תכונת האמונה הישראלית כוללת בתוכה את הביטחון שבכל עת ובכל מצב ניתן לפעול כדי לקדם את המציאות, על כל מרכיביה, למצב טוב וגבוה יותר. אמונה זו היא היסוד לאופטימיות המופלאה של העם היהודי, שלמרות הסבל והייסורים שעבר במשך ההיסטוריה, יותר מכל שאר העמים, לא איבד את אמונתו באפשרות התיקון. מכוח אמונה זו צמחו בעם ישראל כל כך הרבה מפתחי רעיונות חברתיים ומדעיים, מהפכנים ויזמים.
תכונת אמונה זו באה לידי ביטוי בסיפורים הרבים בתנ”ך ובדברי חכמים אודות גדולי ישראל, שהצטיינו ברדיפת הצדק והאמת, באהבת הבריות וברצון חזק במיוחד להוסיף טובה וברכה לעולם. כזה היה אברהם אבינו עליו נלמד בסעיף הבא. על בנו, יצחק אבינו, מסופר שהלך בדרכי אביו, ובחריצות רבה זרע שדות שהניבו יבול רב, ולמרות התנכלות הפלשתים, המשיך לחפור בארות שמהן ישאבו מים להחיות אדם ובהמה. כמו כן יעקב אבינו, למרות שמעסיקו לבן הרשע רימה אותו, המשיך לעבוד בחריצות ובנאמנות ברעיית הצאן, כי האמין בערך העבודה, כדי להוסיף רווחה לעולם במזון ובבגדי צמר. כמו כן יוסף הצדיק, בנו של יעקב אבינו, למרות שהיה יכול ליפול בייאוש על מר גורלו שנמכר לעבד, לא איבד את חיוניותו, ובכל מקום שאליו הגיע, השתדל להיטיב את מצבם של הסובבים אותו, עד שהציל את עמי מצרים וכנען מאסון הרעב. גם יהודים בני ימינו, מדענים ופעילים לתיקון החברה, שעיקר מגמתם לתרום לרווחת האנושות ושגשוגה, הולכים בדרכי האבות.
כאשר יצא משה מארמון פרעה וראה נוגשׂ מצרי מכה עבד עברי, למרות שידע שהוא מסכן את חייו, היכה את המצרי והושיע את העבד. בעקבות זאת איבד את מעמדו כנסיך במצרים ונאלץ לברוח למדיין כדי להציל את חייו. גם במדיין, כאשר ראה רועים שמקפחים את בנות יתרו, לא יכול היה לעמוד מנגד, ותוך שהוא מסתכן בתִגרה עם בני המקום, נאבק על זכותן לקבל את התור המגיע להן בהשקיית הצאן מהבאר.
כמו כן רות המואבייה, לאחר שהתאלמנה מבעלה, היה צפוי שתחפש חתן מבני עמה ותדאג לעתידה, אולם היא החליטה לעזוב את מואב ולהצטרף אל חמותה נעמי בדרכה חזרה לבית לחם שביהודה, כדי לסעוד אותה בצערה הנורא. נעמי היתה אחת הנשים המיוחסות שביהודה, ועתה היא עמדה לשוב אל מולדתה מובסת וענייה, אלמנה מבעלה העשיר ושכולה משני בניה. רות הרגישה חובה מוסרית ללוות את חמותה ולעמוד לימינה. מתוך כך נפתח ליבה לאמונה בה’, והיא התגיירה וזכתה להיות האם הגדולה שממנה נמשכה מלכות בית דוד.
