ד – האלילות והרשעות המוסרית

מטבעו של האדם הוא מאמין שיש אמת ושקר, טוב ורע, וראוי לאדם לדבוק באמת ובטוב ולהתרחק מהשקר והרע. השאלה מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ועד כמה אדם צריך להשתדל לדבוק באמת ובטוב. התשובות לשאלות אלו תלויות בתפישתו האמונית הכללית אודות מקור החיים והדרך שבה העולם מתנהל. ככל שהאדם מתאר את האמונה באופן מגושם יותר, ככוחות אליליים שדמותם ואופיים נשאבים מהטבע, כך הוא נעשה פחות מוסרי. מפני שהרעיון המוסרי האנושי שנובע מהיותו נברא בצלם אלוהים, אינו נשקף מהטבע, אלא להיפך, בטבע נראה שהחזק שורד, בעלי החיים החזקים גוברים על החלשים וטורפים אותם. גם איתני הטבע פועלים בשרירותיות. פתאום מתפרצת סערה ושטפון של גשמים מטביע אנשים וחיות, וברקים גורמים לשריפות ולמוות, ולעיתים השמיים נעצרים מלהמטיר גשם על הארץ, והעץ נובל והתבואה לא צומחת, ואדם ובהמה מתים ברעב ובצמא.

הגשמת האל גם מחייבת לפצל את האמונה לאלים רבים, שכן בעולם הגשמי מתגלים כוחות רבים, שכדי לייצגם צריכים ליצור אלילים רבים. מדרך הטבע אלילים אלה מתחרים ונלחמים זה בזה, כדרך שאיתני הטבע, בעלי החיים ועמים שונים נלחמים זה בזה. כהמשך לכך, מתבססת בקרב האדם התפישה שהמלחמה והתחרות הן טבעו של העולם, ומטבעם של החזקים שיתגברו על החלשים וישעבדו או ינצלו אותם.

כך יצא שהחוטאים בעבודה זרה השפילו את האמונה, ויצרו שילוב הרסני בין תחושת האמונה לגאוותו ותאוותנותו של האדם. במקום שהאמונה תרומם את שאיפותיו של האדם לדבוק באמת ובמוסר, ועל ידי כך תְשנה את אופיו לטובה ותשפר את דרכיו כדי שיוסיף טובה וברכה לעולם – האלילות העניקה משמעות והצדקה לאדם כפי שהוא, עם כל יצריו הרעים, ובכך הפכה למכשיר שנועד להאדיר את רצונותיו והנאותיו. תוך כך חסמה האלילות את דרכה של אמונת הייחוד לרומם את העולם ולתקנו. שכן ככלל, עובד האלילים אינו שואף להשתפר במובן המוסרי, אלא להרוות את צימאונו לחוויה נפשית שתעניק טעם לחייו, ולספק את צרכיו ותאוותיו. לשם כך הוא מקריב קורבנות, לוחש לחשים, ועושה פעולות מאגיות שיסייעו לו להתעשר, לנצח את אויביו, לזכות לשלווה ולהשיג את כל הדברים שהוא רוצה.

אמנם ישנן מדרגות בין עובדי העבודה הזרה, ובכל עת שאנשי הרוח והאומנות נדרשו לתאר את האמונה האלילית ולהסדיר לה דרכי פולחן, עמדה בפניהם בחירה: האם יחזקו את הרשע על ידי הגשמת האמונה ותיאור האלים כבעלי תאוות שחפצים לנצח ולשלוט בלא התחשבות כמעט בערכי האמת והצדק. או יזכרו את השורש העליון של כל הכוחות, ויתארו את האלילים גם כבעלי תכונות רוחניות טובות, כשואפים לאמת ולצדק, ואוהבים להיטיב ולרחם. ככל שנותר מצפון בלבבם, בהשראת המקור העליון המופשט, שיתפו שם שמיים בעבודתם ובחרו לתאר את האלים בתיאור רוחני ומוסרי יותר, ובכך השפיעו על האנשים להיות טובים יותר, וקידמו בכך את העולם לכיוון חיובי. גם בפני ההמונים שעבדו עבודה זרה היתה בחירה, האם להתחבר לצדדים השפלים שבתיאור האלילים או לצדדים המוסריים שהיו טמונים במידה מסוימת בתיאורים האליליים.

מעל לכל זה, אמונת ישראל היא האמונה בה' אחד, שהוא המקור היחיד לכל החיים ולכל הערכים המוסריים, שמעניקים לחיים משמעות גדולה ומרוממת בלא גבול.^[1]