האם לספר על אירועים טובים בחיי האדם
לספר על צאצאים
הרמב"ן
הרמב"ן מסביר ב"האמונה והבטחון" פרק כד שלפי "פשט ההמון" שמפני שלאה הודתה לה' כי במחשבתה קיבלה את חלקה, שלטה בה עין הרע ועמדה מלדת:
"וכשנולד יהודה עמדה מלדת לפי שבאה עד התחלת התפשטות כל הנבראים. ולפי פשט ההמון בנוהג העולם לפי ששלטה בה עין הרע באמרה הפעם אודה את ה', כלומר אחר דעתה שנטלה יותר מחלקה, ועמדה מלדת עד שחשבה בלבה שכבר פסקה, ולא ילדה עד שסייעוה מן השמים, כמו שאמרו בענין וישכב עמה בלילה הוא, שהקב"ה סייע באותו מעשה".
יש לעיין מה כוונה "פשט ההמון בנוהג העולם", אם זה היה סתם מה שההמון אומר ואין לו משמעות אין סיבה לרמב"ן להביא את הפירוש הזה. צריך לומר כנראה שמדובר בחכמה של ההמון שלדעת הרמב"ן יש בה אמת. (סוג של "היינו דאמרי אינשי").
יש להעיר, איך שהרמב"ן מפרש עין הרע כאן הוא שונה מההבנה הרגילה. ההבנה הרגילה היא שבגלל הקנאה וכדו' של אנשים אחרים האדם נפגע. כאן המחשבה של לאה שלא אמור להיות לה עוד ילדים גרמה לעין הרע.
בהמשך אותו הפרק הרמב"ן כותב ששלטה בלאה עין הרע כאשר אמרה לאחר לידת זבולון "כי ילדתי לו ששה בנים" ולכן נולדה לה בת. אמנם מפני שלא נטלה עדיין יותר מן הראוי לה כל כך וגם שעין הרע שאדם גורם לעצמו חלש יותר, לא הפסיקה ללדת אלא ילדה בת:
"ואחר כך דינה, שנאמר ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. ומהו ואחר, ר"ל אחר שילדה ששה בנים כנגד שש קצוות ילדה נקבה אחת ולא יותר.… ועוד יש לומר על דרך פשט כי מתוך שהיתה שמחה ומתפארת ואומרת ילדתי לאישי ששה בנים, שלטה בה עין רע, כמה ששלטה בה שאמרה הפעם אודה את ה', שלא פירשה כמה בנים, ובאמרה כי ילדתי לו ששה בנים, אחר שלא נטלה עדיין יותר מן הראוי לה כל כך אין כח לעין הרע שתשלוט בה, שאין אדם גורם לעצמו כל כך כמו לאחר[1]".
רבינו בחיי
רבינו בחיי בראשית פרק ל, לח מבאר את הנס שנעשה ליעקב עם הצאן, ושלמרות הנס עשה את כל הסיפור עם המקלות. והסיבה שעשה כך כדי להימנע מעין הרע. ותוך כדי שמרחיב, מראה שאצל לאה מפני שהכירה שיש כאן נס (או שאפשר לומר ברכה מיוחדת) שלט בה עין הרע ועמדה מלדת:
"ודע כי מה שלקח לו יעקב מקל לבנה לא עשה זה מעצמו רק ע"פ המלאך, כי כן אמר יעקב לרחל וללאה שאמר לו המלאך: "שא נא עיניך וראה כל העתודים" וגו', ואחרי כן: "ויקח לו יעקב מקל לבנה", ואין מוקדם ומאוחר בתורה. והנה יעקב כשראה המראה הזאת בחלום ידע שהקב"ה עושה לו נס כדי שלא ירמה אותו לבן, כמו שאמר: ואלהי אבי היה עמדי, ואמר: לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי, ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו הציג המקלות ההם לשני ענינים: האחד, להעלים הנס ולהסתירו כדי שלא תשלוט בו עין הרע, וכן תמצא שאמר אלישע לגחזי: (מלכים – ב ד, כח) "וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער", והיתה כונת אלישע כדי שלא ירבה בדברים עם בני אדם ושלא יגלה שליחותו ולא ישלוט בו עין הרע, וגחזי לא נשמר מזה כאשר צוהו וגלה הדבר ושלטה בו עין הרע, הוא שכתוב: (שם, לא) "לא הקיץ הנער".
