הבודהיסטים האדוקים מקבלים על עצמם נדרי נזירות, פורשים מהחיים ומקדישים את עצמם לביטול האני והתשוקות, כדי לזכות בהארה ובשלווה עד שיזכו לנירוונה מוחלטת ונצחית. ואילו שאר האנשים שמאמינים בבודהיזם, מקבלים ממנו הדרכה לחיים נכונים, שבהם אדם נמנע מניאוף, גניבה ושאר מעשים שמזיקים לזולת; נמנע מאלכוהול וסמים; משתדל לעשות מעשים טובים ולנהוג ברחמנות ובאדיבות ולתמוך בנזירים שמתעלים למעלות גבוהות יותר ומדריכים את הציבור הרחב.
על ידי תרגילי מדיטציה, המאמינים הבודהיסטים מעצימים את הזדהותם עם הערכים הבודהיסטיים ומרופפים את הקשר שלהם לתשוקות השונות ולמתח המלווה את הרצון להשיגן. הם מסתכלים על חייהם ושאיפותיהם בעין טובה ובמבט עמוק ומרוחק, וזוכים על ידי כך ליציבות ולשלווה. כשהם מתמידים בכך הם זוכים לאושר מוגבל ולסיפוק מכך שהם הולכים בדרך הנכונה. ככל שיתמידו בעשיית מעשים טובים, שגם נעימים וטובים להם, יזכו לקארמה טובה (גורל טוב), שבעזרתה יזכו להמשך חיים טובים בגלגול הזה וגם בגלגול הבא. שכן גם הבודהיסטים, כמו ההינדים, מאמינים בכך שהחיים מתגלגלים באין ספור גלגולים. אם האדם יבחר ברע, יתגלגל למשפחה קשה או אף כבעל חיים. מנגד, ככל שילך בדרך טובה יותר, כך יעצב את הקארמה שלו בכיוון טוב יותר, ובעקבות זאת ייוולד בגלגול הבא במסגרת חיים טובה יותר. עד שיגיע למדרגה הגבוהה, שלה זוכים הנזירים שמצליחים להתנתק ממעגל הסַמְסָרָה (תנועה מתמשכת) של גלגול הנשמות, וזוכים לנירוונה שהיא שלוות הנצח.
למעלה מחצי מיליארד אנשים הולכים בדרכי הבודהיזם. אמנם פחות מאחוז מהם הולכים בדרכי הנזירים שמתנתקים לחלוטין מחיי העולם הזה, אולם רבים מקבלים מהבודהיזם השראה לחיים רגועים, שבהם חשים סיפוק מהדברים הפשוטים שבחיי היום יום, מתיקון המידות ומעשיית מעשים טובים, בלא לצפות לגמול מלבד עצם הסיפוק בהיות האדם טוב. הדרך להגיע לכך על ידי תרגילי מדיטציה שונים, שבהם האדם מתרגל להתבונן בעומק נפשו ומקבל כוחות להתגבר על יצריו.
כעיקרון הבודהיזם אינו עוסק כלל באלוהים, אלא בסלילת הדרך להצלת האדם מסבלו ולהדרכתו בדרך שתעניק לו שלווה, הארה וסיפוק. כך שניתן לומר שזו דת בלא אל. זו הסיבה שאנשים רבים במערב מוצאים טעם בבודהיזם, שמעניק להם דרך לחיים טובים ונינוחים, בלא לדרוש מהם להאמין בכוח עליון שמשגיח על העולם ומצווה כיצד לנהוג.
אולם כיוון שהאדם מטבעו מאמין, גם הבודהיסטים נזקקים לאמונה, ועל כן רוב רובם סוגדים לפסלים בדמות בודהה, מתוך אמונה שכוחות אלוהיים מתגלים בו, והם מאמינים שאם יביאו לפניו מנחות או ישתחוו לו, יזכו לברכה. על כן הם נחשבים עובדי עבודה זרה בשיתוף, וכל הפולחנים שלהם אסורים לישראל כדין עבודה זרה (עי’ במראה הבזק ו, סא).
אמנם בודהיסטים שהתעלו מהתפישה האלילית ומאמינים במקור עליון שאינו מושג כלל ואינו שורה על הפסלים, אינם נחשבים עובדי עבודה זרה כלל. וגם אם הם מכבדים פסלים, אין זה כפולחן אלא כהבעת כבוד לרעיון ולמי שחולל אותו.
