ברכה מחתן וכלה
מחילת עוונות
יש שהביאו שמפני שעוונות החתן מתכפרים הוא כצדיק גמור שברכותיו מתקבלות.
שלחן העזר ב (עמ' קלח; הערות ג) לרב יצחק ליבוביץ
כתב שזה טעם המנהג שמבקשים מהחתן ביום החופה להתפלל על אנשים, וכתב שכך נהג הרב משה מסאוורן, וכך נהגו בגליציה:
"ויש לומר טעם להתענות דביום החופה מוחלין לו עונות ומסוגל להתפלל על עצמו ומשפחתו ועל כלל ישראל כמ"ש בסעיף א ס"ק ד, וידוע מהה"ק רבי משה מסיהריין זצ"ל היה נוהג להזכיר עצמו אצל כל חתן ביום חופתו ובקש שיתפלל עליו, וכן המנהג בכל מדינת גאליציען, והנה אמרו חכמינו ז"ל שאסור לאכול קודם התפילה מקרא דלא תאכל על הדם וכו' ע"כ יתענה החתן ביום חופתו כי הוא בכל יום תמיד קודם התפילה כנ"ל".
על פי שלחן העזר המנהג הוא לבקש מהחתן להתפלל עבור האדם ולא שיברך את האנשים (הגיוני שרואים בברכה סוג של תפילה) בנוסף יש לשים לב שהדגש שלו הוא על יום החופה בלבד (לעומת מי שסובר שחתן כמלך שכוח הברכה הוא בכל שבעת ימי המשתה).
דברי שלחן העזר הובאו אגרת לחתן עמ' פד ובאגרת לכלה עמ' רכג לרב נפתלי גרינבוים (הוא הבין בפשטות שאין הבדל בין החתן לכלה):
"בהרה"ק רבי משה מסאווראן היה נוהג להזכיר עצמו אצל כל חתן ביום חופתו וביקש ממנו שיתפלל עליו, וכן מרן החתם סופר היה מבקש להתברך מהחתן. (שלחן העזר)".
שו"ת שיח יצחק (הרב יצחק וייס) א, תצז פרק שישי
מובא בשם החתם סופר שחתן ביום החתונה הוא כצדיק בדור ותפילתו נשמעת:
"הגד הוגד לי מצורב אחד [רבי הרש מאיר שו"ב מניימארקט] שהגאון המפורסם מהר"ש סופר אמר לו בשם מרן אביו החתם סופר זי"ע, שלחתן ביום אפריונו יש לו כח כצדיק בדור, שנשמעת תפלתו ביום מחילת עונותיו, ולזאת ביקש הגאון דקראקא ז"ל הנ"ל מהרבני ההוא להזכר יזכירהו לטובה טרם ילך לחופה".
נתיבי המנהגים – אירוסין נישואין וברית מילה עמ' קס להרב אליקום דבורקס
שעת החופה יש בה סגולה מיוחדת להרהורי תשובה וכפרת עוונות ולכן החתן צדיק שנהגו להתברך ממנו:
"מובא בגמ' קידושין מ"ט המקדש אשה ע"מ שאני צדיק גמור אפילו רשע גמור מקודשת שמא הירהר תשובה בדעתו. וגדולי המפרשים תמהים כיצד יכול אדם להתהפך, ברגע אחד מרשע גמור לצדיק גמור ע"י הרהור בלבד והרי יש סדרים של כפרה לרשע? ומסבירים שכח ההתפכות ברגע ע"י הרהור לא נאמר בכל אדם ובכל מצב כי אם לחתן דווקא, שהרי בגמ' שם מדובר בחתן ביום חופתו שמקדש אשה, ודווקא לחתן שממצא בשעה מסוגלת שמוחלין לו כל עוונותיו ונטהר מכל פגם וכיום הכיפורים נחשב אז בהצטרפות הרהורי תשובה מועילה לו מחשבה אחת להיות נחשב מעתה לצדיק גמור. ולכן נהגו ישראל להתברך מהחתן ביום נישואיו, היות וביום החופה מוחלין לו על כל עוונותיו, וכיון שכך, הרי הוא "צדיק גמור" וצדיק גוזר והקב"ה מקיים (מובא בספר שלחן העזר ח"ב דף קל"ח)."