ואל תתמה בזה אם כח עין הרע גדול כל כך שהוא שולט אפילו בדברים שהנס מתפשט בהם, שכן מצינו בלידת השבטים שבשביל דבור אחד של לאה שאמרה: "אודה את ה'", שנתנה הודאה בבן רביעי על שהכירה שנטלה יותר מחלקה, שלט בה עין הרע, הוא שכתוב מיד: "ותעמוד מלדת". ועוד מצינו בבני יוסף שהיה הנס מתפשט בהם בדברים מברכת אביהם שאמר: (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", כשאמרו ליהושע: (יהושע יז, יד) "ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'", השיב להם יהושע: "אם עם רב אתה עלה לך היערה", ודרשו רז"ל: (סוטה לו ב) החביאו עצמכם ביערות כדי שלא ישלוט בכם עין הרע. ועוד, אין לך מעשה נס גדול כענין מתן תורה ושם מצינו ששלטה בו עין הרע, וכן אמרו רז"ל: (תנחומא תשא, לא) למה נשתברו לוחות ראשונות, לפי שנתנו בפומבי שלטה בהן עין הרע ונשתברו, לוחות שניות שנתנו בצנעה, שנאמר: (שמות לד, ג) "ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר", לא שלטה בהן עין הרע ולא השתברו. ומזה עשה יעקב ענין המקלות שהוא מעשה טבע כדי להעלים מעשה הנס, שלא יבינו לבן ואנשיו ושלא ישלוט בו עין הרע. השני, כדי שיתקיים הנס ע"י מעשה הטבע, כמו שמצינו שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע במלחמת העי: (יהושע ח, ב) "שים לך אורב לעיר מאחריה", וכיון שכל מלחמותיהם של ישראל היו ע"י נס מה להם לאורב, אבל צוהו שיעשה דבר שיהיה סבה לנס".
פלא יועץ
בפלא יועץ ערך עין הרע כתב שאדם צריך להיזהר מעין הרע (גם ביחס לבנים שלו) אך שיעשה בחכמה, שאם חשוך הבנים יבחין שהוא נמנע ממנו בגלל חשש עין הרע, הוא יעלב:
"עין הרע הוא מהדברים שמוציאין את האדם מן העולם, וידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה (ב"מ קז:) תשעים ותשעה מתים בעין הרע ואחד בדרך ארץ. וצריך האדם להישמר מאד כאשר יוכל, דהיינו שלא יתראה לא בחוכמתו ולא במעשיו ולא בעשרו, אבל צריך דעת שלא ירגישו בו שהוא משתמר, שלא יבואו להקפיד עליו על שחושדם שהם בעלי עין הרע. ובפרט אם איש עני הוא ורואה שהעשיר משתמר ממנו, או מי שהוא חשוך בנים ורואה שאבי הבנים משתמר, הם מתדכאים ולבבות יכאבו ואחזו צער, וכל ערום יעשה בדעת."
