כפי שלמדנו, התורה היא הגילוי האלוהי לישראל. היסוד הראשון שהתגלה בתורה בסיפור הבריאה, שה' ברא את העולם כדי להיטיב, ולכן על כל שלב בבריאה נאמר "וַיַּרְא אֱלוֹהִים כִּי טוֹב", ובסיום הבריאה נאמר (בראשית א, לא): "וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". וכן נאמר (תהלים קמה, ט; טז): "טוֹב ה' לַכֹּל… פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". עוד גילה לנו ה' בתורה שברא את האדם בצלם אלוהים, שנאמר (בראשית א, כז): "וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ". בכך זיכה ה' את האדם להיות שותף עמו בקיום העולם ובשכלולו, שנאמר (שם ב, טו): "וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". אך אדם הראשון חטא ונענש וגורש מגן עדן. גם אחר כך בני האדם חטאו ונענשו במבול, ורק את נח, ש"צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט), הציל ה', ודרכו נמשכה האנושות וכל החי.
ואף שגם לפני אברהם אבינו היו צדיקים גדולים שנכספו לקרבת אלוהים ולטהרת המידות והמעשים, עדיין לא היה מי שביקש כאברהם אבינו להבין את הכל ואף להיות שותף עם ה' כדי להביא את דברו וברכתו לעולם. לכן לא כרת ה' עמהם ברית להיות שותפים עמו בתיקון העולם, ולא הורה להם את הדרך להביא את ברכתו לעולם.
כשנשלמה הכנתו של אברהם אבינו, נגלה אליו ה' וצווה אותו לעלות לארץ כדי להקים בה עם שיביא את ברכתו לכל העולם. שנאמר (בראשית יב, א-ג): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". ואף כרת ה' ברית עם אברהם על כך, 'ברית בין הבתרים' (שם טו, א-כא), ובה חזר לברך את אברהם שזרעו ירבה ככוכבי השמיים, ויירש את ארץ ישראל "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". לאחר שבמשך שנים רבות ספג אברהם אבינו את אווירה של ארץ ישראל, שוב נגלה אליו ה' וצווה אותו על ברית המילה, שמבטאת את הברית הנצחית שכרת עמו ועם זרעו. שנאמר (שם יז, א-ח): "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד… וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ…". וכן ביחס לשרה (שם יז, טו-טז): "וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים אֶל אַבְרָהָם: שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן, וּבֵרַכְתִּיהָ, וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ". כיוון שנעשה אברהם שותף בהבאת ברכת ה' לעולם, שיתף אותו ה' בתוכנית להעניש את אנשי סדום הרשעים. שנאמר (בראשית יח, יז-יט): "וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?! וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…".
גם תוכן הגילוי האלוהי ליצחק אבינו היה אודות העם, הארץ והייעוד להביא ברכה לכל העולם, שנאמר (שם כו, ב-ד): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר… גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ…".
וכן הוא תוכן הגילוי האלוהי ליעקב אבינו, שנאמר (שם כח, יג-יד): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלוֹהֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ".[3]
