הזהירה התורה באזהרה חמורה, שלא יסית אדם מישראל את חברו לעבוד עבודה זרה. ואם הסית, גם אם בפועל לא הצליח להסיתו, חייב מיתה בסקילה (רמב"ם ע"ז ה, א).
צוותה התורה שלא לאהוב את המסית, ולא להקשיב לדבריו, ולא לסייע לו בשום דבר, ולא לרחם עליו להצילו אם יימצא בסכנה, ולא ללמד עליו זכות בלא הצדקה, ולא לשתוק מלהעיד כנגדו, כדי שיקבל את העונש הראוי לחטאו החמור. אמנם מתחילה צריך לנסות להניא את המסית מחטאו, וכדרך שכל אדם חייב להוכיח את חברו שלא יחטא. אך אם המסית התעקש להמשיך בדרכו, יש לנהוג כלפיו במלא החומרה. שנאמר (דברים יג, ז-ט): "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר, נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (סנהדרין סא, א; רמב"ם ע"ז ה, א-ד).
אם המסית ניסה להסית שניים, הם יהיו העדים על חטאו. ואם ניסה להסית אחד, למרות שבכל שאר החטאים שבין אדם למקום, אין מתאמצים להפליל אדם כדי לעונשו, בחטא זה צוותה התורה לנסות להפלילו. לשם כך צריך להחביא שני עדים, ולבקש שוב מהמסית לומר את דברו, ואם למרות שנשאל: 'היאך נעזוב את ה' אלוהינו ונעבוד עצים ואבנים', התעקש להסית, העדים שהוחבאו מעידים עליו בבית הדין.
גם בסדרי בית הדין, מחמירים בדינו של המסית. שבכל הדיונים של חייבי מיתות אם הנאשם יצא זכאי והתעוררה כנגדו טענה חדשה, אין חוזרים לדון בו, ואילו במסית חוזרים לדון. בכל הדיונים של חייבי מיתות מקפידים להושיב דיינים שמטופלים בילדים, כדי שיהיו רחמנים, ואילו בדין מסית מושיבים גם זקנים ועריריים, כדי שלא ירחמו עליו (סנהדרין לג, ב; לו, ב; רמב"ם סנהדרין יא, ה).
מצא בית הדין שהמסית אשם וחייב מיתה, האיש שאותו הוא ניסה להסית לעבוד עבודה זרה ולהוריד את נשמתו שאולה, צריך להיות זה שמתחיל בהוצאתו להורג. שנאמר (שם יג, י-יב): "כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ, וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת, כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלוֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן, וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ". כל זאת כדי להרתיע מפני החטא החמור של הסתה לעבודה זרה, שהיא שורש כל החטאים.[4]
