תכלית בריאת האדם, שמכוח בחירתו החופשית יבחר בטוב, לפיכך נתן ה' מקום לאדם להאמין בו באמונה טהורה ועל ידי כך להתעלות ולזכות לברכה, או לטעות ולסגוד לאלילים, שהם כוחות ברואים, ולאבד את עולמו.
כיוצא בזה אמרו חכמים (ע"ז נד, ב): "שאלו פילוסופים את הזקנים (היהודים) ברומי: אם אלוהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדים, הרי הוא מבטלה, הרי הם עובדים לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים?! אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין". דוגמה לכך: "הרי שגזל סאה של חטים, והלך וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח (שאיך ייתכן שחוטא יצא נשכר), אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין". דוגמה נוספת לכך: "הרי שבא על אשת חבירו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין".
עוד אמרו חכמים (ע"ז נה, א): אמר לו זונין לרבי עקיבא: ליבי וליבך יודעים שאין ממש בעבודה זרה, אולם קשה, הרי אנו רואים חולים שהולכים לבית עבודה זרה וכשהם יוצאים הם בריאים. "אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידים אצלו (כסף) שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים (כי לא סמך עליו), פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו: בוא ונִכְפְרנו (נכפור בהפקדה, כעונש על שאינו מאמין לנו), אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו? אף כך יסורים, בשעה שמשגרים אותם על האדם, משביעים אותם: שלא תלכו (אל החולה) אלא ביום פלוני, ולא תצאו (ממנו) אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי (רופא) פלוני ועל ידי סם פלוני. כיוון שהגיע זמנם לצאת, הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורים: דין הוא שלא נצא (שלא יחשוב שבזכות עבודה זרה נרפא), וחוזרים ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?", ויוצאים בזמנם, והרוצים לטעות יטעו.
כיוצא בזה נשאל רב יהודה (שם): הרי יש בית עבודה זרה במקומנו, שכאשר העולם צריך גשם, אותו אליל נראה בחלום לכמרים, ואומר להם: תשחטו לי אדם לקורבן ואביא לכם גשם. שוחטים לו אדם ובא הגשם?! השיב בשם רבו: זהו שנאמר (דברים ד, יט): "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹוהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם", חָלַק לשון הֶחְלִיק, היינו שנתן ה' בחירה חופשית לאדם כך שאם ירצה לבחור ברע – יחליק ויאבד עולמו. לפיכך, הרוצה לטעות אחר עבודה זרה, יוכל למצוא טענות לחיזוק טעותו ולאבד את עולמו. וכפי שנאמר (משלי ג, לד): "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" – "בא לִטָּמֵא – פותחים לו, בא לִטָּהֵר מסייעים אותו".
