יחד עם הכאב העצום והייסורים הנוראים שהעם היהודי סבל מהנוצרים, ויחד עם הטענות הקשות כנגד הדת הנוצרית, ראוי להביט גם על הצד החיובי שבה. הדת הנוצרית הפיצה בעולם רעיונות של אמונה ומוסר שיסודם בתנ”ך ובמורשת ישראל, וכפי שכתב הרמב”ם (הל’ מלכים יא, ד), שאמנם “ישוע הנוצרי” לא היה משיח, שכן המשיח יקבץ את נדחי ישראל ויחזקם בשמירת המצוות, ואילו “זה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה’. אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד, שנאמר: כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה’ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג, ט). כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא – מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום”. וכן כתבו רבי יהודה הלוי (כוזרי ד, כג), ורמב”ן שהביא את דברי הרמב”ם והרחיבם (דרשת תורת ה’ תמימה, כתבי רמב”ן ח”א עמ’ קמג-קמד).
בנוסף לכך שהנצרות קידמה את האנושות שלב נוסף לקראת הגאולה, בהשראתה, במשך קרוב לאלפיים שנה, אנשים רבים לאין ספור, שליטים ופשוטי עם, בלמו את עצמם מעשות רע, חשפו את הטוב שבעומק נשמתם והרבו לעשות מעשים טובים. מהם שהתעלו למדרגת צדיקים וחסידי אומות העולם, ומהם גם ראשי כנסיות ואנשים פשוטים שעמדו והגנו על היהודים הנרדפים, ואף היו חסידים שחרפו את נפשם על הצלת יהודים. כפי הנראה, ככל שהתקשרו יותר אל יסודות האמונה והמוסר שבתנ”ך, לערכי הלימוד המבוארים בתורה, ולערך אחריותו של האדם לפני ה’, כך קיבלו יותר השראה לצדיקות ולמעשים טובים. דוגמה לכך מהדורות האחרונים היא ולדימיר סולוביוב (תריג-תרס; 1853-1900), שהיה תיאולוג נוצרי אדוק, ועם זאת ביטא אהבה לעם ישראל והתנגד לרדיפתם, עד שמרן הרב קוק הכתיר אותו בתואר “החסיד שבאומות העולם בימינו” (אגרות הראיה א, יח). כאן המקום להזכיר גם את אחד מגדולי חסידי אומות העולם, ראש הכנסייה בבולגריה, המֶטְרוֹפּוֹלִיט סטפן, שעמד בגבורה כנגד המלך ופקודת הנאצים לשלוח את כל יהודי בולגריה לרצח במחנות המוות. הוא אף הכריז שכל מי שישתתף בהסגרת יהודי יוחרם על ידי הכנסייה, כולל המלך. כל הבישופים בבולגריה פעלו בהשראתו, וכך ניצלו רוב יהודי בולגריה. כמו כן על פי החלטת ראשי הכנסייה הפרוטסטנטית בצרפת, נוצרים חרפו נפשם להציל יהודים.
