אסור לגרום לנוכרי להישבע או לנדור בשם אלילים, שנאמר (שמות כג, יג): "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ – היינו שגם לא יגרום לאחרים להישבע באליליהם. כדי שלא להגיע לאיסור זה, אסרו חכמים לעשות שותפות עם עובד אלילים, מפני ששותפות זו מבוססת על הסכמה שאם יגיעו לידי ויכוח – הנוכרי יישבע באליליו, והוא לא ישקר כיוון שהוא מכבדם (סנהדרין סג, ב; שו"ע חו"מ קעו, נא).
אמנם במצב שהתגלע סכסוך כספי בין יהודי לעובד אלילים, ורק אם היהודי יתבע ממנו להישבע אולי יודה על האמת, לדעת רבים מותר לו לתבוע מהנוכרי להישבע כדי לנסות להציל את כספו. משום שבמקרה של ויכוח איסור השבעתו מדברי חכמים, ועל כן בשעת הדחק כדי למנוע הפסד מותר להשביעו. ויש אומרים שאסור מהתורה להשביעו באליליו, ולכן גם בשעת הדחק אסור להשביעו.<[3]
ולדעת רבים האיסור מדרבנן, וכך דעת רי"ף, רי"ד, או"ז, סמ"ק, רשב"א ועוד. ולכן בשעת הדחק, כדי להציל ממון, מותר להשביע נוכרי באליליו. כך דעת ר"ת בתוס' גיטין נ, ב, 'יתומין'; סנהדרין סג, ב, 'שלא'; רא"ש סנהדרין ז, ג; רי"ו; שו"ע חו"מ קעו, נא. וכ"כ תשב"ץ קטן תקכ, ורדב"ז החדשות א, קסו, וביארו שהפסוק הוא אסמכתא. וקשה, אם האיסור מדרבנן, מדוע עשו לו חכמים סייג ואסרו לעשות שותפות עם גוי שמא יצטרך להשביעו. ויש לומר שעצם עשיית שותפות נשענת על ההסכמה שבעת ויכוח הנוכרי יישבע באליליו, וכפי שכתב רא"ש (בכורות א, א), כי "קרוב הדבר לבוא לידי שבועה לבסוף". ומכיוון שהיהודי מכבד את אמינות שבועתו, נמצא שכבר בעת עשיית השותפות היהודי חולק כבוד לאלילים ועובר באיסור.
ויש אומרים שאין איסור לעשות שותפות עם גוי ולהשביעו אלא רק מנהג חסידות, שכן במגילה כח, א, מובא אמורא שאמר: "תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי גוי" (אשריי שמעולם לא עשיתי שותפות עם גוי עובד ע"ז). משמע שזו מידת חסידות, שהרי אין מקום להשתבח בקיום הלכה פסוקה. כ"כ רא"ה בשם רמב"ן (ע"ז כא, ב), וריטב"א (מגילה כח, א). ונזכרה סברה זו בכמה ראשונים. ואף ר"ת הסתייע בה להתיר בשעת הדחק להשביע נוכרי (תוס' בכורות ב, ב, 'שמא'). אולם למעשה, לדעת רוב הראשונים אסור מדברי חכמים להשביע נוכרי באליליו ולעשות עמו שותפות, והסיבה שבמסכת מגילה מדובר על מידת חסידות, כי שם מדובר בגויים שאינם נוהגים להישבע באלילים (רשב"א), או שהוסכם ביניהם שגם אם יתווכחו היהודי לא יתבע מהנוכרי להישבע (עי' תוס').
אף שבשעת הדחק לרוה"פ מותר להשביע את הנוכרי באליליו, כתב הרא"ש כלל יח, יא, שאם יראה שהנוכרי עומד להישבע, עדיף שיוותר, כי מה התועלת להשביעו אם ממילא לא יציל בכך את כספו.
שותפות עם נוצרים: עם נוצרים התירו לעשות עסק על סמך שלושה נימוקים: א) נצרות היא עבודה זרה בשיתוף ובני נח אינם אסורים להישבע בכך (ר"ת בתוס' סנהדרין סג, ב, 'אסור'; רא"ש שם ז, ג; אגודה ור"י אלמנדרי שם; סמ"ג עשין פב; הגה"מ הל' שלוחין ה, י; רבנו ירוחם). ב) רבים מהנוצרים נשבעים בשם ה' בלא להזכיר את 'אותו האיש' (סמ"ק קיט; תשב"ץ קטן תקכ; שו"ת הרשב"א ז, תקכד; ר"ן ומאירי לסנהדרין סג, ב; סמ"ק מצוריך קיח, ס). ג) רבים נשבעים בשם אנשים קדושים שלהם, שהם אינם מחשיבים אותם כאלוהים (ר"י, ריא"ז, מהר"ם מרוטנבורג צז; רבנו יונה, ר"י מלוניל לסנהדרין שם; שו"ת הרשב"א ז, שב; רא"ש בכורות א, א; אורחות חיים, אוהל מועד).