פלא יועץ אות ה, הילול כתב שמי שמהלל את חברו יזהר לא לשבחו ליד אנשים שיכולים להטיל בו עין הרע:
"אמנם לענין הלול בני־אדם יש בדבר סור מרע, כגון מאי דכתיב (משלי כח, ד): עזבי תורה יהללו רשע, אשר הוא בכלל רעת החנפה כי רבה היא ככתוב בספרים וכמו שכתבנו קצת במקומו. וכן איש מתהלל במתת שקר, ואפלו המתהלל במתת אמת ענוש יענש. ובהלול מעשה הצדיקים יש בדבר צד מצוה אשר ישמעו ואשר ילמדו לעשות כמעשיהם, כי קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל צריך לשקל בפלס שלא תהא מצוה הבאה בעברה, כגון לומר שבחו בפניו שיוכל לבוא לידי גאוה ועובר על "לפני עור". וכן אם אומר שבחו בפני שונאיו נכשל באבק לשון הרע שמתוך שבחו בא לידי גנותו. וכן יש לו לזהר כשמספר בשבחו שלא יהא בפני אנשים שיש לחוש שיפילו בו עין הרע. וכן יש לזהר שלא יגרם הפסד או שום דבר נזק לחברו שלא לרצון יהיה לו בשבחו אותו על דרך מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו (משלי כז. יד). ולפעמים ראוי להללו בפניו על מעשיו הטובים ולהודיעו גדל מצותו ומתן שכרו כדי שיתחוק במנהגו הטוב וכה יוסיף. אבל ראוי לצרף בדבריו לומר אליו שאל יחזיק טובה לעצמו כי לכך היתה יצירתו ואין אדם יכול לצאת ידי חובתו. והמקבל טובה מחברו ראוי להללו ולברכו בסתר ובגלוי שלא להיות כפוי טובה, ואפלו על פרוסת לחם שאוכל אצל בעל־הבית תקנו רבותינו ז"ל (ברכות מו.) שיברך לבעל־הבית. ואמרו (שם נה), שהמונע מלברכו מקצר ימיו ושנותיו, דכתיב (בראשית יב, ג): ואברכה מברכך. כמפרש בש"ס: כל־שכן המקבל מחברו טובה יתרה וכל מין הנאה בין כסף בין שרה־כסף שמחיב לברכו, ובזה יחולו ברכות על ראשו. וכבר אני עני סדרתי סדר תתפלה למקבל הנאה, הלוא היא כתובה וסמכתיה בבית תפלתי בסיעתא דשמיא, וישא ביום ההוא קל־וחמר על אחת כמה וכמה ראוי להלל ולברך לה' אשר מידו הכל וכל המהנים אותו שלוחי דרחמנא נינהו ואין קץ לטובוי וחכדיו אשר עושה עמנו בכל יום תמיד ולו נאוה תהילה:"
גם ברוך יהיה / הרב כפיר ברוך מבורך דדון
בגם ברוך יהיה עמ' 41 מביא הסבר מדוע התורה לא כתבה את שמות הבנים והבנות של הדורות בין אדם לנח, אחד ההסברים שמביא שחששו לעין הרע ולא סיפרו כמה ילדים נולדו להם:
"בעזה"י חשוון התשפ"א
כבוד הרב המופלג בתורה, ויראת שמים טהורה.
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מעיה"ת רחובות ת"ו.
רוב שלום טובה וברכה,
בסוף הפרשיות בראשית ונח מופיע פעמים רבות "וילד בנים ובנות", ומדוע הזכיר רק את שם הבכור, ושאר שמות הבנים והבנות לא פרטה התורה את שמם.
הנה כבר עמד בזה בספר אזנים לתורה (פרק ו' פסוק ל"ב), וכתב שבכל הדורות נקרא בשם רק הנולד ראשון להנולד ראשון, או בכור בן בכור עד אדם הראשון ואת השאר כלל ב"ויולד בנים ובנות", ובנח מנה את שלושת בניו מפני שמהם נפרדו הגוים בארץ אחרי המבול ונפלגו לשלושת משפחות עמים גדולות, הנקראות על שמם ומשלושתם נבנה העולם. עכ"ד.
ויש עוד לבאר ע"פ מה שהשבתי בעניותי לכת"ר [והובא בספר גם אני אודך על התורה עמ' ל"ח], שבזמנם היו מכבדים מאוד את הבכור. יעוש"ב. ולפ"ז יש לומר, שכבדו מאוד את הבן הראשון שנולד להם, ושאר הבנים והבנות שבאו אחריהם, היו טפלים להם.
ועוד יש לומר בדרך צחות, שהיו הם חוששים מעין הרע, שלא לספר כמה ילדים נולדו להם, ועל כן סיפרו רק על הבן הבכור, והשאר סתמו דבריהם "בבנים ובנות".
ועוד יש לומר בדרך הלצה שאותם "הבנים והבנות" הנזכרים היו תאום".
