אמרו חכמים (ברכות סא, ב): “פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאוֹ לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתייראים, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל, כ): כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסוהו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו (רבי עקיבא): פפוס! מי הביאך לכאן? אמר לו (פפוס): אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן?! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בְכָל נַפְשְׁךָ – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?! היה מאריך באֶחָד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד… אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא”.
מאותו מאסר פפוס כנראה השתחרר, אולם לימים גם פפוס התקדש במסירות נפש. אמרו חכמים (תענית יח, ב): “כשביקש טוריינוס להרוג את לוליינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם (בלעג): אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם – יבא אלוהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורים היו, וראויים היו להיעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע (טוריינוס) הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובים ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעים בנו והורגים אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך. אף על פי כן הרגם מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי (שני שרים) מרומי ופצעו את מוחו (של טוריינוס) בגיזרים (מקלות)”.
ועל מה נתפסו לוליינוס ופפוס? יש אומרים שנמצאה בת השליט הרומאי הרוגה, וגזרו על יהודי לוד שאם לא יסגירו את הרוצח, יהרגו את כולם. התנדבו לוליינוס ופפוס ואמרו אנחנו הרגנו אותה, ויצאו הם להורג והצילו את כל אחיהם (רש”י ב”ב י, ב). עוד סיפרו עליהם חכמים (ירושלמי סנהדרין ג, ה), שנתנו להם מים בכוס צבועה באדום, כדי שייראה כאילו הם שותים יין של גויים באיסור. אך הם לא הסכימו לחלל שם שמיים ולשתות אותם, ועל כך הוציאום להורג (תוס’ שבת עב, ב, ‘רבא’; ר”ן פסחים נ, א). ואפשר ששני המקרים היו בהם. לאחר שהודו שהרגו את בת השליט הציעו להם להינצל אם יבגדו ביהדותם וישתו יין של גויים, או לפחות מים בכוס אדומה, ולא הסכימו ונהרגו. ואף שלא נודעו כתלמידי חכמים או צדיקים, אמרו חכמים (פסחים נ, א), על הרוגי לוד: “הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם”. מפני שמסרו את נפשם על כבודם הלאומי והדתי ועל הצלת אחיהם (באמרי נעם לגר”א ברכות סא, ב, מבואר שמדובר באותו פפוס, ויש דעות נוספות).
