בזמן העתיק, לפני שהשפעתו של עם ישראל התפשטה בעולם, כמעט כל בני האדם עבדו אלילים, והאמינו שהם מועילים להם להצילם מפורענות ולהרבות את עושרם ובריאותם. גם יהודים חטאו בזה, וכן מצינו שירמיהו הנביא (מד, א-יד) הוכיח את היורדים למצרים אחר חורבן בית המקדש, שאם לאחר שעבדו עבודה זרה ונענשו בחורבן, הרג, רעב וגלות, ימשיכו לעבוד במצרים את 'מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם', לא יישאר מהם שריד ופליט שישוב לארץ יהודה. אך הם השיבו לו בחוצפה, שדווקא בעת שעבדו עבודה זרה בירושלים, זכו לטובה, "וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ. וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים – חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ" (ירמיה מד, יז-יח).
יש מסבירים שההצלחה שאותה תיארו עובדי האלילים נבעה מהחיזוק הפסיכולוגי שקיבלו מאמונתם, שהעניקה להם ביטחון שמה שהם רוצים אכן טוב וצודק, שכן לא רק בשם עצמם הם פועלים אלא בחסות האלילים שמצדיקים את שאיפותיהם ומסייעים להם בזכות הקורבנות שהקריבו להם. מבחינתם זו לא היתה אמונה מומצאת, מפני שהאמונה טבועה באדם ומדרבנת אותו להסביר את המציאות ולתת לה פשר. וכיוון שתפישתם האלילית צמחה מתוך החוויות העמוקות והעוצמתיות שחוו, ומתוך התבוננות בכוחות הגדולים שבטבע ובאדם, ההסבר האלילי למה שקורה בעולם היה מבחינתם הכרחי.
מעבר לכך, רבים מבארים שכשם שיש בעולם כוחות טבע שהאדם יכול לרתום לצורכו, כך מעליו יש כוחות רוחניים, הקרויים מלאכים ושדים, שמפעילים את כוחות הטבע (ראו להלן יט, ה-ח). ואנשי רוח מעמיקים, מסוגלים לקלוט את מהותם ואת דרכי פעולתם, ובאמצעות פולחנים אליליים להתקשר אליהם ולינוק מהם כוח כדי להגדיל את רכושם ומעמדם, או להטותם כנגד אויביהם. וכן מסופר בתורה, שבלק מלך מואב פנה אל בלעם הרשע, בבקשה שיקלל את ישראל, "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ו). אמרו חכמים (סנהדרין קה, ב), שבלעם ידע לכוון את השעה שבה יש כעס אלוהי בעולם, ולהטותו על ידי קללתו על מי שרצה. אולם בסופו של דבר, קללתו התהפכה לברכה לישראל, והוא עצמו איבד את חייו בעולם הזה ובעולם הבא. וכך קורה לכל עובדי האלילים. גם כשהם מצליחים להפעיל את כוחות הטבע ככוחות של טומאה המנותקים משורשם, לבסוף כוחות הטבע חוזרים להתקשר למקורם ומובילים לאובדנם.