אהבה ואחוה ושלום (פסקים של הרב אלישיב), חו"מ ועניינים שונים, מ-מא
הרב אלישיב כתב שאישה שלא זכתה להריון הרבה שנים נכון לה לא לספר על ההריון שכל דבר תמוה שאנשים מדברים עליו שולט בו עין הרע. אמנם אמר שמותר לאדם לספר כמה ילדים יש לו:
"מ. שאלתי אודות אשה שהרבה שנים לא זכתה להרות, ובסוף התעברה, האם יש ממש במה שאומרים שלא כדאי לספר על כך לאחרים מחשש עין הרע. ואמר הרב, דודאי שזה נכון, דכל מילתא דתמיהא שאנשים מדברים על כך, שולט בזה עין הרע. והוסיף, דאם מתחילים לדבר אודותיה, מחמת שאף אחד לא רואה אותה בחוץ, כגון שהיא בשמירת הריון וצריכה להשאר בבית, עדיף כבר לומר שהיא בהריון, שאל"כ ידברו וישאלו עליה יותר ויותר, וזה יותר גרוע מהכל.
מא. הרב אמר, דאף שיש איסור למנות את בנ"י, מ"מ אם שואלים אדם כמה ילדים יש לו והוא אומר את המספר של ילדיו, כל שלא מונה אותם אחד אחד, אין איסור בדבר. וצ"ב."
הרב אבינר
בנר באישון לילה (הרב שלמה אבינר) ד, דברים טובים, כתב שאין שום חשש עין הרע בסיפורים על ילדים, אך יש להיזהר שלא לצער את הבריות:
"יש אימהות החוששות לספר לחברותיהן דברים טובים על ילדיהן מחשש עין הרע. זהו הבל, אך כמובן שיש להיזהר שלא לעורר את קנאת השומעות, בעיקר אם אין להן ילדים או שילדיהן סובלים מבעיות שונות, שכן אסור לצער את הבריות".
וכן לא חשש לעין הרע בעניין סיפור על הריון. מובא בעטורי כהנים 299 עמ' 30:
"האם יש איסור הלכתי לספר על הריון בתחילתו? תשובה: אין שום איסור. זה עניין אישי".
לספר על צאצאים או עושר של מישהו אחר
החיד"א
בציפורן שמיר (לחיד"א) סימן יא קעב כתב שהמספר על עושר או בני חברו צריך לברכו:
"המספר שבח אדם בחכמה או עושר או בנים וכיוצא חייב לברכו שלא ישלוט בו עין הרע. ואם נותן עין הרע בחבירו כן ינתן בו מלבד ענשו יעלה בראשו".
יסוד יוסף פרק סב
ביסוד יוסף כתב שלא יספר שבח בנים ונכסים של חברו צריך לברכו:
"ובאשר כי מכשול זה מצוי בין בעלי מחיות וסוחרים, שכל אחד מקנא את חברו, ומביט וצופה בשל חברו בעין רע ובלב רע. וכל זה גורם חסרון הבטחון, שכל המתקנא ועינו רע, אינו בוטח בהשם יתברך, והירא וחרד לדבר ה', יראה להביט בנכסי חברו בעין טוב ולב טוב, ויברך אותו. וכדאיתא בזהר במדבר (קיז:) האי מאן דאמר שבחיה דחבריה ומשבח בניו שהם חכמים ונבונים, או שהוא משפע בנכסים, צריך בשעת הזכרה לברך אותו ולהמשיך עליו ברכות, ואם מפליג בטובת חברו ואינו מברכו, יש חשש חס ושלום שישרה עין הרע חלילה, והוא יהיה נתפס תחלה שישלט עליו עין הרע חס ושלום.
על כן כשמספר שבח בניו של חברו או נכסיו וכיוצא בו צריך לומר בפרוש: ה' יוסיף לו אלף פעמים ככה וגו'. וזהו מדת ישרים וכשרים, ולב כשרים, שהם ששים ושמחים במה שחנן אותם השם יתברך ברוך הוא, ואין מקנאים בשל אחרים, ולבם ופיהם שוים (ד) לברך את זרע ישראל בטובת עין ובטובת לב, ובודאי יזכו לזרע תלמידי חכמים. וקבלה שאנשים כאלה אין להם חבוט הקבר כלל. אשריהם ואשרי חלקם."