ילקוט יוסף שובע שמחות ג, ב
"ומאחר וחתן מוחלין לו על כל עוונותיו, לכן נהגו בכמה מקומות לבקש ברכה מהחתן, אך יש ליזהר שהדבר לא יגרום להפרעת השמחה של החתן והכלה".
והרחיב בהערה:
"וכיון שמוחלין לחתן על כל עוונותיו, מכאן מקור המנהג שמבקשים מהחתן שיברך אותם, שיש כח בתפלתו כמו בתפלת צדיק, וכן כתב בספר לב העברי בשם הגאון רבי שמעון סופר, שאמר בשם אביו רבינו החתם סופר, שהחתן ביום חופתו יש לו אותו הכח כמו צדיק הדור בתפלתו, ולכן צוה להזכיר לפניו לישועה טרם נכנס לחופה. ע"ש. גם בספר שלחן העזר כתב, שהרה"ק רבי משה מסאוורין היה נוהג להזכיר עצמו אצל חתן ביום חופתו, וביקש שיתפללו עליו. ובספר בית אמת מכ"ק האדמו"ר מגור כתב, דמה שמקובל לומר שיש לחתן כוחות עילאין ונשגבים וברכותיו מתקבלות, היינו מדכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים, שהקב"ה נקרא מעון, ובחתן הרי גם כן מברכים שהשמחה במעונו, דהיינו שעל ידי זה המעון יכול להגיע גם להמעון השני שהשקיפה ממעון קדשך מן השמים. [ובשנת תשל"ה כאשר מרן אאמו"ר שליטא סבל במאור עיניו, היה מקפיד לילך לסדר קידושין ולבקש מהחתן אחר החופה שיברכו במאור עינים]."
דברי חפץ א אבן העזר סימן צו (הרב חנניה פרץ)
"ומובא בשם רבינו החתם סופר זיע"א, שכיון שהחתן ביום חופתו נמחלין לו כל עוונותיו, הרי יש כח בתפלתו כמו כח התפילה של צדיק הדור, והיה מבקש מבניו קודם כניסתם לחופה שיתפללו עליו לישועה, ומכאן מקור המנהג לבקש ברכה מהחתן. ומרן הראשון לציון הגאון מוה"ר עובדיה יוסף זצ"ל, כאשר סבל מאד במאור עיניו, לפני קרוב לשלושים שנה, בשנת תשל"ה, היה מקפיד ללכת לסדר חופה וקידושין והיה מבקש מהחתן אחרי החופה שיברכו במאור עינים (כעדות בנו הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א בילקוט יוסף חו"ק)".
