפר לבעל הברית ואז יהיה ריקן מעבירות. השיבו אליהו: ואפשר יהיה המוהל בעל עבירה או אחד מהקהל, הבטיחו הקב"ה שיכפר לכולם. ע"ש. וכן הוא בספר בני יששכר (חודש תשרי מאמר ד' דרוש ב' אות ז').
ודומה לזה תמצא גם בבעל הטורים (במדבר כה יג): "ויכפר על בני ישראל", "לכפר"לא נאמר אלא "ויכפר"שעומד ומכפר על ישראל עד סוף כל הדורות. וכעין זה במס' סנהדרין (פב עב): "ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם". ע"ש. וע"ע בספר שערי מחילה (ח"א סימן ה דף סד).
ולפי שמתכפרים עוונות כל משתתפי הברית, וכל שכן עוונות הסנדק שנטל לעצמו חלק עיקרי במצות זו (ע' ציפורן שמיר סימן ו' אות ק'), לכן נהגו לבקש ברכתו, דכיון שנמחלו עוונותיו לכן קרובה ברכתו להתקיים.
רעיון דומה מצינו שמברכים ההורים בליל שבת את בניהם כמו שהארכתי במקורות וטעמים במקום אחר, ובספר פחד יצחק (אות ב דף נד:) כתב כי גם בנים גדולים (ואפילו נשואים) מקבלים ברכה מהוריהם, ורק לקטנים מוסיפים הפסוק "הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וכו'"(בראשית מח טז) כי הם צריכים שמירה טפי (ע' בשו"ת מרכבות ארגמן ח"ג סימן כ"א אות י"ז ואילך. ודו"ק). ע"ש.
והנה בספר שיבת ציון (ח"א שער ה דף רמא בהערה) הטעים טעם לקיום הברכה באותה שעה לפי שנמחלו עוונותיהם של ההורים. ומקורו טהור בגמ' במס' שבת (קיט ע"ב): א"ר חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מניחים ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עוונך וחטאתך תכופר"(ישעיה ו ז). ע"ש במהרש"א. ובציפורן שמיר (סימן י אות קמט) זכר לגמרא זו. וע"ע במורה באצבע (סימן ד אות קמב-ג). וממילא מעתה שהוא נקי מעוון ודאי קרובה ברכתו לעשות פרי, לכן נהגו לברך בניהם באותה שעה. ובעניין ברכת הורים שאינם שומרים תו"מ הרחבתי לקמן בס"ד (סימן י"ד).
ואמרתי להניח כי אולי מכאן יצא לבקש ברכות מהחתן והכלהא), כי אמרו בירושלמי (ביכורים, פ"ג ה"ג דף יא: ובדפו"ח דף כג ע"ב): תנייא תני, חכם חתן נשיא גדולה מכפרת וכו' חתן "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל"(בראשית כח ט), וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה? אלא שנמחלו עוונותיו. ע"כ. והו"ד ברש"י על החומש (בראשית לו ג). וכן הוא במדרש (בר"ר פרשה סז). והנה לכאורה שפיר יש לומר דאם נמחלו עוונותיהם קרובה ברכתם להתקיים, ועל כן נהגו לבקש ברכתם.
ועניין מחילת עוונות החתן וכלה נזכר הרבה בספרי הפוסקים, ראה בשו"ת מהר"מ מינץ (סימן קט), ובא"ר (תקעג ב), ובדגל מחנה אפרים (פרשת בא), ובספר ישורון מלך (ח"א דף שמו), ובשו"ת דברי יציב (אה"ע סימן עב), ובשו"ת יד יצחק (ח"ב סימן קג), ובחיי אדם (כלל קלב). וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ג אה"ע סימן ט). ונראה שהני מילי באופן שאינו שב החתן למעשיו הראשונים, עיין קובץ בית הלל (מס' 40 עמודים 46-7). וכיוצ"ב בזוהר פקודי (רסב: ובמתוק מדבש ח"ט דף תקכ).
