ז – השפלה ופרעות

מתחילה קיווה מוחמד שהיהודים יקבלו את בשורתו ויכתירו בכך את האסלאם כדת האמת הממשיכה את הגילויים האלוהיים שבתורה. אולם כשסירבו, ראה בסירובם המשך למרד שלהם באל, והפך להיות להם לשונא, וסבר שרצון אללה שיענישום בחומרה וישפילום על שמרדו בו.

ככלל, ההלכה המוסלמית מחלקת בין עובדי אלילים, שאם לא יתאסלמו צריך להורגם, לבין היהודים והנוצרים, שהם עמי הספר המחזיקים בכתבי קודש שניתנו מפי אללה, ולכן אין להורגם אם לא יתאסלמו. אולם יש להענישם ולהשפילם על שלא קיבלו את האסלאם. בכלל זה עליהם לשלם מס גולגולת גבוה כל שנה תוך פעולת השפלה. כמו כן נאסר עליהם לרכוב על סוס, להחזיק חרב ולבנות בתים גבוהים מבתי המוסלמים, ולהחצין את אמונתם ודתם. אף שכעיקרון הנוצרים והיהודים במעמד שווה, יחס המוסלמים ליהודים קשה יותר, הואיל ולדעתם הם מרדו באללה ורצונו שייענשו.^[4]

לפי החוק המוסלמי, כל זמן שהיהודים משלמים את מיסיהם ומקבלים את מעמדם השפל, אין להורגם ולבזוז את רכושם. אולם בפועל, מעת לעת, בעקבות התפרצויות של קנאות דתית, אירעו בכל המרחב המוסלמי מקרים רבים של רדיפות קשות כנגד היהודים, ובכללם רצח, שמד, חטיפת נשים וילדים ובזיזת רכוש. בהשוואה לחיי היהודים במדינות הנוצריות, תחת האסלאם אירעו פחות התפרצויות אלימות, שכן באסלאם החוק במעמד עליון, ולכן מצד אחד הקפידו יותר על השפלת היהודים ודיכויים, ומאידך, היו פחות מקרים של התפרצויות אלימות. ואילו בחברה הנוצרית, למרות שהחוק הנוצרי קובע שאין להרוג ביהודים ולהכריחם להמיר את דתם, כיוון שהחוק פחות חשוב, מצד אחד היו הרבה יותר מקרים של התפרצויות קשות של רצח וביזה, ומאידך, גם היו זמנים רבים יותר שבהם איפשרו ליהודים להתבסס, ולתרום מכישרונם לפיתוחה של יבשת אירופה מבחינה כלכלית ומדעית. כך יצא שבסיכום כולל, למרות שבארצות הנוצרים היו יותר רדיפות ופרעות, היהודים שבהן התרבו והתעשרו יותר מאשר היהודים שתחת שלטון הדיכוי וההשפלה בארצות האסלאם.^[5]

אחר הכל, בארצות המוסלמים סבלו היהודים במשך דורות רבים מדיכוי והשפלה, ולעיתים מפרעות ורצח, עד שנדמה היה כי אין עוד תקווה לישראל. בעקבות זאת היו יהודים שלא עמדו בניסיון והתאסלמו. אולם רבים המשיכו להאמין בה' אלוהי אבותיהם שלא הפר את בריתו איתם, והאמינו שכל ייסוריהם הם ייסורים של אהבה, כדי לזככם ולעוררם להתחזק בתורה ובמצוות. בכל בוקר וערב זכרו את יציאת מצרים ואת הניסים שעשה ה' לישראל, ומתוך כך התפללו על הגאולה ועל קיבוץ הגלויות, על בניין ירושלים והחזרת מלכות בית דוד. ובבכייה התפללו והתוודו: "בּוֹשְׁנוּ מִכָּל גּוֹי. גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ. דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ… זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ חָרֵב בַּעֲוֹנֵינוּ, טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה, יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים, כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים". "תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת, תָּשַׁשׁ כֹּחֵנוּ מִצָּרוֹת, שַׁחְנוּ עַד לִמְאֹד, שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר…". "יָ-הּ שְׁמַע אֶבְיונֶיךָ הַמְחַלִּים פָּנֶיךָ, אָבִינוּ לְבָנֶיךָ אַל תַּעְלֵם אָזְנֶיךָ". "אָבִינוּ אָב הָרַחְמָן, הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה… הַבֵּט נָא וְהושִׁיעָה נָּא צֹאן מַרְעִיתֶךָ" (מתוך תפילות התחנון והסליחות).