שנות חיים ענייני שידוכין הרב חיים בנון סימן ט
הזכיר טעם מחילת העוונות, והוסיף שמחילת העוונות היא רק לאחר החופה ולכן כוח תפילת החתן והכלה היא רק לאחר החופה:
"וכיון שמוחלין לחתן על כל עוונותיו, מכאן מקור המנהג שמבקשים מהחתן שיברך אותם, שיש כח בתפלתו כמו בתפלת צדיק, וכן כתב בספר לב העברי בשם הגאון רבי שמעון סופר, שאמר בשם אביו רבינו החתם סופר, שהחתן ביום חופתו יש לו אותו הכח כמו צדיק הדור בתפלתו, ולכן צוה להזכיר לפניו לישועה טרם נכנס לחופה. ע"ש. גם בספר שלחן העזר… ובספר בית אמר מכ"ק האדמו"ר מגור כתב, דמה שמקובל לומר שיש לחתן כוחות עילאין ונשגבים וברכותיו מתקבלות, היינו מדכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים, שהקב"ה נקרא מעון, ובחתן הרי גם כן מברכים שהמשמחה במעונו, דהיינו שעל ידי זה המעון יכול להגיע גם להמעון השני שהשקיפה ממעון קדשך מן השמים. ובשנת תשל"ה כאשר מרן הגר"ע יוסף זצ"ל סבל במאור עיניו, היה מקפיד לילך לסדר קידושין ולבקש מהחתן אחר החופה שיברכו במאור עינים. ובספר שלמי שמח (עמ' קמ) כתב שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל היה מציין כי כוחו של החתן ביום החופה שהוא כיום שעומד במתן תורה שמוחלים לו על כל עוונותיו, ובידו לפעול כמו צדיק הדור שבכוחו בדבר פקודת ישועה ורחמים, והצביע לספר אורחות חיים (לריבנו אהרן מלוניל) בסוף הלכות קידושין שכתב ואמרו ז"ל כל הנושא אשה כאילו עומד ביום מתן תורה, שכך שנינו השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כו', וביום שקיבלו את התורה היו כולם חתנים וקיבלו התורה שנקראת כלה" ע"ש. ולכאורה לפי זה צריך לבקש ברכה מהחתן לאחר החופה שאז מחלו לו על עוונותיו, ולא שיתפלל בשעת החופה, וכן בספר דרך שיחה (חלק א עמ' קע) כתב שהגר"ח קנייבסקי שליט"א אמר מחילת עוונות של חתן היינו לאחר החופה. וכן אמר הגר"י זילברשטיין שליט"א (ספר עלינו לשבח ויקרא עמ' קכד) שתפילת החתן והכלה מתחת לחופה על חבריהם , אינו העיתוי הנכון לתפילות אלו, שבשעה זו עדיין אינם נקראים חתן וכלה, כל עוד לא היתה החופה, ועיתוי תפילה זו יותר ראויה לאחר החופה".
נטעי גבריאל נישואין חלק א עמ' כט
לאחר שהזכיר את דברי החתם סופר שבשיח יצחק ואת דברי השלחן העזר הביא מעשה מהאדמו"ר מבלוזוב שסבו אמר לו שלחתן יש כח לקבל פתקים כמו צדיק:
"ובהיותי עם אחת מבנותי איזה ימים לפני חתונתה לקבל ברכת צדיק אצל כ"ק אדמו"ר מבלוזוב זצ"ל, אמר שידוע שהמנהג שלחתן ביום חופתו נותים פיתקא (קוויטל), וסיפר דכשהיה חתן נכנס אליו חסיד זקן אחד שהיה מסתופף עוד בצל זקינו בעל בני יששכר זי"ע והגיש אליו פיתקא ולא רצה לקבלה מפני הבושה שאדם שזכה עוד להכיר את הבני יששכר יתן לו פיתקא, ושמע זקינו בעל הצבי לצדיק זצ"ל ואמר לו, הלואי יהיה ביכולתי לקבל קוויטל היום כמו שביכולתך, כי אצלך הוא היום כמו יום הכיפורים לסליחת כל העוונות, עכ"ד. וכשסיים האדמו"ר מבלוזוב זצ"ל את העובדא הוסיף, שכדאי לכל חתן וכלה לידע שכוחם גדול מאוד בשמים לפעול ישועות להם ולכל בני ישראל בכלל."
וסיים בדברי הבית אמת שנביא בהמשך.
