כב – ארבעת העיקרים העוסקים בהשגחה ובשכר ועונש

העיקר העשירי – ה' יודע את כל הנעשה בעולם. שנאמר (ירמיהו לב, יט): "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו".[12]

העיקר האחד עשר – שכר ועונש. "שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה". מקצת מהשכר והעונש האדם מקבל בעולם הזה, אך עיקרו בעולם הבא, כאשר השכר בעולם הבא הוא הטוב הגדול שאין לו סוף, והעונש החמור ביותר הוא הכָּרֵת, שבו הנפש נאבדת ולא תזכה לקבל שכר בעולם הבא. שנאמר (במדבר טו, לא): "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲוֹנָה בָהּ" – "הִכָּרֵת – בעולם הזה, תִּכָּרֵת – לעולם הבא" (סנהדרין סד, ב).

העיקר השנים עשר – ימות המשיח. "והוא להאמין שיבא ולא יאחר. אם יתמהמה – חכה לו". ואין לקבוע לכך זמן, ולא לנסות לפרש את המקראות כדי לקבוע על פיהם את זמן בוא המשיח. אמרו חכמים (סנהדרין צז, ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". מכלל יסוד זה, להאמין שמלך המשיח יהיה מזרע דוד ושלמה.

העיקר השלושה עשר – תחיית המתים. לרמב"ם תחיית המתים לצדיקים אינה עיקר השכר, אלא היא נס, שכפי הנראה נצרך לתיקון מה שלא הושלם בחיים עלי אדמות, אולם השכר העיקרי הוא בעולם הבא, שהוא עולם הרוח הנצחי. אמנם לדעת רוב חכמי ישראל, עיקר העולם הבא הוא לאחר תחיית המתים, בשילוב מושלם של הנשמה והגוף (ראו פנה"ל ימים נוראים א, ה).


[12]. הדיון אודות 'השגחה פרטית': לכאורה ישנה מחלוקת אודות מידת ההשגחה של ה' על בריותיו, כאשר לדעת הרמב"ם (מו"נ ג, יז), ה' משגיח "רק בפרטי מין האדם בלבד… והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין, כמו שנאמר (דברים לב, ד):כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט". אך על בעלי החיים והצמחים וזולתם, "איני מאמין כלל שהעלה נפל בגלל ההשגחה עליו, ולא שהעכביש טרף את הזבוב מכוח גזרת האל ורצונו הפרטי כעת… אלא כל אלה לדעתי במקרה גמור… מה שהביא אותי להאמנה זו, הוא שלא מצאתי כתוב בספר נבואה האומר שיש לאל השגחה על פרט מפרטי בעלי החיים, אלא על האדם הפרטי בלבד". כלומר ההשגחה על החי והצומח והדומם נעשית על כלל המין, אולם הקורה לכל אחד מפרטי אותו המין קורה על פי חוקי הטבע והסטטיסטיקה שברא ה'. במו"נ פרק יח הוסיף, שגם על בני האדם אין ההשגחה האלוהית שווה, אלא ככל שאדם מתעלה יותר – השגחת ה' עליו רבה יותר. וכן דעת רלב"ג (מלחמות ה' מאמר ד), מאירי (ברכות לג, ב; מגילה כה, ב), החינוך (קסט, תקמה), רד"ק (מלכים א' יג, כח; תהלים קמה, יז); ספר העיקרים (ד, ח; י), ועוד. אולם מנגד, לדעת גדולי החסידות, אין דבר שאינו מושגח על ידי ה' באופן פרטי, ואפילו כל עשב ועשב גדל או נובל בהשגחה פרטית, כך אמר הבעש"ט, וכ"כ ר' מנחם מנדל מויטבסק (פרי הארץ, בא). וכן מצינו בכמה ראשונים ומדרשי חז"ל. אולם נראה שאין בזה מחלוקת עמוקה, שכן הכל מודים שאין סוף לידיעתו וליכולתו של ה'. יתרה מזו, "לית אתר פנוי מיניה", אין מקום פנוי ממנו (תיקו"ז קכב, ב). ואף הרמב"ם ביאר בעיקרים הראשון והשני, שה' מחייה בכל עת את הכל ויודע בידיעה עצמית את הכל, ממילא אין דבר בעולם שאינו מושגח על ידו. אלא כל הדיון הוא על המודעות שלנו. הרמב"ם ביאר שאין אנו מסוגלים להכיר בהשגחה האלוהית שעל כל פרט מפרטי הבריאה זולת האדם, וגם באדם ככל שהוא במדרגה נעלה יותר ניתן להכיר יותר בהשגחה הפרטית עליו. משמעות הדבר, שאם אדם שלא הגיע למדרגת ההבנה הראויה, יתבונן בהשגחה הפרטית עליו, יחיה בדמיונות שווא, ויצרו יטה אותו לחשוב שזכה לברכה בזכות מעשים שאינם ראויים לברכה, או שנענש בעקבות מעשים שאינם ראויים לעונש, וכיוצא בזה. ואילו הבעל שם טוב ודעימיה ביארו שצריך לראות בכל דבר את השגחת ה', אך הם אינם מתיימרים להבין כל פרט שקורה, אלא שהואיל ובאמת בכל פרט יש גילוי אלוהי, אפשר לקבל ממנו רושם כללי בלתי-מודע, ולעיתים אף להשיג דבר ממאורע פרטי שאירע לבעל חי או צמח, וזו היתה אצלם משמעות ידיעת שיחת הציפורים והאילנות. (דרך אגב, גם הדיון אודות הצמצום האלוהי האם הוא כפשוטו, אינו אלא דיון מה התודעה שלנו משיגה, אבל לא דיון על עצם העניין שאין ביכולתנו להשיג כלל).

לומדים יקרים,

השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר "פניני הלכה – העם והארץ" במסגרת תכנית הלימוד "הפנינה היומית". אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר "ברכות".

לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר "העם והארץ", שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – "פניני הלכה – גיור".

כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש"ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש"ח בלבד.

להזמנה לחצו כאן 
בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

דילוג לתוכן