כפי שלמדנו (לעיל יא, ח), אסור לבנות את החדר שבו מקיימים את הפולחן של הדתות השונות, כי הוא תשמיש של עבודה זרה. אבל את שאר החדרים מותר לבנות, כי הם ‘תשמיש דתשמיש’. אולם לאחר שהמבנה כבר משמש כמקום פולחן, גם לצורך שיפוצים ב’תשמיש דתשמיש’ אסור להיכנס מפני מראית עין. אבל אם ייכנסו שני יהודים יחד בבגדי עבודה, אין חשש מראית עין, ומותר להם לעסוק בשיפוצים במקומות שמוגדרים ‘תשמיש דתשמיש’.
כאשר מעמידים קלפי לבחירות בחדרים שבבניין כנסייה, נוהגים להקל להיכנס לשם כדי להצביע, הואיל וברור שנכנסים לשם שלא לצורך עבודה זרה. כיוצא בזה נהג הסעות שבמסגרת עבודתו נצרך להסיע אוכל ותלמידים נוכרים לבתי ספר שמתקיימים בכנסיות, רשאי להיכנס לשם במסגרת עבודתו.
אנשי רפואה שהוזעקו לבית עבודה זרה או לכנסייה כדי להעניק טיפול לחולה, צריכים להזדרז להגיע לשם כדי לטפל בחולה, שכן הכל יודעים שמגמתם להציל אדם ולא להתקרב לעבודה זרה. כמו כן שוטרים שמופקדים על הסדר הציבורי, רשאים בימי חג אלילי או נוצרי לשמור על הנאספים, הואיל וברור שמגמתם לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע פשע.[6]
על שוטרים כתב הרב רמי ברכיהו בתחומין לט. על אנשי רפואה ראו בדברי הרב ד”ר מרדכי הלפרין (קובץ בית הלל כד-כה), שנדחק להתיר בגלל “חשש איבה הקרובה לפיקוח נפש”. אולם למעשה ההיתר מרווח, שכן המחלוקת המבוארת בהערה 2 בין הרשב”א לרא”ש היא במצב שנראה כעובד ע”ז, ואף בזה נפסק כרא”ש שהיקל. אולם כאשר אין חשש לחשד, אף הרשב”א מודה שמותר להיכנס (עי’ ריטב”א ע”ז יא, ב).