ואמרו בגמ' (תענית כו: ובב"ב קכא.): אמר רשב"ג: לא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים. ואמרתי במוסיף טעם כי נקט שניהם בחדא מחתא ללמדך ערך העליון של עניין החתונה, שהשווה את היום הכי קדוש לעם ישראל הוא יו"כ, ליום השידוכים הוא ט"ו באב. ועוד שכשם שיוה"כ מכפר, כך כשמתחתן מתכפר כדאיתא במס' יבמות (סג:) ובירושלמי מס' ביכורים (יא: הנ"ל).
העולה מכל האמור, כי כמו שסנדק עוונותיו נמחלים ולכן ברכתו קרובה לעשות פירות, הוא הדין ההורים לבניהם בערב שבת, והוא הדין חתן וכלה."
בהמשך דבריו תולה את כפרת העוונות בתשובה, ודבריו נביא בהמשך.
זמן ברית המילה הוא עת רצון שהברכות מתקבלות יותר
קונטרס סגולות אמרתך פרק ב, יא
"ואפשר שכיון שהוא עת רצון, וזמן של כפרת עוונות [עיין להלן ריש פרק ג], לכן נהגו לבקש ברכה מהסנדק, ועיין במהרי"ל (מנהגים, הלכות מילה, אות יג), שהביא משם תרגום יונתן על תהלים (כ, א), על פסוק, יענך ה' ביום צרה, שתרגם, יקבל השם צלותא ביומא דמהולתא, ע"כ. הרי שהוא עת רצון לקבלת התפילות והבקשות, שוב ראיתי בספר חיים לכל חי רינגל (עמוד תשעד), משם האדמו"ר מסקאליע, שהביא זאת כמקור לשעת רצון בעת המילה, ע"ש."
ודווקא הסנדק מפני שסנדק הוא מלשון פטרון, והוא לא רק פטרון כלפי התינוק אלא גם בשביל הציבור:
"ואחשבה ואשקוטה, שאולי מקור למנהג זה הוא על פי דברי הערוך (ערך סנדיקוס), שכתב, דבלשון יוני ורומי, סנדק הוא פטרון ופרקליט, ע"כ. ואפשר שהוא גם ענין של פטרון ופרקליט כלפי מעלה, דמזל שעה גורם, וכן כתב בטעמי המנהגים (אות תתקכב), משם הגה"ק מהרצ"א מדינוב, על פי מה שאמרו בזוהר פקודי (דף רנה ע"ב), בזמנא דאתגזר בר נש כו', ההוא סטרא אחרא כו', אתבר ולא יכיל לשלטאה ולקטרגא כו', דאתעביד סניגוריא על ישראל, ע"כ, וזהו שקורין אותו סנד"ק, כי הוא נדרש בראשי תיבות, ס'ניגור נ'עשה ד'ין ק'טיגור, ע"כ. ומן הראוי שבאותה עת יעורר רחמים על כל הנצרך, ומה גם שהסנדק הרי הוא כמקטיר קטורת וכנ"ל, ואם כן יש לו מעלה וחשיבות של ריצוי כלפי השי"ת, ולכן נהגו לבקש ממנו ברכה באותה העת".
הרב דוד נקי – ברית מילה בהלכה ובאגדה עמ' 117
"מה שנהגו העולם לקבל ברכה מהסנדק, הוא בגלל מעלתו הגדולה שזכה להיות שותף למצוה בהחזקת התינוק למילה, והשעה היא שעת רצון, וראויה התפילה להתקבל באותה שעה, כי בעת עשיית המצוה, התפילה נשמעת ביותר.