זמרו לשמו לרב ישעיהו רוטנברג סימן רסט
המעשה מהאדמו"ר מבלוזוב מובא בהרחבה בספר זמרו לשמו לרב ישעיהו רוטנברג סימן רסט:
"ביום חופתו של כ"ק אדמו"ר רבי ישראל מבלאזוב זצ"ל והוא בן ט"ז י"ז, ישב בחדר שעל יד חדר זקנו הגה"ק רבי צבי אלימלך מבלאזוב זי"ע, וכנהוג שלחתן ביום חופתו נותנים קוויטל (פתקא), נכנס אליו החסיד הישיש רבי פינחס מריבאטיץ ז"ל הנקרא רבי פינחס ריבאטיטישער שהיה עוד מחסידי בעל בני יששכר ונתן לתו קוויטל, פרץ החתן בבכי ואמר, יהודי שנתן קוויטל לאבי זקיני בעל בני יששכר האם אני אקח ממנו קוויטל היה לא תהיה בשום פנים ואופן, ובעודם מתווכחים והקול נשמע בחדר זקנו מהרצר"א מבלאזוב ומיד נכנס לחדר החתן ושאל על מה ניסב הוויכוח, ענה רבי פינחס ואמר, ברצוני לתת לחתן קוויטל והוא בוכה וצועק שאינו רוצה לקבל, שאל הסבא קדישא מדוע תמאן לקבל הקוויטל, ענה, ידים אלו שהגישו קוויטל לאבי זקיני הבני יששכר האם אני אקח בידי ממנו קוויטל, ענה מהרצ"א ואמר, הלואי ויכולתי אני לקחת קוויטל היום כפי שאתה יכול, האם כצחוק הוא בעיניך, מוחלים לך כל החטאים, כל החטאים שעשית עד היום אם תעשה תשובה מוחלים לך, אני שאני מלא חטאים ופשעים ומקבל קוויטליך ואתה לא תקבל, קח את הקוויטל, והתחיל לצעוד בחדר אנה ואנה, ופתח ואמר, מתי היתה החתונה הראשונה בעולם, איך היתה ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם, חשוב ותראה שהפסוק ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם בגימטריא ויאמר ה' סלחתי כדברך במספר מכוון, ביום זה הטביע הקב"ה לדורי דורות שיהיה סלחתי כדברך, זאת ועוד, ויאמר ה' סלחתי כדברך בגימטריא ואכלתם לחמכם לשבע במספר מכוון, אבל אתה אל תכוון לזה כעת אלה שיהיה סלחתי כדברך, וקח כעת את הקוויטל (שמעתיו מהאדמו"ר מוהר"י זצ"ל יום לפני נשואי)"
חתן דומה למלך
מדרש תלפיות ענף חתן וכלה לרב אליהו הכהן
מביא על פי המדרש שחתן דומה למלך וכמו שמלך גוזר ואחרים מקיימים כך גם החתן:
"פרקי רבי אליעזר הביאו ילקוט שופטים דף כ"א ע"ג החתן דומה למלך מה המלך מקלסים אותו אף החתן כך כל ימי המשתה מה המלך לובש בגדי כבוד אף החתן כן. מה מלך משתה ושמחה לפניו כל הימים אף החתן כן כל ימי המשתה. מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף החתן כן. מה מלך פניו מאירות כאור החמה אף החתן כן שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו וכו'. אמ"ה (אמר המחבר/הכותב) ומה המלך נמחלים לו כל עונותיו. אף חתן כן כאחז"ל ומה המלך גוזר ואחרים מקיימים אף חתן כן ז' ימי המשתה".
דבריו אלו מבוססים על מדרש אחר (הוא בהמשך מתייחס לזה שבפרקי רבי אליעזר יש רק 5 השוואות בין מלך לחתן ושהוא מצא שיש 18 מאפיינים של מלכות שדומה לחתן כסימן "בין 18 לחופה").
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תצוה
"ד"א מלך אסור ברהטים, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה, משה מלך עשיתיך, מה המלך גוזר והן עושין, אף אתה גזור עליהן והן עושין".
הרב יעקב יחזקיה גרינוולד – ויגד יעקב לנישואין (מופיע בסוף ספר במדבר)
למד מהמדרש למנהג שבאים לחתן להתברך:
"במדרש תלפיות, חתן דומה למלך, וחושב כמה דברים…מה מלך גוזר ומקיימין כן חתן וכו' עיי"ש, מכאן סמך למה שיש נוהגין להזכיר עצמן לפני חתן כמו לפני צדיק".
(הבין את זה שגזירות החתן מתקיימים כלפי שמים ולא רק כלפי חבריו שצריכים להקשיב לו).
