לרוב חשיבותה וקדושתה של תפילת עמידה, אסרו חכמים לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל, מפני שהעומד בתפילה עומד לפני השכינה, וכל המתיישב שם בבטלה נראה כמי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמיים, ומבזה את מקום התפילה.
שיעור ארבע אמות הוא קרוב לשני מטרים. ליתר דיוק: אמה היא כשיעור זרועו של אדם ממוצע, כ-45 ס"מ, הרי שארבע אמות הן כ-180 ס"מ. אמנם ברור שאין צורך למדוד את המרחק מהמתפלל בסנטימטרים, אלא צריכה כל אחת לנהוג כפי מה שתשער בעיניה, ואם נראה שיש בינה לבין המתפללת קרוב לשני מטר, רשאית לשבת.
לאשה שעוסקת בתפילה או תורה, מותר להתיישב ליד המתפללת עמידה, שהואיל והיא עוסקת בתפילה או בתורה, אינה פוגעת בכבוד שמיים (פניני הלכה תפילה יז, יז).
אשה שישבה ובאה אשה והתחילה להתפלל עמידה לידה, אע"פ שהיא אינה מתפללת או לומדת, מותר לה להמשיך לשבת. מפני שאינה מבזה את התפילה, אלא זו שהתחילה להתפלל לידה היא שעשתה שלא כדין, שהתחילה להתפלל בתוך ד' אמותיה. ואע"פ כן, מידת חסידות שתקום, כדי לתת כבוד לתפילה (שו"ע רמ"א קב, ג).
לאשה חלשה, מותר להתיישב בתוך ד' אמותיה של המתפללת, גם כשהיא אינה עוסקת בתפילה, שהכל יודעים שמפני חולשתה התיישבה, ואין בכך פגיעה בכבוד שמיים (שו"ע קב, ב). ביום הכיפורים, כמעט כולם נחשבים לחלשים מפני הצום, ורשאים להתיישב בתוך ארבע אמות של המתפלל.
יש מי שמחמיר וסובר שממש מול פני המתפללת אסור לישב, ואפילו מחוץ לד' אמותיה, מפני שהמתפללת נראית כמשתחווה לזו שיושבת לפניה. ולכן, אפילו אם היושבת קוראת קריאת שמע, וישבה שם לפני שהמתפללת התחילה להתפלל עמידה, עליה לעמוד ולא לשבת מול פניה. לכתחילה, טוב לחוש לדעה זו (שו"ע קב, א, מ"ב ט; כה"ח י).