הרמב”ם סיכם את יסודות אמונת ישראל בי”ג עיקרים (הקדמה לפרק חלק): ואלו הם בקצרה: א) מציאות ה’. ב) אחדות ה’. ג) שאינו גוף. ד) שהוא נצחי. ה) רק אותו ראוי לעבוד. ו) נבואה. ז) נבואת משה רבנו. ח) תורה מן השמיים. ט) נצחיות התורה. י) השגחה.
יא) שכר ועונש. יב) משיח. יג) תחיית המתים.
יש חולקים על הרמב”ם במניין העיקרים, ובראשם רבי יוסף אלבו, שאף סידר את ספרו ‘ספר העיקרים’ על עניין זה. לדעתו יש למנות רק שלושה עיקרים יסודיים, שכוללים את כל עיקריו של הרמב”ם, והם: מציאות ה’, תורה מן השמיים והשגחה.
בנוסף, מדברי רבים מגדולי ישראל עולה שישנם עיקרים נוספים ביסודות אמונת ישראל, כמו בחירת עם ישראל וארץ ישראל, כמבואר בהרחבה בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי. הרב דוד כהן, ‘הרב הנזיר’, דייק מדברי הכוזרי שישנם חמישה עיקרים: בחירת ישראל, ארץ ישראל, תורה מן השמיים, נבואה, שכר ועונש (הכוזרי המפורש א, יא).[10]
עוד הקשה בספר העיקרים (א, ג) על הרמב”ם, מדוע לא מנה את הבחירה החופשית כאחד העיקרים, שהרי הרמב”ם עצמו כתב עליה: “ועיקר זה – עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה” (הל’ תשובה ה, ג). יש מבארים, שעיקר זה כלול בעיקר השכר והעונש, שלא ייתכן לתת שכר ועונש למי שאין לו בחירה. אך אם כן, היה אפשר לכלול את כל י”ג העיקרים תחת שלושת העיקרים של רבי יוסף אלבו, שהם כאמור: מציאות ה’, תורה, והשגחה – שכוללת שכר ועונש.
אפשר לבאר שהרמב”ם הביא עיקרים הקשורים ליחס של האדם לה’, ואילו הבחירה היא דבר שטבע ה’ באדם. כמו כן, בחירת ישראל נוגעת לאדם, ולא ליחסו של האדם לה’.
ויש מגדולי ישראל שלא הסכימו לקבוע עיקרים, מפני שכל התורה כולה עיקר מפי הגבורה, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין צט, א), שכל האומר שאפילו פסוק אחד שבתורה אינו מפי הגבורה, נחשב כאומר שהתורה כולה אינה מהשמיים, ומבזה בכך את דבר ה’, ואין לו חלק לעולם הבא (אברבנאל ראש אמנה כג; רדב”ז א, שמד).
אחר הכל, רבים מגדולי ישראל קיבלו את י”ג העיקרים שייסד הרמב”ם כסיכום מוצלח של עיקרי האמונה. ואף בסידורים רבים הודפסו י”ג העיקרים של הרמב”ם בנוסח מקוצר, כדי לסייע לרוצים לשנן את יסודות האמונה. לפיכך נבארם בקצרה.