מילי דבי הילולי סימן כב, ג לרב יששכר וויסברג
"חתן דומה למלך, ומלך פורץ גדר, ולכן תפלת החתן ביום חופתו מתקבל כתפלת צדיק הדור כמו שכתוב בשם החתם סופר ז"ל, שאין מעכבים על תפלתו. והנה האדם נעשה מלך על ידי לבישת כתר, והאיך החתן נעשה מלך, זהו על ידי האשה עצמה, כדכתיב אשת חיל עטרת בעלה, שהיא המעטיר אותו להיות כמלך".
הזכירו את שני הטעמים
הרב אברהם אבישי לוי – חתן כהלכה פרק ד, ו
"זמן זה מסוגל מאוד שיתקבלו ברכות החתן שבירכתו פועלת כברכת הצדיק, אשר על כן ראוי להתאמץ ולקבל ממנו ברכה בשעה זו".
ומסביר בהערה 429:
"לפי שנמחלו עוונותיו והוא דומה למלך, ויש לו כח לשאול ולבקש מה' יתברך והוא עונה ועשה בקשתו כי הוא נקי מחטא ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך. וכן קבע החתם סופר כפי שנזכר בספר היובל לחתם סופר (עמ' כה) ובשלחן העזר סימן ו (סק"ד)".
ומוסיף עוד עניין שזמן החופה החתן והמתברכים מכוונים יותר לשם שמים בעקבות המעמד:
"ובכלל בכל יום החופה יש כח לברכות החתן כמו שכתב בספר התניא סימן צא, ורמז לכך מהפסוק "ויברך אותם אלהים" שהקב"ה ברך את אדם וחוה ביום יצירתם. ולעניות דעתי נראה ליתן טעם לכך, לפי שאז קודם החופה מוכשר העת למברך ולמקבל הברכות מחמת שלבם נשבר ומכוונים לשם שמים יותר, גורמת שמברכין האבות את הבנים בערב יום הכיפורים".
איש וביתו פרק א להרב איל שרגא
מביא את שני הטעמים:
"ומאחר שהחתן ביום חופתו נמחלים לו כל עוונותיו, לכך נהגו לקבל ברכה מהחתן לאחר החופה, שכיון שנמחלו כל עוונותיו הרי הוא צדיק גמור וראוי להתברך מפיו. וכן הובאה שמועה זו בספר היובל להחתם סופר (עמ' לד) שאמר, שהחתן ביום חופתו יש לו אותו הכח כמו צדיק הדור בתפילתו. ע"ש. ובספר אגרא דבי הילולא (מערכה רביעית, מזמור לתודה אות יב) כתב בשם הרי"ם מגוסטינין, שהחתן ביום חופתו כל הז' רקיעים פתוחים לפניו וכך היתה הנהגתו להזכיר עצמו לפני החתן לברכה. ע"ש. וכן הוא בספר שיח שרפי קודש הובא בספר נעימת החיים (עמ' רמט) בשם הרח"ק הנ"ל, שאמר, שהחתן יכול לפעול מאוד בתפילתו. וכאשר נשא אשה בזוו"ש ציוה לאחרים שיזכירו את עצמם לפניו. ע"ש. וכ"כ בספר שולחן העזר (דף קלח) שהרה"ק רבי משה מסאוורין היה נוהג להזכיר עצמו אצל חתן ביום חופתו, וביקש שיתפלל עליו. וכן המנהג בכל מדינת גליציה. ע"ש. ובספר חמודי צבי (עמ' ריח) כתב בשם המגיד מטריסק לפרש מה שאמרו חז"ל חתן דומה למלך (פרקי דרבי אליעזר פרק טז) והכוונה שהחתן בכוחו לדבר לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה לפעול איזה ישועה למי שצריך ישועה. ע"ש. ובספר בית אמת (עמ' לד) כתב דמה שמקובל לומר שיש לחתן כוחות עילאין ונשגבים וברכותיו מתקבלות, היינו מדכתיב השקיפה ממעון קודשך מן השמים , שהקב"ה נקרא מעון, ובחתן הרי גם מברכים שהשמחה במעונו, דהיינו שעל ידי זה המעון יכול להגיע גם למעון השני של השקיפה ממעון קודשך מן השמים, ומכח זה יש לו כוחות נשגבים. ע"ש. וראה עוד בספר חופה וקידושין (עמ' צ') שהביא שבשנת תשל"ה כאשר מרן הגר"ע יוסף שליט"א סבל ממאור עיניו, היה מקפיד לילך לסדר קידושין ולבקש מהחתן אחר החופה שיברכו במאור עינים. ע"ש".