הרב חיים אלעזר שפירא
דברי תורה מהדורא ו, ז (הרב חיים אלעזר שפירא):
"בזוהר הקדוש פרשת במדבר (ח"ג קיז, ב) ה' זכרנו יברך יברך את בית וגו'. ה' זכרנו יברך, אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דבמדברא, וקודשא בריך הוא מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זימנא וכו' דכתיב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, לבתר מה כתיב, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' וכו' ובכללא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא, מה מאן דמברך לחבריה בעי קודשא בריך הוא דיברך ליה בעינא טבא ובלבא טבא וכו', עד כאן לשון הזהר.
והדברים מתאימים למבין עם דברי המדרש רבה (פרשת דברים פ"א, יא) על הכתוב: ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו' ככוכבי השמים לרוב, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וגו' (כנזכר לעיל), ועל פי מה שפירש דברי המדברש רבה אלו בקרנים ודן ידין (סוף מאמר י), עיין שם על לחש דרב הונא נגד עין הרע.
ועל כן צריכין ליזהר כשמספרים בשבחו של חבירו, או בהצלחתו בתורה, או בעושר ורוב מעלת בניו וכיוצא, לומר בכל פעם 'בלי עין הרע' (בלשון המדוברת) וכדאמרינן בבא מציעא (קז, ב) תשעין ותשעה בעין הרע עיין שם (ובפרט בדורותינו כמקובל שולטביותר האי עינא בישרא רחמנא ליצלן), על כן צריכין ליזהר ביותר.
וגם יש לומר, דהרי זה בכלל מברך רעהו בקול גדול וגו' (משלי כז, יד). ה' ישמרנו ויצילנו".
דבר שמואל
וכן בדבר שמואל (הרב שמואל עקשטיין) עניין עין הרע הזהיר לומר "בלי עין הרע" כאשר מדבר על זה שלחברו יש בנים:
"ואם ישאל אדם לומר הלא אם רוצים משמים שיזוק האדם הלא ממילא יזוק ואם לאו לאו וממילא למה צריכים להשמר מזה.
אבל שים לב מה שמובא בזוהר הקדוש ואורח החיים הקדוש שהאדם הוא בעל בחירה ויש כח בידו להזיק את חבירו אף שלא נגזר עליו כן משמים שהשם יתברך נותן להאדם בחירה כמו שכתוב בפרשת ראה יש להאדם בחירה ובחרת בחיים ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכו', וכן צריכים לשום לב שלא לדבר רע על עצמו ואפילו מצבו אינו בשופי לא ידברו ולא יחשבו על עצמם.
אני רוצה להדגיש שאפילו אדם הזה אינו מקנא את חבירו בהצלחתו, לדוגמא שנולד בן לחבירו אלא יש לאדם זה כמה בנים לכן אינו מקנא את חבירו בזה ומתחיל לדבר מאותו חבר או שנותן את מחשבתו בו הרבה (איני מדבר ממחשבה קטנה אלא שנותן את כל לבו בחבירו) גם אז צריך לומר או לחשוב בלי עין הרע ואם לאו מפסיד אותו, נורא!
ואל יחשוב האדם לומר מה שוויות יש כשאומר שלשה מלים אלה בלי עין הרע, מפני שבזה מציל את חבירו מעין הרע".
ישועה והצלחה
וכן בישועה והצלחה (הרב אהרן זכאי) כד, י כתב שירגיל עצמו כאשר מדבר בשבח חברו ברכוש או בנפש שיאמר בלי עין הרע או בן פורת יוסף:
"ינהיג אדם את עצמו במדה טובה, כשרואה שבח חבירו, הן ברכוש הן בנפש יאמר: בלי עין הרע, או בלשון בן פורת יוסף. וכן אם רוצה לומר לפלוני יש פרנסה טובה, יאמר: ה' נתן לו פרנסה טובה (טוב עין הוא יבורך, הו"ד בתפלה למשה ח"ב)".
לספר על היריון
הרב משה פיינשטיין
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כו כתב שאישה צעירה לא צריכה לדאוג מעין הרע בהריון שלה, שעין הרע הוא על דברים שאינם מצויים:
"בענין עין הרע ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף ק"י. אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה. ובדבר הרמב"ם והמאירי ודאי לא יפלגו על הגמ' בדברים שחוששין לעין הרע אבל אין להקפיד כל כך, וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש ולא לדברים מצוים. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין"
אמונת עיתך (הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטיין) תשעז הריון; ספר פועה ג פרק נז, 4
באמונת עיתך מביא הדרכות על מתי לספר על הריון, וכתב שלא כדאי לספר על הריון לפני שרואים דופק. להורים בשלב מוקדם ולא להימנע מבדיקה רפואית.
