האמונה היא יסוד ועיקר החיים, ולכן היא שורש כל המצוות שבתורה, וכפי שאמרו חכמים (מכות כד, א), שכל תרי"ג המצוות כלולות במצווה אחת שהיא מצוות האמונה, שנאמר (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". ביותר פירוט, שני הדיברות הראשונים שבעשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱלוֹהֶיךָ", ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב-ג), עוסקים באמונה. אמרו חכמים, ששתי מצוות אלו הן יסוד כל התורה, ששורש כל רמ"ח מצוות עשה שבתורה במצווה להאמין בה', ושורש כל שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה במצווה שלא לעבוד עבודה זרה (תיקוני זוהר סד, א).
כיוון שהאמונה היא יסוד החיים, ככל שנעמיק בה יותר, ונזכך אותה מכל שמץ אליליות והגשמה, נוכל לדבוק יותר בטהרה בה' אלוהינו, ודבקות זו תרומם אותנו ותעניק לנו השראה ללכת בדרכי היושר והטוב. לפיכך נבאר מעט את משמעותה של האמונה בה':
מכך שה' ברא את האדם בצלמו, בצלם אלוהים, היינו עם כוח בחירה ויצירה לפעול בעולם ולשנותו, אנו לומדים שתפקידו של האדם לבחור בטוב, ללכת בדרכי ה' ולפתח את הבריאה ולשומרה, שנאמר (בראשית ב, טו): "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".
מכך שה' הוא 'אין סוף', נמשכת השאיפה האין סופית של האדם, שנברא בצלם אלוהים, להתעלות ולהשתלם ולשפר את חייו בכל התחומים ולשכללם עדי עד.
מכך שה' אחד, למדנו שכל הנבראים הנפרדים הם מאוחדים ביסודם, כי בורא אחד בראם, ועל כן ראוי לבני האדם לחיות באהבה זה עם זה, וראוי לאדם לגלות את ההרמוניה שבבריאה, שיהיו כל הברואים מסייעים ומשלימים זה את זה.
מכך שלה' בורא הכל אין שום הגדרה, למדנו שהוא מתגלה בכל הברואים המוגדרים בלא יוצא מהכלל, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת. ממילא לכל דבר יש ערך, וניצוץ אלוהי מיוחד מחיה אותו, והאדם שנברא בצלם אלוהים צריך לגלותו במלוא תפארתו.
בכך מובנת משמעותן של תרי"ג המצוות, שהן מקיפות את כל תחומי החיים, וכפי שאמרו חכמים (מכות כג, ב), שרמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח האיברים שיש באדם, ושס"ה מצוות לא תעשה הן כנגד שס"ה גידים שיש באדם, וכנגד שס"ה ימות השנה.
מכך שה' ברא את הכל, כולל גם מה שנתפש אצלנו כחושך ורע, מובן שכל הצרות והייסורים לטובה.
מכך שה' ברא את הזמן, למדנו שהעניין האלוהי מתגלה בכל הזמנים, כל זמן לפי אופיו המיוחד.