הרב מרדכי גרוס – נאות מרדכי קידושין ונישואין ב פרק לד, כט
"החתן הכלה והמחותנים, יקבלו כל אדם שבא לברכם ולשמחם, בסבר פנים יפות ובשמחה, ויענו אמן על ברכתם, וישיבו בברכה כפולה. וכוחם של החתן והכלה בתפילתם וברכתם, גדול מאוד ביום זה".
ובהערה ע:
"שהוא אחר מחילת עוונותיהם, ונעשו כבריה חדשה, כדאיתא ביבמות סג, ב שהנושא אשה עוונותיו מתפקקין, פירש רש"י מתפקקין נסתמין. ובענין מחילת עונות לחתן והכלה עיין פרק ג עיון האהל אות א, .. ויש אומרים, שאף המשתתפים בשמחת חתן וכלה, זוכים למחילת עוונות, כמובא בעיון האהל אות יב. בשו"ת שיח יצחק (וורבוי) אבן העזר סימן תצז פרק ו, ובספר אלף כתב חלק ב אות תקלב, הובאו דברי החתם סופר זיע"א, שחתן ביום חופתו יש לו כח כצדיק הדור, שנשמעת תפילתו ביום מחילת עוונותיו. וכן כתב בספר מאור ושמש על הפסוק "אסרי לגפן עירה" (בראשית מט יא), עי"ש. ועיין בספר העקרים מאמר רביעי פרק יט, בכח תפילת הצדיקים. ובאגרא דבי הלולי לז ע"ב כתב, שכל שבעת הרקיעים פתוחים לפני החתן בלילה זה. ובשיח שרפי קודש חלק א אות קפז כתב, שהחתן יכול לפעול מאוד בתפילתו. וע"ע שלחן העזר חלק ב קלח ע"א, במעלת ברכת החתן ביום חופתו שיכול לפעול מאוד ביום זה. ויש עוד מקור לבקש ברכה מהחתן מהא דאיתא במדרש תלפיות ענף חתן, שהחתן דומה למלך, מה מלך גוזר ואחרים מקיימים, אף חתן כן. אמנם בפשוטו אין הכוונה שגוזר למטה ומקיימים למעלה, אלא שאחרים מכבדים אותו ועושים רצונו. ועיין בכחו של בעל השמחה לברך, בתרגום קהלת ז יד[1]. "
מי שבשמחה ברכותיו מתקבלות
עין אברהם שו"ת עניינים שונים סימן קנ
כתב שמי שבשמחה נאמר עליו "טוב עין הוא יבורך" ודורשים שהוא יברך, שמפני שהוא בשמחה ברכותיו מכל הלב, וכן אם משמים זיכו לו שמחה ראוי הוא לברך:
"יש מנהג להתברך מהסנדק לאחר הברית או מחתן וכלה בזמן החתונה האם יש לזה מקור וענין בהלכה, ואם יש ענין לבקש ברכה גם מאבי הבן? תשובה: הנה בחפשי במקורות לא מצאתי לזה מקור ואף שמעתי מחכמים שדבר זה לא היה לפני חמישים שנה ורק כעת בדור האחרון התחילו לנהוג במנהג זה. ואפשר ללמד זכות על מנהג זה לפי מה שהסבירו על הפסוק (משלי כ"ב, ט') טוב עין הוא יבורך ודרשינן אל תיקרי יבורך אלא יברך. והבאור הוא דאדם שהוא טוב עין ברכתו הוא מכל ליבו וזה הסיבה שכתוב בנביא (שמואל א' פרק ט') שהיו רגילים ליתן לנביא תשורה דעל ידי כן תחול הברכה וגם זה הסיבה להתברך מההורים כי לא תשוב ברכתם ריקם מאחר והם מברכים מאהבה ועל כן חתן או כלה שהם שמחים יכולה ברכתם שתעזור וזה הוא גם כן באבי הבן ולפי זה היום שמבקשים ברכה מהסנדק ראוי הוא גם כן להתברך מאבי הבן ואולי הוא עדיף מהסנדק.
