כיוון שהצד הבולט באללה הוא הכוח והגבורה, על פי האסלאם ישנה מצווה גדולה ללחום מלחמת קודש בעובדי האלילים ולהציב בפניהם את האפשרות להתאסלם או למות בחרב. זוהי מצוות הג'יהאד, שנועדה לבער את האלילות מהעולם ולהשליט את האסלאם על כל העולם. לרוב חשיבות הניצחון, כאשר ישנה התנגשות בין ההלכה המקובלת לבין הדרך להצלחת המוסלמים וניצחונם, מורים להקל בהלכה כדי לנצח. עיקרון זה קיים גם ביהדות, אך באופן מצומצם בהרבה ולצרכי הגנה, שכן אין ליהדות שאיפה לכבוש את העולם ולהשליט את האמונה בכוח.
הלוחמים שהם נציגיו ושליחיו של אללה, צריכים ללכת בדרכיו וללחום בגבורה עצומה כדי להכניע בכוח את מי שאינם נכנעים למרותו, והנהרג במלחמה נקרא 'שהיד', מלשון עדות, שבמסירות נפשו העיד על ריבונותו של אללה, ומובטח לו השכר הגדול ביותר בגן עדן. סביב רעיון זה הצליח מוחמד להכניע ולאחד את כל שבטי הערבים, לבער את האלילים מהמרכז הדתי שהיה במכה ולהופכו למרכז הדת המוסלמית. הצלחתו הכבירה הוכיחה בעיני מאמיניו את אמיתות נבואתו. לאחר שמת, ממשיכיו יצאו בתנופה לכבוש את העולם ולהופכו למוסלמי. בשלושים שנה הצליחו הח'ליפים הראשונים לכבוש את כל ארצות המזרח התיכון וחלק מצפון אפריקה. בשישים השנים שלאחר מכן, כבשו במערב את כל צפון אפריקה וספרד ובמזרח הגיעו עד הודו.
בכוח אמונה זו הצליחו הערבים לייסד אומה של לוחמים גיבורים, מסורים ועיקשים, לכבוש ארצות רבות ולהשליט את האסלאם על עמים רבים למשך יותר מאלף שנה. על פי התפישה המוסלמית, העולם מחולק לשני חלקים, 'דאר אל-אסלאם' הוא החלק שכבר נכבש על ידי האסלאם. ו'דאר אל-חַרְבּ' הוא מקום המלחמה, שמצווה לכובשו ולאסלם את תושביו, ולאחר כיבושו הוא הופך לאדמת 'הֶקְדש' מוסלמית (וקף), שאסור בשום תנאי לוותר עליו. גם אם יכבשו אותו מידם למשך מאות שנים, הוא עדיין נחשב כאדמת 'הקדש' שחובה עליונה עליהם להחזירו לשליטה מוסלמית. גם כאשר המוסלמים נחלשים אסור להם לוותר על אדמה שהיתה שייכת לאסלאם, כי אין למאמין להיכנע לשום אדם אלא לאללה בלבד. אמנם בשעת הדחק מותר למוסלמים לחתום על הפסקת אש זמנית, ועליהם להתחזק עד אשר יוכלו לשוב ולכבוש את השטחים שהיו שייכים לאסלאם ולהמשיך ללחום למען השלטת האסלאם על כל יושבי תבל.
לכוח ולחרב ישנו מעמד מרכזי בדת המוסלמית, כי הם מדגישים את כוחה הממשי של הדת, ומעצימים את גדולתו ושלטונו של אללה. לכן הסיסמה המפורסמת: "דין (דת) מוחמד בחרב" אינה בדיעבד אלא לכתחילה. גם כאשר ניתן לקוות שבמשך השנים הבאות ישתכנעו הנכבשים להתאסלם, אין להמתין לכך, אלא יש להשליט את האסלאם בכוח החרב, ולבטא בכך את ריבונותו המוחלטת של אללה. גם קריאות המואזין ביום ובלילה, מהצריח הצמוד למסגד שמתנשא מעל כל הסביבה, שתפקידן העיקרי להזכיר את זמן התפילה, מבטאות את השלטת הדת על המרחב, כלפי המוסלמים וכלפי זולתם.