כן אמרו חז"ל (תוספתא מעשר שני פרק ה הלכה כד): "כל העוסקים במצוות, נכון פיהם בתפילה לפני השם יתברך". וזו הסיבה שמבקשים בקשות בנוסח 'הרחמן' לאחר ברכת המזון, וכן מתפללת ומבקשת האשה לאחר הדלקת נרות שבת, ולאחר הפרשת חלה. וכן נהגו שאחר העליה לתורה, אומרים לעולה: "חזק וברוך", והוא משיב: "חזקו ואמצו" או "כולכם ברוכים". כי העולה לתורה, מקבל הארה של שפע קדושה וטהרה, ונעשה ראוי לברך את אחרים, ושעת רצון היא, והברכה מתקבלת יותר, וכן כל כיוצא בזה".
לשיטתו, אפשר להסביר שהמנהג הוא דווקא לבקש מהסנדק מפני שמבין שלושת בעלי התפקידים בברית המילה: האבא, המוהל והסנדק, הוא הפנוי ביותר לאחר המילה, שהמוהל צריך לדאוג לתינוק, והאבא צריך לדאוג לאורחים ולסעודה.
הסנדק הוא כמקריב קטורת
הרב נעם דביר מייזלס אתר ישיבה
"שאלה: מה המקור שהסנדק מברך את הציבור? תשובה: שלום רב. כנראה המנהג לברך כיון שכתב רבנו הרמ"א (יו"ד רס"ה י"א) בשם המהרי"ל "דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת", וידוע שבכח הקטורת לעשות נפלאות ולעצור מגפות וכו', ובשם האריז"ל והמקובלים ידוע שיש משמעות גדולה להשפעה של הסנדק באותה העת. בנוסף למצוה החשובה, גם אליהו הנביא מלאך הברית עומד ומסייע לסנדק ולמוהל, ולכן בשעת רצון שכזו נהגו ישראל קדושים להתברך מפי הסנדק שאוחז במצוה יקרה וחשובה זו."
מי שבשמחה ברכותיו מתקבלות יותר
עין אברהם שו"ת עניינים שונים קנ
"ואפשר ללמד זכות על מנהג זה לפי מה שהסבירו על הפסוק (משלי כ"ב, ט') טוב עין הוא יבורך ודרשינן אל תיקרי יבורך אלא יברך.
והבאור הוא דאדם שהוא טוב עין ברכתו הוא מכל ליבו וזה הסיבה שכתוב בנביא (שמואל א' פרק ט') שהיו רגילים ליתן לנביא תשורה דעל ידי כן תחול הברכה וגם זה הסיבה להתברך מההורים כי לא תשוב ברכתם ריקם מאחר והם מברכים מאהבה ועל כן חתן או כלה שהם שמחים יכולה ברכתם שתעזור וזה הוא גם כן באבי הבן ולפי זה היום שמבקשים ברכה מהסנדק ראוי הוא גם כן להתברך מאבי הבן ואולי הוא עדיף מהסנדק."
שו"ת עולת יצחק ג, רלה
הביא את כל הטעמים לעיל:
"מכל מקום לאידך גיסא נראה כי אין רע חס ושלום בכך, ויש מקום לדבר הואיל והיא עת רצון ושמחה, כיון שהסנדק מעלתו רבה, ולא עוד אלא שיפה כוחו אפילו מכח המוהל כמ"ש הפוסקים, והביאותים בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר יורה דעה הלכות ברית מילה סימן קנ"ט אות ל' ד"ה הסנדקות, ועיין עוד שם אות נ"א. ומה גם שאחת מסגולות מצוה זו שקיים בהיותו סנדק, לתקן פגם החטא הידוע כמו שהבאנו בס"ד שם בחלק אבן העזר הלכות שמירת הברית סימן ר"ד סעיף י"ח, ממילא ברכתו מתקבלת יותר ברצון, וכעין זה יש מן האשכנזים שנהגו להתברך מפי החתן מהאיי טעמא שאמרו חז"ל כי נמחלו כל עוונותיו ויכול בברכתו לפעול ישועות כמו צדיק הדור, וכפי שהבאנו שם בהלכות קידושין ונישואין סימן ר"ו אות תקס"ז ד"ה ובעצה. ולא עוד אלא שהציבור גם הם נמחלו עוונותיהם בזכות השתתפות אליהו זל"ט במילה, כידוע בשם המדרש [והארכנו בס"ד בבירור מקור העניין, בנפלאות מתורתך פרשת לך לך על פסוק והם בעלי ברית אברם מד"ה ומקובל]. וכן כתב בזה השולחן סימן ק"ח שקבלה בידינו כי מי שהולך לשמוע ברכת המילה נמחלים לו כל עוונותיו יעו"ש, ממילא יש ויש מקום לברכה לחול:
על כן גם אנחנו נמשכנו לנהוג כן ולברך אז כל מאן דבעי, ואין לעורר ולהטיל בכך שום דופי. אלא שכבר אירע שיש נשים מתערבות אז בין האנשים כדי להתברך, וצריך למנוע זאת, ולא תיגשנה אלא אחרי־כן בפני עצמן".