"מתי לספר על ההיריון
ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר: ' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך' (דברים כח, ח). תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו (בבא מציעא מב ע"א).
ב. ההלכות שלפנינו אינן בגדר הלכות ממש, אלא הן הדרכות מומלצות.
ג. יש הנמנעים מלספר על ההיריון, כיוון שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
ככלל, לא כדאי לספר על ההיריון לפני שרואים דופק בבדיקת אולטרה-סאונד.
ד. ראוי לספר להורים של שני בני הזוג על ההיריון בשלב מוקדם, עוד לפני שרואים שהאישה בהיריון. במיוחד חשוב לספר על ההיריון אם הייתה בעיית פוריות שעיכבה את ההיריון.
ה. פשוט שאין להימנע מבדיקה רפואית רק כדי להסתיר את ההיריון.
ו. יש מי שכתב שלא לפרסם את דבר ההיריון עד שתיכנס לחודש החמישי, אבל מותר להודיע לרופא ולקרובים מוקדם יותר, כפי הצורך.
ז. אישה הנוהגת שלא להיכנס לבית העלמין בתקופת הריונה, ואם לא תיכנס כעת לבית העלמין ייוודע הריונה, והיא רוצה להסתיר זאת, מותר לה להיכנס לשם."
התינוק פרק ג
בספר התינוק פרק ג (הרב אברהם מיימון) כתב שעין הרע הוא דבר אמיתי ולכן יזהרו ההורים לא לספר על ההיריון בשלבים המוקדמים של ההיריון. אין להסתיר את ההיריון מהרופא ומההורים:
"הזהירות מעין הרע בתקופת ההריון
א. להסתיר את ההריון
הזהירות והפחד מ'עין הרע', הוא לא ענין דמיוני פרימיטיבי ומיסטי, ששייך לעדה כזו או אחרת, או אולי לתקופה יותר קדומה, אלא בהחלט יש לחוש לעין הרע, ויש לענין עין הרע מקורות רבים מהמדרשים, מהתלמוד, מהזוהר הקדוש, ומדברי הפוסקים. וכפי שהזכרנו בהערה מקורות רבים לכך שיש לחשוש לעין הרעא.
והדברים אמורים, בזמן ההריון, שמצד אחד ההורים שמחים ורוצים לספר לכל הסובבים שהאישה בהריון, אך מאידך יש להם מאוד להיזהר מעין הרע ולהימנע מלספר ולפרסם על ההריון בשלבים המוקדמים – בחודשים הראשונים, עוד לפני שרואים שהוכר העובר, שכלל גדול הוא ש'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'.
ב. מתי לא להסתיר
הסתרת ההיריון, היא הנהגה טובה ואף מומלצת, אך לא כשהסתרה באה על חשבון ההריון עצמו, ועל כן, אסור לאשה להימנע מבדיקות ההכרחיות, בשביל להסתיר את הריונה.
כמו כן אין לבני הזוג להסתיר את ההריון כשהאשה צריכה לעבור טיפול שיש בו סכנה לעובר, כגון צילום רנטגן, שהקרינה עלולה להזיק לוולד, שפשוט וברור שעליה לומר שהיא בהריון כדי לקבל הכוונה והדרכה מתאימה.
כמו כן רצוי לספר להורי שני בני הזוג על הריון גם בשלבים המתקדמים, ושני טעמים יש בדבר: א. משום שמקיים בזה מצות כיבוד אב ואם, שמשמחם בבשורה טובה. ב. כדי שהאבא והאמא יתפללו על העובר והוולד, והתפילה של ההורים על ילדיהם יש לה השפעה וחשיבות".