או יתבאר על פי מה שביארו הגמ' (בעירובין פו.) רבי ורבי עקיבא היו מכבדים עשירים והסבירו דאילולא שהיה לו זכות לא זיכהו ה' לעושר זה. וה"ה כל מי שיש לו שמחה זכו ליה משמיא וזכות הוא לו וראוי הוא לברך, או אפשר דהברכה מהם בגלל שחתן וכלה מתכפרים עוונותיהם דהכי איתא ירושלמי ביכורים (ג', ג') ולפי זה גם אדם שעלה לגדולה גם כן כמבואר שם בירושלמי ובסנהדרין (יד.) נמי הכי איתא אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו על כל עוונותיו… ועל כל פנים עם ישראל הוא עם סגולה ואין לזלזל בזה ובפרט אם הסנדק או אבי הבן הם תלמידי חכמים ושמעתי שמר"ן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כשהיה סובל בעינים היה מבקש ברכה מהחתן… לסיכום: מנהג שנהגו להתברך מאבי הבן או מחתן וכלה יש לו קצת מקור, וראוי גם כן את אבי הבן לכוללו בתוכם. אמנם באדם המחלל שבת אפשר לוותר עליו, ודי למבין."
החתן מתברך להגיע למדרגה של השקיפה ממעון קדשך
בית אמת (לקט מרבני גור) עמ' לד
כתב שמברכים את החתן שהשמחה במעונו, שבזכות החתונה יגיע למדרגה של "השקיפה ממעון קדשך מן השמים", ומכוח זה יש לחתן כח לברך:
"בעולם מקובל שלחתן יש כוחות נשגבים כוחות עילאיים עהר קען אלעס בעטען אין אויס פוילען וצריך לדעת מה המקור לזה? ונראה דכתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים שהקב"ה נקרא מעון ובחתן הרי גם כן מברכים שהשמחה במעונו דהיינו שעל ידי המעון הזה הוא יכול להגיע גם למעון השני של השקיפה ממעון קדשך מן השמים ומכח זה יש לו כוחות נשגבים וכן כתיב ה' מעון אתה היית לנו דהיינו שהקב"ה נקרא מעון (בית ישראל)."
הזכירו את המנהג ללא טעם
שיח שרפי קודש א קפז
מובא שכך נהג הרב יחיאל מגוסטינין להזכיר את עצמו לחתן שיתפלל עליו:
"הה"ק הרי"מ מגאסטינין זצ"ל…ידוע שהזכיר את עצמו בשמו ושם אמו ושם בניו אצל כל חתן ביום חופתו, והוא ביום חופתו כאשר נשא זיווג שני, צוה אחרים להזכיר את עצמם לפניו. כי חתן יוכל לפעול מאוד בתפלתו".
טעמי המנהגים תתקצו
"טעם שנקראים בעל שמחה. שהוא בכחו להיות אדון ובעל על כל דבר שמחה ליתן לאחרים ההשפעת טובות. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל".
ידון משה ד סימן מז לרב משה קופלוביץ
מביא תשובות של הרב קנייבסקי:
"האם יש ענין להזכיר את עצמו בפני החתן שראיתי שמביאים בשם ה"כתב סופר" שסיפר שאביו החתם סופר אמר שחתן ביום חופתו יש לו אותו כח כמו צדיק הדור בתפילתו. תשובת מרן: אולי".