רמ"א ביו"ד רסה, יא
"נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה, שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
ברית ותורה רסה, נג
"היינו שיגשו ש"צ והרבה אחרונים פקפקו בדרשה זו ולכן מי שיש לו חיוב קודם למוהל, ויש מבקשים מהם ברכה מטעם זה, ואני ראיתי מבקשים מהסנדק להתפלל וגם זה טוב".
על פי זה, כמו שיש ייחודיות בתפילה של המוהל, כך גם יש ייחודיות לתפילה וממלא לברכה של כל מי שעוסק במילה, גם הסנדק.
סנדק חילוני או חוטא
עין אברהם שו"ת עניינים שונים קנ
כתב שאין לקבל ברכה ממחלל שבת:
"ועל כל פנים אם הסנדק הוא מחלל שבת כהאי גוונא יש לוותר על ברכתו וד"ל."
לבוש יוסף י, ה
רק מסנדק ירא שמים יש להתברך:
"אמנם הדבר פשוט שכל זה רק כשהסנדק ירא שמים, וכמו שכתבנו בפנים, דאי לאו הכי מה מהני ליה, ואין קטיגור נעשה סניגור, ומי ביקש זאת מידכם וכו'. ואף חתן דאיתא בירושלמי פרק ג דביכורים שנמחלים לו עוונותיו הוא על ידי תשובה, כידוע. ואדרבה לקבל ברכה מסנדק שאינו ירא שמים הוא חילול ה', ואין לעשות כעת".
שו"ת מרכבת ארגמן א, יג
כתב שעוונות הסנדק מתכפרים רק אם עשה תשובה, ולא סביר שמחלל השבת עשה תשובה:
"(ו) עד כאן עולה שיש מעלה לסנדק שעוונותיו נמחלים ואז ברכותיו קרובות להתקיים כמו שמצאנו בענינים דומים, אמנם הני מילי דוקא בהיותו עושה תשובה, אך סנדק מחלל שבת בפרהסיא ודאי לא שייך בתשובה בהיותו עולה לכסא.
ואיברא דאין אנו יודעים רחשי לב האדם, והנסתרות לה' אלהינו, עד שחששו ז"ל לקידושי רשע המקדש על דעת היותו צדיק כנזכר בקידושין (מט:) והצריכוה רבנן גט שמא הרהר תשובה בלבו. ואמרו בסנהדרין (לז.) "הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה", ובחידושי לשם אמרתי להקשות כי מילים "הרהרו בלבם"לכאורה לשון יתר, ויכל לקצר "עשו תשובה"ודיו, ונראה שרמז לגמרא בקידושין הנ"ל שרשע המקדש על דעת היותו צדיק חיישינן לקידושיו שמא הרהר תשובה בלבו. ומסנהדרין מוכח שקודם עשיית התשובה יש הרהור עליה, ומקידושין מוכח שכבר בשלב ההרהור חשיב בעל תשובה וצדיק גמור.