בהערה ב שם מביא שמשו"ת הרמ"א רואים שחששו לעין הרע בעניין זה, ודבריו הובאו בעוד נושאי כלים:
"מנהג זה של הסתרת ההריון, מוזכר בשו"ת הרמ"א (סימן ב) שנשאל אודות אשה אחת שילדה ג' פעמים בחדש השמיני, וחששה שעין הרע גרם לה זאת, ורצתה להסתיר עיבורה מבני הבית אשר איתה ושכנותיה, והסכים בעלה עמה שתאמר טמאה אני כדי להסתיר הענין. עיי"ש. והובא בט"ז (יודה דעה סימן קפה סק"ג), ובש"ך (שם סק"ה), ורואים ממעשה זה שזו סגולה נגד עין הרע להסתיר העיבור, אמנם עולה חידוש נוסף מדברי שו"ת הרמ"א שהסתרת ההריון הוא גם בחדשים היותר המאוחרים שלא תשלוט בהן עין הרע, עיי"ש. וכן ראה בספר תורת היולדת (עמוד תיט) שאשה מעוברת לא תפרסם את הריונה עד לחודש החמישי, וכן כתב הגאון רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל האדמו"ר מליובאוויטש, בשם חותנו רבי יוסף יצחק שניאורסון, כפי שמובא בספר שערי הלכה ומנהג (חלק ד סימן ח), ועוד עיין בשו"ת לב שמחה (אבן העזר סימן יב)."
הרב קנייבסקי
בקונטרס שו"ת עזרת אליעזר (על מסכת יבמות עמ' 68) מביא תשובות קצרות מאוד מהרב קנייבסקי, שבהם כתב שאישה שלקח לה שנים רבות להיכנס להריון שתספר למשפחתה.
"תשובות מרבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א עניני ירחי לידה וברית מילה
לבשר בשורות טובות בהריון.
ש. משפחה שזכו בס"ד לחתן את כל הילדים שלהם, ולכל הילדים שנישאו יש בס"ד כבר זרע של קיימא חוץ מזוג אחד שנשוי כמה שנים שעדיין לא נושעו. ובס"ד כעבור כמה שנים נכנסה להריון בשעטו"מ. האם צריכים לספר לשאר בני המשפחה שידעו וישמחו שהנה נכנסה להריון, כי כל האחים הנשואים הרי מתפללים ודואגים לשלומם, שכ"כ חפצים כבר להתבשר בבשורה הטובה שאותו זוג נפקד ג"כ, או שלא לספר כל זמן שלא ניכר עליה שמעוברת, כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין.
ת. תספר.
ש. כיצד באופן שהזוג יודע שאח"כ שאר המשפחה יצטערו ויתרעמו מדוע לא סיפרו להם לפני כן, שהרי כ"כ מרבים להתפלל עליהם, האם בכה"ג ראוי שכן יספרו גם בשביל הכרת הטוב, וגם בשביל שעתה יתפללו בנוסח אחר, שיזכו לעבור את כל ההריון בשלום.
ת. ראוי.
ש. זוג צעיר שב"ה נפקדו בזרע של קיימא פעם ראשונה והאשה נכנסה להריון, האם הזוג צריכים מיד לספר להורים משני הצדדים לשמחם או עדיף שהברכה תשרה בדבר הסמוי מן העין ולא יספרו עד לקראת סוף החודש השלישי שאז כבר מתחיל להיות ניכר ממילא.
ת. מצוה לספר.
ש. כיצד הדין בזוג נשוי שכבר זכו בס"ד לכמה ילדים, האם בכל הריון נוסף ראוי שיספרו להורים לשמחם וגם כדי שיתפללו עליהם שהכל יעבור בשלום, או שלא צריך להזדרז לספר, כדי שהברכה תשרה בהם בצינעה.
ת. לספר.
ש. זוג שלא היה להם הרבה זמן ילדים, ובשעטו"מ אחרי שנים, נפקדה האשה בזרע של קיימא, והזוג מספרים להוריהם בזמן ההריון על הבשורה הטובה ומשמחת מאד. האם ההורים יכולים לברך הטוב והמטיב על בשורה טובה זו מדין בשורות טובות, או שעל הריון לחוד אי אפשר לברך על בשורה כזו.
ת. יברכו.
