ח – בנייה ותיקונים בבית עבודה זרה

בנוסף לאיסור התורה לעשות פסל לעבודה זרה (לעיל ג, ג), אסור גם לבנות דבר שמשמש לעבודה זרה או להוסיף לה נוי. לפיכך אסור לבנות בימה שעליה מניחים פסל של עבודה זרה, וכן אסור לבנות חדר או אולם שמניחים בתוכו עבודה זרה, וכן אסור להתקין את חלונותיו, הן מפני שהם משמשים מחסה לעבודה זרה והן מפני שהם נוי לה. וכן אסור לקבלן יהודי לבצע עבודות אלה על ידי פועליו הנוכרים, הואיל ועל פי הוראתו הם מבצעים את העבודה. אבל מותר ליהודי לבנות את החדרים והמבואות שלפני האולם שבו העבודה הזרה, וכן מותר לקשטם, כי הם 'תשמיש דתשמיש' ו'נוי דנוי'. מכיוון שהנצרות היא עבודה זרה לישראל, גם כנסייה בכלל זה, כאשר המקום שבו משתחווים לצלב הוא 'תשמיש עבודה זרה', ושאר החדרים הם 'תשמיש דתשמיש' (שו"ע קמג, ב; ש"ך א).

אחר שבית העבודה זרה כבר בנוי, אסור להיכנס לשם גם לצורך תיקונים של 'תשמיש דתשמיש', כי הנכנס לשם נראה כנכנס לשם פולחן. אבל אם יהיה לבוש כבעל מלאכה ויבוא עם עוד פועל יהודי – אין חשד ויוכל לבצע תיקונים בחדרים שאינם משמשים לפולחן (עי' מהרש"ם ג, עב). אמנם לכתחילה עדיף ליהודי להתרחק גם מלבנות ומלשפץ 'תשמיש דתשמיש' או 'נוי דנוי' של עבודה זרה.[9]


[9]. משנה ע"ז טז, א: "בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות. הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים – אסור לבנות". לר"י ורשב"ם בתוס' (ע"ז טז, ב, 'בימוסאות'), ריטב"א, רא"ה וט"ז ד, גם תשמיש דתשמיש אסור בבניין שנועד לע"ז, והמשנה התירה לבנות מבנים של חול, שעושים בהם כיפה לפולחן אלילי, שאותה אסור לעשות. אולם לדעת רש"י (ע"ז טז, א), רמב"ם (ט, יא), רשב"א ור"ן, מדובר על בניין שנועד לע"ז, והאיסור הוא לבנות את הכיפה כי היא תשמיש ע"ז, ואילו הבימוס הוא תשמיש דתשמיש ולכן מותר, וכן נפסק בשו"ע קמג, ב. עוד נחלקו בהגדרת תשמיש דתשמיש: לרשב"א וב"ח קמג, א, הבית שהעבודה הזרה בתוכו נחשב תשמיש דתשמיש ומותר. ולש"ך קמג, א, הוא נחשב תשמיש ואסור, וכ"כ באו"ה קנד, יא, ועוד. בשו"ת עין יצחק ח"א או"ח י, כתב שהמחלוקת בדין 'תשמיש דתשמיש' נחשבת ספק דאורייתא ולחומרא. ולמנחת שי פב, היא נחשבת ספק דרבנן. ולמהר"ם שיק יו"ד קנג, אם כוונתו לכבד את הע"ז האיסור מהתורה, ואם כדי להתפרנס האיסור משום 'לפני עיוור' דאורייתא או 'מסייע' דרבנן. למעשה, הלכה כמקילים לבנות תשמיש דתשמיש, ומאידך, האולם שבו העבודה הזרה, ובכלל זה הרצפה, הגג והחלונות, נחשבים תשמיש ונוי של עבודה זרה ואסור לבנותם (וכ"כ בטוב טעם ודעת קמא קצד; מהר"ם שיק יו"ד קנג).

מה שאסור ליהודי, אסור מדרבנן גם כאשר היהודי קבלן והפועלים נוכרים, משום 'אמירה לגוי', שהרי היהודי אחראי על הבנייה. וכ"כ בטוב טעם ודעת, מהר"ם שיק ומנחת שי הנ"ל. אמנם בדברים שיש מחלוקת אם הם נחשבים תשמיש או תשמיש דתשמיש, כדוגמת ריצוף החדר שבו הפולחן, אפשר להקל לבנות משום ספק ספיקא: ספק אם הוא תשמיש שאסור, ספק אם 'אמירה לגוי' אסורה בדין זה (עי' פנה"ל שביעית ה, 9, ועי' מהרש"ם ג, עב). נראה שבשעת הדחק, כאשר מבקשים מיהודי לבנות תשמיש של ע"ז, כדי למנוע איבה או הפסד לקוח, יוכל היהודי להיות מתווך ומסייע בתכנון, אבל האחריות המלאה תהיה על הפועל הנוכרי, והיהודי יסביר למזמין העבודה שאינו יכול להיות אחראי על העבודה מסיבות דתיות.

באג"מ יו"ד א, סח, היקל להכין תוכנית אדריכלית אף לע"ז גמורה, כי הוא רק משרטט תוכנית בבחינת מסייע שאין בו ממש, ובנוסף, לדעת רבים המבנה עצמו נחשב תשמיש דתשמיש. ע"כ. ולמנחת יצחק ליקוטי תשובות ע, יש בזה איסור משום 'לפני עיוור' או מסייע לדבר עבירה.

הנאה מתשמיש דתשמיש: לחת"ס יו"ד שלה, אסור ליהנות גם מתשמיש דתשמיש של ע"ז. כלומר, גם למתירים לבנות תשמיש דתשמיש, אחר שנבנה וכבר יש שם ע"ז אסור ליהנות ממנו (עי' תבואות שור י, ג). מאידך, לאמרי יושר א, עו, גם האוסרים לבנות תשמיש דתשמיש, מודים שמותר ליהנות ממנו. וכ"כ עין יצחק ח"א או"ח י.

לומדים יקרים,

השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר "פניני הלכה – העם והארץ" במסגרת תכנית הלימוד "הפנינה היומית". אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר "ברכות".

לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר "העם והארץ", שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – "פניני הלכה – גיור".

כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש"ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש"ח בלבד.

להזמנה לחצו כאן 
בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

דילוג לתוכן