ואיך שלא יהיה, מכאן היה מקום לומר שהסנדק הלזה עשה תשובה בלבו ושפיר עוונותיו נמחלו וברכתו ברכה. והיד הדוחה נטויה מפני שסביר שאותו סנדק לא הרהר תשובה כלל, וא"כ לא הועילה סנדקותו לכפר כלום ועוד טומאתו בו, והעמד טמא על חזקתו (עירובין לו.), ודומה אמרו אין ספק מוציא מידי ודאי (פסחים ט. נדה טו:).
ועוד י"ל כי בשלמא התם הלא אמר בפיו "על מנת שאני צדיק", יש רגלים לדבר ועלינו לחשוש לקידושיו, משא"כ הכא שאין ראיה כלל שעשה תשובה וא"כ מה תועיל ברכתו?
וכבר נשאל בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן קמ) מדוע המקדש בפסולי עדות מחמת עבירה אין חוששים לקידושין ואין מצריכים אותו לתת לה גט [כמבואר ברמב"ם הלכות אישות (פ"ד ה"ו) ברי"ף וברא"ש דסנהדרין (כו:), וכן נפסק בטוש"ע אבן העזר (סו"ס מב). וע"ע במאירי קידושין (כד:) ובשו"ת יבי"א (ח"ג אה"ע סימן ח)], ואילו האומר "התקדשי לי על מנת שאני צדיק"חוששים לקידושיו אפילו אם היה רשע, שמא הרהר תשובה בלבו, ולמה לא אמרינן שאותם העדים פסולי העדות הרהרו תשובה בלבם ונחשוש לקידושין ?
והשיב הרדב"ז שעד שאין עדים כשרים מעידים על כשרותם נשארים אלו בחזקת פסלותן, אולם באומר "התקדשי לי ע"מ שאני צדיק", הרי בפיו אמר "שאני צדיק"ורגלים לדבר שחזר בתשובה ואע"פ שראינו שהלך בדרכי רשע ולכן מקודשת מספק, עכת"ד. וכן כתב הלחם משנה הלכות אישות (פ"ח ה"ה) בשם מהר"ם מפדואה (סימן ל"ז).
אכן אחר החיפוש מצאתי את השו"ת הנזכר של מהר"ר מאיר מפדואה, והא לך תוכן דבריו: האומר לאשה התקדשי לי ע"מ שאני צדיק מקודשת, מאחר שהוא אומר כן בפירוש, והוא חפץ בקידושין שיחולו, מסתמא רוצה בקיום תנאו, לכן חוששים שמא הרהר תשובה בלבו, אבל אי אפשר שיהיה זה דבר כללי על כל בעל עבירה לומר שמא הרהר תשובה, שא"כ למה טרחו הפוסקים לחלק בין המקדש בפסולי עדות מחמת עבירה דאורייתא, שאז לא חיישינן לקידושיו, לבין המקדש בפסולי עדות בעבירה דרבנן שצריכה גט מספק, ואם נחוש תמיד שמא הרהרו בתשובה, לעולם נצריכה גט מספק, אלא ודאי דלאו כללא הוא, אלא דוקא כשיש טעם והוכחה לדבר. ע"כ. וכן הסכימו בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן שמא), ובשו"ת עדות ביעקב (סימן יח), ובשו"ת משפטי שמואל (סימן סח וסימן פג). וגם הגאון מהרש"ם בתשובה (ח"ג סימן נ אות כ) כתב דמילתא דלא שכיחא כלל שרשע יחזור בו, והביא ראיה מנדרים (סה.) ע"ש.
ואם כי יש לחלק בין הנידון לראיה, כי התם עסקינן בדבר שבערוה החמור, ואילו הכא עסקינן סתם באיזה בקשת ברכה בעלמא שכמעט אין לה שום נפק"מ הלכתית, אעפ"כ ממנו ניקח דלא חיישינן שהרהר תשובה כשאין ראיה ורגלים לדבר וממילא אין עניין לגשת לקבל ברכת סנדק רשע."
