מכיוון שעובדי אלילים נהגו ברשעות ובשחיתות, והיו חשודים על הרצח, תקנו חכמים תקנות שנועדו להציל את ישראל מפניהם. בכלל זאת הורו חכמים שאסור ליהודי להתייחד איתם במקום נסתר, שמא ירצחו אותו (ע"ז כב, א; שו"ע קנג, ב). כמו כן אסרו לתת ילד יהודי למינקת עובדת עבודה זרה, שמא תרצח אותו. ורק בתוך בית של ישראל, כאשר נמצאים שם עוד אנשים, התירו לשכור אותה להניקו (ע"ז כו, א; שו"ע קנד, א).
עוד אסרו חכמים להסתפר אצל עובד אלילים, שמא ישתמש בסכין התספורת כדי לרצוח את היהודי, אבל במקום שאנשים עוברים ורואים – מותר (ע"ז כז, א; שו"ע קנו, א). כמו כן אסרו להתרפא אצל עובד אלילים, שמא ירצח את החולה. וגם במצב שבלא הטיפול רוב הסיכויים שהחולה ימות, לא יתרפא אצלו. אמנם אם הוא רופא אומן, אין חשש שירצח אותו, כי אם החולה ימות מעמדו כרופא ייפגע והוא יפסיד את פרנסתו (ע"ז כז, א; שו"ע קנה, א).
כמו כן אסרו חכמים להציל עובד אלילים ממיתה, הואיל והוא רשע שעלול לרצוח. לפיכך, אם נפל לבור וכיוצא בזה, אין להעלותו (ע"ז כו, א; שו"ע קנח, א). וכן אם היה חולה, אין לרפאו (שו"ע קנח, א). וכן אין מסייעים לעובדת אלילים ללדת, שאין לסייע ללידת ילד שיתחנך לעבודה זרה. מטעם זה גם אין להניק אותו, שאין לסייע בגידול ילד לעבודה זרה (ע"ז כו, א; שו"ע קנד, א-ב).
אמנם כל זמן שאין בינינו לבינם מלחמה, יש להימנע מלהגביר את האיבה, ולכן אם היהודי הוא רופא או מיילדת או מינקת, שזו מלאכתם, כל זמן שמשלמים להם, ימלאו את תפקידם. מפני שאם יסרבו לרפא או ליילד או להניק בתשלום, יגבירו את האיבה. ואם גם סירוב לרפא בחינם יגביר את האיבה, מותר לרפאם אף בחינם (ע"ז כו, א, שו"ע קנד, ב; קנח, א, ורמ"א שם).
כיוון שעובדי אלילים היו חשודים גם על כל סוגי העריות, אסרו חכמים לשלוח ילד ללמוד אומנות אצל עובד אלילים, שמא יאנוס אותו במשכב זכר. וכן אסור לאשה להתייחד עם עובדי אלילים, אפילו כשנשותיהם עמהם, שמא יאנסו אותה (ע"ז כב, א). ואף אסרו להשאיר בהמה בפונדק שלהם או לתת להם לרעות את הצאן, שמא יחטאו בהם באיסור משכב בהמה (ע"ז כב, א; רמב"ם איסורי ביאה כב, ד-ה).
בחסדי ה', על ידי השפעתה הברוכה של התורה, עמים רבים התעלו מעבודה זרה גמורה לעבודה זרה עם שיתוף שם שמיים, שלדעת רוב הפוסקים אינה אסורה לבני נח (להלן ה, ח-יב). במקביל, זיכוך האמונה הוביל גם להתקדמות מוסרית. וכיוון שאיסורי חכמים אלו נועדו לשמור על ישראל מסכנות עובדי האלילים, הם תלויים במציאות, ובמקום שאין חשש שהנוכרים ירצחו או יאנסו, כי מעשים אלו נעשו פסולים בעיניהם, והם אף מענישים עליהם, אין לחשוש. לפיכך, כבר לפני כשבע מאות שנים כתבו כמה ראשונים שבמקומם אין לחשוש למשכב בהמה, ולכן מותר לתת לנוכרים ששם לרעות בהמות ולהתייחד עמהן (רשב"א הובא במ"מ איסו"ב כב, ה; ר"ן על הרי"ף ע"ז ז, א; מאירי ע"ז טו, ב; שו"ע קנג, א).
כמו כן, במקום שהנוכרים נעשו גדורים מרצח, ואף מוקיעים ומענישים את הרוצחים, עד שהחשש שירצחו נעשה רחוק, אין איסור להתייחד עמהם בדרך, או להתרפא מהם או לתת ילד למינקת להניקו (מאירי ע"ז טו, ב; בינת אדם שער בית הנשים טז, כו; ח"א יא, מב; מ"ב כ, ז). כמו כן, כאשר הם גדורים במוסר, יש להצילם (מאירי, הרב קוק). אמנם לגבי גויים שאינם גדורים במוסר ויש חשש שירצחו, צריך להקפיד על האיסורים.[10]
כהמשך לכך, כתב חיי אדם (ח"א יא, מב) שכיום שהנוכרים אינם חשודים על שפיכות דמים, מותר להתייחד עמם, והביאו מ"ב כ, ז. מנגד, לחוות יאיר עג, גם בתקופת חז"ל הרציחה לא היתה שכיחה ובכל זאת תיקנו תקנות זהירות, וגם אין בסמכותנו לבטל תקנות חכמים אלו. ובכף החיים (או"ח כ, יב) כתב שגם כיום הנוכרים חשודים על שפיכות דמים, ולכן יש להקפיד על תקנות חכמים. ונראה שהדבר משתנה ממקום למקום ותלוי בהקפדת השלטון המקומי. וכ"כ שבט הקהתי ד, שכו. אכן, ב'לקט הקמח' או"ח כ, ה, כתב שבלונדון המציאות היא כדעת 'חיי אדם' שאינם חשודים על שפיכות דמים, ולכן נוהגים להתייחד עמהם. הוסיף רשז"א (שלחן שלמה ערכי רפואה א, עמ' קלח) שכיום מותר להתייחד עם רופא נוכרי, כי אם יפגע בישראל יתפרסם הדבר והוא יועמד לדין. לסיכום, מקובל לפסוק לגבי רוב המקומות, שהנוכרים שבהם אינם חשודים על רצח ומותר להתייחד איתם, וכאשר הם נוהגים בדרך ארץ ובמוסר יש גם מצווה להצילם, וכפי שכתב מרן הרב קוק באגרות הראי"ה א, פט: "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו, הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". וכ"כ הרב ולדנברג בהלכות מדינה ח"ג, י, ג (ראו להלן ה, יג).