ש. האם בני הזוג שהמתינו כ"כ הרבה שנים ושומעים שבס"ד נפקדו, האם הם יכולים עתה לברך הטוב והמטיב מדין בשורה טובה ששמעו.
ת. כן".
לספר על נכסים
בן יהוידע
בן יהוידע גיטין ע, א כתב שהמרבה עושר מרבה עין הרע:
"והנה בעושר, פירש רש"י ז"ל הקושי שמבטלו מן התלמוד תורה, ומגביה לבו. ועוד נראה לי גם בענייני הגשמיות קשה, כי מרבה נכסים מרבה דאגה, וגוד ברבוי עושר שולט בו עין הרע בגופו, שיחלה או ימות ב"מ, ובמלאכה לא פירש כלום".
עין הרע בעין היהדות פרק טז, הערה 9
מרחיב הרבה בעניין עין הרע, אך בהתמקד בנושא של לדבר על הפרנסה מביא שעין הרע שולט בדבר המנוי אבל אם מונה כדי לתת מעשר כספים לא שולט בו עין הרע:
"בפירושו על התורה [הוצאת "בני ארבאל" ירושלים תשכ"ד] ריש פרשת כי תשא – טור שביעי. וכן נראה מפירושו של ר' יוסף בכור שור. ז"ל: "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם – שלא יכנס בהם עין הרע על ידי המנין […] אבל הכפרה מונעת המגפה". בתלמוד במסכת בבא מציעא דף מב עמוד א מבואר שעין הרע שולטת לא רק במניין אנשים אלא אף במניין רכושו של אדם, ז"ל הברייתא: "ת"ר ההולך למוד את גורנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך"". ובטעם הדבר שאין הברכה מצויה בדבר המדוד והמנוי מבאר המהרש"א שם: מפני עין הרע. אולם מדברי האברבנאל ור' יוסף בכור שור כאן, שפירשו כי הטעם שהשקלים במניין עם ישראל הגנו עליהם מעין הרע הוא בזכות מצוות צדקה, דהיינו שהמניין נערך על ידי נתינת צדקה, עולה שאם אדם מונה את כספו כדי לדעת כמה מעשר הוא צריך לתת הוא ניצול מעין הרע ששולטת בדבר הנמנה, שהרי מונה הוא את ממונו לשם מצוות מעשר, ומצוות המעשר מגנה עליו. אסמכתא לכך נראה מדברי המדרש (מדרש רבה ספר בראשית פרשת תולדות פרשה סד פסקה ו): "ויזרע יצחק בארץ ההיא […] מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה. והלא אין הברכה שורה על שהוא במשקל ובמדה ובמנין? [כלומר, המדרש מקשה כיצד יצחק אבינו מדד את תבואת שדהו, והלוא אין הברכה שורה בדבר המדוד כמאמר הברייתא? ויתרה מזו, כיצד על אף המדידה שרתה עליו הברכה? מיישב המדרש:] מפני מה מדד אותה מפני המעשרות [דהיינו, היות שיצחק מדד את תבואת שדהו כדי לדעת כמה מעשרות הוא צריך לתת, זכות מצוות המעשר הגנה עליו ואפשרה את השראת הברכה]". הנה, מדברי המדרש למדים אנו, כאמור, שכאשר אדם מונה את רכושו בשביל לדעת כמה מעשרות עליו לתת, מוגן הוא מעין הרע ששולטת בדבר המנוי והמדוד, ולא רק שלא יינזק, אדרבה, תשרה בו ברכה."
[1] מעניין לראות את התוספות רי"ד מסכת בבא קמא דף פג עמוד א שמשמע ממנו בשונה מהרמב"ן שעין הרע של אדם כלפי עצמו משפיעה יותר:
"מה דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי פי' האי עוללה מלשון עלילות דברים וה"ק עיני העלולה לעצמו בעין רעה יותר מכל בנות עירי שאני בעצמי שמתי בי עין רעה מרוב טובה שהייתי רואה לעצמי יותר ממה שהכניסו בי עין רעה כל בנות עירי ועין רע שבי שלטה בי ולקיתי וחסרתי כל אותה הטובה שהרי מאלף ילדים שהיינו לומדי תורה וחכמת לא נשארנו כי אם שנים:"