סוגיית הידיעה והבחירה היא דוגמה מובהקת לצורך במידת הענווה כדי לקלוט את האמונה בטהרתה. לכאורה יש סתירה בין הידיעה האלוהית לבחירה החופשית. מצד אחד, מיסודות האמונה שה' העניק בחירה חופשית לאדם, והיא מתנה טובה, שעל ידה הטוב שיש לאדם מגיע לו בזכות בחירתו ולא בחסד. ואין טוב גדול ועמוק מכך, שהוא מעין הטוב האלוהי (דרך ה' א, ב-ג). לא זו בלבד, אלא שבכך זיכה ה' את האדם להיות שותף עמו בשמירת העולם ושכלולו, שנאמר (בראשית ב, טו): "וַיִּקַּח ה' אֱלֹוהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". כיוון שיש לאדם בחירה חופשית, הוא נושא באחריות למעשיו: אם יהיה צדיק – יזכה לשכר, ואם יהיה רשע – ייענש. מנגד, כיוון שה' הוא כל יכול, מתחייב שהוא יודע כל מה שעתיד להיות, ובכלל זה מי יהיה צדיק ומי רשע, ואם כן איך ייתכן שישנה בחירה חופשית לאדם, אחר שכל המעשים שהוא עתיד לעשות כבר ידועים. ואם אין בחירה חופשית, אין צדק בכך שה' יתן שכר לצדיקים ויעניש את הרשעים.
מכוח שאלה זו, היו שנטו לצמצם את הידיעה האלוהית, והיו שנטו לצמצם את הבחירה החופשית, ומתוך כך נטו לתפישה אלילית או לכפירה. אולם על פי אמונת ישראל, שנשענת על תכונת הענווה, תשובת שאלה זו היא למעלה מהשגתנו. שכן ידיעת ה' שונה באופן מהותי מהידיעה המוכרת לנו, שנאמר (ישעיהו נה, ח-ט): "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". אצל בני האדם, כאשר ידוע באופן מוחלט שדבר מסוים יקרה, אין לגביו יותר בחירה. אולם הידיעה האלוהית אחרת לחלוטין, ולכן אינה מונעת בחירה חופשית. לדוגמה, הידיעה של האדם יודעת דברים שהם מחוץ לאדם ולידיעתו, ואילו הידיעה האלוהית היא ידיעת הדברים מבפנים, שכן הוא היודע, הידוע והדעה (רמב"ם הל' תשובה ה, ה; יסודי התורה ב, י; ראו להלן הלכה כ).
כך מצד אחד האמונה שה' יודע הכל, מעניקה ביטחון שהכל לטובה, ולכן גם במצבים הקשים ביותר, אין לאבד את האמונה. מאידך, האמונה שה' העניק לאדם בחירה חופשית, ובידו להשפיע על כל העולם לטובה או לרעה, מטילה עליו את מלוא האחריות להימנע ממעשים רעים, ומעוררת אותו להתמסר בכל ישותו להוספת טובה וברכה לעולם, כדי לקדם את העולם אל גאולתו.
אמנם היו מחכמי ישראל שניסו לסבר את האוזן בתוספת הסברים לשאלה זו, אולם הכל מסכימים על העיקרון, שאת ידיעת ה' עצמו אין אפשרות להבין, ושיש לאדם בחירה חופשית לשנות את העולם לטובה או לרעה.[6]
בעניין זה ראוי להביא את ביאורו של חברי הרב זאב סולטנוביץ' אודות מושג ה'אין סוף', שהוא כולל את כל האפשרויות, ומבחינת ה'אין סוף', אין הבדל בין דבר שהוא אפשרי לדבר שכבר נמצא במציאות, כי כל רעיון נחשב גם למציאות. מה שאין כן אצל כל יצור סופי שהוא מוגבל, וכל בחירה היא אפשרות אחת בלבד מתוך שאר האפשרויות. גם מושגי הזמן והמרחב שבהם מתנהלת הבחירה החופשית של האדם ומגבילים את הבחירה לבחירה אחת מתוך אין ספור בחירות, אינם חלים על ה'אין סוף'. מתוך כך השאלה אודות הסתירה כביכול בין הידיעה לבחירה מתבטלת מעיקרה.
