כפי שלמדנו, האדם מטבעו מאמין, ואם לא יאמין באלוהי אמת, יטה להאמין בעבודה זרה. משום שהאמונה הטבעית של האדם כוללת גם אמונה שיש הסבר ומשמעות למה שקורה בטבע ולמה שקורה לאדם, והיא כוללת גם אמונה שישנה דרך שעל ידה יוכל האדם לפתור את מצוקותיו ולקדם את עצמו. לכן גם כשלא ימצא הסבר מבוסס למה שקורה בטבע ולאדם, יאמין שיש הסבר, ויקבל את ההסבר שנראה לו יותר הגיוני, למרות שאינו מבוסס כראוי. כך מתוך הנחה בסיסית של אמונה, יצרו אנשי רוח את הדתות האליליות שנתנו הסבר ופשר למה שקורה בעולם ולאדם, ופיתחו פולחנים שעל ידם יוכלו לזכות לחסדי האלילים. בימינו אמונתם נראית נלעגת, אבל בתקופות עברו, מתוך מציאות חייו של האדם בצל הכוחות הכבירים שבטבע, והאמונה הטבעית של האדם, התפישה האלילית נראתה הכרחית. יכלו אמנם להיות פירושים שונים לכוחות העליונים, אולם כולם היו אליליים. לכן לא היו הבדלים עמוקים בין הדתות האליליות השונות, ובכל מקום נתנו פירוש אלילי למציאות, בהתאם לתנאי החיים והסביבה.
טבעו זה של האדם, לחפש הסבר ולהאמין בו, הוא חיובי ביסודו, ונובע מצלם אלוהים שבאדם, כלומר, מהיותו מאמין ביכולתו להבין את העולם ולפעול כדי לשנותו לטובה. בזכות אמונה זו האדם מאמין שכדאי להתאמץ למצוא פתרון לכל בעיה. אלא שהיצר הרע מטה תכונה זו להאמין בפתרונות שווא, וליפול בטעויות נוראות. אולם לבסוף, האדם יבין שבעקבות טעותו גברו צרותיו וייסוריו, וימשיך לחפש, ובזכות כך ימשיך להתקדם. תכונה זו גורמת לכך שגם כיום, אנשים שחולים במחלה שאין לה תרופה, נוהים אחר תרופות שווא, ומוכנים לשלם עליהן סכומי עתק, כי מטבעם הם מאמינים שיש פתרון לבעייתם, ולכן הם מתפתים להאמין לפתרונות השונים שמציעים להם. גם בעולם הרפואה המדעי, ישנן מחלות שלא נמצא להן טיפול מועיל, ועדיין מקובל להעניק להן טיפול שתועלתו מעטה. כי גם הרופאים כשאר בני האדם מאמינים מטבעם שצריך להיות פתרון לבעיות, וכשאין פתרון, מוכנים להסתפק בפתרון שסיכויו נמוכים על פני ההכרה המכאיבה שאין פתרון. מה עוד שגם לאמונה שהתרופה יכולה לרפא יש כוח להועיל, וכפי שהתברר שכאשר אדם נוטל גלולה שהוא מאמין שתרפא אותו, למרות שאין בה דבר, היא משפיעה באחוזים מסוימים על הבראתו (אפקט ה'פלצבו').
רק יחידי סגולה, בעלי ענווה ויושר, כל זמן שאין להם תשובה מבוססת, מסוגלים להתאפק ולומר 'איני יודע' ולהמשיך לחפש פתרון, תוך נכונות לשלם על כך מחיר. בזכותם המדע מתפתח. כיוצא בזה באמונה, רק יחידי סגולה יכלו להתאפק ולומר, 'אף שאני יודע בוודאות שיש מקור עליון לעולם, איני יודע עליו דבר', ולא להתפשר לקבל הסברים חלקיים שאינם מבוססים כראוי, ואינם תואמים את שאיפתם המוסרית להוסיף טובה וברכה לעולם. כלומר, בעלי אמונה קטנה מקבלים הסבר חלקי שנראה כטוב ביותר עבורם, ומסתפקים ברמה המוסרית המקובלת בחברה ואינם חותרים ליותר. ובעלי אמונה גדולה מאמינים שיש תשובה גבוהה יותר, ועל כן אינם מסתפקים בתשובה החלקית וברמה המוסרית המקובלת בחברה, וממתינים עד שתתגלה להם תשובה טובה יותר שתרומם את רמתם המוסרית.
אחד מיוחד היה אברהם אבינו, שלגודל אמונתו לא הסכים להתפשר ולקבל שום הסבר שיש בו שמץ אליליות והגשמה או פגיעה במוסר. הוא אף היה מוכן למסור את נפשו על כך, עד שזכה ונגלה אליו ה' בורא העולם, וכרת עמו ברית שמצאצאיו יקום עם מבורך, שילך בדרכי ה' וינחל את ארץ ישראל, ויוסיף טובה וברכה לעולם. בהמשך נגלה ה' לעמו ישראל במעמד נבואי כללי, ונתן להם את תורתו ובה הדרכות לדבקות באמונת הייחוד ולתיקון האדם והעולם וגאולתם. מאז עם שלם יכול היה ללכת בדרכי ה', לדבוק באמונת הייחוד ולכפור בעבודה זרה, והאור האלוהי החל להתגלות בעולם. בתהליך ארוך ומפותל, הצליח עם ישראל לבטל את האלילות הגסה מהעולם. ועדיין דרך ארוכה לפניו, לבטל גם את האלילות הדקה שמטה את האדם להאמין בדתות שיש בהן מעט אלילות, או בפתרונות חלקיים טכנולוגיים וחברתיים, ולגלות את האור האלוהי בטהרתו, ולתקן עולם במלכות שדי.