אמנם הרב אליהו בשו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט כט, הערה 1 כתב שגם סנדק שאינו הגון אם הרהר תשובה מתברך:
שו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט כט, הערה 1
"גם סנדק שאינו הגון, אולם הרהר בתשובה בזמן הברית, מתברך על ידי אליהו הנביא".
[אפשר לומר שהרב אליהו לשיטתו שהטעם שהסנדק מברך הוא בגלל אליהו הנביא, כך שהסנדק עצמו פחות חשוב הוא "צינור" לאליהו הנביא, ולכן כל עוד הרהר תשובה מספיק. לעומת המרכבת ארגמן שטעם הברכה הוא משום שלסנדק נמחלים העוונות אבל אם לא באמת חזר בתשובה לא נמחלים לו העוונות ולכן לא יכול לברך. אפשר גם לטעון שאין כלל מחלוקת בין הרב אליהו למרכבת הארגמן, אם הסנדק הרהר תשובה יכול לברך ואם לא אז לא].
להתברך בשבת
שמחה לאי"ש (הוראות מהחזון איש מהרב ישי מזלומיאן) סימן י, קג
הביא שהחזון איש התיר להתברך מסנדק בשבת כיון שזה הזמן שהתפילה מתקבלת מותר:
"בברית שנערכה בשבת, השיבני מרן שליט"א שמותר לבקש ברכה בשבת מהסנדק. וקצת קשיא לי, כיצד יכול להסנדק לברך על פרנסה ורפואה וזיווג וכד', הלא אסור להתפלל על ענינים אלו בשבת, דהא אף את תפילות י"ח קיצרו בשבת לז' ברכות. תשובה: כיון שזה הזמן שמתקבל התפילה מתירין".
לשמור על צניעות
מרכבת ארגמן א, יג
צריך להיזהר שנשים לא יבואו להתברך מהסנדק ושישלחו שליח:
"אולם רע בעיני המעשה שנשים ניגשות לסנדק להתברך ממנו, ופעמים אף נכשלים באיסור נגיעה כי מניח ידו על ראשה או מחזיק ידה וכו'. ודאי הדרך הנכונה ביותר עבורה להתברך היא שתשלח בקשתה עם איש קרוב לה (אביה אחיה בנה וכו'), ואם נשואה היא כבר אין צורך בבקשתה כי מתוך שבעלה מתברך גם היא בכלל הברכות כנזכר בזוהר ויחי (רלג. ובמתוק מדבש (ח"ד דף תקפג-ד) על הפסוק "ה' זְכָרָנוּ יְבָרֶךְ יְבָרַךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל"(תהלים קטו יב), ודרש: ה' זוכרנו יברך זוכרנו לשון זכר, שהם מתברכים ע"י ה', ממילא על ידי האנשים שהתברכו, הנשים מקבלות ברכתן ככתוב בהמשך יברך את בית ישראל, ואין הנשים מקבלות ברכה אלא דרך האנשים בלבד. ע"ש. וע"ע זוהר תרומה (קסו. ובמתוק מדבש ח"ז דף תעח), ובזוהר במדבר (קיז: ובמתוק מדבש חי"ב דף ז), ובזוהר ויקרא (ה. ובמתוק מדבש ח"י דף מד). ודו"ק".
סיכום
אין מקור בדברי חז"ל והראשונים למנהג שמבקשים מהסנדק ברכה. מה שמוצאים לעניין ברית מילה זה דווקא שהציבור מברך את התינוק. עומד על כך הרב מנחם גיאת בקוטרס סגולות אמרך ב, יא בהערה:
"הנה לא מצינו מקור מפורש ברז"ל שנהגו לבקש ברכה מהסנדק, אלא אדרבה הקהל הם המברכים, כמו שאמרו בשבת (קלז:), העומדים אומרים, כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים, ע"כ"
.
