אסור להיכנס לבתי פולחן של עבודה זרה, מפני שאסרה התורה להתקרב לעבודה זרה ולהתעניין בה שמא יתפתה אחריה, שנאמר (ויקרא יט, ד): “אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם”. לרוב חשיבות העניין וחומרתו, חזרה התורה והזהירה את ישראל שלא יתפתו אחר עבודה זרה, שנאמר (דברים ד, טו-יט): “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם… וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם”. ונאמר בפרשת ‘והיה אם שמוע’ (שם יא, טז): “הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם”. ונאמר (דברים יב, ל): “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ, וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי”.
הנכנס למקום עבודה זרה גם מבטל את מצוות התורה לאבד ולשרש את שם העבודה הזרה. שנאמר (שם ז, כו): “שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא”, ונאמר (שם יב, ג): “וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן, וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא”. בכלל המצווה, להתייחס לעבודה זרה בביטול ובמיאוס ואף להימנע מהזכרת שמה (להלן יד, א), קל וחומר שאין להיכנס למקום פולחנה. אם הנכנס גם צופה בפולחן, הרי שהוא דומה למי שחולק לה כבוד כדרך המחבק ומנשק לעבודה זרה, וגם בכך הוא עובר על איסור (אג”מ יו”ד ב, קיא, עפ”י רמב”ם ע”ז ג, ו).
הנכנס לבית עבודה זרה ונהנה מראיית צורותיה, עובר בכך גם על איסור הנאה מעבודה זרה (שו”ע קמב, טו; ראו חכ”א פד, טז; לעיל י, ח).
הורו חכמים להתרחק מפתח בית עבודה זרה, שנאמר (משלי ה, ח): “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ”, דרשו חכמים: “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ – זו מינות, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ – זו הרשות (שלטון רשע)… או זונה (בית בושת)”. וכן דין עבודה זרה. הנצרך לעבור ליד פתח בית עבודה זרה או פתח בית זנות, מצווה להתרחק מהם ארבע אמות, כדי לבטא את סלידתו מהם, וכדי להסיר מעצמו כל צל של חשד שהוא רוצה בקרבתם (ע”ז יז, א; שו”ע קנ, א). מסופר על אמוראי ארץ ישראל, רבי חנינא ורבי יונתן, שהלכו בדרכם ונאלצו לבחור בין דרך שעוברת על פתח בית עבודה זרה לבין דרך שעוברת על פתח בית בושת, ובחרו ללכת בדרך שעוברת על פתח בית בושת, כי עבודה זרה רעה יותר (ע”ז יז, ב, תוס’ ‘ניזיל’; ועי’ עירובין יח, ב: “אחרי אשה ולא אחרי ע”ז”).
בכלל האיסור, אסור להיכנס או להתקרב לבתי פולחן של נוצרים, הינדים ומוסלמים. ואף שלדעת רבים הנצרות וההינדיות מותרות לבני נח, הואיל והן משתפות אמונה באל עליון, לישראל הן אסורות כעבודה זרה, ועל כן הן בכלל איסור התורה (ויקרא יט, ד): “אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם”, ואסור לישראל להיכנס לבתי פולחנן. ואף שבאסלאם אין אלילות, רוב המוסלמים כיום בחרו לשנוא את ישראל, ואמרו חכמים (ספרי זוטא במדבר י, לה): “כל שהוא אויב ושונא לישראל כְּאִלו הוא אויב ושונא למקום”, ועל כן מצווה להתרחק מהם, שנאמר (תהלים קלט, כא-כב): “הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה’ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי” (להלן הלכה ה).