סיכום
הטעם העיקרי שמביאים למנהג לבקש ברכה מהחתן והכלה הוא משום שהחתן והכלה ביום חתונתם נמחלים עוונותיהם והם כצדיקים שתפילתם וברכתם מתקבלת יותר. כ"כ בשלחן העזר ב עמ' קלח:
"וידוע מהה"ק רבי משה מסיהריין זצ"ל היה נוהג להזכיר עצמו אצל כל חתן ביום חופתו ובקש שיתפלל עליו, וכן המנהג בכל מדינת גאליציען".
בשו"ת שיח יצחק א, תצז פרק ו מובא בשם החתם סופר:
"הגד הוגד לי מצורב אחד [רבי הרש מאיר שו"ב מניימארקט] שהגאון המפורסם מהר"ש סופר אמר לו בשם מרן אביו החתם סופר זי"ע, שלחתן ביום אפריונו יש לו כח כצדיק בדור, שנשמעת תפלתו ביום מחילת עונותיו, ולזאת ביקש הגאון דקראקא ז"ל הנ"ל מהרבני ההוא להזכר יזכירהו לטובה טרם ילך לחופה".
וכן הובא בנתיבי המנהגים – אירוסין נישואין וברית מילה עמ' קס, יקלוט יוסף שובע שמחות ג, ב (ומובא שם מעשה ברב עובדיה זצ"ל שביקש מהחתן שיברך אותו במאור עינים), בדברי חפץ א אבן העזר סימן צו. וכן הובא מעשה בספר זמרו סימן קמט לשמו מהאדמו"ר מבלאזוב שמפני שהחתן נמחלו עוונותיו מועיל מאוד לתת לו קוויטל (פתק לתפילה).
טעם נוסף שהובא למנהג הוא שחתן דומה למלך, ועל פי מדרש תלפיות ענף חתן וכלה המביא ש"ומה המלך גוזר ואחרים מקיימים אף חתן כן ז' ימי המשתה", שלמד מזה בויגד יעקב לנישואין שזה מקור המנהג:
"במדרש תלפיות, חתן דומה למלך, וחושב כמה דברים… מה מלך גוזר ומקיימין כן חתן וכו' עיי"ש, מכאן סמך למה שיש נוהגין להזכיר עצמן לפני חתן כמו לפני צדיק".
יש שהזכירו את שני הטעמים הללו כמו בחתן כהלכה ד, ו; איש וביתו פרק א; נאות מרדכי קידושין ונישואין ב פרק לד, כט.
עוד טעמים שהובאו: 1) בעין אברהם שו"ת עניינים שונים סימן קנ כתב שמי שבשמחה נאמר עליו "טוב עין הוא יבורך" ודורשים שהוא יברך, שמפני שהוא בשמחה ברכותיו מכל הלב, וכן אם משמים זיכו לו שמחה ראוי הוא לברך. 2) בבית אמת (לקט מרבני גור) עמ' לד כתב שמברכים את החתן שהשמחה במעונו, שבזכות החתונה יגיע למדרגה של "השקיפה ממעון קדשך מן השמים", ומכוח זה יש לחתן כח לברך.
הערה: יש שכתבו שלחתן יש כוח תפילה מיוחד, ויש שדיברו על לבקש ברכה מהחתן ויש שנהגו לתת לו קוויטל. הכל מבוסס על אותו רעיון שיש לחתן כוח מיוחד בזמן חתונתו להביא ברכה לשאר האנשים.
[1] קהלת ז, יד:
"בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה:"
תרגום יונתן בן עוזיאל:
"ביומא דיוטיב לך ה' תהי אף אנת בטיבותא ותוטיב לכל עלמא בגין דלא ייתי עלך יומא בישא חזי ואזתכל ואף ית דין כל קביל דין עבד ה' בגין לאוכחא אנשי דרא מן בגלל דלא ישכח אנש בתרוהי מדעם ביש לעלמא ההוא".
יש כאן הדרכה שכאשר האדם בטובה ובשמחה יעשה טוב לאחרים.