וכ"כ הרב יוסף משדי בלבוש יוסף י, הערה רמג:
"הנה ראינו בכמה מקומות שנוטלים ברכה מהסנדק אחר המילה. ואמנם לא ראיתי מקור לזה. וגם הגרח"ק שליט"א אמר לי שאינו יודע מקור לזה"
.
וכ"כ בעין אברהם שו"ת עניינים שונים קנ.
המנהג עצמו הוא יחסית מחודש. בספר זוכר ברית אבות – מנהגי אבותינו שבמרוקו מילה יד כתב הרב רפאל דלויה שלא נהגו בזה:
"לא נהגו לבקש ברכה מהסנדק לאחר הברית, אלא כל פעם שהתינוק בוכה זו שעת רצון וכל מי ששומע את הבכי, יכול להתפלל ולבקש מה' על מה שלבו חפץ"
.
בקובץ מנורה בדרום "ליקוטים בענייני סנדקאות" כא כתב שלא ראה שנוגים בזה אצל בני אשכנז:
"אמנם אצל בני אשכנז אין ידוע מקור למנהג זה, וכפי שאמר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. ובאמת בכל המקומות ששמענו וראינו אין נוהגים בזה כלל"
.
בשו"ת עולת יצחק ג, רלה לרב יצחק רצאבי כתב שלא נהגו כך בתימן:
"הן אמת לא ידעתי מאין יצא המנהג, וידוע שלא נהגו כן בקהילותינו בעבר כלל, ואפילו כשהסנדק תלמיד חכם וצדיק"
.
טעמים שונים הביאו בדורות האחרונים למנהג. 1) הסנדק הוא הקרוב ביותר לאליהו הנביא שמגיע לברית ולכן יש בכוחו לברך. כך כתב הרב מרדכי אליהו בשו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט כט, הערה 1:
"הסיבה שנהגו לבקש ברכה מהסנדק לאחר ברית המילה היא, כי הוא זכה להיות ליד אליהו הנביא והתברך על ידו. גם סנדק שאינו הגון, אולם הרהר בתשובה בזמן הברית, מתברך על ידי אליהו הנביא"
.
הביאו סברא זו בספר לאורה של תורה פנחס י; קובץ דבר אברהם ז, יב.
2) הסנדק הוא צדיק ועוונותיו מתכפרים, בייחוד פגם הברית, ולכן ברכותיו מתקבלות יותר. כ"כ הלבוש יוסף י, ה; ברכת השבת ד עמ' קכה, והרחיב על כך בשו"ת מרכבת ארגמן א יג, ד.
3) זמן ברית המילה הוא עת רצון שהברכות מתקבלות יותר. כ"כ בקונטרס סגולות אמרתך פרק ב, יא שהסביר שהסנדק הוא מלשון פטרון והוא לא רק פטרון כלפי התינוק אלא גם בשביל הציבור. וכ"כ הרב דוד נקי בברית מילה בהלכה ובאגדה עמ' 117.
4) הסנדק הוא כמקריב קטורת (הרב נעם דביר מייזלס אתר ישיבה). 5) מי שבשמחה ברכותיו מתקבלות יותר (עין אברהם שו"ת עניינים שונים קנ).
לדעת העין אברהם (שו"ת עניינים שונים קנ) והלבוש יוסף י, ה ושו"ת מרכבת ארגמן א, יג אין לבקש ברכה מסנדק המחלל שבת שברכות מועילות מהסנדק רק אם הוא ירא שמים. והוסיף במרכת ארגמן שלא מניחים שהסנדק הרהר תשובה. אמנם מהרב מרדכי אליהו בשו"ת הרב הראשי תשמ"ח-תשמ"ט כט, הערה 1 משמע שנטה יותר שיש הרהור תשובה שכתב:
"גם סנדק שאינו הגון, אולם הרהר בתשובה בזמן הברית, מתברך על ידי אליהו הנביא".